השחקן הגדול ביותר ב-30 שנות יורוליג (4) – פאוור פורוורדים / אהרון שדה

עלו מהסיבוב הקודם: אנטוני פארקר וטוני קוקוץ'

 

הבהרה:

במאמר האחרון, הרוחות שוב התלהטו סביב שיבוצם של שחקנים רגילים שלא בעמדתם הטבעית, ולא עזרו לנו כל ההסברים והנימוקים.

לכן – למאמר זה יצורף נספח על מקרים שונים בירוליג או בנ.ב.א בהם שחקנים הוצאו מעמדתם הטבעית, ותיווכחו כולכם האם עשינו משהו יוצא דופן מהמקובל.

לעניות דעתי, המקובל הוא להכניס את השחקנים הטובים ביותר (גם אם קצת מעקמים את הכללים לגבי התפקוּד הקלאסי של השחקן), לעומת האפשרות הפחות רצויה שהיא להכניס שחקנים פחות מתאימים בעליל.

חיכיתי גם למאמר זה על מנת להראות את הדלילות היחסית בעמדה זו למול העמדות האחרות ולעניות דעתי זה יפתח עוד צוהר להבנה מדוע שיבצנו כאן שחקנים כמו בודירוגה ודנילוביץ גם אם עמדתם הטבעית הייתה כ-3. (או 2 ואפילו 1).

ועתה, לעיקר.

לא עמדו בקריטריון הבסיסי:

מירסאד טורציאן: הטורקי הזה היה בהחלט אגדת כדורים חוזרים וחסימות. הוא נבחר לחמישיית העונה ופעמיים לחמישייה השנייה, וב-2002 אף נבחר לאם וי פי בעונה הסדירה.

עבר באפס, סיינה וצסק"א ובכולן הגיע לפיינל פור. אולם, בכולן גם הפסיד בחצי הגמר ולכן לא עמד בקריטריון. היה גם בפנרבחצ'ה ובנ.ב.א (בחירה 18 בדראפט 98 על ידי יוסטון) ושיחק שם בניקס ובמילווקי.

באמתחתו 4 אליפויות טורקיה ועוד אחת ברוסיה, גביע קוראץ', סגנות אליפות עולם ואירופה עם טורקיה והיה גם מעומד לקבוצת העשור הקודם. ביום 19/5/17 (העונה במהלך הפיינל פור בטורקיה), היה לשחקן השישי שנבחר כאגדת יורוליג (אחרי פאפלוקאס, נבארו, שישושקאס, שאראס ודמינטיינדיס). לדעתי, זה היה בעיקר צעד שיווקי שעורר לא מעט תמיהות.

לואיס סקולה: ארגנטינאי, אלוף אולימפי ושחקן נ.ב.א מוכר. היה כמעט עשור בויטוריה עמה נבחר פעמיים לחמישיית העונה ועוד פעם לחמישייה השנייה. שותף לארבעה פיינל פורים (כולל עונת הסדרות). סיים כסגן אלוף היורוליג 01 ו-05 (הפסד למכבי) אך לא זכה באליפות המפעל. היה מעומד לקבוצת העשור הקודם.

קשישטוף לברנוביץ: היה שותף לאליפות היורובאסקט עם ליטא אך ביורוליג לא הצליח לזכות בתואר. נבחר פעמיים לחמישייה השנייה במפעל והיה פעמיים בפיינל פור עם סיינה, אך לא עלה לגמר.

סוני וימס: היה פעם כוכב בצסק"א אך נוצח על ידי מכבי בחצי ואת הגביע לא לקח. חמישיית העונה ב-2014.

נמניה ביילציה: חמישיית העונה 2015 עם פנרבחצ'ה, עמה הגיע לפיינל פור והודח בחצי. באותה העונה נבחר לאם וי פי של העונה ועזב לנ.ב.א (סגן אלוף עולם ואירופה עם סרביה).

היו קרובים להיכנס אך נשארו בחוץ:

נתחיל  ב"ישראלים".
נדב הנפלד: היונה היה השחקן הנכון בזמן הלא נכון. רוב שנותיו היו בתקופה הרזה של מכבי, וכמו כן בתקופתו לא חולק פרס שחקן ההגנה. היה יכול להיות סוג של דמינטינדיס בתחום. אעפ"כ, היה שותף ל 4 פיינל-פורים עם מכבי, כולל שני גמרים, אך הניף רק את גביע העונה המפוצלת ולכן נותר מחוץ לטופ 6.

חוץ מזה היה מרחק שנייה מפיינל פור המכללות וזכה בביג איסט. בארץ זכה עם  מכבי ב-11 אליפויות + 7 גביעים. בנוסף, היה שותף לגביע ההיסטורי של הגליל ולעליית ליגה עם רמה"ש.

מאסיו באסטון: היה חלק מהקבוצה הגדולה של מכבי שזכתה בשני גביעים ברצף ועלתה לעוד גמר. היה השחקן ההגנתי בקבוצה נפלאה זו. מנתר וחוסם נפלא אך בצילם של שלושת הגדולים בקבוצה.

טרנס מוריס: הבחירה ה 33 בדראפט 01 לא הטביע חותם בנ.ב.א (יוסטון ואורלנדו) אך עשה קריירה נהדרת באירופה, שהחלה כאן בירושלים עת לקח את הפועל לזכייה בגביע ולמרחק סמי בכר מאליפות היסטורית. הוא עבר למכבי, הפסיד את כל הגמרים כולל גמר יורליג 08, עבר לצסק"א והפסיד שם שוב בגמר לפני שלקח את הגביע עם ברצלונה ב-2010.

נבחר לחמישיית המפעל 2008 בהיותו במכבי. היה שחקן יוצא דופן ..פעם ראיתי סט' שלו –  0 נקודות ללא זריקות כלל אך עם 8 כ"ח ו5 חס', הדניס רודמן של אירופה – אך עם קליעה יפה ונקייה מחצי מרחק.

ויקטור חאריפה: נבחר 22 בדראפט 04 (נטס). גם הוא לא הטביע חותם, אך לפני ואחרי היה בצסק"א שם שיחק בלא פחות מ 8 פיינל פורים, 3 גמרים אך רק גביע אחד אשתקד. דווקא בעונה רוויות פציעות שלו שבה לא היה פקטור כל העונה, התעלה בגמר עם ר' התקפה וסל שוויון בבזאר שהוביל לניצחון בהארכה. בנוסף, היה אלוף אירופה ומדליסט אולימפי עם רוסיה. פעם אחת בחמישיית המפעל הראשונה ופעמיים בשנייה.

פיליפה רייס: מ-2004 ועד היום בריאל ולפני כן 6 עונות באסטודינטס. פקטור משמעותי גם בנבחרת עמה זכה באליפות עולם + 3 אליפויות אירופה + 2 מדליות כסף וארד אולימפי.

בכל הקשור ליורוליג – 5 פיינל פורים עם ריאל כולל 3 גמרים אך רק גביע אחד, בעונה בה למרות שנבחר לחמישיית העונה (2015 ), לא היווה פקטור משמעותי בפיינל פור.

מתיאש סמודיש: שיחק בעמדות 4+5 והיה אלוף וסגן יורוליג עם קינדר בעונות 01+02. לאחר מכן לקח צמד תארים בצסק"א בשנים 2006+2008 . בסה"כ, 7 פיינל פורים, 6 גמרים ו-3 תארים. היה בחמישיית העונה השנייה ומעומד לקבוצת העשור הקודם.

אראזם לוראבק: עוד פורוורד-סנטר שיאוזכר כאן. היה בצד הלא נכון בגמר 04 עם בולוניה מול מכבי. כעבור 5 עונות הפסיד עוד גמר עם צסק"א לפני שזכה עם ברצלונה באליפות 2010. לאחר מכן היה שותף עם ברצלונה ל3 פיינל פורים נוספים שבכולם הפסיד בחצי הגמר. נבחר פעם אחת לחמישייה הראשונה ועוד פעמיים לשנייה היה מעומד לקבוצת העשור הקודם.

פרזיניטיס: היווני היה שותף ל 4 גמרים ושני תארים עם אולימפיקוס. קולע סל הניצחון 0.7 לסוף גמר 2012 ושחקן חמישיית העונה במפעל העונה.

יאן וסלי: 3 פיינל פורים ברצף עם פנרבחצ'ה וזכייה ראשונה העונה. שחקן חמישיית העונה אשתקד.

עוד כמה ראויים לאזכור בקצרה:

דינו מנגין: בבחירת כל הזמנים הוא קורא תיגר על שחקן גביע האלופות (לשמותיו) הגדול בכל הזמנים עם 7 תארים + 5 סגנויות. היה שותף גם לשני גביעי מחזיקות ולגביע קוראץ', ככה שזכה בסה"כ ב-10 תארים אירופאים בקבוצות (מלבד אליפות היורובאסקט עם נבחרת איטליה 83 + כסף אולימפי 80). פעמיים שחקן השנה ביבשת ואחד מ 50 התורמים הגדולים (35 שחקנים).

בעייתו היא שאנחנו מדרגים כאן את הגדולים בעידן הפיינל פור. עידן זה החל ב 1988 וזו הייתה עונתו האחרונה… ולקח את הגביע 88.

פאפאניקולו: 2 יורוליגים וסגנויות עם אולימפיקוס.

השחקן הצעיר במפעל 2012.

ראוי לאזכור מיוחד :

דיוויד בלו : התלבטתי הרבה האם להכניס אותו לטופ 6.

בעוכריו הייתה בראש ובראשונה העובדה שהיה במכבי, ולא רציתי שזה יראה שזכה בהטבת יתר בגלל היותו במכבי. ייתכן שקרה בדיוק ההפך. חשבתי להכניסו מכיוון שהעמדה לא הייתה חזקה מדי והייתה לו ייחודיות שעוד מעט ניגע בה. אבל העובדה שהיה במכבי + העובדה שלא זכה בהכרה אישית כלשהי מנעה ממני להכניסו לטופ 6 (למרות שאם הייתי בוחר את רשימתי הפרטית הוא היה נכנס לשם).

הנה כמה נתונים עליו:

5 אליפויות + 6 גביעים + אדריאטית במדי מכבי.

גביע צרפתי במדי לה מאן.

גביע הצאלנג' עם זניט. היה גם בבנטון ובולוניה.

אך גולת הכותרת שלו: 4 קדנציות שונות במכבי – ובכל אחת מהם העפיל לגמר. (סה"כ של 2 גמרים + 2 סגנויות) .

הוא היה שחקן של משחקים גדולים, אקס פקטור של ממש, שהעמיד ממוצע של 11.25 בחצאי הגמר וממוצע של 13.25 בגמרים.

מאזנו בפיינל פור 2-6 כשב-6/8 קלע בדאבל פיגרס.

בכלל, בכל שלבי ההכרעה העלה את רמת משחקו.

כך בטופ 16 במשחק ההכרעה מול קובנה קלע 18 נקודות .

בחצי הגמר תרם 9 נקודות ובגמר קלע 20 נקודות.

בקדנציה השנייה חזר לעונת 2008 ושוב הגיע לגמר יורוליג. היה חשוב מאד בסדרת רבע הגמר מול ברצלונה. בחצי הגמר מול סיינה קלע 11 ובגמר הסתפק ב-5 נקודות בהפסד לצסק"א.

בקדנציה השלישית העפיל לגמר שלישי לאחר מטח השלשות שלו (ושל פניני) על ויטוריה.

בחצי הגמר מול ריאל קלע 14 נקודות ואת אותה הכמות קלע בהפסד בגמר לפאו.

לשיאו הגיע בקדנציה הרביעית ולדאבוננו האחרונה.

בחצי הגמר הפציץ 5 שלשות על צסק"א (5/9 ) כאשר השלשה האחרונה הורידה את ההפרש לנקודה ואז ידע לחטוף כדור מחריאפה ולשלוח אס' מנצח לרייס.

בגמר מול ריאל היה גם מצוין עם 14 נקודות וייתכן שאם השלשה של רייס בסוף הזמן החוקי הייתה נכנסת שדווקא הוא ולא רייס היה נבחר לאם וי פי.

אחד השחקנים האהובים עליי ביותר במכבי והמתאזרח האהוב עליי יחד עם ווילי סימס.

בלו, מתוך ויקיפדיה

ולששת הגדולים:

כרגיל, אתם תבחרו את השניים שימשיכו לטופ 10.

1. דיוויד אנדרסן:

4-5 אוסטרלי שנבחר 37 בדראפט 02 (אטלנטה).

שיחק בנ.ב.א רק לאחר קריירה ענפה מאד באירופה שכללה בין היתר את קינדר, צסק"א סיינה וברצלונה – בכולן היה בפיינל פור  (נראה לי שיא לשחקן ורק השועל הסרבי מאחורי הקווים יכול להתחרות בהישג זה).

עם קינדר זכה בעונה המפוצלת והגיע לגמר שנה מאוחר יותר.

לאחר מכן הגיע עם סיינה לפיינל פור שלישי (הודח בחצי הגמר).

משם עבר לצסק"א עמה שותף ל-4 פיינל פורים, 3 גמרים ושני גביעים.

המשיך לפיינל פור אחרון בברצלונה.

סה"כ 8 פיינל פורים 5 גמרים ו-3 תארים. (בנוסף ל 7 אליפויות + 6 גביעים מקומיים.)

פעם אחת בחמישיית המפעל ומועמד לקבוצת העשור הקודם.

2. מייקל יאנג:

היה בלימוז' עם דקוארי, איבנוביץ וזדובץ מאחור, ואוסטרובסקי ובילבה.

היה צלף לא נורמאלי וגם ריבאונדר לא רע בכלל.

נבחר 24 בדראפט 84 (בוסטון) ולא עשה קריירה גדולה בארה"ב (פיניקס ופילי – שנה בכל קבוצה).

לפני שהגיע לצרפת שיחק בספרד בוויאדוליד, שם קלע 23.5 למשחק, ומשם עבר לקלבריה והעמיד עונה של 33.5 נקודות ושנייה של 27.5 ואז עבר ללימוז', שם קלע כ-21 נקודות למשחק בקבוצת נגרים שקלעה 50-60 למשחק.

בגמר מול קוקוץ ובנטון קלע 18 (יותר מ-30 אחוז) בניצחון קבוצתו 55-59.

היה שותף עמה לעוד פיינל פור לפני שעבר לעונת פרישה באיטליה שם קלע 22.6 לפני שפרש סופית בגבעת שמואל הצנועה שלנו שם קלע 25.5 עם 6.3 קטיפות.

הוא שבר את ניסיונות הקליעה ל 3 עם 8.1 כאלו למשחק, ועשה זאת באחוזים נהדרים של 43 אחוז!

לא נבחר לאם וי פי כי בחרו בקוקוץ שהפסיד אך היה השחקן של אחת הקבוצות המפתיעות במפעל.

3. ג'ו ארלואקס:

עשה קריירה נפלאה באירופה שהגיע לשיאה בריאל שם לקח את יורוליג 95 ועלה לעוד גמר.

צלף לא נורמאלי שעשה קריירה אירופאית ענפה גם באיטליה (קאזרטה) יוון (אריס) וספרד (ויטוריה וריאל). אין לי עליו הרבה אינפורמציה ובתקופתו לא חולקו תארים אישיים אבל היו לו תצוגות של 50 ו-60 נקודות, שחקן שהיה מסוגל לנצח אותך לבד, ולא היו הרבה מסוגו.

4. מייק באטיסט:

2.04 שלא נבחר בדראפט ובכל זאת עשה עונה לא רעה בכלל בממפיס.

שיחק בכמה קבוצות באירופה כולל בפנרבחצ'ה אך את עיקר שנותיו עשה כמובן בפאו.

שם ביטא את פאו החדשה הפחות נוצצת אך היותר קשוחה. היה הפנים של אובראדוביץ, מטביע וחוסם נהדר.

אתלט גדול שהיה שותף ל-3 תארים (07+09+2011 ) ולעוד פיינל פור 2012.

נבחר גם לחמישיית המפעל 2011 ולחמישייה השנייה 2012.

היה ב-50 המועמדים לקבוצת העשור.

5. פרדראג דנילוביץ:

היה שם ראוי בעיני לחזק את העמדה גם אם לא 4 קלאסי.

אם וי פי הפיינל פור 1992. נבחר בהמשך ל-1 מ-50 התורמים הגדולים ביותר במפעל.

בהמשך לקח יורוליג 1998 עם בולוניה ועוד גמר שנה אח"כ לפני שנפצע ופרש כשהוא בן 30 בלבד.

שחקן השנה באירופה 1998.

בין שתי הקדנציות באירופה היה בנ.ב.א (בחירה 43 בדראפט 92).

בעונת הרוקי שיחק רק 19 משחקים בגלל פציעה בהם קלע 13.4 למשחק (דאלאס).

עשה עוד עונה של 11.3 ב-43 משחקים (מיאמי).

בנבחרת יוגוסלביה זכה ב-4 אליפויות אירופה (+ארד) וכסף אולימפי.

ידע לנצח משחקים והשילוב הנפלא שלו עם ג'ורג'ביץ (עוד שם ענק מהטופ 30) הוביל את אחד הצמדים הגדולים ביבשת.

 

6. דיאן בודירוגה:

אחת מאגדות הכדורסל הגדולות בהיסטוריה שלא שיחקו בנ.ב.א.

בנבחרת יוגוסלביה זכה 3 פעמים באליפות אירופה ופעמיים באליפות העולם (וכסף אולימפי).

היה אם וי פי אליפות העולם 1998.

ובעיני יכול היה לשחק כל תפקיד בין 1 ל 4 אם תרצו בראד ליף האירופאי…

או אפילו …מג'יק האירופאי.

כבר בגיל 19 הצעיד את מילאנו לדאבל האיטלקי ולמיטב זכרוני שימש שם כרכז.

אח"כ עבר לריאל מדריד של אובראדוביץ אותה הוביל לגביע ספורטה.

משם עבר לפאו וברצלונה עמם זכה ב5 אליפויות + 3 גביעים משותפים.

אבל הקריטריון שלנו הוא הגביע האירופי הבכיר לקבוצות.

שם הוביל את פאו לשני גביעים ב-2000+2002 (והפסד בגמר 03) ואז סחף את ברצלונה לזכייה בגביע 2003.

נבחר לאם וי פי של הפיינל פור פעמיים.

אחד מ-3 שזכה בתואר בשתי קבוצות שונות יחד עם קוקוץ וספינוליס.

היה גם 3 פעמים בחמישית היורוליג הראשונה (הבחירות החלו רק ב-2001 ולכן יכול היה לזכות בהרבה יותר).

נבחר ל 50 התורמים במפעל (35 שחקנים) ולנבחרת העשור הקודם עם הכי הרבה קולות.

נבחר לא פעם כ-4 בבחירות השונות.

 

חלק שני כאמור להראות שבחירות החמישייה לא תמיד קלאסיות על פי עמדות.

נספח לבחירות שונות לחמישיות שונות ביורוליג, נ.ב.א, אליפויות עולם ואירופה.

הערה :

גם אם מישהו יטען שבחמישיות אלו לא הוגדרו תפקידים ספציפיים ברור לחלוטין שהחמישיות הנ"ל לא מאוזנות כפי שתיווכחו.

היה מי שהציע לי בדיעבד (ינון יבור) לא להגדיר אלא להציע שני מועמדים לתפקידי הגארדים  והפוורדים.

ההצעה לגיטימית וחשבנו על כך אך בעיות טכניות (בסקר בו ניתן לבחור שחקן בודד) מנעו זאת מאיתנו וזה חלק נוסף מכלל האילוצים שהיו לנו.

ושוב בסוף בחירת טופ 10 יתכן ויתאפשר לכולם לבצע תיקון הבאנו מספר דוגמאות ולא את כל הדוגמאות .

 

1. נ.ב.א (שתי חמישיות ראשונות בלבד)

2000 : חמישייה ראשונה:- קיד ופייטון יחדו (עם גראנט, דאנקן ושאק).

2002 : חמישייה שנייה:- פייטון, אייברסון, נוביצקי, וובר וגראנט (על תקן 3-5).

2003 : חמישייה ראשונה:- מקריידי, בריינט, גראנט, דאנקן ושאקיל (3-5).

2004 : חמישייה ראשונה:- קיד, בריינט, גרנט, דאנקן ושאקיל (כנ"ל).

2005 : חמישייה ראשונה:- נאש, אייברסון, נוביצקי, דאנקן ושאקיל.

2005 : חמישייה שנייה:- וייד, אלן, לברון, גרנט ואמרה (ללא רכז טבעי).

2007 : חמישייה ראשונה:- נאש, בריינט, נוביצקי, דאנקן ואמרה.

2009 : חמישייה ראשונה:- וייד, בריינט, לברון, נוביצקי והווארד.

2010 : חמישייה ראשונה:-  וייד, בריינט, לברון, דוראנט והווארד.

2010 : חמישייה שנייה:- נאש, וילימאס, אנתוני, נוביצקי ואמרה.

2010 : דוגמה קלאסית שכן בחמישייה הראשונה שני קלעים טבעיים ובחמישייה השנייה שני רכזים.

2012 : חמישייה שנייה:- פארקר, ראסל, גריפין, לאב וביינום.

2013 חמישייה שנייה:- פארקר, ראסל, אנתוני, גריפין ומארק גאסול.

2015 חמישייה שנייה:- פול, ראסל, אולדריג', פאו גאסול וקאזינס (אין לא קלע ולא סמול טבעיים).

2. חמישיות היורוליג.

2002 : חמישייה ראשונה:- אדני, יאריץ, גינובילי, בודירוגה וטומשביץ.

בין אם הוגדרו תפקידים ובין אם לא, מר בודירוגה על תקן 4 שכן לא תשבצו לשם את יאריץ או גינובילי.

2005 : חמישייה ראשונה:- שאראס, מאציסוקאס, פארקר, אנדרסן וניקולה.

הבאתי זאת לחסוך ויכוח לגבי אנדרסן, שכן לא נראה לי שמישהו יחלוק שניקולה היה הסנטר הטבעי.

2007 : חמישייה ראשונה:- פאפלוקאס/דמיינטינדיס, נבארו, לנגדון, סקולה וויציץ.

החמישייה הייתה שישייה בגלל שוויון בין הרכזים היוונים.

הנה לנגדון על תקן 3 (אם זה פותר לכם שימו שם את נבארו).

2009 : חמישייה ראשונה:- מקנטייר, נבארו, רקוצביץ, בורסיס ופקוביץ.

רקצוביץ על תקן 3 ובורסיס/פקוביץ על תקן 4.

2009 : חמישייה שנייה:- פאפלוקאס ,ספינוליס ,שישושקאס ,לוראבק,וספליטר.

הנה היוונים שובצו לשני עמדות הגארדים.

שוב ניתן להתחכם ולומר על כל אחד בפני עצמו שהוא רכז אך אחד מהם… משחק על תקן 2.

גם כאן הוכחה שניתן לשים את לוראבק כ- 4.

מ 2011 נטען שביורוליג לא בוחרים שחקנים על פי עמדות.

ובכל זאת זה מה שיצא להם… וזה לא נראה יותר טוב ממה שיצא לנו.

2011 : חמישייה שנייה:- פארגו, ספינוליס, יול, סאבנוביץ ולברנוביץ.

אף אחד מהשלישיה לא היה ס.פ.

2012 : חמישייה שנייה:- תיאודוסיץ, מקלב, נבארו, דומרקאנט ובטיסט.

תיאודוסיץ או מקלב על תקן קלעים. נבארו על תקן ס.פ ובטיסט (דוקמרנט) על תקן סנטר.

2013 : חמישייה ראשונה:-  דאמנטינדיס, ספינוליס, קרילנקו, לוראבק וקרסטיץ.

2015 : חמישייה ראשונה:- תיאודוסיץ, ספינוליס, בלייצה, רייס ומריאונוביץ.

הנה כי כן, בלייצה על תקן ס.פ ותיאודוסיץ או ספינוליס על תקן 2.

2016 : חמישייה ראשונה:- דילייני, תיאודוסיץ, דה קולו, וסלי ובורסיס.

בחמישייה כזו נראה שיותר קל כבר להציב את הסרבי כ 2, והנה, בין אם תגדירו רשמית ובין לאו, דה קולו על תקן 3.

2016 : חמישייה שנייה:- דטומה, מילר, רנדלוף, יודו ואיוון.

אולי ממחיש זאת יותר מכל כל הוספה מיותרת.

כמה דוגמות בקצרה מחמישיות הטורניר באליפות העולם.

1990 קוקוץ על תקן 4.

1994 ראג'ה על תקן 4 (שאקיל 5).

2014 : קיירי, תיאודוסיץ, באטום, פריד ופאו גאסול.

וכמה מאליפויות אירופה

1995 :קוקוץ על תקן 4.

2003 : שאראס, פארקר, שטמבורגס, קרילנקו וגאסול.

שאראס או פארקר על תקן 2.

2005 : פאפלוקאס, דמינטינדיס, נבארו, נוביצקי ודיאו.

את מי אתם בוחרים כקלע? אם את נבארו, אז תהיו חייבים להציב את אחד היוונים כ ס.פ.,

אה.. ודיאו סנטר.

2009 : שוב ספינוליס ותיאודוסיץ יחד בעמדה 1-2

2011 : פארקר, מקלב, נבארו, קרילנקו וגאסול.

ושוב האם נבארו היה פעם 3 ???? האם פארקר/מקלב שיחקו פעם 2?

לסיכום:

נשמח לדעת במה שונות הבחירות הנ"ל  מהבחירות שלנו?

ייתכן וטעינו בשיקול דעת בשם כזה או אחר.

אך בסה"כ הכללי הדברים נלקחו בחשבון.

אני מקבל את הערה הנכונה של ינון יבור על כך שאם היינו מתחכמים ולא קובעים מי גארד ומי ס..ג או מי ס.פ. ומי פ.  היינו משתיקים הרבה מהביקורת (זו העניינית ולא הפתטית).

אילו היינו שמים בחירה משותפת לשני עמדות הגארד והפוורד היו פחות מריבות.

הסיבה שלא עשינו זאת הייתה אחת אילוצים טכניים בסקר.

לפוסט הזה יש 103 תגובות

  1. הציפור הנדירה

    3 אוג 2017 23:16:46

    מה עם קווין מגי?! שווה אזכור לא פחות מהאחרים! ביכולתו היה מהגדולים ביותר אך בגמרים לא התעלה אלא להפך, הקרל מלון דל אירופה. איך אפשר לא להזכיר אותו?!

    1. אהרון שדה

      3 אוג 2017 23:54:25

      אתה צודק מאד מגי התפספס לי ומסיבות טכניות לא יכולתי לשנות …ולמרות שהיה 4 יאוזכר כ5 בשבוע הבא ( בתור אחד שלא עמד בקריטריון הבסיסי זה פחות משנה ).

      1. הציפור הנדירה

        4 אוג 2017 00:30:19

        ביכולת על המגרש הוא היה מהפאוורים הגדולים ביותר ומהריבאונדרים הגדולים ביותר ומהקלעים הגדולים ביותר בין שחקני הפנים בתולדות הכדורסל האירופי אך בווינריות הוא היה פחות משאר היכולות.

  2. etayle

    3 אוג 2017 23:17:59

    תודה פרוייקט מדהים, חושב שאת מספר 2 עדיף לרשום בתגובות, הבחירה פה ברורה מידי. אני מתלבט בין באטיבט לאנדרסון.

  3. הציפור הנדירה

    3 אוג 2017 23:26:06

    ביירותיי: בודירוגה ואנדרסן.

    בודירוגה היה בירד האירופאי כי היה פוינט-פורוורד כמוהו.
    מג'יק ובירד יכולים היו לשחק בכל חמש העמדות ולא רק בארבע.

  6. Rocky1

    4 אוג 2017 00:17:07

    בעיני הכי קשה לבחירה מכל העמדות עד היום. בודירוגה ראשון כמובן, אבל דנילוביץ׳ היה שחקן כל כך מהנה לצפייה שבחרתי בו כדי להעלות לו את הסיכויים. אם וכשאהרון יוסיף את אתגר השחקן העשירי דנילוביץ׳ יהיה האיש שלי, כי לא נראה לי שימשיך מכאן.

    וארלאוקאס… אוי ארלאוקאס… הבן אדם יכל להוריד 60 נק׳ על הראש של כל יריבה מעמדה 4…

    לכל מי שלא ראה את ארלאוקאס בלייב, לכו לראות ביוטיוב לפני שאתם בוחרים, שחקן ענק.

    אנדרסון ובאטיסט לא קרובים אפילו, למרות ריבוי התארים וכו׳. בודירוגה דאנילוביץ׳ וארלאוקאס (וגם מייקל יאנג) סחבו את הקבוצות שלהם על הגב בתור הכוכב המרכזי, לפעמים גם היחיד. אנדרסון ובאטיסט שחקנים משלימים טובים מאוד, כמו באסטון רק יותר עקביים.

      1. Rocky1

        4 אוג 2017 00:55:07

        דנילוביץ׳ וארלאוקס (ושוב גם יאנג) שיחקו בשנות ה-90, לפני שחילקו את כל התארים האישיים, שחקן העשור וכו׳. אהרון תמיד מעלה לששת האחרונים רק את הטובים ביותר, אז ברור שאנדרסון ובאטיסט מצויינים, רק פחות טובים מהאחרים בעיני.

        אני זוכר את יאנג מוביל את לימוז׳, את ארלאוקס מוביל את ריאל ואת דנילוביץ׳ מוביל את קינדר. באטיסט לא הראשון שקופץ לראש כשאומרים ״פאנאתנייקוס״ של תקופתו ואנדרסון לא הראשון שקופץ לראש כשחושבים על צסק״א של אותן שנים.

        עדיין שחקנים מצויינים, כאמור.

  7. MBK

    4 אוג 2017 01:09:19

    בוב מק׳אדו ???
    קווין מגי היה PF סקורר הטוב ביבשת

    אהרון הניסון שלך לשכנע באמצעות דוגמאות היסטוריות לא השפיע עליי
    כפי שהסברתי לך –
    כשבורחים חמשייה לרוב יש עיוותים על מנת לאפשר ל 5 הטובה ביותר להיות זאת הודות להגדרות – גארד/פורוורד
    כשבוחרים 2 גארדים לחמשייה ושניהם PG זה לא עושה את השני SG
    כנ״ל לגבי בחירה של פורוורדים ( SF או PF )

    כשאני צריך לבחור PF אני מצפה שיהיו ברשימה PF
    צר לי אבל יאנג ,דנילוביץ ובטח בודירוגה אינם כאלה
    מי שכן הם שחקנים כגון גוראן סאביץ , טורקצאן ( שהיה ממובילי היורליג ) ,חוזה גארבחוסה ,סקולה

    בכל מקרה אתה לוקח את ההערות שלי קשה מידיי

    1. אהרון שדה

      4 אוג 2017 01:15:54

      מקאדו יהיה בשבוע הבא לא בטוח שבשיישייה בגלל עונה בודדת.
      דם אני מאפשר בדיוק אותו דבר כמו בחמישיות אלא שבגלל הסקר לא ניתן לתת לכולם להתמודד מול כולם .
      יהיה תיקון שיאפשר את השינוי הזה (ולדעתי לא יהיה יותר משינוי אחד לכל היותר ).

      1. אהרון שדה

        4 אוג 2017 01:17:05

        אשר למגי הטעות שלי הוא ראוי לאזכור הראשון מבים אלו שלא עמדו בקריטריון הוא אכן היה בעיקר 4 ושכחנו ויאוזכר בשבוע הבא

    1. הציפור הנדירה

      4 אוג 2017 10:12:02

      בודירוגה וקוקוץ' היו באותה עמדה, עמדה 3, ובאותו תפקוד של פוינט-פורוורד.

      אהרן הראה לך על בחירות לחמישיות העונה בנב"א ובאירופה עם בלבול בתפקידים, חמישיות בלי רכז טיפוסי, או בלי שחקן טיפוסי בעמדה 2 או בלי פאוור טיפוסי וכדומה.

  10. יאיר

    4 אוג 2017 05:36:52

    הגזמה מטורפת עם דיוויד בלו. כאילו, שחקן נחמד והכל ולקח תארים אבל מפה ועד אזכור מיוחד / מחשבות על שישייה, הדרך ארוכה.
    איפה הוא ואיפה פיליפה רייס למשל ששווה אזכור מיוחד.
    בקיצור, המכביזם מערער את החשיבה. מילא, בימים אלה זה כל מה שנשאר לכם….

    2. הציפור הנדירה

      4 אוג 2017 10:15:25

      בלו היה שחקן חשוב מאוד למכבי ולא סתם מכבי רצתה אותו שוב לאחר כל פעם שעזב אותה.

      לא סותר שרייס שווה לפחות אזכור מיוחד וזה לא סותר שבלו ראוי מאוג לאזכור.

    3. אהרון שדה

      4 אוג 2017 10:23:47

      יאיר בו ונשווה רגע בין רייס לבלו .
      ושוב ההשוואה היא לא מי שחקן טוב יותר …אלא מי שחקן יותר מרכזי במסגרת היורוליג.
      בשורה התחתונה בלו עם יותר גמרים ,יותר תארים והכי חשוב יותר דומיננטיות במשחקי ההכרעה.

      רייס (שחקן אהוב עליי במיוחד אגב ) נבחר שנה אחת לחמישיית המפעל באותה עונה ריאל לקחה את הגביע ..אלא שתרומתו בפיינל פור הייתה המקבילה של גיא פניני שנה קודם לכן .

      בלו היה מעלה את רמת משחקו כשהכסף מונח על השולחן …הוא היה האקס פקטור הקלאסי ותראה מה עשה בפיינל פור 2014 ….הוא נתן רייס ….לרייס…

      1. אחד העם

        4 אוג 2017 10:35:08

        אז הבחירות מתבססות על הישגים קבוצתיים? לא נשמע לי כמו הגדרה מתאימה לשחקנים הגדולים ביותר (אל דאגה, אני לא מתכוון לתת את הדוגמא של הורי)

        1. אהרון שדה

          4 אוג 2017 10:46:14

          1. הקריטריון הבסיסי ביותר זהו תואר אחד קבוצתי לכן קווין מגי למשל לא עמד בקריטריון .
          מעבר לזה זה כישרון אישי ותרומה קבוצתית .
          נגיד זאת הכי פשוט לבלו יותר תארים מארלוקאס אבל מבחינתי אין מה להשוות.
          אך רייס לא ארלוקאס בטח לא ביורוליג .(לא מדבר אח נבחרת ספרד )

          ובעיני בלו השיג יותר מרייס ביורוליג …וגם רייס קיבל את האזכור שלו כמובן .

      2. יאיר

        4 אוג 2017 17:18:18

        וזהו בדיוק, אם השאלה היא מי שחקן יותר מרכזי במסגרת היורוליג אז את פיליפה רייס תמצא במקום החמישי בטבלת כל הזמנים של קלעי המפעל (מרגע שהוחל לקרוא לו בשם יורוליג, 2001) ו-1000 נקודות מתחתיו תמצא את דיויד בלו במקום ה-37 (אם מסתכלים על ממוצע נקודות הם עומדים בדיוק על אותו ממוצע 9.1)
        רייס הוא שחקן נשמה, סמל של קבוצה מרכזית ביורוליג ובלו רק ב-2014 היה סמל של קבוצה.
        עכשיו אני לא חושב שרייס הוא שחקן כזה אדיר אבל כל אוהד כדורסל ממוצע, שלא מביט על העולם במשקפיים צהובות-כחולות, יגיד לך שהוא שחקן הרבה יותר משמעותי מדיויד בלו.

        1. אהרון שדה

          4 אוג 2017 18:19:03

          רייס לא היה נכנס אצלי לטופ 6 גם אם לא היית מייחס לי עיניים צהובות מכיוון שלא היה פקטור של ממש באף תואר .
          לפחות במשחקי ההכרעה זו הסיבה שלא הכנסתי את אחד מהשחקנים האהובים עליי (יותר אפילו מרייס. … )פטר נמובסקי המופלא .

          מה שייחד את בלו שהוא הגיע למשחקים הגדולים .

          בנוסף אחת הסיבות לכך שבלו לא נכנס היא העובדה שיש לי ידע עודף על שחקני מכבי …לא מחמת משקפיים צהובות כמו מחמת זה שאנו יודעים עליה הרבה …ולכן לא הייתי משוכנע שלא היה עוד איזה שהוא שחקן שהיה מעלה את משחקו באופן עקבי במשחקי ההכרעה.
          ואיני מדבר על פיינל פור בודד אלא לאורך קריירה והחל משלב הסדרות ( יש את מנצריס אך לא באותה הרמה והמשמעות ).

          ומשום סיבה זו לא הכנסתי את בלו בין היתר .

          אך בעיני בהשוואה בין בלו לרייס ולמרות היותו של רייס מספר 5 (כדברך ) ברשימת קלעי המפעל …הרי שלבלו יש ערך מוסף של ממש שאין לרייס (13.25 ב 4 משחקי גמר לשחקן ממוצע של 9.1 זו תוספת של כ 46 אחוז…..ושיפור כללי של יותר משליש בפיינל פורים ).

          1. אהרון שדה

            4 אוג 2017 18:53:53

            דבר נוסף .
            למרות אהבתי העזה לפארקר כתבתי כבר במאמר הקודם שבחרתי ואבחר בקוקוץ.

            (אלא אם כן אצטרך לייצג את פארקר …..בשכנוע הקהל הרחב בפרק האחרון בסדרה 😜).
            ככה שנראה לי שאני מצליח לשמור עך אוביקטיביות .

        2. הציפור הנדירה

          4 אוג 2017 18:37:58

          עצם זה שהממוצע של שניהם שווה מראה ששניהם היהבעלי משמעות דומה לקבוצותיהם. וכמובן שהוא ידורג הרבה לפני בלו במספר מוחלט כי הוא שיחק יותר שנים בכדורסל האירופי מבלו. הממוצע מראה יותר על חשיבות של שחקן ומפני שלשניהם ממוצע דומה אין לרייס יותר משמעות/חשיבות מבלו באופן כללי אך מפני שבלו התעלה במדחקים המכריעים וברגעים המכריעים ביותר ורייס לא כל כך, לכן בלו שחקן עדיף על רייס וגם קלעי אבסולוטי טוב יותר.

      1. גיא הרשע

        4 אוג 2017 08:44:13

        אם הייתה רואה איך על הבוקר, 2 ילדי התגייסו לעזור במלאכת השיפוד לקראת ארוחת צ'ורסקריה משפחתית היום בערב,
        היית ככל הנראה אתה המומר…

        1. אשך טמיר המקורי

          4 אוג 2017 09:08:58

          אני רואה שיהיה יותר קל להוציא ממך את דיבוק הסטטיסטיקה מאשר את תאוות הבשר.
          העיקר שבדיבוק הלברוני הצלחנו לטפל.

          אגב, זה היה הפוסט השלישי שנולד ישירות בגללך, לאחר "אולסטאר הופס" (שדרשת אחרי נבחרת המגיבים) ו"האם האשך שוביניסט". אפשר להגיד שאתה המוזה שלי… 🙂

          1. גיא הרשע

            4 אוג 2017 09:13:36

            חביבי, 50% מהגנים שלי הם מהצד הייקי.
            אימא שלי הייתה אומרת שהאתון דורשת בפני בנה הפרד –
            "די להיות עיקש כמו גיא…"

  12. Rocky1

    4 אוג 2017 07:34:04

    מת על דנילוביץ' ובחרתי בו, אבל הוא 1.96 ושיחק גארד רוב הקריירה.

    כפאוור פורווורד נטו, אני מסכים עם גיא, אין על ארלאוקס.

    2. הציפור הנדירה

      4 אוג 2017 10:04:04

      כפאוור נטו ארלאוקאס לא מספיק טוב בריבאונד. מגי היה פאוור טוב יותר כי היה גם מעולה בהתקפה (כולל מהקו) וגם מעולה בריבאונד.

  13. Rocky1

    4 אוג 2017 08:05:19

    איזה נבחרת הייתה ליוגוסלביה באליפות אירופה 1995, עם בודירוגה ודנילוביץ׳, אבל דווקא הפאוור פורוורד של אותה נבחרת, זוראן סאביץ׳, נשאר בחוץ. אפילו בלי אזכור של כבוד (היה ה-MVP ak של הפיינל פור של 1998, בין היתר).

    בכלל, החמישיה של יוגוסלביה אז הייתה יכולה קומפלט להיות מתחרה ראויה כאן:

    ג׳ורג׳וביץ׳ (פרטיזן 1992), דנילוביץ׳ (פרטיזן 1992, בולוניה 1998), בודירוגה (פאנא 2000 2002 בארסה 2003), סאביץ׳ (בולוניה 1998) ודיבאץ׳ (לא זכה, אבל שווה איזכור).

          2. אלעד אייל

            4 אוג 2017 11:41:45

            סאביץ היה שחקן יעיל מאד. לא שחקן אטרקטיבי, אבל קשוח. החליף את ראדג'ה בהצלחה רבה. גם בקינדר היה בורג מרכזי בזכיה.

        2. אלעד אייל

          4 אוג 2017 11:53:27

          יכול להיות שיש לו יותר משני תארים. אני חושב שהיה מחליף בספליט בשתי הזכיות הראשונות, אבל לא סגור על זה

          1. גיא הרשע

            4 אוג 2017 11:57:38

            צודק. יש לו 2 זכית במדי ספליט, ואחת נוספת במדי קינדר (הוא היה ה-MVP של הפיינל פור ב-98')

            (איזה מזל שיש את וויקיפדיה בשביל למלא את החורים בזיכרון…)

          2. אהרון שדה

            4 אוג 2017 12:16:12

            פספסתי אותו …אלעד דיברת איתי עליו …לדעתי היה לו מקום ביום 6 כאן …יאוזכר שבוע הבא ויועמד לאלטרנטיבה בתיקונים השונים.

    1. הציפור הנדירה

      4 אוג 2017 09:58:23

      מגי היה הדוור כי היה פאוור קלאסי כמו הדוור עם יכולת התרפית מרשימה וריבאונד מעולה, טוב בהרבה מארלאוקאס וגם לא זכה באליפות היורוליג כמו שהדוור לא זכה באליפות הנב"א.

  16. אסף

    4 אוג 2017 10:08:58

    בחרתי בבודירוגה והשני מבחינתי באטיסט, נכון לא הכוכב של הקבוצות ששיחק בהם אבל מנהיג שקט ושחקן סופר יעיל.

    2. אסף

      4 אוג 2017 19:14:52

      בחירה קשה בעיקר בין ראג'ה לרברצ'ה …. השחקן האהוב עלי בסוף התשעים בואך המילניום בעיקר בגלל שפעם אחר פעם התעלל במכבי

  20. MBK

    4 אוג 2017 12:16:17

    גיא הרשע
    אני לא מבין מאיפה אתה מביא את הבטחון שסאביץ 100 אחוז סנטר
    הוא התחיל את הקרירה כ PF
    https://en.m.wikipedia.org/wiki/1990_FIBA_European_Champions_Cup_Final_Four
    במדי ספליט 90 הוא שיחק בעמדה זו כשראדג׳ה שיחק כסנטר
    סאביץ היה שחקן פנים מאוד מגוון מהסוג של פעם חזק עם משחק פוסט מצויין
    נכון שהוא שיחק גם כסנטר אבל עמדתו הטיבעית ( כמו גם בנבחרת ) היא PF

    1. גיא הרשע

      4 אוג 2017 12:22:18

      אין לי וויכוח.
      אני זכרתי אותו משחק כסנטר,
      ועוד יותר זכרתי את משחק הפוסט שלו.

      אבל הזירה האירופאית רחוקה מלהיות תחום בו הבקיאות שלי קרובה להיות מרשימה (או סבירה…)

      1. MBK

        4 אוג 2017 12:33:59

        👍
        הייתי פריק גדול של הכדורסל האירופאי
        לפעמים אני מרגיש שחלק מהתיאורים והתיעודים הישנים ממש לא מדוייקים
        הערה נוספת לגבי הכדורסל היוגוסלבי בזמנו שחקנים כמו קוקוץ דיבאץ ראדג׳ה הפגינו ניידות ויכולת מסירה נדירה לגבוהים
        הבנתי שהשחקנים משחקים עד גיל 16 על יסודות ולא על עמדות
        בגלל זה לגבוהים יש יכולות מסירה וכדרור ( מה שהיה נדיר לסנטרים בשנות ה 80 וה 90 )
        סאביץ היה שחקן פנים מצויין. 4/5 זה לא משנה
        בעל מקרה שחקן שהיה MVP של פיינל פור ושיחק גם בעמדה 4 ראוי וחייב לאזכור

        1. גיא הרשע

          4 אוג 2017 12:39:41

          צודק.
          את ראדג'ה דווקא ראיתי לא מעט (במדי בוסטון),
          וגם הוא יכל (ושיחק בפועל) לשחק גם כסנטר, וגם כפאוור פורוורד.

          (כל הדיון על סאביץ',
          זה רק מעצים את ההבנה עד כמה יגופלסטיקה הייתה קבוצה מדהימה.)

    2. אהרון שדה

      4 אוג 2017 12:31:19

      פספסתי אותו כי גם אני חשבתי שהוא סנטר מחליפו של ראג'ה ומשום מה לא זכרתי שלקח כ 4 בקינדר ולכן לא התעמקתי בו .
      הוא יאוזכר בשבוע הבא אך ספק אם ייכנס לטופ 6 סנטרים ולכן פספסתי אותו כי עשיתי לו עוול …יועמד לבחירה לאופציית התיקון שיעשה בהמשך.

      1. MBK

        4 אוג 2017 12:36:30

        אהרון זה בסדר גמור
        אף אחד לא מצפה שתזכור 30 שנות כדורסל אירופאי
        אתה עושה עבודה מצויינת בפרויקט ( גם אם הבנת ממני אחרת )
        בסופו של דבר התגובות והכיסוחים ההדדים זה חלק מהכיף

        2. אהרון שדה

          4 אוג 2017 13:30:52

          מיידן תודה ..האם טומשביץ דיאן (שהיה גם בויטוריה בין היתר ונבחר פעמיים לחמישייה הראשונה ) זכה פעם ביורוליג ?

          2. אלעד אייל

            4 אוג 2017 14:54:49

            טומשביץ היה יותר פאוור פורוורד ובכל מקרה לרשימת הסנטרים אין לו סיכוי להיכנס. הרשימה עמוסה מאד…

    3. אלעד אייל

      4 אוג 2017 12:41:03

      דווקא בסטויסטיקה של הגמר הוא מוצב בעמדת הסנטר מהספסל. הפאוור הפותח הוא גוראן סובין. סאביץ קלע 7 ו-4 כ"ח מעמדת הסנטר המחליף.

  21. אלעד אייל

    4 אוג 2017 12:46:11

    בקינדר 98 הסנטר היה נסטרוביץ. סאביץ באמת מוצב שם כפאוור, אבל באמת החה לו משחק עם גב לסל משובח. גם אני זוכר אותו בד"כ חופר פנימה

  22. amitlahev

    4 אוג 2017 13:29:15

    הראש אומר בודירוגה, הלב אומר ארלאוקאס. הלכתי עם הראש הפעם אבל הארלאוקס הזה היה חתיכת שחקן. בשיאו היה סקורר ברמה של גאליס ופטרוביץ' .

    1. אלעד אייל

      4 אוג 2017 14:45:05

      ארלאוקס בלט עוד יותר אחרי שסאבוניס עזב. באותה עונה הוא היה הכוכב של ריאל ונתן תצוגות אדירות. אני חושב שאולי היה גם מלך הסלים ביורוליג בעונת 95/6 אבל לא סגור על זה.

  23. עידן

    4 אוג 2017 13:59:28

    בחרתי את בודירוגה .לשאר 5 השחקנים יש קייס למקום השני אבל קשה להשוות ביניהם לדוגמא באטיסט שהיה שחקן פנים על גבול ה-5 לעומת דנילוביץ שהיה 3

  26. איתי

    4 אוג 2017 16:57:26

    בעיניי סמודיש היה שחקן נפלא ויש לו מקום בשישייה לפני אנדרסון. גם מייקל יאנג לא יכול להיכנס לכאן כפאואר והגדולה של הקבוצה שלו הייתה בעיקר ההגנה – הוא פשוט היה הסקורר היחיד. באטיסט שיך לשנים הגדולות של פאו אבל לא היה המוביל בעיניי לא אישית ולא קבוצתית , סאביץ' היה שחקן טוב ממנו.

    ג'ו ארלאוקאס אחד ויחיד וכל הסופרלטיבים מתאימים – אבל בחרתי בדנילוביץ' לפניו כי לעולם אעדיף אירופאים בבחירת שחקני יורוליג.
    דנילוביץ' בשיאו היה טוב כמו פארקר.

    ובודירוגה מעל כולם ( אחד השנואים עלי ביותר ולכן גם אקפיד לכבדו כי הוא היה כל כך גדול עד שהיה מועמד למועדון ללל משלו ).

    פרויקט נפלא כמובן ותודה גדולה אהרון!

    1. אלעד אייל

      4 אוג 2017 17:57:12

      לגבי סאביץ, הוא "חמק" בטעות מתחת לראדאר, והיה נכנס לפני אנדרסון לולא הטעות.
      אגב באטיסט היה אחד האהובים על אוברדוביץ והוא בחר אותו גם לפני שחקנים שעל הנייר היו מרשימים יותר. אפשר להתווכח עליו, אבל היה בורג משמעותי מאד בזכיות של פאו

  27. איתי

    4 אוג 2017 17:03:57

    ספנוליס, דיאמנטידיס, שאראס, נבארו , פארקר, קוקוץ ועכשיו דנילוביץ ובודירוגה….

    אני חושב שבגלל שאנחנו ישראלים בחרנו את פארקר – באירופה לא היה נכנס לדעתי – היו רק אירופאים – תראו שלא חסר …

    1. ואלעד אייל

      4 אוג 2017 17:50:44

      פארקר היה m.v.p של היורוליג בעונות 2005 ו-2006 ו-m.v.p של פיינל פור ב-2004. היה גם בחמישית העונה ב-2006. היה שחקן התקפה בלתי ניתן לעצירה עם אחוזים מדהימים מכל טווח 56.6 %ל-2, 48.7 % לשלוש, ו- 86 %מהקו. 17.9 נקודו, 5.3 כ"ח ו-3.5 אסיסטים. תוסיף לזה הגנה אדירה, מנהיגות, ומשחקים בהם סחב את הקבוצה על גבו ממש במיוחד ב-2006 הקשה. אני חושב שיש לו קייס רציני מאד לטעון לכתר, ואין לזה קשר להשפעה ישראלית או מכביסטית. אם כבר לפי דבריך יש הטיה לטובת אירופאים, ולמרות זאת זכה בתארי m v.p ביורוליג.אני חושב שזה אומר הכל.

    2. עידן

      4 אוג 2017 18:52:11

      פארקר היה יותר טוב מכל השחקנים שרשמת אולי למעט קוקוץ.הוא היה רק 5 שנים אבל ב5 שנים שלו בכולן מכבי הגיעה לגמר הפיינל פור וזכתה 3 פעמים.

      כל התחרות הזו היא בין קוקוץ לפארקר שייצגו את 2 הקבוצות הגדולות של ה 30 שנים האחרונות.ספליט של 89-91 ומכבי של 2004-2006.שאראס דרך אגב מקום שלישי בפער קטן מהם

    3. איתי

      5 אוג 2017 00:25:59

      חבר'ה אין ויכוח על גדולתו של פארקר באירופה…. אני פשוט חושב שאם היינו מתרגמים את המאמרים למספר שפות ומקיימים סקר מקביל ברוב מדינות אירופה, לא בטוח שפארקר היה מקבל את אותו המיקום זה הכל…
      דרך אגב אני ממש לא בטוח שהתחרות כאן היא בין קוקוץ' שכמו ג'ינובילי או אנדנדינו ראדג'ה עשה את שנותיו הטובות בליגה אחרת לבין פארקר או בודירוגה… תמיד אפשר לזרוק לחבילה גם את סאבוניס… בקיצור על טעם וריח

      1. הציפור הנדירה

        7 אוג 2017 17:32:29

        מדוע פארקר לא הי זוכה באותו מקום בבחירות אחרות? בחמש שנים הוא השיג תארים אישיים וקבוצתיים שרוב האחרים לא השיגו במספר שנים כפול ויותר.
        גם אם לא היו בוחרים הוא ראוי לכך יותר רובם ככולם של אלו שהיו נבחרים לפניו. לא היה שחקן גדול ממנו באירופנה באותן שנים והוא מגדולי השחקנים ששיחקו באירופה בכל הזמנים: מנהיג ווינר מהגדולים ביותר, מהשחקנים החכמים ביותר, מעולה בשני צדי המגרש ונפלא בהתקפה מכל טווח, שחקן מגוון .
        הבחירה בו היא מבחירות הראויות ביותר ללא קשר לקבוצה שבה שיחק.

    1. הציפור הנדירה

      7 אוג 2017 17:35:36

      אך מגי לא קשור לבחירות כאן כי הוא לא זכה בגביעהאלופות ולא תפקד בגמרים.
      הוא הקרל מלון של אירופה, גם מבחינת היכולת היציבה שלו (למעט גמרי אליפות אירופה) באירופה בהשוואה ליכולת היציבה של הדוור בנב"א (פחות בגמרים).

  32. tci Carmel

    5 אוג 2017 14:47:08

    בלבול גדול:

    1. דינו מנגין שחק רק בתפקיד הסנטר, בוב מאקאדו באירופה שיחק פאור פורוורד והיה סופר דומיננטי.
    2. דנילובץ שיחק בעמדות 2/3, בודירגה שיחק שמול או אפילו רכז.
    3. מה עם סשה וולקוב ?
    4. איך אפשר לא חהזכיר את אולסי פרי?

    הדירוג שלי :

    1. בוב מאקאדו.
    2. סשה וולקוב
    3. פילפה רייס
    4. זורן סאביץ
    5. לןאיס סקולה
    6. מייק בטיסט

  33. ינון יבור

    6 אוג 2017 08:34:23

    אהרון, מידן – זה רעיון מעניין מה שהוצע פה.
    אולי דרך "ספסל" או אתרים אחרים – לייצר סקר דומה במדינות כדורסל אירופאיות נוספות:
    סרביה, קרואטיה, יוון, ליטא, צרפת, ספרד, איטליה. אולי גם גרמניה וטורקיה.
    מעניין אם ניתן ליצור קשר עם מנהלי אתרים/עיתונים מקבילים ו"לייצא" אליהם את הפרויקט.
    כמובן שנצטרך לשנות קצת לפי הערות והארות הגולשים, וכמובן לתרגם (ושמישהו שם גם יתרגם לשפתו) – אבל שווה לנסות – בכל זאת 30 שנה של פיינל פורים – בטח גם באירופה מחפשים על מה לכתוב בקיץ הזה.

    2. אהרון שדה

      6 אוג 2017 12:58:46

      ינון .
      תודה .נשלים את הפרויקט .
      יינתן שלב תיקונים(שונה ממה שחשבתי מראש וברוח הצעתך ).
      ואחרי שיהיה לנו מוצר מוגמר …ומוסכם אני אשמח שייצא הלאה .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט