לקראת חלוקת הפרסים העונתית: הזוכים שלי / רועי ויינברג

ב-26.6, מחרתיים, יחולקו הפרסים העונתיים השונים – MVP, שחקן ההגנה של העונה, השחקן השישי של העונה וכו'. הנה הזווית שלי על כל אחד מהפרסים:

*

MVP – ראסל ווסטברוק

פיינליסטים (נקבעו על ידי הליגה): ראסל ווסטברוק, קוואי לנארד, ג'יימס הארדן.

אתם מוזמנים לקרוא את סדרת הכתבות הזאת על המועמדים השונים ל-MVP. אז כתבתי שלברון ראוי לפרס, אבל הקריסה של קליבלנד בחודשיים האחרונים של העונה הסדירה הוציאו אותו מהמירוץ. המועמדים, לפי ה-NBA (חשוב לדעת שכבר הצביעו על הפרסים) הם ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן וקוואי לנארד. כשמסתכלים על העונה הסדירה, זה צריך להיות ווסטברוק. הבחור עשה טריפל-דאבל למשחק במשך עונה שלמה.

בכל מקרה, דיברנו על המירוץ הספציפי הזה מספיק ואין סיבה לפתוח את הנושא שוב. אני יכול לדבר במשך שעות על האסיסטים המנופחים של הארדן (ההפרש, ברובו, נובע מזה שהשחקנים של הרוקטס קולעים יותר ממסירות ומזה שהארדן משחק יותר), תומכי המזוקן על ה-uncontested rebounds של ווסטברוק ואנשי קוואי יזכירו את הצד השני של המגרש, אבל לא יזכרו את זה עוד 55 שנה מהיום. את ממוצעי הטריפל-דאבל יזכרו. לכן זה חייב להיות ווסטברוק.

*

שחקן ההגנה של העונה – דריימונד גרין

פיינליסטים: דריימונד גרין, קוואי לנארד, רודי גובר.

זמן של מספרים:

רודי גובר – שמר על 15.4 זריקות במשחק שנקלעו ב-43.1% (כולל 1.8 זריקות מהשלוש שנקלעו ב-30.8%).

קוואי לנארד – שמר על 9.2 זריקות במשחק שנקלעו ב-45.5% (כולל 3.1 זריקות מהשלוש שנקלעו ב-38.1%).

דריימונד גרין – שמר על 15.9 זריקות במשחק שנקלעו ב-40% (כולל 4.6 זריקות מהשלוש שנקלעו ב-29.5%).

הנתונים האלה לא מייצגים לחלוטין, כי יש להוסיף את החטיפות של לנארד (1.8 במשחק) וההגנה הנהדרת של גובר על הטבעת בשביל תמונה יותר מלאה. עדיין, גרין הכי ראוי. מזלזלים בהגנה הנהדרת שהוא וגולדן סטייט הציגו העונה. היה להם את הדירוג ההגנתי (כמות הנקודות שהקבוצה מרשה בממוצע ב-100 התקפות) השני הכי טוב בליגה, כשהם מאפשרים ליריבותיהן לקלוע שלשות וזריקות ל-2 נקודות באחוז הנמוך ביותר, כל זה בזמן שיש להם את זאזא פצ'וליה וסטפן קרי, שני שומרים בינוניים ומטה, בחמישייה.

בלי גרין זה לא היה מתאפשר. גם קליי תומפסון וקווין דוראנט שומרים ענקיים, וכמובן אנדרה איגודלה ושון ליבינגסטון שעולים מהספסל, אבל הרוב זה דריימונד. לא מקרי שהוא הגן על הכי הרבה זריקות בליגה העונה (אחרי קריסטפס פורזינגיס) ובאחוז הטוב ביותר מכל השחקנים ששמרו על מעל 12 זריקות במשחק. כל זה, לצד 2 חטיפות ו-1.4 חסימות במשחק, שווים את הפרס.

*

מאמן העונה – מייק ד'אנטוני

פיינליסטים: מייק ד'אנטוני, אריק ספולסטרה, גרג פופוביץ'.

רציתי לתת לאריק ספולסטרה שעשה עבודה נהדרת עם מיאמי במהלך העונה, אבל מישהו שלא הגיע לפלייאוף לא צריך לקבל את הפרס. פופוביץ' נתן עונה טובה עם הספרס, כמו תמיד, אבל אני לא חושב שמגיע לו השנה. לסטיב קר שלא מועמד מגיע יותר משניהם לדעתי, אבל גם הוא פחות ראוי מד'אנטוני. אף אחד לא ציפה שיוסטון תהיה כל כך טובה. הרבה אנשים, כולל הח"מ, האמינו שהם לא יגיעו בכלל לפלייאוף.

למרות כל זה, הם הצליחו לנצח 55 משחקים בעונה הכי טובה שלהם מאז שנות אולג'ואן. הרבה השחקנים של הקבוצה נתנו עונות קריירה והם הוציאו 120% מעצמם. הארדן היה נהדר, אריק גורדון וראיין אנדרסון חזרו מניו אורלינס מהקבר, קלינט קפלה הפך משחקן ספסל לסנטר פותח לגיטימי ולא חסרות עוד דוגמאות. שיפור כזה גדול מצדיק את הפרס, וקואוץ' ד'אנטוני חד משמעית ראוי.

*

רוקי העונה – מלקולם ברוגדון

פיינליסטים: ג'ואל אמביד, דריו סאריץ', מלקולם ברוגדון.

ג'ואל אמביד נתן עונה נהדרת, אבל הוא שיחק רק 31 משחקים. בהתחשב בזה שאנחנו מדברים על רוקי העונה, ולא על רוקי השליש הראשון של העונה, הוא בחוץ. זה משאיר אותנו עם דריו סאריץ' ומלקולם ברוגדון. בדרך כלל בפרס הזה בוחרים לפי הביצועים בלבד, בלי קשר להצלחה קבוצתית. בכמות כמעט זהה של דקות ברוגדון קלע 10.2 נקודות עם 4.2 אסיסטים ו-1.1 חטיפות במשחק, ואילו סאריץ' קלע 12.8 נקודות עם 6.3 ריבאונדים ו-2.2 אסיסטים בערב.

האחוזים של ברוגדון (45.7% מהשדה, 40.4% מהשלוש) עדיפים על סאריץ' (41.1% מהשדה, 31.1% מהשלוש), אבל קשה להכחיש את החודשיים האחרונים הנהדרים של הקרואטי (14.6 נקודות ו-6.6 ריב' בשליש האחרון של העונה). ההבדל ביניהם: אחד בחודשיים האחרונים של העונה העביר את הזמן עד לפגרה, וסיים את העונה עם 28 ניצחונות ובמקום ה-13. השני היה רכז פותח בקבוצת פלייאוף ולכן הוא צריך לזכות, אבל הסיכויים של ברוגדון קטנים.

*

השחקן השישי – אריק גורדון

פיינליסטים: אריק גורדון, אנדרה איגודלה, לו וויליאמס.

אנדרה איגודלה צריך לקבל את הפרס הזה מתישהו, אבל זאת הייתה עונה סדירה די חלשה שלו (7.6 נקודות, 4 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים במשחק). לו וויליאמס נתן עונה די דומה לגורדון מבחינת המספרים, אבל סוויט לו שיחק ברוב העונה בלייקרס הלא תחרותית. גורדון קלע 16.2 נקודות למשחק מהספסל באחוזים נהדרים (40.6% מהשדה, 46.8% מהשלוש). כשהוא עושה את זה בקבוצה שמנצחת 55 משחקים, ולא באיזה קבוצת תחתית שמאפשרת לשחקנים שלה לנפח מספרים לקראת החוזה הבא, הוא נתן עונה של שחקן שישי.

*

השחקן המשתפר – יאניס אנדטקומפו

פיינליסטים: יאניס אנדטקומפו, ניקולה יוקיץ', רודי גובר.

ניקולה יוקיץ' נתן קפיצת מדרגה השנה, אבל הוא בשנתו השנייה בליגה – בדרך כלל שחקנים בשלב הזה לא מקבלים את הפרס. זה משאיר אותנו עם גובר והגריק פריק. לצרפתי יש קייס לא רע – הוא היה ונשאר אחד המגנים הטובים ביותר על הטבעת, אבל השנה משחק ההתקפה שלו התפתח – הוא קולע 14 נקודות למשחק לעומת 11 ובאחוז טוב בהרבה, לצד שיפור די משמעותי בתנועה שלו בלי הכדור, בין אם בכניסות לטבעת או כחוסם בפיק-נ'-רול. זה שיפור מאוד מרשים, לצד שיפור קטן ביכולות הריבאונד והחסימה שלו.

