בפסיכולוגיה בכלל ובפסיכולוגיה של הספורט בפרט המושג "חבלה עצמית" הוא מושג נפוץ.
חבלה עצמית – הוא מושג בפסיכולוגיה המתאר מצבים בהם בני אדם מתנהגים באופן המחבל בסיכוייהם להצליח דווקא במטלות הנתפשות בעיניהם כחשובות במיוחד. נראה שבעלי הערכה עצמית גבוהה משתמשים בחבלה עצמית כך שתשמר ותאדיר את הערכתם העצמית.
זה לטעמי ההסבר הפסיכולוגי להתדרדרות של האולסטאר ב 5 שנים האחרונות. ההסבר לתופעה הזאת באולסטאר הוא שהשחקנים מפחדים שהערכתם העצמית תפגע אם הם ינסו לנצח וייכשלו, ולכן חוסר המאמץ שלהם במשחק הוא התירוץ לכישלון. לכן אנחנו רואים שהם פשוט לא מתאמצים לשחק לא מתאמצים להוכיח והפכו את המשחק לקרקס מביש.
אני זוכר את הימים ( ואני לא מבוגר כל כך, כולה בן 27) שהמשחקים היו נגמרים בתוצאות הסולדיות של 120-125. הייתי מחכה לאולסטאר וקם אליו במיוחד בהתרגשות. כל אולסטאר היה חוויה, כל אולסטאר היה סיפור. במחצית השנייה הקבוצות אשכרה שמרו והקיזו דם בשביל לנצח ולהראות מי "האלפא" האמיתי של הליגה. אני זוכר את האחד על אחד של קובי מול מייקל, את סל הכמעט ניצחון של מייקל שהשופטים בהחלטה מטופשת העניקו לקובי 3 זריקות עונשין בגלל עבירה שלא הייתה שג'רמין אוניל ביצע בשנייה האחרונה. קובי בחיים לא האמין שהוא יקבל שריקה כזאת וג'רמין אוניל כמעט עלה ליציע להרביץ לקהל (חבל שלא היה איזה ארטסט להרגיע אותו) את דאנקן דופק גגות מהרגע הראשון, את האינטנסיביות של גארנט, את המרדף אחר הלוס בול בין קובי למקגריידי ואת השואו של אוניל. אני מספר את זה כי בעבר היו אמוציות השחקנים ובאו להוכיח. האגו עמד על כף המאזניים. והיום? נאדה מלבד ווסטבורק – שגם מול הבן שלו יישחק באווירת פליאוף – שאר השחקנים פשוט מפחדים לתת את כל מה שיש להם מול השחקנים הטובים ביותר. האולסטאר התחרותי האחרון והמרגש היה בשנת 2011 ובו קובי הוכיח מי האלפא האמיתי של הליגה והשפיל את התאומים של לברון. הטבעה על הפרצוף של לברון, שלשות, שתי גגות במאני טיים על לברון כשהשיא היה כאשר בהתקפה המכריעה לברון פשוט נמנע מלקחת אחריות ולנסות לנצח את המשחק. אני בכוונה מתעכב על הרגע הזה כי זהו לטעמי הרגע שהגדיר את הכיוון שמעתה והלאה האולסטאר הולך אליו. באותו רגע הערכה העצמית של לברון נפגעה ומאותו אולסטאר הוא והשחקנים הבינו שיש להם רק מה להפסיד במקרה של כישלון. גם לברון וגם קובי הם שני אגואים עצומים. אך בזמן שהאגו של קובי מניע אותו לרדוף אחרי לוס בול, האגו של לברון גורם לו לוותר ולא להתאמץ – ככה זה כשהתחלת את אופנת קבוצות הכוכבים. אגב, לשני התהליכים: קרקס האולסטאר והחבירה לקבוצות כוכבים יש קשר ישיר ( דוראנט מביש באותה מידה ולפחות ללברון היה תירוץ) ועדיין, אני כמו קוף מרקד: אני קם כל אולסטאר ומתאכזב מחדש.
הייתי חייב לפרוק את המחשבות שלי, אבל אנחנו כאן כדי לדבר בכלל על מילווקי.
מילווקי היא הנאחס החדש של הליגה. באותו משחק בו מידלטון חזר מהפציעה הקשה שלו, מילווקי איבדה את ג'בארי פארקר לשנה שלמה בעקבות פציעה חוזרת באותה ברך פגועה. בכך, לדעתי, היא איבדה את הסיכויים שלה לעלות לפליאוף השנה.
שלא תתבלבלו: בחודש האחרון, עוד לפני הפציעה של ג'בארי, מילווקי התדרדרה לתהומות הלייקרס. המאזן שלה מאז כתיבת היומן הקודם עומד על 12 הפסדים ו- 5 ניצחונות. ב- 11 הפסדים מ- 12 ההפסדים, פארקר עוד בהחלט שיחק, ולכן לא מובנת ההתדרדרות באותו זמן (עד גי הפסד לפילדלפיה ללא אמביד!).
דווקא לאחר פציעת פארקר, מילווקי במאזן של 3 ניצחונות אל מול הפסד בודד. זה לא אומר כלום כי במשחקים האלה היא פגשה את ברוקלין ואת דטרויט הגרועות ממנה. אז אני מאמין שלאורך זמן הפציעה של פארקר, שהיה השנה שחקן נהדר, תגרום למילווקי לפספס את הפליאוף למרות שיש תקוה: בשנה שפארקר נפצע מילווקי התחברה לאחר מכן לעונה מרשימה שהסתיימה בפלייאוף. זה, ביחד עם החזרה של מידלטון והמזרח שחזר לגודלו הטבעי, אולי משאיר סיכוי קטן למילווקי להשתחל לפלייאוף מהמקום השמיני.
אני אישית לא הייתי בונה על זה. גם מיאמי התחזקה בצורה משמעותית וגם הפסד 4-0 בסיבוב הראשון של הפליאוף לא יקדם את הקבוצה לשום מקום. הדראפט הקרוב הולך להיות עמוק וחזק מאוד ולכן גם טרייד לשיפור עמדות בדראפט לא בא בחשבון. אף קבוצה לא תוותר על בחירת הדראפט שלה תמורת אף שחקן במילווקי למעט יאניס. גם טאנקינג עלול להיות בעייתי, גם כיון שמילווקי טובה מדי לביצוע טאנקיג מוצלח וגם כי עמודת הניצחונות שלה גבוהה מדי לשלב זה של העונה. שכנראה נגזר על מילווקי לקבל בחירה 12-13 בדראפט הקרוב – אפשר לדוג שם פוטנציאל אך כוכבי הדראפט כבר לא יישארו על השולחן.
אז אולי הגיע הזמן של יאניס לקצת "חבלה עצמית". כולם יודעים מה הוא שווה ומה הפוטנציאל שלו. הוא כבר עכשיו אולסטאר בליגה כשהוא נושק לרמת סופרסטאר. ההערכה עצמית שלו לא תשתנה בעקבות "חבלה עצמית" קלה בדמות קצת פחות מאמץ בהגנה, פציעה פה פציעה שם ואולי אולי אולי… מילווקי תהיה מספיק גרועה לבחירה טופ 8 בדראפט הקרוב.
סומסום 89-89
24 פבר 2017 13:43:07.be careful what you wish for
חן
24 פבר 2017 14:05:54דווקא יאניס היה מאוד תחרותי באולסטאר האחרון
יוסל'ה שוחמכר
24 פבר 2017 14:06:06שיתנו למייקר לשחק. משעמם לא יהיה.
הסקרן שהרג את החתול
24 פבר 2017 14:51:06נקודה נכונה לגבי משחק האולסטאר זה רק מעלה לנו שהדרך עד ששוב נראה תחרות הטבעות בין כוכבים אמיתיים היא אינסופית
נדב ווילק
24 פבר 2017 15:48:00אני עוד מתקשה להאמין איך השחקנים האלה הפכו לנוסטלגיה
אני מרגיש כמו מנחם פתאום
השחקנים ש היום הם כוכבים מפלסטיק
Berch
24 פבר 2017 16:44:28פזיחחחח
אוי ואבוי 🙂
Smiley
24 פבר 2017 19:16:17עדיף לבאקס להמשיך להיות תחרותיים ולנסות להגיע לפלייאוף, כל דקת כדורסל תחרותי תוקם להתפתחות של השחקנים ושל הארגון (במיוחד בפלייאוף ובמיוחד לאנטטאקומפו).
חבל על פארקר הבנאדם עשה השנה קפיצה יפה והתחיל לממש את הפוטנציאל שלו. אני מקווה שביזלי יכנס קצת לנעליים שלו ויוכיח שמילווקי עשתה נכון שהחתימה אותו.
הקרייתי
24 פבר 2017 20:08:47הגיע הזמן להריץ יותר את מייקר, שישחק איזה 25-30 בערב מה כבר יש לעשות.
המשגיח
24 פבר 2017 20:15:34מסכים
מתן גילור
24 פבר 2017 20:22:48החלק השני יפה.
המטרה שציירת מסביב לחץ בחלק הראשון מופרכת לחלוטין.
תודה על הטור
עידן עופר
24 פבר 2017 20:36:54מעולה, תודה רבה.
גיא הרשע
24 פבר 2017 20:38:2716 – 6 ללברון במפגשים ישירים מול קובי.
באותם מפגשים לברון קלע יותר, קטף יותר, מסר יותר, חסם יותר,
ואת כל אלו עשה באחוז אפקטיבי טוב יותר.
לנסות לייחס חשיבות דווקא למפגש בין ה-2 באול-סטאר נראה לי קצת דמגוגי.
בנוסף –
מילווקי במקום ה-9 במזרח, כאשר המרחק בין המקום ה-6 למקום ה-9 הוא 3 משחקים בלבד.
אני באמת לא מבין איך אפשר לייחל לטנקינג במצב שכזה.
על אחת כמה וכמה כאשר למס' קבוצות תחתית כבר יש "יתרון" רציני בתחרות הטנקים…
אפלטון
24 פבר 2017 21:30:00אני בדרך כלל לא אוהב את העליהום על לברון בכל חולי של הליגה. אבל יש כמה נושאים שהוא, בתור השחקן הכי טוב והפנים של הליגה עוזר להכתיב ופוגע ממש בליגה.
אחד מהם היא המנוחה המופגנת. אני חושב שמישהו בהנהלת הליגה דיבר איתו על זה וניסה להוריד את זה בשקט (כן גם פופ אחראי לכמה תחלואים כולל המנוחה והאק א שאק).
השני הוא האולסטאר כמו שציינת. לברון מזלזל באולסטאר במופגן. אולי כמו שכתבת מהפחד להפסיד כשיראו שהוא מתאמץ, מה שלדעתי היה הסיבה למה הוא לעולם לא השתתף בתחרות ההטבעות (כי יש לו רק מה להפסיד מבחינת הברנד). ואולי זה החשש להיפצע אבל הוא מי שמוביל את הטון שככה המשחק צריך להיראות בעוד שחקנים כמו קיירי מתלוננים (ובצדק) על חוסר התחרותיות.
לגבי מילווקי, גם כאן אני חצי מסכים. מונרו לא בתכניות לעתיד, תן לצעירים לשחק, תראה מה מייקר יודע, אולי תרוויח בחירה בסביבות ה-10-12 ואנחנו כבר יודעים שהאמונד יודע לעשות קסמים במציאת יהלומים בדראפט. מצד שני גם אם יתנו לצעירים לשחק מבלי לטנקק יגיעו במקרה הטוב למקום השמיני וירוויחו עוד קצת ניסיון פלייאוף ועדיין בחירת סיבוב ראשון נחמדה שאפשר לעשות ממנה משהו.
מנחם לס
24 פבר 2017 22:37:35"להתדרדר לתהומות הלייקרס" הוא ניבון שאני מעתיק ממך, ואשתמש בו ב-25 השנים הבאות!
אני לא יודע את "ההרס העצמי" הו ההסבר הנכון למה שקורה באול סטאר, אבל שהמשחק התדרדר לשפל המדרגה זו הצהרה נכונה.
אולי המילווקי מתחילים להרגיש שג'ייסון קיד הוא לא מאמן מתוחכם. בנטס הוא ניכשל. בבאקס היתה לו שנה טובה בעונה שעברה. העונה – למרות הפציעות – קיויתי להרבה יותר.
תודה על היומן
נדב ווילק
25 פבר 2017 00:14:23לכבוד הוא לי אם תאמץ ניבון שלי
לגביי מפגשי קובי-לברון, לצערי לא זכינו מהם למפגש פליאוף אחד נגד השני. (עד 2010 אני מאשים בזה את לברון לאחר מכן המזרח והלייקרס הפכו לבדיחה כשמ 2012 קובי כבר לא רלוונטי) משחקי עונה רגילה לא אומרים כלום אין בהן את היוקרה ויש יותר מדי משתנים היכולים להשפיע על התוצאה כמו בק טו בק עניין וסתם מנוחות יזומות במהלך העונה . לכן האולסטאר הוא זמן טוב והוא ארוע שלפחות בעבר היה מספיק יוקרתי כדי ששני הכוכבים של הליגה ייקחו אותו ברצינות . אבל אתה בהנחלט צודק שזה לא מדד מי השחקן היותר טוב ( רק רוצה להזכיר שבאחד ממשחקי הגמר מול ספרד במשחק היחיד שארצות הברית התקשתה היה זה קובי ולא לברון שלקח את העניינים לידיים וקלע 20 נקודות ברבע האחרון והראה מי האלפא האמיתי
Wilko
25 פבר 2017 00:33:59לגביי מיקומים היא גם מרחק 2-3 הפסדים למיקום 12. מרגע שיאניס חתם על חוזה שעון החול התהפך והיא חייבת להעמיד סגל תחרותי ב שנתיים שלוש הקרובות. היא כמעט בוודאות לא תוכל להאבק בפליאוף והתבזות בסיבוב הראשון יכולה להזיק הרבה יותר מלהועיל בוודאי שכשנראה שרק יאניס ברגדון ואולי מידלטון יהיו רלוונטים לקבוצה עוד שנתיים( אחרי 2 פציעות ברכיים ג'בארי כהר לא יחזור ברמה המצופה גם שיכול להיות לזה יתרון למילווקי לא לתת לו את החוזה מקסימום שהוא היה דורש בסוף השנה – מעט קבוצות ייקפצו עליו השנה). בדראפט רגיל ההבדל בין בחירה 8 לבחירה 14 הוא לא עצום אבל בדראפט הקרוב יש כל כך הרבה שחקנים שיכולים בקונסטולוציה זאת או אחרת להיות בין בחירת לוארי לסוף עשירייה ראשונה ולכן ספציפית בדראפט הקרוב בחירה סוף עשירייה היא יכולה להיות קריטית
מתן גילור
25 פבר 2017 06:49:30טוב, אם אתה ממשיך, אז ארחיב:
1. שוב חץ ושוב מטרה. למה בחרת בגמר האולימפי של 2008 ולא בזה של 2012 בו לברון השתלט על המשחק ברגעי ההכרעה "והוכיח מי האלפא"? כי זה מתאים לתזה?
2. "לאחר מכן המזרח והלייקרס הפכו לבדיחה."
א. גמר מזרח 2011 כלל את שיקגו בעלת המאזן הטוב בליגה.
ב. גמר מזרח 2012 כלל את בוסטון של הביג 3 (עוד נחזור אליה) ו7 משחקים בזמן שס"א מטיילת מול ממפיס. *ממפיס*.
ג. גמר מזרח 2013 הלך גם הוא ל7 משחקים מול אינדי שעונה אחרי היתה בעלת המאזן הטוב בליגה עם סגל כמעט זהה עד שהתחילו לחמוד אשת רעם.
3. "ככה זה כשהתחלת את אופנת קבוצת הכוכבים." אני אתעלם מכל אותן לא מעט קבוצות כוכבים שנוצרו בעשורים הקודמים. למה? סתם, למרות שאין סיבה אמיתית. אני אפילו לא אתייחס להבאה של גאסול ללייקרס אז אין צורך להרחיב על זה. אתה מאשים את לברון שלא הגיע לגמר נגד לייקרס עד 2010. אבל נגד מי הוא נפל שם? בוסטון של הביג 3. ומה היתה אותה בוסטון? קבוצת כוכבים! במוצהר הביג 3 של ההיט נוצרו כדי לתת מענה לאותה בוסטון. אז להגיד שהוא החל את האופנה? פשוט מנותק מהמציאות. בדיוק כמו רוב מה שנכתב בחלק הראשון של הטור.
הדיון לגבי איזה שחקן מהם טוב יותר מיותר. לברון עדיף על קובי בכך אספקט של המשחק זולת זריקות עונשיין. כולל פלייאוף כולל גמרים.
אני מבין שאתה אוהב את קובי ושונא לברון וניסית ליצור תיאוריה שתגדיל את הראשון ותקטין את השני, אבל היא פשוט חסרת קשר למציאות.
אותו לברון שבגללו האולסטאר נראה ככה לשיטתך, הוא מלך הנקודות של המפעל בכל הזמנים ואחד מהשלושה היחידים שעשו במהלכו td. יודע מי השניים האחרים? קווין דוראנט בקרקס של השנה ואחד – מייקל ג'ורדן שמו.
אפשר לחשוב שלברון לא היה באולסטאר עד 2011 טו שקובי לא היה אחריו.