​

בלוז של סוף עונה

יומן פליקנס אחרון לעונת 2016-17 מאת מולי

"לזכותו של אלווין ג'נטרי ייאמר שהוא תמיד אמר שזה ייקח זמן," אמר בארט לביג ג'ו גריפה כשהם ישבו על כוסית בבאר חשוך ברובע הצרפתי ודיברו על משחק אתמול של הפליקנס מול ההורנטס בספקטרום סנטר שבשארלוט.

ביג ג'ו גריפה היה ידע בכל רחבי ניו אורלינס כאוהד עם הרמקול האנושי. היה לו גרון שהיה מסוגל להפיק קולות בדציבלים מטורפים, וכל מי ששמע אותו חיפש את הרמקולים החבויים. מחוץ ליציע, עם זאת, נהג ביג ג'ו לדבר כמעט בלחש ובארט מצא עצמו לעתים קרובות מטה את אוזנו באופן בלתי מודע כמעט לכיוונו של ג'ו כדי לשמוע טוב יותר מה הוא אומר.

"אולי," ספק אמר ספק לחש ביג ג'ו, "אבל בשורה התחתונה בוגי קאזינס נשאר על הספסל מאז שג'נטרי הוציא אותו אחרי שספג חמש עבירות כעשר דקות לסיום המשחק. אפילו בהארכה הוא לא הכניס אותו לשנייה, ואז… אז דייוויס קלע וקלע, 46 נקודות מהן 15 ברבע הרביעי ותשע בהארכה וכמו שאתה יודע – ניצחנו!"

"נו טוב," אמר בארט, "האחד עשר במרץ זה היומולדת של אנטוני דייוויס והוא נתן לעצמו ולנו מתנת יומולדת עשרים ושלוש."

"הוא רק בן עשרים ושלוש?" שאל ביג ג'ו בתמיהה, "איכשהו נראה כאילו הוא משחק בליגה מאז ומתמיד, הייתי בטוח 29 או משהו כזה. מעניין מה הוא ביקש כמתנת יום הולדת."

"אני לא יודע מה הוא ביקש מאחרים," אמר בארט, "אבל מעצמו הוא ביקש וקיבל אחלה הופעה. 46 נקודות, 23 כדורים חוזרים, שלושה אסיסטים וחסימה? מכובד ביותר כמתנת יום הולדת. לא? וחוץ מזה,  אני ממש שמח שאלווין ג'נטרי ודל דמפס הביאו לו את ג'ורדן קראופורד כמתנת יום הולדת. תשמע, אני יותר ויותר מתפעל מקראופורד:  19 נקודות וששה אסיסטים ב26 דקות? מי היה מאמין. אני סקרן מה יקרה כשהוא יפתח בחמישייה ויקבל יותר דקות ."

"כן, הוא בהחלט הפתעת העונה של הפליקנס עד כה," הסכים בשיעול  ביג ג'ו, "אבל האם אתה חושב כמוני שהניצחון הזה הוא תחילת המהפך?"

"אוהד חייב להיות אופטימי כל פעם מחדש," חייך בארט, "אחרת מה הטעם בלהיות אוהד? האם אני חושב שננצח את כל ששה עשר המשחקים שנותרו עד סוף העונה? ההיגיון אומר שלא, אבל איכשהו יש בי תחושה שכן. יש בי תחושה שכל מה שאנו רואים כעת זה רק קצה היכולת של הפליקנס." הוא נשם עמוקות והמשיך מהורהר: "זה לא רק בגלל קאזינס, לגביו יש בי תחושה שהוא ירד בממוצעים שלו לאזור ה – 17 נקודות ו- 17 כדורים חוזרים בכעשרים ושבע דקות. אבל כן יש בי תחושה שדווקא קראופורד הוא החוליה החסרה בהפיכת הקבוצה לשלמה יחד עם דייוויס וג'רו הולידיי שאגב, היה היום מצוין כרגיל עם 15 נק' ו-13 אסיסטים. אתה קולט שהקראופורד הזה קלע חמש משבע הזריקות שלו לשלוש ושבע מתריסר הזריקות לשתיים?"

"הלוואיי," לחש ביג ג'ו וכמיהה בעיניו, ואז חייך, כמו "הפעיל" את הרמקול האנושי והרעיד את חלונות הפאב והיושבים בו בשאגה: "ליידיז אנד ג'נטלמן, הפליקנס מנצחים שוב ועולים לפלייאוףףףףף!"

"אמן, לו יהי רצון," לחש בארט והשניים השיקו כוסיותיהם.

Sixteen Pelican winnings

hanging on the wall

should we kick portland's ass

from joy, than we shall fall

fifteen Pelican winnings

hanging on the wall.

"עוד ניצחון הושג, וחמישה עשר נותרו על הקיר…" שר בארט באושר בעודו רץ בחמש בבוקר דרך וולדננברג פארק לאורך נהר המיסיסיפי. הוא רץ עד אקווריום אודובון, ואז סב על עקבותיו שב בריצה  לביתו כשריאותיו שורפות, רגליו דואבות ולבבו מלא אושר מניצחון ליל אמש.

"אני יודע שזה נשמע אידיוטי," אמר מתנשף להנרי וולדן, חברו ובלש לענייני גירושין שרץ לצדו, "אבל הניצחון אתמול בערב משמח אותי גם מעצם הניצחון וגם כי הוא הושג נגד מתחרה שלנו על הפלייאוף."

"אתה חושב שהניצחון הערב הושג כי היינו טובים או כי פורטלנד הסריחו את הפארקט?" שאל הנרי, מתנשף גם הוא.

"האמת, לא יודע וחייב להודות שלא אכפת לי. אף אחד לא שיחק יותר משלושים דקות, כנראה כי ג'נטרי – תודה לאל- זכר שהערב יש באק-טו-באק בחוץ מול מיאמי, אז הוא גם שיתף אחד עשר שחקנים, לא כולל אסיק והוליס תומפסון, שהשמועות אומרות שחוזה עשרת הימים שלו לא יחודש."

"כן, ראיתי שהביאו את הרוקי וויין סלדון ג'וניור לחוזה לעשרה ימים וג'נטרי אפילו פתח איתו בחמישייה. לא שהוא עשה הרבה מדי…" אמר הנרי.

"בחיי שלא מבין את השיטה הזו," אמר בארט. "הוא  פתח הרבה גם עם הוליס תומפסון וכעת מוותר עליו. מילא, לפחות הפעם זה כן הצליח לו כאשר ששה שחקנים קלעו יותר מעשר: דייוויס ובוגי והולידיי כמובן, אבל גם מור וסולומון היל ובעיקר קראופורד."

הוא התנשף, שאף ונשף, הגביר מעט את המהירות ואמר: "שמע, לא הייתי מאמין עליו: ארבעה מתוך ארבעה משחקים עם דאבל פיגורז ולא עשר אלא ממוצע של 15.3 נקודות ו-3.3 אסיסטים למשחק. נייס! בעצם: סופר נייס."

"כן, קראופורד הוא בהחלט אחלה שיחוק," הסכים הנרי.

"שמע, כנראה שהמנוחה עשתה לקבוצה טוב כי רואים שהקבוצה מתחברת," אמר בארט, "רק חמישה איבודי כדור, תשעה עשר אסיסטים, ארבעים ותשעה כדורים חוזרים ועשר חטיפות כדור, נחמד ביותר."

"חושב שננצח מחר מול מיאמי?" שאל הנרי.

"אני לא בטוח," אמר בארט, "התחזקנו, זה ברור, אבל ראיתי גם המון בעיות: ריבאונד ההתקפה כמעט ולא קיים – ארבעה בלבד – ולא תגיד שקלענו באחוז מדהים: 28.6% מהשלוש ו- 47.5% מהשתיים. וגרוע יותר: 60%!!! מקו העונשין? מה לעזאזאל הרעיון? חייבים לטפל בכל אלו אם רוצים לנצח את כל המשחקים עד סוף העונה."

עד תום החצי הראשון של הרבע הרביעי במשחק החוץ מול מיאמי, השיפור נראה לעין: מספר הריבאונדים ההתקפיים הוכפל, האחוז משלוש עלה ל-40.9% האחוז מהשתיים עלה מזערית ל- 47.7% והאחוז מקליעות העונשין נשק לשבעים אחוז. במשחק שותפו עשרה שחקנים וששה מהם קלעו יותר מעשר נקודות, אבל אם "הודות" לבאק-טו-באק" ואם עקב ה"מחלה" הקבועה של ירידה בכושר בחמש הדקות האחרונות, הקבוצה הפסידה בשורה התחתונה למיאמי בשמונה הפרש וקאזינס, שהצליח לספוג עבירה טכנית (מס. 19 העונה) ייעדר מן המשחק הבא.

"בחיי שאני לא יודע אם היעדרותו של קאזינס היא הגורם לכך," אמר בארט לסופי, "אבל ברור שהגענו למשחק הזה מול יוסטון כמו טילים שהעיפו אותם מן המגרש הרחק לירח. הנה תראי, כבר בסוף הרבע הראשון הההפרש עמד על 13, במחצית 18 ובסיום המשחק על 16 נקודות."

"מסכימה איתך," אמרה סופי, "מדליק שסולומון היל תפס אחלה יום עם 30 נקודות, ששה ריבאונדים ושבעה אסיסטים, דייוויס כרגיל עם 24 נקודות וחמישה עשר ריבאונדים והולידיי, פרייזר, וסלדן גוניור (ששוב עלה בחמישייה) קלעו בדבל פיגורז. מעניין שדווקא קרופורד, שקיבל בבוקר חוזה עד סוף העונה, קלע 'רק' תשע נקודות אבל גם היו לו גם חמישה ריבאונדים ושלושה אסיסטים בתשע-עשרה דקות."

"והם שוב החתימו את קווין קוק, שהיה גם בתחילת העונה," אמר בארט, "הסגל ממש נראה כמו תחנת רכבת. מודה שלא מבין אבל עובדה שאף אחד לא נתן לנו סיכוי לנצח את יוסטון – וניצחנו."

"אני מפחדת ממה שיהיה מחרתים מול מינסוטה," אמרה סופי והוסיפה: "אתה חושב שאנחנו צריכים לעשות משהו?"

"כמו מה?" שאל בארט.

"כמו ללכת לקבר של מארי לאבו ולבקש משאלה." אמרה סופי.

בארט חייך, כמו כל בן ניו אורלינס גם הוא הכיר את הסיפורים על מארי לאבו, כוהנת הוודו הנודעת (10 בספטמבר 1794 – 16 ביוני 1881) שעד ימינו יש הנוהגים לעלות אל קברה שבבית הקברות סיינט לואיס, לצייר עליו צלב ולבקש משאלה.

כנראה שביקורה של סופי בקבר של מארי לאבו עשה את שלו, כי לאחר מחצית ראשונה מגומגמת, באה מחצית שנייה מופלאה בכיכובם של דייוויס, הולידיי וקראופורד (22 נקודות ב- 21 דקות) והפליקנס ניצחו עוד מתחרה ישירה על המקום בפלייאוף כששה משחקניהם קולעים יותר מעשר נקודות.

גם במשחק הבית מול ממפיס השינוי חל בתחילת המחצית השנייה. להקת הפליקנים, בניצוחו של קאזינס שקלע 41  וקלט  17 כדורים חוזרים וקינח בשתי חטיפות ושלוש חסימות, הפכה פיגור של שבע במחצית ליתרון בתריסר נקודות בסוף הרבע השלישי, יתרון שנשמר עד לסיום המשחק וסיים רצף של ארבעה ניצחונות של הגריזליז.

בארט שמע את קאזינס אומר לכתבים בחדר ההלבשה אחרי המשחק: "מרגיש טוב לשבור סופסוף את הקיר הזה, לצאת מן הקליפה." ובהמשך אומר גם "מאז שהגעתי לכאן הם אמרו לי לצאת למגרש, להיות אגרסיבי ולהיות עצמי. הלילה אני חושב שסופסוף הצלחתי לעשות זאת."

"אבל לא היית היחיד," חשב בארט לעצמו, "גם דייוויס, הולידיי וקראופורד סיפקו את הסחורה בדבל פיגורז ואפילו אז'ינקה שלא קלע אף נקודה, כן קלט תשעה כדורים חוזרים."

מול יוסטון ביוסטון, אז'ינקה כלל לא שיחק. לא שיחקו גם מוטייג'ונאס וקוק ודיאלו כלל לא היה בסגל כמו גם אסיק החולה. ג'נטרי שיתף רק תשעה שחקנים אך קאמינגהאם ובמיוחד פרייזר לא ניפקו מאומה על לוח התוצאות. לעומתם, קאזינס, דייוויס, הולידיי וקרופורד הופיעו למשחק וקלעו בדאבל פיגורז, והיל ומור קלעו חד ספרתית.

ועדיין, 1:45 דקות לסיום יוסטון הובילו בשתי נקודות בלבד 107-105 אך בזמן שנותר עד הסיום הפליקנס החטיאו ואיבדו כדורים וקלעו רק זוג נקודות מול עשר של יוסטון, חמש של הארדן וחמש של פטריק בברלי. בארט לא הבין מדוע במצב שכזה קראופורד, מומחה שלשות היחיד של הפליקנס, לא עלה לשחק ועוד יותר מדוע דייוויס לא זרק כלל בזמן הזה.

"נותרו עוד שני משחקי חוץ, ואז ארבעה משחקי בית וארבעה משחקי חוץ לסיום העונה," אמר בארט העגום לסופי, "מתוך אלו שלושה משחקים מול דנבר, אחד מול דאלאס ואחד מול פורטלנד. בחמשת אלו חייבים לנצח ויהי מה כדי להגיע לפלייאוף, אבל זה לא יספיק. אנו חייבים לפחות תשעה ניצחונות כדי שנהיה הפלייאוף. משימה לא קלה הייתי אומר."

"בהחלט לא קלה," הסכימה סופי, "במיוחד כשיש לנו משחקי חוץ מול את גולדן סטייט, שיקגו ויוטה. כנראה שלעזרה של מארי לאבו יש אפקט לזמן מוגבל בלבד"

"אז קאזינס לא שיחק אמש בגלל נקע בקרסול הימני," סיפר בארט לרייצ'ל, חברתה של סופי שהיתה מאושפזת אחרי שנפלה בקניון ושברה את הכתף.

רייצ'ל, שהיה לה מנוי עם כל משפחתה במרכז השורה השלישית בסמות'י סנטר מזה יותר מעשור, חייכה ואמרה: "לא ראיתי את משחק הניצחון מול דנבר בשידור חי כי בדיוק הייתי בטיפולים, אבל אני חושבת שטוב שהוא לא שיחק במשחק הזה, גם כי בינתיים הקבוצה עדיין משחקת טוב יותר בלעדיו, אבל בעיקר כי זה אומר שבמשחק הבא דנבר לא יוכלו להתכונן על סמך המשחק הזה."

"צודקת," אמר בארט, "ולשמחתי ג'נטרי סופסוף העלה את קאנינגהאם בחמישייה, ואכן רוב המשחק הובלנו. מה שנחמד הוא שלשמונה מתוך האחד-עשר ששיחקו היה ציון +/- חיובי ולכולם חוץ מאחד אפילו חיובי בדאבל-דיג'יט."

"היום, מול יוטה בחוץ, זה משחק המפתח שלנו," אמרה סופי, "אני מקווה שקאזינס כן ישחק, זה יעזור לעייפות במשחק הבאק-טו-באק של השאר. לפחות ג'נטרי נתן אתמול לכולם לנוח, כשרק פרייזר שיחק יותר מ-28 דקות."

"רייצ'ל, מתי את יוצאת מכאן?" שאל בארט.

"אני מקווה להיות במגרש במשחק הבית הקרוב," ענתה רייצ'ל.

"נשמח לראותך שם," אמר בארט וסופי הנהנה להסכמה.

אז קאזינס לא שיחק בסוף מול יוטה, ג'נטרי שיתף רק שמונה שחקנים (שבעה למעשה כי אז'ינקה שיחק רק שמונה דקות), מה שהתברר כמעט מדי שחקנים למשחק של יום-אחרי-יום, ויוטה ניצחה אחרי שהובילה ברוב המשחק ובכל קטגוריה שהיא. קראופורד קלע תריסר, אך הפעם בשלושים דקות משחק ודייויס קלע 36 עם 17 כדורים חוזרים, שלוש חסימות, שלוש חטיפות ושלושה אסיסטים, אך זה לא הספיק, אולי מאחר ויוטה קטפו 11 כדורים חוזרים בהתקפה מחד ומאחר והיחיד שהיו לו יותר מארבעה כדורים חוזרים (לא כולל דייוויס) היה הסקונד פורווארד סולומון היל מאידך.

"ההפסד הזה," חשב בארט לעצמו, "בדיוק כמו שרייצ'ל אמרה, די מוריד את המסך על הסיכוי שלנו להגיע לפלייאוף.  אבל חייבים להיות אופטימים ולהמשיך לקוות…"

"זה מרגיש כאילו אנו כבר בפלייאוף," אמר בארט לסופי ולרייצ'ל המגובסת כשישבו לאכול בסמות'י סנטר לאחר המשחק מול דאלאס.

רייצ'ל  הנהנה בהסכמה, "ראית איך קאנינגהאם ודייוויס רדפו אחרי הכדור האבוד ההוא אל תוך שולחן המזכירות? קאנינגהאם מתרסק ראשון ואז דייוויס לא מצליח לעצור את עצמו ומתרסק ישר עליו, ובדרך דופק את הראש של קאנינגהאם במוניטור. זו בהחלט גישה של פלייאוף!"

"נכון," הסכימה סופי, "אני חושבת שגם ג'נטרי קלט את זה, כי רק שמונה שחקנים שותפו, ואפילו קאזינס שחזר מהפציעה שיחק ארבעים דקות."

"וחמישה מהם קלעו בדאבל פיגורז," אמר בארט, "דייוויס, קאזינס, הולידיי, קאנינגהאם וכמובן קראופורד, שקלע גם את שלשת הניצחון. אבל זה יותר מזה, לא רק שלקחנו חמישה כדורים חוזרים יותר מהם, אלא לקחנו עשרה כדורים חוזרים בהתקפה, שניים יותר מדאלאס, מעניין מה השיא עונתי שלנו?"

"אני זוכרת משחק עם 18 כדורים חוזרים בהתקפה," אמרה סופי, "זה היה לדעתי מול ברוקלין אי שם בינואר."

"נכון," הסכימה איתה רייצ'ל, "וחודש קודם היו לנו 16 במשחק מול פילדלפיה."

"אני זוכרת את המשחק הזה," אמרה סופי, "לקחנו בו 56 כדורים חוזרים סך הכול. יחד עם המשחק מול אינדיאנה כמה ימים קודם זה היה השיא  בעונה הזו עד למשחק שניצחנו בו את דנבר יום לפני ששברת את הכתף, שם לקחנו 60 כדורים חוזרים."

"וזה כלום לעומת שיא כל הזמנים של הנ.ב.א.," אמר בארט, "בדצמבר 1960 בוסטון קלטו 109 כדורים חוזרים במשחק שלהם מול דטרויט. בואו ננסה לשתות יחד 109 כוסיות וויסקי…" הבנות חייכו ושלושתם הרימו עוד כוס לחיי הפליקנס.

בארט, סופי וג'וני וויז'ינסקי, חברו לחדר של בארט בשנה הראשונה שלו בקולג', מי שכונה "ג'וני המהלך" (ג'וני ווקר) בעיקר בגלל העמידה האופיינית שלו, שזהה כמעט לחלוטין לזו של הדמות המהלכת המודפסת על גבי בקבוקי הוויסקי של "ג'וני ווקר", ישבו בבאר "הנפחייה של לאפיט" ברחוב בורבון המפורסם 917 בניו אורלינס ונהנו ממוסיקת הבלוז שהתנגנה ברקע.

"אתה חייב המשכיות והיסטוריה כדי להגיע להישגים," אמר בארט, "הנה, תראה את הבאר הזה, ג'וני, זה הבאר הוותיק היותר בניו אורלינס, והוא פעיל כאן כבר מאז שנת 1772!"

"אני הרי מבוסטון, מעיר של ההמשכיות," חייך ג'וני, "וכמו שאתם יודעים אין בליגה כמו הסלטיקס להמחיש את חשיבותה של המשכיות."

"זה אולי נכון," אמרה סופי, "אבל המשכיות דינה מדי פעם לרדת לתהומות, הנה תראה את דאלאס בשנה האחרונה של נוביצקי. מצד שני תראו את סקרמנטו שבוסטון שלך כיסחו הערב כדוגמה הפוכה של חוסר המשכיות מוחלט," חייך ג'וני, "סקרמנטו ויתרו על כל דבר אפשרי בטרייד אתכם ולא פלא שמשחק הסתיים ב- 28 הפרש לטובתכם."

"השאלה היא האם אנחנו, הפליקנס, מתחילים כעת עם קאזינס (שאגב, פשוט הופיע במטרה להעניש את סקרמנטו במשחק הזה) תהליך של המשכיות?" אמר בארט. "האמת, כולנו יודעים שקאזינס חייב להשתלב בקבוצה ושזה ייקח זמן, אבל אני מקוה שננצח את כל המשחקים עד סוף העונה, גם זה לא יאפשר לנו להגיע השנה לפלייאוף, כדי להגיע להמשכיות של ניצחונות שתיתן לנו סיכוי להתעלות בשנה הבאה."

"לחיי ההמשכיות," הרים ג'וני את כוסו ושלושתם שתו, שילמו והמשיכו לחגוג בבאר הבא…

היום שאחרי לא היה יום של חגיגות. הוא היה יום של ייאוש, של אבדן תקוות, יום של התפקחות מהחלום, יום של הפסד ביתי לשיקגו בשבע הפרש, במשחק שהפליקנס לא הובילו בו אפילו פעם אחת.

"מה אפשר לומר על משחק כזה?" חשבה סופי לעצמה כשישבה לבדה מול בקבוק וויסקי חצי ריק מאוחר בלילה. "פשוט הפסדנו לקבוצה טובה יותר שקלעה בחמישים אחוז מהשלוש וב- 48.9% מהשתיים ולקחה עשרה כדורים חוזרים יותר מאיתנו, כשכל מה שהצלחנו לעשות הוא לקלוע בארבעים אחוז מהשתיים וב- 33% מהשלוש."

היא לקחה עוד לגימה מהכוסית.

"המפתח בימינו חייב להיות הקליעה מהשלוש," היא חשבה לעצמה, "הן בהתקפה ובמיוחד בהגנה. כשמסתכלים על הקליעות שלנו משלוש לעומת אלו של שיקגו, רואים שאנו קולעים בעיקר צמוד לקו השלוש ובעיקר מהאמצע ומהפינות, מה שאומר שאנו חייבים שיהיו לנו קלעי שלשות שהמטר הנוסף לא משנה להם. אצל שיקגו, לעומת זאת, אפשר לראות שהם לוקחים כמטר אחורה מהקו, מה שאומר שההגנה שלנו נותנת מרחב לקליעות רחוקות יותר מהשלוש, מה שאסור לנו לעשות. בנוסף," היא לקחה עוד שלוק, "נראה גם שהם זורקים הרבה יותר מחצי הפינה, ובהחלט אפשרי שההגנה שלנו בנקודות הללו היא הרבה יותר מוגבלת וחייבים להתאים אותה למגבלה הזו."

סופי נאנחה, לגמה את הכוסית עד תומה והלכה למיטה, להתנחם בזרועותיו של בארט שעשר דקות אחרי שהגיעט הביתה מהמשחק, כמה שעות קודם,  כבר נכנס למיטה והעלה את הסדין מעל לראשו במטרה להימלט מהדיכאון לזרועות השינה.

הדיכאון נמשך גם יומיים אחרי. משחק ביתי אחרון לעונה, מול דנבר הסתיים אף הוא בהפסד, 134-131. שלושים ושתיים שניות קודם לסיום המשחק התוצאה היתה תיקו 131 אך בחצי הדקה האחרונה נראה כאילו הפליקנס חדלו מלשחק…

בארט חשב שעולמו חרב עליו אחרי שראה את ה- O במיקומים שבאתר הליגה, ה- O שמסמן שאבדו הסיכויים לפלייאוף.

ולא רק הוא איבד את עולמו. השמועות סביב, מאז אבדן סיכויי הפלייאוף – כך מתברר, כבר נרקחו במלוא עוזן וכלי התקשורת של ניו אורלינס החלו מתמלאים בידיעות, השערות ושמועות  על השנה הבאה. הניו אורלינס פיקיון פרסם שג'ו דומארס אמור להחליף את דל דמפס בעמדת המנכ"ל. דומארס, הזכור מחבורת הבאד-בויס של דטרויט של סוף שנות השמונים, הוא הרי יליד לואיזיאנה וחבר קרוב של סגן הנשיא לענייני כדורסל ותפעול, מיקי לומיס. בגזרת השחקנים "תפוח האדמה הלוהט" הוא  ג'רו הולידיי שהופך לפרי אג'נסי בסוף העונה, ושחשוב לפליקנס להשאירו לצדם של דייוויס, קאזינס וקרופורד.

ואם היה צורך כלשהוא להמחיש עוד יותר את סיום העונה, בא המשחק נגד דנבר בחוץ, משחק ראשון בסדרת ארבעה משחקי חוץ שתסיים את העונה, ובו לא רק שקאזינס לא שיחק עקב כאבים בגיד אכילס ברגל ימין,  אלא שג'נטרי נראה כמי שויתר על המשחק והחליט לשתף את כל הסגל שברשותו ליותר מעשר דקות במשחק בו הפליקנס שמרו על מאזן שקול לנאגטס רק עד שתי דקות לפני המחצית והפסידו בו בשש-עשרה הפרש.

ובכלל, עם אבדן הסיכויים המעשיים לפלייאוף, נראה כאילו המערכת שמה לעצמה כעת דגשים אחרים מלבד לנצח משחקים: לבחון מי מהשחקנים כדאי להשאיר במערכת בשנה הבאה, היכן לפתוח את קבוצת הדי-ליג החדשה של הפליקנס, מי יהיו בעלי התפקידים, נראה שהכול חשוב – חוץ מלנצח משחקים…

מול גולדן סטייט התסריט שהיה מול דנבר חזר על עצמו בצורה כמעט זהה, רק שהפעם הבריחה ארעה שתיים וחצי דקות מוקדם יותר, כלומר חמש דקות לפני המחצית, מה שאולי גרם להפרש מעט יותר גדול: עשרים ושתים נקודות. יש לשער שההעדרויות של דייוויס (כאבים בברך שמאל), קאזינס (שעדיין סובל מגיד האכילס שלו) ואטואן מור (נקע בקרסול שמאל), לא הועילו להפוך את הפליקנס לתחרותיים יותר מדי מול הקבוצה הטובה בליגה…

מה שכן, מי שלקח את ההזדמנות בשתי ידיים הייה קווין קוק שקלע מה שנראה כמו שיא אישי שלו באן.בי.איי. של 22 נקודות בתוספת שלושה אסיסטים וכדור חוזר אחד, אולי בגלל שיום לפני הפליקנס החתימו אותו עד סוף העונה.

"אני רואה שמכירת החיסול של הפליקנס אכן נמשכת," אמר בחיוך עגום וורן בלאפט, הקבלן שסופי עבדה איתו על הפרויקט האחרון שלה, "הפסד לליקרז ועוד בתריסר נקודות הפרש?"

"צודק," חייכה סופי, בוחנת את דף הסטטיסטיקה שהדפיסה כמה דקות קודם מאתר הליגה, "אבל מה, דע לך שתמיד יש הפתעות בחיים…"

"למה את מתכוונת?" שאל וורן.

"נניח שהיו אומרים לך שדייוויס וקאזינס לא שיחקו. יודע מה, ושגם אטואן מור לא שיחק," חייכה סופי, "על מי היית מהמר שהיה המצטיין במשחק מול הלייקרז? מי היית מהמר שייקח את הקבוצה על כתפיו?"

"ג'רו הולידיי כמובן," אמר בארט.

"לא רע, אמרה סופי, "וגם הוא באמת היה לא רע עם 14 נקודות, שבעה אסיסטים וארבעה כדורים חוזרים. נכון שהיו לו גם חמישה איבודי כדור אבל הוא באמת שיחק הכי הרבה, 29 דקות… ועדיין הוא היה לא רע."

"אז אולי הייתי מהמר על קראופורד שעושה חיל במשחקים האחרונים, או על ההנהגה של קאנינגהאם." אמר בארט.

"גם הם היו לא כל כך רעים," חייכה סופי, "אתה יודע, 10-11 נקודות ושלושה כדורים חוזרים, וקראופורד אפילו מסר שבעה אסיסטים. רק מה, בשורה התחתונה דווקא שניים אחרים תפשו את העין," אמרה סופי וחייכה שוב.

"מי הם?" שאל וורן.

"אומר לך את סגן המצטיין," חייכה סופי, "זה היה אז'ינקה עם 14 נקודות, שבעה אסיסטים וארבעה כדורים חוזרים, הוא היה ממש לא רע," סופי עצרה וחיכתה דקה, "אבל בחיים לא תנחש מי היה המצטיין…"

"נו, אז מי באמת היה המצטיין?" שאל וורן, מסוקרן.

"יודע מה, אתן לך רמז, לא שזה יעזור כי אתה פשוט לא תאמין." אמרה סופי והמשיכה: "הוא קלע 19 נקודות, קטף 11 כדורים חוזרים, חסם פעמים והיה לו רק אסיסט אחד בעשרים ושבע דקות."

"מי זה יכול להיות? לא קוק או היל?" שאל וורן.

"רוצה עוד ניסיון?" שאלה סופי, "יש רק 15 שחקנים בסגל וכבר "שרפנו" שמונה…"

"אפשר עוד רמז?" שאל וורן.

"הנה:" אמרה סופי, "הוא קלע תשעה מתוך עשרת הזריקות שלו מהשדה!"

"טוב, נו, מי זה?" שאל וורן, "אל תגידי לי שזה אכסל טופאן, השחקן החדש  שהפליקנס החתימו רק לשני המשחקים האחרונים של העונה."

"לא, זה לא הוא," חייכה סופי, "נכנע?"

"כן, מי זה כבר יכול להיות עם תשע מעשר?" אמר וורן.

"זה היה שאק דיאלו, בחירת הסיבוב השני של הפליקנס השנה," סופי חייכה חיוך מריר, "שמשום מה החליט להראות מה הוא שווה רק היום, משחק אחד לפני סוף העונה כששום דבר כבר לא עומד על כפות המאזניים."

"דיאלו?" שאל וורן בפליאה, "בחיי שהוא האחרון שהייתי חושב שהוא מסוגל לזה."

"גם אני," חייכה סופי, "תשע מעשר? לא להאמין, פשוט לא להאמין…"

"לפחות סיימנו את העונה בטעם מתוק," אמר בארט לסופי כשקווין קוק קלע זוג נקודות עונשין שש שניות לסוף המשחק האחרון של העונה מול פורטלנד בפורטלנד.

ואכן, במשחק בו שותפו אחד עשר שחקני הסגל (לא כולל דייוויס וקאזינס), משחק שלמרות שהיה לפרוטוקול בלבד שתי הקבוצות ניסו לנצח בו בלי כוכביהם, ולמרבית השמחה, היו אלו הפליקנס שניצחו לבסוף 103-100 כאשר ששה מהשחקנים קלעו בדאבל פיגורז, והנתון הסטטיסטי היחיד שראוי בנוסף לציון הוא ששאק דיאלו השיג שיא קריירה חדש נוסף באן.בי.איי. כשקלט 16 ריבאונדים.

@}—}—     —{—{@

וזה המכתב שבארט כתב למולי, חברו הירושלמי:

אהלן מולי

מה קורה איתך? איך ליאת ואיך האוצרית?

כאן הדברים עם סופי מתבשלים על אש בינונית כבר כמה חדשים ונראה אם הגיזרה תתחתן, סליחה תתחמם ;-). כייף איתה ומעבר לכל יתרונותיה, היא בהחלט מבינה הופס ומשוגעת על הופס, וכמו שאתה יודע זה חשוב למישהו כמוני.

למרבה הצער עם הפליקנס הדברים הלכו השנה פחות טוב. שוב היתה לנו (עוד) עונה בסימן פציעות ומרעין בישין – "סאלאו", אתה יודע – עם התחלה מחורבנת אפילו לפני תחילת העונה עקב מותו בטרם עת של ברייס דז'אן-ג'ונס ובהמשך עם מחלתה הקשה של אשתו של ג'רו הולידיי. אין כבר אפילו טעם להזכיר את שורת הפציעות והמחלות כל פעם שדברים נראו כאילו הם מתחילים להסתדר. פציעות כמו אלו של טייריק אוונס, קליף פונדסטר (שכלל לא שותף העונה), דאנטה קאנינגהאם ועומר אסיק או של דייויס ובוגי כל פעם שמתחיל משהו טוב.

אז העונה הסתיימה בסוף עם 34 ניצחונות ו- 48 הפסדים (שחמישה מהם ארעו אחרי שהעונה הסתיימה מעשית והסיכוי לפלייאוף אבד), ומתברר שאיכשהו שיחקו בעונה הזו במדי הפליקנס 26 שחקנים, חלקם רק משחק או שלושה (עומרי כספי, למשל, נפצע כבר במשחק הראשון ושוחרר מהקבוצה).

הדבר המשמח היחיד שהיה בעונה הזו הוא בעצם הטרייד שהביא לקבוצה את קאזינס (וכספי), והטרייד הזה הוא באמת הגורם העיקרי לאופטימיות היחסית שיש בי לקראת העונה הבאה, כי את העונה הזו חייבים מחוסר ברירה להגדיר כ- "עוד עונה מבוזבזת".

די ברור לכולם שבלי הטרייד הזה, לקבוצה לא היה למעשה שום סיכוי מעשי להצליח כשרק דייוויס והולידיי מתבלטים והצוות המסייע שלהם כל כך מוגבל.

אז כעת הקיץ עומד להגיע והמשימה הראשונה במעלה בגזרת השחקנים תהיה לנסות להשאיר את ג'רו הולידיי בקבוצה. האמת, אני לא בטוח שזה יצליח.

המשימה השנייה היא למצוא בנוסף לשאק דיאלו גבוה רביעי, ולנסות לדוג גארדים בולטים בדראפט כי נראה שקראופורד ופרייזר בהחלט יוכלו לתרום לצד הולידיי – אם יישאר.

אתה יודע כמוני שהבעיה האמיתית של הקבוצה היא כנראה בגזרת ההנהלה ובגזרת האימון. גם דל דמפס וגם אלווין ג'נטרי נמצאים בסימן שאלה גדול, והשמועות – כידוע לך – כבר רצות במלוא עוזן…

לקבוצה היו השנה בעיות. אני באמת חושב שגם השנה יש בעיה עם הכושר של השחקנים. הפסדנו יותר מדי משחקים בחמש הדקות האחרונות, ויותר מדי שחקנים נפצעו. כנראה ששווה להחליף את סגל מאמני הכושר, כמו שאמרתי בשנה שעברה, אבל ההנהלה לא הקשיבה לי.

​אחת הבעיות החשובות ביותר – ויחסית מהקלות ביותר לתיקון הוא אחוז הקליעה מקו העונשין​. הקבוצה קלעה רק ב-75% הצלחה,  2.2% פחות מהממוצע בליגה.

בעייה אחרת היא מינון הזריקות לשלוש ואחוז ההצלחה בהן. נכון שמשתיים הקבוצה קלעה טוב יותר מהממוצע העונתי, אך משלוש, הן כמות הזריקות ובמיוחד אחוזי ההצלחה בזריקות משלוש היו נמוכים מהממוצע. אם חושבים על כך שהקבוצה קלעה ב- 0.7% פחות מהממוצע לשלוש, ניתן למצוא בעובדה זו חלק גדול מן ההסבר לכך שהיא קלעה בממוצע  1.29 פחות נקודות למשחק.

בעיה חשובה נוספת שיש לשים לב אליה, היא ריבאונד ההתקפה. הקבוצה לקחה השנה 1.53 פחות כדורים חוזרים בהתקפה בהשוואה לממוצע בליגה. בהגנה, אגב, היא לקחה 1.7 יותר כדורים חוזרים מהממוצע בליגה. נתונים אלו אומרים לי שזה לא עניין של יכולת אלא של תפישת משחק.

הבעיה האחרונה שממש בולטת לעין היא שהקבוצה עשתה השנה 1.7 פחות עבירות למשחק מהממוצע בליגה ומדורגת במקום ה-24-25 בכמות העבירות למשחק. ב"טרילוגיית המוסד" של אייזיק אסימוב הוא, אחת הדמויות, סלאבור הארדין, מצוטט כאומר משפט שאני מאוד אוהב הקובע כי: "האלימות היא מפלטם של חסרי היכולת." אני חושד שהבעיה הראשונה במעלה של הפליקנס בעונת 2016-17 היתה שהם לא החשיבו את עצמם חלשים מספיק כדי שיילחמו בכל משחק "עד זוב דם", ושהם לא הצליחו לכפר במלחמה על כל כדור, בנחישות ובעקשות על היעדר היכולת, או המילים אחרות: הבעיה היתה שהם לא רצו מספיק… אני יודע שיש שיאמרו שהסגל היה קצר מדי, אך נרצה או לא כמעט בכל משחקיהם כמות העבירות של הקבוצה היתה נמוכה יותר מזו של הקבוצה שעמדה מולם, וזו – לטעמי לפחות – בעייה גדולה.

אז מה יהיה בשנה הבאה? יהיה טוב! כל אוהד חייב לחשוב כך. אבל אם להיות מציאותיים, פשוט אין לכך עדיין מספיק נתונים לתשובה משמעותית.

אז זהו, אחי, מתי נראה אותך אצלנו בניו אורלינס? תבוא, תכיר את סופי וסופסוף אני אכיר את ליאת שלך.

מה שכן, כמו שאתה יודע, גם אם לא תבוא, ניו אורלינס, אני וסופי נהיה כאן כדי להמתיק מרחוק את גלולת הפליקנס שלך.

אני תמיד זוכר את הבית השמיני מהבלוז שלך:

הוי, ניו אורלינס, היקרה

מכנים אותה "ארץ חלומות"

הו כן, ניו אורלינס הנפלאה

האם את רק ארץ דמיונות?

*

האם בעתיד נחווה באליפות

או שמחכות לנו, רק עוד זוועות?

חברך

בארט

נ.ב.

Laissez les bon temps rouler