ג'יימס הארדן- הדרך לתהילה/ שמעון טבדי

כיצד הפך ג'יימס הארדן לאחד הפוינט/שוטינג גארדים הטובים בהיסטוריה ולאחד השחקנים הטובים בעולם כיום? הוא לא הכי מהיר, לא הכי אתלטי, לא הכי גבוה, לא הקלעי הכי טוב, לא מוטציה פיזית ולפעמים נדמה לנו כאילו הוא משחק בהילוך איטי (יש לזה הסבר אגב שהוא נתן על צורת משחקו, חכו בסקרנות..) אבל עושה ככל העולה על רוחו כאשר השנה הגיע לשיאו עם תואר ה-MVP שיונח בידיו עוד כמה חודשים ואולי אולי אליפות, שלה הוא מחכה כל הקריירה.

כנגד כל הסיכויים

ג'יימס אדוארדס הארדן ג'וניור נולד ב-26 באוגוסט, 1989 בקומפטון, לוס אנג'לס קליפורניה. קומפטון היא מקום שהארדן תיאר כ-"you're not supposed to make it out of" where "the odds are against you." אמו גידלה אותו ואת שני אחיותיו לבדה והייתה עובדת מנהלה ב- AT&T במשך 30 שנה. אביו שירת בחיל הים אך לא היה מעורב בגידולו כמעט והתמכר לסמים קשים, נכנס ויצא מהכלא כמה פעמים. הארדן נמצא בקשר מאד רופף עימו ומסרב להכניס לשמו את המילה ג'וניור. כבר בתור ילד ג'יימס הקטן בילה שעות על גבי שעות במגרש הכדורסל ב-Rancho Dominguez section of Compton ולמרות שסבל מאסתמה הראה כשרון נהדר בכדורסל ומקורביו מספרים שהוא התאמן כבר אז כאילו הוא עובד בזה. הארדן הראה חוזק מנטלי כבר בגיל מאד צעיר שילווה אותו כל הקריירה והיה מספר לכל מי שרצה לשמוע שהוא הולך לשחק ב-NBA למרות שכבר אז היה אסתמטי ו-chubby (שמנמני) וכן היה זורק מהמותן ("My shot was quite blockable," Harden says) אבל זה לא הפריע לו להיות סקורר אדיר וכאשר אימו ואחיו החורג ניסו להסביר לו שהסיכוי להגיע ל-NBA הוא קלוש, בכיתה ט' הוא השאיר לאימו פתק עם הכיתוב הבא: "Could u leave me a couple of dollars?" Harden wrote. "P.S. Keep this paper. Imma be a star."

ג'יימס הקטן היה גם תלמיד חרוץ וממושמע מאד בבהי"ס קשה והיה אוהד שרוף של מכללת UCLA כאשר השחקן האהוב עליו היה ג'ייסון קאפונו אולם אימו רצתה להוציא אותו ואת אחיו (ששיחק פוטבול) מחוץ לשכונה רוויית האלימות והוא הגיע לתיכון Artesia High School,לייקווד, קליפורניה. תיכון Artesia ידוע בהיסטוריה ובתוכנית הכדורסל שלו כאשר ג'ייסון קאפונו היה בוגר התיכון ולכן הארדן בחר בהם. דבר הראשון שמאמנו סקוט פארה ביקש ממנו היה להיכנס לחדר כושר כאשר בנוסף האסתמה שלו דורשת טיפול עקבי ושליטה. הארדן אף פעם לא אהב להתאמן בחדר כושר ואימו מספרת שהיה רואה שכולם מתאמנים והיה צריך לבצע תרגילים הוא נמנע מזה והעדיף לזרוק לסל ("When it was time to run around the gym and do sit-ups," says his mother Monja Willis, "he wasn't trying to do all that.")

אימו ומאמנו הפעילו עליו לחץ לשפר את הכושר הגופני כאשר הארדן סבל מכל רגע ומתאר את החוויה כ- "the worst time of my life",  הארדן עצמו מתאר:

I was chubby. Had asthma. Wasn’t that tall. Scott Pera [Harden’s coach at Artesia High School in the LA area] had me on the track, had me just working. It was probably the worst time of my life. I was lazy. He had me running miles. I needed my inhaler, I’m about to pass out. It wasn’t good. But I got better at it. He saw it in me.

I never had anything given to me. Even as a McDonald’s All-American, you had the Blake Giffins, you had the Derek Roses, the Michel Beasleys, the O.J. Mayos, all those guys were in my class. I was a McDonald’s All-American. But I was at the bottom still.

עם הזמן הארדן יישר קו עם חדר הכושר (למרות שלא היה מפסיק להתלונן על זה לאימו) והכושר הגופני שלו הגיע קרוב לכישרון ולאמביציה שהיה לו. שנתו הראשונה בתיכון (כיתה י') הסתיימה עם מאזן 28-5 כאשר הוא מנפק 13.2 נק עם 2.5 אס'. שנת הג'וניור שלו בתיכון התחילה את נקודת הפריצה הראשונה כאשר הוא גבה והוסיף ג'אמפ שוט אמין לזריקה שלו וטיפל היטב באסתמה. מאמנו מספר שהוא הגדיל את חלקו של הארדן בהתקפה ורצה לשחק המון עליו אך הארדן היה ביישן ולא רצה להיראות אגואיסט מול חבריו והיה ממשיך למסור להם ומפר את הוראות המאמן עד שאימו "שטפה" אותו שיתחיל להקשיב למאמן. אותה עונת 2005-06 הייתה עונת התפוצצות של הארדן כאשר הוביל את התיכון לאליפות מדינת קליפורניה עם מאזן 33-1 כשאר קולע 18.8 נק', קוטף 7.7 ריב ומוסר 3.5 טס' בממוצע למשחק. באותו בקיץ הוא הגיע לטורניר  Super 64 tournament in Las Vegas וביום אחד ב-2 משחקים הוריד 67 נקודות על הראש של קווין לאב, מייקל ביזלי, נולאן סמית ואוסטין פרימן שנחשבו לכוכבי תיכונים בקנה מידה ארצי דאז. 2 הופעות אלו הכניסו אותו לספרי הסקאוטים. עם סיום אותה עונה מאמנו סקוט פארה מונה להיות עוזר המאמן במכללת אריזונה סטייט. עונת 2006-07 נמשכה כמו העונה הקודמת כאשר הארדן קולע 18.8 נק, 7.9 ריב, 3.9 אס' למשחק ומוביל את התיכון למאזן 33-2 עם ריפיט על אליפות מדינת קליפורניה תחת המאמן לורן גרובר כאשר נבחר גם ל- McDonald's All-Americanלחמישיית העונה הראשונה.

 

קולג'

עם סיום התיכון הארדן היה מבוקש בכל המכללות הגדולות ביניהם צפון קרוליינה ואהודתו (מילה חדשה שהמצאתי) UCLA אך הוא בחר באריזונה סטייט והתאחד עם מאמנו מהתיכון סקוט פארה. לפני הגעתו מאזן המכללה עמד עם 8-22 (שלילי כן?) לאחר הגעתו בכל אחת משני העונות ששיחק הקבוצה השיגה לפחות 20 נצחונות.  עונת הפרשמן שלו הייתה מרשימה עם 34 משחקים, 34.1 דק, 17.8 נק, 5.3 ריב, 3.2 אס, 2.1 חט' והיבחרות לחמישיית העונה הראשונה של ה- Pac-10 כאשר הוא מוביל למאזן 21-13. עונה שנייה הוא המשיך את השיפור עם 35 משחקים, 35.8 דק, 20.1 נק, 5.6 ריב, 4.2 אס, 1.7 חט' ותואר שחקן העונה של ה-   Pac-10. כמי שראה מספר משחקים שלו באותה עת הוא היה שחקן אדיר, סקורר בלתי רגיל ואינטליגנט ממעלה ראשונה שהיה די ברור שהולך לככב בליגה של הגדולים.

 

OKC

OKC בחרה בג'יימס הארדן (אז עוד בלי הזקן) בבחירה השלישית בדראפט 2009 והוא הצטרף למה שהיה אז הפרוסס המקורי (בלי הטראסט) לצד קווין דוראנט שנבחר שנתיים קודם לכן וראסל ווסטברוק וסרג' איבאקה שנבחרו שנה קודם. לא קל להתאקלם שאתה נוחת בקבוצה עם שני סטארים עתידיים שמחפשים את אור הזרקורים ולהטביע את חותמם אבל אופיו הנוח של הארדן סייע לו רבות כמו בכל מקום שדרך, הוא תמיד היה אהוד על חבריו לקבוצה והקרין קארמה טובה. הוא עלה ב-76 משחקים מהספסל ל22.9 דק ותרם 9.9 נק, 3.2 ריב, 1.8 אס ונבחר לחמישיית הרוקיס השנייה של העונה (2010). כל עונה מאז הארדן רק משתדרג ואת עונתו השנייה סיים עם 82 משחקים בהם משחק כ-27 דק ומעמיד ממוצעים של 12.2 נק, 3.1 ריב, 2.1 אס. עונה שלישית הפרוסס כבר הגיע כמעט לשיאו כאשר הטריו הנהדר מוביל את OKC לגמר הליגה מול טריו אחר של מיאמי. ניסיון היה מהותי מאד בסידרה זו כאשר הארדן במיוחד הציג סדרת גמר מאד חלשה עם המון החטאות של זריקות חופשיות וניכר היה שלא היה מוכן מנטלית לגמר הגדול והתאנדר נכנעו ללברון וכאן בעצם הסתיים ה"תהליך" של OKC והתחילה העלייה של הארדן לצמרת.

יוסטון

הארדן שמע באוקטובר 2012 עת היה במפעל Cheesecake עם אחותו ואחייניו כי OKC מעבירה אותו בטרייד ליוסטון. הוא אמר שהיה על סף דמעות ששמע את זה. הוא הבין שהתאנדר לא ישלמו לו את הסכום שהוא ביקש וכי הגיע הזמן להגשים את יעודו. אותו קיץ הארדן השקיע שעות באימונים אינטנסיביים ואימוני קליעה משום שהובהר לו כי הגיע להיות על תקן פרנצ'ייז פלייר ביוסטון והארדן נענה לאתגר כמו בכל שלב בקריירה שלו. עונתו הראשונה (2012-13) תחת קווין מקהייל אצל הטילים הייתה מרשימה מאד בפן האישי כאשר הוא קופץ מ-16.8 נק למשחק ב-OKC לפני הטרייד ל-25.9 נק, 5.8 אס, 4.9 ריב ב-38.3 דק תוך 78 משחקים (עלייה בכל הנתונים הסטטיסטים) ותוך כדי שהוא מוביל את הטילים לפלייאוף מהמקום השמיני במערב (כאשר OKC מסיימת במקום הראשון במערב והשני בליגה אחרי ההיט) כאשר איתו בחמישייה מככבים ג'רמי לין, צ'נדלר פרסונס, פטריק פטרסון ועומר אשיק. עם סיום אותה דריל מורי הביא בהעברה חופשית את דוויט האוורד מהלייקרס והמטרות של הטילים השתנו כאשר הם מכוונים יותר ויותר כלפי מעלה. כאן גם החל הארדן לשחק לראשונה באופן רציני כ-PG דקות רבות כאשר הוא חולק את העמדה עם ג'רמי לין שהחל לעלות מהספסל, פטריק בברלי וטרנס ג'ונס הוקפצו לחמישייה שנסגרה ע"י פרסונס והאוורד. מספריו האישיים של הארדן נותרו די זהים לעונה שעברה אך יוסטון סיימה את העונה במקום הרביעי בעונה הסדירה. עם זאת הכימיה האישית בין דוויט האוורד להארדן לא הייתה טובה וכך גם מבחינה מקצועית כאשר היו חילוקי דעות ביניהם ודוויט רצה להיות מעורב יותר (חשב שאם לא הצליח לטפל בקובי יטפל בהארדן) אבל תחילה זה לא הפריע יותר מידי מבחינה מקצועית כאשר עונה לאחר מכן (2014-2015) הארדן משתדרג בכל אספקט של המשחק (27.4 נק, 7 אס, 5.7 ריב, 1.9 חט-שיאי קריירה בכולם) ומוליך את יוסטון יחד עם פטריק בברלי, אריזה, מטיונאס והאוורד למקום השני במערב והשלישי בליגה ובפלייאוף מוביל אותה לגמר המערב והפסד מול הלוחמים שהמשיכו משם לאליפות. הכל היה נראה ורוד עבור הטילים אולם היו סכסוכים וחילוקי דעות בתוך הקבוצה בין הארדן להאוורד ובין הארדן למקהייל (הארדן תיאר זאת: From the coaching change to inexperience, to guys not on the same page, to guys having different agendas. Just a bad team) שהגיעו לשיא בעונת 2015-2016 כאשר 11 משחקים בתוך העונה שהטילים נמצאים במאזן שלילי של 4-7 מקהייל פוטר והמשיך אותו ג'יי.בי ביקרסטף עד לסיום העונה ולמרות שהארדן שוב שידרג את מספרין האישיים (29.0 נק, 7.5 אס, 6.1 ריב- שיאי קריירה בכולם) הקבוצה שהעלתה חמישייה של טיי לאוסון, הארדן, בברלי, אריזה והאוורד התרסקה וסיימה את העונה במאזן 41-41 ובמקום השמיני במערב והדחה מול הלוחמים בסיבוב הראשון. מה שהתברר לימים הוא שהיה סכסוך לא קטן בין הארדן להאוורד על מי הטופ דוג בקבוצה ופטריק בררלי תיאר זאת היטב: "It was confusing," says Rockets guard Patrick Beverley. "I've got Dwight telling me I need it in the post, I got James telling me I need it on the wing."

הארדן הוסיף על דוויט: You know, it didn’t fit. It didn’t work. In life, things just don’t work out. And then you know, so what, what’s next?

תחת מייק דאנטוני

דריל מורי החתים את מייק דאנטוני בקיץ 2016 כאשר לדעתו דאנטוני היה המאמן הטוב ביותר שיכול ליישם את מה שהוא מצפה מהרוקטס. דאנטוני בא להוכיח מהרגע הראשון ביוסטון את עצמו לאחר שהחלה שחיקה במעמדו וזה מה שאמר עליו הארדן: he’s more motivated than I am in a sense. He wants to get this team turned around. He wants to win. These last few years, he was in some messed up situations as well. He has something to prove to everybody as well.

לא רק דאנטוני מאמן בשביל להוכיח אלא גם הארדן משחק בשביל להוכיח, בסיום עונת 2015-16 הארדן לא נבחר לשום חמישייה של העונה כאשר מסיים את אותה עונה עם 29.0 נק, 7.5 אס, 6.1 ריב (הרביעי בהיסטוריה שעשה זאת אחרי לברון ג'יימס, מייקל ג'ורדן ואוסקר רוברטסון) וזה עיצבן אותו:

I still get motivated every single day. Like after last year, averaging whatever crazy numbers those were [29.0 points, 7.1 assists, 6.5 rebounds, becoming only the fourth NBA player in history to average at least 29 points, 7 assists, and 6 rebounds in a single season; Oscar Robertson, Michael Jordan and LeBron James are the others], and not making first, second or third team all–NBA. I guarantee you any other guy with those numbers would have made it.

עם המוטיבציה הזאת נפגשו להם הארדן ודאנטוני בקיץ 2016 ומיד בפגישה הראשונה דאנטוני שאל את הארדן מה דעתו לשחק בעמדת פוינט גארד ושהוא מאמין שזו העמדה הטובה ביותר עבורו, הארדן היה מופתע: I thought he was crazy. Point guard? I can make plays obviously. I’m very unselfish. But point guard, that’s a lot of responsibility. I’ve never played the position before. That first day of training camp, I remember having possession of the ball, and I’m like, ‘what I am I supposed to do here?’

הוא אמר שלא היה לחוץ לקראת שינוי העמדה וראה זאת כהזדמנות ללמוד משהו חדש וכאשר נשאל לגבי שינוי העמדה זה מה שהוא ענה: I’m still trying to figure it out. Most point guards, their job is to facilitate and get guys involved. Me, scoring is the first nature. I’ve got to figure out when it’s time to pass, when it’s time to be more aggressive.

It’s like a second guy in your head, talking to you every possession. ‘Here you go, make the right pass, here you go. O.K., he’s open, hit him. O.K., now you’re open, shoot the ball now.’ But it makes the game fun, when you have someone on your shoulders talking to you.

הארדן אמר שאיבודי הכדור היו מטרידים עבורו וחשב כיצד לצמצם אותם וזה מה שהיה לדאנטוני לומר לו: The coach told me, honestly, I don’t care how many times you turn the ball over. You have the ball in your hands 90 something percent of the game. So you’re going to turn the basketball over more than most people. But as a team, if we have only 13 turnovers a game, but you have 7 or 8 of them, that’s a good game. [Houston averages 15.4 turnovers per game, tied for fourth-most in the NBA]. He put it in my head. After he told me that, I just go out there and play.

אם כן סיפור האהבה בין דאנטוני והארדן פורח וניכר כי שניהם מכוונים לאותו דבר עם אותו כוח רצון, הארדן נוהג להחמיא לו בכל הזדמנות ומציין שהדבר שהוא הכי אוהב אצלו זה הפתיחות שלו:         How open he was. Right away, he was calling me, he’s texting me, he’s reaching out. That right there made me even love him more

אגב הארדן באותו קיץ הבריז מהאולימפיאדה על מנת להתאמן על עמדת ה-PG בקיץ ולהגיע הכי מוכן שיכול להיות כאשר מנכ"ל הקבוצה שולח לו הודעה במחנה האימון שלו באריזונה שהיחיד שזכה במלך הסלים ומלך האסיסטים בליגה באותה עונה היה נייט ארצ'יבלד והארדן עענה לו אני יודע.. הוא עבד עם שני מאמנים אישיים באותו קיץ על מנת לפתח את משחקו ואת הפיזיות שלו והרגיש במהלך האימונים: "It was like I was locked way in a cage.

מנטליות ("always have a positive mindset.")

הארדן מציין שהדבר הכי חשוב אצלו מנטלית זה לא לחזור על טעויות ושטעות אחת לא תגרום לעוד טעויות מתמשכות. "Bad things happen," he explains. "Do you bounce back now? Or do you just stay down there and allow it to take you down?"

The secret, Harden says, to maintaining forward momentum and bouncing back from failure is to avoid what he describes as "compounding mistakes."

"You make a mistake, OK, don't compound one mistake with two mistakes," Harden says. "Having a bad day? OK, tomorrow is going to be a better day. Like, we all have bad days in life, no matter what job you're in. Don't let it compound. The next day is going to be better."

This kind of positivity, he says, allows you to learn from your mistakes and continue to grow.

 

סגנון המשחק

הוא מציין שסגנון משחקו בנוי על לעשות כמה שפחות מאמץ וכמה שפחות צעדים עם הרגליים על מנת להגיע למקומות שהוא רוצה, מקסימום יעילות במינימום מאמץ. סופרים לו באימונים את מספר הצעדים שהוא עושה על מנת לעשות אסיסט או לקלוע או להגיע לנקודה האופטימלית עבורו.

I’m not the fastest guy, from end to end on the floor, or the most athletic. I don’t touch the top of the backboard. But I can get to my spots, get to where I need to be. That’s all that matters.

I’m at my own pace. You’re not going to make me play faster than I want to play. Most guys speed up. I need to get to point A, I’m going to get to point A when I want to get point A. When I need to change direction to get to point B, it’s when I need to go to point B. So it’s a different mentality you have to have. It’s thinking a step or two steps ahead of the defender.

עכשיו תארו לכם שמישהו מנסה לעשות לו ההיפך שהוא צריך לשמור? זו כנראה אחת הסיבות שהוא שחקן הגנה חלש, לא אוהב להתאמץ יותר מידי ולהזיז את הרגליים.

הגנה

הארדן היה ידוע כשחקן הגנה חלש מאד וכיום במקרה הטוב נחשב כשחקן הגנה בינוני. הטילים החליטו להחביא אותו בהגנה ע"י שמירה על שחקנים גבוהים יותר שנעים פחות. העונה הוא מראה גם מחוייבות יותר בצד ההגנתי והוא מודה שהקטעים שהוא ראה על ההגנה שלו גרמו לו למוטיבציה וליותר מאמץ: I’m more locked in. You look at those bad clips of me getting beat by back door cuts, and defensive lapses – that’s not happening this year. That is me more focused, because of what’s surrounding me. You’ve got positive people that encourage you, that are all about the same things. I’m playing better, everybody’s playing better. That energy we had last year, it was a disaster. I’m happy that it happened. Because here I am now. I think we all have to go through bad times to prevail and be great.

חשוב שהוא מודע לבעיה ועובד לשפר אותה כי בפלייאוף יוסטון תצטרך את זה.

על עצמו, היותו סופרסטאר ואנדרייטד

הוא נשאל האם מרגיש לא מוערך והוא ענה ב-כן! החלטי מאד.

For sure. And I’m not going to dig too deep about why I was left off it. I’m going to bounce back and do it again, do it again, do it again.

Maybe I need another superstar player on my team, because all these other guys, who have two or three superstars on their team, get all the attention. But I’m happy. I have good guys around me, good teammates around me, who love working hard and love to win games.

על השריקות שהוא מקבל מהשופטים

Yeah, for sure they think the referees are helping me out. But that’s not being helped out. That’s the same contact as when you’re going to the basket and you get bumped in the air. A foul is a foul no matter how it’s committed. I’m just using my brain and my IQ and finding different ways to be crafty and get to the basket and score the basketball.

It’s not like I’m going to the basket looking for arms, and looking for foul calls. I’m just going to the basket, looking to finish, and if you reach, it’s a foul. That’s the perception most people have — he goes to the basket looking for fouls. No. I go to the basket with my arms out, and if you foul me, then you foul me. It’s your fault. [Laughs]

על הדחיפות לאליפות

הוא מציין שהוא מרגיש דחיפות שזה חייב לקרות כאן ועכשיו ושאלו שנות השיא שלו ושיש לו את חברי הקבוצה הנכונים ללכת עד הסוף.

The more years I waste, when I’m not contending for a title like I need to be, then it’s just going down the drain. I had to look in the mirror at myself and say, ‘This is what you’re doing, and this is what you have to be better at, in order to be one of the best basketball players in the world. You have to change.’ I’ve changed.

העונה הארדן מנפק עונה היסטורית כאשר מוביל את יוסטון למקום הראשון בליגה ומעמיד ממוצעים של 31 נק, 8.7 אס, 5.2 ריב, 1.9 חטיפות ב-54.6% אפקטיבי עם מספר השלשות הרב ביותר העונה ב-37.2% תוך שכלול זריקת הסטפ בק לרמה היסטורית. זריקת הסטפ בק שלו מבטלת לחלוטין את השומר מולו ומוצאת לעיתים קרובות את הרשת. הוא גם הגיע לרמה הגבוהה ביותר בעמדת ה-PG שהוא מפרק הגנות לחלוטין ודאבל טים עליו וכל זה לצד כריס פול. הסטפ בק הקטלני שלו עושה שמות בהגנות היריב והארדן נהנה מזה, הוא אומר שהשמירה עליו טובה וחזקה הוא אוהב את המוב הזה מאד וזה גורם לו לחיוך מספק מתחת לזקנו: "Sometimes I hear on the bench, 'Don't let him shoot it! Stepback coming! Stepback coming!'"

הארדן זורק 9.1 סטפ בקס כאלו למשחק+ זריקה עם יותר מ-7 כדרורים בכל מהלך) וקולע אותם ב53.3% ו-44.1% מחוץ לקשת!

מייק מלון אומר על הארדן: "If you find yourself guarding James Harden and your two feet are inside the 3-point line, you're dead. You're dead."

הארדן עובד על הסטפ בק הזה מהרגע שהועבר ליוסטון כחלק מכל מהלך שלו. בכל 3 העונות שלו ב-OKC הוא זרק 13 סטפ בקס כאשר בעיונתו הראשונה ביוסטון זרק כבר 33 כאלו (קלע ב-30.3%, עונה אחר כך זרק 37 פעמים, עונה אחרי 57 פעמים (ב-40%), עונה שעברה זרק 80 פעמים.

הפלייאוף הקרוב

נותר לנו לראות מה הארדן מכין לחודשים הקרובים והאם הוא מסוגל לחגוג על קליי תומפסון ולהדיח את הלוחמים כל הדרך לתואר כאשר כנראה בדרך יצפה לו מפגש מול ראסל ווסטברוק וחבריו.

לפוסט הזה יש 55 תגובות

  2. פיני

    20 מרץ 2018 10:39:27

    הארדן חתול רחוב רציני, ילדות קשה מאוד, נדמה לי שהיה משהו שקשור לאחד האחים שלו.

    ולא יעזור, החמצנו את הבק-קורט הכי מדהים שאפשר, הארדן וראסל ביחד. וזה עוד לפני שמוסיפים את דוראנט. למרות מה שנהוג לומר, משוכנע שהיו יודעים להסתדר ביחד, לפחות בפרסומת הזו הם משחקים לא רע:

    https://www.youtube.com/watch?v=2Zr7lY4WsFA

  3. חגי - התותח הקטמוני

    20 מרץ 2018 11:34:51

    יופי של טור שמעון אהבתי מאוד.
    יש לי 2 הסתייגויות:
    1 אני לא יודע עד כמה האופי של הארדן נוח כמו שכתבת. לפעמים הוא נראה לי לא הכי חברי ולא הכי מנהיג במסגרת של מראה העיניים שלי.
    2 שמתי לב לקושי מנטלי אצל הרדן – גם מול הלוחמים ב2015 וגם מול הספרס שנה שעברה – אחרי שהוא הפסיד משחק צמוד הוא חטף תבוסה מצלצלת במשחק הבא. אני מאוד מאוד מקווה שזה לא מה שיקרה השנה כי יש סיכוי שהציפיות שלו לאליפות הן מוגזמות – יש לו קבוצה אדירה אבל הוא משחק מול הקבוצה הכי חזקה בהסטוריה של הליגה מלבד התעלות אדירה ונדירה של כל יוסטון בסדרה או פציעה של שחקני מפתח אצל הלוחמים אני לא רואה אותם עוברים.
    הלוואי שאתבדה ונראה את הרדן עם טבעת ביוני.

  4. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    20 מרץ 2018 12:01:20

    אחלה פוסט. תודה שמעון.
    שחקן מעניין ויחודי. קראתי איפשהו שהוא השחקן עם יכולת העצירה המהירה ביותר – הוא רץ קדימה, עוצר, השומר ממשיך והנה בא הסטפ באק גאמפ שוט.
    סימן השאלה בנוגע אליו הוא במאני טיים (בדומה לקולגות שלו – דוראנט וראסל), מקווה שהניסיון, והיכולת להסתמך על כריס פול, יסייעו לו השנה לככב גם במאני טיים, כמו שקרה לדוראנט.

  9. ולדי קוגן

    20 מרץ 2018 12:42:23

    אחלה שמעון. אחד השחקנים הטובים בליגה, אם כי אני שונא את כל הפאולים שהוא מוציא בערמומיות.לא יכול להיות שכל ליטוף זה פאול, אבל לזכותו יאמר שמה שעובד עובד.

  10. דינגו

    20 מרץ 2018 12:43:56

    שמעון עלית רמה בכתיבה.
    לא שמפריע לי יותר מידי ה"ניגב איתו את הרצפה/אנס אותו", אבל הפוסט הזה כתוב מצוין, מקיף מאוד ומהנה לקריאה.
    גם הנגרייה היתה סדרת פוסטים מעולה, אבל זה כבר השלב הבא.
    כמו הארדן שעבר ליוסטון מ-OKC.
    תודה

  13. Yamani1000

    20 מרץ 2018 14:45:40

    תודה רבה. הארדן שווה כל מילה בטור הזה.

    אמנם, כמו שכבר כתבו בתגובות מעלי, היו כמה שעות משבר/מבחן שבהן הוא בחר להתכנס לתוך עצמו ולא להתפוצץ על כל השאר כמו שטיפוסי מנהיג אחרים היו עושים, אבל לדעתי הוא מנהיג אמיתי ושחקן ששאר הרוסטר מסתכל עליו בהמון הערכה. זה בולט במיוחד העונה, אחרי שכריס פול הגיע וקיבל על עצמו בטבעיות שזו הקבוצה של הזקן

  16. ברוך רובין

    20 מרץ 2018 16:32:43

    פוסט נפלא על אחד השחקנים האוהבים עליי, מה שהוא עושה זה מדהים, עילוי התקפי בלתי עציר, אין לו חולשה אחת במשחק ההתקפי, הוא שחקן כל כך חכם עם כל כך הרבה סקילס מקווה שיעיף את הקבוצה מהמפרץ העונה וייקח אליפות,שוב אני אכניס נקודה שהעלנו בדיון כמה פעמים קודמות אם להארדן היה מראה יותר נקי והוא היה מיוצג בחברת הנעליים הנכונה, הוא היה כבר מחזיק בתואר MVP ממזמן. לראות את התקשורת ופשוט להיגעל איך שהם מנסים למצוא מחליף בכוח להארדן (והמזל שהוא נותן עונה טובה משמעותית מכל השאר).

  17. גל אל איי

    20 מרץ 2018 16:44:18

    יופי של פוסט שמעון. רק תיקון אחד קטן (יש כמה) שחמק מהתרגום: אין דבר כזה ״מפעל צ׳יזקייק״. יש רשת מסעדות מעולה שנקראת ״צ׳יז קייק פקטורי״ שהמקומיים חוגגים בה בד״כ תאריכים כמו ימי הולדת וכדו׳. השנה גם התחילו לייבא את העוגות האימתניות שלהם לישראל.

  18. אשך טמיר המקורי

    20 מרץ 2018 17:37:12

    גדול אתה שמעון!
    למרות הטור המצוין, לא סובל אותו כאדם וכשחקן.
    ממש בלתי נסבל לצפייה מבחינתי עם כל הטריקים המלוכלכים שלו.
    יש לציין שגם הוא מסגנון השחקנים שמאבדים את הראש בסיומים מלחיצים ושהוא בורח להירו בול שפוגע בקבוצה שלו.
    אה, כן – וכמו שמקהייל אמר הוא לא מנהיג.

  20. bobby

    20 מרץ 2018 18:41:09

    תודה על הטור שמעון, כתיבה מעולה!

    אני חושב שהפלייאוף הנוכחי ללא ספק יהיה מבחן גדול עבורו.
    עד כה היו לא מעט פלייאופים שהוא זייף בהם, והעונה, ככל הנראה מהמקום הראשון במערב, הוא יהיה חייב להוכיח שמה שהוא נותן בעונה הסדירה בא לידי ביטוי גם בפלייאוף, כשקשה ולא תמיד הכל חלק.

    אליפות? אני מאוד מקווה.
    המינימום כדיי שהעונה הזו לא תיחשב לכישלון עבורו (ועבור פול) זה גמר המערב. מקווה שיסתפקו במקסימום ולא במינימום..

  21. מנחם לס

    20 מרץ 2018 18:59:26

    פוסט טוב וחשוב עם כמה הערות:

    1. הוא ארוך מדי. אין באתר אף אחד שקרה את כולו. אנשים פשוט קופצים מקטע אל קטע כי הקטעים ארוכים מדי לקריאה.

    2. כמה מהקטעים שלך הם על עמוד שלם ללא BREAKS ל-PARAGRAPHS. אם תחלק קטע ארוך ל-5-6 קטעים קצרים, הקריאה תהיה יותר קלה וכיפית.

    3. עדיין אין לך זכות 'להמציא מילים'. לא שילמת את שכר הלימוד. תכתוב שנה-שנתיים, ואז ניקח את המילים החדשות שלך ביותר רצינות.

    4. תנסה להכניס פחות אנגלית. אני היחיד המורשה לעשות זאת. אם תכתוב פחות ארוך אז גם לא יהיה צורך בהעתקת ציטטות, אלא תתרגם במקום להעתיק.

    חוץ מזה פוסט טוב וחשוב על שחקן מיוחד במינו.

    1. אפלטון

      20 מרץ 2018 19:43:09

      מנחם יש לפחות אדם אחד שקרא את כולו בשקיקה.
      דווקא כתוב מעולה, מחולק לפרקים בדיוק במקומות הנכונים ושימוש נכון באנגלית, בציטטות של הדוברים ובפסקאות לא ארוכות מדי.

  22. captain beefheart

    20 מרץ 2018 19:54:54

    סקירה מעולה, תודה רבה.
    גם לי הפריע הציטוטים שהובאו בשלמותם באנגלית. זה הפך את הטקסט לדו לשוני והכביד על הקריאה.

        1. עידו גילרי

          21 מרץ 2018 01:11:29

          אתה שוב מתחיל – זה אינטגריטי בסיסי. אם מצטטים אז נותנים את הקרדיט. אתה היית רוצה שמישהו ייקח חומר שאתה כתבת ויכניס אותו בלי לאזכר את זה?

  26. רפיקי

    20 מרץ 2018 21:31:08

    מעניין מאוד
    התכונה הכי מעניינת שהבנתי מכאן היא יכולת ההסתגלות שלו
    הבחור פשוט עושה את המיטב בכל סיטואציה וזה בכלל לא מובן מאליו
    היה לו ה3בה צמתים שיכלןו לשבור אותו
    כמו שאומרת תורת האבולציה- לא החזק לא החכם אלא המסתגל

  28. יום אחד

    20 מרץ 2018 21:38:31

    אחלה פוסט חידש לי כמה דברים עליו כי להתחבר אליו קצת קשה בגלל השקט שלו והעובדה שהוא טיפוס קצת לא ברור. הסיפור שלו שכתבת יפה מוסיף הרבה בלהבין את התופעה שהוא ללא ספק

  29. שעיה

    20 מרץ 2018 22:05:59

    הארדן – שונא סיפור אהבה.
    שחקן מיוחד. חד פעמי. השחקן הכי בלתי עציר שאני ראיתי מאז ג'ורדן.

    שמעון – אל תשתנה. תכתוב איך שבא לך. הכתיבה שלך מרתקת.

  31. Smiley

    20 מרץ 2018 22:33:59

    הארדן ידע רק ברגע האחרון, ממש לפני תחילת העונה שהוא עובר ליוסטון, ככה שהוא לא ממש הכין את עצמו בקיץ להיות פרנצייז פלייר.

    אני חושב שהוא היה בטוח ש-OKC ישלמו לו את מה שביקש.

    זכור לי שני המשחקים הראשונים שלו ביוסטון שהוא סיים עם איזה 40 נקודות למשחק. זה היה מדהים כי זה כמעט היה ללא הכנה וללא הכרה של השחקנים סביבו.

  32. חשיפה שמועעוקית

    20 מרץ 2018 22:52:07

    ,הכל מתורגם, בגוגל, איפה שהתעייפתי העתקתי הכל,
    שום דבר לא שלי
    הכל מועתק מילה במילה. העיקר להתלקק בלייק

  33. עגל

    20 מרץ 2018 23:00:29

    פוסט מצוין על שחקן התקפה גדול וכמעט בלתי עציר. הוא עציר רק כשהוא מת מעייפות או בדקות מסוימות כשלברון או קוואי שומרים אותו.
    אני מאוד מקווה שיוסטון תוכל להתמודד מול ג"ס אם כי ההבדלים עדיין גדולים מדי. הארדן הוא טיפוס מיוחד ובשבילי הוא עדיין תעלומה – גם ברמה האישית וגם בתפקוד שלו בפלייאוף, הוא עדיין לא הראה שהוא עשוי מברזל כמו הגדולים באמת.

  34. Hylos

    20 מרץ 2018 23:02:42

    כתוב מעולה. תודה רבה! הארדן, השחקן האהוב עליי, עוד הרבה לפני שנהיה מיינסטרים לאהוב אותו. ההתמקדות שלו בבנייה ושיפור של נקודות החולשה שלו – הופכת את הביקורת עליו לביקורת בונה.
    שחקן חכם במיוחד, ולומד נצחי.

  35. צביקה

    21 מרץ 2018 00:49:40

    אני קראתי את כול הטור. ומאוד נהניתי. כי הארדן ראוי שנכתוב נדבר ונקדיש לו תשומת לב. כוכב אדיר. ובגלל שזכינו שיש כרגע במקביל עוד כמה כאלו אדירים לגמרי, אז אנחנו לא מדברים רק עליו כל היום. אבל אפשר ונכון לכתוב עליו עוד טורים כי הוא סיפור נהדר וכדוסלן בחסד עליון וראוי שנתעמק בו

  36. FuckTheRefs

    21 מרץ 2018 02:18:06

    הארדן הוא האנטיתזה המושלם לשחקנים האתלטיים של היום.
    אין לו שום שרירי בולט,הבטן נראת טיפה יוצאת והמשחק שלו נראה איטי במיוחד (בדגש על "נראה") ובכל זאת הוא חזק ,הכניסות שלו מהירות במיוחד ,משאיר את השומר המום ברגע של אי ריכוז וחולף עלפניו כמו קספר.
    אין לו שום חולשה התקפית ואם הוא משחק מול הקבוצה האהודה עליך אז הוא יוצא לך עשן מהאף מהעצבים בגלל שיטת סחיטת העבירות שלו.

    קיצר שחקן מיוחד במינו שהמדיה לא ממש מחבקת כמו שמחבקת את הכוכבים האחרים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט