מאזן: 67-15, מקום ראשון בליגה.
מאמן: סטיב קר, 67-15, מועמד בכיר לתואר מאמן העונה.
מה אפשר להגיד על סטיב קר? בעונתו הראשונה בליגה, הוא עושה ניסים ונפלאות וממצה את מלוא הפוטנציאל מקבוצה סופר כשרונית של הווריורס.
אפשר היה לראות שהוא יהיה מאמן כבר בשנותיו כשחקן מקצועני. אלה, ללא ספק תרמו למאמן שהוא היום, בעיקר מפאת העובדה שהוא התחנך אצל שניים מהגדולים ביותר – פופ וג'קסון וכן שיחק עם שחקנים כמייקל ג'ורדן מחד גיסא וטים דאנקן מאידך גיסא.
הוא הופך את ההתקפה למה שהיא – עם תרגילים המנצלים את הקלעים המדהימים שלו, והוא שיפר פחות או יותר כל שחקן בקבוצה הזו. ההגנה היא נהדרת כמעט לא פחות, כשהוא יוצר שיטה שמתבססת על שלושה שומרי חוץ טובים – טובים מאוד, שומר שיודע לשמור גם בחוץ וגם בפנים (גרין) וסלע אחד באמצע.
קר ראוי לדעתי לתואר מאמן העונה, במיוחד אחרי שהצליח לשמור על גולדן סטייט באותו קצב ניצחונות מפחיד גם כשכבר לא היה לה על מה לשחק. קר שיפר את הקבוצה פלאים, והוא חלק גדול מהשיפור בכמעט 20 ניצ' שהיא עברה משנה שעברה.
בניגוד לקודמו בתפקיד, מארק ג'קסון, יש לי תחושה שקר משתמש יותר בשכל ופחות ברגש של השחקנים. הוא לא עושה להם נאומים חוצבי להבות ואמור להם "קדימה, מאמין בכם!" אלא עובד, מכין תרגילים, מתכונן ליריבה, ומשדר לשחקניו ביטחון שקט.
החמישייה הפותחת:
סטף קארי: מה עוד אפשר על קארי? הרכז, ששבר את שיא השלשות לעונה בליגה (שהיה שייך לו), הוא ללא ספק השחקן המשמעותי ביותר של הווריורס.
לצפות באחד משני המועמדים הבכירים ל-MVP משחק, זה כמו לצפות בשירה. מכדרר נהדר, מוסר מעולה, משחק באופן אחראי, נותן למשחק להגיע אליו ובעיקר – קולע. מכל מקום – בכל זמן.
הוא מנהל פיק אנד רול מעולה, יוצר לעצמו זריקות נהדרות וגם קולע מדהים ממסירה. שחקן קלאץ' טוב מאוד, והפך גם לשומר טוב, וכן הוא גם מוליך את הליגה בכמות חטיפות כללית העונה עם 163 שזה אומר שתיים בממוצע למשחק.
לקארי יש נטייה להתפוצץ, כמו למשל נגד פורטלנד לפני כמה ימים, בו הוא שבר את שיא השלשות שלו לעונה כשצלף 45 חיצים ב-17 מ-23 מדהימים מהשדה + 10 אסיסטים. עוד יום במשרד לסטפון.
שימו לב לנתון המדהים הבא: ב-17 הפעמים שקארי קלע מעל 30 נק' ב-16 מהן, הווריורס יצאו עם ידם על העליונה. דרך אגב, 13 מהמפגשים היו נגד קבוצות פלייאוף, או נגד קבוצות שהתחרו על הפלייאוף עד השבוע האחרון של העונה. סטטיסטית – זה קורה בממוצע פעם ב-4.5-5 משחקים (בערך) וזה אומר ניצ' כמעט ודאי בסדרה.
עוד דבר אחד – בכל עונותיו עד עתה בפלייאוף, הוא עשה קפיצת מדרגה שם. זו יכולת ששייכת לגדולים ביותר. אם הוא יעשה זאת גם השנה השמיים הם הגבול.
קלי ת'ומפסון: אחד השחקנים האהובים עלי בליגה. יש בו כל מה שאתה רוצה מ-SG. שומר טוב מאוד (1.1 חט', 0.8 חס'), גבוה (7'6 – 2.01 ס"מ), אתלט לא רע בכלל, וכמעט ולא עושה טעויות גם בהתקפה (1.9 איב' בלבד למשחק).
שכחתי משהו? אה כן – יכולתו הבלתי נתפסת לקבור את העור מרחוק (44%), במיוחד מהפינה (23% מהשלשות שלו באות מהפינה, והוא קולע אותן ב-52%).
הוא אחד משחקני הקאץ' אנד שוט הטובים ביותר. יש לו גם פול-אפ מחצי מרחק – מרחק מאוד אנדרייטד, הוא יודע ללכת לאותיות כשצריך, תוקף את הצבע טוב ובקיצור – שחקן מאוד שלם, בעיקר בעניין הסקור וההגנה בעמדת ה-SG.
בניגוד לקארי, כשקלי התפוצץ (קלע יותר מ-30) הווריורס הפסידו ב-5 מתוך 8 משחקים. זה נתון מעניין, במיוחד כשלוקחים בחשבון שרק שלושה מהמשחקים היו נגד קבוצות פלייאוף, ולמרות שהשאר היו נגד קבוצות לא חלשות במיוחד (פעמיים אינדיאנה, פעם אוקלהומה סיטי ) וחלשות במיוחד (סקרמנטו ולייקרס), זה מאזן לא מספק.
המאזן הפשוט בלתי נתפס של הווריורס בביתם (39-2 – הפסידו רק לבולס ולנאגטס בארוקל ארינה), הושג הרבה בזכות ת'ומפסון שממוצעיו בבית (23.9 נק', 51% מהשדה, 48% מהשלוש) טובים בפער ניקר ממוצעיו בחוץ (19.4 נק' ב-42% מהשדה ו-39% מהשלוש). אגב, מאזנו באורקל ארינה טוב אפילו יותר ממאזן הווריורס באולם השנה ועומד על 37-1 לא נורמלי!
הריסון בארנס: שחקן משלים מושלם שנמצא בחמישייה. בארנס תורם בכל האספקטים לווריורס – בקליעה מרחוק (40%), בקליעה מקרוב (69% מהצבע), אוכל ריבאונדים ( 5.5 ) וכמעט ולא עושה טעויות ( 0.9 איב' בלבד למשחק).
הוא כבר לא חור כמו שהיה לפעמים בשנותיו הראשונות בהגנה – הוא לא עילוי בצד הזה של המגרש, אך הוא לא נטל – אלא שומר די טוב. הוא רץ טוב את המגרש, יודע להגיע למקומות הנכונים בזמנים הנכונים, וחותך טוב מאוד ללא הכדור.
אחוזיו מהפינה (53%) הופכים אותו לנשק אפילו טוב יותר, בטח שמשם מגיעות נתח עיקרי (47%) מזריקותיו לשלוש.
הם לא יצטרכו ממנו הרבה בפלייאוף, רק שימשיך במה שהוא עושה ולא ינסה לעשות דברים שהוא לא יודע.
דריימון גרין: המועמד הגולדן סטייטי לשחקן ההגנה של השנה. הוא יודע לשמור על שחקני פנים וחוץ, יודע לקלוע מדאון טאון, לרוץ את המגרש, משחק פיק – אנד רול פנטסטי, ויודע להוריד כדור לרצפה כשצריך (ובקבוצה הזו – לא ממש צריך). בנוסף,הוא נמנע כמעט לחלוטין מהזריקה הכי פחות יעילה בכדור-סל – המיד ריינג' (פחות מ-15% מזריקותיו מגיעות מהאזור).
השפעתו ניכרת לאורך ולרוחב דף הסטט', כשחוץ מ-11.7 נק' עם 34% מחוץ לקשת ו-69% מתוך הצבע – קוטף 8.2 ריב', מבנבן (מ'השורש' בונבון) 3.7 אס' – לא פחות (הוא פאוור פורוורד, אני מזכיר), וכמו כן חוטף 1.6 כדורים וחוסם 0.3 פחות.
עליו לשפר את העונשין שלו (66% בלבד) ואת בחירת הזריקות שלו (כתוצאה מכך, אחוזיו מהשדה עומדים על 44% מהשדה, כשגם אחוזי השלשות שלו יכולים לעלות עם בחירת זריקות טובה יותר), אבל בסך הכל הוא שחקן מאוד חשוב עבור הווריורס ובלעדיו אני מאמין שהעונה שלהם הייתה הרבה פחות טובה, ואולי הם לא היו מסיימים במקום הראשון בליגה בלעדיו.
אנדרו בוגוט: רק בריאות נאחל לבוגוט. כשהוא בריא, הוא העוגן העגנתי של הווריורס. הוא תורם מהקשיחות שלו, גם בהתקפה דרך אגב, בחסימות ובמסירות הטובות לקארי.
הוא ריבאונדר מעולה (8.1 בפחות מ-24 דק'), חוסם טוב מאוד (1.7 חס'), מוסר טוב, אבל בסך הכל – די נגר. הוא קולע רק 6.3 נק', כשכמעט 30% מסליו הם דאנקים.
לא צריך לצפות מבוגוט שיהפוך לשחקן התקפה דומיננטי, אלא רק להיות שחקן הגנה מרכזי – להיות מגן הטבעת של הווריורס ולשמור על הגבוהים הדומיננטיים של היריבה.
הספסל: הספסל של הווריורס נכנס לטופ 5 של הספסלים בליגה ללא ספק לדעתי. שני אולסטארים לשעבר (איגודלה ולי) זה חתיכת לוקסוס. גם ליבנגסטון נותן תרומה לא רעה בשני צידי המגרש וזה נכון גם למריטס ספייסטס. לאונרדו בארבוסה תורם מידי פעם גם הוא משחקים טובים ועוד ועוד.
נכון, אין להם מועמד (אמיתי) לשחקן השישי, אבל יש להם שחקן יציב, עם שילוב של וטרנים מנוסים וצעירים אנרגתיים.
יש לגולדן סטייט הרבה עומק, בכל העמדות. הספסל שלהם מאוד משמעותי ושיחק הרבה מאוד זמן בעונה הרגילה, וכמובן שזה עומד להצטמצם בפלייאוף. הספסל עושה רושם חזק יותר בצד ההגנתי וצד נוסף חזק שלו (שחסר לספסלים רבים) הוא בהובלת הכדור.
שחקן מרכזי מאוד בספסל הוא דיוויד לי. הפורוורד החזק הוא העוגן המרכזי בהתקפת הספסל, ואילולא העונה המדהימה של גרין, הוא היה פותח. היכולת שלו להחזיק חמישייה שנייה מבחינת נק', היא לא דבר של מה בכך וחסרה לקבוצות רבות.
בפלייאוף, הניסיון של הספסל של הווריורס ידבר ויהיה פקטור משמעותי מאוד, ואני מאמין שהוא ינצח לפחות סדרה אחת.
סיפור העונה:
הווריורס פתחו מבערים מהשנייה הראשונה. הם התחילו ב-21-2 מדהים, שכולל בתוכו רצף של 15 ניצ' רצופים. 35-6, היה המאזן שלהם במחצית העונה, כשהם עדיין שומרים על המקום הראשון.
בערך באמצע העונה, היה להם רצף של 15 משחקים עם לפחות 110 נק', פרט למשחק אחד ומאזנם אחרי 41 משחקים בדיוק היה 35-6 משוגע – קצב של 70 ניצ' לעונה בשביל החלשים מבינינו במתמטיקה (מומי, אני מדבר אליך).
הם לא הביטו לאחור, ובאולסטאר עמד מאזנם על 42-9, כשהם שולחים על הדרך את תומפסון וקארי, ה-spalsh brothers, לתחרות השלשות וכמו כן למשחק הכוכבים.
גם אחרי משחק הכוכבים הם לא הביטו לאחור, ומאזנם מאז עומד על 25-6. הם לא הפסיקו לשחק ושמרו על הספורטיביות אף על פי שהשיגו את המקום הראשון במערב כבר לפני כשבועיים.
חוץ ממאזן החוץ המדהים שלהם, הווריורס הם קבוצה של שני צידי המגרש: הם במקום הראשון ביעילות התקפית, במקום השני ביעילות הגנתית ובמקום הראשון בנק' למשחק. קצב המשחק שלהם הוא המהיר בליגה, מה שעוזר לנצל את הפוטנציאל של הקבוצה.
כמעט בכל קטגוריה אפשרית יש להם מועמד לפרס: MVP? קארי. שחקן ההגנה? גרין ובוגוט. מאמן? סטיב קר. אפילו יש כאלו שאומרים שחקן שישי (איגודלה). בנוסף, הם גם שולחים שני נציגים לחמישיות העונה – קארי ותומפסון, שניים (כנראה) להגנה – גרין ובוגוט. חבל שאין להם רוקי'ס משמעותיים שהיו נהנים מנתח הפרסים של הווריורס.
שימו לב לנתון האחרון והבלתי נתפס הבא: כשהם מורידים את יריבותיהם לפחות מ-100 נק', וקולעים יותר מ-100, מאזנם עומד על 40-0. עכשיו תמחקו את החלק השני של המשפט- אם הם מורידים את יריבותיהם לפחות מ-100 מאזנם הוא 40-0. פשוט מדהים.
תחזית: בסיבוב הראשון עומדים הפליקאנס – יריב לא מספיק טוב לטעמי ולא שלם מספיק. קארי ותומפסון ידאגו לניצ' קל – 4-1 או 4-0.
הסיבוב השני יהיה נגד פורטלנד או ממפיס. פורטלנד הפצועה והקצרה תחטוף סוויפ אם תגיע, אבל ממפיס לעומת זאת תהיה משוכה קשה יותר. הגבוהים שלהם חזקים ופיזיים, אבל עדיין זה יהיה ניצחון גולדן סטייט – 4-2, אולי אפילו 4-3.
גמר המערב יהיה קשה מאוד. סאן אנטוניו כנראה תהיה שם, אם לא אז יוסטון, כשגם הקליפרס יכולים להפתיע. בכל מקרה, גם את יוסטון וגם את הקליפרס – קבוצות שלא בנויות מספיק טוב לטעמי לפוסט סיזן, הווריורס יטאטאו – 4-2, או 4-1. אם סאן אנטוניו תגיע זה כבר יהיה סיפור אחר. למרות זאת, האיכויות של גולדן סטייט ומאזנם הלא – נורמלי בבית יתנו את האות לחגיגות עם 4-3 קשה.
אם כבר מדברים על קשה, הגמר לא יהיה קל, במיוחד אם יהיה נגד קליבלנד. אטלנטה הם משוכה יותר קלה לטעמי, במיוחד בגלל החוסר ביכולת אישית – מצרך חשוב במשחקים צמודים בפלייאוף. קליבלנד לעומת זאת משחקת כדורסל נהדר, אבל אם סטיב קר ידע לעבור להרכב נמוך יותר – בו גרין שומר על לברון (לא חייבים להחליף הרכב אפילו, רק שמירות), אז הסדרה של הווריורס. אני מאמין שכך הוא יעשה. 4-2.
קארי הוא ה-MVP של הפיינלס כמובן ו-
הגולדן סטייט ווריורס הם האלופים לשנת 2014-15
נסיים בשיר של אריק אינשטיין זכרונו לברכה.
המאזן של הלוחמים עם קרי הוא 67-13…עונה ברמה של העונה של שיקאגו עם ה72 ניצחונות-MVP ללא ספק למרות הופעה מדהימה של הארדן ווסטברוק השנה…
אני הולך איתם עד הסוף במידה וכולם בריאים.
החמישייה השנייה שלהם היא ברמת קבוצת פלייאוף.
אולי אני נאיבי אבל אני לא רואה קבוצה שמסוגלת לעמוד בקצב שלהם
בשבעה המשחקים.
השיחוק הם דווקא שחקנים כמו ברברוסה ,ספייטס וליווינגסטון שממש ממציאים עצמם מחדש
אני גם חושב שהם הולכים עד הסוף כי הדרך שלהם יחסית קלה . בזמן שהרוקטס הספרס והקליפרס יקרעו אחת את השניה ויגיעו גמורים . הווריורס יגיעו רעננים וינצחו את האחת שתשרוד מבין השלושה הנ"ל.
הבעיה הגדולה שלהם לדעתי תהיה בגמר המזרח
התכוונת לגמר המערב כנראה :]
תודה יונתן אחלה כתבה!
אני חושב שהעובדה שהרבה אנשים לא ממהרים להמר על הלוחמים כאלופים, נובעת פשוט מחוסר אמונה לגבי כמה הקבוצה הזאת טובה. כאילו מחכים לצביטה שתעיר אותם מהחלום בו קבוצה יכולה לשחק כדורסל כל-כך מושלם ויעיל.
כעת הגיעה ההזדמנות של הווריורס להוכיח שזה לא חלום, אלא מציאות.
לדעתי דווקא הסדרה מול הפליקאנס לא תהיה פשוטה – קשה לי לראות מי יעצור את דייויס. אבל עדיין, לאחר 6 משחקים, החבורה של קר תתקדם לשלב הבא.
גם אני מסכים שבמידה ופורטלנד יפתיעו את ממפיס, לא יישאר להם אוויר, ויעופו מול הווריורס בסוויפ. במקרה של ממפיס זה יהיה קשה יותר, אבל עדיין – לא נראה לי שזה ייקח יותר מ6 משחקים.
בגמר המערב – אם יוסטון יגיעו, סביר להניח שיהיו מותשים, בהתחשב בכך שהספסל יחסית דליל בעקבות הפציעות של די-מו ובברלי.
הקליפרס או הספרס יוכלו לתת פייט ולמתוח את הסדרה ל-7 משחקים, אבל כמו שרשום יפה בכתבה – קשה לראות איך יריבה תגנוב ניצחון באורקל ארנה.
לגבי הפיינלס – מסכים שהם עדיפים מול אטלנטה.
מול קליבלנד אני עדיין לא 100% בטוח.
אבל מה שאני כן בטוח – זה שניצחון בפלייאוף המערבי של גולדן סטייט, ממש לא יהווה הפתעה עבורי. כל עוד קרי, קליי, גרין ושאר שחקני המפתח ימשיכו להתפתח ולהתגבש גם בעונות הבאות – בהחלט יכול להיות שזו תחילתה של שושלת, ושנק׳ הפתיחה שלה היא עונת 14/15.
מה מפריע לגרין לעצור את דיוויס כמו שעצר את כל פורוורדים בליגה?
מה מפריע לדייויס לגבור על גרין בהתקפה, כמו שהוא גובר על כל פורוורד בליגה?
מה גם, שיש גבול לכמה שומר אנדרסייזד כמו גרין, מעולה ככל שיהיה, יכול להפריע באמת למפלץ גבוה ואורך גפיים כמו דייויס.
אם יד על הלב, יש תוצאה שהיא לא 4-0?
4-1
אני באמת מאמין שהשקנאים לא יהיו בשר תותחים, ויתנו מאבק יפה, עם לפחות ניצחון אחד, ואולי אפילו 2.
אולי אני טועה – בהנחה שהפלייאוף של הווריורס ייראה כמו שנראתה העונה שלהם, אז הם בכיף יכולים לרשום איזה סדרה או 2 עם סוויפ.
אבל חובת ההוכחה היא עדיין עליהם, ולכן כרגע אין לי שום בעיה להניח שהשקנאים יכולים לעשות להם קצת חיים קשים.
מה גם שאנטוני דייויס ירצה להוכיח בסדרה הזאת, בתור מי שכבר היום נחשב לאחד הסופרסטארים הגדולים בליגה, שגם בפלייאוף הוא מסוגל לתת הופעות מפלצתיות, ולסחוב את הקבוצה שלו לניצחונות.
3-4
תיקון קטן:
בנוסף לבולס, גולדן סטייט הפסידו בבית לספרס ולא לנאגטס.
קטן קטן אבל חשוב…
בשנים האחרונות אחד הפקטורים המשמעותים בפלייאוף היה הפציעות.
אחד המפתחות להצלחה בפלייאוף הוא ההמנעות מפציעות –
ובחזית זו, מדיניות חלוקת הדקות השפוייה של הווריארס העונה, נותנת לווריארס מקדמה משמעותית מול יריבותיה בכניסה לפלייאוף.
(כמובן שגם פתק בכותל, או שפשוף בטנה של בובת נזיר בודהיסטי זהובה, יעזרו בפנייה לגורמת המשמעותית ביותר- אלילת המזל…)
אני אחד מאלה שרואים אותם ואומרים שזה טוב מדי בכדי להיות אמיתי. לא ראינו אותם מתמודדים עדיין עם קשיים משמעותיים ומשברים. לדעתי עפים מול ממפיס בגראונד אנד פאונד ארינה, משחק שישי.
ממפיס, למרות הפציעות, היא הקבוצה הכי קשוחה בליגה כבר שנים. הם יאכילו אותם חצץ לדעתי
בניגוד לשנים עברו, ובמיוחד אחרי שניצלו מסדרה ראשונה מול הצ'יטה נראה לי שגמר NBA ריאלי מאוד. הקבוצה הכי מוכשרת ועמוקה בליגה. לטעמי כדי להצליח בשנה הבאה הם חייבים איכשהו להצליח להשאיר את איגי ככוח שישי מהספסל.וכמובן, בוגוט בריא.
קשה לשים על זה את האצבע אבל משהו חסר לג"ס.
יכול להיות שזה חוסר קשיחות ואגרסיביות, יכול להיות שזה ההסתמכות היתרה על השלשות. אבל משהו חסר.
לקליבלנד יש ספסל דליל יותר, אבל אצל ה 8-9 שחקני רוטציה חזקים יותר..
סטיב קר קיבל קבוצת חלום, בנויה, ממושמעת ומגובשת וסה"כ שרטט מהלכים יפים. אני לא מזלזל (ממש לא) אבל גם לא חושב שזה אוטומטית הופך אותך למאמן השנה.
גייסון קיד קיבל קבוצה מזעזעת – והוביל אותה לפלייאוף בכבוד, אז למרות שאני לא מת עליו באופן אישי – אני חושב שהתואר מגיע לו..
כל הכבוד על ההשקעה.
אמרתי כבר מזמן, זאת האלופה לא רק של השנה, אלא גם של השנה הבאה.
לא 1, לא 2, לא 3, …
+1, +2, +3, …
ישנה רק בעייה אחת: חוסר ליכלוך ורוע!
הם כ"כ טובים שעד עכשיו הם לא היו צריכים להתלכלך או להיות רעים
נראה מה יהיה בפלייאוף, שם יצטרכו את זה.
נראה לי שלגרין, בוגוט וספייטס יש את זה.
לגבי קרי, ה"נסטיות" שלו תבוא לידי ביטוי בהשפלה עד עפר של היריב
הם לא עברו אף מבחן אמיתי עד עכשיו ולכן חובת ההוכחה עדיין עליהם.
רק לי נראה שדריימונד גרין הוא לאנס סטיבנסון 2.0 ?
אחת ההשוואות הכי לא קשורות שקראתי אי פעם. מאיפה הבאת את זה ?
תודה על הפרוויו
הפליאוף זה סיפור אחר…. אבל גמר המערב די בטוח לדעתי
ג.ס היא אחת החידות המעניינות ביותר בשנים האחרונות .
מצד אחד המאזן שלה הוא 15-67 זה מאזן מטורף ומעטו הקבוצות שלא זכו באליפות במאזן זה….(הייתה איזו דאלאס שנעצרה ע"י ….ובכל זאת דאלאס הזו לקחה אליפות לבסוף לאחר כמה שנים).
גם ההפרש שלה יותר מ +10 מדבר בעד עצמו …בכל זאת מה חסר ?
בעיני כמה דברים
בראש ובראשונה העניין שהיא קבוצת חוץ ובעיקר קבוצת התקפה …אליפות לוקחים כידוע בהגנה ובעיקר בפנים .
2. ניסיון ג.ס לא הייתה שנים בגמר המערב ובטח שלא בגמר הליגה זה ייפגע בהם לבטח העונה.
3.היריבות הצפויות .
אמנם בפגרת האולסטאר חשבתי שהם ייפגשו את אוקלהומה
(תחשבו איזו סדרה זו הייתה אם …דוראנט בריא הצמד ראסל /דוראנט מול הצמד קרי /תומפסון …זה טעים יותר מגלידה ).
בכל זאת אחרי שיעברו את ניו אורלינס (לטעמי 1-4 ).
תגיע ממפיס ..אם היא בריאה זו הגנה מול התקפה …המזל של ג.ס היא שממפיס פצועה ולכן זה ייגמר ב 2-4 ג.ס
אבל בגמר המערבי איני רואה שם לא את הקליפרס ולא את יוסטון (עניין של די אן איי .)
נשארו דאלאס (לא פוסל על הסף כפי רובכם ) וס.א.
בהנחה סבירה שזו ס.א …אז הניסיון והכלים הרבים ייעשו את ההבדל.
בקיצור ג.ס קבוצה נפלאה שכל הליגה תשמח אם תלך עד הסוף (למעט אוהדי היריבות כמובן ).
אבל נראה לי שעדיין משחק הפנים והניסיון בעייתיים מדי כרגע.
לא איכפת לי להתבדות (למרות שאשמח יותר עם בלאט /פופוביץ יניפו את הגביע ).