טריפל דאבל 41 וניצחון חשוב לדנבר – סיקור משחקי שלישי / רועי ויינברג

11 משחקים הלילה בליגה, שכללו את השוואת השיא של אוסקר רוברטסון וניצחון של דנבר על ניו אורלינס. יחד עם ההפסד של פורטלנד ליוטה הפער במקום השמיני הצטמצם לחצי משחק בלבד, כשהנאגטס עם משחק חסר. נוסף על כך, קליבלנד, גולדן סטייט וסן אנטוניו ניצחו.

*

ניו אורלינס פליקנס 131 (45-33)-דנבר נאגטס 134 (40-37)

ניו אורלינס הבטיחה אי עלייה לפלייאוף, והשאירה את המקום השמיני פתוח ל-2 קבוצות: פורטלנד ודנבר.

ההגנות לא הגיעו למשחק הזה והמחצית הראשונה, שכללה 10 שינויים בהובלה, נגמרה ב-69-75 לניו אורלינס כאשר דיוויס עם 25 נקודות וגלינארי וצ'נדלר עם 32 משותפות במחצית, בזמן שניקולה יוקיץ' מאוד מוגבל (4 מ-11 מהשדה, 2 אס' בלבד). ברבע השלישי הסנטר הגיע למשחק עם 8 נקודות ללא החטאה, ולצד מייסון פלומלי נראה שהם הצליחו למצוא דרך להסתדר בהתקפה מול קאזינס ודיוויס. כעבור 36 דקות, התוצאה הייתה 102-105.

אותו מומנטום טוב נמשך ברבע הרביעי, כשהפעם יש לא מעט דקות של סופר-סמול בול שכולל את מודיאיי, מארי וגארי האריס ביחד עם גלינארי ופלומלי. החמישייה הזאת עושה עבודה טובה בהתקפה וקולעת 32 נקודות ברבע, זה מספיק בשביל לעלות ליתרון של 130-123, קצת פחות מדקה וחצי לסיום. הייתם מצפים שפה המשחק יגמר אבל קאזינס לא רצה לוותר על המשחק הזה בקלות. שתי שלשות ואסיסט השוו ל-131-131, 32.3 שניות לבאזר.

פאול של DMC שולח את צ'נדלר לקו והוא קולע 1 מ-2. הפעם סולומון היל עושה עבירה ומודיאיי קולע מהקו, גם הוא 1 מ-2. הולידיי מנסה להתחיל מהלך שינצח את המשחק אבל גארי האריס במקום הנכון עם חטיפה מלאת קלאץ', והוא הולך לקו. הגארד קולע 1 מ-2 וחותם את תוצאת המשחק, שמשאירה את הפליקנס סופית מחוץ לפלייאוף.

בדנבר, גלינארי קלע 28 נקודות. האריס (10 מ-12 מהשדה) סיים עם 23, 8 ריב', 5 אס' ו-2 חטיפות, יוקיץ' קלע 21 עם 12 ריב' ו-4 אס', צ'נדלר 18, מארי 16 עם 5 אס' ו-5 ריב', מודיאיי 15 עם 7 אס' ופלומלי 13 עם 11 כדורים חוזרים.

בניו אורלינס, דיוויס היה מצויין עם 41 נקודות, 5 ריבאונדים ו-4 חסימות. קאזינס היה קרוב לטריפל-דאבל עם 30 נקודות, 14 ריבאונדים (5 בהתקפה) ו-9 אסיסטים, הולידיי קלע 18 עם 13 אסיסטים, היל 15 ומור 13.

לעמוד המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=ugkmqAU34x0

*

סן אנטוניו ספרס 95 (17-60)-ממפיס גריזליס 89 (36-42) (הארכה)

עונה שלישית מהארבע האחרונות בה הספרס עושים 60 ניצחונות לפחות.

כדורסל גדול לא היה כאן כש-2 הקבוצות קלעו באחוזים מאוד נמוכים במחצית הראשונה. ברבע השלישי המצב השתנה כשסן אנטוניו קלעה 27 נקודות (לעומת 33 במחצית) והפכה פיגור ליתרון משמעותי של 9 נקודות הודות לדקות טובות של המחליפים, בעיקר פאו גאסול. אותה קבוצה המשיכה לשלוט במשחק ועלתה ל-65-76, 06:28 דקות לסיום.

מאותו רגע ראינו ממפיס אחרת, אולי זאת שתפגוש את הספרס בפלייאוף. הם נלחמו ויצרו נקודות מתחת לסל בזמן שהם חוטפים פעם אחר פעם ובסופו של דבר, בזכות מהלכים טובים של ווין שלדן ומארק גאסול, השלימו ריצת 13-2 ועלו ל-79-78, 01:33 לסיום. הגריט-נ'-גרינד במיטבו. קוואי קלע פעמיים מהעונשין, גאסול ובולדווין החזירו את היתרון לממפיס ולנארד השווה פעם נוספת. כדור של ממפיס, 13.7 שניות לסיום, וזאק רנדולף זורק כשנותרו 2.7 טיקים למשחק. הכדור נכנס, ו-84-82 ממפיס.

עכשיו קרה משהו נדיר מאוד. אני לא מדבר על התעלות בקלאץ', אלא על אלי-הופ של סן אנטוניו. פאו מוסר לאולדריג' שמתרומם ומכניס את הכדור לרשת, מה שמשווה ל-84-84, שנייה לסיום. הגריזליס מחטיאים הזדמנות לנצח ויש לנו הארכה. בהארכה הספרס משתלטים על המשחק עם רצף שלשות והגנה חכמה שעוצרת את ממפיס על 5 נקודות ב-5 דקות, ומכריעה את המשחק יחסית בקלות בזמן הזה.

בסן אנטוניו, קוואי קלע 32 (5 מ-8 מהשלוש) עם 12 ריב' ו-4 אס'. אולדריג' קלע 15, גאסול 12 עם 11 ריב', פארקר (7 אס') ומילס הוסיפו 10 כל אחד.

בממפיס, קונלי קלע 19 נקודות עם 6 אסיסטים. רנדולף קלע 18, מארק גאסול 11 עם 6 ריב' ו-7 אס', דניאלס ושלדן 11 כל אחד.

לעמוד המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=Ir2Ylqe8WB8

*

אוקלהומה סיטי ת'אנדר 110 (33-44)-מילווקי באקס 79 (38-40)

משחק חד-צדדי שעמד, כמו הרבה משחקים אחרים, בסימן ראסל ווסטברוק.

הצ'יטה הוביל את הת'אנדר, בעיקר ברבע שני טוב מאוד, ליתרון עצום של 39-63 במחצית כשהספסל של אוקלהומה נהדר. מכאן ההפרש רק גדל עד שבשלב מסויים אוק' הובילו ב-39 נקודות, ואף שחקן שלהם לא שיחק יותר מ-27 וחצי דקות. הניצחון הזה יקדם אותם ויסבך את מילווקי בקרב על המקום החמישי במזרח, אולי אחד הקרבות הכי מעניינים שנשארו העונה.

הרגע המעניין במשחק היה השגת הטריפל-דאבל ה-41 של ווסטברוק בעונה, מה שהוביל לכך שהוא משווה את שיא ה-NBA הגדול של אוסקר רוברטסון. כשנותרו עוד 5 משחקים לעונת 2016/17 יש לווסטברוק הזדמנות לשבור אותו. זאת ועוד, הוא הגיע ל-822 ריבאונדים עונתיים (ובכך הבטיח שיסיים את העונה עם כמות דו ספרתית בריבאונד) ו-802 אסיסטים. עקב כך שהוא פספס משחק אחד העונה, הוא מרחק 6 אסיסטים מהבטחת ממוצע עונתי של טריפל-דאבל. הוא הולך לעשות את זה.

באוקלהומה, הקלע המוביל היה אנס קנטר עם 17 נקודות. אברינס, ווסטברוק (13 ריב', 13 אס') וגיבסון קלעו 12 כל אחד, קריסטון 10 עם 7 ריב' וסאבוניס 11.

במילווקי, ביזלי קלע 14 נקודות, הגריק פריק 11 עם 10 ריב' והאווז 10.

לעמוד המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=mbEnJLsLV68

*

יוטה ג'אז 106 (30-48)-פורטלנד טרייל בלייזרס 87 (40-38)

ניצחון חד צדדי שמרחיק את פורטלנד מהפלייאוף.

בהעדר יוסוף נורקיץ', הטרייל בלייזרס ניסו לפתוח בלי סנטר ועם נואה וולנה ליד מו הרקלס. זה לא עבד. הם ספגו 50 נקודות בצבע, הפסידו 28-47 בריבאונד והיו בפיגור כמעט כל המשחק שההעדר של הבוסני משמעותי מאוד. רק שחקן אחד בפורטלנד לקח יותר מ-5 ריבאונדים, לעומת ארבעה ביוטה. נוסף על המשחק המצויין של גורדון היווארד, זה היה חד-צדדי ביותר.

ביוטה, היווארד קלע 30 נקודות, גובר 20 עם 11 ריב' ו-3 חס', ג'ונסון 13, מאק 12 וג'ף וויטי 10, אבל מעל כולם היה ג'ו אינגלס עם 6 ריבאונדים, 2 אסיסטים ו-2 נקודות במשחק מדהים נוסף.

בפורטלנד, מקולום קלע 25 ולילארד 16. אמינו הוסיף 11 נקודות והספסל קלע 31, לעומת 42 של ספסל הג'אז.

לעמוד המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=3-4wPEdyZAw

*

ניו יורק ניקס 100 (48-30)-שיקגו בולס 91 (40-38)

ניצחון מרשים של הניקס, שעצר רצף ניצחונות של הבולס.

אחרי רבע ראשון שהיה צמוד, עם יתרון קל לניקס, הם השתלטו על המשחק עם הגנה נפלאה שעצרה את שיקגו על 16 נקודות ברבע השני לעומת 25 של הניקס. ככה הם עלו ליתרון של 14 נקודות שצמח ל-25 באמצע הרבע השלישי, היכן שהמשחק למעשה נגמר. שיקגו לא פיגרה בפחות מ-9 נקודות בכל הזמן שנותר, וכך איבדה הזדמנות להתקרב למקום החמישי במזרח הודות להפסד של מילווקי.

בניו יורק, אנטוני קלע 23 נקודות עם 7 ריב'. לי קלע 14 נקודות, מוריס נ'דור 13 עם 12 ריב', הולידיי 12, קוזמינקיס 11 ואוקווין קלע 8 עם 12 ריב' ו-5 חסימות.

בשיקגו, באטלר קלע 26. מירוטיץ' קלע 21 עם 10 ריב', מורו קלע 15 ולופז 11 עם 4 ריבאונדים.

לעמוד המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=PEbsMXq1qVo

*

אינדיאנה פייסרס 108 (40-38)-טורונטו ראפטורס 90 (31-47)

ניצחון חשוב מאין כמותו לאינדיאנה שמחק לחלוטין את הפער מהבולס.

הראפטורס פתחו מעולה ועלו ליתרון של 19 נקודות באמצע הרבע השני. החמישייה של אינדיאנה לא רצתה לוותר על המשחק והצליחה להוריד ל-11 נקודות במחצית, הפרש שנעלם כליל ברבע שלישי מושלם של הפייסרס, בו הם קלעו 37 נקודות באחוזים גבוהים בזמן שהראפטורס הולכת רק על ההירו-בול של דרוזן, שקלע 20 מ-24 נקודות באותו רבע, שנגמר עם אסיסט אחד לקנדים.

השילוב של לאנס סטיבנסון מהספסל במקום מונטה אליס ברבע האחרון הוכיח את עצמו, כש"נולד מוכן" קלע 12 נקודות באחוזים מצויינים ושיתק את דרוזן. גם הדת' ליינאפ ההגנתית של טורונטו לא עזרה, ומשחק שבו הם הובילו ב-19 הפרש נגמר בהפסד של 18 נקודות, שמחק את יתרון המשחק שהיה להם על וושינגטון במקום השלישי.

באינדיאנה, ג'ורג' קלע 35 נקודות (24 במחצית השנייה) עם 10 ריבאונדים. טיג קלע 20 עם 6 אס', יאנג 15 עם 11 ריב' וסטיבנסון 12, כולן ברבע האחרון. אליס הוסיף 10 נקודות.

בטורונטו, דרוזן (9 מ-21 מהשדה, 9 מ-10 מהעונשין) קלע 27 נקודות. קארול קלע 11, ואלניוצ'אס (10 ריב') וג'זף קלעו 10 כ"א.

לעמוד המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=iO_pC2HSdww

*

וושינגטון וויזארדס 118 (31-47)-שרלוט הורנטס 111 (42-36)

ניצחון שיכול לתרום לא מעט לוושינגטון, וסיים את הרצף של שרלוט.

מחצית ראשונה טובה מאוד של קמבה ווקר העלתה את ההורנטס ליתרון דו ספרתי, אבל זה נעלם ברבע שלישי נוראי שלו (30% מהשדה, 0 מ-5 מהשלוש) שבו וושינגטון ניצחה, 18-36, ועלתה ליתרון חשוב לקראת הרבע האחרון. באותו רבע הם קלעו שלשות כאילו הטבעת ברוחב של גבעת הקפיטול (6 מ-9 מדאון טאון), וכך הצליחו לעמוד בקצב של שרלוט שחזרה לעצמה בהתקפה ב-12 הדקות האחרונות אבל לא השתלטה על המשחק.

בוושינגטון, וול קלע 23 עם 13 אס' ו-6 חטיפות, שיא עונה. ביל קלע 19, ג'ייסון סמית' (3 מ-5 מחוץ לקשת) קלע שיא עונתי של 17 נקודות, אובורה קלע 15 ומוריס 14 עם 6 כדורים חוזרים.

בשרלוט, ווקר קלע 37 נקודות עם 5 ריב' ו-4 אס'. בלינלי קלע 16, באטום 13 עם 8 אס', קמינסקי 12 וזלר 10 עם 10 ריב'.

לעמוד המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=ryaiPAPzVwk

*

קליבלנד קאבלירס 122 (27-50)-אורלנדו מג'יק 102 (51-27)

טריפל-דאבל נוסף ללברון בניצחון האלופה.

המחצית הראשונה הייתה צמודה ונגמרה ב-55-53 לאורלנדו, אבל אז הגיע הרבע השלישי. קווין לאב וג'יי אר סמית' התחילו לצלוף, ואחרי שהקבוצה קלעה 53 נקודות ב-24 דקות היא קלעה 43 כאלו ב-12 דק', בזמן שהם מוסרים 16 אסיסטים ל-17 סלי שדה ומציגים כדורסל נפלא. זה העלה אותם ליתרון של 19 נקודות שפוצץ למעשה את המשחק ורוב שחקני הקבוצה זכו למנוחה ברבע האחרון לקראת המפגש החשוב שלהם היום מול הסלטיקס.

בקליבלנד, לאב קלע 28 נקודות עם 11 ריבאונדים ואירווינג קלע 24 נקודות עם 8 אס'. ג'יי אר סמית' קלע 19 נקודות (5 מ-8 מהשלוש) ולברון סיים עם 18 נקודות, 11 ריבאונדים ו-11 אסיסטים. זה המשחק ה-788 ברצף בו הוא קולע מעל 10 נקודות, בכך הוא עבר את הרצף של קארים עבדול ג'באר (787) וכרגע הוא שני למייקל ג'ורדן בתחום הזה. קורבר הוסיף 11 נקודות.

באורלנדו, פורנייה קלע 21 נקודות, הזוניה 13, פייטון (6 אס'), גורדון ורוס 12 כ"א ומיקס הוסיף 11 נק' עם 6 ריב'.

לעמוד המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=wY6TpB2v27I

*

גולדן סטייט ווריורס 121 (14-64)-מינסוטה טימברוולבס 107 (46-31)

קליי תומפסון להט והווריורס ניצחו.

זה עוד היה צמוד בהצלחה, אבל 14 נקודות של תומפסון ברבע השני נתנו לווריורס יתרון של 8 נקודות במחצית. היתרון הזה רק צמח ברבע השלישי בו שותפו לצמד הספלאש בראד'רס, סטף קרי, הצטרף לחגיגה, ושאר המשחק היה גארבג' טיים מוחלט. עם הניצחון הזה הווריורס עברו את הבולס של 1996 עד 1998 בכמות הניצחונות על 3 עונות – 204 (67, 73 ו-64) לעומת 203 (72, 69 ו-62).

בגולדן סטייט, קליי סיים עם 41 (7 מ-14 מהשדה), קרי עם 19 (9 אס', 3 חט', 2 חס'), בארנס 12 ואיגודלה 11.

במינסוטה, מוחמד (11 ריב') ואנדרו וויגינס קלעו 24 כל אחד. טאונס הוסיף 21 ורוביו 15 עם 5 ריב' ו-5 אס'. כספי קלע 6 נקודות ב-13 דקות.

לעמוד המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=SMCbdNNEEQA

*

פילדלפיה 76' 118 (50-28)-ברוקלין נטס 141 (59-19)

זה לא משהו שרואים בכל יום.

ברוקלין קלעה 141 נקודות (!) עם 16 מ-31 מהשלוש, 36 אסיסטים ו-81 נקודות במחצית הראשונה. כמות הנקודות במחצית הראשונה ובמשחק כולו, והשלשות במחצית הראשונה, שברו שיאים באולם בו הסבנטי סיקסרס משחקים 21 שנה. 8 שחקנים שונים קלעו בין 12 ל-16 נקודות לנטס, וכל מטאטא ירה.

בברוקלין, לופז ולין (7 אס') קלעו 16 כל אחד. מקדניאלס וגודווין קלעו 14 כ"א, דינווידי (7 אס') וקילפטריק 13 כ"א, הוליס-ג'פרסון ופוי 12 כ"א.

בפילדלפיה, לואו-קברוט קלע 19 נקודות. לונג קלע 18 עם 6 ריב', הולמס 16 עם 6 כ"ח, מקונל (7 אס') ואנדרסון 13 כל אחד, פוית'רס (7 ריב') וסאריץ' קלעו 10 כ"א.

לעמוד המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=n8hPA68czh4

*

סקרמנטו קינגס 98 (47-31)-דאלאס מאבריקס 87 (45-32)

במשחק חסר חשיבות לכל המעורבים, הקינגס ניצחו.

בסקרמנטו, מקלמור קלע 22 נקודות, הילד 16, גלוואי 15 עם 7 ריב', פאפאגיניס 13, קאולי-סטיין 12 עם 16 ריב' ולביסייר 11 עם 7 ריב'.

בדאלאס, ברוסינו קלע 13 עם 7 ריב' ו-5 אס'. פאוול (7 ריב') ובארנס 11 כל אחד ונואל לקח 9 ריב' עם 10 נקודות ו-2 חסימות.

לעמוד המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=9Y1TuUW0vTQ

*
[table “13” not found /]

[table “15” not found /]

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 106 תגובות

  1. בוא נגיד שלראסל חסרים עוד 16 אסיסטים, לא 6. כדי שיהיה לו ממוצע 10 למשחק על כל 82 המשחקים.
    הרי יגיעו הנודניקים – ואתם יודעים מי אתם, הייטרים מקצועיים – שיגידו, "היי, אבל זה לא טריפל דאבל ל-82 משחקים. ומה איכפת לי שהוא נח משחק אחד. למה הוא נח?".
    אז עוד 16 אסיסטים, להגיע לטריפל-דאבל עונתי. והוא יעשה את זה.

    1. מחשבים את הממוצעים לפי מספר המשחקים ששיחק השחקן ואף לא אחד שהוא קצת רציני לא יטען את הטענה שאתה מעלה ולא מצאנו שטענו טענה כזו במשך השנים.

  2. תודה, רועי.

    התחילו לראות את זה כבר במשחק הקודם נגד הפייסרס, והלילה זה כבר ממש בלט –
    ג'יי אר וקווין לאב חוזרים לכושר.

    כאשר ה-2 לא שיחקו, לקבוצה היו מחליפים שעשו עבודה לא רעה.
    אחרי שהם חזרו, לו התעקש לתת להם מנה מכובדת של דקות, למרות תצוגות לא מרשימות בלשון ההמעטה.
    (שלהם, ושל הקבוצה.)

    בראיון עם דרק וויליאמס, וויליאמס סיפר שלו אמר לו שאחרי חזרתם של לאב וג'יי אר, שהוא (וויליאמס) לא ישחק בכלל מספר משחקים, וזה יימשך עד שה-2 יחזרו לכושר משחק.

    2 דברים לו השיג, אשר מראים שהוא מאמן לא רע בכלל –

    הוא הרוויח את לאב וג'יי אר, גם אם זה במחיר של כמה הפסדים.
    (ובדרך הראה שיש לו את הסבלנות הנדרשת.)

    הוא הרוויח את אמונו של וויליאמס (שסיפר גם שזו הפעם הראשונה שמאמן התייחס עליו בסוג כזה של כבוד, ושהוא מבין, וממתין להזדמנות לעלות ושוב לתת את ה-100% שלו. לי הראיון נשמע אמין לחלוטין).

    יהיה מעניין לראות את סוללת השוטינג גארדס של הקאבס, עכשיו כאשר כולם משחקים, נגד הגנת הפרימטר הנהדרת של הסלטיקס.
    הלילה 3 השוטינג גארדס (ג'יי אר, קורבר, שאמפאט) סיימו את המשחק עם 9 מ-14 מהשלוש.

  3. תודה על הסיקור העמוס!
    היום החלטתי סופית, ראסל יקבל את הmvp. הממוצע של TD הזה פשוט מטריף את הליגה ואת כולם, והרוקטס לא הרבה יותר גבוה בטבלה בשבילך להצדיק בחירה של הארדן.
    תרשום תרשום, איפה מהמרים? 😄

  4. ההישג של גודלן סטייט מדהים
    קבוצת העונה הרגילה בטובה בהיסטוריה
    זה לא רק הניצחונות כמו להיות הראשונה בהיסטוריה ללא הפסד בק טו בק או להפסיד פעמיים לאותה קבוצה
    בעונה הבאה הם צפויים להשאר באותו טמפו
    בנוסף הם עשויים לשפר את שיא האופסיב רייטינג ששייך לליקרס
    כל מה שנותר להם
    Put a ring on it

  5. מה שאני מרוצה ממנו במיוחד זו ההתכתשות בין דנוור לפורטלנד על הזכות להיכנס לפלייאוף . מצידי שזה יוכרע במחזור האחרון ב-OT , והמנצחת תגיע מותשת לסיבוב הראשון .
    לא שאחת מהן אמורה לעבור אותנו . אבל סיבוב פלייאוף ראשון רגוע יעזור להמשך .

    1. א. בצדק.
      ב. איך באותה נשימה אפשר להתלונן על המזפח, ועל דרכו משובצת החוחים של לברון לפיינלס, ואז לכתוב תגובה כזו?

      1. אני מבין מהתגובה הזאת בדיוק ההיפך.מכיוון שהייט מפחד מהפוטנציאל גם של דנוור וגם של פורטלנד(לא לקחת את הסדרה אבל בהחלט להקשות על גולדן סטייט)הוא מעדיף שהם יתקוטטו עד הרגע האחרון ומי שתנצח תגיע מוטשת ולא תצליח לממש את הפוטנציאל שיש לה.

          1. ברור שלא,אני רק נתתי את הפירוש שלי לתגובה.לעומת הפירוש שלך של התגובה.
            רק שיהיה לרקורד בהרכב מלא של גולדן סטייט אני לא רואה אותם יותר מדי מתקשים לאורך כל הפליאוף במערב

        1. אתה לא מבין בכלל את הלך הרוח שלו.
          זה הפחד של אוהד מכבי ת"א בגמר הגדול בת"א, כאשר מכבי הובילה ב-37 נ"ק הפרש וסקיפר בולוניה צמצמה ל-35

    2. עידו וגיא – למרות הציניות שלכם התגובה שלי נכונה . בפרט אם זוכרים מה קרה לסטף בסיבוב הראשון בשנה שעברה מול הנאחסים מיוסטון – פעמיים בסדרה ( גם במשחק הראשון , וגם ההחלקה , נדמה לי בשלישי , על הזיעה של דימו ) .

      1. סעיף א' (ע"ע "בצדק"), לא נכתב בציניות.

        סעיף ב'?
        בוודאי שכן.
        אתה לא רואה דיכוטומיה ברורה בין הגובה הנ"ל שלך, לבין כל אותן תגובות אודות לברון והמזרח???

          1. הבעיה היא שעלול לבוא מישהו עם טיעון דמגוגי שכזה:
            "קרי הזה, מצליח להוביל את גולדן סטייט להצלחות רק בעונה הרגילה, או מול קבוצות מוחלשות. בפעם היחידה שהוא פגש יריבה אמתית – הוא הפסיד!"

          2. שיטענו מה שירצו . אני רוצה בסוף העונה טבעות . האם הדרך חשובה ? בוודאי . אבל עכשיו תשאל אותי האם אני מעדיף דרך של פו-פו- פו או של יריקת דם . מכיוון שיריקת דם יכולה גם להביא להדחה אז ברור שעדיף פו-פו-פו . אבל אתה וחסידי התחרותיות האחרים ( ובראשם בייגלה כמובן ) תעדיפו יריקת דם . וכמובן שאני כאוהד עם אינטרס שונה מכם .

          3. בבקשה על תכניס לי מילים לפה,
            לא כתבתי אפילו פעם אחת תגובה בגנות גולדן סטייט, או דוראנט.

            אני כאן רק מצביע על הדיכוטומיה.

          4. נו, זה המכביזם המפורסם.
            להבטיח נצחון בכל מחיר, גם במחיר תחרות, בין היתר להצטייד בכוכב הכי גדול של היריבה הכי גדולה (במערב) – וגם כדי להחליש אותה, לאסוף שחקני חיזוק שמוכנים להגיע תוך כיפוף תנאי תקרת השכר, כדי לחזק את החזק-במיוחד, לכרב על העגלה, ולהביא את הגביע הקדוש למקום ה-1 שנועד לו.
            זה המכביזם, והוא לא פוסח גם על היפים והתמימים ביותר, אפילו גולדן סטייט.

            עצתי לך: תתרגל למעמד ותחגוג עליו, בלי להתבכיין, בלי לחפש תירוצים על המזרח ולברון. אתה אוהד של קבוצה שנעשתה יום אחד עשירה בטירוף, אול-סטאר דרים-טים.

            הדברים היחידים שצריכים להטריד אותך הם: מי אלה ה"אוהדים" האלה שלא ראיתי קודם ופתאום הצטרפו, איפה משיגים סיגר משובח, והאם לרכוש פרוות מינק לאישה לקראת פסח? עסק די יקר, החרא הזה.

          5. אין ספק שזה המכביזם במלוא תפארתו.
            למען הגילוי הנאות, גם אני הייתי כזה בשנות האליפות של יוסטון. היה לי אורע לב קטן מרוב הלחץ בסדרה נגד אורלנדו, בה ניצחנו בסוויפ (!)
            ואז בבת אחת הפסקתי עם השטויות האלה.
            אני מקווה שה"א יצא מהראש הטיפשי הזה.

          6. להגנת ה"א (!) אגיד, שהאיש אוהד ותיק-ותיק, אכל הרבה מאוד מרורים, ובעונה שעברה, נו. PTSD. זה יעבור לו אך ורק אחרי סוויפים מטורפים. גם לא בטוח, ה-89-89 יכול לחזור אפילו בעתיד, גם אחרי הת'ריפיט.

          7. בייגלה קמע שלנו – חיכיתי שתופיע .
            ראשית – אני מתעב את מכבי ודון שימון . גדלתי בת"א אדום יחיד בכיתה של צהובים . זה היה בכדורגל , אבל כמובן שעבר גם לכדורסל
            כשללוחמים יהיה תקציב גדול פי כמה מכל הקבוצות האחרות , יבחרו ראשונים בדראפט ויצברו מספר אליפויות רצופות – אז יהיה אולי מקום לעשות את ההשוואה שלך . בינתיים , אםיש מי שאפשר לעשות אליה את ההשוואה , זו הקבוצה התורנית של לברון – קודם מיאמי ועכשיו קליבלנד.
            שנית , אני מאחל לך הנאה רבה בחודש יוני באי המופלא , וצפיה מהנה לא פחות בביצועים שלנו בגמר.

          8. חן חן.
            אגב: המחירים שם בקפיצה משוגעת, המבורגר ב-20 דולר מינימום, והתיירות מאיימת להקריס את האי. "אפקט משחקי הכס", שתיחנק הסדרה הזו. המוני אמריקאים (ולא רק) מזמינים הכל מראש, לשנה. ממש טירוף הדעת, ומי שמתכנן לנסוע – מהר מהר.

          9. היה יקר מאוד גם כשאני הייתי שם .
            אגב , לא הבנתי אם בביקור הקודם שלך הגעת לסקאפטאפל וללגונת הקרחונים בנסיעה מרייקיאוויק מזרחה , או שהקפת את האי מצפון דרך אקורירי , מיוואט , אגילסטאדיר במזרח ואז חזרת מערבה לאורך החוף הדרומי.
            אם לא היית עוד בצפון , זו נסיעת חובה שקודמת לפיורדים המערביים .

          10. כן, הייתי בחוף המזרחי בנסיעה מרייקיאוויק ומשולש הזהב וחזרה "הביתה".
            בצפון לא הייתי, אקורירי וכו'. אקח בחשבון.
            אגב, כמו שזה נראה, פשוט צריך להכין בעצמך אוכל, המחירים בסופרים סבירים. מחירי המסעדות סקיי-רוקטד ברמות אבסורדיות – הרבה (הרבה) יותר זול לאכול במסעדה בטוקיו, מאשר ברייקיואוויק. לא תצא בפחות מ-100 דולר לאדם במסעדה ממוצעת לחלוטין, שום דבר גורמה. מטורף.

          11. אכלתי רק במסעדה אחת ברייקיאויק, והיה די יקר. בעיקר השתגעתי ממחירי הפיצה במסעדה שקרובה לפסטיבל שהייתי בו (80 ש"ח לפיצה כמעט אישית).
            מה שעשינו היה כמו שאמרת, לקנות בסופר. יש כמה רשתות זולות שם (בונוס וקרונן. אבל לא תמיד קל להיתקל בהן) והבאנו צנצנת טחינה מהבית.

          12. אחרי האליפות של קליבלנד השנה יקרה משהו גדול בג"ס, ללא ספק.
            או שהארבעה יתפוצצו ויפנו כל אחד לדרכו או שאני לא יודע מה עוד.
            אולי הם יגייסו את גריפין, אולי את ווסטברוק, אולי קווין לאב . . .
            ארגון ללל יבצעו טקס ספוקו/חרקירי משותף בראשותו של האשך טמיר.
            הם יפילו גורל מי מתאבד אחרון, ואז האשך טמיר (י. פלביוס) יבצע מניפולציה מתוחכמת, ואחרי שישאר האחרון שחי הוא יסגיר את עצמו לידי אש"ל (אגודת שוחרי לברון)
            מה שלא יהיה זה יהיה משעשע מאוד לצפות בזה.

    3. בחייך נו. כמו ששתי הקבוצות נראות הן שטיח שלא היה כדוגמתו. לא יחטפו סוויםש ל 4-0 אלא 8-0.

  6. ראסל ווסטברוק מרגש. בהתחלת כל משחק אני יושב מיואש ואומר לעצמי "מאיפה הוא הולך לאסוף עכשיו 10 ו-10 ?" זה נראה בלתי אפשרי. הערב למשל הלך קשה ברבע הראשון שהסתיים רק עם 2 אסיסטים. ברבע השני הוא נח כמעט חמש דקות (קבוע), מאיפה הוא ישיג אותם ? אבל הוא מסתכל רק קדימה ואוסף ואוסף, ושכל העולם יגיד מה שהוא רוצה (ד"א רוב העולם בעדו). אני קורא לזה "כדורסל חיובי", הוא אף פעם לא מסתכל אחורה, אף פעם לא בוכה. ברגע שמהלך מסתיים, הוא נחמק מזכרונו וחשוב רק המהלך הבא. זו התמצית של המושג "ווינר", שלצערי אין לו הקבלה ראויה בעברית. (יש "מפסידן", אין "מנצחן").
    תנו לו MVפ, אל תתנו לו MVP, זה לא משנה. את מה שהוא עשה השנה לא נראה עוד 20 שנה. גזור ושמור.

        1. למה לא?
          עזוב את ווסטברוק.תראה את הסטטיסטיקה של הארדן או של לברון.הם גם לא כל כך רחוקים מטריפל דאבל עונתי

          1. מסכים עם רועי. לא ריאלי. חיסרון של 1.5 רב' זה בערך 120 ריבאונדים חסרים על פני השנה. כנ"ל אסיסטים. זה המון.
            לגבי ויתור על ריבאונדים – צריך גם מוטיבציה וכוח של הארדן ללכת לאיזור הרחבה לאסוף את הריבאונד "המוותר", וצריך שזה יקרה 81 פעמים ברצף. הכל אפשרי, השאלה מי עושה. רוברטסון עשה, ראסל ווסטברוק עשה (כנראה).

          2. דה שוט אני לא מסכים.העניין שהבאתי את לברון והארדן זה להראות שגם הם לא היו רחוקים.עכשיו יש הרבה סיבות כגון בגלל זריקות מהשלוש הריבואנדים יותר ארוכים ואז לא רק שחקנים גדולים יכולים לקחת ריבאונד.אסיסיטים בכלל נהיה די בדיחה וברגע שיבוא שחקן שיש לו את היכולות האתלטיות כמו למשל הגריק פריק ויחליט כמו ווסטברוק שזאת המטרה שלו,הוא ישיג אותה.
            אני מוכן לשים כסף שפעם הבאה שנראה עונה של TD תהיה הרבה פחות מעוד 55 שנה.
            נ.ב אם יתחשק לווסטברוק אז הוא יעשה את זה שוב.

          3. יניב ויוס (יוסי ? :-)) אתם לא מעריכים מספיק את כוח הרצון, הנחישות וכוח ההתמדה שההישג הזה מגלם בתוכו. זה לא יחזור, גם כי כל המדדים (בעיקר מספר אחזקות במשחק) נוטים בבירור לטובת ימי רוברטסון. ראו למשל הסטט של צ׳יימברליין.

          4. ליוס, במחילה.
            פשוט עניין של סיטואציה. כל מה שצריך זה שחקן מוכשר שנמצא בקבוצה שמתבטלת לחלוטין כדי להשיג לו את הסטטיסטיקה. זה הכל.
            ככל שיהיו יותר קבוצות בליגה, ככל שהרכזים ימשיכו לקחת יותר ריבאונדים מבעבר וככל ששחקנים אנוכיים ימשיכו להתקיים – זה לחלוטין אפשרי.

          5. תראה אם הוא היה עושה את ההישג הזה לפני שנתיים אז הייתי מסכים איתך,אבל מכיוון שגם הוא עשה את זה וגם עוד שניים לא היו רחוקים(וכמה שכואב לי להגיד את זה אין לי ספק שאם לברון היה מחליט שזה מה שהוא רוצה הוא היה משיג את זה)ובכלל אינפלציית הTD.לעזאזל אפילו פייטון מאורלנדו עשה 2 TD רצופים(או אולי 3 אני לא כל כך זוכר).
            שתבים אני לא מזלזל בהישג הזה ואם תלך למעורב אז תגובה שלי שאני לא יודע בעצמי איך להתייחס לעניין הזה של ווסטברוק הובילה לשרשור בין גילרי לבן השחור.אבל אני חושב שהיום יותר קל להשיג טריפל דאבל ושחקנים שמסוגלים לזה לא חסרים (ראבאק מילא ווסטברוק שהוא אתלט יוצא דופן לוקח 10 ריבאונדים אבל הארדן כמעט ועושה את זה !!!)וכמו שליוס כתב ברגע שיהיו התנאים עוד שחקן יעשה את זה ולבטח זה לא ייקח 55 שנה.

          6. סטטיסטיקה אפשר לקרוא בכל מיני דרכים. מחויבות, עקביות ומאמץ רואים בעיקר בעיניים. לפעמים הסטטיסטיקה מראה גם אותם.
            ראסל השנה, 77 משחקים, 822 ריב', 802 אס'
            לברון השנה, 71 משחקים, 607 ריב', 623 אס'
            הארדן השנה, 76 משחקים, 615 ריב', 852 אס'

            לברון בכלל לא בר השוואה. עצם זה שראסל לקח 200 (!) ריבאונדים יותר ממנו אומר הכל על רמת ההשקעה של שניהם בעונה הרגילה. ללברון יש פריבילגיה שלראסל אין – כרטיס מובטח לגמר. "אם הוא היה רוצה…" שירצה. בתכלס יש לו שלוש אליפויות. יש כוכבים שהובילו קבוצות והשיגו יותר. קובי, דאנקן, ג'אבר, מג'יק, לארי (הישגים דומים). ההערצה אליו חורגת מהכדורסל אבל זה דיון למסגרת אחרת.
            לגבי הארדן, הוא נותן עונה יוצאת דופן שלדעתי לא תחזור. מגיע לו על כך כבוד גדול אבל עדיין – ראסל עם 200 ריבאונדים יותר. אפשר לתרץ, אבל אי אפשר לשנות מספרים.

  7. ווסטברוק אדיר, ענק, נפלא. אין שום צורך להמעיט מההישג שלו גם אם ישנם כמה כ"ח שהם uncontested. פייטר גדול ואתלט מדהים. אני לא אוהב את סגנון המשחק שלו (יחד עם 90% מהאוכלוסיה) אבל בכל צריך להצדיע לו.
    דנבר מאוד מאכזבת, אין לה מה לחפש בפלייאוף בלי הגנה. שיקגו עלובה/סכיזופרנית, לא יודע.
    הקבוצות בנבא כל כך לא יציבות שאי אפשר לצפות כלום.
    סדרה בין ממפיס לס"א זה בדיוק מה שג"ס היתה רוצה, הרבה מכות וסדרה צמודה. גם מילווקי מאכזבת, מה זו הנרפות הזאת?
    טורונטו כמהה ללאורי באופן נואש.

    נ.ב. מישהו זיהה מה החיה שהתיישבה לאלפריד פייטון על הראש?

    1. להערכתי, זנב של חוטמן אדום.
      למולטי מיליונרים האלה יש יותר מדי כסף וזמן פנוי – בטח פייטון באורלנדו – שהם ירדו מהפסים.

  8. תודה רועי, סיקור מעולה. המזרח כל כך צמוד בחלק התחתון שלו אבל הקבוצות כל כך לא יציבות שאין לדעת מה יקרה. שיקגו עומדת לפגוש פעמיים את ברוקלין בשבוע הקרוב ולא בטוח שהמשוכה הזו תהיה כזו פשוטה כמו שאנשים חושבים.

  9. אותי מטריד, בתור אוהב כדורסל, שהכינוי של השחקן הכי טוב בעולם במשחק הזה הוא צ'יטה.

    זה מעליב את ראסל ווסטברוק, ועושה שם רע לכל אוהבי הכדורסל.

    צריך למצוא לזה פתרון.

    1. הפייתרון הוא לחכות לפלייאוף וליראות איך הוא ילך לדוג אחריי הסיבוב הראשון.

      זה מטריד ליראות שיש פה אנשים שחושבים שווסטבריק השחקן הכי טוב בעולם.

        1. ברור, הוא עדיין הכי טוב, ועוד בפער לא קון.
          אבל, מאז שנתנו את ה MVP לדרק רוז למעשה הפסיקו לתת את התואר לשחקן הכי טוב

          1. אני התלוננתי על הכינוי צ'יטה.

            אפילו אם הוא השני או השלישי בעולם זו עדיין בעיה.

            לאוזן שלי צ'יטה מצלצל כמו קוף. אני לא רוצה שהשחקן הכי טוב במשחק שאני אוהב יקרא קוף.

          2. עגל,
            אפשר לומר את אותו הדבר על קארים בשנות ה-70',
            על ג'ורדן בשנות ה-90',
            ועל שאקיל 2000 – 2005 (זה שיש לשאקיל רק MVP אחד זה לא פחות ממגוחך).

  10. תודה רועי על סיקור ענייני ומתמצת.

    אני אישית רוצה לגעת בכל עניין ה-"חוסר כבוד" שבורח קצת מתחת לרדאר בימים האחרונים, למרות שקרו 2 מקרים דומים בהפרש של כ-24 שעות אחד מהשני.

    כאשר הניצחון מובטח, הקבוצה שמחזיקה בכדור מכדררת אותו עד לסיום המשחק, אלא אם היא בצד המפסיד ואז מדובר על נושא פחות רגיש. זהו חוק לא כתוב, אך ידוע בין כולם, ונחשב לקרדינלי ברחבי הליגה. המעשה שעשה סטיבנסון נחשב בעיני רבים לחסר Class כאשר השלים עוד ליי-אפ לסל מול הראפטורס, אך אני אישית מכבד אותו, כי הוא התנצל על כך, כיוון והוא הבין שהפירוש למעשה נתפס כחסר כבוד ליריבה. אך עם זאת, התגובה של השחקנים בסיום המשחק היה להוט יתר על המידה ולמרות שאני בטוח שהרגשות באו מהתסכול והאינטנסיביות של זמן המשחק, אני ראיתי את טאקר וחשבתי לעצמי שהתפרצות כזאת אינה בריאה כל כך לאף אחד. אם סטיבנסון לא היה רגוע יחסית, זה עלול היה להגיע למקום מאוד לא נעים, כי השופט הראשון שבא להפריד הגיע יחסית מאוחר. ואני מציין זאת, כי הראפטורס לא היו רחוקים מלהיות מעורבים בעוד תקרית אלימה בחודש האחרון וגם אם המעשה הראשון לא התחיל מכיוונם, הא עדיין נמצאת באזורם וחבל להיות מעורב במקרים מסוג זה.

    יתרה מכך, אני רוצה להוסיף נקודה גם על המקרה באוקלנד, כאשר ג'נינגס דחף את מגי בניסיון הזריקה מקו השלוש שלו. אחד הדברים הפחות מחמיאים שיכולים לקרות לאדם ידוע, הוא כאשר המדיה תופסת אותך במערומייך, בכך שאתה מבצע הפוך ממה שטענת. והכיוון שאני חותר אליו הוא טענו שהווריורס לא כיבדו אותם במעשה של מגי, אך בפועל הם גם ביצעו זאת בעצמם ויותר מפעם אחת העונה. הוכחות לכך נצפו בתוכנית המעניינת החדשה בהנחייתה של רייצ'ל ניקולס, The Jump, ואני אצמיד בסוף התגובה את הלינק כדי שתוכלו לראות בעצמיכם. מי שעוקב אחרי דבריי באתר יכול היה לשים לב שאני אישית לא מתחבר לגישה של וושינגטון ואני חושב שהם זחוחים מאוד ויש הבדל בין ביטחון עצמי אשר נבנה מנסיון והצלחה וודאית (קליבלנד) לבין ביטחון שמשדר זלזול ביריב וגם לא מגיע ממקום של הוכחות בשטח (וושינגטון). הדבר הנוסף שכה חורה בעיניי היא העובדה שמנהיג הקבוצה, ג'ון וול, טוען בעצמו שהמעשה של ג'נינגס לגיטימי. באמת? מעשה אלים הוא דבר לגיטימי? אני תוהה עם עצמי אם הקבוצה הזאת חושבת שהם מפתחים לעצמם מן אופי קשוח בהתנהלות כזאת, כי אני אישית חושב שהם עלולים להביא את עצמם למצב לא נעים שרבים יחשבו עליהם כלא יותר מקבוצת "פרחחים זחוחים" במידה וימשיכו בגישה הזאת. ועכשיו הנה עוד דבר מעניין – אם הייתי צריך להבדיל את מעשי וושינגטון שמופיעים בקליפ ובין המעשה של גולדן סטייט, הייתי טוען שהם ביצעו כמה דברים ביחד שהראו חוסר כבוד, כמו להשאיר את החמישייה הפותחת מול הספסל של וושינגטון, כדי להשיג לגרין טריפל דאבל ולהמשיך לקלוע שלשות. אבל הם בחרו לא לטעון זאת לגביהם ורק הפילו את עצמם יותר לבור וייתכן שזה אף הראה שהם בעצמם אפילו לא בטוחים בכלל מהן הדרישות לכבוד שהם מציבים ליריבה מולם.

    שורה תחתונה – אני אישית לא נמצא ברגעים הללו על המגרש, אבל בתור אדם שרואה את אותם שחקנים מפורסמים על המרקע, אני מצפה לקצת יותר דוגמא אישית כספורטאים שאנשים עוקבים אחריהם. הם מקצוענים…וההתנהגות הזאת בפניי עצמה מורידה מהם.

    1. את המקרה של אינדיאנה – טורונטו פיספסתי, אבל לגבי גולדן – ווש, נשאר עוד יותר זמן על שעון המשחק מאשר על שעון ההתקפה. במקום לקחת את איבוד הכדור, הם נתנו לג'באל מקגי לזרוק שלשה, שזה שווה ערך לאיבוד.

    2. מקגי לא היה צריך לזרוק . הוא הסביר אחר כך שזה לא היה מחוסר כבוד לוושינגטון , אלא מרצון שלו לנסות קליעת שלוש ( נדמה לי שיש לו רק אחת מוצלחת בקריירה , או משהו דומה ).
      אבל וושינגטון הם הקוזאק הנעלב , ללא הצדקה . או יותר מדוייק , מי שגר בבית זכוכית , שייזהר מזריקת אבנים . הם מתעודים כמי שעשו מעשה דומה מספר פעמים השנה – הובילו בביטחה לקראת הסיום , ובכל זאת הלכו עד הסל או זרקו בשניות האחרונות .

    3. בשורה התחתונה, אני מסכים עם שניכם ומוביל את כל הטענות שלנו לנק' שלי – לטעמי, וושינגטון היא קבוצה זחוחה ועם מנהיג זחוח ועקב ההתנהלות שלו ושל קבוצתו רבים מתקשים להתחבר אל זהותם ואני אחד מהם. לא יפה לקוות לכך, אך אני באמת מאחל להם לקבל מכה שתחזיר אותם למציאות ותגרום להם להבין שלפעמים השתיקה היא מזהב ויותר נכון ליצור לעצמך רזומה ורק אז להתפאר כמו אדם שמחזיק בקו"ח שופעים.

      אגב, נק' מעניינת לגביי וושינגטון בעיניי היא שאולי דווקא עדיף שהקבוצה תשאר בתוך "בית הזכוכית" שלה ותהיה שנואה על רבים. דבר כזה עשוי ליצור עניין רב יותר סביב הקונפרנס המזרחי והליגה בכלל.

      1. לדעתי זרקת חצים ורק אז ציירת את המטרה. ייש לך איזה אג׳נדה חוזרת נגד וושינגטון וכנראה שזה קצת מעוור את תפיסת המציאות שלך במקרים הקשורים אליהם. כמו שכתבת, יש חוק לא כתוב שקבוצה מובילה לא זורקת בסוף המשחק אם הוא גמור. המקרה הלילה עם סטיבנסון מהווה דוגמה נוספת לכך שזה פשוט לא נהוג ובגלל זה התגובה של שחקני טורונטו.
        אפילו סטיב קר התנצל ואמר שלא היו צריכים לזרוק בסוף וכשזה מצטרף להשארת החמישיה מול הספסל של הוויזרדס והנסיון המאולץ לתת לגרין ט״ד רק מצטרפים לכל הסיפור. אם קר מודה שזו היתה טעות איך אפשר לבוא בטענות לוול על זה שגיבה את ג׳נינגס?
        אגב, הווריורס בכלל נהיו שחצנים מעצבנים בשנתיים האחרונות.

        1. שגיא, לצערי אני תוהה עם עצמי אם בכלל ביררת את העובדות שציינתי (כמו צפייה בסרטון) לפני שטענת שאני בעצם מייצר דובים ביער, כשאין בכלל יער.

          הוויזרדס בעצמם ביצעו את אותם דברים שהווריורס עשו במשחק והם התלוננו עליו – שזה זריקת השלשה. הם לא התלוננו על שום דבר, מלבד השלשה. בוודאי שאני אבוא בטענות לוול כאשר הם בעצמם מבצעים את אותה המנטרה בעצמם. ועוד לקבוצות נחותות מהם בפער. אם כבר, לוושינגטון קצת חסר כבוד ליריבים שלהם והם יותר מדי זחוחים ובטוחים בעצמם. אני מודה וגם אמרתי זאת בתגובה הקודמת שלי שאני לא מחבב אותם, אך אני נוטה להיות אובייקטיבי בדעותיי באתר ובעיקר כשמדובר בקבוצות שהן לא בוסטון והטענות שאני מביע כאן מגובות ע"י הוכחות בוידאו וגם פרשנים בכירים שחושבים כמוני בדיוק ואי לכך, אני לא היחיד שטוען זאת.

          אגב – סטיב קר התנצל, כי הוא אדם עם Class וגם כי הוא לא אוהב להיות מעורב בתככים מיותרים. ניתן לראות זאת בראיונות לתקשורת על תקריות שהיו בעבר לקבוצה עם קבוצות אחרות כמו הקאבס, ומקרים חריגים שהיו עם שחקניו, כגון גרין ואיגודלה. גם אם הווריורס היו הקבוצה השחצנית בהיסטוריה, לקר אין קשר ישיר לכך בהתנהגותו.

          1. סרטון שמראה שגנינגס זורק שלשה עם 4 וחצי דקות לסוף? הכי מגוחך שראיתי.
            אני מאוד מעריך את סטיב קר ואני חושב שפיו וליבו שווים. הוא התנצל כי הוא ידע שזה דבר שלא עושים ושזה היה חוסר כבוד. אם רוצים לתת למגי לקלוע שלשה לא חסרים משחקים של הווריורס שנגמרים גם 5 דקות לפני הסוף.

          2. שגיא, לפני השלשה של ג'נינגס מראים גם זריקת שלשה בסוף משחק בשני מקרים מצד המכשפים. והשלשה של ג'נינגס גם עשוייה להתפרש כחוסר כבוד, אך אותה נשים בצד, כי אפילו לא צריך אותה. יש הוכחות חותכות לכך שהטענות שהם מבצעים על אחרים הם עושים בעצמם.

            ולא אמרתי שקר דו פרצופי. אמרתי שקר אדם נחמד שלא מחפש ליצור פרובוקציות והוא תמיד יודע להמנע מהן. הוא מאמין בדבריו, אך הוא יודע שיהיה גם חכם מצידו לא להגיב לרעה על היריבה הפעם. בכל זאת, מדובר גם בפרשן ושחקן לשעבר ויש לו ניסיון מכלל הצדדים על מה תגובה לא נכונה יכולה לגרור כאן. לכן טענתי את דבריי – כי סטיב קר לא רק אדם כמה, אלא גם חכם.

    4. בחיים הפרטיים שלי אני מתעב אלימות מכל סוג (חוץ ממשחקי הכס, כמובן), אם מדובר בכביש, בסופר, בחדשות וכו'.
      אבל מה לעשות, אני מאוד נהנה מקטטות וקצת דחיפות ב-נ.ב.א.
      התקריות האחרונות, והיו לא מעט, הוסיפו קצת פלפל. הדאון-סייד שלהן זה התבחבשות אינסופית של השופטים מול מסך הוידאו, התייעצות, חזרה לוידאו, התייעצות אחרונה, שוב חזרה לוידאו לבדוק את המחשוף של זו שמאחור, התייעצות בין שני שופטים כשהשלישי מחפש את בעלת המחשוף ורק אז מצטרף ולאחר דקה נוספת של התייעצות בה הם קובעים פה אחד שהציצים לא מסולקנים הם נותנים דאבל-טכניקל.

  11. כל העונה הזו תחת הכותרת "ראסל ווסטברוק". בחייאת איך אתם לא מזהים היסטוריה כשהיא מתרחשת לכם מתחת לאף? (השאלה מופנית לרפי ההבנה באשר הם 😉 )

    מה שעוד מדהים אותי זה שהטירוף שלו לא הגיע ב"עונה חוזה". כי אם זה היה המצב – שווי השוק שלו הקיץ היה עושה צחוק מסבתא של מייק קונלי. הוא חתום עד 2019 ומי שיעשה עליו טרייד ייתלה במרכז אוק' סיטי ובצדק.

    לפלייאוף הזה זה לא יספיק (אבל לך תדע – אולי מתבשל משהו לפנתיאון). הלוואי שהאורגניזיישן שם ישכיל להעמיד סביבו רוסטר נכון ושיזכה לטבעות אמן.

    פאטה מורגאנה לפלייאוף: בוסטון Vs סן פרנציסקו. ובמועדון ללל כבר שרים: "אוליניק חנוק אותו!"

    1. ל-OKC יש הנהלה די טובה ובהשוואה לכלל הנהלות הליגה, הייתי שם אותה בערך בסוף השליש העליון, אבל החוזים האחרונים שהם העניקו לאדאמס ואולדיפו נראים לי מוגזמים והם די הורידו בעיניי את היכולת שלהם לבנות נכון סביב הגרעין בקבוצה (שכרגע מדובר ב-RW בלבד).

      חלק מהמהלכים שקרו תחת המועדון ציירו את מנהליו כ-"סחרי מושג" במובן מסויים (הטרייד על הארדן, על ג'ף גרין וההפסד של דוראנט בפרי-אייג'נסי), אך בפועל אני עדיין די בטוח שיש חשיבה במועדון ואני מאמין שהצורה בה הם נכנסו לעונה הזאת הייתה כדי לראות אם ניתן איך הקבוצה נראית בהובלת ווסטברוק בלבד ובכך לתת לו הזדמנות אמיתית להיות האלפא, מלבד חוזה גדול במיוחד שהוא קיבל מהם.

      כעת, לאחר שהם גם ביצעו טרייד חכם בדד-ליין האחרון, אני מאמין שבקיץ אנחנו עשויים לראות אותם מנסים לבצע נסיונות למשוך שחקנים טובים בעזרת טריידים, כי אני מניח שהם לא יצליחו למשוך שחקנים מהשוק החופשי – מעבר לכך שאוקלהומה אינה יעד נחשק, הם צפויים להיות מעל תקרת השכר מהקיץ, עקב הארכת חוזיהם של אדאמס ואולאדיפו.

      הצעות טובות יכולות להיות רק אם הם יעבירו את קאנטר, אבל אני לא יודע כמה יהיו מוכנים ללכת על הפתיון הזה. בעיקר עם החוזה שקיבל מהם. נוסף על כך, אנדרה רוברסון (אחד מאדריכלי ההגנה של הקבוצה) הינו RFA בקיץ ואני לא יודע אם ביכולתם בכלל לתת לו חוזה בו הם יוכלו לעמוד בו. לא אתפלא אם הוא יקבל הצעה מוגזמת מברוקלין, רק כי הם חייבים כבר להשתפר בדרך כלשהי.

      אז השאלה שנשאלת בסוף היא האם יש ביכולת המועדון לשפר את ה-CAST סביב ווסטברוק? נראה אם יהיו לנו תשובות לכך בקיץ.

      1. אני חייב שלא להסכים איתך. התמונה הכוללת היא שבשנת 2012, אם זכרוני איננו מטעני, שיחקו 4 שחקנים מצוינים – דוראנט, ווסטברוק, איבאקה והארדן הצעיר – במועדון והובילו אותו לפיינלס. מאז עברו הרבה פציעות על דוראנט ווסטברוק, אז נניח שאפשר להסביר כמה עונות חלשות, ועוד פספוס אחד בשנה שעברה מול גולדן סטייט. מה שאי אפשר להסביר, לדעתי, הוא איך הקבוצה הזו פשוט התפרקה, והיחיד שנשאר שם, הוא אמנם שחקן סופר מוכשר, אבל כזה שבכלל לא ברור שיכול לשחק בצוות עם סופרסטארים אחרים. היה עדיף לשחרר את ווסטברוק ולשמור על דוראנט והארדן, מאשר ההפך. לא בגלל הכשרון שלהם אלא בגלל יכולתם להשתלב בתלכיד הקבוצתי. וזה לא קרה. וזה לא קרה תחת ניהולו של בוגר המערכת של הספרס. אם היו מצליחים לבנות קבוצה יציבה, והצלחה מתמשכת, אין שום סיבה שאוקלהומה לא היו "הספרס" של 2010-2020. והם לא.

        1. קל להגיד, קשה לבצע ולחזות מראש.

          אתה מבצע פרזנטיזם בצורת החשיבה שלך. כשהעבירו את הארדן בטרייד המהלך היה נראה גם בעל הגיון מסויים מאחוריו.
          איבקה עבר, כי הוא ירד ביכולתו והמהלך היה חכם, כי אם דוראנט היה נשאר, היה להם שחקן מצויין לצד הצמד הזה, כאשר הוא צעיר ומשתפר לידם. להסתכל על זה בצורה כוללנית כזאת היא מקום לאי ירידה בפרטים ונסיון להעמיק בנושא כנדרש. וכמובן, בו לא נשכח עד כמה קשה לשמר שושלות בליגה שהן לא מתקיימות במטרופולין גדול.

          אגב, לטעון שזה לא היה קורה במערכת הספרס הוא השוואה לא כל כך מציאותית בעיניי, כי אין עוד הנהלה שקרובה ביכולתה אליהם.

          1. אתה צודק בכל מילה. באמת. אבל עדיין – גם אני צודק. השורה התחתונה (המושמצת), מבחן התוצאה (המוגבל), כולם מובילים לכך שאם אני הייתי פרסטי הייתי עושה חשבון נפש מעמיק. הצטברות כזו של כשרון, בקבוצה קטנה, היא אירוע נדיר ביותר, ואני חושב שהתוצאה הנוכחית שלו, היא לא כזו שתגרום לפרסטי לחייך. כולם יכולים לחגוג את הTD מפה ועד הודעה חדשה, אבל אני לא מאמין שלמישהו כמו פרסטי זה משנה את התמונה הכוללת.

          2. אף אחד לא אמר שמדובר בתפקיד פשוט. בשורה התחתונה, ניתן לשפוט אותו על הרבה דברים, אך בפועל הוא שמדובר על בחור חכם שמנסה למקסם את כלל האפשרויות שיש לו והוא בעל רזומה טוב לאור האמצעים הדלים.

            הוא עדיין אחד הטובים בליגה בתפקידו. אולי לא בטופ, אך הוא חלק מהצמרת המורחבת.

  12. אם יש פה מישהו שבטעות לא עוקב אחרי אוריאל דסקל בטוויטר או פייסבוק, אז הוא שיתף היום פרט מעניין (הערה – הוא איש של כדורגל, NBA הרבה פחות):
    3 קבוצות בליגה שיש להן רק 3 שחקנים שנבחרו בטופ 20 בדראפט:
    ברוקלין
    ניו אורלינס
    סן אנטוניו

    1. להשוואה, בחרתי מניחוש את הקבוצה עם הנבחרים הבכירים ביותר:
      קליבלנד עם:
      1, 1, 2, 3, 4, 5, 8, 13, 15, 17, 18.

      ששה שחקני טופ 5.
      11 שחקני טופ 20 בסה"כ.

      1. מה הנתון מלמד?

        דרק וויליאמס הוא בחירה מס' 2 בדראפט,
        דרון וויליאמס בחירה 3,
        ריצ'ארד ג'פרסון בחירה 13,
        לארי סנדרס בחירה 15.
        המשותף לכולם?
        מקבלים מינימום וותיק בקבוצה.

        צ'אנינג פריי בחירה 8,
        שאמפרט בחירה 17,
        ג'יי אר סמית' בחירה 18.
        המשותף לכולם?
        הגיעו בטריידים מבריקים של גריפין.

        את כולם יכלו שאר הקבוצות בליגה להשיג לפני שאלו חתמו בקאבס
        (אם תמורת טרייד, אם תמורת הצעה גבוהה יותר).

        על זה נאמר –
        בא לקלל ויצא מברך…

        1. לא באתי לקלל, אם הכוונה אלי.
          גם לא מדויק לומר ששאר הקבוצות יכלו להביא, לא לכולם יש לברון.
          מה שמעניין זה שלספרס יש פרמטרים ששאר הליגה לא מסוגלת לפענח או מזל מאד עקבי.

    2. טיפה גבולי, כי לניו אורלינס יש גם את די-מו שנבחר בבחירה ה-20 לצד הולידיי, קאזינס ודיוויס ולברוקלין יש את לברט (בחירה 20) לצד לופז, פוי ואנדרו ניקולסון (19).

      אבל לספרס, מלבד קוואי, אולדריג' ופאו אין אף אחד. זה אפילו יותר לטובתם.

    3. נתון מהמם. לא פחות. למרות שפעם בעשר שנים לא תזיק לספרס איזו בחירה מספר 1 (רובינסון, דאנקן, ו…אשמח לאחד נוסף :-)), הם גם לא עושים יותר מדי טריידים. ממש מדהים.

  13. מה אתם אומרים על רעיון של בונוס כספי שנתי לשחקני אן בי איי שגובהו נקבע על פי כמות המשחקים שבהם השחקן שיחק בעונה הסדירה יותר מ5 דקות?
    נניח מיליון דולר לשחק כזה
    וכל משחק פחות מורידים 100 אלף
    זה לא יעלה לליגה יותר מ30 מיליון דולר בשנה ואני לא מאמין שיש הרבה אנשים שיסכימו לוותר על הבונוס אפילו עם המשכורות הגבוהות בליגה.

  14. חדשות לקראת המשחק המרכזי של הלילה בבוסטון:

    TT נפצע באגודל ולא טס עם הקבוצה לבוסטון. ה-MRI יצא שלילי ולכל אין חשש לפציעה לטווח הארוך, אך יהיה מעניין לראות איך הקאבס ימלאו הלילה את החוסר הזה.

    כנראה שנצפה בהרבה דקות של פריי מול הורפורד בקרב סנטרים רכים כמו כריות. זה המקום של הורפורד לתת משחק טוב. נראה אם הוא ינצל את ההזדמנות.

        1. מבין את דברייך, אך שנינו יודעים שרמת משחק ב- D League היא לא מדד. והבעייה הגדולה יותר היא שאני לא חושב שסנדרס חווה מספיק משחקים ואימונים עם הקבוצה כדי לתת היום תפוקה טובה מספיק. ואם זאת, תמיד אסור לדחות על הסף סיכוי למקרה מסויים.

  15. בשעה טובה הצטרפתי מ"וואלה" לכאן. למרות שלא מצאתי דרך רשמית להירשם לאתר(לא כזה ברור לי, אולי בגלל השעה).

    פשוט כל התגובות שם ממוחזרות ואין באמת דיון ענייני.

    1. אין רישום רשמי לאתר. ניתן להרשם באתר gravatar ולשייך תמונה למשתמש שבחרת לעצמך(יש הוראות באתר).

      אל תדאג. גם כאן לא יחסרו לך תגובות ממוחזרות, אבל דיון ענייני עשוי להופיע פה ושם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט