בית א' של האליפות מתרגש לפתוח את ארבעת הפריוויו'ס ליורובאסקט 2017. בית א' יתקיים בהלסינקי בירת פינלנד בין ה31 באוגוסט ל6 בספטמבר. הוא כולל את אחת המועמדות הבכירות לזכיה, את אחד משחקני האן.בי.איי הכי טובים באליפות, שתי נבחרות שיתגעגעו מאוד לכוכב האן.בי.איי שלהן,  מארחת שרוצה מאוד לעלות שלב ונבחרת קטנה מאי קסום.

אזהרת קריאה: מדובר בפריוויו ארוך, מקווה שתתמודדו… האורך עשוי להיות לגרום לאי-דיוקים, אשמח להערות והארות. בחרתי שלא להלאות ביותר מדי מספרים של שחקנים, המלל נראה לי חשוב יותר. תבלו!

*

פינלנד – "המומינים"

מי אנחנו? נבחרת כדורסל לא רעה ולא מספיק מוערכת. מגיעים ממדינה קטנה ומעדיפים הוקי-קרח ואת מיקה האקינן, אבל כיאה לנורדים, מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים לא רע.

מורשת קרב –  בעוד בישראל ציינו/חגגו/התאבלו 50 שנה לניצחון/הפסד/חטא מוסרי/באמא ש'ך בלי פוליטיקה של מלחמת ששת הימים, הפינים חגגו 50 שנה להישג השיא שלהם באליפות אירופה- מקום שישי באליפות אירופה שנערכה אצלם (לאחר שגברה על ישראל במשחקי הדירוג 5-8). מאז הכדורסל בפינלנד ידע ימים יפים פחות וימים יפים פחות (הטעות במקור, כן?). בין 1967 ל2011 הגיעה הנבחרת הפינית רק פעמיים לאליפות אירופה. יש לומר, שבעידן שלפני ההתפרקות של ברית המועצות ויוגוסלביה היו רק 12 נבחרות באליפות אירופה, מצד שני, היו גם הרבה פחות נבחרות טובות באירופה (או נבחרות בכלל).

ואז, ב-2011 החל הרנסאנס הגדול והמפתיע של הכדורסל הפיני. פינלנד, כדרכה באותן שנים, כשלה במוקדמות, אך למזלה גם איטליה כשלה באותן מוקדמות. מה הקשר? תיאוריית הקונספירציה טוענת שפיב"א לא יכולה היתה לדמיין אליפות בלי אחת הגדולות של אירופה ובאופן שערורייתי לחלוטין הגדילה את מספר המשתתפות באליפות מ16 ל-24 לאחר תום משחקי המוקדמות. הפינים עלו בשלב מוקדמות נוסף ונתנו יופי של אליפות. לאחר שני הפסדים בפתיחה, הספיקו שני ניצחונות בשלב המוקדם (על בוסניה ומונטנגרו) בכדי להביא את פינלנד למקום השלישי בבית ולעליה סנציונית לטופ-12. מה שנראה רק לפני שנה כהזיה. גם בשלב הבא לא עשו הפינים בושות, ניצחו משחק וסיימו במקום ה-9 באליפות. הנבחרת ההיא היתה שילוב בין הכוכבים הוותיקים של הכדורסל הפיני (ראינקו וכמובן מוטולה) לבין קופונן, האף וסאלין הצעירים יותר.

התסריט חזר על עצמו ב-2013 כשפינלנד שוב נתנה אליפות מפתיעה כולל שלב ראשון חלומי אותו סיימה עם מאזן 1-4, כולל ניצחונות על יוון, טורקיה ורוסיה. הפינים האמינו שהפעם יש סיכוי אמיתי להעפיל לרבע הגמר. הפינים הודחו בשלב הבא בשל הפסד במאבק הישיר מול ספרד. תעודת כבוד אמיתית לנבחרת הזו.  ההצלחה בשתי האליפויות הללו הקנתה לפינים כרטיס לאליפות העולם ב2014 מפיב"א (כן, פיב"א שומרת כמה כרטיסים ומחלקת אותן למי שהיא חפצה על סמך קריטריונים עמומים, פתאום להגדיל את אליפות אירופה אחרי המוקדמות נראה די הגיוני). האליפות עצמה היתה כישלון עבור הפינים ושלושה הפסדים צמודים שלחו אותם הביתה בתום השלב הראשון. הכישלון באליפות לא פגם בהצלחה שבעצם ההשתתפות והמקום שהכדורסל הפיני החל לתפוס.

ב-2015, ההגעה של הפינים לשמינית הגמר (אחרי הפסד לישראל) לא הפתיעה אף אחד. הפינים סיימו באופן רשמי במקום ה-16, אך ניתן לומר שנשארו בערך באותה עמדה. קבוצה שמספיק טובה לעבור סיבוב, אבל נכשלת בניסיון להגיע לרבע הגמר.

איך נקלענו לכאן? – אחרי שראשכם נאכל קלות בחלק הקודם, אז הפעם זה יהיה קצר. פינלנד היא אחת מארבע המארחות של שלב הבתים וככזו קיבלה כרטיס חופשי לאליפות.

המושך בחוטים:  הנריך דיטמן, הוא מאמן מוכר בשדה הבינלאומי, והוא אפילו מחזיק במדליית ארד באליפות העולם עם גרמניה ב-2003. צרי עין טוענים שלהימצאותו של פורוורד גבוה מדאלאס מאבריקס יש משקל רב יותר באותה זכיה, אך לא נמצאו לכך הוכחות חותכות. דיטמן מאמן את הנבחרת הפינית החל מ2004, קדנציה שהחלה זמן קצר לאחר ההצלחה עם הנבחרת הגרמנית וממשיכה עד היום הזה. על אף הציניות במשפטים הקודמים, כל מי שראה את הפינים בשנים האחרונות, רואה קבוצה מחויבת, מסודרת ובעלת טביעת אצבע של מאמן. דיטמן הוא המאמן שהיה שם בשביל להפוך את הדור המוכשר הזה (במונחים פיניים) לכוח אירופי שחובה להתחשב בו.

ברמת הקבוצות, קשה יותר להתרשם ממלאכתו של דיטמן, הוא אמנם זכה במספר אליפויות בליגה הפינית בסוף שנות ה80' ותחילת ה90', אבל בכל פעם שקיבל הזדמנות בליגה גדולה, התוצאה היתה בינונית במקרה הטוב. דיטמן נכשל בבשיקטאש לפני שנתיים והעונה קיבל את המושכות לשטרסבורג החביבה במקום מאמן שנפגוש עוד כמה שורות. דיטמן נכשל ומהר מאוד הוחזר המאמן שנפגוש עוד כמה שורות.

הנפשות הפועלות: 

בחלק זה נכיר לכם כמה מהשחקנים הבולטים של כל נבחרת.

מי אתם חושבים שהכוכב? לחובבי האן.בי.איי יש בנבחרת הזו רק שם אחד שמקפיץ אותם. לאורי מרקאנן, הבחירה השביעית בדראפט האחרון והאיש שזכה להשוואות לפורזינגיס ונוביצקי (נסה להיות גבוה לבן שקולע ולא להיות מושווה אליהם). מרקאנן אמור להיות אחד הרוקיז המסקרנים של העונה, גם בגלל העונה הטובה באריזונה וגם בגלל מכירת החיסול של הבולס. מרקאנן היה בשנה שעברה מלך הסלים של אליפות אירופה עד גיל 20, אך לא הצליח למנוע מהפינים לרדת לדרג ב' (דווקא אחרי שלב בתים איכותי). באליפות הקרובה, מרקאנן אמור לקלוע פחות, אבל להיות חלק מקבוצה מנצחת יותר.

מי באמת הכוכב? נעים מאוד, פטרי קופונן, נס רפואי. קופונן, מאז פרישתו של מוטולה ועד הודעה חדשה (שתגיע בקרוב), הוא הגיבור הגדול של הכדורסל הפיני. מדובר בגארד מצוין שיכול לשחק בשתי העמדות בקו האחורי. קלעי טוב שיודע ליצור לעצמו, לא תמיד קולע באחוזים גבוהים, אבל שחקן מצוין עם קבלת החלטות סבירה. קופונן הוא שחקן כמעט טופ-אירופי כבר כמה שנים, היה חבר בחמישיית העונה ביורוקאפ כששיחק בחימקי ולפני העונה הנוכחית חתם בברצלונה מלאת הציפיות. כמה שבועות לאחר החתימה ומעט לפני פתיחת העונה נפצע קופונן בתאונת דרכים קשה, הגארד נפגע בראשו ובמהלך הימים הראשונים היה חוסר בהירות תקשורתי לגבי מצבו. גם כשהתאושש, אף אחד לא האמין כמה מהר יחזור לשחק. תוך פחות מחודש וחצי התייצב קופונן על הפרקט למשחק מול באמברג במסגרת היורוליג, קופונן ניצל מהתאונה רק כדי לחוות תאונה לא פחות קשה המכונה בקטלאנית "עונה 2016/17", אבל זה לסיפור אחר.

מי עוד נמצא כאן?

סאסו סאלין– שוטינג גארד סימפטי ואיכותי, קלעי לא רע, שכמו קופונן יכול לסדר לעצמו מצב לעיתים. שיחק בעונה האחרונה בגראן-קנאריה הסולידית ושודרג ליורוליג לאחר שחתם במלאגה. הסיבוב הקודם שלו ביורוליג במדי לובליאנה ארך שלוש עונות, אך הוא התקשה להותיר רושם. באליפות הקודמת היה הקלע המוביל בנבחרת המאוזנת של דיטמן, וגם הפעם אמור להיות מהשחקנים הבולטים.

אריק מרפי– פאוור פורוורד שקולע מבחוץ, ריבאונדר בינוני ואתלט לא רע בכלל. שיחק ארבע שנים אצל בילי דונובן בפלורידה. בעונה החולפת עלה מהספסל אצל דיטמן בשטרסבורג, עד שדיטמן כבר לא היה בשטרסבורג. היה מצוין באליפות הקודמת, אך עם ההצטרפות של מרקאנן שגם הוא גבוה שקולע מבחוץ, תפקידו אמור לפחות.

ג'אמאר וילסון– גארד אמריקאי-פיני נמוך שמתמחה בעיקר בלקלוע נקודות. קיבל אזרחות פינית לאחר ששיחק בפינלנד ונישא לאישה פינית. שיחק בעונה שעברה בליגה הספרדית במדי אסטודיאנטס. יעלה כנראה מהספסל ברגעים שההתקפה הפינית תיתקע ויהיה אמון על קליעת נקודות רבות בזמן קצר.

שון האף– הסמול-פורוורד הותיק כבר בן 34. אמור לשחק בעונה הבאה בפרנקפורט גרמנית. מהסמלים של התעוררות הכדורסל בפינלנד. צריך לתרום בעיקר ניסיון והגנה.

מאתי ניותינן– פורוורד, משחק בליגה השניה בצרפת.

ג'רלד לי– סנטר (2.08) לא רע בכלל שעתיד לשחק בעונה הקרובה אצל בראד גרינברג באשדוד. חלק חשוב במצבת הגבוהים של הפינים.

שאר הכוכבים הפיניים (ביניהם אלכס מרפי, אחיו הצעיר של אריק מרפי) יסלחו מפאת חוסר מקום. עימם הסליחה.

אז מה יש לנו כאן?:  אז ניגוד לאוטומטיזציה שלנו לספר על הסקנדינבים (או סמי-סקנדינבים) כחבר'ה קשוחים, הפינים הם דווקא קבוצת כדורסל התקפית מאוד שקולעת הרבה (שביעית האליפות הקודמת בנקודות) וסופגת הרבה. מבט על הסגל הפיני מסביר את זה, מדובר בנבחרת עם המון כישרון התקפי (קופונן, מרקאנן, סאלין, אריק מרפי), אך חסרה שומרי אחד על אחד ברמה גבוהה. הפינים, מנצלים את האתלטיות היחסית של הקו הקדמי שלהם והולכים חזק מאוד לריבאונד התקפה. ההליכה לריבאונד היתה גם בעוכריהם באליפות הקודמת, ובמשחק נגד ישראל איפשרה לישראל לרוץ למתפרצות אחרי ריבאונד הגנה. הפינים לא נראים טוב  בינתיים במשחקי ההכנה וצריכים להתעשת לפני שהאליפות מתחילה. הסגנון ההתקפי מתאים לנבחרת מארחת, הפינים ינסו לרוץ, לנצל את הסלים המוכרים יחסית ואת הקהל הדוחף. הבעיה של הפינים עשויה להיות הפתיחה הקשה של האליפות, הפינים מקבלים בשני המשחקים הראשונים את צרפת וסלובניה. הפסד בשני המשחקים הללו, עלול להעלות את מפלס הלחץ אצל הפינים. רגע, כתבתי לחץ אצל הפינים?

הפנטזיה:  בדומה לאותה אגדה על כך שבפרק האחרון של המומינים, מתעורר סנופקין ומגלה שהכל היה חלום, הפינים יצליחו לנצל את הביתיות ולסיים במקום השלישי בבית, למזלם, גם ישראל תנצל את הביתיות ותקדים את איטליה, גרמניה וגיאורגיה. בשמינית הגמר, הפינים ינצלו את הלחץ הישראלי ואת התמיכה של הקהל הטורקי, וממש כמו אותו חלום יעפילו לראשונה לרבע הגמר. ברבע הגמר יפגשו הפינים את הספרדים ויסיימו אליפות אדירה במקומות 5-8.

זה ייגמר ב…: כבר כמה שנים שפינלנד שווה מקומות 9-16 באירופה, נראה שעל אף האירוח, המצב לא ישתנה. הפינים יצליחו להפתיע לדעתי, ולהקדים את הסלובנים בדרך למקום השלישי בבית המוקדם. המעבר לטורקיה ומפגש עם ישראל/איטליה/גאורגיה יהיה גדול על החבורה החביבה של דיטמן בדרך להמשך האחיזה הפינית בדרג הביניים של הכדורסל האירופי.

*

צרפת- "החלק הטוב נמצא בחוץ"

מי אנחנו?  אמנם בדרך כלל מפסידים במלחמות, אבל בספורט אנחנו מעצמה אדירה- כדורגל, כדורסל, טניס, כדוריד ובערך בכל מה שתרצו – אנחנו בצמרת העולמית. נבחרת אדירה שכבר שנים נוגעת בפסגה בכל הטורנירים. אה, אני גם צרפתי מהבית ודובר את השפה המופלאה הזו. בקיצור, אנחנו החזקים פה.

מורשת קרב- נבחרת על במונחים אירופיים, מדליית ארד באליפות העולם ב-2014 ומדליית כסף זכורה במיוחד בסידני 2000. חוץ מזה, היא עמדה תשע פעמים על הפודיום באליפויות אירופה. הפעם החמישית היתה ב1959 והפעם השישית ב-2005. בדומה לפינים, גם הכדורסל הצרפתי נכנס ב-20 השנים האחרונות לרנסאנס מופלא בהנהגתו של גדול שחקני צרפת בכל הזמנים, טוני פארקר.

על אף ההצלחות הרבות בעבר הרחוק ובשנים האחרונות, עד 2013 היתה צרפת נטולת זכיה באליפות אירופה. טורניר מופלא של טוני פארקר ומשחק אפי בחצי הגמר נגד ספרד הביא את הצרפתים לזכיה מרגשת באליפות ראשונה.

אל האליפות הקודמת הגיעה צרפת כמארחת, כאלופה הגאה ועם הסגל המרשים ביותר באליפות. תצוגת ענק של פאו גאסול בחצי הגמר (עם עזרה קלה מהשופטים שלא נתנו לשמור עליו) הביאה להדחה של הצרפתים והסתפקות במדליית ארד ביתית. ואם כבר הזכרנו את ספרד, אז השכנה הנחותה מדרום-מערב היא הנמסיס של הנבחרת הצרפתית בשנים האחרונות. ב2009, 2011 ו2015 סיימה צרפת את דרכה באליפות בהפסד לספרד. ב-2013, הצרפתים גברו על הספרדים בחצי הגמר כדי לזכות.

בעשור האחרון ברור לכולם שצרפת וספרד הן שתי הנבחרות הטובות באירופה ולא מעט דם רע עבר ביניהן. את חצי הגמר מהאליפות הקודמת הזכרנו, באולימפיאדת לונדון הפסידה ספרד, ספק בכוונה, לברזיל על מנת להימנע ממשחק נגד האמריקאים לפני הגמר. ההפסד המכוון (כביכול, כביכול) גרם לצרפתים שסיימו ראשונים את הבית שלהם לפגוש את הספרדים החזקים כבר ברבע הגמר. הצרפתים הודחו ובשניות האחרונות של המשחק דפק ניקולה באטום פצצה לנבארו. בתשובה לשאלה האם המעשה שעשה היה לא ספורטיבי, ענה באטום שלהפסיד משחק בכוונה זה לא ספורטיבי. הצרפתים נקמו, כאמור, ב-2013, ובאליפות העולם ב2014, בה הדיחו את ספרד הביתית כבר ברבע הגמר. הספרדים, כאמור, הדיחו את צרפת הביתית ב-2015. נראה לי שהרעיון ברור.

איך נקלענו לכאן? מקום שלישי באליפות הקודמת הקנה לצרפתים כרטיס חופשי לאליפות הזאת.

המושך בחוטים– וינסנט קולה. הגארד הצרפתי הבינוני ששיחק כל הקריירה בליגה הצרפתית, הפך למאמן על במונחים צרפתים. קולה, קיבל את המושכות לנבחרת הצרפתית במרץ 2009, אחרי טורניר מוקדמות מזעזע שבו נכשלה צרפת בניסיונה להעפיל לאליפות אירופה. קולה הצליח לחבר חזרה את הנבחרת ולאחר טורניר "ההזדמנות האחרונה" (עוד המצאה של פיב"א) עלה עם צרפת לאליפות והגיע עד המקום החמישי. מאז זכה קולה בשלוש מדליות באליפות אירופה, כולל זכיה היסטורית בתואר ב-2013 וכן במדליית ארד באליפות העולם. בדומה לסקאריולו, מאמנה לשעבר של נבחרת ספרד, גם סביב קולה יש סקפטיות רבה בנוגע לחלק שלו בהצלחה של הנבחרת, צרפת מייצרת ב15 השנים האחרונות כמות בלתי נגמרת של שחקני אן.בי.איי שחלקם הופכים לכוכבים של ממש. קשה להצביע על חלקו של קולה בהצלחה של הנבחרת עם הסגל הנפלא, אך קולה מנהל נכון נבחרת לא פשוטה לאימון.
ברמת הקבוצות, קולה מאמן שנים רבות בליגה הצרפתית. להישג השיא שלו הגיע קולה לדעתי דווקא ביורוקאפ עם העפלה מרשימה מאוד לגמר של 2015 יחד עם שטרסבורג. שטרסבורג של אותה עונה היתה קבוצתית, מאומנת ומהנה (בהנהגתו של מארדי קולינס האהוב עלי עד מאוד).

הנפשות הפועלות-
טוני פארקר– רכז, סאן אנטוניו ספרס, הכוכב הגדול של הכדורסל הצרפתי, 4 פעמים אלוף אן.בי.איי, MVP של הגמר ב2007, עתיד בטוח בהיכל התהילה. רגע, נזכרתי במשהו הוא לא מגיע לאליפות (כן, אני יודע שהוא פרש אחרי אולימפיאדת ריו).

טוב, אז רודי גובר, אחד הסנטרים הטובים בעולם, מועמד בכיר לתואר שחקן ההגנה של העונה (היה הבחירה שלי). יכולת התקפית לא רעה לצד נוכחות הגנתית שלא תיאמן. רגע, גם הוא לא מגיע.
אז ניקולה באטום, שחקנה של שארלוט…. טוב, הבנתם את הרעיון גם הוא לא מגיע. צרפת מגיעה לאליפות הזו בלי שלושת השחקנים הטובים ביותר שלה, ועדיין, שימו לב לזה:

מי אתם חושבים שהכוכב? אוון פורניה, שחקנה של אורלנדו, הפך באופן מפתיע לשחקן האן.בי.איי המרשים ביותר של הצרפתים. הגארד/סמול פורוורד, שטרם חגג 25, משחק כבר חמש עונות מעבר לים ומקפיד בכל עונה לשפר את הממוצעים שלו. בעונה האחרונה כבר הגיע ל17 נקודות למשחק באורלנדו, אמנם קבוצה בינונית לכל היותר, אבל מדובר במספרים מרשימים. פורניה הוא בעיקר סקורר ועדיין לא הוכיח יכולת להפוך את הדומיננטיות ההתקפית שלו למשהו שלם יותר. באליפות הקודמת עלה ל-15 דקות מהספסל ונתן נקודות בזמן קצר, האליפות הזו תשים אותו כבר באור הזרקורים.

מי באמת הכוכב? ננדו דה-קולו שיחק באן.בי.איי ולא עשה שם כלום והיום משחק בצסק"א. פורניה הוא שחקן טוב מאוד באן.בי.איי. ועדיין, אם אני צריך לבחור שחקן ללכת איתו לאליפות אירופה, אני בוחר את דה-קולו בלי לחשוב פעמיים. דה-קולו הוא גארד התקפי כמעט מושלם ברמה האירופית, בשתי העונות האחרונות הוא מסיים כמלך הסלים של היורוליג ועושה את זה באחוזים מטורפים לגמרי (משהו כמו 55-43-93). הוא גארד עם יכולת אדירה לייצר לעצמו וגם לקלוע בעצמו. הוא גם מוסר מצוין ושומר לא רע. ברמה הסובייקטיבית, יש משהו שמהפנט אותי בתנועה הזורמת והאלגנטית שלו על הפרקט. כבר באליפות הקודמת, ולמרות נוכחות של פארקר, דה-קולו היה הקלע המוביל המוביל של צרפת. בניגוד לפורניה, דה-קולו רגיל להוביל קבוצה ולהיאבק על תארים. הכדורים האחרונים של הנבחרת הזו יילכו לדה-קולו, הוא האיש.

מי עוד יש לנו כאן?

תומא הרטל– הרכז החביב (על לביא) של אנאדולו בעונה הקודמת, שיהיה אחראי על פרוייקט השיקום של ברצלונה יחד עם קופונן מלמעלה וסראפין שעוד מעט יבוא. שחקן פיקנרול נפלא שיצטרך לדעת ללכת מעט הצידה בדקות עם דה-קולו ופורניה על המגרש.    

בוריס דיאו– אהבה שלי בלב (לפרטים: http://www.hoops.co.il/?p=71009). אין צורך להציג את הפורוורד/סנטר/רכז העגלגל. קוסם על המגרש. מגיע אחרי עונה בינונית ביוטה, אבל את הייחודיות שלו לא מכמתים בגיל או בתקופה. הפציעה של גובר תיתן לו מקום מרכזי יותר משתוכנן ואני מחזיק לו אצבעות. אגב, אין לו קבוצה לעונה הבאה, אז אם אתם שומעים על משהו…

ג'פרי לוברן– האיש מגיע עם שק ציפיות על הגב, ולו בגלל שגרג פופביץ' ואר.סי ביופורד בחרו להחתים אותו. פאוור פורוורד/סנטר שפיתח בשנים האחרונות קליעה סבירה מחצי מרחק ואפילו לשלוש. בדומה לדיאו וסראפין, יצטרך לפצות הגנתית על חסרונו של גובר.

קווין סראפין– הסנטר ששב משבע עונות מעבר לים ויחבור לפרוייקט של ברצלונה. אמור להביא נוכחות הגנתית ותנועה טובה אחרי הפיקנרול.  בעונות הראשונות שלו בליגה נראה היה שיהפוך לגבוה לגיטימי בליגה, אך נכשל בעונות האחרונות ושב לאירופה.

לאו ווסטרמן– גארד יורוליג בינוני פלוס בעיניי (לא ממש אוהב אותו) ששודרג הקיץ מז'לגיריס לצסק"א כמחליף של ארון ג'קסון שעזב. אמור לקבל דקות כשהרטל ודה-קולו ינוחו, יביא ניהול משחק שקט ופחות מרגש מזה של הרטל.

אנטואן דיו- עוד רכז שישחק העונה ביורוליג במדי ולנסיה. קלעי טוב ושומר יוצא מהכלל. יכול לשחק תפקיד חשוב בקו האחורי הצרפתי, בגלל הקשיחות והעובדה שאינו זקוק לכדור.

כן ישותפו: וינסנט פואריה– סנטר צעיר שחתום בבאסקוניה לעונה הבאה. 2.13, אבל קצת רך וחוסם בינוני ביחס לגובהו. לא רע במשחקי ההכנה. קים טילי– פאוור-פורוורד נחמד מאוד מבאסקוניה. אקסל טופאן– סמול פורוורד חביב ששיחק העונה בג'י-ליג, על-פי אתרים צרפתיים אמור להיכלל בסגל לצורך משימות הגנתיות. יעקובה אוטרה– אמור להיכלל גם הוא בסגל לצורך משימות הגנתיות.
הערה: הסגל הצרפתי מונה עדיין 17 שחקנים. על-פי אתרים צרפתיים, לגבי שבעה מתוכם אפשר להיות בטוחים שיהיו בסגל (דה-קולו, הרטל, דיו, פורניה, לוברן, דיאו וסראפין). על שאר המקומות ייאבקו שאר השחקנים ואין כאן המקום להאריך. וכבר הארכתי.

אז מה יש לנו כאן?– בגדול, זאת הגרסה החיוורת ביותר של נבחרת צרפתית בעשור האחרון. נבחרת שמפסידה די בקלות לאלה שלא הגיעו (פארקר, קאוזר שחתם בריאל, באטום, גובר, יאן מהינמי ועוד). עם זאת, גם בגרסה הזו הצרפתים מרכיבים את אחת הנבחרות המוכשרות באליפות. הקו האחורי של הצרפתים מוכשר וורסטילי במידה כזו שהדגש בו יכול להפוך להיות הגנתי. באליפות הקודמת, למרות הנוכחות של טוני פארקר המזדקן, צרפת היתה הנבחרת עם ההגנה הטובה באליפות. הבעיה היא שהסיבה המרכזית לכך מתאוששת עכשיו מפציעה ביוטה. בלי רודי גובר, הקו הקדמי הצרפתי יצטרך לתת חיפוי הגנתי מספיק על הגארדים הנהדרים התקפית ומצד שני, להיות יעיל התקפית ברמה כזו שלא תאפשר ללחוץ את הגארדים הצרפתיים אחרי הפיקנרול. המשימה של דה-קולו היא להיות השאראס או הבודירוגה של האליפות הזו, כלומר, שחקן יורוליג שמתעלה על היריבים מעבר לים.

הפנטזיה- בגדול, לנצח את ספרד ולהדיח אותה מתישהו בדרך לזכיה בתואר, עדיף בחצי הגמר שהנקמה על 2015 תהיה מושלמת.

זה ייגמר ב…: הבית הזה, שנראה מפחיד מאוד לפני שבוע, איבד קצת מזוהרו עם ההפסדים של סלובניה וההברזה של הגריק-פריק. בהרכב הנוכחי, צרפת צריכה לסיים ראשונה בבית. מכאן הדרך לרבע הגמר מובטחת. צרפת תהיה פייבוריטית מול כמעט כל נבחרת באליפות. אם לא תהיינה הפתעות, היא תפגוש יריבה עם רמת כישרון דומה רק בחצי הגמר. משם, הדברים תלויים במשתנים רבים, אבל אם צריך להמר אני מאמין שהצרפתים יפגשו שוב את הספרדי בחצי הגמר ושלצערם זה ייגמר כמו ב2015.

*

פולין- " אנחנו נצליח בקבר"

מי אנחנו?  נבחרת סבירה למדי, מגיעים בלי גורטאט, אבל אין תלונות, זה מה יש. מצד שני, בשלים יותר מכל נבחרת לתסריט של הפסקת חשמל בפינלנד, רגילים לשבת בחושך.

מורשת קרב- פולין בעשורים האחרונים היא נבחרת בינונית מאוד. זו האליפות השישית ברצף של הפולנים ובשש האליפויות הללו, בדומה לישראל, היא מעולם לא העפילה לרבע הגמר. בדומה לפינלנד, גם פולין הפסידה לנבחרת הישראלית ביורובאסקט הקודם (משחק עצום של כספי). למרות ההפסד, היא העפילה לשמינית הגמר מהמקום השלישי בבית, והודחה מול ספרד בשמינית הגמר. למעשה, הפולנים נמצאים פחות או יותר במעמד של הפינים באירופה. קבוצה ששווה שמינית-גמר ולא באמת קרובה להיות טופ-8 ביבשת. גם אירוח האליפות ב-2009 לא הועיל לפולנים לשבור את המחסום והם סיימו במקום התשיעי המכובד.

העבר הרחוק לעומת זאת זוהר למדי, בשנות השלושים והשישים של המאה הקודמת היתה פולין מעצמה בקנה-מידה אירופי, הגיעה לשישה חצאי-גמר אירופיים (1937,1939,1965,1967,1969,1971) וזכתה שלוש פעמים במדליית הארד (1965,1967, 1939- שלושה חודשים לפני הכיבוש הגרמני). חוץ מזה, פולין זכתה במקום הרביעי באולימפיאדה הנאצית בברלין (1936) ובמקום החמישי באליפות העולם של 1967 באורגוואי (כן, אורגוואי, שלא השתתפה בשלב הראשון של האליפות, אלא כמארחת הוקפצה ישר לבית הגמר, נשבע לכם שזה נראה כאילו ההחלטות הנוכחיות של פיב"א הן שיפור ביחס למה שהיה פעם). למעשה, כמו הפינים, גם הפולנים חולמים על שיחזור האליפות ההיא מ1967. הם גם יסתפקו בשלב אחד פחות.

איך נקלענו לכאן?  חידוש מרענן! קבוצה שממש השתתפה במוקדמות כדי להעפיל לטורניר. הפולנים עברו בקלות, במאזן של חמישה ניצחונות והפסד אחד, בית מוקדם שכלל את מעצמות הכדורסל של אסטוניה (אל תזלזלו לגמרי, ניצחה את ישראל בנוקיה בטורניר המוקדמות של יורובאסקט 2013), בלארוס ופורטוגל.

המושך בחוטים– המאמן האמריקאי מייק טיילור, יחגוג 45 יומיים לפני משחק הפתיחה של האליפות. טיילור שיחק ארבע שנים באוניברסיטת אינדיאנה… שבפנסילבניה, ממש לא זו שחשבתם עליה. מכללה קטנה שמשחקת בליגת המכללות השניה. עם תום קריירת המכללות שלו התחיל טיילור את קריירת האימון שלו. הוא התגלגל בקבוצות קטנות במכללות, תחילה כעוזר מאמן ולאחר מכן כמאמן. אימן קצת בבריטניה וב2003 התמנה למאמנה של אולם מהליגה הגרמנית, כיום קבוצת צמרת ואז קבוצה קטנה מהליגה השניה. שמונה שנים אימן טיילור את אולם והגיע להישגים יפים למדי עבור המועדון הצעיר (העלה אותו לראשונה לליגה הבכירה). לשיאה אגב הגיעה אולם דווקא בעונה לאחר עזיבתו של טיילור בו הגיעה עד לגמר הפלייאוף. לאחר מכן שימש טיילור כעוזר מאמן בג'י-ליג ומאז 2014 משמש כמאמנה של הנבחרת הפולנית. האמת, מסקרן להבין איך מכל המאמנים בעולם, נפלו הפולנים דווקא על האמריקאי עם הרזומה הבינוני. מצד שני, נכון לעכשיו הוא עמד בכל המטרות שעמדו בפניו (העפלה לשתי אליפויות אירופה והגעה לשמינית הגמר ב-2015).

 הנפשות הפועלות-

מי אתם חושבים שהכוכב? פה אתם לא טועים, הכוכב הבלתי-מעורער של הנבחרת הפולנית הוא מרצ'ין גורטאט. אין הרבה שחקנים באליפות שאפשר להגיד עליהם שהם שחקני חמישייה משמעותיים בקבוצת פלייאוף אמיתית. גורטאט הוא חלק מהחמישייה הראשונה של וושניגטון שהיתה לאורך העונה אחת הטובות בליגה. אבל גורטאט לא מגיע לאליפות ובלעדיו זו נבחרת שונה לגמרי.

 זה מה יש:

מתיוז פוניטקה, היה ההבטחה הגדולה של דור הזהב של הכדורסל הפולני. ב-2010 הוביל את הנבחרת הפולנית עד גיל 17 למדליית כסף מרשימה מאוד באליפות העולם. בדראפט 2015 פוניטקה לא נבחר, אך הקריירה שלו הולכת ומתקדמת. ב-2016 נבחר לכוכב הצעיר של היורוקאפ ולנבחרת העונה השניה. העונה שיחק בקראשיקה הטורקית וניפק גם בה נתן מספרים מצוינים. פוניטקה חתם לקראת העונה הבאה בטנריפה מהליגה הספרדית. פוניטקה קצת מזכיר לי את ג'נטילה האיטלקי (או את הגרסה האירופית של בויאן בוגדנוביץ', לפני ששיפר את הקליעה), גארד גבוה וחזק עם קליעה בינונית מבחוץ, חדירה טובה, ריבאונדר מצוין ושחקן שכיף לראות. שימו עליו עין. באליפות הזו, בגיל 24 לפוניטקה יש את האפשרות לעשות צעד נוסף קדימה.

אדם ואז'ינסקי הוא בעיקר סקורר עם יד יוצאת מהכלל מכל הטווחים. הוא משחק בעמדות 2-3 ואמור לתת לנבחרת הפולנית, המאותגרת קלות מבחינה התקפית, נקודות. גם באליפות הקודמת (עם גורטאט, כן?) ואז'ינסקי היה השחקן המוביל של הפולנים מבחינת דקות ונקודות. האחריות עליו רק תגדל בהיעדרו של האיש הגדול. ואז'ינסקי מגיע מעונת שיא ברמה הקבוצתית, בה זכה עם מלאגה ביורוקאפ. ואז'ינסקי לא היה שחקן מרכזי, אך אמור לעלות מדרגה בעונה הבאה ולשחק ביורוליג (תקנו אותי אם אני טועה, למיטב ידיעתי ממשיך במלאגה).

אי.ג'יי סלואטר הוא שוטינג-גארד אמריקאי (ופולני) שאחרי קריירת מכללות בווסטרן קנטאקי התחיל את הדרך באירופה מלמטה בליגה האיטלקית השניה וטיפס ממנה עד לאימפריה היוונית הירוקה. עונה אחת בפאו הספיקה לכולם כדי להבין שסלואטר לא בדיוק ברמה. משם עבר לבאנביט והעונה שיחק בשטרסבורג (כן, גם הוא. יכול להיות שהיה הגיוני יותר לערוך את הבית הפיני בשטרסבורג?). גארד מוכשר עם קליעה טובה. אמור, יחד עם ואז'ינסקי  ופוניטקה להוביל את ההתקפה הפולניות.

פרזמק קרנובסקי– החלק השני מהנבחרת הפולנית שזכתה במדליית הכסף באליפות העולם עד גיל 17 ב2010. לחובבי הNCAA (ובתוכם למנחם שהזכיר אותו העונה מדי פעם) יהיה הרבה יותר מה להגיד על המפלץ הפולני מגונזאגה שהפסיד העונה בגמר לצפון-קרוליינה לאחר טורניר מכללות משובח. ישחק בעונה בליגה הטובה באירופה במדי אנדורה.  אם יש משהו טוב עבור הפולנים בפציעה של גורטאט, זו האפשרות לתת לקרנובסקי, סנטר שמאלי וחזק, הזדמנות אמיתית כשחקן חמישייה באליפות אירופה.

דמיאן קוליג– הפאוור פורוורד המנוסה של באנביט ייתן קשיחות וריווח של המשחק בזכות היד הלא-רעה מבחוץ. מקבל תפקיד משמעותי יותר בהיעדרו של גורטאט.

ארון סל– הפורוורד הצרפתי-פולני חוזר העונה לפולין אחרי כמה עונות בליגה הצרפתית. אמור גם הוא לאפשר ריווח וחסימות איכותיות לשלושת הכוכבים מהקו  האחורי וצבע פנוי עבור קרנובסקי.

לוקאש קוז'ארק– הגארד הוותיק בן ה33, הוא אחד השמות המוערכים בכדורסל הפולני. אמור להביא להביא ניסיון ויכולת לדחוף את הכדור קדימה בהתקפות מעבר.

פרזמיסלאב ז'מוזסקי– חברו של קוז'ארק מז'ילינה גורה, אלופת פולין. שוטינג גארד לא רע בכלל, עשוי לראות לא מעט דקות באליפות.

תומאש ג'יילו– החבר השלישי מאותה נבחרת מופלאה של 2010. שחקן פנים, שכמו רוב הפולנים נהנה יותר לזרוק לשלוש. שיחק בעונה החולפת בליגה הספרדית הראשונה בחובנטוד בדאלונה, אך לא הותיר רושם משמעותי.
שאר הכוכבים הפולנים יסלחו לי על שזנחתי אותם ובוודאי ימצאו הזדמנות להזכיר לי את זה בעתיד.

אז מה יש לנו כאן? כפי שהבנתם מהסקירה, גם בלי גורטאט הפולנים הם לא חבורה פראיירית בכלל. ואז'ינסקי, סלואוטר, פוניטקה, קוליג וקרנובסקי הם בהחלט שחקנים ששווים שמינית גמר באליפות אירופה. הפולנים היו באליפות הקודמת אחת הקבוצות עם קצב המשחק האיטי ביותר. ההיגיון לכך ברור, כשהיתרון הגדול שלך נמצא בצבע, אין טעם לרוץ מהר. הבעיה של הפולנים היתה שהנוכחות של גורטאט לא יצרה עבורם הזדמנויות טובות מבחוץ והם קלעו בפחות מ30% לאורך האליפות. מעניין אם טיילור ימשיך ללכת עם קצב המשחק האיטי או שינסה לנצל את הקו האחורי המוכשר שלו גם במחיר דקות מעטות יותר לקרנובסקי בעמדת הסנטר. בעיניי, ההצלחה הפולנית תלויה ביכולת של טיילור לשחרר מעט את הרסן ולתת לפוניטקה וואזינסקי להשתולל מעט.

הפנטזיה- מכיוון שמיצינו את בדיחות הפולנים לטקסט זה, נתקדם ישר לתסריט האופטימי. הפולנים מפתיעים את עצמם ומנצחים את הסלובנים במשחק הפתיחה. מכאן, ניצחונות על פינלנד הביתית ואיסלנד החלשה מבטיחים לפולנים את המקום השלישי בבית. הפולנים יקבלו את האיטלקים הבינוניים ברבע הגמר ויגברו עליהם. רבע הגמר מול ספרד יהיה סנציוני והפולנים ינצחו בדרך לחצי הגמר מול צרפת. הצרפתים ינצחו, אך הפולנים יגברו על הליטאים במשחק על המקום השלישי ויזכו במדליית הארד. נשמע מופרך? אם כבר שיחזור של 1967, אז עד הסוף.

זה ייגמר ב…: האמת, פולין נבחרת חזקה יותר ממה שנדמה במבט ראשון. ניצחה לא מעט בהכנה, וגם ההפסדים שלה  היו צמודים ובדרך כלל מול נבחרות טובות. מה הבעיה? הפולנים אמורים להיאבק על המקום הרביעי בבית מול הפינים. קשה לי לראות את פינלנד מפספסת הזדמנות לעלות שלב מול הקהל הביתי. אי לכך, אני חושש שהפולנים ימצאו את עצמם בבית כבר אחרי השלב הראשון. נו בסדר, אנחנו כבר למדנו לא לצפות.

*

יוון- "יורוליג זה כאן"

מי אנחנו? מעצמה, המצאנו את הדמוקרטיה והבאנו לעולם את ניקי גאליס. עד לפני 10 ימים, גם היינו אמורים להחזיק בשחקן הכי טוב באליפות, תאונה גנטית עם מוטת ידיים של הענק הירוק. אבל האמריקאים שוב הפריעו והגריק-פריק לא יגיע.

מורשת קרב- מוזר לומר זאת, אבל בניגוד לפולנים שמחזיקים בהיסטוריה מרשימה, עד יורובאסקט 1987 אותו אירחה יוון, הנבחרת של זאוס היתה בינונית מאוד ברמה האירופית. ב-1949 זכתה יוון במדליית ארד באליפות שנערכה במצרים (כן, אליפות אירופה…), אך מאז ועד 1987 הזכורה לטוב לא סיימה יוון מעל המקום השמיני באליפויות אירופה. אני חוזר, במשך 38 שנים, יוון לא הצליחה לסיים מעל המקום השמיני באליפות אירופה. וזה לפני שקמו קרואטיה, ליטא, סלובניה ושאר הרסיסים של ברית המועצות ויוגוסלביה (לשם השוואה, בשש האליפויות בשנים 1973-1983, סיימה ישראל מעל המקום השמיני).  אז מה קרה ב1987? שני דברים מרכזיים, היוונים אירחו את האליפות וניקוס גאליס. גאליס היה גארד סקורר יווני (ובעיקר אמריקאי חייבים להודות) מהסוג שכבר לא מייצרים היום. על מנת לסבר את האוזן נספר שאת האליפות המדוברת סיים גאליס עם 37 נקודות למשחק וכמובן עם תואר הMVP אחרי שהוביל את היוונים לזכיה.

הזכיה בתואר בטורניר הביתי הקפיצה את מעמדו של הכדורסל ביוון וכך גם הכסף הגדול שנכנס לכדורסל היווני בתחילת שנות ה90'. בחמש האליפויות הבאות הגיעו היוונים ארבע פעמים לחצי הגמר, מתוכן ביקור אחד בגמר של 1989. אחרי משבר קצר בסוף שנות ה90' ותחילת ה2000, גדל דור חדש ביוון בכיכובם של דיאמנדיטיס, פפאלוקאס וספאנוליס. ב2005 זה הסתיים בזכיה שניה באליפות אירופה ובשנים שלאחר מכן חזרה יוון להיות חברה קבועה ברבע הגמר כולל מספר ביקורים בחצי הגמר. באליפות הקודמת היתה יוון הנבחרת הטובה ביותר באליפות עד לשלב רבע הגמר (מאזן 0-6), אך הפסד דרמטי לאלופה שבדרך מספרד סיים את החלום היווני עם המקום החמישי. הפריחה של הכדורסל היווני הגיעה כנראה לשיא בחצי גמר אליפות העולם ב-2006. הנבחרת האמריקאית, אחרי הכישלון באולימפיאדה באתונה, רצתה להשיב את הכבוד באליפות העולם, אך לא הצליחה להתגבר על הפיקנרול של היוונים ועל משחק עצום של ספאנוליס, והודחה בחצי הגמר. היוונים אמנם הובסו בגמר מול הספרדים, אבל אחראים למשחק הזכור ביותר באליפות ההיא. באופן אירוני (אירוני כי אתונה) דווקא בטורניר האולימפי היוונים לא ממש הצליחו בעבר ומעולם לא הגיעו לחצי הגמר.

המושך בחוטים- היוונים, בדומה לפולנים, לא מגיעים עם שם מפוצץ על הקווים. קוסטאס מיסאס הוא מאמן וותיק ששיחק שנים רבות במדי פאניוניוס ואפילו הספיק להופיע 45 פעמים במדי הנבחרת הבוגרת של יוון. מיסאס סיים את הקריירה בדיוק בתחילתה של הפריחה של הכדורסל היווני בסוף שנות ה80'. מיסאס החל את קריירת האימון שלו כעוזר מאמן בפאניוניוס בה גדל. באמצע שנות ה-90' עבר לעמדת המאמן הראשי ומשם החל קריירה ארוכה של נדודים בליגה היוונית הראשונה והשנייה. ב-2007, נקרא מיסאס לדגל ונבחר לאמן את הנבחרת הבוגרת של יוון. כלומר, את הנשים. מיסאס עשה עבודה מצוינת ואחראי להישג השיא של כדורסל הנשים היווני (מקום חמישי ביורובאסקט). ב-2009, בנוסף לתפקידו בנבחרת הנשים, מונה מיסאס למאמן נבחרת יוון עד גיל 20. מיסאס הוביל את הנבחרת לזכיה בטורניר הביתי ב2009 ולמקום השני ב2010 (שתי האליפויות בכיכובם של ניקוס פאפאס, פפניקולאו, סלוקאס ומנצאריס). כיום משמש מיסאס מלבד תפקידו כמאמן הנבחרת כמנהל הטכני של קבוצת הנשים של אולמפיאקוס. אגב, היוונים מינו את מיסאס רק לפני חודשיים ובמהלך העונה ניסו להחתים את איטודיס, מאמנה של צסק"א ואחד המאמנים המוערכים ביורוליג. איטודיס או צסק"א סירבו למהלך והיוונים נאלצו להסתפק בשם נוצץ הרבה פחות.
(קוריוז חסר משמעות: באליפות הקודמת אימן את היוונים מאמנה הנוכחי של הפועל ירושלים, פוטיוס קאציקאריס, שהודח כאמור ברבע הגמר. גם מאמנה הקודם של הפועל ירושלים, סימונה פיניג'יאני, הודח ברבע הגמר באותה אליפות. עוד הודחו ברבע הגמר ביורובאסקט 2015: ננו גינצבורג הישראלי שאולי עוד יאמן את ירושלים ואיינראס בגאצקיס שכבר תרם את תרומתו למועדון…).

הנפשות הפועלות-

לא נחזור פה על הקונספט של לתאר שחקן דומיננטי באור מחמיא במיוחד כדי לספר לכם שהוא לא מגיע לאליפות, אבל יוון היתה אמורה להחזיק בשחקן הכי מרשים באליפות הזו- יאניס אנדטוקומדבו (להלן הפריק). הכוכב היווני של הבאקס הודיע שבועיים לפני משחק הפתיחה שהוא לא יגיע לאליפות בגלל פציעה, דבר שהוליד כעס רב בקרב היוונים כנגד המועדון האמריקאי שלטענתם לחץ על הפריק לוותר על האליפות. בין אם למילווקי יש חלק בכך ובין אם לא, היוונים מגיעים לאליפות בלי מי שהיה אמור להיות הכוכב הגדול שלהם. לבד מהפריק, זו גם תהיה האליפות הראשונה בלי השלישייה שהובילה את הכדורסל היווני בעשור האחרון- דיאמנדיטיס, ספאנוליס ופפאלוקאס.

אז מה נשאר?

כמעט כל הסגל היווני משחק בשתי הגדולות של המדינה. להזכירכם, אולימפיאקוס היא סגנית אלופת אירופה ופאו קבוצת צמרת קבועה ביורוליג. המשמעות היא שלמרות המחסור היחסי בכוכבים מדובר בנבחרת שכמעט כל השחקנים שלה רגילים לכדורסל ברמה אירופית גבוהה.

ניק קלאת'ס– הרכז היווני שעבר בממפיס למשך שנתיים, חזר לפני שנתיים לפאו תמורת חוזה עתק. רכז אחראי, עם יכולת מסירה יוצאת מהכלל וחודר לא רע. למרות הבלחות פה ושם, עדיין לא הצליח לשפר את הקליעה שמהווה את עקב האכילס (כי יוון) שלו כל הקריירה. אחד ממנהלי המשחק הטובים ביותר באליפות בהתקפה עומדת, דבר חשוב עם הירידה הצפויה בקצב ככל שהאליפות תתקדם.

קוסטאס סלוקאס– אלוף אירופה עם פנר בעונה האחרונה הוא אחד השחקנים האהובים עליי ביורוליג. משחק בשתי עמדות הגארד, קלעי טוב ובעל יכולת מסירה. כיאה לשחקן של אוברדוביץ', הוא גם שומר מצוין. , עם זאת, במהלך העונה כשבוגדנוביץ' היה פצוע, טיפה התקשה להחזיק את ניהול המשחק לבד והרבה לאבד (למרות ששימש רוב הזמן כרכז גם כשבוגדנוביץ' היה בריא). אם ניהול המשחק יהיה בידיים של קלאת'ס ונראה את סלוקאס כמוביל כדור שני לידו, נראה את סלוקאס טוב ויעיל יותר.

 קוסטאס פפאניקולאו– מזה שניצח בגמר לזה שהפסיד, פפאניקולאו הוא אחד השחקנים המשמעותיים של אולמפיאקוס בשנתיים האחרונות, אחרי תקופות די מיותרות בברצלונה ובאן.בי.איי. בעיקר שומר מצוין ושחקן עם חכמת משחק. באליפות הקודמת לא שיחק הרבה, אבל ההברזה המדוברת מפנה לא מעט דקות בעמדות הפורוורד.

גיורגוס פרינטזיס– למי שעוקב, פריטנזיס הוא כנראה השחקן האהוב עליי באירופה. הפאוור-פורוורד של אולמפיאקוס הוא שחקן כמעט מושלם ברמה האירופית לעמדה שלו מבחינה התקפית. יכול לקלוע מבחוץ,  לכדרר לסל וגם במהלכי פוסט-אפ, מסיים בשתי ידיים באופן כמעט  קיירי אירווינגי. נכס.

יואניס בורוסיס– הסנטר המזדקן זכה לערגה לא צפויה בעונת 2015/16 לאחר ששוחרר מריאל מדריד, חתם בבאסקוניה והוביל אותה בניגוד לכל הציפיות לפיינל-פור. אחרי העונה המזהירה ההיא, חזר העונה ליוון בחוזה גדול ודי איכזב במדי פאו. בעונה הבאה ישחק בסין. גם בגילו המופלג, עדיין נוכחות משמעותית בצבע אבל קצת התאהב בזריקה מבחוץ מבלי שהאחוזים שלו יצדיקו זאת.

ניקוס פאפאס– גארד יווני עם של אי שמשחק בפנאתנייקוס. נתן מספר משחקי הכנה לא רעים ויכול להיות כח משמעותי מאוד מהספסל.

אוונגלוס מנצאריס– עוד סגן אלוף אירופה עם אולמפיאקוס. חלק מהנבחרת הצעירה הנפלאה של תחילת העשור. שחקן חמישייה בסגנית אלופת אירופה, אבל במהותו שחקן משלים. שומר טוב, קלעי סביר. חסר יכולת לסדר לעצמו מצבי קליעה.

גיאורגיוס פפאגיאניס– קבלו אותו, הבחירה היוונית הגבוהה אי-פעם בדראפט. האיש שנבחר במקום ה-13 בדראפט של 2016 נחשב לסנטר עם פוטנציאל סביר, שסקרמנטו החליטה משום מה להמר עליו כחלק מטרייד עם פיניקס. נתן עונת רוקי חלשה (מוזמנים להרחיב יותר בתגובות) והועבר לקבוצת הדי-ליג של הקינגס במספר הזדמנויות. אמור לתת גובה מהספסל ליוונים.

קונסטנטינוס מיטוגלו– גבוה ששיחק בוויק-פורסט וחתם ל-4 שנים בפנאתנייקוס בקיץ האחרון. חלש פיזית ונוטה לברוח מהצבע לטובת קליעה משלוש, לא צפוי לקבל דקות רבות.

אגרבאניס ופאפאפטרו– עוד שני שחקנים משלימים מאולמפיאקוס, אם ייראו דקות זה יהיה בעיקר מנוחה לכוכבים ולחץ בהגנה.

ת'נאסיס  אנטטקנומפו– כן, אח של… הצד הפחות מוכשר במשפחה. מגיע אחרי עונה לא רעה בכלל  באנדורה וחתם בפאו לעונה הבאה. עשוי לקבל מספר דקות במשחק, ממש לא להיות הכוכב של הנבחרת הזו.

בזמן הכתיבה, הסגל היווני לא סגור, ובכוונה לא התעכבתי על כל האפשרויות, אלה אמורים להיות השחקנים שיובילו את הנבחרת היוונית באליפות הזו.

אז מה יש לנו כאן? סגל עמוק, קשוח ובעיקר המון שחקני יורוליג. גם פפאגיאניס הוא שחקן יורוליג ברמתו נכון לעכשיו. היתרון הוא שרוב השחקנים בסגל רגילים להיות חלק ממשחקים ברמה אירופי גבוהה, הבעיה היא מה שחסר בנבחרת הזו. ליוון חסר סופרסטאר. דמיינו שאתם לוקחים את סינגלטון, ג'יימס וגיסט מפאו או את ספאנוליס ולוג'סקי (שעבר לפאו) מאולמפיאקוס. אתם נשארים עם חבורה של שחקנים משלימים, כולם שומרים טוב ומחויבים, אבל אין להם מספיק כישרון כדי ליצור קבוצה גדולה. היוונים יהיו אולי הקבוצה הקשה ביותר לשחק נגדה באליפות וההגנה שלהם תהיה אדירה, אבל בלי שיהיה כוכב, אני חושש שזה לא יספיק. פרינטזיס הוא השחקן הטוב ביותר של היוונים והוא ווינר אמיתי, אבל הוא לא כוכב שכל הכדורים ילכו אליו. התקווה שלי עבור הנבחרת היוונית היא שדווקא סלוקאס יעשה צעד קדימה ויהפוך להיות הכוכב של הנבחרת הזו בעמדות החוץ. גם אם סלוקאס יעשה את זה, קשה להשוות את זה לכוכבים של נבחרות גדולות אחרות (דה-קולו, פורניה, דראגיץ' ודונצ'יץ' רק בבית הזה).

הפנטזיה- היוונים לא נזקקים למאמץ מיוחד כדי לסיים במקום השני בבית אחרי הצרפתים, ההצטלבות עם הבית הישראלי הנוח נותנת ליוונים כרטיס קל במיוחד לרבע הגמר. ברבע הגמר, היוונים פוגשים את הסרבים ובהתפוצצות התקפית מרשימה עולים באופן מפתיע לחצי הגמר. הביטחון של היוונים ומשחק חלש של הליטאים, מסדר להם גם כרטיס לגמר. היוונים מפסידים לספרדים בגמר,  אבל הנבחרת היוונית הופכת לסמל לכל מה שטוב בכדורסל היווני, אמוציות, הקרבה ולא מעט כישרון.

זה ייגמר ב…: ממש כמו הפנטזיה, אני לא רואה סיבה שחבורה כל-כך קשוחה, מנוסה, שהשלד שלה מגיע משתי קבוצות צמרת אירופאיות לא תעפיל לרבע הגמר. מצד שני, אני לא חושב שקבוצה חסרת כוכב תצליח לגבור על הסרבים ברבע הגמר. רבע גמר והביתה.

*

סלובניה- "77 סיבות לצפות"

מי אנחנו? מדינה קטנה (פחות מ-2 מליון תושבים), צעירה ודי מוצלחת, מעצמה של ייצור שחקנים שאיכשהו לא הופכת תמיד לנבחרת טובה. אה, גם יש לנו את השחקן הכי טוב בבית הזה והוא אפילו לא הכי מעניין אצלנו.

מורשת קרב- מדינה צעירה מאוד, שהתחילה להופיע כמדינה עצמאית רק ב1992 (שנה אחרי ההכרזה על עצמאותה), ועדיין הצליחה בתקופה הזו לייצר כמות מרשימה מאוד של כוכבים. שנתחיל? לליגה הטובה בעולם שלחה סלובניה את מרקו מיליץ' האתלט והבינוני, נסטרוביץ' שאפילו היה אלוף אן.בי.איי, בוסטיאן נאכבר האהוב, בנו אודריך שנכשל פעם במכבי והמשיך לקריירה יפה, סאשה וויאצ'יץ' שהיה חלק מהאליפויות של הלייקרס וזכה להיות ארוסה של מריה שראפובה ואת גוראן דראגיץ', שהוא כנראה גדול שחקני סלובניה בכל הזמנים. היו עוד כמה פחות משמעתיים, ובסך הכל בציר מרשים בשביל 25 שנות עצמאות, וזה בלי להזכיר כוכבי יורוליג (סמודיש, לאקוביץ', בצ'ירוביץ', לורבק, זדובץ' ועוד המון…).

מאז שהסלובנים התחילו להשתתף כמדינה עצמאית הם לא פיספסו אף אליפות, מאזן מרשים לכל הדעות. עם זאת, הסלובנים תמיד נחשבים לנבחרת עם פוטנציאל גדול, אבל אף פעם לא הצליחו לעמוד על הפודיום.  להישג השיא הגיעו הסלובנים באליפות של 2009 כאשר הודחו בחצי הגמר אחרי הפסד קורע לב לסרבים. גם אירוח האליפות ב-2013 לא הועיל לסלובנים כדי לשחזר את ההישג והם סיימו במקום החמישי (אחרי הפסד לצרפת ברבע הגמר).

אל האליפות הקודמת הגיעו הסלובנים עם רצף של חמש עליות רצופות לרבע הגמר, למרות שלב בתים בינוני שכלל הפסדים ליוון וקרואטיה, קיבלו הסלובנים הגרלה פשוטה יחסית בשמינית הגמר, לטביה הבינונית שעל הקווים שלה עמד האיש עם המגע של מידאס, רק הפוך- איינראס בגאצקיס (הפך להיות שק חבטות בלי סיבה אמיתית, יסלח לי כבודו). הסלובנים הפסידו וסיימו אליפות מאכזבת מאוד בלי להגיע לרבע הגמר. אל דאגה, הסגל הפעם שונה לגמרי. חוץ מזה, הסלובנים גם השתתפו שלוש פעמים באליפות העולם ובשתי האליפויות האחרונות הודחו ברבע הגמר.

(קוריוז חסר משמעות #2: סלובניה שיחקה כבר 12 פעמים באליפות אירופה, היא פגשה את כל הנבחרות הגדולות של היבשת, היא מחזיקה במאזן 0-4 על טורקיה, 0-3 על איטליה ואפילו 1-3 על הסרבים. הסלובנים, למרות מאזן שלילי מול הספרדים והצרפתים,  גברו על שתי הנבחרות הגדולות של אירופה יותר מפעם אחת. סך הכל, נראה שהסלובנים מסתדרים לא רע באליפויות, עד שהם פוגשים את ישראל. שלוש פעמים פגשה סלובניה את ישראל באליפות אירופה ושלוש פעמים הפסידה. לחלקכם בוודאי זכור הסל ההוא של בורשטיין ב2003 שהוביל את ישראל בפעם האחרונה לרבע הגמר. מצד שני, הסלובנים גברו על ישראל פעמיים בגמר אליפות אירופה עד גיל 20, כך שסך הכל, נשמע לי שאנחנו בסדר).

איך הגענו לכאן? באופן די מביך, הסלובנים נאלצו להשתתף במשחקי המוקדמות לאליפות. למרות הגרלה קצת מבאסת שכללה את אוקראינה ובולגריה, טיילו הסלובנים עם מאזן 0-6 בדרך לאליפות אירופה מספר 13 ברציפות.

המושך בחוטים-  איגור קוקושקוב הסרבי הוא מקרה ייחודי בעולם האימון האירופי ואפשר להתייחס אליו כאל סוג של פורץ דרך. ראשית, הוא לא היה שחקן מקצועני, אך בעיקר מדובר במאמן אירופי שאת רוב שנות הקריירה שלו מעביר בארצות הברית. הוא שימש כעוזר מאמן בפרטיזן באמצע שנות ה90', אך לאחר מספר שנים עבר לארצות הברית כדי לשמש עוזר מאמן באוניברסיטת מיזורי (האירופי הראשון שהחזיק במשרה מלאה של אימון בדיוויז'ן 1 של המכללות). תוך שנה התקדם קוקושקוב לליגה של הגדולים ושימש כעוזר מאמן של כמה מהשמות הגדולים והבינוניים באן.בי.איי- לארי בראון (איתו זכה באליפות הזכורה של 2004, האירופי הראשון שזוכה בתואר כעוזר מאמן) ופליפ סונדורס בדטרויט, אלווין ג'נטרי בקליפרס ובפיניקס וכעת הוא עובד תחת קווין סניידר ביוטה. קוקושקוב גם שימש כעזור המאמן של אוברדוביץ' הנערץ בנבחרת סרביה והיה המאמן הראשי של נבחרת גיאורגיה בהצלחה לא מבוטלת (שלוש העפלות רצופות ליורובאסקט). אחרי הכישלון באליפות הקודמת נפרדו הסלובנים מהאליל המקומי יורי זדובץ' ומינו תחתיו את קוקושקוב.

חדי העין בטח שמו לב שקוקושקוב היה עוזר המאמן בפיניקס של אלווין ג'נטרי בסוף העשור הקודם. לרכז המחליף של פיניקס באותה תקופה קראו גוראן דראגיץ' ולא מופרך לחשוב שיש קשר בין הדעה של הכוכב למינויו של המאמן.

הנפשות הפועלות-

לשם שינוי, לא נתייחס למי שאיננו, גוראן דראגיץ' כאן וזו סיבה ראויה להתחיל ממי שישנו.

גוראן דראגיץ'– הרכז השמאלי של מיאמי הוא באופן ברור וחד משמעי השחקן הכי מרשים בבית הזה, השחקן המשתפר של האן.בי.איי ב-2014, בעל יכולות חדירה וקליעה מצוינות. מגיע אחרי עונה יוצאת מהכלל (בעיקר חצי עונה יוצאת מהכלל) עם מיאמי שבה קלע 20 נקודות ומסר שישה אסיסטים למשחק. בדרך כלל מדובר בשחקן נבחרת מצוין שיכול לעשות את ההבדל בין עוד אליפות בינונית לסלובנים לאחת כזו שהם יזכרו. לא הופיע לאליפות הקודמת ואיך זה נגמר בסוף כולם יודעים.

לוקה דונצ'יץ'– מספר 77, אל תורידו ממנו את העיניים. ילד הפלא של ריאל מדריד שכולם אוהבים לאהוב. רק בן 18 וכבר שחקן מוביל ביורוליג ובנבחרת הסלובנית. אין כמעט משהו שדונצ'יץ' לא יודע לעשות, הוא גארד גבוה עם יכולת מסירה טובה, קליעה מכדרור וגם בקאצ'-אנד-שוט. אמור להיבחר בחמשת (לדעת המחמירים ביותר) המקומות הראשונים בדראפט של השנה הבאה. משחק בשתי עמדות הגארד, אבל בנבחרת נדחק בדרך-כלל לעמדת השוטינג-גארד. מקווה בשביל כולנו שבעתיד יתופקד כרכז, כי זו העמדה הנכונה עבור הילד המרתק הזה.

את זה הוא עשה השנה במהלך משחק יורוליג-

https://youtu.be/zI0svWV4gtA

אנתוני רנדולף– הפאוור-פורוורד היה כוכב גדול בתיכונים ועונה אחת במכללות הספיקה לו להיבחר במקום ה-14 בדראפט 2008 על ידי גולדן סטייט, היה אמור להיות מסוג הגבוהים האתלטים שעושים הכל. עם הזמן התברר שרנדולף לא עושה שום דבר ברמה גבוהה במיוחד, דבר שהוביל בסופו של דבר למעבר לאירופה. אחרי שתי עונות מצוינות בקובאן, שכללו הגעה מפתיע מאוד לפיינל-פור, חתם רנדולף בריאל מדריד. רנדולף היה חלק מעונה לא פשוטה של ריאל שהסתיימה בהפסדים לפנר בפיינל-פור ולולנסיה בגמר הפלייאוף בספרד. עם זאת, למרות פתיחת עונה מגומגמת, רנדולף הצליח להשתלב בריאל ובחצי השני של העונה היה שחקן הפנים הבולט שלה.

ישאל השואל- אנתוני רנדולף סלובני? אז הוא לא, אבל בעצם כן. אין כאן מקום להאריך בסוגיית המתאזרחים בכדורסל האירופי (מוזמנים להרחיב בתגובות), אבל כיום כמעט כל נבחרת מצטיידת בשחקן אמריקאי בלי קשר אמיתי למדינה (בסדר, רנדולף משחק עם דונצ'יץ' בריאל). אגב, רנדולף נולד בגרמניה, אז אולי לא כל-כך מופרך שהוא ישחק באליפות אירופה.

גאספר וידמאר– סנטר גבוה (2.11) עם משחק מצוין קרוב לסל. משחק כמעט כל הקריירה בטורקיה וזכה בשלוש אליפויות עם פנר. בשתי העונות האחרונות משחק בבאנביט ונותן מספרים לא רעים במעט דקות. אם זכור לי נכון, לא שומר גדול ומתקשה לשמור על גארדים אחרי חסימה. קלעי עונשין מזעזע שיישלח לא מעט לקו להרוויח משם את הנקודות שלו.

יאקה בלאזיץ'- שם מוכר יחסית בנבחרת הסלובנית, שחקן יורוליג בעונה האחרונה בבאסקוניה. משחק בשתי העמדות בכנפיים (2-3). קלעי לא רע ובעל יכולת חדירה טובה. מגיע אחרי עונה בינונית מאוד, למרות ההצלחה הקבוצתית של הבאסקים ביורוליג. אמור לשחק בעונה הבאה באנדורה מהליגה הספרדית. ייתן ריווח וניסיון למשחק הסלובני ולהנות מתשומת הלב שתוקדש לצמד הכוכבים בקו האחורי.

קלמן פרפליץ'– קלעי מצוין שהוביל העונה את לימוז' הצרפתית ובעונה הבאה ישחק בפאריז לבלואה. באליפות הקודמת, עוד לפני שחגג 23, היה מהשחקנים הבולטים אצל הסלובנים. יזרוק המון שלשות ובדומה לבלאזיץ' ינסה לנצל את הנוכחות של שני הסופר-סטארים לידו. במשחק ההכנה מול ישראל פתח בעמדה מספר 3.

אדו מוריץ'– חברו של וידמאר בבאנביט (מחזיקת הגביע הטורקי בניצוחו של ג'ורדן תיאודור המופלא) שמשחק בעמדת הסמול-פורוורד. העכברים אולי זוכרים שנתן משחק טוב נגד ירושלים במדי פרטיזן לפני כמה שנים. עבר לטורקיה בתחילת העונה, אך לא הצליח להתבלט. בדומה לדראגיץ', רנדולף, דונציץ' ווידמאר, גם הוא לא היה חלק מהנבחרת באליפות הקודמת. פתח בחמישייה בחלק ממשחקי ההכנה בעמדה מספר 4, אך באליפות יעלה כנראה מהספסל.

מיהאי לפורניק– שוטינג גארד שמשחק בבילבאו הספרדית, לא קיבל דקות רבות במהלך העונה אך עשוי מדי פעם, על אף הקו האחורי העמוס.

זיגה דימץ'– סנטר גבוה וחזק שמשחק בנובו מסטו הסלובנית, עשוי לקבל דקות בשל הקו הקדמי הדליל מאוד של הסלובנים.

מעבר לכך, הסלובנים מגיעים עם סגל משלים די אלמוני שרובו משחק בליגה הסלובנית החלשה, גם סאשה זגוראץ' הוותיק עשוי להיות בסגל. השם הבולט שלא יגיע בשל פציעה הוא זוראן דראגיץ', אח של והשחקן הבולט של סלובניה באליפות הקודמת. מעבר לדראגיץ', החולשה של הסלובנים בעמדות הפנים מעמידה בסימן שאלה גדול את ההחלטה לוותר על אלן אומיץ'. הסנטר שזכה ביורוקאפ עם מלאגה וחתם הקיץ בהפועל ירושלים הוא שחקן טוב מרוב מה שיש לסלובנים להציע בעמדות הפנים. ייתכן שאומיץ' לא מתאים לסגנון שקוקושקוב מנסה לסגל לנבחרת, אבל זו בלי ספק החלטה מעוררת תהיות.

אז מה יש לנו כאן? הסלובנים, אחרי הכישלון באליפות הקודמת, שינו לחלוטין את הסגל ומגיעים עם הרכב מבלבל, הרבה נבחרות יתקנאו בשלישייה המובילה של דראגיץ', דונצ'יץ' ורנדולף. מעבר לכך, בקו האחורי יש גם עומק שנראה מבטיח מאוד עם פרפרליץ', בלאזיץ' ואפילו לפורניק. עם זאת, החצי השני של הסגל סובל מאלמוניות במקרה הטוב וחוסר כישרון במקרה הרע. למזלם של הסלובנים, גוראן דראגיץ' הוא עילוי של ממש בכדורסל הנבחרות ועשוי להיות אחד השחקנים הדומיננטיים באליפות. מצד שני, הניסיון של השנים האחרונות מוכיח שכדי להגיע רחוק צריך נבחרת מוכשרת ושניים-שלושה כוכבים לא מספיקים. הסלובנים ינסו לרוץ לדעתי ולקוות שקוקושקוב, שהיה עוזר מאמן בקבוצות הגנה מופלאות, יוכל ליצור הגנה סבירה שתאפשר לדראגיץ' ודונצ'יץ' הזדמנות לעוף קדימה ולנצל את היכולת הייחודית שלהם במגרש הפתוח. עם כל הכבוד לדונצ'יץ', הסלובנים יקומו או ייפלו על גוראן דראגיץ', היתרון של דראגיץ' בכדורסל הנבחרות (בדומה לטוני פארקר בזמנו) הוא שבגלל סגנון המשחק, הוא פחות תלוי באחרים שייצרו לו מצד אחד, אך יודע להכניס את החברים שלו למשחק מהצד השני. דראגיץ' בכושר טוב מול הגנות ברמה אירופית, הוא שובר שוויון שמזיז את ההגנה ומאפשר לשחקנים שסביבו לבוא לידי ביטוי. דראגיץ' טוב יהיה ההבדל בין אליפות מבוזבזת לאליפות שכולנו זוכרים.

הפנטזיה-  הסלובנים נותנים סיבוב ראשון מצוין ומקדימים את היוונים בדרך למקום השני, תפילותיהם של הסלובנים נענות והם נמנעים ממפגש עם הסוס השחור, אחרי שהישראלים מסיימים במקום הרביעי. ניצחון מרשים על גיאורגיה בשמינית הגמר שם את הסלובנים שוב בעמדה הקבועה כאנדרדוג ברבע הגמר. הסלובנים פוגשים את הסרבים ברבע הגמר ומנצלים את הסגל החסר שלהם בדרך לחצי גמר מול ליטא. הסלובנים מפסידים באופן דרמטי, מסתפקים במקום השלישי ודראגיץ' חוזר עם תואר האם.וי.פי.

האמת? לפני שש שנים הוביל בו מקאלב, שחקן הרבה פחות טוב מדראגיץ', נבחרת מקדונית בינונית להפליא עד לחצי הגמר. דראגיץ' משחק עם נבחרת חזקה יותר באליפות חלשה וחצי גמר לא אמור להיות משימה בלתי-אפשרית.

זה ייגמר ב…: קשה לדעת למה לצפות מהנבחרת הסלובנית הזו. הסלובנים פוגשים במשחק הראשון את הפולנים והפסד במשחק הזה עשוי להכניס אותם לסחרור שיסתיים בהדחה בשלב הבתים. בכל מקרה, אני רואה בקיעים רבים מדי בסגל הסלובני ומאמין שסלובניה תסיים במקום הרביעי בבית אחרי הפסד לפינלנד הביתית.  משם, הפסד בשמינית הגמר לליטא יהיה הדבר האחרון שהסלובנים יעשו באליפות. ואולי בעצם חצי גמר? באמת שאני לא יודע.
אבל גם אם מדובר בנבחרת לא צפויה, תפנו לכם לפחות פעם אחת 40 דקות כדי לצפות בלוקה דונצ'יץ', רק בשביל הסיכוי שיבוא רגע של קסם מהילד הכל-כך מוכשר הזה.

*

איסלנד-"גרועים בכדורסל, אבל כולכם הייתם מתחלפים איתנו"

מי אנחנו? מדינה קטנטנה (400.000 תושבים, כמו תל אביב), מצליחה ולא קשורה ליבשת, כל כך לא קשורה שאפילו שהאליפות מתקיימת במדינה צפונית יחסית, אנחנו עדיין הכי רחוקים מהלסינקי. הרבה יותר טובים בכדוריד ואפילו בכדורגל היינו ברבע גמר היורו האחרון. בכדורסל, איך לומר, פחות.

מורשת קרב- בניגוד לכל האימפריות שמעלינו ופינלנד, מורשת הכדורסל שלנו לא מאוד מרשימה בלשון המעטה. החל מ1959 אנחנו מנסים להשתלב באליפויות אירופה ללא הצלחה. ההמתנה הארוכה הזו הסתיימה ב-2015, כשנבחרת איסלנד העפילה לראשונה לאליפות אירופה בכדורסל.  היא נכשלה בסיבוב המוקדמות הראשון של הקבוצות החלשות ביותר, אבל הצליחה העפיל כאחת משש הסגניות הטובות ביותר (מתוך שבע, כן?) של הסיבוב השני אחרי שסיימה כסגניתה של בוסניה בבית שכלל 3(!!) קבוצות. כן, פיב"א עשתה זאת שוב.

איסלנד הוגרלה לבית הגרמני של האליפות ב-2015 וצפויה היתה לשמש כשק החבטות של בית המוות של האליפות. בשני המשחקים הראשונים הצליחו האיסלנדים להישאר צמודים לגרמניה ואיטליה וסיימו עם הפסדים צמודים. שתי תבוסות צפויות לספרד וסרביה והפסד בהארכה במשחק האחרון מול טורקיה, שלח את הנבחרת החביבה הביתה כבר בתום השלב הראשון עם המקום ה-24 והאחרון. אגב, באליפות אירופה האחרונה עד גיל 20, העפילה איסלנד בכיכובו של הלינסון הענק, שעוד נעסוק בו, לרבע הגמר והפסידה לנבחרת מזרח תיכונית בכיכובו של בנו של מאמן בכיר באירופה.

איך הגענו לכאן? האיסלנדים הוגרלו לבית נוח במיוחד במוקדמות שכלל מלבד הבלגים המאיימים, כלל שתיים מקבוצות הכדורסל החלשות ביבשת: קפריסין ושוויץ (בלי ספולושה וקאפלה אם חששתם). איסלנד השיגה שלושה ניצחונות על שתי החלשות של הבית (הפסידה בשוויץ) והוסיפה לזה ניצחון מרשים על הבלגים במחזור האחרון. מאזן של ארבעה ניצחונות ושני הפסדים הספיק לאיסלנדים לעלות כאחת הסגניות הטובות ביותר. אגב, בוסניה שניצחה את איסלנד פעמיים במוקדמות 2015, היתה אחת הסגניות החלשות שלא עלו.

המושך בחוטים- קרייג פדרסן הקנדי העביר את רוב קריירת המשחק שלו בדנמרק (גם לי הקטע הקנדי נשמע לא אמין עם השם הזה…). החל מ-2003 שימש כמאמן-שחקן בקבוצת סבנדבורג ראביטס ונותר כמאמן גם לאחר הפרישה ב-2007. בשנים 2004-2009 שימש כעוזר מאמן נבחרת דנמרק והחל מ-2014 הוא מאמן את נבחרת איסלנד. למעשה, נראה שביחס לציפיות, פדרסן הוא אחד המאמנים המצליחים בכדורסל האירופי הבינלאומי עם שתי העפלות רצופות ליורובאסקט עם איסלנד.

הנפשות הפועלות-

רגע של כנות- מלבד שני הראשונים, לא היתה לי היכרות אמיתית עם הכדורסל האיסלנדי, אני אכתוב בקצרה על מי שנראים לי השחקנים המובילים בתקווה שלא אפספס מישהו חשוב.

יון סטפנסון הוא גדול השחקנים האיסלנדים בכל הזמנים. סטפנסון בן ה-34 שיחק בכמה מהליגות הגדולות של אירופה, ספרד, איטליה ורוסיה ואפילו היה במשך עונה בסגל של דאלאס מאבריקס, אך לא זכה לשחק בליגה הטובה בעולם בגלל פציעה. זכה ביורוקאפ (של פיב"א, לא זה של היול"ב שמשוחק היום) יחד עם סנט פטרסבורג. אחרי קריירה מרשימה חזר העונה לאיסלנד והוביל את קבוצתו (k.r  רייקיאוויק למתעקשים) לאליפות, תוך שהוא זוכה בתואר הMVP של הפלייאוף. 12 פעמים כדורסלן השנה באיסלנד, מה שמלמד על התחרות הקשה לה הוא זוכה.  רוב הקריירה משחק כשוטינג-גארד, אך בנבחרת האיסלנדית מתפקד כרכז.

טריגביי הילאנסון הענק (2.16) הוא התקווה הגדולה של הכדורסל האיסלנדי. הוא היה אחד השחקנים הבולטים באליפות אירופה האחרונה עד גיל 20 כשהוביל נבחרת בינונית למדי לרבע הגמר. הסיפור של הילאנסון הוא הסיפור הקלאסי על הבחור הגבוה שלא שיחק כדורסל עד גיל מאוחר ופתאום גילה את האור. ההתקדמות של הילאנסון מטאורית, הוא הוביל את האליפות האחרונה עד גיל 20 בחסימות ומדד, היה שלישי בריבאונדים ונבחר לחמישיית הטורניר. הפוטנציאל של הילאנסון הקנה לו חוזה באלופת ספרד ולנסיה. לא בטוח שזה הצעד הנכון עבורו בשלב הזה של הקריירה, אבל אפשר לקוות שולנסיה תשכיל להשאיל אותו לפחות לעונה אחת לקבוצה קצת פחות גדולה שתוכל לתת דקות. אפילו כבר מצאתי מוק דראפט שמדרג אותו כבחירת סיבוב שני בדראפט הבא. פוטנציאל ענק ששווה לשים עליו עין.

מרטין הרמנסון- גארד צעיר בן 22 ששיחק בעונה האחרונה בהצלחה מרובה בליגה הצרפתית השניה, נבחר לחמישיית העונה בליגה וחתום בעונה הבאה בריימס מהליגה הצרפתית הראשונה.

האקור פאלסון- עוד שחקן איסלנדי ששיחק העונה בליגה השניה בצרפת וחתם הליגה הראשונה. ישחק בעונה הבאה בשולה. בדומה להרמנסון, גם פאלסון הסמול-פורוורד, הוא שחקן שמוסר לא מעט אסיסטים (4.7) וכנראה יודע לשחק עם הכדור אצלו.  פאלסון מגיע אחרי שכבר באליפות הקודמת היה מהשחקנים הבולטים של האיסלנדים.

הלינור בארינגסון– פאוור פורוורד ששיחק מספר עונות בליגה השוודית, היום משחק ב Stjarnan מהליגה האיסלנדית, גם הוא היה לא רע באליפות הקודמת.

Hörður Vilhjálmsson– עוד גארד איסלנדי שיצא את גבולות המדינה, ישחק בעונה הבאה באסטנה אלופת קזחסטן.

הלבר פרידרקסון– כוכבה של מכללת בארי הקטנה, נתן העונה מספרים מצויינים, אך המעבר מליגת מכללות חלשה לאליפות אירופה לא אמור להיות קל.
עוד בנבחרת- לואיג'י גנארסון, כריסטופר אקוס, אקסל קארסון ועוד כמה שמות שלא תזכרו…

מה יש לנו כאן? על הנייר, אחת הנבחרות החלשות באליפות, בוודאי החלשה ביותר בבית הזה. עם זאת, האיסלנדים הוכיחו באליפות הקודמת שהם יכולים לגרום בעיות לנבחרות גדולות מהם. באליפות הקודמת, האיסלנדים די התפרקו מול הנבחרות הגדולות של סרביה וספרד, אבל הצליחו להתמודד מול גרמניה ואיטליה. הנוכחות של הילאנסון אמורה להוסיף המון לאיסלנדים ברמה ההגנתית אחרי שבאליפות הקודמת הם ספגו 89 נקודות לערב. העובדה שרק שחקן איסלנדי אחד הוא בעל עבר ראוי בצמרת האירופית, עשויה לגרום להערכת חסר לנבחרת האיסלנדים. מצד שני, קשה להאמין שבליגה האיסלנדית החלשה מסתתרים להם כישרונות על. סך הכל יש בנבחרת כמה שחקנים שנראים מוכשרים, ולאליפות הבאה, אם וכאשר, איסלנד תגיע עם יותר שחקנים בעלי ניסיון אירופי בליגות גדולות.

הפנטזיה- לגור באי מבודד עם נוף עוצר נשימה מלא בהרי געש וקרחונים, כזה שהעתיד הכלכלי בו מובטח ואין בו צבא סדיר. להיות מוקף באנשים יפים ומאושרים. סליחה, התכוונתם לפנטזיה של הנבחרת האיסלנדית. אז ניצחון ראשון אי פעם ביורובאסקט נראית לי פנטזיה ראויה.

זה ייגמר ב…: האיסלנדים, בדומה לאליפות הקודמת, יציקו בחלק מהמשחקים ליריבות ואולי אפילו יצליחו לגנוב משחק אחד (כפי שעשו במשחקי ההכנה), אבל קשה לי לראות אותם עוברים לשמינית הגמר. מצד שני, כשהשמש תשקע על האליפות, הם יחזרו לגור באיסלנד ואנחנו נישאר במדינות החמות והלוחמות שלנו.

לוח המשחקים

מחזור	משחק 1	משחק 2	משחק 3
מחזור 1-   חמישי 31 באוגוסט	סלובניה- פולין	יוון-איסלנד	פינלנד-צרפת
מחזור 2- שבת, 2 בספטמבר	איסלנד-פולין	צרפת-יוון	פינלנד-סלובניה
מחזור 3 ראשון, 3 בספטמבר	איסלנד- צרפת	יוון-סלובניה	פינלנד-פולין
מחזור 4 שלישי, 5 בספטמבר	סלובניה-איסלנד	צרפת-פולין	פינלנד-יוון
מחזור 5 רביעי, 6 בספטמבר	צרפת-סלובניה	פולין-יוון	פינלנד-איסלנד