ב-26.6, מחרתיים, יחולקו הפרסים העונתיים השונים – MVP, שחקן ההגנה של העונה, השחקן השישי של העונה וכו'. הנה הזווית שלי על כל אחד מהפרסים:

*

MVP – ראסל ווסטברוק

פיינליסטים (נקבעו על ידי הליגה): ראסל ווסטברוק, קוואי לנארד, ג'יימס הארדן.

אתם מוזמנים לקרוא את סדרת הכתבות הזאת על המועמדים השונים ל-MVP. אז כתבתי שלברון ראוי לפרס, אבל הקריסה של קליבלנד בחודשיים האחרונים של העונה הסדירה הוציאו אותו מהמירוץ. המועמדים, לפי ה-NBA (חשוב לדעת שכבר הצביעו על הפרסים) הם ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן וקוואי לנארד. כשמסתכלים על העונה הסדירה, זה צריך להיות ווסטברוק. הבחור עשה טריפל-דאבל למשחק במשך עונה שלמה.

בכל מקרה, דיברנו על המירוץ הספציפי הזה מספיק ואין סיבה לפתוח את הנושא שוב. אני יכול לדבר במשך שעות על האסיסטים המנופחים של הארדן (ההפרש, ברובו, נובע מזה שהשחקנים של הרוקטס קולעים יותר ממסירות ומזה שהארדן משחק יותר), תומכי המזוקן על ה-uncontested rebounds של ווסטברוק ואנשי קוואי יזכירו את הצד השני של המגרש, אבל לא יזכרו את זה עוד 55 שנה מהיום. את ממוצעי הטריפל-דאבל יזכרו. לכן זה חייב להיות ווסטברוק.

*

שחקן ההגנה של העונה – דריימונד גרין

פיינליסטים: דריימונד גרין, קוואי לנארד, רודי גובר.

זמן של מספרים:

רודי גובר – שמר על 15.4 זריקות במשחק שנקלעו ב-43.1% (כולל 1.8 זריקות מהשלוש שנקלעו ב-30.8%).

קוואי לנארד – שמר על 9.2 זריקות במשחק שנקלעו ב-45.5% (כולל 3.1 זריקות מהשלוש שנקלעו ב-38.1%).

דריימונד גרין – שמר על 15.9 זריקות במשחק שנקלעו ב-40% (כולל 4.6 זריקות מהשלוש שנקלעו ב-29.5%).

הנתונים האלה לא מייצגים לחלוטין, כי יש להוסיף את החטיפות של לנארד (1.8 במשחק) וההגנה הנהדרת של גובר על הטבעת בשביל תמונה יותר מלאה. עדיין, גרין הכי ראוי. מזלזלים בהגנה הנהדרת שהוא וגולדן סטייט הציגו העונה. היה להם את הדירוג ההגנתי (כמות הנקודות שהקבוצה מרשה בממוצע ב-100 התקפות) השני הכי טוב בליגה, כשהם מאפשרים ליריבותיהן לקלוע שלשות וזריקות ל-2 נקודות באחוז הנמוך ביותר, כל זה בזמן שיש להם את זאזא פצ'וליה וסטפן קרי, שני שומרים בינוניים ומטה, בחמישייה.

בלי גרין זה לא היה מתאפשר. גם קליי תומפסון וקווין דוראנט שומרים ענקיים, וכמובן אנדרה איגודלה ושון ליבינגסטון שעולים מהספסל, אבל הרוב זה דריימונד. לא מקרי שהוא הגן על הכי הרבה זריקות בליגה העונה (אחרי קריסטפס פורזינגיס) ובאחוז הטוב ביותר מכל השחקנים ששמרו על מעל 12 זריקות במשחק. כל זה, לצד 2 חטיפות ו-1.4 חסימות במשחק, שווים את הפרס.

*

מאמן העונה – מייק ד'אנטוני

פיינליסטים: מייק ד'אנטוני, אריק ספולסטרה, גרג פופוביץ'.

רציתי לתת לאריק ספולסטרה שעשה עבודה נהדרת עם מיאמי במהלך העונה, אבל מישהו שלא הגיע לפלייאוף לא צריך לקבל את הפרס. פופוביץ' נתן עונה טובה עם הספרס, כמו תמיד, אבל אני לא חושב שמגיע לו השנה. לסטיב קר שלא מועמד מגיע יותר משניהם לדעתי, אבל גם הוא פחות ראוי מד'אנטוני. אף אחד לא ציפה שיוסטון תהיה כל כך טובה. הרבה אנשים, כולל הח"מ, האמינו שהם לא יגיעו בכלל לפלייאוף.

למרות כל זה, הם הצליחו לנצח 55 משחקים בעונה הכי טובה שלהם מאז שנות אולג'ואן. הרבה השחקנים של הקבוצה נתנו עונות קריירה והם הוציאו 120% מעצמם. הארדן היה נהדר, אריק גורדון וראיין אנדרסון חזרו מניו אורלינס מהקבר, קלינט קפלה הפך משחקן ספסל לסנטר פותח לגיטימי ולא חסרות עוד דוגמאות. שיפור כזה גדול מצדיק את הפרס, וקואוץ' ד'אנטוני חד משמעית ראוי.

*

רוקי העונה – מלקולם ברוגדון

פיינליסטים: ג'ואל אמביד, דריו סאריץ', מלקולם ברוגדון.

ג'ואל אמביד נתן עונה נהדרת, אבל הוא שיחק רק 31 משחקים. בהתחשב בזה שאנחנו מדברים על רוקי העונה, ולא על רוקי השליש הראשון של העונה, הוא בחוץ. זה משאיר אותנו עם דריו סאריץ' ומלקולם ברוגדון. בדרך כלל בפרס הזה בוחרים לפי הביצועים בלבד, בלי קשר להצלחה קבוצתית. בכמות כמעט זהה של דקות ברוגדון קלע 10.2 נקודות עם 4.2 אסיסטים ו-1.1 חטיפות במשחק, ואילו סאריץ' קלע 12.8 נקודות עם 6.3 ריבאונדים ו-2.2 אסיסטים בערב.

האחוזים של ברוגדון (45.7% מהשדה, 40.4% מהשלוש) עדיפים על סאריץ' (41.1% מהשדה, 31.1% מהשלוש), אבל קשה להכחיש את החודשיים האחרונים הנהדרים של הקרואטי (14.6 נקודות ו-6.6 ריב' בשליש האחרון של העונה). ההבדל ביניהם: אחד בחודשיים האחרונים של העונה העביר את הזמן עד לפגרה, וסיים את העונה עם 28 ניצחונות ובמקום ה-13. השני היה רכז פותח בקבוצת פלייאוף ולכן הוא צריך לזכות, אבל הסיכויים של ברוגדון קטנים.

*

השחקן השישי – אריק גורדון

פיינליסטים: אריק גורדון, אנדרה איגודלה, לו וויליאמס.

אנדרה איגודלה צריך לקבל את הפרס הזה מתישהו, אבל זאת הייתה עונה סדירה די חלשה שלו (7.6 נקודות, 4 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים במשחק). לו וויליאמס נתן עונה די דומה לגורדון מבחינת המספרים, אבל סוויט לו שיחק ברוב העונה בלייקרס הלא תחרותית. גורדון קלע 16.2 נקודות למשחק מהספסל באחוזים נהדרים (40.6% מהשדה, 46.8% מהשלוש). כשהוא עושה את זה בקבוצה שמנצחת 55 משחקים, ולא באיזה קבוצת תחתית שמאפשרת לשחקנים שלה לנפח מספרים לקראת החוזה הבא, הוא נתן עונה של שחקן שישי.

*

השחקן המשתפר – יאניס אנדטקומפו

פיינליסטים: יאניס אנדטקומפו, ניקולה יוקיץ', רודי גובר.

ניקולה יוקיץ' נתן קפיצת מדרגה השנה, אבל הוא בשנתו השנייה בליגה – בדרך כלל שחקנים בשלב הזה לא מקבלים את הפרס. זה משאיר אותנו עם גובר והגריק פריק. לצרפתי יש קייס לא רע – הוא היה ונשאר אחד המגנים הטובים ביותר על הטבעת, אבל השנה משחק ההתקפה שלו התפתח – הוא קולע 14 נקודות למשחק לעומת 11 ובאחוז טוב בהרבה, לצד שיפור די משמעותי בתנועה שלו בלי הכדור, בין אם בכניסות לטבעת או כחוסם בפיק-נ'-רול. זה שיפור מאוד מרשים, לצד שיפור קטן ביכולות הריבאונד והחסימה שלו.

למרות כל זה, השם של הפריק כתוב על הפרס. בכל עונה הוא שובר שיאים אישיים ב-5 קטגוריות הסטטיסטיקה הגדולות, אבל השנה הוא הפך לפרנצ'ייז פלייר של קבוצה שמגיעה לפלייאוף. השיפור שלו השנה היה גדול במיוחד – הוא עשה הכל (קליעה, ריבאונדים, מסירה, חטיפות וחסימות) טוב יותר משמעותית וסחב מועדון לבד במשך רוב העונה. אחד השחקנים המשתפרים הטובים ביותר, ובניגוד לכמה זוכים אחרים (ארון ברוקס, סי ג'יי מקולום, דני גריינג'ר) יש לו עוד הרבה להוציא מעצמו.