למרות כל זה, השם של הפריק כתוב על הפרס. בכל עונה הוא שובר שיאים אישיים ב-5 קטגוריות הסטטיסטיקה הגדולות, אבל השנה הוא הפך לפרנצ'ייז פלייר של קבוצה שמגיעה לפלייאוף. השיפור שלו השנה היה גדול במיוחד – הוא עשה הכל (קליעה, ריבאונדים, מסירה, חטיפות וחסימות) טוב יותר משמעותית וסחב מועדון לבד במשך רוב העונה. אחד השחקנים המשתפרים הטובים ביותר, ובניגוד לכמה זוכים אחרים (ארון ברוקס, סי ג'יי מקולום, דני גריינג'ר) יש לו עוד הרבה להוציא מעצמו.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 64 תגובות

    1. לגובר יש קייס, והוא מגן טבעת מדהים, אבל גרין הרבה יותר מגוון בהתקפה. אני חושב שיותר קשה להגן טוב כשהקבוצה שלך משחקת משחק מהיר ופחות עומד, וההגנה שלו מדהימה – אחד השחקנים היחידים שיכול לשמור כל אחד על המגרש, מקיירי אירווינג עד ג'ואל אמביד

  1. תודה רוי.
    שכנעת אותי.
    מסכים עם כל הבחירות.
    לגבי מיאמי מסקרן אם הייתה להם עונת פניקס של הבלחה חד פעמית שנראית מבטיחה אבל ללא המשכיות בעונות העוקבות או שהם כאן כדי להמשיך במגמת השיפור ולתקוע יתד בפלייאוף (ומרחק אולסטאר אחד מקונטנדרית במזרח).

    1. למיאמי יש בסיס טוב עם מאמן שיודע להתאים את הסגל שלו ועם נשיא כדורסל שמבין דבר או שניים.
      בנוסף, מיאמי תמיד יעד מועדף לשחקנים בגלל העיר ומזג האוויר ככה שאין כל כך בעיה להחתים שחקן חופשי.
      לדעתי מתבקש גם טרייד על דראגיץ' (שהמניה שלו גבוהה) אבל זה מכיוון שאני לא מחזיק ממנו ולא חושב שאפשר להגיע רחוק איתו בתור PG.

    2. הייתי משאיר את דראגיץ'. אחלה עונה ומאוד מתאים לסגל הקיים, שאני חושב שהוא לא עונה חד פעמית בזכות ההנהלה החזקה שתמיד רוצה לנצח במיאמי.

      אם וויטרס וג'ונסון ישארו ההיט קבוצת פלייאוף. אם ריילי מצליח לדוג את פול ג'ורג' (על ווינסלו, ריצ'רדסון ועוד משהו) אז יש פוטנציאל לגמר אזורי

  2. בחירות מוצדקות אם כי אני לא בטוח שהתואר ההגנתי ילך לגרין, איכשהו אני רואה את לנארד (האופציה הפשוטה) או גובר (האופציה הזוהרת) לוקחים את הפרס.

  3. דעתי הלא מלומדת:

    MVP – חייב להיות קוואי מבין השלושה, תסלחו לי אבל ווסטברוק והארדן הם מפלצות סטטיסטיות ובזה זה נגמר, הסיכוי שלהם להוביל קבוצה לאליפות שזו המטרה העליונה בליגה, ולפי זה צריך להישפט השחקן המשמעותי ביותר לקבוצתו, הוא 0 אחד גדול.

    שחקן ההגנה מסכים – דריימונד.

    המאמן מסכים, מה שהוא הוציא מיוסטון זה מדהים.

    השחקן השישי – איגודאלה קל. התרומה שלו לקבוצה אחת הטובות בהסיטוריה היא מדהימה, ואריק גורדון רק קולע שלשות.

    השחקן המשתפר הייתי נותן ליוקיץ רק בגלל שהקפיצה שלו השנה היתה מטאורית, מלבן חיוור אירופאי לסנטר אולי הטוב בליגה. יאניס התקדם כמצופה.

    רוקי – סאריץ, ברוגדן פרח בגלל הדקות והבמה שהוא קיבל, סאריץ פשוט שחקן שחקן, יש לו כמעט הכל לתפקיד שלו בתור רוקי. כמובן שאמביד לא שיחק מספיק בשביל להיות ראוי, אחרת היה זוכה בהליכה.

    1. יוקיץ' נתן קפיצה מדהימה (למרות שגם שנה שעברה היה מעולה ונבחר לחמישיית הרוקיז), אבל הןא עדיין סופמור. אני לא אוהב לתת לשחקנים בשנה השנייה את הפרס.

      סאריץ' גם קיבל דקות ונתן אחלה עונה, אבל בכל פרס כזה יש משקל להצלחה הקבוצתית. אני חושב שהוא יהיה הזוכה בסופו של דבר, אבל ברוגדון ראוי יותר

  4. אין לי ממש ויכוח עם אף אחת מהבחירות, הכל נשמע תקין..
    רק דבר אחד, לגבי העונה של ראסל. זה נכון שבעוד חמישים שנה יזכרו רק את הטריפל דאבל שלו, אבל זה לא מחייב את התואר. גם אוסקר נתן עונה כזו, ולא זכה בתואר. פיקנטריה כמו טריפל דאבל תירשם בדפי ההיסטוריה, בלי קשר למי יילך הmvp

    1. יש כמה הבדלים בין ה-2:
      בעונת הטריפל דאבל של אוסקר, לסינסנטי היו 43 ניצחונות,
      לת'אנדר היו העונה 47 ניצחונות.

      אוסקר רוברטסון סיים את העונה 5 בטבלת הנק' (30.8 נק', ראשון באותה עונה היה ווילט עם 50.4 נק'), ראשון בטבלת האסיסטים (11.4 אס' למשחק), ו-10 בטבלת הריבאונדים (ראשון – ווילט עם 25.7 רב').

      ווסטברוק סיים את העונה האחרונה 1 בטבלת הנק' למשחק (31.6 נק'), 3 בטבלת האסיסטים למשחק (10.7 אס'), ו-11 בטבלת הרב' (10.7 רב' למשחק, ראשון השנה היה ווייטסייד עם 14.1 רב').

      לדעתי, הנתונים של ווסטברוק מרשימים יותר משל רוברטסון כאשר עושים השוואה לנתוני שאר מצטייני העונה.

      מה שמשעשע זה שלא אוסקר עם הטריפל דאבל, ולא ווילט עם ה-50+ נק', 20+ רב', זכו בעונת 62 ב-MVP.
      הזוכה היה ביל ראסל מהסלטיקס.

      עוד יותר משעשע –
      ראסל לא נבחר לחמישייה הראשונה באותה עונה…

      (אין בנתונים שהצגתי קביעת עמדה לגבי מי שלדעתי צריך לזכות ב-MVP. כל המעומדים, לדעתי, ראויים.)

      1. כן אבל רוברטסון גם היה 4 בליגה באחוזי קליעה בעוד שווסטברוק אפילו לא ב 200 הראשונים.
        מצד שני לטובת ווסוברוק עובד היוסאג' המטורף שלו לעומת רוברטסון שהיה הרבה יותר דקות על המגרש.

  5. תודה רבה רועי

    לא מבין איך בראד סטיבנס נשאר שנה אחרי שנה מחוץ למירוץ לתואר מאמן העונה…

    הבחור הוביל את הסלטיקס חסרי הכריזמה למקום הראשון במזרח שנשלט ביד רמה בידי לברון וחבריו, בעזרת רוטציה רחבה ומקסום היכולות של שחקניו, שלא נדבר על מה שהוא עשה מאייזאה תומאס (שחקן שעד לפני שנה לא דיברו עליו, ופתאום מזכירים אותו בכל דיון עם ניחוח היסטורי)

      1. למה?

        מיאמי התחילה את העונה עם שני כוכבים שנראו גדולים יותר מכל שחקן אחר בסלטיקס, ועדיין הצליחו לפספס את הפלייאוף במזרח החלש יחסית.

        יוסטון אומנם נתנה עונה אדירה והרבה כבוד מגיע לד'אנטוני, אבל חוץ מלשים את הכדור ביד של הארדן ולהקיף אותו בקלעים לא ראיתי משהו יוצא דופן בכל הקשור לערך המוסף שהוא נתן כמאמן

        1. אף אחד לא ציפה ממיאמי להגיע למצב של 41-41 אלא לחצי מכמות הניצחונות. מבוסטון ציפו להגיע לאזור המקום הרביעי בערך והם עשו קפיצה, גם כי המזרח היה חלש.

  6. הליגה איבדה קצת כיוון השנה
    המון תצוגות אישיות ומספרים לא הגיונים היה שלב שנראה שמה שמעניין את ווסטברוק והארדן זה המאבק על התואר ( הלא חשוב בעליל )
    ווסטברוק MVP מקבוצה ממקום 6 בקונפרנס בעוד לברון,קארי ודוראנט כלל לא בטופ 3
    גרין מגן קבוצתי ענק ,הוא מחפה בצורה נהדרת ,כשומר אישי קוואי הוא האיש
    בחירות הגינות רועי
    הROY יילך לאמביד ,הוא הוא כבר בשלישיה זה שלו

  7. קצת מעצבן אותי שדחו את ההכרזה על התארים ללאחר הפלייאוף. כאילו מנסים להקנות יותר יוקרה לתארים האישיים מהתואר האמיתי. זה צריך להיות כמו שזה היה פעם כאשר התארים האישיים הם רק הכנה לתואר הקבוצתי. אחרי השחקן השישי, המאמן, שחקן ההגנה וכן הלאה התואר לקבוצה הטובה ביותר ניתן אחרון.

    1. השאלה היא אם העובדה שאת זה יזכרו בעוד 50 שנה שקולה (או אפילו קשורה) לכך שהוא היה השחקן בעל הערך הגדול ביותר (בתרגום חופשי…)?

      1. אתה בטוח שבעונה הגדולה ההיא של אוסקר רוברטסון הוא היה השחקן שהכי הועיל לקבוצתו?
        האם מייקל ג'ורדן היה הכי טוב לקבוצתו?
        קובי ברייאנט?
        זה הסגנון. צריך להבין את זה

  8. תודה רועי.
    מסכים עם הכל חוץ מווסטברוק.
    השחקן המועיל ביותר צריך, בין השאר, להוציא את המקסימום מחבריו לקבוצה או לפחות להשתלב באופן מיטבי במשחק הקבוצתי, ווסטברוק עשה את ההפך הגמור. במובן זה, לדעתי, הוא ראוי יותר לתואר אנטי-אמ.וי.פי מאשר לתואר אמ.וי.פי.
    הארדן, לטעמי, עשה את ההיפך – אם משווים את המשחק של יוסטון לשנה שעברה הוא הרבה יותר קבוצתי ומנצל את היתרונות של הרוסטר והשיטה באופן מיטבי. לכן מגיע לדאנטוני את התואר מאמן השנה, לכן מגיע לגורדון את השחקן השישי ולכן מגיע להארדן את האמ.וי.פי.

    1. הארדן בהחלט התקדם והשתפר ,ראסל ממדיך בעיקר להפריע לקהוצה שלו.
      העובדה שיוסטון נראים. הרבה יותר טוב עדין לא מחיבת את פרס מאמן השנה לדאנטוני ,למיטב הבנתי יש מאמנים ראויים ממנו לתואר .
      מיק מלון לאט לאט מקדם את דנבר ויוקיץ,קאר עדין המאמן מספר 1 למרות בעיות הגב.
      פופ ממשיך לבנות קבוצות על ולולא פאצוליה פצע בכונה את קאווי לא בטוח שגולדן סטייט היו עולים לגמר .
      ויש ביוטה מאמן לא רע בכלל .

      1. מסכים שכולם ראויים ועושים עבודה טובה (בעיקר ההוא מסאן אנטוניו, כבר לא מעט שנים….). העדפתי את דאנטוני מאחר ואני חושב שמה שעושים ביוסטון חדשני ונועז. לא תמיד זה מספיק (ע"ע רוטציה קצרה ומאנו ג'ינובילי), אבל זה היה מעניין ויפה לראות.

  9. רועי מסכים עם הרוב חוץ מהראשי, הארדן צריך לזכות לדעתי בטח שאף אחד לא ציפה שיוסטון יעשו רעש העונה. ,בקשר למה נזכור עוד 20-40 שנה, נזכור ששני שחקנים נהדרים לא זכו למרות עונת טריפל (אחת מכוונת יותר מהשנייה) ושסטטיסטיקה עגולה של עשר לא מספיקה לאף תואר, אליפות או mvp.

  10. MVP – לדעתי לברון, אבל גם קוואי והארדן לגיטימיים. ווסטברוק שייך לקרקס.

    הגנה – גרין, הנדז דאון.

    מאמן – הייתי מוסיף לרשימה את קר. נכון שיש לו סגל חלומי, אבל צריך לפשר בין האגואים ולגרום להם לשחק הגנה. כמו כן, הם הגיבו נפלא לפציעה של דוראנט.

    רוקי – מצידי לא לחלק. לא צריך בכח, אין מישהו שהגיע לסף ראוי. אמביד מדהים אבל לא שיחק מספיק.

    מסכים לגבי השחקן השישי.

    משתפר – יאניס אדיר, השאלה היא האם הוא לא טוב מדי עבור התואר הזה.

    1. לברון? איך לשחקן שלקח הפסקות יזומות ממשחקים ואפילו לא סיים ראשון בקונפרנס החלש שלו מגיע MVP? מספיק לראות איך קליבלנד שייטה בפלייאוף כדי להבין כמה הם היו אנדר-אצ'יברים במהלך העונה הסדירה.

    2. יש לקר קייס. 67 ניצחונות שווים לבד פרס, במיוחד בקבוצה עם כל כך הרבה פנים חדשות ופציעה של שחקן מפתח

      1. מסכים במאה אחוז.
        גם מגיע לו הרבה קרדיט על השילוב של דוראנט. זה לא פשוט לעבור ניתוח לב פתוח, גם אם מקבלים לב איכותי כל כך, וההבדל בין התבוסה במשחק הראשון, להמשך העונה היה גדול ומרשים.

    3. "ווסטברוק שייך לקרקס"… קצת לא מכובד לדעתי, אתה לא חייב לאהוב אותו אבל קשה מאוד להתעלם ממה שהוא עושה על הפרקט.

      קרקס? אולי SHOWTIME BASKETBALL.

      1. אני באמת ובתמים חולק עליך – לדעתי מה שראסל עשה הוא לא מכובד. לא מכובד למועדון ולא מכובד לשחקנים שאירתע מזלם לחלוק איתו את הפרקט. גם כאן ההבדל מהארדן משמעותי ובולט. אני לא מצליח להבין את ראסל, את דונובן ואת פרסטי, זה ממש לא מכובד שהתנהגות כזו מתרחשת במועדון שלך במשמרת שלך.

  11. הנימוקים מאוד משכנעים ואני מסכים עם רובם ככולם, חוץ מהMVP. ווסטברוק לא נתן לאף אחד מהשחקנים הטובים לידו (ויש לידו לא מעט כאלה) לצמוח ולהתפתח, במקום לקחת את הכל על עצמו ערב אחר ערב היה יכול לנסות לשחרר ולתת ביטוי גם לשאר השחקנים לידו. עזבו להתפתח, מרגיש שאדאמס ואולדיפו רק הלכו אחורה, למרות ששניהם צעירים והציגו שיפור מתמיד מעונה לעונה. הMVP מהשלישייה שנותרה חייב ללכת להארדן- הוא נתן עונה מדהימה, הוביל את יוסטון למאזן הרבה יותר טוב ממה שציפו מהם, וידע לשחרר ולתת גם לשאר השחקנים לידו לשחק.

  12. כל הבחירות שלך מאוד הגיוניות. שתי הערות קצרות.
    1. המאבק על האמ וי פי הפך לקרקס מפגר. ניפוחי סטטיסטיקות חסרי תועלת. שני המועמדים הראשיים לא הובילו את הקבוצות שלהם לכלום בסופו של דבר, ובספר שלי הם לא היו אפילו מגיעים ל5 האחרונים.
    2. הסתכלות על תואר רוקי השנה מראה שמדובר באחד ממחזורי הרוקיס הכי גרועים מאז ומעולם. אני בכל אופן לא זוכר מחזור רוקיס כל כך חלש כשגם אלו שהראו משהו (שני החבר׳ה מפילי) בכלל לא שייכים למחזור הזה. אולי עוד יתפתח שם ממישהו משהו (בחירות 1 2 ו3 נראות מאוד לא אפויות אבל עם פוטנציאל), נחכה ונראה.

  13. ועוד הערה.
    מישהו יודע למה מפרידים בכל הקשור לתואר האמ וי פי בין העונה הסדירה לפלייאוף? למה הפלייאוף לא משחק? מה ההגיון?

    1. עד השנה נתנו עת הפרסים בסוף העונה הסדירה.
      עכשיו שזה אחרי הפלייאוף, אפשר להחליט שההצבעה תתבצע בסוף הפלייאוף ותתייחס וכלל הביצועים כולל הפלייאוף.
      זה ימנע מצבים של MVP מקבוצה תחת כמו אוקלהומה

      1. +100
        הפרסים עכשיו קצת איבדו את טעמם. למי אכפת מהעונה הסדירה אחרי הפלייאוף. אותי ממש העסיקה שאלת ה-MVP, אבל רק עד שהתחיל הפלייאוף ואז נזכרתי שמדובר במשחק קבוצתי, ושהעןנה הסדירה זה רק הכנה לפלייאוף.
        יכול להיות שאם באמת יתנו את הפרסים על כל העונה כולל הפלייאוף הם יחזרו להיות רלוונטיים, ואולי גם יוסיפו עוד עניין לפלייאוף.

  14. מעניין למה רק ההגנה קיבלה היסטורית קטגוריה נפרדת.
    לדעתי צריך לתת גם את שחקן ההתקפה של העונה (הארדן או ווסטברוק), ואת הmvp לשנות לשחקן two-way הטוב ביותר העונה (קוואי).
    זה יפתור את כל בעיית ההגדרה של "מה זה mvp".
    בהתאם לחידושי התקופה, אפשר גם להוסיף את שחקן הd&3 הטוב ביותר

    1. אחלה שאלה לגבי ההתייחסות המיוחדת להגנה כחלק נפרד מהמשחק. הרי זה לא כמו בפוטבול שם יש משמעות להפרדה. גם שם אגב ההטייה הקבועה היא לשחקני התקפה בבחירת הMVP

  15. ולגבי ספולסטרה – אני ממש לא חושב שהוא צריך להיות מועמד. למיטב ידיעתי הוא היה המאמן במיאמי גם בחצי הראשון והגרוע של העונה.
    אני שם את סטיבנס וגם את קווין סניידר הרבה לפניו

  16. תודה רועי.
    בהסתכלות ברטרופרספקטיבה לאף אחד לא יהיה אכפת מהאחוז האפקטיבי של ווסטברוק, או שהקבוצה שלו סיימה במקום ה10 בליגה (לעומת ה3 של הארדן ויוסטון). הטריפל דאבל הוא כל כך היסטורי כך שאפילו שבמהלך העונה היה לי ברור שהארדן חייב לקבל את התואר, במבט של כמה חודשים לאחור אין לי ספק שהוא מגיע לווסטברוק.
    והעונה הההיסטורית של הארדן היתה זוכה בכל שנה אחרת אבל זה המזל שלו. ההצלחה של הקבוצה לאורך זמן היא החשובה. אם יש משהו טוב אחד שההחלטה של דוראנט עשתה היא ההבנה הזו שכל התארים האישיים לא שווים כלום ואני מאמין שגם הארדן וגם ווסטברוק מבינים את זה.

  17. לא מסכים עם הבחירה בגרין (וגם לא אוהב אותו באופן אישי..). האגדה שגרין ״יכול לשמור על כל עמדה״ היא מגוחכת. כבר כתבתי שהוא אכן מגן פרימטר מצוין עם אחלה מהלכי האסל, אבל מגן אישי בינוני ולא קרוב אפילו ליכולת של קאווי, אייברי בראדלי, סמארט ועוד רבים אחרים. אפילו בקבוצה שלו הוא לא השומר האישי הכי טוב אלא קליי ואחריו דוראנט. כל גארד זריז מסבסב אותו בקלות וכל גבוה עם יכולת פוסט מינימלית קולע מעליו בקלות. אני מציע שפשוט תסתכלו עליו במשחקים ותראו שרוב מהלכי ההגנה שלו כמו חסימות וחטיפות לדוגמא, הוא יוצר מעזרה לאחרים ובדרכ בלי שהשחקן המתקיף רואה אותו מגיע. זאת כמובן אחלה יכולת של קריאת מהלכים אבל בטח שלא אמורה לזכות אותו בפרס. בקיצור רועי ממש לא מסכים על הבחירה

    1. אני חייב להגיד שהסתכלתי עליו די הרבה העונה ואני לגמרי לא מסכים איתך. הוא שומר אישי מצוין. ברור שהוא יתקשה מול גארדים זריזים אבל זה כמו שלא תבחן את ההגנה של קליי תומפסון בשמירה על גבוה מתחת לסל.
      בשמירה אחד על אחד מול פורוורדים וסנטרים הוא מגן אישי נהדר.

    2. האגדה בכלל לא מגוכחת, גם אני צפיתי כמעט בכל משחקי הלוחמים השנה, והוא אשכרה השחקן היחיד בליגה שמצליח לשמור בהצלחה יתרה את כל חמשת העמדות. לדוראנט אולי יש את היכולת להיות יותר טוב גם בזה, אבל הוא פחות עושה את זה לבינתיים. ולברון שגם מסוגל פשוט לא רוצה מספיק.

      הקביעה כי רוב מהלכי ההגנה שלו כמו חסימות וחטיפות לדוגמא, הוא יוצר מעזרה לאחרים ובדרכ בלי שהשחקן המתקיף רואה אותו מגיע אינה מתיישבת עם המציאות, הוא עושה אותם דברים גם כשהמתקיף כן רואה אותו ותוקף אותו במודע.

  18. מעולם בהיסטוריה של ה NBA האיכות או המאזן של הקבוצה לא שיחקה תפקיד בבחירת רוקי השנה , רוב הזמן הרוקיס המובילים נבחרים לקבוצות בטופ של הלוטרי שבלי קשר למי הם בחרו יהיו קבוצות עם מאזן רע.
    אין צורך לפמפם את השקר או חוסר הידיעה הזה

    1. "בדרך כלל בפרס הזה בוחרים לפי הביצועים בלבד, בלי קשר להצלחה קבוצתית".

      זה כתוב במאמר, פשוטו כמשמעו. גם כתוב במאמר שזאת לא תחזית שלי בקשר לזוכים אלא למי לדעתי מגיע לזכות. אבל בשביל מה לקרוא לפני שאתה יורד על המאמר

      1. "השני היה רכז פותח בקבוצת פלייאוף ולכן הוא צריך לזכות,"

        זה ציטוט שלך , אתה אומר שהוא צריך לזכות על בסיס זה שהוא היה בפלייאוף

  19. ניתוח טוב מסכים עם הכל למעט : רוקי העונה הייתי הולך על סאריץ' – עניין של טעם אישי. עוד משהו שחסר לי זה בראד סטיבנס לפחות במועמדים למאמן העונה (הייתי מחליף אותו עם פופוביץ שהוא כמעט בחירה אוטומטית) כי הוא בכל זאת לקח סגל לא הכי מעניין למקום הראשון במזרח (ברור לי שיש הרבה שלא חושבים כמוני ולא מעריכים אותו זו דעתי בכל מקרה).

  20. תודה.
    האמת כבר הספקתי לשכוח שיש עוד פרסים לחלק, העיתוי קצת מוזר השנה, אבל שיהיה…

    לדעתי אסור לתת לווסטברוק את הMVP, ולו רק בשביל להראות לשחקנים שסטטיסטיקה, מדהימה ככל שתהיה, לא שווה כלום כשהיא באה על חשבון הצלחת הקבוצה.

    הגנה – גם לדעתי גרין צריך לזכות, אבל יש לי הרגשה שלאונרד יקבל, יש בליגה מעין אנטגוניזם כלפי גרין, חבל לדעתי, כי באמת מגיע לו.

    מאמן – אני בכלל לא מבין למה ספולסטרה מועמד, החצי השני בהחלט היה מדהים, אבל בחצי הראשון הקבוצה הייתה זוועה, ועד כמה שידוע לי התואר הוא על עונה שלמה, לא על החודשיים האחרונים.
    דאנתוני הוא הבחירה הנכונה בלי שאלה.

  21. רועי הבחירות שלך מצוינות.
    בעניין ה MVP גם אני לא אוהב את מה שווסטברוק עשה אבל אין מה לעשות, האמריקאים מתים על זה והוא יקבל את התואר (הארדן סחב על גביו את יוסטון לעונה מעל ומעבר לציפיות).
    בהגנה אני מעדיף את רודי גובר

  22. 2 תובנות שלי .
    1. מבאס הבחירה בפגרה מקווה שיחזרו לעיתוי הקודם.

    2. אמביד שיחק מעט משחקים…אבל גם אם היה עושה 0 בעוד 10 משחקים והיה מגיע לימי המשחקים עדיין הייתי בוחר בו…..כך שהן כל כך טוב מכולם והתואר צריך להיות שלו.
    בכל זאת הערה למיידן יייתכן שהיה כך כך טוב זה לטופ 3 אך לא בהכרח טופ 1….כי הכל נקבע כבר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט