דאלאס מאבריקס (1-1, מקום 5) נגד אוקלהומה סיטי ת'אנדר (1-1, מקום 1), 22:30:

בסדרה הזאת ראינו שני משחקים שונים לגמרי, במשחק הראשון אוקלהומה שלטה בהגנה בצבע ובריבאונד וגרמה לשחקני דאלאס לזרוק בעיקר משלוש. במשחק השני השליטה בריבאונד התאזנה, גם הגנת הצבע ודאלאס בניגוד למשחק מספר 1 גם קלעה לשלוש. דונצ'יץ' התייצב בקליעה מחוץ לקשת ובכלל עם 11/21 מהשדה ו-5/8 לשלוש, והאקס פקטור במשחק הזה, פי ג'יי וושינגטון עם המשחק הגדול בקריירה שלו עם 29 נקודות, 11 ריבאונדים ו-7 שלשות.

צריך להגיד שדאלאס הייתה טובה במשחק מספר 2 לכל אורכו ולא רצה לריצות גדולות אלא יצרה יתרון מהלך אחר מהלך ושמרה את אוקלהומה סיטי על אש קטנה עם מהלכים איטיים, בעיקר ברבע האחרון. זה גם הסגהנון של דאלאס, לוקה וקיירי בעיקר אוחזים בכדור וההתקפות הולכות יחסית לאט כדי למצוא את הפואנטה הטובה ביותר. כדי לשמור על הביתיות במשחק מספר 3 היא תצטרך לגרום לאוקלהומה ליפול שוב לקצב איטי ולא לתת לה לרוץ כי כשאוקלהומה יוצרת המון פוזשנים היא גם שומרת טוב יותר כמו שראינו במשחק מספר 1 שלאחר כל סל היא שמרה כמה שיותר חזק כדי להשיג את הריבאונד. היא תצטרך משחק טוב משני שחקנים מלבד הכוכבים – מאחד משחקני הקו הקדמי (ג'ונס ג'וניור/וושינגטון/גאפורד) וסקורר אחד מהספסל (הארדוויי ג'וניור/גרין), הסיבה לכך היא כדי להיות שווים ברוטציה לאוקלהומה סיטי ולא להתעייף כדי לשמור על דונצ'יץ' וקיירי טריים לרבעים המכריעים ולא לגרום להם להתמודד גם עם החמישייה של אוקלהומה סיטי וגם בלית ברירה עם הספסל.

אוקלהומה סיטי מנגד צריכה לעשות דבר אחד – הגנה. אם היא מצליחה לגרום לדאלאס לשחק מהר ולאבד את הראש, ריבאונדים יפלו אצלה והיא קבוצה צעירה מספיק כדי לתרגם אותם לנקודות במתפרצת, בטח כשהיא הקבוצה שיש לה את ממוצע הפוזשנים הכי גבוה בפלייאוף של התקפות מתפרצות, 20 למשחק מול 15.5 בלבד של דאלאס (רביעית מהסוף). השחקן המרכזי של הת'אנדר במשחק הזה יהיה צ'ט הולמגרן, כי ראינו שכשהוא לא מהווה איום לשלוש (1/6 במשחק 2), לגאפורד אין בעיה לסגור את הצבע, אבל אם הת'אנדר, ובעיקר הרוקי, יהיו טובים לשלוש, כל ההגנה של דאלאס תיפרס על השלשה מה שייתן לג'יילן וויליאמס ולשג"א לחדור לסל ביעילות שלהם.

אני מהמר על משחק שילך דווקא בקצב של קבוצת החוץ ועל ניצחון ב-13 הפרש של אוקלהומה סיטי.

קליבלנד קאבלירס (1-1, מקום 4) נגד בוסטון סלטיקס (1-1, מקום 1), 3:30:

אחרי משחק מספר 1 בו הקאבס לא הצליחו לשמור על ג'יילן בראון בצבע ועל דרק ווייט מהשלוש, ומנגד אף אחד בקאבס מלבד מיטשל לא תפקד התקפית אמרו שאין סיכוי שהסדרה הזאת לא הולכת לסוויפ. אז אמרו. קליבלנד במשחק מספר 2 עושה לבוסטון מה שהיא עשתה לה במשחק מספר 1, לא נתנה לה לקלוע כלום משלוש, אוון מובלי היה מצוין בהגנת הצבע מתחילת המשחק, קאריס לאברט נזכר שהוא אוהב לשחק בגארדן וקלע 21 נקודות רק עם חדירות לסל וקליעות עונשין, וכמובן דונובן מיטשל שהוכיח שהוא עדיין יכול להיות שחקן מוביל בקבוצת פלייאוף עם 29 נקודות באחוזים נהדרים גם לשתיים וגם לשלוש, 7 ריבאונדים ו-8 אסיסטים. המטרה של הקאבס במשחק הזה היא לשמור על הביתיות בכל מחיר כדי לא לסיים כמו מיאמי, איך היא תעשה את זה? ריבאונד. חמישה שחקנים של קליבלנד לקחו במשחק מספר 2 שישה ריבאונדים ומעלה, שלושה מהם שחקני קו אחורי (ארבעה אם מחשיבים את שטרוס כגארד גם כן). העובדה שקליבלנד עטה על כל החטאה של בוסטון ולא אפשרה לה בכלל לייצר נקודות מהזדמנות שנייה.

בוסטון רוצה להוכיח שכמו בסדרה מול מיאמי, זה שהיא הפסידה משחק אחד לא אומר שהיא לא טובה בכמה רמות מכל קבוצה שתפגוש אותה. בסוף, עם כמה שההגנה של הקאבס הייתה טובה על השלשות של הסלטיקס, זה לא משהו שיהיה להם קל לשחזר לאורך כמה משחקים. בוסטון ידעה במשחק הראשון איך לבנות את היתרון ולא עשתה את זה במשחק השני כי התפתתה לזרוק לשלוש לפני שצופפה את הצבע של קליבלנד, כפי שעשתה במשחק הראשון. במשחק הזה סביר להניח שתהיה התאמה שקודם שחקני הכנף של בוסטון יגרמו לקאבס להתייחס לצבע ואז כשיהיה מדובר בשלשות נוחות, בוסטון תעניש. הסלטיקס הם מהטובים בליגה מחוץ לקשת, אם לא הכי טובים, שכן הם ראשונים במזרח באחוזים לשלוש וראשונים בליגה בקליעות למשחק בעונה הסדירה. כנראה שבמשחק פלייאוף בחוץ יהיה קשה לסלטיקס לקלוע 16 שלשות, אבל גם אם תקלע 12 ותצליח לעשות נקודות על הגנת הצבע של הקאבס היא תוכל לקלוע שוב בסביבות ה-115 נקודות, דבר שאמור להספיק לה כדי לנצח.

אני מהמר על ניצחון של הסלטיקס ב-8 הפרש.