WHO IS THE G.O.A.T? / ד"ר סקוטי פ

(ההדגשות עם פונט שחור הם שלי, כי רציתי להדגיש נקודות חשובות, ואני מקווה שהדגשתי באמת את החשובות. מ.ל.)

WHO'S THE G.O.A.T

סקוטי פ. הוא פסיכולוג באחד מקיבוצי מרכז הארץ

עברו הימים שיכולתי להרשות לעצמי לקום באמצע הלילה לראות משחקים. לעזאזל, עברו הימים שהייתי יכול לשחק כדורסל בלי לחוש שמדובר בסיכון פיזי ממשי. אך האהבה למשחק ולדרמה שסביבו נשארה גם נשארה, כך שנכון להיום אני עוד משתדל לעקוב, אך ניזון בעיקר מצפייה מאוחרת  של תקציר משחקים ותוכניות הבידור האמריקניות ביוטיוב.

ובתוך כך, התחלתי לשים לב שכמו בשנים קודמות בתקופה זו של הפלייאוף, אני נשאב כל פעם מחדש לדיונים האובססיביים הנוגעים לשאלת WHO'S THE G.O.A.T ובמיוחד נוכח הדיונים האמוציונאליים בשאלת גו'רדן VS לברון. "די" אני חושב לעצמי ומקליק על האייקון עם התמונה של שני הטיטאנים בהתלהבות של נער מתבגר. אני מבין רציונאלית שבשביל אדם מבוגר/איש משפחה/פסיכולוג, זה עיסוק אווילי ותפל, עם זאת, אני חש כשבויי של סרטוני היוטיוב הרצים זה אחר זה – שבויי בתוך הגילטי פלז'ר שהתרבות האמריקאית יודעת לייצר.

וכפי שפסיכולוגים נוטים להרהר על המניעים העמוקים של נטיות ליבם, התחלתי לעסוק בסוגיה זו הן ברמה האישית והן האנושית. מכאן נולד טור זה.

אבקש תחילה להתריע שהכתיבה עוסקת בסוגיות של פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה כאשר ה-NBA משמש כאמצעי להעביר רעיון. ככה שתדעו למה לצפות.

נשארתם? יופי! אז מתחילים.

בשנת 1912 פרויד מפרסם את "טוטם וטאבו". אסופת רעיונות תיאורטיים על היווצרותה של התרבות האנושית.

בתמצית הרעיון: קצת בדומה לקופים, בני האדם חיו בשבטים. בכל שבט היה אב חזק שהטיל את מרותו על הבנים ואסר עליהם לבוא על הנשים. כך נוצרה כלפי האב אמביוולנטיות: הערצה וסגידה מצד אחד. קנאה, שנאה וכעס מאידך. ברגע מכונן ב(פרה)היסטוריה, הבנים החלשים מתארגנים יחד והורגים את האב ובכך הנשים מותרות להם.

אך העניינים מסתבכים. רצח האב מעורר לראשונה רגשות אשם וחרטה בקרב בני השבט.

כדי להשתחרר מרגשות האשם נוצרים הטאבואים: מכאן ואילך, חל איסור על הרג בני הקבוצה וקיום יחסי עריות. כתוצאה מכך, כוחו הקמאי של האב השולט נחלש ובקרב הבנים מתעורר געגוע לאב כל יכול. מתוך הכמיהה לאב שכזה נוצר הטוטם – הסמל הראשון לישות-על כל-יכולה.  במילים אחרות, ע"י הטלת האיסורים ויתרה מכך, ע"י רגשות האשם המתעוררים כתוצאה מהפרתם- נולדה היכולת לסמלים –  התרבות האנושית.

עם הזמן הטוטם שינה את צורתו ומשמעותו עד שהתקבע כאלוהים של ימינו, ייצוג מופשט של המוסר האנושי מחד (טאבו) ומגן על-אנושי מאידך (טוטם).

 

אם לפשט מעט, מתישהו בהיסטוריה שלנו, למדנו להשתמש בסמלים שבתורם היוו תנאי מרכזי להיווצרותה של התרבות האנושית. דת – אומנות – וכמובן ספורט מקצועי – הם תוצר מתקדם של יכולת ההסמלה שהתפתחה עם השנים – להלן מנגנון הסובלימציה, כפי שפרויד ניסח לראשונה.

בואו ניקח את תרבות ה NBA המודרני כדוגמה. ג'ורדן הפך עם השנים לסמל אב חזק שהטיל את מרותו. העובדה שפרש כאלוף בלתי מעורער, מבלי שהבנים הצעירים הספיקו להדיחו ולרשת את מקומו, חיזקה למעשה את מעמדו של ג'ורדן למימדים מיתיים. לא בכדִי פסל ענק בצלמו ניצב מחוץ ליונייטד סנטר וחולצתו תלויה גבוה מעל כולם בתקרת האולם (בכך הפך לטוטם עוד בחייו). מכאן, שהמאבק הסמלי לרצח האב – קרי יורשו של G.O.A.T הופך עם השנים לדרמתי ואמוציונאלי במיוחד.

חשוב לציין, הצורך בנישול האב ממעמדו אינו בגדר נחלתם של השחקנים בלבד כגון קובי ולברון. במידה רבה יותר זהו צורך אוניברסאלי של הצופים המקבלים לו כעת מענה דרך אותם תוכניות העוסקות בנושא ושזוכות למיליוני צפיות.

לסיכום, הדיון בשאלת ה G.O.A.T זוכה לעניין רב מכיוון שלמעשה מדובר בדיון סמלי הפורט על הצורך האנושי של כל בן אנוש ליישב את הקונפליקט שבתוכו. בין הצורך באב חזק ומגן ובו-בזמן הצורך לגבור על האב ולהדיחו מכס המלכות. רק עם הדחתו של האב יוכל הבן לגדול להיות אב פוטנטי בעצמו. מכאן שהתרת הקונפליקט הינה חיונית בהתפתחותו של כל בן אנוש בחתירתו המתמשכת לעצמאות.

ובכל זאת עולה השאלה: מה הקשר לאיסור של האב על בניו לבוא את הנשים? כדי לא להעמיס אשאיר זאת לפעם הבאה, אבל אסיים עם נקודה למחשבה שקשורה לעניין.

מעניין שסמליי האליפות המייצגים את עליונות הקבוצה (השבט) והשחקנים (אב/אבות) הינם ייצוגים זכריים ונקביים. גביע פאלי המוצג לראווה וייריאה, וכן טבעת עגולה שענידתה על האצבע משולה לאקט המיני ובכך הופכת את האצבע/הגוף/ השחקן לייצוג של הפאלוס עצמו.

 

 

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 81 תגובות

  2. GOAT

    29 מאי 2018 08:32:38

    לאדיפוס יש משהו להגיד על זה.

    אתה צודק. מרבית האנשים אוהבים סדר, משמעת, בהירות בחיים, הרגלים, היררכיה, דת, אלוהים.

    ג'ורדן הוא אלוהים. לכן את לברון יש לצלוב.

  5. .איתי.

    29 מאי 2018 08:45:17

    אולי זה גם קשור לגיל.

    בשנות ה90 כבר נולדו אוהדים שבשבילם לברון הוא "האב המיתולוגי", קרי הוא הרוצח שלו, אבל האב המיתולוגי מתעקש לחזור מהקבר, זה מעצבן…

          1. דקסטר

            29 מאי 2018 12:17:36

            הטרולים הם עדות לעניין רב.
            אם לא היה לא היו טרולים.
            ההבדל בין הופס לדה באזר הפך ממזמן לשמיים וארץ.
            זאת כבר לא תחרות.

          2. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

            29 מאי 2018 13:23:17

            אבל לפעמים אני רוצה לחזור 3 שנים אחורה.
            יודע מה, מתגעגע אפילו לאלעד רבין בתקופה הטובה שלו עם הכתבות על הניקס

          3. בלתי חסים

            29 מאי 2018 15:22:45

            תלמד להכיל את השונה ממך. אל תבכה, תכניס יותר תגובות עינייניות בכל פעם שאתה רואה טרול. האתר הפך להיות מקדש הבכיינות נגד ללל והטרולים, כאילו שאלו כל התגובות פה. מעבר לזה – אל תייחל לדברים שהיו לפני 3 שנים – תלמד להתפתח עם הזמן.

          4. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

            29 מאי 2018 16:23:01

            מעניין אותי כמה זמן אתה קורא באתר?
            להכיל וגם לא להאכיל (את הטרול) זה בסדר. אבל גם לחופש הביטוי יש גבול. קקי פיפי זה משהו אחד אבל כששולחים מישהו להתאבד, כשמקללים ומנאצים ללא הרף, כשמאיימים אחד על השני, או כשמטרילים ללא הרף ובצורה אובססיבית, אז כן, אפשר לעדן את התגובה או למחוק אותה. לא הכל ראוי לפירסום. כמו שעושים בכל כלי תקשורת נורמלי בעולם, ובפרט בכלי תקשורת פרטיים. אני רואה את האתר הזה כבית גדול של הרבה חברים. כל אחד מוזמן להיכנס אבל הוא צריך להתחשב ביושבי הבית. אם אומרים לו שעישון מפריע לתושבים אז שיתחשב ולא יעשן. לא מבקשים שכולם יחשבו אותו דבר רק נימוס בסיסי.

        2. הפועל גזר מ-ל-ח-מ-ה

          29 מאי 2018 12:17:19

          באמת שחייבים לפרסם יותר את האתר הזה!
          אתר מצויין כתבים מעולים (חוץ מכל הכתבות חסרות הפשר נגד לברון) הבעיה היא שהאתר אינו מפורסם כלל אני הגעתי לאתר בטעות רק בעזרת מגיב בספורט 5 שכתב שיש אתר מצויין בשם הופס…
          חבל שציבור גדול מפספס את האתר הנפלא הזה (חוץ מללל)
          נ. ב.
          העיצוב של באתר קצת נראה שומם אולי כדאי ואפשר לעשות אותו במקום טבלה עם כתבות יותר כמו וואלה ספורט 5 וכו'?

          4. דינגו

            29 מאי 2018 13:25:57

            מה שאני אומר שעדיף ש-200 חובבי הופס לא ייהנו מהאתר (ואפילו נפסיד אי אילו מאמרים גאוניים שחלק מהם יכתבו, כי הבמה פה מאוד פתוחה לכותבים כישרוניים), מאשר שהם יגיעו עם 2,500 מגיבי ספורט5 בגילאים (מנטליים) 6-7.
            אם עכשיו אנשים בוכים על רמת הבלוגים החיים, לא רואה סיבה הוריד לשאול תחתית את התגובות ביתר הכתבות – כך שתיאלץ לחפש בפינצטה תגובה אחת של הרשע/גילרים/שאר בעלי השכל מתוך אלפי ניבולי פה.
            אם זה היה אתר שחי מפרסומות הייתי מבין את הרצון להעלות את הטראפיק, אבל במצב הנוכחי אין צורך להתחיל לפרסם אותו בכל מקום אפשרי.
            בדיוק כמו מעין נסתר ברמת הגולן או מדבר יהודה:
            עצוב לי לא להכיר אותו כי אני מפסיד אותו, אבל אני בטוח שברגע שמתפרסמת עליו כתבה בוואינט, הוא הופך למזוהם, רועש וצפוף, ולכן תמצא מקום לשים אוהל בין כל הרמקולים והנרגילות.

        1. הציפור הנדירה

          30 מאי 2018 00:13:50

          לא מדובר בלא לחשוב כמו אלא בניבולי פה וגסויות ונאצות ולשלוח להתאבד ודברים כאלו שהם לא לגיטימיים ואין להם מקום באתר רציני כלשהו גם של מתנדבים וזה לא שייך לחופש הביטוי כי זה שיסוי ולא ביאוי לגיטימי!!!!!!!!!!

        2. מוש השור

          30 מאי 2018 04:50:54

          תפתח אתר ותעשה מה שבא לך, זה אתר פרטי, עם קהילה חמה ומכבדת לרוב שיודעת להכיל את השונה אבל עד גבול מסויים. אני גולש כאן כ 7 שנים ובעבר גם כתבתי קצת לאתר.

  9. Dror2

    29 מאי 2018 09:39:01

    יופי של מאמר!
    אני גם בתחום אבל לא הבנתי עד עכשיו למה הדיון הזה כל כך תפס אותי…
    אגב היה בבלייזר האחרון מאמר מעניין על המאבק הבין דורי בין שחקני העבר וההווה על המורשת – והעלו שם את החשש של ענקי העבר שהם יישכחו ושהכדורסל שהם ייצגו יהפוך ללא רלוונטי. יכול להסביר חלק מההתקפות של שחקני העבר על כוכבי ההווה והכדרסל שלהם (בעיקר קרי, ג"ס בכלל ולברון). זה נותן גם את הזווית של האב המיתולוגי שאותו מנסים לרצוח/להדיח מהכס.

  11. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    29 מאי 2018 09:51:51

    מעניין מאוד, תודה רבה.

    שאלה / תהיה – איך משתלבים בירד ומג'יק בהבניה הזו?

    לדעתי בתקופתם לא היה אב קדמון/שחקן טוב בעולם באופן מובהק. מנחם טען אז שזה בירד, ואני הקטן הסכמתי איתו, אבל היה ברור לי שיש רבים שחושבים שמג'יק לא נופל מבירד. אני חושב שגם שניהם עצמם לא ראו את עצמם כאיום על גדולת האחר, מה שיכול גם להסביר מדוע הצליחו להפוך לחברים למרות היריבות הקשה. המאבק היה יותר בין שתי הקבוצות, וגם בו לא הייתה הכרעה חדה לכאן או לכאן, וזה נכון חלקית גם אחר כך במאבק עם הבאד בויז ומייקל הצעיר. איך מסבירים את זה שבירד עצמו אמר על ג'ורדן את האמירה על אלוהים, שמג'יק אמר שלא יהיה עוד בירד, ואפילו מייקל אמר שאם הוא צריך לתת את הכדור האחרון למישהו שהוא לא עצמו היה נותן לבירד. נראה לי שבאייטיז המצב היה הרבה יותר מאוזן.

    אז השאלה היא – איך מסבירים דינמיקה כזו, שהיא ללא אב קדמון ספציפי, יותר קבוצתית והאמת שגם יותר חיובית?

    היחידים באייטיז שלדעתי מתאימים למודל ה"רצחני" הם הבאד בויז. אצלם בהחלט היה מימד כזה, הן נגד הסלטיקס והן נגד מייקל, והם גם זכו למענה הולם כשהדרים טים לא כללה את אייזיאה. אבל חוץ מהם העסק היה די חיובי סך הכל.

    1. אורי

      29 מאי 2018 12:28:49

      מבלי לטעון שבשנות ה-80 הכדורסלנים היו פחות תחרותיים,

      אני מניח שחלק מויכוחי ה-goat תלויים בעצם ההתקדמות התקשורתית של העולם, כל המדיה שיוצאת מכל חור, כל פלוץ שיכול להעלות צילום של הכדרדור הירקרק שהוציא מנחירו לעיניהם המשתאות של מילוני עוקבים.

      העולם הפך ליותר מוחצן, יותר עצבני, ונוטה יותר להשתעמם ועל כן מנסה כל הזמן למצוא עניין.

      זה הפך להכל או לא כלום –
      כוכבים שרצים ליצור קבוצות כוכבים כי אם אין אליפות אז שום דבר לא שווה.
      חייבים להיות קונטנדר מהמעלה הראשונה ואם לא אז ההיפך – לשקוע לתהום ע"מ להתחזק בעתיד.
      נלחמים כדי לנצח אבל אם פתאום פתחו עליך פער לא מתוכנן…לוותר על הכל ולחכות למועד אחר…

      כמו שאמר פוליקר – אני רוצה את זה הכי גדול הכי טוב הכי יפה

    3. הציפור הנדירה

      30 מאי 2018 09:22:49

      דווקא לבירד היו דברים פחות חיוביים כמו תפיסות בבאותם שני כדורים שבמקום הרגיש ודיבור זבל. מן הסתם הדברים האלו נבעו מהילדות הקשה וכו', אך עדיין אלו דברים לא חיוביים כלל!

  13. סקוטי פ.

    29 מאי 2018 09:56:56

    תודה על התגובות. לגבי הסוגיה שעלתה פה לגבי מה זה אומר אם אין עניין בשאלה הזאת של הgoat. לדעתי זה אינדקציה מסויימת לכך שקונפליקט האב נפתר בדרך טובה בסך הכל עם השלמה וללא משקעים מיוחדים, ולכן שאלת פחות רלוונטית לאותו אדם.

    1. עידו גילרי

      29 מאי 2018 10:27:09

      תודה.
      מעניין אם אני אזכור לבדוק בעוד איזה עשר שנים אצל הבן שלי שבינתיים משתדל באופן די עקבי להרוג אותי.

  16. סקוטי פ.

    29 מאי 2018 09:58:44

    ממה שאני שומע מסקוטי פיפן. ניכר לדעתי שהוא מאוד מעריך את לברון והרבה יותר מזדהה עם סגנון המשחק שלו, שבעיניו מזכיר את שלו.

  17. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

    29 מאי 2018 09:58:48

    מעניין מאוד! הפרויד הזה היה חכם מאוד. אני זוכר שהיו לנו בצרפת זוג חברים קולומביאניים פסיכולוגים. כל פעם ששמו של פרויד עלה עיניהם היו מזדגגות מדמעות של התרגשות.
    תודה על מאמר אמיתי ולא סתם פוסט אינטרנטי שעוטפים בו דגים וירטואליים. כדאי לפתח את הנושא בפגרה הבאה עלינו לטובה עוד 4 משחקים . . .
    כבר אמרתי אלף פעמים שאין דבר כזה GOAT אז לא אחזור.
    מעניין שרק גברים מתעסקים בזה, יש קשר ברור לטסטוסטרון. הכימיה של הפסיכולוגיה מאוד מעניינת ולא נחקרה מספיק.

  18. הציפור הנדירה

    29 מאי 2018 10:52:11

    בסך כל היכולות והתכונות מייקל עולה על לברון. הוא היה לא פחות מנהיג ותחרותי ואולי אף יותר ולא פחות חכם ווינר אף גדול יותר שלא יכול היה יכול להיות לו גמר שבו לא היה המצטיין, גם אם במשחקים מסוימים לא היה טוב, והיה שחקן הגנה גדול יותר וחוטף טוב יותר, ולא פחות טוב בריבאונד יחסית לגובה ולעמדה ויכולת מסירה טובה לא פחות.

        1. הציפור הנדירה

          30 מאי 2018 00:23:49

          פואנטה או לא פואנטה, אים מתב לראות את לברון כגדול בכל הסצנים את ג'ורדן יש מצב ויותר מיש מצב.

  19. אפלטון

    29 מאי 2018 11:06:09

    פוסט מרתק.
    נו אז מתי יהרגו כבר את הטאבו של ג'ורדן? נראה שרק מעלים אותו לדרגת אל בכל שנה שעוברת.
    אוטוטו איאספיאן מוציאים סרט תיעודי עליו שאמור להיות מרתק. השאלה אם זה ישבור כמה מיתוסים או ימשיך לעטוף אותו בהילה מוזהבת.

    1. עידו גילרי

      29 מאי 2018 11:09:13

      הדיון הזה מכניס ל-ESPN המון קליקים. לכן האינטרס שלהם להאדיר כמה שיותר את ג'ורדן ואת לברון (לא שלא מגיע להם). מכאן שלשבור מיתוס זה גרוע ולטפח עוד אחד זה מצוין.

  20. סקוטי פ.

    29 מאי 2018 11:25:22

    אני לט בטוח. אני חושב שהאינטרס של espn הוא להשאיר את השאלה פתוחה וללא תשובה החלטית ככה שיוכלו להמשיך לסחוט את שאלת הגאוט

  21. סקוטי פ.

    29 מאי 2018 11:27:22

    שמעתי על הסרט שיצא. אם הבנתי נכון מדובר בתוכנית של 10 פרקים שתצא בנטפליקס בשנה הבאה. אני מחכה בקוצר רוח. מעניין לאיזה כיוון ילכו עם זה באמת

  24. גיא רוזן

    29 מאי 2018 12:08:23

    קראתי, בהחלט מעניין.

    אחרי שעברתי על הפוסט, ועל התגובות,
    מחשבה אחת מנקרת במוחי, ולא מרפה –

    פרויד פוגש את הגילרים,
    זה התחלה של קומדיה שמימית,
    סרט אימה,
    או 3 ספרי ההמשך של "מלחמה ושלום"???

    (סליחה, עידו ואיש. עידו הציף את יחסיו המשפחתיים, ולשם שינוי זה מרענן לדון בבעיות של מישהו אחר…)

    1. Ish

      30 מאי 2018 02:39:36

      אתה מכיר את הסרטי צבע המשעממים האלה ששום דבר לא קורה בהם ובסופם אתה שואל את עצמך למה עשית לעצמך את זה ורוצה את הזמן מהזה מהחיים שלך בחזרה?

      אז ככה זה יראה.

  26. Captain Beefheart

    29 מאי 2018 13:24:10

    בהחלט מסכים עם הדפוס שאתה מתאר אבל לדעתי במקרה זה מדובר ביוצא מן הכלל.

    העיקרון של "רצח אב" קולקטיבי מתחלק לכמה גזרות שונות. יש את דמות המנהיג הפוליטי/חברתי שאחרי לכתו מגלים אומץ ומתנערים ממנו ומוקיעים אותו (סטאלין). יש מנהיגים תרבותיים שמוצאים להורג שוב לאחר מותם (דן בן אמוץ). בספורט זה כבר עסק אחר שמתכתב רבות עם העניין האופנתי. כלומר – קם דור חדש שמואס באייקונים של הדור הקודם מעצם היותם שם. ובעיקר – אנשים אוהבים להכתיר מלכים חדשים. וכדי להכתיר חדש חייבים להעיף את הקודם.

    רק שמדי פעם בהיסטוריה יש נפוליאונים ואינשטיינים וג'ימי הנדריקסים, שאתה ממש לא רוצה "להדיח" רק משיקולי אופנה. לא סתם אומרים על כל מי שמצטיין מאוד בתחום מסויים שהוא ה"מייקל ג'ורדן של ה-…"

    והערה אישית: עם כל האהבה שלי למייקל, אני יותר איקונוקלאסט מאוהד בולס. ביום שבו מישהו ייקח 7 טבעות, ישחק ב-39 מעלות חום בגמר ויקלע 39 נקודות, באותו יום אשמח לדון בשאלה "המלך מת? יחי המלך החדש"?

  27. בוני

    29 מאי 2018 13:36:26

    דיון מעניין.
    ג'ורדן הוא אופנה משנות ה-90' שתעלם ביום שלברון יפרוש.
    אני כן חושב שיזכרו אותו כמו שזוכרים היום את דוקטור גיי,ראסל וכ'ו.

    אולי בעוד 30 שנה יהיה עז חדש.

  28. סקוטי פ.

    29 מאי 2018 13:56:16

    זה יהיה מעניין מה יקרה שלברון יפרוד ואירוני אם הוא לא יעבור אותו באליפיוןת אבל יוציא ברנד נעליים על שמו וידחוק את אייר ג'ורדן. הזמן יגיד

  29. אדם אחד

    29 מאי 2018 16:22:25

    קודם כל – זווית מעניינת, והפוסט כתוב היטב.
    אני חולק על מר פרויד בכלל, ועל התאוריה של האב-אל בפרט. ההסבר מעניין וקוהרנטי מבחינת הלוגיקה – רק שאני לא מאמין שככה זה עובד.
    המחקרים שנעשו בתחום ההתנהגותי בשנים שאחרי פרויד (טברסקי, כהנמן, אריאלי ועוד) נראים לי משכנעים הרבה יותר.
    בםרט לסוגיה הזו, יובל עוז כתב על זה מאמר מעניין כאן:
    https://yuvaloz.wordpress.com/2018/04/30/the-great-mj-vs-lebron-debate/
    כשהטענה הבסיסית שלו היא של Goat חייבת להיות איזו איכות מעבר ל"שחקן הכי טוב".
    מכאן שהויכוח האמיתי סב סביב אלמנט "רך" כמו תחושת מנהיגות, רושם, פחד וכו'.
    היה מעניין לנסות לבנות מדד GOAT…

  30. האווי לאסוף

    29 מאי 2018 18:13:57

    מאמר מרתק, תודה.
    רק שאלה קטנה לגבי הסיפא: האם לא יכול להיות, כמאמר פרויד עצמו, שלפעמים סיגר הוא רק סיגר? האם אתה באמת רואה בגביע וטבעת סמלים נשיים? ומה קורה במדינה כמו שלנו, שבה השיח הוא גברי ברובו, אבל בסוף נותנים לאלופים צלחת? מה בעצם אנחנו אומרים לשחקני הליגה הישראלית, שמקומם במטבח?

  31. סקוטי פ.

    29 מאי 2018 19:18:13

    תודה. שאלה מצויינת. אגב אנקדוטה בעניין זה. יש סברה שפרויד אמר את הדברים בזמן שיונג ניסה לפרש לו חלום שכלל סיגר, מה שלא בא לפרויד בטוב. אבל כן, לדעתי ברמת הפרט זה בהחלט יכול להיות. ברבדים חברתיים/תרבותיים הסמלים צריכים לעבוד בצורה כזו שייגעו בהמונים ולכן יש צורך שהסיגר יסמל משהו אחר אישי ועמוק יותר. לגבי הצלחת באמת שאלה. לא מאוד סקסי זה בטוח.

  34. גיא

    29 מאי 2018 22:27:48

    מדהים.
    לא הכרתי את התיאוריה הזאת של פרויד.
    אבל למדתי שפרויד זכה לקיתונות של ביקורת בחייו, בגלל התיאוריות שלו לא נחקרו כמו וווטסון והביהביריזים או גשטאלט או אחרות מאוחרות יותר.
    האם התיאוריה הזאת התקבלה או שגם זכתה לביקורות?

    1. סקוטי פ.

      29 מאי 2018 22:41:38

      נכון הוא שם משקל רב על מיניות בתקופה שהייתה מאוד שמרנית, וגם הקטין את מעמדו של האדם – מתפיסה שהאדם הוא ייצור רציונלי לתפיסה שגורסת שהאדם נשלט על ידי דחפים לא מודעים. זה היה מהפכני אז. התיאוריה הזו השפיעה הרבה דווקא בחוגי אנתרופולוגיה והיא מהווה עוד נדבך בחשיבה הפסיכואנליטית שמנסה להיות מעין תיאוריה של הכל. היא היא כמובן זכתה לביקורת – למשל – למה שהבנים ירגישו אשמה אם עוד לא הייתה בנמא עוד יכולת להסמלה. ככה שעלתה שאלה סביב הביצה והתרנגולת בהקשר הזה

      1. גיא

        29 מאי 2018 23:16:31

        נכון. אני גם חשבתי על השאלה הזאת. כי הוא בעצם אומר שלקופים קצת יותר מפותחים, אך עדיין בלי יכולת הסמלה ובטח לא התבטאות, יש כבר רגשות אשם
        ההבנה הפשוטה היא שרגשות מפותחים כאלה מגיעים הרבה יותר מאוחר באבולוציה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט