בלוז של עלייה ומורדות –  יומן פליקנס רביעי מאת מולי

"יש אנשים שקשה להם להביע רגשות בפומבי, אבל לא ידעתי שאנטוני דייוויס הוא כזה," חשב בארט לעצמו כששמע את אנטוני דייוויס מתראיין לאחר המשחק מול פניקס בסמות'י קינג סנטר, המגרש הביתי של הפליקנס. דיוויס התייחס בראיון לשאגה שצעק לקהל 29 שניות לסיום המשחק, כשהתוצאה 105-103 לפליקנס, ולאחר שנעשתה עליו עבירה בעקבות כדור חוזר שהוא קלט בהגנה כשאמר: "לא בכל יום אני מחצין את רגשותיי, אבל ברגע ההוא זה היה נראה הדבר הנכון לעשות."

דייוויס קלע עד סוף המשחק 6 משמונה קליעות עונשין והפליקנס ניצחו את פניקס 111-106 המשחק בו הוא בין השאר קלע 34 נקודות, קלט תשעה כדורים חוזרים וחסם חמש פעמים. חמש חסימות היו גם הפעם לג'רו הולידיי שגם קלע 30 נקודות וקלט תשעה אסיסטים.

"דווקא מעניין," חשב בארט לעצמו, "שדווקא לבאדי הילד, ששיחק 28 דקות וקלע רק 11 נקודות ומסר 4 אסיסטים היה את מאזן ה +/- הטוב בקבוצה עם 18+"

"לפחות ניצחנו את המשחק הזה," אמרה סופי לבארט, "אם היינו מפסידים לפניקס, הקבוצה הגרועה ביותר – ועוד בבית, היינו יכולים בקלות לומר שהיום הוא כמאמר הפתגם 'היום בו המוסיקה מתה'.

"את יודעת מהו היום בו המוסיקה מתה?" שאל בארט.

"לא, על מה מדובר?"

"'היום בו המוסיקה מתה' מתייחס ליום בו התרסק מטוס שעליו היו ונהרגו  באדי הולי, ריצ'י ואליס, ביג בופר ריצ'רדסון והטייס רוג'ר פיטרסון." אמר בארט, " זה היה בשלישי בפברואר 1959. נהוג לחשוב ששם המטוס היה 'אמריקן פאי' אבל אין לכך הוכחה בכתובים, מה שבטוח הוא שההתרסקות הזו היא ההשראה לשיר (ולאלבום) שדון מקלין כתב בשנת 1971.

יום אחרי "השאגה" פגע טורנדו במזרח ניו אורלינס. אף אחד אמנם לא נהרג, אך 28 נפצעו ומעריכים שכ- 250 בתים ניזוקו ואלפי בתים נותרו ללא חשמל משך שעות ארוכות.

יומיים אחרי, מצב הרוח העגמומי נמשך ונדמה כאילו המוסיקה לא נכנסה כלל לסמות'י קינג סנטר.  הג'אז אמנם הגיעו מיוטה, אך התברר שהם היו היחידים ש"נגנו" במשחק כשכיסחו את ניו אורלינס ב- 33 הפרש.

השמירה של רודי גובר נטרלה את דייוויס עם תריסר נקודות בלבד, שניים יותר מן הכדורים החוזרים שקטף ופי שתיים ממספר החסימות שלו.

"להגנה של יוטה יש השנה מוניטין מצוין," אמר בארט לדייב, מנהל המוסך שלו, בזמן שהרכב עשה טיפול תקופתי. הם השאירו אותנו על 20.8% מהשלוש ו45.5% מהשתיים."

"כן, אבל את הפשלה של  76% מקו העונשין עשינו בכוחות עצמנו," נאנח דייב. "ויותר גרוע: אולי בגלל השמועות על הטרייד של אוקאפור תמורתו,  ג'רו היה לא במיטבו. בחייך? ארבעה איבודי כדור ושני אסיסטים, וגרוע יותר: אפס מארבע מקו העונשין. אפשר לחשוב שנשרפו לו כמה פלאגים וזה גרם לכך שהוא איבד את הניצוץ."

"אסור לוותר על ג'רו," הסכים בארט, "הוא, ה'גבה', דאנטה קאנינגהאם ואולי גם באדי היילד חייבים להישאר. נכון שצריכים להביא עוד גבוהים, ונכון שחייבים איכשהו לומר שלום לאסיק ואז'ינקה, אבל הארבעה הללו חייבים לדעתי להישאר."

בארט לא נסע עם הפליקנס למסע ארבעת משחקי החוץ שהחל במינסוטה, במקום זה הוא צפה עם סופי במשחקים בטלוויזיה. רוב הפרשנים לא נתנו לפליקנס סיכוי מול מינסוטה, במיוחד לאור ניסיון העבר העגום שלהם עם קבוצות ברמתם, ואולי לכן הפליקנס השוו בתחילת המחצית השנייה ועלו ליתרון אותו לא זנחו עד סוף המשחק.

במיוחד מדהים היה לראות איך מרגע שאנטוני דייוויס נכנס, שבע דקות לסיום המשחק, רק הוא וג'רו הולידיי זרקו לסל (מלבד קליעה אחת של דאנטה קאנינגהאם לשלוש 1.28 שניות לסוף המשחק), כאילו שניהם מבהירים לזאבים ממינסוטה שהם בשום פנים ואופן לא מוכנים להפסיד את המשחק שאוונס, מור, וג'ונס הפצועים ואז'ינקה המסופסל כלל לא שותפו בו.

המשחק נגד סקרמנטו היה 'נו נו נו' אחד גדול. סקרמנטו תפשה את ההובלה בתחילת המחצית השנייה, ומלבד פעם אחת לא שמטה אותה עד לניצחון בשש הפרש. "ממש חבל," אמר בארט לסופי, "היינו יכולים לנצח, אבל בלי ג'ונס ומור, זה פשוט קשה מדי."

"כן," אמרה סופי, "לפעמים גם דייוויס במיטבו (32 נקודות, 10 כדורים חוזרים, שלושה אסיסטים, שתי חסימות וחטיפה אחת) פשוט לא מספיק."

יומיים עברו ללא תקלות  מיוחדות. השמש זרחה ושקעה האופטימיות זרחה גם היא אך מהר מאוד שקעה ונדנדת הרגשות עלתה וירדה, לעתים תוך שניות.

"אני רואה טוב? אז'ינקה פותח היום בחמישייה במשחק בפניקס?" שאלה סופי את בארט. "כן," ענה בארט בעגמומיות, "ג'ונס עדיין פצוע באגודל, אסיק הראה שאי אפשר לסמוך עליו יותר מדי, וקאנינגהאם חייב להיעדר מסיבות אישיות. נקווה שאז'ינקה לא יהיה נורא מדי. אני תמיד מפחד ממשחק יום-אחרי-יום, במיוחד במשחקי חוץ."

האמת, אז'ינקה לא היה נורא. בטוח שטוב מאסיק יום לפני.  אבל העומס עשה את שלו ומול פניקס התפתח משחק מותח שהיתרון עבר לכל אורכו מקבוצה לקבוצה, הפליקנס ניצחו לבסוף בהפרש של שתי נקודות.

דקה לסיום ג'נטרי לקח טיים אאוט, טייריק החמיץ זריקה 42 שניות לסיום אבל דייוויס לקח ריבאונד ומיד אחרי קלע ממטר וחצי.

עשרים ושלוש שניות לסיום דייוויס חסם את בלדסאו מחוץ למלחייה אך הכדור חוזר לפניקס שמחטיאים וגאלאוויי לוקח כדור חוזר, מוסר לאוונס, וטייסון צ'נדלר עושה עליו עבירה. נותרו 18 שניות לסיום.

טייריק מחטיא את זריקת העונשין הראשונה אך לפחות קולע את השנייה והתוצאה 110-108 לפליקנס.

הסאנס לוקחים טייםאאוט, מוציאים את הכדור וג'רו עושה עבירה קבוצתית רביעית.

הסאנס מוציאים שוב את הכדור. הכדור מגיע לבלדסו, 10 שניות לסיום שזורק לייאאוט לסל, הכדור לא נכנס אבל פי ג'יי טאקר מהסאנס משתלט עליו תשע שניות לסיום. שלוש שניות אחר כך הוא זורק ג'אמפר ממטר והכדור לא נכנס, טאקר נלחם ושוב משתלט על הכדור ושלוש שניות לסיום הוא זורק הוק שוט ש… לא נכנס.

ג'רו הולידיי משתלט על הכדור, עוברת שנייה ואיכשהו עוברת עוד שנייה והמשחק מסתיים.

בארט מדד את לחץ הדם שלו (לרוב 80 על 120) אחרי המשחק והוא היה 110 על 160. זיעה נטפה ממנו והוא חש הקלה בל תתואר.

"אני לא מאמינה שהצלחנו לנצח במשחק הזה," אמרה סופי, תשושה גם היא, "בחיי שמזל שיש דייוויס בעולם! איזה יופי של מתנה לדאנטה קאנינגהאם שהרגע פורסם שנולד לו בן ולכן הוא נעדר מהמשחק."

"וואללה, מברוק לדאנטה," אמר בארט, "יש לנו עוד משחק אחד מול ממפיס, ואז שבוע של פגרת האולסטאר." יש לנו כבר שני ניצחונות חוץ במסע הזה, ובואי נחזיק אצבעות שנצליח לנצח גם במשחק מול ממפיס."

יום אחרי, החלה קדחת השמועות של סיום עונת ההעברות.  אנטוני דייוויס התראיין ל- Times-Picayune ואמר שם: "אני לא מתכנן לעזוב, ואני מבקש מכם לכתוב זאת." הוא המשיך ואמר: "עלינו להמשיך ולהילחם, יש לנו קבוצה שיכולה לתת תחרות טובה בפלייאוף. הראנו זאת כבר כמה פעמים השנה.  אנו מרגישים שיש לנו קבוצה טובה כמו כל האחרות בליגה. כל שעלינו לעשות הוא למצוא דרך להישאר קצת יותר בריאים וקצת יותר יציבים". עוד הוא אמר כי אין זה מקומו לצאת בדרישות לחיזוק מההנהלה. "זה תלוי במשרד למעלה," הוא חייך, "הם באים אלי ושומעים את דעתי לגבי מה שהם מנסים לעשות, אבל כעת אני רק מנסה לעשות את עבודתי ולעזור לקבוצה לנצח."
ולא להאמין, כנראה שהחזקת האצבעות וההשתדלות של דייוויס הצליחו. סולומון היל, דווקא הוא מכולם, התפוצץ בפדקספורום שבממפיס והוביל בנקודות (23) את הפליקנס. אז'ינקה, עם שמונה כדורים חוזרים ותריסר נקודות, הראה שאין מה להספיד אותו כשקאנינגהאם לא בשטח וג'רו הולידיי סיפק שבעה אסיסטים עם 19 נקודות.

הפליקנס עלו להובלה באמצע ברבע הראשון, הגיעו להפרש שיא של 18 נקודות (כמו מספר הנקודות שדייוויס קלע במשחק) אך ממפיס צמצמו לנקודה 48 שניות לסיום. למרבית השמחה הפליקנס עמדו בלחץ, ניצחו בארבע הפרש, ויצאו בדרכם הביתה לפגרת האול-סטאר לאחר שלושה ניצחונות בארבעת משחקי החוץ שלהם.

סופשבוע האולסטאר היה סוף שבוע טוב בניו אורלינס. כמו שמולי כתב לבארט במייל:

כשהתעוררתי, שמעתי את הקריין נותן את ה-MVP לאנטוני דייוויס ושמחתי. בדרך לעבודה שמעתי לראשונה על הטרייד וישר כתבתי את זה:

והעיר ניו אורלינס צהלה וחגגה.

אילו נתן לנו שלושה ניצחונות מתוך ארבעה לפני פגרת האול–סטאר ולא נתן לנו את שבוע האול-סטאר 

דיינו.

אילו נתן לנו את שבוע האול-סטאר בשנה שלא היינו אמורים לקבל אותו  והמערב לא היו מנצחים את המזרח באול-סטאר

דיינו.

אילו המערב היו מנצחים את המזרח באול סטאר ואנטוני דייוויס לא היה קולע 52 נקודות

דיינו.

אילו אנטוני דייוויס היה קולע 52 נקודות ומציב שיא אול סטאר חדש אבל לא היה זוכה ב-MVP  של האול-סטאר

דיינו.

אילו אנטוני דייוויס היה זוכה ב-MVP של האול-סטאר ולא היה הטרייד שמביא את דמרקוס קזינס לניו אורלינס 

דיינו.

אילו היה הטרייד שמביא את קזינס לניו אורלינס וכספי לא היה מצטרף אליו

דיינו.

והעיר ניו אורלינס צהלה וחגגה, הלוואי והייתי שם אתכם.

"זה פשוט מטורף," אמר בארט לסופי אחרי שהראה לה את המייל של מולי, "איך תוך דקה אחת בודדת אתה יכול לעבור מייאוש לתקווה, מעגמומיות לשמחה, ואתיימר אפילו לומר: מחושך לאור. כל השנה הזו, הרי, יצקה שוב ושוב קיתונות של דיכאון כל פעם שהיה רצף של הצלחות או חצאי הצלחות, והנה, דווקא יום שמח ומלא גאווה עם אול-סטאר ו-MVP של דייוויס, מסתיים בלי אנחות ובמקומן עם הודעה כה משמחת: דמרקוס קאזינס מגיע לפליקנס עם עומרי כספי והנזק הוא יחסית מינורי: טייריק אוואנס, לנגסטון גאלאוויי ולמרבה הצער גם באדי היילד, עוברים לסקרמנטו."

"באדי זה אובדן," אמרה סופי, "ואל תשכח את בחירת הדראפט."

"נכון, באדי הוא בהחלט אובדן," אמר בארט, "אבל האמת היא שבחודשיים האחרונים הוא לא הצליח להצטיין למרות לא מעט דקות משחק (20.4) הוא קלע בממוצע  8.9 נקודות למשחק וקטף 2.9 כדורים חוזרים. הבעיה שלו, לדעתי, היתה דווקא באסיסטים (1.7 למשחק). איכשהו הוא לא הצליח לקחת חלק גדול במשחק. הפוטנציאל ענק, מוסר העבודה ענק, ואין לי מושג למה הוא כן יוכל להגיע, אבל ברור שהוא עדיין לא שם."

"ובחירת הדראפט?"  שאלה סופי.

"תראי. אם לא נצליח להיכנס השנה לפלייאוף, ואני מקווה שנצליח, הרי אם נקבל את אחד משלושת המקומות הראשונים בדראפט – הבחירה עדיין שלנו. אחרת זה אומר בחירה 11-15, ועם אובדן של בחירה כשזו אני יכול לחיות."

"ואתה חושב שקאזינס יסתדר עם דייוויס?"

"קודם כל הם חברים," חייך בארט, "וכבר אמרו בעבר שהם רוצים לשחק יחד. שניהם גם למדו באוניברסיטת קנטקי, וקאזינס הרי מגיע מהעיר מובייל אלאבמה שהמרחק שלה מניו אורלינס הוא רק 232 ק"מ. ולא שמעת איך אנטוני דייוויס אמר עם החיוך הענק ביותר מרוח על פניו?"

"בחיי שזה סופשבוע בל יאמן," ציטטה סופי את דייוויס, "קודם האם-וי-פי של משחק האולסטאר וכעת קיבלנו את בוגי [דמרקוס קאזינס]. זה לא יכול להיות יותר טוב מזה."

"יש רק משהו אחד שיכול להפוך את סוף-השבוע הזה לטוב מזה," חייך בארט ומשך את סופי אחריו למיטה…

מתברר שבארט ואלווין ג'נטרי גילו שניהם חדשנות בסוף השבוע הזה. על חדשנותו של בארט רק סופי יכולה להעיד, ולפחות לעת עתה שפתיה חתומות, אך חדשנותו של ג'נטרי החלה להתגלות כבר באימון הראשון שקאזינס וכספי נטלו בו חלק.

בטלוויזיה, אחרי מאתיים שאלות על קאזינס שאלו את אלווין ג'נטרי: "איך אתה רואה את כספי משתלב?"

ג'נטרי ענה: "אני חושב שהוא קלע טוב מאוד, אני חושב שהוא שחקן מצטיין בלחתוך לצד החלש ודברים בנוסח, כך שהוא רק משהו שנוסף לחבילה, אני חושב שגם הוא יוכל לעזור לקבוצה שלנו."

וכשג'נטרי נשאל "הוא [כספי] יהיה בחמישייה?"

הוא ענה: "אינני יודע עדיין, אני כן יודע שהוא מישהו שיוכל לעזור לקבוצה שלנו בהרבה דרכים."

התשובה שבארט הכי אהב היתה לגבי השילוב של קאזינס וכספי בקבוצה, עת אלווין ג'נטרי אמר: "זה לא יקרה בין לילה, אבל אני מאוד מאוד מאוד נרגש מן האפשרויות."

וכך, סיום עונת ההעברות מצא את הפליקנס עם סגל שונה לחלוטין. טייריק, באדי היילד וגאלאווי עברו לקינגס, ג'ונס שוחרר, ובמקומם הגיעו קאזינס, כספי והוליס תומפסון. האופטימיות הרקיעה שחקים עד למשחק הראשון, עד למפגש עם המציאות במשחק הבית מול יוסטון.

בארט וסופי לא היו במשחק. בדיוק בזמן זה, הם נסעו לקלדוניה החדשה, קבוצת איים בדרום מערב האוקיינוס השקט, אחת מארבע הטריטוריות של צרפת מעבר לים, ובילו את השבוע בבירה נומאה (Nouméa) ובאיים סביבה.

מתברר שהבירה נמצאת על אי ושמו "גרנד טר", כלומר 'האדמה הגדולה' בצרפתית, אבל המקומיים מכנים אותו Le Caillou, כלומר 'האבן' או 'הסלע'. ג'יימס קוק, מגלה הארצות הבריטי כינה את האי "קלדוניה החדשה", על שם שמה הלטיני של צפון סקוטלנד.

ב-1853 הורה נפוליאון השלישי על כיבוש קלדוניה החדשה והפיכת האי למושבת עונשין אליה נשלחו כ-20,000 אסירים.

וויקיפדיה מספרת שבשנת 1878: "ארגן אחד מראשי שבטי הילידים (הקנאק) מתקפת גרילה על הכובשים הצרפתיים, התקפה שעלתה בחייהם של כ-200 חיילים צרפתים וכאלף מבני הילידים. ראש השבט המורד נבגד בידי ראש שבט מתחרה, וחוסל. ראשו נכרת ונשלח לתצוגה במוזיאון בפריז, אך מאז נגנב הראש."

עם השנים התברר שהראש, ראשו של  קאנאק דה קומאלה המכונה אתאי, למעשה לא נגנב אלא היה טמון במרתפי המוזיאון, הראש זוהה סופית בשנת 2011  והוחזר סופית לקלדוניה החדשה בשנת 2014.

ברבע הראשון של המשחק שבארט וסופי לא ראו כי היו עסוקים בלגימת משקאות על אחד מחופי אי 'הסלע', מצבם של הפליקנס עדיין נראה סביר כשיוסטון הוליכו בסיומו בשתי נקודות הפרש, אך מיד עם תחילת הרבע השני הטילים של יוסטון פתחו מבערים ובסוף הרבע השני ההפרש עמד כבר על 16 נקודות, הוכפל ברבע השלישי והמשחק הסתיים  בשלושים נקודות הפרש.  דייוויס קלע 29 וקאזינס 27 אך הבעיה היתה שאף אחד אחר מלבדם לא קלע יותר משש נקודות מלבד עומרי כספי שקלע 12.

ה'סלע' הראשון בו נתקלו הפליקנס היה ההפסד, אך עוד באותו לילה התברר 'סלע' נוסף:

ג'נטרי השתמש בכספי במשחק מול יוסטון בשלוש עמדות שונות על המגרש, והוא נראה טוב יחסית. אך למרבה הצער בהמשך הלילה התברר שכספי שבר את האגודל בהתנגשות עם גורדון (פליט הפליקנס) וייעדר מהמגרשים לפחות 4 שבועות.

כתוצאה מכך, כספי שוחרר יום אחרי, והפליקנס החתימו במקומו את רג'י וויליאמס ואת ג'ארט ג'ק. הרמז היה שהקבוצה הולכת במלוא המרץ לכיוון הפלייאוף, אך כאילו לא הספיקה התבוסה ליוסטון, בא משחק החוץ נגד דאלאס והמחיש שהבעיות בקבוצה קשות ביותר.

הוליס תומפסון פתח בחמישייה במקום אטואן מור (שנעדר מסיבות אישיות), עם דייוויס, קאזינס, הולידיי וסולומון היל.  הפליקנס פתחו טוב והחזיקו מעמד שלושה רבעים, אך ברבע האחרון קלעו רק 20 נקודות מול 29 של דאלאס שנעזרו בנארלס נואל והפסידו ב- 13 הפרש. דייויס שיחק טוב וגם הולידיי הצטיין אך קאזינס היה פושר (12 נקודות, 15 כדורים חוזרים, ששה אסיסטים ושלוש חטיפות), אך שאר החדשים כמעט ולא באו לידי ביטוי: תומפסון 0 נקודות, 2 כדורים חוזרים, 3 אסיסטים וחטיפה ב-25 דקות; ג'ארט ג'ק 6 נקודות, 4 אסיסטים וחטיפה ב- 25 דקות ורג'י וויליאמס כלל לא שותף.

וכך, שבוע חגיגות המארדי גרא, שהחל כשבוע של אופטימיות עם חגיגות האול-סטאר והטרייד על קאזינס, התברר מהר מאוד כשבוע קשה עם שלושה הפסדים רצופים, השלישי מהם באוקלוהומה. דקה וחצי אחרי תחילת המשחק קאזינס היה כבר עם שלוש עבירות, אחת מהן טכנית שתגרור את היעדרותו מהמשחק הבא עם דטרויט.

האמת? היה משחק די צמוד כש- 2:47 דקות לסיום אוקלוהומה הובילו בנקודה. ואז, בשתי הדקות האחרונות הכדורים פשוט לא נכנסו והפליקנס מצאו עצמם מפסידים משחק שלישי ברציפות, והפעם בשמונה הפרש.

קאזינס ודייויס הצטיינו כפי שניתן לצפות, מור קלע 10 וחטף ארבעה כדורים אך כל אחרים קלעו שש נקודות לכל היותר…

"שלוש מורדות לפני העלייה," אמר בארט לדייב, מנהל המוסך שלו, אחרי שהרכב שלו נגרר אחרי שהמצבר "התייבש" מאחר והאוטו לא הותנע כשחנה שבוע וחצי בשדה התעופה כאשר בארט וסופי היו בקלדוניה החדשה.

"אתה חושב?" שאל דייב, "הרי קאזינס ייעדר."

"נכון," אמר בארט, "אבל משחק יום-אחרי-יום הוא קשה."

מתברר שמה שהכריע לבסוף את המשחק לטובת הפליקנס, היתה ההרחקה של דראמונד שדחף את טים פרייזר אחרי שזה התגנב מאחוריו וגנב לו כדור. מאז ההרחקה נראה שהפיסטונס וויתרו על המשחק והפליקנס ניצחו בעשרים ושלוש הפרש כשג'נטרי אפילו שיתף את כל הספסל (מלבד רג'י וויליאמס).

"השאלה האמיתית היא: 'מה יהיה במשחק הבא מול סן אנטוניו?'" אמר בראט לסופי יום אחרי בארוחת צהרים במסעדת אנטוני'ז השקטה והאינטימית שברחוב סנט  לואיס 713 ברובע הצרפתי של ניו אורלינס, כשהם – למרבית ההפתעה – מוקפים ביותר משבע מאות סועדים באולמות ההסעדה השונים.

"אם קאזינס והחדשים האחרים ישתלבו והפליקנס ינצחו, או אולי אפילו יביסו בבית את סן אנטוניו – יש סיכוי לפלייאוף. אחרת, הפלייאוף מתרחק יותר ויותר, והזמן בשעון החול אוזל במהירות."

"אין מה לעשות, איכות דורשת זמן," אמרה סופי, "תראה את המסעדה הזו, אנטוני'ז הרי נוסדה בשנת 1840, לפני 177 שנים, ומאז היא רק משתפרת."

"נו יופי," אמר סמואל קלמנס לבארט יומיים אחרי, "אז ה'גבבוגים' קלעו יחד 48 נקודות ב 43 דקות כל אחד במשחק מול סן אנטוניו, אצלם; נו יופי, אז הם קלטו 32 כדורים חוזרים. באמת נו יופי, אבל אל תשכח גם, שיחד היו להם חסימה אחת, חטיפה אחת ושלושה אסיסטים…"

"נכון, אבל…" התחיל בארט לומר.

"אבל נו יופי," המשיך סם קלמנס בשלו, "נו יופי שלהולידיי היו 26 נקודות, ארבעה כדורים חוזרים וחמישה אסיסטים."

"כן, אני יודע, אבל…" המשיך בארט לנסות להמשיך את המשפט שלו.

"כן, כן, שמענו," התעקש סם קלמנס, "נו יופי, שלמרות שרק שמונה שחקנים שותפו ושאר החמישה היו די על הפנים, השקנאים הצליחו להגיע להארכה מול סן אנטוניו."

"מה שרציתי לומר הוא," בארט החל לאבד את הסבלנות.

"עזוב," סם קלמנס לא נתן עד כה לאף אחד להפריע לו באמצע נאום ולא היתה לו שום כוונה להתחיל בזה כעת. "נו יופי, אז הפליקנס הפסידו בהארכה בשתיים הפרש. נו יופי, אפשר לחשוב שזו בעייה גדולה להפסיק להפסיד ולהתחיל לנצח – אני הרי עשיתי זאת בחיי כבר כל כך הרבה פעמים…"

בארט קם מהכסא, ולפתע עשה עמידת ידיים מול פניו המופתעות של סם קלמנס שהשתתק לשנייה בפה פעור.

"נו יופי," אמר בארט –  עדיין עומד על ידיו, "תמיד ידעתי חייבים לשנות את העולם כדי להשתיק אותך, ממש כמו שהיה עם אותו אחד מאבות אבותיך שאתה קרוי על שמו, אבל כעת אני מבין שחייבים להפוך את העולם על פניו – ולחלוטין – כדי שזה יקרה איתך."

"נו יופי," התחיל סם לומר, ושניהם פרצו בצחוק פרוע כשבארט נופל מעמידת הידיים מרוב צחוק…

"נו, שיהיה במזל טוב," אמרה סופי לבארט, "סופסוף משחק ניצחון כשגם דייוויס וגם קאזינס משחקים."

"אם הם היו מפסידים ללייקרס," אמר בארט, "זה כבר באמת היה האות להוציא את מגבות החוף מהבּוֹידֶעם, [מילה  (ביידיש שפירושה: עליית תקרה כשמקור המילה בא מגרמנית ופירושה הוא שיבוש וקיצור של dachboden שזה רצפת [עליית] הגג] ולצאת לחופשת הקיץ." הוא חייך ואמר: "לא שלשניהם יש קושי כלשהו להושיט יד ולקחת משהו מהבוידעם."

"מה שכן, זה לא היה משחק כל-כך קל." אמר בארט, "נכון שחמש וחצי דקות לסיום הובלנו ב- 14 הפרש,אבל איכשהו הצלחנו לתת להם לקלוע 14 ברצף תוך שלוש דקות ולהשוות לפני ריצה של שמונה נקודות שלנו בשתי הדקות האחרונות. אני שואל את עצמי אם זה בגלל שקאזינס יצא בדיוק אז בשש עבירות. אבל מה שמפחיד אותי הרבה יותר זו העובדה שחוץ מהגבבוגים, רק ג'רו הולידיי מגיע למשחקים. כדי לנצח אנו חייבים עוד מישהו שיקלע חוץ משלושתם בדאבל פיגורז, אתמול זה היה אטואן מור עם 12 אבל כל האחרים (תומפסון, היל, אז'ינקה, קאנינגהאם ופרייזר) קלעו יחד 5/25 מהשתיים ו- 3/12 מהשלוש. אין ספק שהצירוף של קאזינס לא עושה להם טוב, לאו דווקא מבחינת כמות הזריקות אלא יותר מבחינת איכותן."

"אני גם לא מבינה," אמרה סופי, "מדוע עם אחוזי קליעה כל כך גרועים של החמישה הללו, ג'נטרי לא שיתף את האחרים. מילא עומר אסיק וגארט ג'ק הפצועים, אבל מדוע מוטיג'ונאס, רג'י וויליאמס ושאק דיאלו לא שיחקו אפילו אפילו דקה אחת? וזה עוד יותר לא חכם כשפחות מיממה אחרי יש לך משחק חוץ ביוטה."

"גם אני לא יודע," אמר בארט, "אבל כן שמתי לב שמאז שקאזינס הגיע, הוא משתמש בהרבה פחות שחקנים במשחק, שמונה-תשעה ולא עשר-אחת-עשרה, ואלו אפילו לא בהכרח הוותיקים שבהם."

אז במשחק החוץ נגד יוטה ג'נטרי השתמש ביותר, באחד עשר שחקנים ליתר דיוק. ייתכן ותרמה לכך העובדה ששלוש חמישיות מהחמישייה הפותחת קלעו יחד שבע נקודות כשסולומון היל מתעלה על כולם עם אפס נקודות בעשרים דקות משחק.

"ההפתעה הנעימה היחידה מהמשחק הזה," אמר בארט, "היתה היבוא החדש, ג'ורדן קראופורד. ידעתי שבשנים שלו בליגה היו לו ממוצעים של סביבות ה- 14-15 נקודות, אבל לא חשבתי שהיא יצליח במשחק הראשון שלו בליגה (אחרי שלוש שנים בסין ובמקומות אחרים) לקלוע 19 נקודות, 3 אסיסטים ושתי חטיפות – וכל זה בעשרים דקות! אם הוא ימשיך ככה, הוא בהחלט יכול להיות גניבת העונה."

"מה שאני עדיין לא מבינה," אמרה סופי, "זה למה הוליס תומפסון עולה בחמישייה. כבר כמה משחקים שהוא משחק פשוט נורא. אני מאמינה שקאנינגהאם חייב לפתוח, איך ג'נטרי לא רואה שהוא הדבק הסודי?"

"זה שהוא דבק, תמיד אמרתי," הסכים בארט, "אבל אותי מטריד משהו אחר: נשארו לנו רק עוד י"ח משחקים עד סוף העונה, חציים בבית," הוא נשם עמוקות, חישב לרגע והמשיך בקול נוגה: "אבל כשבוחנים לעומק את מצבן הנוכחי של הקבוצות נגדן נשחק, אני חייב לומר שהמצב נראה עגום עד מחורבן." עוד נשימה עמוקה, "יש לנו רק שני משחקים מהם שהם נגד יריבות קלות יחסית – וגם אלו משחקי חוץ. יש חמישה משחקים קשים נגד קבוצות שמדורגות בין ארבע הראשונות בקונפרנס שלהן, וכל שאר אחד עשר המשחקים יהיו כנראה אפילו קשים יותר כי כנראה שהם יהיו מול קבוצות שמתחרות על המקום השמיני בפלייאוף. אני לא בטוח אם זה טוב או רע, אבל לפחות תשעה מתוך אחד עשר המשחקים הללו הם 'ראש בראש' מול קבוצות מה'מערב' כך שאם אתה מנצח, אתה גם מנצח מתחרה ישיר שלך על הפלייאוף, מצד שני, אם מפסיד…"

"חייבים להיות אופטימיים," אמרה סופי, "חייבים…"

ואולם, האופטימיות לא היתה נחלת הפליקנס במשחק מול טורונטו. בפוזשן האחרון של המחצית הראשונה שהפליקנס הובילו כמעט לכל אורכה, במצב של נחיתות בזוג נקודות, הרימה ה"סאלאו" את ראשה ואנטוני דייוויס נפצע בידו. הוא קלע את זוג נקודות העונשין ו… לא חזר לשחק.

טורונטו ניצלה את המצב ועלתה ליתרון של שמונה נקודות באמצע הרבע השלישי, אך הפליקנס הצליחו להשוות ואף להוביל חמש דקות לסיום המשחק, וכפי שקרה כ"כ הרבה פעמים השנה: לאבד את היכולת בדקות המכריעות ולהפסיד בשבע הפרש.

על הספסל ישב לראשונה העונה – ולא שותף – וויין סלדן ג'וניור. קראופורד ומור הראו שהם מחליפים טובים כשקלעו עשר ושלוש עשרה בהתאמה, קאזינס סיפק את הסחורה עם 25 נקודות, 10 כדורים חוזרים, שלושה אסיסטים, חסימה וחטיפה, אבל השאר…

בארט בהה דקות ארוכות במגרש אחרי סוף המשחק. הידיעה שהעונה גמורה למעשה מחלחלת אל תוך הוויתו, הוא נאנח, נעמד לצד סופי, ומול פניהם הנדהמות של עובדי הניקיון שהחלו לאסוף את הזבל באולם, החל לשיר בקול רם את הבית האחרון משירו של מולי "ניו אורלינס פליקנס בלוז":

העונה, הפסד ועוד הפסד

מלבים את הדמעות,

העונה פציעה, ועוד פציעה

מייבשות את התקוות

*

ועדיין מכל סתיו, עד סוף תמוז

נשיר לעד – את ה… 'ניו אורלינס בלוז'.