אז להזכירכם, את סופי לא ראיתי מעולם פנים אל פנים. היא בת זוגו של בארט, אחד מחבריי הטובים המתגורר בניו אורלינס, והיא הציעה לי שגם היא תכתוב קצת על הופס, ומדי כמה ימים היא שולחת אלי חומר, ואני: מתרגם ומפרסם. מולי.

מוקדם בבוקר, כדי להימנע מן הפקקים בדרכה לעבודה, ישבה סופי לפלייר במכוניתה, שברולט שאבל קבריולט כחולה, עם שתי דלתות וגג נפתח. לקח לה שנים למצוא את הדגם הספציפי שרצתה, קבריולט מודל 1970 עם מנוע V8, Big-Block "" בנפח של  6,600 סמ"ק ותיבת הילוכים ידנית. סופי כבר לא היתה ילדה, אך בנפשה היא נותרה תמיד הנערה שקינאה בחברותיה לכיתה על המכוניות שהוריהן קנו להן. הוריה של סופי, למרות שהיו אמידים למדי, לא האמינו במתנות חינם וסופי שימשה כעוזרת המאמן של ג'ורג'י אספוזיטו משך שנים כדי שתוכל לקנות לעצמה מכונית, אך מעולם לא שקלה להוציא את כל חסכונותיה על מכונית, אפילו לא על שברולט שאבל.

סופי חייכה לעצמה חיוך מריר  כשנזכרה בוויכוח שהיה לה בלילה שעבר עם בארט על העונה הנוכחית של הפליקנס. בארט עדיין האמין  שהסגל של השנה הנוכחית יוכל להגיע להישגים של ממש, כלומר לפחות סיבוב שני בפלייאוף. סופי הייתה ספקנית הרבה יותר מבארט ואמרה לו את זה ישר בפנים, מה שלא תמיד שימח אותו במיוחד.

בארט, כמו כמעט כל הגברים, חשב שהוא מבין יותר מכולם, בטח בנושאי ספורט, ולמרות שלרוב דעותיו בנושאי כדורסל תאמו לרוב את אלו של סופי, הרי היא חשבה שהוא (בדיוק כמו מולי – חברו הישראלי לאהדת הפליקנס) לא מצליח להתנתק מהיותו אוהד הפליקנס ומרשה לאופטימיות, לכמיהות ולתקוות לערפל את שיפוטו – בטח בשלב שלפני תחילת העונה, לפני שהמציאות סוטרת לו בחוזקה על לחייו.

"צריך סבלנות בחיים," היא חשבה לעצמה, "ולאוהדי כדורסל – במיוחד לגברים שבהם – אף פעם אין סבלנות. תראו למשל איך העיפו את סם הינקי, הGM של הפילדלפיה 76, מי שטבע את המונח "Trust the process" בדיוק לפני שהתהליך שהוא כמעט הביא לסיומו נשא פרי. והנה, פילדלפיה השנה במאזן חיובי, וסופי ניבאה שבשנים הבאות המצב שם יהיה טוב הרבה יותר.

"חבל שלא כל הגברים הם כמו פרדינאן שאבל," היא חשבה לעצמה. "הנה מישהו שלקח את הזמן, ובסבלנות והמון עבודה יצר יצירה מופלאה, את "הארמון האידיאלי" שלו.

שבאל , שחי בעיירה שָׁאטוֹנֵף־דה־גָלוֹר (Châteauneuf-de-Galaure) שבצרפת, עזב  את בית הספר בגיל 13, החל להיות שולייה לאופה ולבסוף מצא עבודה כדוור.

באפריל 1879, במהלך עבודתו, הוא נתקל באבן, ובחזון של רגע הוא שאב השראה מצורתה הייחודית והחליט שהוא יבנה את ביתו, את הארמון האידיאלי שלו, אבן אחר אבן בסבלנות ותוך הקפדה על כל פרט ופרט. וכך, משך שלושים ושלוש שנים,  הוא אסף אבנים  לארמון חלומותיו ושמר אותן בחצר ביתו. בעשרים השנה הראשונות הוא בנה לבדו, לאור מנורת שמן, את הקירות החיצוניים, ובהמשך גם את המבנה הפנימי כשהוא שואב השראה מהשפעות  מגוונות החל מאדריכלות נוצרית ועד לאדריכלות הינדית.

"חבל שאין מי שלוקח את הפליקנס כפרויקט חיים," היא חשבה לעצמה בעודה דוהרת במכוניתה בשש ורבע בבוקר אל משרד האדריכלים שזה מקרוב התקבלה לשותפות בו. טום ברונסון כבר עבר את שיאו, ולמרות שהסיינטס, קבוצת הפוטבול של ניו אורלינס בהובלתו של דרו בריס, הקווארטר-באק המופלא שלהם,  דווקא כן מצליחים העונה (אחרי לא מעט שנים שהם די כשלו) – הרי הפליקנס, לפחות בתחילת השנה, לא מצליחים לממש את ההבטחה.