אוקי סי – זווית המילואימניקים / קרע במיניסחוס

**********************************

אלעד דהן בן ה-34, אב לשתי תאומות (הוא כתב שתי בנות בנות 3.5, אז אני לא מכיר אפשרויות אחרות רבות), עבר לאחרונה לקליבלנד, והוא יתחלק עם כתבנו איתן מאג'ר בכיסוי קליבלנד קאבס.

**********************************

אוקי סי – זווית המילואימניקים / קרע במיניסחוס

מעקב אחר הספסל של אוקלהומה מאז עונת השיא. או איפה טעינו שמעון?

 

היו כאן כמה טורים מעניינים וגם מדוייקים על הרעמים במהלך העונה שכללו ולוו בדיונים על הקבוצה באופן כללי עם פירוק מעולה לפי תקופות ודיון על מורשתו של פרסטי (עם ראיון לפנתיאון) והיה לאחרונה טור ספציפי על הצ'יטה עם דיון מעניין בסופו.

היום אני בוחר להתמקד בעבודה של פרסטי אבל מכיוון אחר, מכיוון הספסל.  פרסטי גאון, רוב האנשים מסכימים על כך, הוא הוא התהליך.  לקח קבוצת פח, בחר ילד אחד (שאמרו שהוא חלש מידי לליגה), נתן לו את המפתחות והאמין בו ונתן לו להפסיד בלי סוף ולהשתפשף. הוסיף לו עוד ילד שהרבה לא ספרו, נתן לשניהם להפסיד כאוות נפשם ולהשתולל. הוסיף להם עוד ילד והמשיך להאמין ואז למדו לנצח ואז גם עשו את הבלתי אפשרי והגיעו לגמר דרך הלייקרס של קובי והספארס של דאנקן.  גאון.  גאון?

הטענה שלי היא שהבחור שפך את התינוק עם המים, כי בזמן שהוא העמיד חמישיות גדולות בכל קנה מידה הוא באופן שיטתי הזניח את הספסל.  וכולם יודעים שלא יעזור בית דין ולקונטנדרית חייבים לעלות כמה כרישים (או לפחות פיראניות) מהספסל.  נכון, לא חייבים המון אבל רצוי וצריך את ה-35 נק' למשחק במהלך העונה ואת ה-27 נק' למשחק בפלייאוף מהמילואימניקים (הסדירניקים חייבים לנשום לפעמים). צריך גם ניצוץ והגנה והאסל, בלי כמות מספקת מזה לא מנצחים מספיק משחקים ובטח שלא לוקחים אליפות.

לשיקגו של הת'ריפיט השני היה את קוקוץ', קר ווונינגטון.  קוקוץ' היה נותן 13 נק' למשחק, קר 8 ו-וונינגטון 5 והם היו עושים זאת ביעילות מרשימה. ללייקרס של קובי ושאק היו בשלוש העונות ההן תרומה של 25 ו-17 נק' מארבעה שחקני ספסל בעונה הסדירה ובפלייאוף בהתאמה. בין היתר עברו שם פישר, הורי וריק פוקס. בוסטון בעונת האליפות קיבלו מהספסל 25 נק' למשחק במהלך הפלייאוף.  הלייקרס של קובי ופאו (בשנתיים הרלוונטיות) קיבלו תרומה של יותר מ- 30 נק' למשחק מהספסל במהלך הפלייאוף. לספארס היה את מאנו באליפויות של שנות האלפיים שיודע לתת ניצוץ מהספסל ובנוסף ב-02/03 היה להם את מאליק רוז שכבר השתפשף שנים אצל פופ וב- 04/05 וב- 06/07 היה להם את הורי ואת ברנט ברי. לגולדן סטייט אתם עדיין זוכרים מי עלה שם מהספסל בעונות האליפות שלה, שחקנים שהיו כוכבים בקבוצות אחרות כמו איגי ו-ווסט וליוויגסטון הגרזן שיודע לעשות נקודות מהבלטה שלו שצריך ויודע למסור. למיאמי היה את ריי פאקינג אלן שהציל להם את התחת ואת שיין באטייה שתמיד ידע לעשות את המהלך הנכון שצריך ולסחוט את עבירת התוקף שתשבש את זרימת המשחק של היריב.

הבנתם את הרעיון, לא מנצחים מלחמה בלי מילואים.  בין אם זה מישהו שיעשה סדר, שיקלע סל מנצח איזה פעם בסדרה, שיכנס מתחת לעור של שחקן מפתח של היריבה בהגנה ויוציא אותו מהמשחק שלו, שיכניס האסל וניצוץ להגנה או שפשוט יעשה נקודות, חמישייה לא מספיקה.

לאור זה בואו נראה איזה קלפים אירגן פרסטי למאמן שלו לאורך השנים מאז עונת השיא של המועדון. בשביל לא להלאות בחרתי להתמקד רק בשישה שחקני הספסל הכי טובים מכל שנה.  יותר משישה זה כבר נהיה ממש לא מעניין.

בעונת השיא תראו איזה יופי, הארדן (22) (אין באמת מה להרחיב), ניק 'הייר ג'ורדן' קוליסון (31), פורוורד חכם (בן של מאמן), סוג של הנפלד, שיודע למסור, לחסום, לקחת תוקף, לסגור לריבאונד ולשמור קבוצתי מעולה ודרק פישר (37) על קביים שעדיין נחמד שיש אותו בתור אופציה שלישית/רביעית לקלע במאני טיים. יש שם עוד שלושה אבל ג'קסון (21) עדיין לא בא לידי ביטוי, מוחמד (34) כבר גמור וקוק (24) (זה שלא מזהים) לא רלוונטי.

סיכום – שני שחקנים שהייתי לוקח למלחמה (הארדן בתור ג'וקר, קליסון בתור צריח), אחד שלא יזיק (פישר לריווח במאני טיים) ועוד שלושה שלא.

ציון – 2.5/6

בעונת 12/13 מצב הספסל הורע.  איבדנו את הארדן ופישר (38) עבר מקביים להליכון.  קוליסון (32) עדיין יציב כסלע, מרטין (29) הוא ONE TRICK PONY שיכול לקלוע מהשלוש אבל מתקשה בכל השאר ורג'י ג'קסון (22) מתחיל להראות שיפור אבל הוא עדיין לא יציב וקשה לסמוך עליו.  האשים טאביט ואריק מיינור הם לא רלוונטים בלי קשר לגיל שלהם.

סיכום – שחקן אחד שלקחתי בצו 8 (קוליסון), את מרטין לקחתי לריווח במאני אבל עם ידיעה שאשלם על כך בהגנה, עם האחרים אין לי מה לעשות במלחמה.

ציון – 1.5/6

עונת 13/14 – קוליסון (33) לא נהיה צעיר יותר ופישר (39) הועבר לכיסא גלגלים.  קארון באטלר (33) לא בשיאו מגיע על תקן "השכן שבא לזיין" שזאת בהחלט תוספת נחמדה. ג'קסון (23) מתחיל לקבל יותר דקות ומראה ניצוצות אבל גם מבצע עדיין טעויות רבות. ג'רמי לאמב (21) בשנתו השנייה במועדון, חמוד אבל לא יותר מזה ואדאמס הצעיר (20) מנטלית כבר מוכן לקרב אבל בשלב זה כל מה שהוא יודע זה להיכנס מתחת לעור שחקני היריבה לסחוט טכניות ולא יותר מזה.

יש ניצוצות של לחימה בספסל זה, לראייה אדאמס בסידרה מול ממפיס מטריף את רנדולף עד שזה מורחק במהלך משחק 6 וכתוצאה מכך גם ממשחק 7 וג'קסון מככב בסדרה מול הקליפרס (בניצחנות של הרעמים) ומקבל 26 דקות למשחק. יש גם ניסיון בספסל (קוליסון, פישר ובאטלר). אבל, כל הרזרבות כאן הם או לפני השיא שלהם או אחרי ובפלייאוף פישר ובאטלר הם נון פקטור וקוליסון כבר פחות.

סיכום – לוחם אחד ערוך לקרב (ג'קסון), עוד לוחם אחד ערוך מנטלית אבל לא מעבר (אדאמס), באטלר בחצי כוח (יש רצון ורוח אבל פחות יכולת) ועוד שלושה קלפים חלשים.

ציון – 2/6

עונת 14/15 – מורו (29) הובא בשביל להפגיז מבחוץ, וויט'רס (23) מוכה הכלבת הוכנס גם ואוגוסטין (27) מצא את עצמו במועדון.  רג'י (24) ממשיך להשתפר אבל מוטרד לאחר 50 משחקים, קוליסון (34) ממשיך להזדקן בכבוד וקנדריק "עגלה כועסת עם גלגל חסר" פרקינס (30) גם מצרף לספסל לאחר שאדאמס תפס את מקומו בחמישייה.

בפועל, מורו שאמור להיות THREE AND D מספק רק את ה-THREE,  ווייט'רס (23) מוכיח שיש לו ביצים אבל הוא לא יעיל ברמות היסטוריות ואוגוסטין שאמור להיות בשיא הקריירה שלו הוא מחבת טפלון.  רג'י (24) תותח אבל כאמור מוטרד ע"פ בקשתו (פוצצו את הקבוצה בשחקנים בעמדה שלו), קוליסון כבר לא ופרקינס היה לא מאז שהגיע לאוקלהומה.

 

 

 

סיכום – למרות החור בהגנה הייתי לוקח את מורו לקרב ובטח שאת ג'קסון. על ווייט'רס הייתי מוותר למרות המנטליות הנכונה ובגלל קבלת ההחלטות שלו ואת הקלפים אוגוסטין, קוליסון ופרקינס לא הייתי שולף בכל מקרה.

ציון – 1.5/6 (כי ג'קסון הוטרד באמצע העונה)

עונת 15/16 – הביטו היטב על הקלפים שאיתם אוקי C נכנסה לפלייאוף בעונה ההיא. מורו (30), קוליסון (35), ווייט'רס (24), זינגלר (27), רנדי פוי (32), קאנטר (23). בדיעבד זה נס שהיא הגיעה עד לאן שהיא הגיעה. מורו שאיבד מזמן את ה-D איבד גם את ה-THREE ונראה כמו צל של עצמו, קוליסון לא רלוונטי כבר שנתיים-שלוש, לווייט'רס יש רוח לחימה אבל הוא לא יעיל ולא עיקבי, זינגלר אחד השחקנים הגרועים שהליגה הזאת ראתה (אפילו בגיל 27), רנדי פוי איבד עניין ויכולת ורק קאנטר בא לעבוד ומזכיר ברוחו את הימים של צ'ורה במכבי פוסט התקופה שהייתה לו בטורקיה. הזיכרון הסלקטיבי שלי משייך את ההיחנקות ההיסטורית מול גולדן סטייט לדוראסל אבל שאני צולל למספרים אז אני מגלה מחדש מה שכבר ידעתי ושכחתי – הספסל של אוק' הוא מה שהרג את הסדרה ההיא.  כאן עולה הטענה המעניינת בטור הזה – בגלל הספסל דוראנט עזב (או בגלל אי העקביות של הפרצופים שעליו, עוד רגע על זה בהרחבה).  על פניו נראה שהספסל תיפקד, המילואימניקים ייצרו 25 נק' למשחק (אמור להספיק), אבל, הספסל של גולדן ייצר 31.4 נק' למשחק.  מילא הפער הזה, הבעיה היא אחרת הבעיה היא שהספסל של אוק' היה כל כך חסר אופי ומעוף שבכל רגע נתון אחד מהצמד היה חייב להיות על המגרש מחשש להתפרקות טוטאלית, והנה הנתון הבעייתי – דוראסל שיחקו בממוצע 40.2 דק' למשחק מול 35.6 דק' בממוצע לאחים המשפריצים. בסדרה של 7 משחקים אנחנו מדברים על אקסטרא 32.2 דק' משחק לדוראסל (כמעט שיחקו משחק נוסף בהשוואה לספלאשים).  ואז נזכרתי מה ראיתי שם, זה מוזר אפילו לכתוב את זה על הצ'יטה אבל גם בשנה שעברה בסדרה מול יוסטון זה היה ניכר – ראסל היה עייף וגם החבר שלו לשעבר.* הם גמרו את הסדרה עם הלשון בחוץ וזה זה זה זה החיסרון הכי גדול בכך שיש לך מילואימניקים לא אמינים. ברגעי הקלאץ' בורח לך הקלאץ'.

*איך העייפות באה לידי ביטוי במספרים אתם שואלים?

במשחק 6 הצמד היו 20/58 בזריקות מהשדה, 1/13 מהשלוש ו-8 איבודים.

במשחק 7 הם שיחקו יותר מ-45 דק' כ"א, דוראנט עוד היה יעיל אבל בנפח קטן יחסית והצ'יטה שהגיר שלו תקוע תמידי על הילוך שביעי סיים עם 38% אפקטיבי (46.4% לאורך הקריירה).

סיכום – סיכמתי בהרחבה, גלדיאטור אחד (קאנטר), מתאבד שיעי אחד (ווייט'רס) וזהו.

ציון – 1.5/6

עונת 16/17 – פעם שנייה בשנתיים של בנייה (כמעט) מחדש של הספסל, מורו (31) עדיין שם איכשהו (מוטרד אחרי 40 משחקים) וקאנטר (24) המילואימניק היחיד היציב ממשיך.  אליהם מתווספים סאבוניס (20) הצעיר המבטיח שאמנם פותח ברוב המשחקים אבל ברור שזה זמני עד שיגיע מישהו יותר ותיק ויתפוס את מקומו בחמישייה (טאג' גיבסון), אברינס (23), האחיין של גראנט (22) ומקדרמונט (25). העונה הזאת היא כמובן בסימן המופע של ראס ולאור היחלשות החמישייה היה צורך גדול יותר בספסל שגם על הנייר וגם בפועל לא היה מספיק.  מורו ממשיך להיחלש, סאבוניס מראה ניצוצות אבל הוא עדיין בוסר, אברינס חמוד ולא נושך, מקדרמונט קלע טוב אבל כמו מורו אין לו הגנה.  קאנטר ממשיך להיות יציב ויעיל וגראנט נהיה שחקן משלים בוגר לגילו שמוכן להקריב את גופו בהגנה ולא עושה שטויות בהתקפה.

סיכום – יש כאן שניים שהייתי לוקח למלחמה אבל גראנט לא מסוגל לייצר לעצמו זריקה וגם קאנטר צריך שיכניסו לו כדור לבלטה שלו. אין ג'וקר/מוביל כדור על הספסל וזה מתכון לאסון.

ציון – 1.5/6

עונת 17/18 – פרסטי שלף שפנים ושוב מעמיד חמישייה מהסרטים, אבל על חשבון הספסל (קאנטר). פלטון (33) רכז שני, ג'וש יוסטס (26), פרגוסון (19), אברינס (24), גראנט (23), פטרסון (28).

איך זה נראה עד עכשיו? פטרסון ויוסטס הם שני עופות מוזרים שלעיתים נדירות עושים מהלכים של כדורסל, פרגוסון הוא יופי של ניצוץ מהספסל ואם ימשיך להשתפר יהיה לו עתיד מבטיח אבל ההווה פחות יציב, לפלטון יש יציאות אבל הוא לא באמת אמור להיות גארד בליגה הזאת. אברינס ממשיך להשתפר בהגנה אבל לא מספיק יציב בצד השני וגראנט ממשיך להיות שחקן משלים נפלא בשני צידי המגרש.

סיכום – למלחמה רק את גראנט הייתי מגייס למרות שהוא חסר ניסיון פלייאוף כמעט לגמרי. אוק' בפלייאוף ולא תהיה ברירה אז גם אברינס ישותף, לא רואים זאת בשורה שלו אך בכל זאת בעין מורגש שהוא השתפר ויכול לתת יותר (אבל אין לו באמת מקום בספסל של קונטנדרית). פלטון גם יזכה מן ההפקר וישותף (מתוקף תפקידו), מול ספסל חלש יכול גם לעשות כמה נקודות בהנחה שפול ג'ורג' מרווח לו. מבין הארבעה האחרים הייתי מהמר על פרגוסון שיצליח להתעלות במשחק אחד או שניים בגלל שיש לו ביצים והוא צעיר מכדי להבין את גודל המעמד.

ציון – 1/6

 

סיכום הסיכומים – ככה לא בונים מצבת מילואים. לאורך השנים, שחקנים עם פוטנציאל ש"גדלו" במועדון ובמשך שנים ייצרו כימיה עם דוראסל הוטרדו ברגע שגידלו שערות על החזה (הארדן, ג'קסון, לאמב).  את מקום השחקנים שצמחו בתהליך איטי ומבוקר תפסו כל מיני HAS BEENS אבל שלא באמת היו (באטלר, מורו, פוי), ההרגשה הייתה שהם לא הגיעו בשביל לתת הכל אלא בשביל לנוח. ווייט'רס היה דפוק בראש אבל ידע לייצר מצבים – הלך, קאנטר היה ברמה של שחקן שישי של העונה – הוטרד, ע"פ הדפוס הזה הבא ללכת הוא גראנט.  אחרי כל זעזוע שהספסל חטף ניסו לתפור שם איזה פאץ' אבל ההרגשה היא שההשקעה האדירה שמושקעת בלבחור את שחקני החמישייה נגמרת שם (וכנראה גם הארנק).

אחרי שחזרתי אחורה באמת יצאתי עם הרגשה שלסיפור הספסל חלק גדול בעזיבה של דוראנט כי מבחינתו אני בטוח שזה ממש מתסכל לראות שאתה משתפר כל שנה וגם ראס הולך ומשתפר (וגם הכימיה בינכם), בסדר איבקה תקוע במקום (משתפר מהשלוש אבל מחפף בהגנה) אבל אדאמס לפחות החליף את העגלה אבל מה קורה מסביב?? אי אפשר לשחק 48 דקות במשחק, הרגשה שאין לך גב. שחקנים שטיפחת בתור מנטור ונתת להם להתגלח עליך הולכים לקצור פירות במקום אחר ובמקומם מגיעים כל מיני לא רעבים למיניהם.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 39 תגובות

  1. שמעון

    11 אפר 2018 20:21:30

    טור מעלה מיניסחוס מסכים עם כל מילה שלך. אני חושב שהפספוסים הגדולים היו עם רגי גקסון ומורו שהיו בקונסטלציה מסויימת צריכים לתת יותר. השאר סתם שחקנים פחים. השנה אברינס האכזבה הכי גדולה הבחור לא פוגע כשצריך. גראנט אדיר הוא יכול להתפתח לאדמס הבא לוחם דותראקי קשוח מאד אוהב אותו. לגבי דוראנט היו שמועות שלא חיבב את דונובן ולא אהב את הספסל אפילו יש איזה אינסטגרם שלכלך עליהם ומיד מחק אבל לא ידוע אם זה באמת היה חשבון שלו אביא בהמשך אם אמצא את זה. טור מעולה

    1. קרע במיניסחוס

      11 אפר 2018 22:37:41

      תודה לך. זכור לי הסיפור עם החשבונות המזויפים של דוראנט, ירדו עליו על זה בלי סוף. ג׳קסון היה לוחם, פספוס ענק של המערכת

  2. יאיר זעפרני

    11 אפר 2018 20:47:02

    תודה על הטור.

    אני מתקשה להסכים. זה שפרסטי לא מצליח להביא את אוקלהומה מציון 80 (גמר מערב) לציון 100 (אליפות) זה לא אומר שהוא שופך את התינוק עם המים. זה אומר אולי שאין לו מספיק משאבים (כסף / הילה של קבוצה שאנשים ירצו לשחק בה) בשביל לחמש את הקבוצה שלו והוא בוחר בלעשות אותה טובה באופן די ודאי על פני להמר על עתידה.

  3. Eytan majar

    11 אפר 2018 20:49:03

    אחלה כתבה וברוך הבא.
    אני לא מסכים שהספסל שלהם היה חלש לעומת קבוצות אחרות. אני חושב שדוראנד עזב בגלל שהוא הבין שראסל, גדול ככל שהוא, לא שחקן שדברים יכולים לפרוח לידו. לקבוצה עם ראסל יש תקרת זכוכית. תראה רק מהעונה האחרונה את השיפור הפסיכי של אודליפו וסבוניס.
    לדוראנט פשוט נמאס לשחק על בידודים, הוא רצה לשחק כדורסל

    2. קרע במיניסחוס

      12 אפר 2018 00:40:04

      תודה רבה.
      לטעמי אולדיפו פרח כי למד מראסל איך צריך לעבוד וכמה השקעה דרושה.
      לגבי חולשת הספסל של אוק׳, אני אמשיך להתעקש שהוא חלש ולא מספיק

  4. tomer

    11 אפר 2018 22:01:58

    טור מעולה, ברוך הבא.

    הצדק איתך בנוגע לרוב השחקנים. אבל, חלק מהשחקנים שפרסטי הביא לא היו גרועים מבחינת יכולות אישיות, אלא פשוט לא התאימו לשיטה של אוקלהומה או לא התאקלמו מסיבה אחרת. פטרסון אמור היה להיות חתיכת כוח אש מהספסל, כנ"ל לגבי ווייטרס וסאבוניס שפורח במידה מסוימת באינדיאנה. זה לא קרה איתם באוקלהומה, ולא ניתן להטיל זאת רק על פרסטי.
    אברינס שחקן נהדר לדעתי, וג'רמי גראנט הוא אחד מהשחקנים היותר אהובים עליי בקבוצה. אבל לצערי הרב חמשת השחקנים שנתתי כדוגמא הם יוצאים מן הכלל שאינם מעידים עליו.

    ולא נותר לי אלא להסכים עם הפסקה לפני הפסקה האחרונה שלך.

  5. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

    11 אפר 2018 22:39:10

    טור מצוין עם המון מחשבה. הקבוצה הזאת היא מאוד מיוחדת בנוף של הליגה, היא מעוררת המון אמוציות אצל כולם, בזכות הציוות ווסטברוק-דוראנט וההבטחה הגדולה שלא קוימה. בהחלט העלית נקודה מאוד חושבה והיא הספסל. רק שלא ברור לי מה היא באמת אשמתו של פרסטי ואיזה שחקנים הוא פיספס. בסה״כ אוקלהומה היא קבוצה משוק קטן שהבעלים שלה קיבל החלטה שלא ישפוך כספים ללא הכרה. זה גם לא מקום ששחקנים חופשיים כל כך מתלהבים לבוא אליו. בדיוק עכשיו ראיתי את הדוקומנטרי על דוראנט בקיץ בו הוא הוזמן לנבחרת לספרד ובסוף פרש מהנבחרת (אותו קיץ כשפול ג׳ורג׳ נפצע). סרט לא רע, קצת תדמיתי מדי בשביל דוראנט אבל ניחא. מראים שם על איך דוראנט וראסל נסעו אל פאו גאסול והתחננו שיצטרף אליהם. דוראנט אומר שאגסוס התעניין איפה הולכים לקונצרטים בעיר. . . בסוף הוא הלך לשיקגו.

    1. קרע במיניסחוס

      12 אפר 2018 05:06:24

      תודה לך.
      אין ספק שאוקלהומה סיטי היא לא אטרקטיבית וזה בעיה אבל זה לא מסביר למה לא הצליחו לשמר את אלו שכן הושקעו בהם שנים של בניה.

  6. john

    11 אפר 2018 23:10:22

    קודם כל ברוכים הבאים.

    יש לי הרבה מה לכתוב על חלק מהתפיסה שהבאת כאן לגבי מהו ספסל טוב. ספסל לא צריך להימדד בנקודות. ישנם מאמנים שמתחילים לשחק עם הכוכבים בתחילת המשחק ובסוף המשחק ובשאר הזמן מוודאים שתמיד יש כוכב או שניים על המגרש. בקבוצות כאלה הספסל ממשיך בתמיכת הכוכבים וחלק קטן מזמנו מוקדש לקליעה. ישנם לא מעט קבוצות שהספסלים שלהם יוצרים חמישיות נפרדות המאפשרות מנוחה מוחלטת של כוכבים.

    לאוק' יש חמישייה של פלטון אברינס הוויסטס פטרסון וגראנט שהיא בנט חיובי של 6. הבעיה היא שהחמישייה הזאת שיחקה 24 משחקים בלבד. לחמישייה הזאת ישנה גם גירסה שעולה לאחרונה עם פרגסון במקום הויסטס שוב התוצאות במגרש מצויינות. רק הדקות מוגבלות.
    בנוסף יש לאוק 2 חמישיות סופר חזקות בדקות מוגבלות שדונובן זנח. הראשונה היא ששלישיית הכוכבים רוברסון (זצ"ל) וגראנט במקום אדמס שבקושי נוסתה (42 דקות על 16 משחקים) אך היא בנט פסיכי של 33. והשנייה עם אברינס גראנט מחליפים את רוברסון וכרמלו. זו גם חמישייה קטלנית עם נט 32 אך גם היא שיחקה 45 דקות על 17 משחקים.

    דונובן החליט מסיבותיו שהוא דוחף השנה את פול ג'ורג' עם 4 מחליפים (ולא מלו). הרעיון הוא שיהפוך לאופציה A++ בזמן שראסל נח וירגיש כמו אלפא נוהם. החמישיות האלה הם כישלון קלוסאלי בכל קונסטלציה. כשג'ורג' בנה כבר 5 בתים מכל הלבנים שהוא משליך. אבל דונובון לא מוותר ודוחף את החמישיות האלה לגרון האוהדים כמו לתת כמו עוגות חנק בסיום ארוחת סטייקים.

    יש לאוק' ספסל טוב. הוא אולי לא עמוק כמו של יוסטון או עוצמתי כמו של טורנטו אך לא בפרסטי הבעיה. או שאולי כן. כי אולי מטרת העונה היא גם לנצח אך לא פחות מכך לא לתת לג'ורג' לאבד את גבריותו (אלפאיותו?) כדי שישאר בקבוצה ובכך הוא מקבל הזדמנויות בלתי פוסקות לקחת את המושכות ברגעים שווסטברוק יורד לנשום וליצור מהלכים.

    1. קרע במיניסחוס

      12 אפר 2018 05:13:55

      תודה על הברכה.
      הערות מרתקות. לי לא ברור בכלל מה עובר על ג׳ורג׳ מאז פגרת האול סטאר.
      שימוש בספסל זה באמת דבר שמשתנה ממאמן למאמן ולצערי יש מאמנים רבים שלא משנים את תכנית המשחק שלהם בהתאם למתרחש על המגרש ולפעמים זה מטריף. פופ כנראה אחד היחידים שיכול לדוגמה להוריד את כל החמישה ולהחליפם בבת אחת במקרה שהוא רואה צורך בכך. רוב המאמנים האחרים די שמרנים וחבל.
      לגבי נתונים של חמישיות ששיחקו זמן מוגבל ביחד הייתי נזהר כי לא ברור נגד מי זה היה ובאיזה שלב של המשחק.

  7. ולדי קוגן

    12 אפר 2018 00:05:39

    אחלה פוסט.בהחלט לאורך השנים היו מעט שחקני ספסל מוכשרים,אבל הבעיה שגם אם היו טובים כנראה שלא היו משתמשים בהם נכון בגלל היעדר מאמן אמיתי על הקווים.תביאו מאמן רציני ואפשר יהיה להוציא משהו מכל החומר הדלוע הזה.

    1. קרע במיניסחוס

      12 אפר 2018 05:16:34

      תודה לך.
      מסכים איתך, סיפור המאמן זה חומר לפוסט נוסף. האמת שאני מחבב את דונובן יותר מאשר את ברוקס

  8. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    12 אפר 2018 01:41:46

    יופי יופי יופי של פוסט! זווית הסתכלות מאד מעניינת על הרעמים.

    מספר הערות:

    א. לעתים מזומנות השלד של הספסל הוא שחקנים שנשארים במועדון שנים ארוכות. למעט קוליסון, פרסטי, וגם ברוקס ודונובן, לא הצליחו להשאיר שחקני ספסל לאורך זמן. זו בהחלט נקודה לחובתם.

    ב. לדעתי קשה להסתכל על הספסל, ועל כל עשרת השחקנים ברוסטר שאינם החמישיה, כיחידה נפרדת. בחג קראתי קצת את sacred hoops של פיל ג'קסון (נכתב ב-95, אחרי שלוש אליפויות בשיקגו, ולפני כל האחרות), ואפילו פיל, שנתפס כמי שידע גם, אם לא בעיקר…, לנהל את האגואים המנופחים של הכוכבים שלו, מדבר כל הזמן על כך שקבוצה היא סך כל הרוסטר שלה. כשאימן במכללות היה מחלק את הדקות שווה השווה בין שתי החמישיות הראשונות ועוד קצת דקות לשחקני החמישיה השלישית. ממש פופוביץ… נראה שדווקא פרסטי, יוצא הספרס, לא אימץ את הגישה הזו והייתה לו מעיין היררכיה עתירת דרגות – דוראסל, שאר החמישיה, מובילי הספסל, וכל האחרים. במובן זה, יתכן שהבעיה שאתה מצביע עליה לא קשורה רק לספסל, אלא נובעת מתפיסה "מעמדית" בסיסית של המועדון, בעוד שבקבוצות כמו הספרס, גולדן של טרום דוראנט, מיאמי של פוסט לברון ויוטה של פוסט הייוארד, התפיסה יותר קבוצתית.

    ג. לנוכח ב. אפשר לשאול מה הסיבה ומה התוצאה, כלומר האם פרסטי מאמין בפירמידה מרובת מעמדות ולכן מימש את התפיסה הזו באוקלהומה, או ההפך – מכיוון שקיבל את דוראנט ואת ראסל, אימץ את הפירמידה, כמעט בלית ברירה. כיוצא הספרס, נראה לי שהאפשרות השניה נכונה יותר – הוא בנה את העסק סביב דוראסל, לטוב ובעיקר לרע. לכן, קשה לי לנתק את חולשת הספסל מהאופי של דוראנט ושל ראסל. נדמה לי שאפשר לטעון שהספסל של הלוחמים הפך פחות דומיננטי בשנתיים האחרונות, ועל חוסר המיצוי של הרוסטר של אוקלהומה בעונה שעברה כבר דיברתי אד-נוזיום….

    ד. וכמו קאטו הזקן, ועגל הצעיר, אחזור על העיקר – את ראסל יש להטריד. הקבוצה תהפוך קבוצתית יותר (ע"ע קליפרס), והספסל יהפוך משמעותי יותר. תקוו ל-16 ריבאונדים הלילה, עונת טריפל דאבל שניה ברציפות תשפר את החבילה שהתקבלו עבור ראסל בקיץ.

  9. קרע במיניסחוס

    12 אפר 2018 05:25:57

    תודה תודה תודה
    א. לגמרי
    ב. מה לעשות שיש לך שני שחקנים שהם בעשר רמות מעל האחרים וכנראה גם עובדים הרבה יותר קשה מכולם. הם הופכים אוטומטית למנהיגים.
    ג. שאלה טובה.
    ד. די כבר, לא מטרידים פרנצ׳ייז פלייר ובטח שלא כשהוא ההצגה הטובה בעיר ועוד אחרי שהוא הוכיח ״נאמנות״ אחרי שכל האחרים התחפפו.

    1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

      12 אפר 2018 13:56:41

      בעניין ד. – קאזינס וגריפין די עונים להגדרה הזו ובכל זאת הוטרדו. ראסל הוא הנכס היחיד של אוק' ואם יתחילו את הריבילד בהטרדתו יעברו תהליך קצר יותר, בדומה לבוסטון, במקום לדשדש שנים ארוכות בדומה לניקס וללייקרס. דווקא בגלל הנדירות של ראסל כנכס צריך להטריד אותו עכשיו. אחר כך לא יהיה להם כמעט כלום ביד (אדאמס, בערך).

  10. Berch

    12 אפר 2018 06:52:04

    זווית מאד מעניינת. מודה שלא חשבתי על זה.
    ואני עוד צוחק על זה שכל מי שעוזב את הספסל של אוקלהומה הופך לכוכב (ודאלאס חשבו שזה יעבוד עם בארנס מספסל הלוחמים…. חחח)
    טור מעולה

  12. שפיגל

    12 אפר 2018 09:23:39

    יופי של כתבה.
    בסופו של דבר אתה צריך שלקבוצה תהיי שם/אופי מסויים כדי ששחקנים מעולים יסכימו להיות על הספסל שלה (ע"ע גולדן סטייט). לא נראה שאוקלהומה הולכת לשם – לא עם הלוקיישן, לא עם השחקנים הפותחים ולא עם המאמן.

  13. ChaimCo

    12 אפר 2018 10:19:15

    ברוך הבא אלעד עם כתבת פתיחה מעניינת.
    מסכים ולא מסכים.
    אמנם הספסל של הרעמים באופן עקבי הוא לא מהחזקים בליגה, אבל וזה אבל גדול מאוד, השחקנים שמגיעים לOKC נותנים רוב הפעמים את העונה הגרועה/הלא יעילה בקריירה שלהם דווקא שם.
    כתבתי על זה בכתבת הבכורה שלי בהרחבה עם צלילה למספרים
    http://www.hoops.co.il/?p=110864
    ויכול להיות שזה מתקשר לתגובה של מאנו דה מאן לנקודה ג', הקיבעון המעמדי של אוקלהומה – שחקן מגיע לקבוצה וישר מוקטן – במקום בחשיבות ובביטחון במשחק.

    אני קורא לזה "אפקט אוקלהומה", ומתכנן להעלות כתבת מה נשתנה בנושא בקרוב. 🙂

  14. ChaimCo

    12 אפר 2018 10:29:54

    ואגב, אברינס בתור ילד היה מדהים באירופה ונתן תצוגות מול מכבי כשעוד הייתה שם קבוצה ראויה.
    הבחור סופר מוכשר וממש חבל שלא מנצלים אותו מספיק, הונילי הספרדי הזה הרגיש שיכול להיות מפלצת כשהיה באירופה, המשחק בא לו כל כך בקלות.
    בNBA הוא עם אחוז גבוה בעונשין ובשלשות, אבל חייב לשפר את המיד ריינג' והפיזיות. מקווה שעובדים איתו על זה בOKC

  15. דה שוט

    12 אפר 2018 10:37:06

    כתבה מעולה. תודה רבה. אכן הספסל של אוק' סיטי הוא עקב אכילס שלה, אבל קשה לשוק קטן ומרוחק להשיג שחקנים איכותיים, כל שכן ג'וקרים על הספסל שזה לוקסוס.

  16. האיש שבקיר

    12 אפר 2018 11:23:42

    אחלה כתבה, ניתוח מעמיק שנותן זווית אחרת.
    לדעתי אם היו מניחים את האגו בצד דרכם לתהילה הייתה כמעט מובטחת, אבל הם לא הראשונים וכנראה לא האחרונים עם הדפקט הזה.
    דוראנט-ראסל-הארדן משולב טוב כנראה היה שוחט את הליגה, זה שילוב של הכל ביחד. אדאמס מתפתח והוא מפלץ…
    לגבי הספסל, שילכו ללמוד מכמה אחרים, יש אחד פופ ששמעתי שדי טוב בזה:)

    1. קרע במיניסחוס

      12 אפר 2018 14:31:44

      תודה על ההערה. נגעת כאן בחטא הקדמון של הרעמים. מפופ כולם רוצים ללמוד אבל כנראה שהרוב לא מצליחים.

  19. איתוש

    12 אפר 2018 20:03:23

    וואי וואי כתבה סוף הדרך! איזה מחקר רציני ומרשים אהבתי מאוד גם אם המצאת את הרוב.
    אין על אח שלי, ומזל טוב על התאומות!!

  20. ניל לשלטון

    12 אפר 2018 21:39:59

    עד קליבלנד היית צריך להתרחק כדי לשתף בתובנות האלו? איפה זה היה בכל ארוחות השישי??
    אחלה ניתוח, אכן דוראסל לבד זה לא מספיק מול לברון הרעב..
    דרך אגב, למישהו בעולם הזה יש הסבר הגיוני להבאה של כרמלו אנתוני?!?! בחיים אף קבוצה לא תוכל לזכות באליפות איתו, אלא אם יקראו לה נבחרת ארהב והיא תשחק נגד קבוצות שהן לא באמת ברמה שלה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט