סיקור יום רביעי הגדוש / עמית טבול

לאחר פגרה מאולצת שלי (לא בגלל האולסטאר) וגעגועים בלתי פוסקים, חוזרים לעניינים עם מנה גדושה של 12 משחקים. במשחק המרכזי בוסטון תקעה יתד במקום השני במזרח על חשבונה של טורונטו. היו לנו עוד 11 משחקים לא רעים בכלל עם תצוגות יחיד מרשימות והפרשים גדולים מהצפוי.

 

אורלנדו מגי'ק 88 (32-19, מקום 14 במזרח) – אינדיאנה פייסרס 98 (22-26, מקום 6 במזרח)

ניצחון רביעי רצוף של אינדיאנה שאחרי חודש ינואר מוצלח (מאזן 4-9) מתחילה להכיר מקרוב את מסלול הניצחונות. אורלנדו ממש לא שם אחרי שהפסידה משחק חמישי מתוך השישה האחרונים. ווגל פגש את האקסית שממש לא הראתה סנטימנטים. פול ג'ורג' היה חלש אחרי 4 משחקים רצופים עם 30 נקודות ומעלה. שאר השחקנים התעלו וחיפו עליו, בראשם סי ג'יי מיילס שהוביל 6 דאבל פיגרס וקלע 4 שלשות במחצית השניה, אחת מהן סגרה את המשחק 1:37 לסיום. אורלנדו הצליחה להתקרב מדי פעם ל-5 הפרש אך לא מעבר לכך.

באינדיאנה מיילס סיים עם 16 (4 מ-5 מהשלוש), רובינסון 14 ו-7 ריבאונדים ללא החטאה מהשדה, טיג 13 ו-9 אסיסטים, יאנג 12, 5 ריבאונדים ו-3 חטיפות, טרנר 11, ג'פרסון 10 ו-7 ריבאונדים, ג'ורג' רק 8 נקודות באחוזי גבינה דלת שומן.

באורלנדו, שנפלה למקום ה-14 במזרח (אוי לבושה) איבקה הוביל עם 20 נקודות, 9 ריבאונדים ו-2 חסימות, ווצ'ביץ' סיים עם 15 בנקודות וריבאונדים + 5 אסיסטים ו-2 חטיפות, פורניה חזר מפציעה וקלע 12, פייטון 11, 6 ריבאונדים ו-3 אסיסטים, אוגוסטין 10.

מצטיין המשחק: סי ג'יי מיילס.

קישור לעמוד המשחק

 

קליבלנד קאבלירס 125 (15-33 מקום 1 במזרח) – מינסוטה תיבודו'ס 97 (30-19, מקום 12 במערב)

קליבלנד מנסה להתגבר על חודש ינואר אותו סיימה במאזן שלילי ואם לשפוט על פי המשחק האחרון – האלופה בהחלט לקחה את עצמה בידיים. המשחק היה צמוד יחסית עד המחצית והוכרע בריצת 10-27 של קליבלנד עם פתיחת הרבע השלישי. הקאבס הניעו מצוין את הכדור כמו שהם יודעים לעשות וסיימו את המשחק עם 37 אסיסטים על חשבון האין הגנה של מינסוטה הרכה.

בקליבלנד לברון סיים עם 27 נקודות (11 מ-14 מהשדה), 8 ריבאונדים, 12 אסיסטים, 2 חטיפות וחסימה, קורבר איפס את הידית עם 20 נקודות, תומפסון (14 ריבאונדים) ופריי תרמו ח"י נקודות ו-2 חסימות כ"א. אירווינג רשם שיא קריירה באסיסטים וכמות זהה של נקודות – 14.

במינסוטה טאונס עם 26 נקודות, 12 ריבאונדים, 4 אסיסטים, 2 חסימות וחטיפה, וויגינס 23, מוחמד 16 ו-6 ריבאונדים, רוביו 14 ו-13 אסיסטים.

מצטיין המשחק: החבר של בארקלי.

קישור לעמוד המשחק

 

בוסטון סלטיקס 109 (18-31, מקום 2 במזרח) – טורונטו ראפטורס 104 (20-30, מקום 3 במזרח)

מזה שנים שהבית האטלנטי לא זכה לשלוח 2 נציגות לצמרת המזרח. השנה זה סוף סוף קורה וזה מביא אותנו למפגש הצמרת בין בוסטון לטורונטו. הקבוצות שיחקו על ארבע/שש (מחקו את המיותר) נקודות במסגרת המאבק על המקום השני במזרח ובהמשך אולי אפילו על המקום הראשון. המשחק גם הציג לראווה דו קרב כבד במשקל קל בין 2 רכזים (ננסים) מהטובים בליגה.

טורונטו, עדיין ללא דרוזן, דווקא התחילה טוב יותר את המשחק וסיימה את המחצית ביתרון 11. הרבע השלישי היה צמוד וברבע הרביעי תומאס לקח את מנת הסחוג הקבועה והשאיר לכולם אבק כשהוא קולע 19 מתוך 44 נקודות ברבע הרביעי. שלשה גדולה שלו העלתה את בוסטון ליתרון 2, 48 שניות לסיום. 2 קליעות עונשין של תומאס העלו את בוסטון ליתרון , 10 שניות לסיום המשחק. פיטרסון קלע שלשה שהורידה לנקודה, 4 שניות לסוף. תומאס קלע עוד 2 מהעונשין. הכדור של טורונטו עם הזדמנות לשוויון, 2.8 טיקים לסיום. הקנדים ללא טיים אאוט מנסים מסירת גור שלף/קווין לאב מסוף המגרש, הכדור מגיע להורפורד שהולך לקו וסוגר עניין.

לאורך כל המשחק נקלעו סלים משוגעים על ידי לאורי ותומאס, חלקם עם יד על הפרצוף. הרבע הרביעי היה חם עם עבירות טכניות לקארול ורוזייר.

טורונטו יכולים לצאת מעודדים מהמשחק. הם שיחקו ללא דרוזן במשחק חוץ והפסידו בהפרש זעום.

בבוסטון תומאס הצטיין עם 44 נקודות (5 שלשות), 4 ריבאונדים ו-7 אסיסטים, קראודר 14 ו-8 ריבאונדים, הורפורד 11 ו-6 אסיסטים, סמארט 10, 5 ריבאונדים ו-2 חטיפות.

בטורונטו לאורי עם 32 נקודות, 5 אסיסטים ו-2 חטיפות, סולינג'ר 13 ו-6 ריבאונדים במשחקו הטוב ביותר מאז חזר מפציעה ארוכה באמצע ינואר, פאוול 12 ו-5 ריבאונדים, פיטרסון ונוגיירה (4 חסימות) קלעו 10 כ"א.

מצטיין המשחק: איזיאה תומאס.

קישור לעמד המשחק

 

ברוקלין נטס 90 (40-9, מקום 15 במזרח) – ניו יורק ניקס 95 (29-22, מקום 11 במזרח)

בדרבי התפוח הגדול הניקס התגברו על רבע ראשון נוראי (27-15) והכריעו את המשחק ברבע הרביעי. עד אז דווקא הנטס הובילו לכל אורך המשחק. ריצת 2-16 של הניקס ברבע הרביעי העלתה אותם ליתרון 78-82 לאחר שלשה של ג'סטין הולידיי כאשר כרמלו ורוז בכלל לא על המגרש. שלשה של פורזינגיס (היחידה שלו במשחק) 30 שניות לסיום דיכאה ניסיון הפיכה של הרשתות והעלתה את הניקס ליתרון 6. במשחק הזה בלטו המחליפים סשה וויאצ'יץ' שהשלים שני מהלכי 4 נדירים במשחק אחד והרננגומז שהיה מצוין. ביחד עם הלטבי וג'נינגס הם הגורמים העיקריים לניצחון.

בניקס פורזינגיס הוביל עם 19 נקודות, 12 ריבאונדים ו-2 חסימות, הרננגומז 16 נקודות וריבאונדים + 2 חטיפות וחסימה, אנטוני 15 באחוזים גרועים, וויאצ'יץ' 12, ג'נינגס עם 10 אסיסטים, 5 חטיפות ו-6 נקודות.

בברוקלין הוליס-ג'פרסון עם 16 ו-5 ריבאונדים, בוגדנוביץ' 15 ו-7 ריבאונדים, בוקר 12 ו-8 ריבאונדים, לופז (6 ריבאונדים) ולברט המצוין (2 חטיפות) עם 10 כ"א.

מצטיין המשחק: פורזינגיס.

קישור לעמוד המשחק

 

מיאמי היט 116 (30-20, מקום 12 במזרח) – אטלנטה הוקס 93 (21-28, מקום 5 במזרח)

נעים להכיר: מיאמי היט, הקבוצה החמה בליגה שמחזיקה ברצף הניצחונות הארוך ביותר (לא מעניין נגד מי שיחקו): 9!

אטלנטה לא ממש הפריעה להצגה. מיאמי ניצחה כל אחד משלושת הרבעים הראשונים ב-7 הפרש לפחות והאחרון הסתיים בשוויון.

במיאמי דראגיץ' זרח עם 27 נקודות, 5 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, ווייטרס סוף סוף מרגיש בבית עם 20 נקודות, 7 ריבאונדים, 3 אסיסטים ו-2 חטיפות, חסם ווייטסייד תרם ח"י נקודות וריבאונדים, ג'ונסון & ג'ונסון נתנו בראש. ג'יימס קלע 16 עם 3 בלוקים וטיילר 11, 5 אסיסטים, 2 חטיפות ו-2 חסימות.

באטלנטה, שמסרה 13 אסיסטים בלבד (אף אחד לא מסר יותר משלושה אסיסטים) והציגה לראווה בוקס סקור כחוש במיוחד, בייזמור קלע 14, שרודר 12, דאנליבי 11 ו-6 ריבאונדים, הארדווי 10, מילסאפ רק 9, 7 ריבאונדים ו-2 חטיפות.

מצטיין המשחק: גוראן דראגיץ'.

קישור לעמוד המשחק

 

דטרויט פיסטונס 118 (27-22, מקום 9 במזרח) – ניו אורלינס הורנטס 98 (31-19, מקום 13 במערב)

מפגש בין שני ביגמנים שאמורים להיות הפרוספקטים של הליגה אבל הם עדיין לא שם. גם לא הקבוצות שלהם.

בכל מקרה הלילה זה לא היה כוחות משום שברבע הרביעי הבוכנות התניעו מאוחר וניצחו את הרבע 17-35. עוד קודם לכן הם פיגרו ב-8 במהלך הרבע השלישי.

KFC, סליחה..KCP רשם שיא קריירה של 38 נקודות (8 שלשות) ועזר לדטרויט להתגבר על חצי ראשון מצוין של דייויס (23 נקודות).

בדטרויט כאמור קלדוול פופ קלע 38 עם 4 חטיפות, האריס 19 נקודות, 8 ריבאונדים ו-4 אסיסטים, דראמונד 17, 6 ריבאונדים ו-3 חטיפות, איש סמית 15 ו-7 אסיסטים (+36 במדד הפלוס מינוס בהשוואה למינוס 16 של ג'קסון…).

בניו אורלינס הגבה הצטיין עם 31 נקודות, 12 ריבאונדים, 2 חטיפות ו-4 חסימות. הולידיי המוצלח יותר מג'סטין קלע 22 עם 11 אסיסטים ו-2 חטיפות, ג'ונס 11.

מצטיין המשחק:  האפיפיור קנטביוס קלדוול פופ הראשון.

קישור לעמוד המשחק

 

דאלאס מאבריקס 113 (30-19, מקום 11 במערב) – פילדלפיה סיקסרס 95 (30-18, מקום 13 במזרח)

לפני חודש וחצי המשחק הזה היה נחשב התחתית של התחתית (ובטוח היה משודר בערוץ הספורט). מאז עברו הרבה תהליכים בבירת ארה"ב לשעבר וגם בעיר האחרונה אותה ביקר ג'ון קנדי זצ"ל. הקבוצות למדו לנצח ושמרו על גאוות המועדון. בכל אופן לפילי לא היה מה למכור במשחק הזה מכיוון שאמביד וקובינגטון לא שותפו עקב פציעות.

דאלאס חסרה את בוגוט. מי שניצל את זה עד תום הוא הסנטר הטוניסאי סלאח מג'רי שקלע 16 וקטף 17 ריבאונדים. לקראת סיום הרבע השלישי ההפרש עוד היה נמוך. 2 שלשות של האריס ומופע דאנקים של מג'רי בתחילת הרבע הרביעי סגרו עניין.

בדאלאס סת' קארי קלע 22 עם 6 אסיסטים ו-4 חטיפות, מג'רי 16 ו-17 ריבאונדים ב-21 דקות, בארנס 15, 7 ריבאונדים ו-2 חטיפות, האריס 14, יוגי פרל ממשיך להיות פנינה עם 11 נקודות ו-5 אסיסטים.

בפילי אוקאפור קלע 16 וקטף ריבאונד בודד וגלמוד. אליאסובה 13 ו-10 ריבאונדים, סאריץ' (7 ריבאונדים) והנדרסון 10 לנפש.

מצטייני המשחק: סת' קארי וסלאח מג'רי.

קישור לעמוד המשחק

 

דנבר נאגטס 99 (27-21, מקום 9 במערב) – ממפיס גריזליס 119 (21-30, מקום 6 במערב)

ממפיס ניצחה כל אחד מהרבעים ושלטה במשחק. מודיאיי חזר מפציעה רק כדי לראות את המחליף שלו נלסון מורחק בשלב מוקדם. הרכז הצעיר לא שיחק יותר מ-25 דקות, כך שהנאגטס נאלצו להסתדר ללא 2 מובילי הכדור הבכירים שלהם בחלקים גדולים מהמשחק. לא רעיון כל כך טוב נגד הדובים..גם יציאה מוקדמת של גלינארי בעקבות פציעה לא עזרה יותר מדי.

בממפיס גאסול הנהדר סיים עם 24 ו-5 ריבאונדים כולל שלשה מטווח סטף קארי, קונלי 18 ו-5 אסיסטים, ראנדולף וקרטר (6 אסיסטים) עם 14 נקודות ו-5 ריבאונדים כ"א, אניס 13 ו-6 ריבאונדים.

בדנבר מודיאיי (6 ריבאונדים, 7 אסיסטים), גלינארי וארתור עם 14 כ"א, האריס 12, פאריד 11 נקודות וריבאונדים.

מצטיין המשחק: מארק גאסול.

קישור לעמוד המשחק

 

יוטה ג'אז 104 (19-31, מקום 5 במערב) – מילווקי באקס 88 (27-21, מקום 10 במזרח)

רבע שני שהסתיים בתוצאה 16-31 הכריע את המשחק כשיוטה יורדת למחצית ביתרון 22.

ביוטה הייוורד עם 27 נקודות, 4 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-3 חטיפות, גובר היה ענק עם 26 נקודות ו-15 ריבאונדים, ג'ו גו'נסון עם 14 נקודות, 6 ריבאונדים ו-5 אסיסטים.

במילווקי פארקר עם 17 ו-7 ריבאונדים, מונרו 13 ו-2 חטיפות, מייקר עם 12 נקודות, 5 ריבאונדים ו-3 חסימות. ברוגדון 10 ו-3 חטיפות. הגריק פריק היה חלש.

מצטייני המשחק: הייוורד וגובר.

קישור לעמוד המשחק

 

פיניקס סאנס 114 (34-15, מקום 15 במערב) – לוס אנג'לס קליפרס 124 (18-31, מקום 4 במערב)

הקליפרס (מאזן 4-2 ללא כריס פול) ניצחו את הסאנס האומללים שלא ויתרו ודווקא נתנו פייט לא רע. זה לא הספיק לשמשות. גריפין חוזר לעניינים ונראה מצוין במשחקו השלישי מאז החזרה מהפציעה.

דיאנדרה ג'ורדן הורחק בעקבות פלייגרנט 2 קצת פחות מ-5 דקות לסיום הרבע השלישי כאשר הקליפרס הובילו ב-12. פיניקס חתכו את ההפרש לא מעט פעמים במהלך המשחק והגיעו למרחק נגיעה (נקודה הפרש, 10 דקות לסיום) בעיקר הודות ליכולת מצוינת של בלדסו שקלע ללא הכרה אבל כל פעם שחקן אחר של הקליפרס דאג למיני בריחה.

אצל הקליפרס גריפין קלע 29 עם 8 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, פלטון 18 ו-5 ריבאונדים, רדיק 16, ריברס (4 אסיסטים ו-3 חטיפות) וקרופורד (5 אסיסטים) 14 כ"א.

בפיניקס משחק ענק של בלדסו לא הספיק. הרכז המוכשר סיים עם 41 נקודות, 4 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, בוקר 20, 4 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, צ'נדלר 11, טאקר 10 ו-14 ריבאונדים.

מצטיין המשחק: בלייק גריפין.

קישור לעמוד המשחק

 

אוקלהומה ווסטברוקס 100 (22-28, מקום 7 במערב) – שיקגו בולס 128 (25-25, מקום 7 במזרח)

תבוסה ביתית לא נעימה לאוקלהומה שרושמת הפסד שלישי רצוף וחסרה מאוד את חובט הכיסאות אנס קאנטר. שיקגו התחילה ברגל ימין את המסע במערב. הדבר הכי פיקנטי במשחק: דרבי האחים גראנט.

המחצית הסתיימה ביתרון 8 לשיקגו. ריצת 4-17 של השוורים הפכה את המשחק לחד צדדי. הרעמים חזרו עד פיגור 14 אבל השוורים ברחו שוב. ווסטברוק ישב על הספסל ברובו המכריע של הרבע האחרון.

בשיקגו, שקלעו ב-60% מהשדה, באטלר קלע 28 עם 4 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-3 חטיפות, ווייד 18, 7 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-2 חטיפות, לופז 14, גראנט 12, פליסיו ומקדרמוט 11 כ"א.

באוקלהומה ווסטברוק קלע 28 עם 5 ריבאונדים, 8 אסיסטים, 2 חטיפות וחסימה על ג'ימי, גראנט 15, אולדיפו 12 ו-5 ריבאונדים.

מצטיין המשחק: ג'ימי באטלר.

קישור לעמוד המשחק

 

גולדן סטייק ווריורס 126 (7-42, מקום 1 במערב) – שרלוט הורנטס 111 (27-23, מקום 8 במזרח)

טיפ אוף. 3 דקות ראשונות. 5 שלשות. 21-41 בסיום הרבע. 11 שלשות לצלף. 21 שלשות ללוחמים. הצרעות הודברו. גיים אובר.

אצל הלוחמים סטף סיים עם 39 (11 מ-15 מהשלוש), 5 ריבאונדים, 8 אסיסטים ו-3 חטיפות, תומפסון 29 (6 מ-10 מדאון טאון) וכמו אחיו סיים עם 5 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, דוראנט 18, 8 ריבאונדים ו-8 אסיסטים.

בשארלוט קמינסקי 24, 7 ריבאונדים ו-2 חטיפות, בלינלי 16 ו-7 אסיסטים, וויליאמס 14 ו-5 ריבאונדים, באטום 13, 5 ריבאונדים ו-7 אסיסטים.

מצטיין המשחק: סטף המרטש.

קישור לעמוד המשחק

 

מצטיין המחזור: איזיאה תומאס.

 

המלצת פנטזי: האחד והיחיד טי ג'יי מקונל ! וגם ג'ו אינגלס ופי ג'יי טאקר. שווה גם לעקוב אחרי יוגי פרל מדאלאס.

 

Amitlahev

אבא במשרה מלאה, רואה חשבון, שופט כדורסל בדימוס, מכור לפנטזי, גיטריסט בהרכב ובשעות הפנאי (שאין לי) זורק מלא שלשות :)

לפוסט הזה יש 97 תגובות

  1. לטעמי לא הדגשת מספיק את הריצה של הניקס ללא כרמלו ורוז, ואת ההצטיינות של הרנאנגומז. השניים הראשונים מיותרים והשלישי מייתר את נואה.
    מ. ש. ל.

        1. ההחתמה של פיל ג'קסון בניקס היא לא פחות מגאונית!

          אם הוא מצליח – דולאן מקבל קרדיט על כך שהוא הביא את הזן לניו יורק.
          ועכשיו, כשהוא נכשל – את כל הביקורת שהתקשורת הניו-יורקרית אוהבת לחלק, סופג ג'קסון.

        2. זה לא פיל שהביא את פורזינגיס והרננגומז? לא צריך לרדת עליו יותר מידי. כשהוא הגיע הניקס היו בית שימוש ציבורי, ועכשיו הם עם סוג של עתיד. לגבי כרמלו ורוז, זה לא שהיה משהו יותר טוב לעשות עם הכסף (בהנתן שדוראנט ואחרים לא רוצים להתקרב לשם).
          בכלל, הבחירה של פורזינגיס היתה לא פחות מגאונית ולפחות עכשיו נראית כמו בחירה שמשנה גורל של פריינצ'ייז.

    1. משחק שני ברציפות שהרננגומז נראה מעולה.
      אבל אני לא בטוח שחוקי הליגה מאשרים פורזינגיס, הרננגומס וקוזמינגקאס מצטיינים באותה קבוצה מחוץ לקומיקס של אסטריקס.
      אחד מהם יצטרך ללכת

    1. הוא אולי עולה מהספסל, אבל רק בלדסאו ובוקר משחקים יותר דקות ממנו,
      והוא היה הסיבה המרכזית לקמבאקים של הסאנס במהלך המשחק.

  2. תודה על הסיקור של לילה עמוס לעייפה.

    רק להוסיף –
    במשחק של קליבלנד נגד מינסוטה, קיירי סיים עם 5 מ-18 מהשדה,
    ועדיין הקאבס קלעו 54% מהשדה.

    לאב נותן עונה מצוינת בכל קנה מידה. המקום שלו באולסטאר הוא בזכות, לא בחסד.
    אבל –
    זו לא הפעם הראשונה שהוא לא משחק, והמשחק של הקאבס זורם יותר.
    גודל המדגם קטן מדי, אבל קשה להתעלם מהתחושה שאולי צריך הקאבס צריכים לנצל את ערכו לאור העונה שלו, וללכת על טרייד.
    (אישית, אני מאוד אשמח לראות אותו משחק בסאנס. בלדסאו לניקס, כרמלו לקאבס, לאב לפיניקס. אני בעד!)

    1. למה שיהיה טרייד כזה ? הרי בניו יורק לא מתנגדים לקבל את לאב , וקליבלנד היא המתנגדת , לדעתי בצדק , להחלפה עם אנטוני . אז מה יעזור הטרייד המשולש ?

    2. עדיין לא הייתי מעביר אותו במקום קליבלנד, שגם הפסידה כשהוא פצוע/משחק פצוע בינואר. היחיד שהייתי מסכים לקבל תמורתו מהניקס – ואני כמעט בטוח שהם לא יסכימו (בכל זאת, ניקס) – זה פוריזנגיס. יהפוך את קליבלנד לקבוצת על.

  3. נדמה כאילו סטף קרי העלה הילוך למוד השחלה אוטומטי. הוא צלף הלילה בלי הכרה כולל שלשה חצי מטר פנימה מהלוגו במרכז המגרש. חדשות רעות לחובבי פנטזיית הליגה השוויונית.
    צפה מקרוב- פרשן השארלוט הורנטס דל קרי.

  4. בכלל יש בליגה שחקנים עם יכולת קליעה מטורפת. מעולם לא- גם לא בשנות ה-80' מנחם- היו יכולות קליעה כאלה בליגה באופן רוחבי.
    רק לבטל טכניות דביליות, להפסיק עם הרוויו בוידאו על כל נאד ולקצר את זמן הברוטו של שתי הדקות האחרונות ואנחנו בדרך הנכונה.

    1. צודק נו פאני.
      אבל זה לא רק הקליעה, כל היכולות הטכניות והאתלטיות השתפרו בצורה דרמטית מאוד מאז שנות ה-80 ואפילו משנות ה-90

  5. איזו קבוצה מרגשת מיאמי. כן, היא לא תעשה פלייאוף, אבל היא לא מוותרת ולו לרגע למרות מגבלות ברורות. אם אני לא טועה, הפעם האחרונה בה רשמנו רצף דומה הייתה ב-2012. מטורף.

    וייטרס ממשיך בכושר הטוב. קשה לי להאמין שהוא יהפוך לשחקן אמין (לאורך זמן) אבל הלוואי שאתבדה.

      1. בכל זאת. אני מרגיש שרצף הניצחונות ייגמר בקרוב, ויהיה קשה למיאמי לייצר משהו דומה שיספיק למקום בפלייאוף.

    1. וןיטרס צריך אכז טבעי לידו שיתן לו ביטחון.
      במשחק הבית המוצלח הראשון של הקאבס נגד דוראנט ווסטברוק ושות כאשר המאמן היה איזה בחור חדש בליגה בשם דייוויד….
      וןיטרס היה מצוין .
      אבל כשהוא לא יודע מי נגד מי וצריך לאלתר הוא לא פוגע .
      שחקן שיודע לעשות מספר דברים מאד טוב אבל לא מסוגל לאלתר .

  6. קארי בינואר לעומת דצמבר:
    27.8 נקודות, 43% מהשלוש, 48% מהשדה, 6.9 אסיסטים 4.5 ריבאונדים 1.5 גניבות, 3.6 איבודים וגם 86% מהקו. ב34.2 דקות למשחק. זה בינואר. 14 משחקים. לא כולל המשחק אמש שהוא כבר בפברואר.
    אז בדצמבר, זה היה ככה:
    20.9 נקודות, ב37.5% מהשלוש, ו43% מהשדה (ו96% מהקו הוא החטיא רק פעם אחת מ75 קליעות…), 5.8 אסיסטים, 4.3 ריבאונדים, 2 גניבות ו2.4 איבודים. ב32.9 דקות למשחק.
    מספר הזריקות שלו עלה מ15.5 למשחק ל20.5 למשחק. אני די משוכנע שזה לא במקרה.

    1. אמרתי לא פעם שקארי הציג מספרים ואחוזים מהנמוכים בקריירה וציפיתי ליישור קו
      התרעתי שברגע שזה יקרה גולדן תביס ולא תנצח

    2. השינוי חל לאחר ההפסד לקאבס. היה דיון אחרי המשחק על ההיררכיה והאם זו קבוצה של סטף או של דוראנט. היתה שיחה ביניהם ועם הצוות וקארי קיבל את המפתחות. מאז יש אצלו שינוי עצום בבטחון, בחדירות וכמובן באחוזי הקליעה

  7. קארי מתחיל לחזור לעצמו וזה הולך ונהיה מפחיד
    אפשר להוריד את הרגל מדוושת הייטירים ולפרגן קצת לבחור ולקבוצה
    לא ספורטיבי אבל מהנה ומבדר

    1. מדהים, מהמם. אבל לא מבדר אותי בכלל.
      אני בטוח שאפילו לאוהדים שלהם זה נהיה משעמם. למעשה אני בטוח שאפשר למצוא באתרי האוהדים שלהם פוסטים כמו: 'האם אתם לא משתעממים מניצחונות של הפרשים 20+'.
      לאף אחד זה לא נעים ולכן המיעוט הרועש מאחל לנפילתם

      1. אני נהנה לראות את קארי בזון
        אני עוקב אחריו באדיקות מאז שנכנס לליגה
        אני לא רואה סיבה לשנוא מישהו בגלל שהוא טוב במה שהוא עושה אלא אם הוא מקליבלנד 🙂

    2. נהפוך הוא, עכשיו כשגם קרי הצטרף לחגיגה זה הזמן ללחוץ על דוושת ההיטיריות

  8. שני הקלעים הכי טובים בליגה, לא רק השנה, אלא בקנה מידה היסטורי – הכי טובים שהיו בליגה אי פעם, משחקים באותה קבוצה והן בכושר טוב. זה לא יאומן הדבר הזה.

    1. אני חושב שיש להם את היכולות להיות 2 שחקנים מאותה קבוצה המועדון ה 40\50\90 באותה עונה
      קארי יגיע לשם לדעתי
      דוראנט קצת נמוך מהקו ומה 3 אבל עדין בר השגה

      1. קרי צריך לקלוע בערך 55% מהזריקות שלו עד סוף העונה (אם ישחק בכל המשחקים שנותרו), בכדי להגיע ל-50% מהשדה לכל העונה.

        לא סביר.

        1. אם לא תאמין זה לא יקרה
          קארי כרגע עם 47.5 אחוז מהשדה
          אם יקלע ב 53.3% עד סוף העונה ( עם קצב הזריקות הנוכחי שלו ) הוע יעמוד על 50 אחוז מהשדה
          דווקא לדוראנט יהיה יותר קשה להגיע ל 90 מהקו

          1. השאלה היא מה זה קצב הזריקות הנוכחי.
            על סמך כמות הזריקות שלקח ב-48 המשחקים הראשונים,
            אז במשחקים שנותרו הוא צריך לקלוע 54.64% מהשדה, בשביל להגיע ל-50%

      1. זה לגמרי נכון. זה לדוגמא בדיוק מה שהיה אמש. דוראנט היה גרוע מהשלוש (1-7 עלוב, כשאחוזי הקריירה שלו הם 38, והיו לו שלוש עונות מעל 40%), אבל 6-10 לא מטווח השולש, ו3-3 מהקו, ו8 ריבאונדים ו8 אסיסטים וחטיפה. כאשר במקביל הבראדרס חמים אש קולעים בטירוף מכל הטווחים, ביחד הם שמו 17 שלשות מ25 נסיונות, ומוסרים ולוקחים כדורים וגונבים (לכל אחד מהם גם 8 אסיסטים ו5 ריבאונדים, לקרי 3 גנבות ולקליי גניבה אחת וחסימה אחת). כל אחד מהשלושה רק איבוד כדור אחד המשחק.

        זה בית מטבחיים כשהם במוד הזה.

    2. בהיותי מהמיעוט הרועש (והצודק), אני לא מבין דבר אחד –
      מה לא ייאמן בזה שהם משחקים יחד?
      נפרדו לאחרונה על הרציף, 1942, ומאז כל אחד היה משוכנע שהשני איננו?
      תגידו, שאדע להתרגש גם!
      גם אני רוצה להיות מהרוב הדומם! (והטועה).

    1. אם העונה ממשיכה בקצב הזה הוא ה-MIP שלי. גם שיפור עצום כמעט יותר מכל שחקן אחר (השיפור של הפריק מדהים, אבל אני לא חושב שזה יותר מדי שונה מהשיפור העונתי שלו), גם בגיל יותר מאוחר וגם מהרגע שהוא עבר לחמישייה דאלאס במירוץ לפלייאוף.

      לא חושב שיש מישהו עדיף עליו כרגע.

        1. עוד שחקנים לפניו: גורדון, ביל, בארנס, תומאס, קאפלה, ווילסון צ'נדלר, יוקיץ', מוריס, פורטר, שרודר, הארדן, ווסטברוק

          1. שוב ציינתי שאם הוא ממשיך ככה.ממוצע של 11 נקודות נובע כי הוא לא שיחק כמעט בתחילת השנה וכמו שעידו ציין הוא סוף כל סוף מקבל דקות ובמידה והוא ימשיך ביכולת הזאת לאורך כל העונה הוא מועמד רציני לא פחות מפארקר ,תומאס והגריק פריק.
            מה שמרשים אצלו זה כמובן הגיל ואי ויתור על החלום,למרות שלא נתנו לו הזדמנות כל פעם מחדש והוא בכל זאת נשאר ומאמין בעצמו.אני אוהב את הסיפור שלו והלוואי והוא ימשיך ככה ואז כולכם תאכלו את הכובע

          2. הוא מקבל דקות כבר מתחילת העונה .פשוט במשחקים האחרונים הוא קולע. אי אפשר לבחור רצף משחקים טוב ולהסתמך עליו. אם נסתכל לפי שני המשחקים האחרונים אח שלו הולך לשבור את שיא השלשות העונה.

      1. שחקן של 11 נקודות, שני ריבאונדים ושני אסיסטים זה האמ איי פי שלכם? נו באמת, יש איזה עשרים לפני ברשימה ואם לא היה קוראים לו קארי הוא לא היה אפילו מוזכר פה. רק בקבוצה שלו יש את בארנס שנותן בשקט קפיצה הרבה יותר מרשימה. אפילו לדיאנג'לו ראסל הייתי נותן לפניו (ותראו כמה נמוך אני יורד פה), שלא לדבר על ג'יאניס וג'בארי, דניס שרודר או רודי גובר.

        תתביישו שניכם, לכו לשבת בפינה ותחשבו על מה שעשיתם.

      2. מבחינתי אין בכלל ספק שהתואר הזה שייך לתומאס. גם מבחינת וותק. נדיר ששחקן בשנתו ה-8 בליגה.
        לדעתי בכלל כל מי שעדיין בחוזה הרוקי לא יכול להיכלל בקטגוריה הזו.
        דניס שרודר גם לגיטימי למרות שגם שם מדובר יותר על מעבר מספסל לחמישייה ו-10 דקות למשחק.
        תומאס חייב לקבל הכרה על מה שהוא עושה, ומכיוון שהסבירות ל-mvp נמוכה התואר הזה שלו.

        1. מסכים.נכון לנקודת הזמן הנוכחית אין ספק שמגיע לתומאס,הוא עשה את המעבר הכי קשה שיש.משחקן טוב מאוד לאחד השחקנים הטובים בליגה

        2. נכון. אבל אם בוסטון נשארת במקום השני או עוברת לראשון, יש לו קייס חזק מאוד גם לMVP. קרוב להארדן ויותר טוב משל ווסטברוק. זה מצב דומה מאוד לזה שהביא לרוז את הMVP ב2011 (אמנם עם אחוז ניצחונות פחות טוב. שיקגו גמרה את עונת 2010-2011 עם 20 הפסדים במלבד, ראשונה בליגה. בוסטון כרגע עם 18 הפסדים, ובכללי אחוז נצחונות במקום חמישי בליגה (יחד עם הקליפרס).

        3. אמ איי פי זה תואר סוג ב, סוג של טפיחה על השכם, כמו להגיד לתלמיד שהוא השתפר מאוד אבל עדיין לא בליגה של הגדולים. בדיוק בגלל זה לא נתנו את זה לקארי בזמנו.
          אייזייה לגמרי במירוץ לאמ וי פי. אל תעליבו אותו עם האמ איי פי שלכם.

  9. עמיר, תודה על הסיקור של משחקי הלילה.

    חשוב לי רק לציין דבר אחד בכללי – אני אוהד בוסטון, אז כמובן שלא אצדד בטורונטו, אבל לעניות דעתי, זה שהקבוצה שיחקה בלי דרוזן לא קובע שהם שיחקו יחסית טוב מהמצופה. הקליפרס רצים כבר מעל חצי עונה ללא הרכב מלא והם עומדים במקום מצויין, בהתחשב בנסיבות. ובכל זאת, רבים עדיין בוחרים להתעלם מהעובדה זאת. הסיבה לכך היא פשוטה – לכלל הקבוצות יש שחקנים פצועים. כמעט תמיד. וכל שחקן רוטציה (הקצרה בעיקר) משמעותי לתוכנית המשחק של הקבוצה שלו. אבל, בשביל זה הרוטצייה רחבה ולקבוצות יש תוכנית משחק רב גונית שמאפשרת לבצע "מתיחות" בה כאשר חסרים שחקנים. הסלטיקס, למשל, משחקים בלי בראדלי – הסקורר השני הכי בכיר בקבוצה + שחקן הכי טוב שלהם בהגנה (הוא שומר תמיד את הגארד הבכיר בקבוצה השנייה) כבר 12 משחקים. בלי לציין בכלל את תחילת העונה בה לבוסטון היה חסר את הורפורד, תומאס וקראודר למישרין. אוהדים כמוני יכולים לטעון "מה היה קורה אם כולם היו בריאים והקבוצה הייתה משחקת עם כולם כבר מההתחלה?" אך זה לא באמת רלוונטי להעמיק בשאלות הללו, כי בסופו של יום, כולם חווים מקרים כאלה במהלך העונה. עובדה לכך היא שאין קונצנזוס על אף קבוצה (מלבד אולי הקליפרס) שכולם טוענים -"זה בסדר שהם נראים ככה..".

    השורה התחתונה היא שטורונטו לא נראית טוב בכלל לאחרונה. עם או בלי דרוזן. זה לא שהם הפסידו איזה 3 משחקים רצוף ועכשיו הם רצים. ב-10 המשחקים האחרונים הם הפסידו 6 משחקים. אבל זה לא עניין ההפסדים. איבוד הגובה משקף קצת יותר מתקופה רעה. בכל עונה שמתחילה אפשר כבר להתחיל לזהות מגמות וסימפטומים בקבוצות, אך כשמגיעים לחצי הדרך, גם ניתן לסווג אותן – בעיות זמניות ובעיות מהותיות שכנראה כבר לא יחלפו ללא שינוי מסויים (כמו בעיית הריבואנד של בוסטון). כשמאבחנים את טורונטו והעונה שלהם עד כה מבינים שהקבוצה פשוט לא השתפרה מספיק בקיץ. ולדעת רבים הם גם חווים כעת את מה שכל קבוצה טובה חוששת ממנו – עמידה במקום. הבאת סאלינג'ר (שהיא ההחלמה המשמעותית של הקבוצה בקיץ) לא השפיעה מספיק עד כה. כנ"ל לגביי הרוקיז שהגיעו. ובליגה הזאת, כל קבוצה טובה שלא מצליחה, או לא יודעת לחדש את עצמה מפעם לפעם, תתפס בסוף במערומיה. זאת מכיוון שהתכנית משחק שלה תהיה כבר לא עמידה בפני קבוצות שלמדו איך לעקוף אותה.

    אני משער שאם המאזנים בצמרת המזרח ימשיכו לעמוד על כנם, טורונטו תנסה לבצע טרייד בדד-ליין על גבוה לעמדה 4 (יוג'ירי לא אחד שמפחד ממהלכים נועזים). וככל הנראה, מילסאפ כבר מחוץ לתחום. גם אם אטלנטה תהיה מקום 5 באותה נקודה.

  10. בוסטון בפירוש יכולה לעשות את המוב שלה ולהיות טוענת רצינית לכתר המזרח, כבר השנה. נדמה לי שזה ברור לכולם. ויש לה ים נכסים לעשות את זה.

    השאלה, אם זה לא מוקדם לה מדי –
    ובמוקדם, אני כן מכניס את בעיית המפלצת מהמפרץ.

    גם בוסטון מבינה שהשנה בוודאי אין לה סיכוי לאליפות. ואם דוראנט יאריך, ביחד עם הסופר-מקס של קארי, ויישאר ההרכב הזה – גם עוד שנתיים קדימה.
    אז עם כל הכבוד לקחת את אלפיות המזרח, עבור בוסטון – יותר מכל פרנצ'ייז אחר – זה לא באמת מדגדג. או אליפות של כל העסק או כלום.

    לכן אולי לא כדאי לפתח שום ציפיות לטרייד גדול. כלומר, אומרים הירוקים: נחכה עוד שנה, לפחות, ונראה מה קורה בקונפרנס ממול, בנוסף למה שקורה בקונפרנס שלנו. עד אז, "נמשיך להתפתח".

    1. באטלר לבוסטון. די יאללה תעשו את זה כבר.
      מבחינתי הטרייד היחידי שיהפוך אותם לקונטנדרים ויריב שקול לקליבלנד.

      1. ומגה טרייד שינחית שם את קאזינס? ואני לא רוצה להגיד AD, כי אז היא אולי כבר קופצת להתמודדות על האליפות ממש.
        העניין הוא שבוסטון באמת יכולה – יש לה קופסה מלאה ממתקים לחלק. מלאה.

        1. אני באמת לא רואה איך קאזינס מזיז את המחט שם משמעותית.
          ברור שזה יהיה שדרוג משמעותי למצב הנוכחי אבל פחות ריאלי לדעתי (גם בגלל הניסיון הכושל עם איזאה וגם בגלל שסקרמנטו תדרוש הרבה יותר ממה ששיקגו תדרוש עבור באטלר).
          מבחינה מקצועית קאזינס נותן להם שדרוג להגנה שהם כל כך צריכים? לדעתי היכולת של באטלר לשחק גם כ-2 וגם כ-3 פותחת להם כל כך הרבה אפשרויות שזה אוטומטית מציב אותם גבוה יותר מאשר טרייד על קאזינס.
          עכשיו רק שאיינג' יפתח את הבנק הבונקר הזה.

    2. בוסטון יכולה לעשות טרייד, ויכולה ללכת עד כמה שאפשר קדימה עם הסגל הזה, עד גמר המזרח, ולקבל יהלומים אמיתיים בדראפט השנה, ואז להחליט מה היא עושה לקראת השנה שאחריה, כאשר בידיה סגל מלא ועמוק ומשופשף, וכמה רוקי'ס ממש מעולים. אני חושב שיש מצב שזה עדיף על טרייד בומבסטי במהלך העונה.

      1. אני אגיד לך למה אני לא מסכים.
        בגלל הגילאים. יש להם עכשיו את הורפורד בשנות השיא שלו (30) ל-4 שנים הקרובות. איזאה תומאס בשנות השיא שלו (27), קראודר (26), בראדלי (26).
        תיקח עוד יהלום צעיר שצריך 3-4 שנים להתפתח תתחיל שוב בנייה מחדש. צריך לדעת מתי לעשות all in. ועכשיו זה הזמן.
        הבחירה של ברוקלין שווה הרבה יותר על הנייר ממה שהיא תהיה במציאות של ה-2-3 שנים הקרובות.

        1. לגמרי נכון.
          והחוזים של איזייאה, בראדלי וקראודר הם מציאה ממש – שלושתם יחד הם משהו כמו 22 מיליון. זו בדיחה. לבוסטון יש עכשיו המון מקום אם ירצו.
          אבל אני חשבתי שהבק-קורט שלהם הוא פחות הבעייה. שוב, אם בראדלי חוזר בכושר המעולה שהיה בו – ואין סיבה להניח שלא.

          לעומת זאת, ה-5 שם זועק. וממילא החוזה של אמיר ג'ונסון נגמר.

          הסתכלתי לבדוק כמה בחירות דראפט יש לסלטיקס – זה לא נגמר.

          1. אז אולי באמת מהלך על קאזינס יכול להיות חכם.

            הורפורד וקאזינס ביחד בפרונט קורט יהיה פשוט קטלני התקפית. הגנתית קצת חלש, אבל לא משהו שמאמן כמו סטיבנס לא יוכל לחפות עליו עם טקטידה נורמאלית.

            ולגבי המחיר לסקרמנטו – אני מניח שכל עוד הם מעבירים להם את הבחירה של ברוקלין, שהיא פוטנציאל לבחירה 1, פלוס עוד כמה בחירות סיבוב שני עתידיות, אז סביר להניח שהקינגס לא ידרשו גם שחקנים מהותיים מדי בחזרה, ככה שהגעה של קאזינס לא בהכרח תעלה בפגיעה בעומק הסגל של בוסטון.

            השאלה החשובה היא האם קאזינס מוכן לקח על עצמו להיות סנטר מוביל בקבוצה עם שאיפות גבוהות. על סמך התקופה בסקרמנטו אי אפשר ללמוד כלום.

        2. מסכים מאוד לגביי האול אין כי כרגע אין להם צורך בבחירות האלה.
          אני חושב שקאזינס יעזור הרבה יותר כי אז הורפורד זז לעמדה 4.
          רק לא הבנתי כשאתם אומרים טרייד אז הכוונה להשתמש רק בבחירות דראפט או גם להציע את אחד השחקנים?

          1. להציע שחקנים מבלי לפגוע בסגל הקיים יותר מדי (נגיד בלי להזיז את קראודר אבל כן להעביר את אחד משניים סמארט/בראדלי אם אין ברירה).

  11. דאלאס כזאת קבוצה לא צפויה, אני אגיד שוב את מה שאמרתי לפני כמה ימים, אם הם עושים פלייאוף כל קבוצה צריכה לחשוש ובעיקר גולדן סטייט שכנראה תקבל אותם. כרגע המאבריקס 3 משחקים מאחורי פורטלנד, אבל איך שסת' נראה לאחרונה ולנוכח ההופעה המבהילה של סלאח מג'רי אתמול אני הייתי חושש מהם אם אני גולדן סטייט.

  12. אני אישית לא תומך בגישה שבוסטון צריכה גם לרוץ לאליפות וגם לבצע "בנייה/התחמשות" וזה מהסיבה הפשוטה שבסוף תמיד נשארים קרחים משני הצדדים.

    כתבתי פה כבר כתבה בעבר על הנושא, אך ככל שמתקרבים לסוף העונה, מתחילים להבין שני דברים שעשויים להשפיע המון ההחלטה של בוסטון בנושא:

    1 – האם עשוייה לצמוח סיטואציה נפיצה שתאפשר לקבוצה לבצע טרייד על שחקן STAR QUALITY? ובמידה וכן – האם אפשרי לבצע עסקה מבלי לפגום באיכויות הקבוצה באופן בלתי הפיך? האם אותו שחקן ברמה כל כך גבוהה שהוא יאפשר לקבוצה לעשות קפיצת מדרגה אמיתית?

    והשאלה הזאת מתקשרת לנאמר מעלה כדלקמן:

    2 – האם בדראפט הקבוצה תצליח להשיג שחקן ברמה כל כך גבוהה שייתכן שבעוד שנתיים בערך, הוא יתחיל להראות ניצנים של פרנצ'ייז פלייר?

    אוהדים שעוקבים אחר בוסטון בעקביות ומעמיקים בסיטואציה הנ"ל (טרייד או לא טרייד?) יודעים שהקבוצה עומדת כרגע במצב בו, אם לא יקרה מצב יוצא דופן ותהיה אפשרות לבצע עסקה על שחקן טופ 6 בליגה, הם כבר לא יעבירו את הבחירה של ברוקלין בדראפט הקרוב. ההתקדמות לעבר הדראפט מלמדת עליו שהוא מכיל הרבה שחקנים בטופ 5 שעשויים להתגלות כבעלי פוטנציאל גבוה במיוחד להפוך לסטאר פליירס. ואת זה קובע קונצנזוס רחב שיש בליגה ובמדינה בכלל עליו. לכן, קשה לטעון נגד אותה דעה רווחת. סוג כזה של דראפט (טופ 5 שכולו "יחידי סגולה") לא היה מאז, שימו לב, 2003. הדראפט של לברון ג'יימס, דווין וויד, כריס בוש, כרמלו אנת'וני ועוד – כולם נבחרו בטופ 5. כולם היו פרנצ'ייז פליירס. ההבדל היחיד זה שהיה די ברור שלברון ייבחר ראשון (למרות שמעט טענו שמיליצ'יץ' יהיה הג'באר הבא…).

    למה אני מעלה את המידע הזה? כי ההנהלה בבוסטון מתחילה להבין שלמסור את הבחירה/בחירות של ברוקלין לא בהכרח ישתלם לה, לולא היא מקבלת בחזרה שחקן שבעצמו יכול לשנות את פניי המועדון (כמו גארנט במעבר לבוסטון). אותו שחקן אמור להפיל את הפור ולשים את בוסטון במעמד שווה לקליבלנד, ואף לגולדן סטייט, במאבק האליפות. שחקנים כאלה בליגה אפשר לספור על יד אחת וגם מועדונים לא יוותרו עליהם גם בעד שתי הבחירות, אילולא יקרה משהו יוצא דופן.

    1. אני מאמין שאם בוסטון באמת תעשה טרייד בדד-ליין זה יהיה דווקא משהו מינימלי שישפר את הקבוצה בקטגוריות ספציפיות (ריבאונד + הגנה – בעיקר בצבע). אני יותר רואה מעבר של נורקיץ' מדנבר או הבאה של בוגוט (במידה ויתאפשר) קורה מאשר "מגה-טרייד" על באטלר נניח. איינג' אפילו רמז בראיון האחרון שלו לחדשות בוסטון לאן נושבות הרוחות בקבוצה בנושא טריידים כשציין "שצריך לבצע שינויים קטנים בכדי להרים קבוצה למקום בו היא יכולה לבצע טרייד משמעותי ששם אותה במעמד קונטנדרית".

      עכשיו כשהקבוצה במקום השני והדברים ממשיכים ללכת ע"פ התכנון שלו, הוא לא יבצע שום עסקה גדולה, אם לא תהיה משתלמת במיוחד.

      אני אסכם בזה שאם היום היה הדד-ליין ובוסטון הייתה חייבת לבצע טרייד גדול, בהתחשב בנסיבות שקיימות בכלל הקבוצות בליגה, הייתי מנסה להביא את באטלר בתמורה לסמארט, בראדלי והבחירה של ברוקלין ב-2018 ולא שום דבר מעבר, אלא אם זה זלר/ג'ונסון כדי לאזן את העסקה כלכלית משני הצדדים (וכמובן דורש גם גבוה בתמורה או מביא בעוד טרייד קטן/מחתים מהשוק החופשי). מי שמעוניין לדעת למה דווקא העסקה הזאת:

      1 – כי אני מאמין שברגע שייגמר לבראדלי החוזה, הוא יעלה לבוסטון יותר ממה שקראודר יעלה לה.
      2- בדראפט הקרוב (זה שציינתי למעלה) הכשרונות הכי גדולים הם גארדים, אז בקלות בוסטון תשלים את חסרונו של בראדלי עד הקיץ.
      3 – השארת קרואדר והבאת באטלר יוצרת קבוצה גבוהה יותר. נתון שעשוי לעזור בחולשת הריבאונד. אמנם בראדלי הפך לריבאונדר מצויין לעמדתו, אך בוסטון גם יכולה להציב את באטלר ב-2 ולדעתי הוא יתרום שם את אותה הכמות שבראדלי תרם לקבוצה.
      4 – לא הייתי רוצה לוותר על סמארט בכלל (בעיניי הוא פוטנציאל למיני דריימונד), אבל אני רואה עסקה יוצאת לפועל רק אם מעבירים גם אותו. הוא באמת יכול להתגלות כאקס פאקטור שקובע אם טרייד יתקיים או לא. יתרה מכך, ייתכן שדווקא הקבוצה תרוויח ככה מקום נוסף להתפתחות של רוזייר, שעם הזמן מתגלה כשחקן שלם יותר מסמארט.

        1. גם הקיץ וגם בקיץ הבא אין שום הגנה על הבחירות. אדרבה, בקיץ הבא בוסטון אפילו לא מחליפה את מיקום הבחירות שלה עם ברוקלין – הזכויות על הבחירה של בוסטון בלבד + בחירה נוספת שלה בסיבוב הראשון.

          ככל שהזמן עובר, הטרייד הזה עשוי להתגלות כאחד הגרועים בהיסטוריה שקבוצה עשתה.

      1. בואנה חזירות מה שהולך שם. יש לכם את הבחירה בסיבוב הראשון של ממפיס ושל קליפרס ב-2019, בדיוק מתי שהם צפויים לעשות את הבנייה מחדש ואת של ברוקלין השנה ושנה הבאה, ואת שלכם.
        אתן חייבים ללכת אול אין עכשיו, הסיכון מינימלי לטווח ארוך לעומת הרווח המיידי לטווח הקצר.
        באטלר לא ילך בלי 2 בחירות סיבוב ראשון לשיקגו, לפחות אחת לוטרי, סמארט/בראדלי ועוד כמה תופינים. מדובר על שחקן טופ 10 בליגה.
        ועדיין הייתי עושה את זה אם הייתי אוהד בוסטון.
        מקסימום בונים מחדש ב-2019.

        1. שלילי ידידי.

          קודם חשוב שתדע – לעומת הבחירות של ברוקלין, הבחירות של הקליפרס והגריזליס מוגנות. הבחירה מהקליפרס מוגנת עד מקום 14 ושל ממפיס עד מקום 8. זה כבר מוריד הרבה מהערך של אותן בחירות.

          דבר שני, אין סיבה לבוסטון לרוץ לעשות ברגע זה טרייד. במידה ובדד-ליין תהיה אופצייה מעניינת, אז בשמחה, אבל כל עוד יידרשו את שתי הבחירות, אני לא מוסר אותן מבלי לקבל שחקן טופ 6 שמקבע את בוסטון כקונטנדרית לפחות 4 שנים קדימה. אני ממליץ לך לברר מה רמת הפוטנציאל בשני דראפטים הקרובים כדי להבין איזה מן נכס זה ולמה העונה המצב יתהפך ודווקא מתקשרים לבוסטון בשבילן ולא להפך. נכון שעכשיו הן שנות השיא של הורפורד ותומאס, אך חשוב לזכור – מה ששם את בוסטון בעמדה טובה כל כך מכל הליגה באפשרויות שלה להתחזק, זה שבנוסף לבחירות והגמישות הכלכלית, הם גם טובים מאוד ולכן באפשרותם גם למשוך שחקנים חופשיים מובילים בקיץ מהשוק, עקב התחרותיות שיש לקבוצה.

          אציין גם שהליגה במצב מעניין מאוד בליגה. גולדן סטייט עשוייה להפוך לשושלת של הרבה שנים ומהצד השני יש את קליבלנד שכל עוד לברון שם, הם ימשיכו להיות קונטנדרית מובילה לאליפות.
          מצד שני, בקיץ קרי מסיים את החוזה שלו, ביחד עם איגודאלה ולדוראנט יש אופצייה לצאת מהחוזה שלו. המצב שם בקלות יכול פתאום להתפורר, עקב הגבלות כלכליות. אני לא מאמין שהחבילה שם תתפוצץ, אבל אני כן מאמין שסיכוי לא רע שהם ייחלשו בקיץ. אבל, עד שלא ניתן לדעת יותר בבירור מה הולך שם, אין סיבה למהר העונה הזאת. השנה לא תתפוס אותם כנראה. גם אם בוסטון תביא בדד-ליין את דיוויס, הם לא יצליחו לרוץ לאליפות, נטו כי זה שילוב של שחקן בחמישייה "על הדרך" בעונה ולא בצורה מסודרת (לצערינו ככה זה בחיים. זה לא NBA 2K).

          תראה, אני מאמין שעד הדד-ליין של העונה הבאה בוסטון תבצע טרייד משמעותי, פשוט כי ייגמר לה הזמן והאופציות (בראדלי ותומאס יסיימו חוזה בקיץ ההוא, לכן שם הלכה הגמישות הכלכלית ולכן יידרש כבר לבצע טרייד. כדי להרוויח מאותה גמישות ערך בחזרה). מה תהיה המתכונת שלו זאת שאלה שאין לדעת את התשובה עליה כרגע. אבל כמו שציינתי, במצב הנוכחי אני לא רואה את איינג' מעביר את הבחירה של ברוקלין בקיץ הקרוב. תחשוב רק איזה פוטנציאל יכול להיות לבוסטון בקיץ הבא בקבוצה – יש לה את תומאס, לצידו הבחירה הראשונה של הדראפט הקרוב (הכי טוב מאז 2003), הורפורד, זיזיץ' וקראודר. שילוב מדהים של צעירים + ווטרנים. ועדיין אפשר להעביר את בראדלי/קראודר בשביל באטלר, נניח ואז תבין איזה פוטנציאל גלום בו בכח.

          1. ברור שאני מדבר על טרייד ספציפי ביותר, לא על כל טרייד, אלא על אחד שיזניק אותה לדעתי למעמד של קונטנדרית (באטלר).
            להגיד, 'גולדן סטייט גם ככה תנצח את כולם' ולחכות שהאימפריה תיפול עוד לפני שקמה זה מגוחך. צריך להסתכל רק על עצמך ולאן הקבוצה שלך יכולה להגיע.
            עכשיו מה יעזור לך לחכות עוד שנה? אם גם ככה אתה הולך להיפטר מהשחקנים שתבחר בדראפט, אז עדיף לך להיפטר מהבחירות כל עוד הן באוויר. ואם אתה בונה על הבחירות למה הבאת את הורפורד? למה אתה נלחם כדי להשיג מקום שני במזרח כשאיזאה תומאס לא יהיה אף פעם יותר טוב ממה שהוא עכשיו?
            יש לך חלון של 3 שנים להשיג אליפות אם תביא את באטלר עכשיו. אם תביא את ה'סופרסטארים של הדראפט' אז תדבר על עוד 4-5 שנים כמו הלייקרס. איזה סופרסטאר יוצא השנה לשוק השחקנים החופשיים? אף אחד שמעניין אתכם. תצטרכו לחכות שנתיים לפחות ואז לאבד את השיא של תומאס ושל הורפורד ולהתחיל שוב מחדש.
            השאלה הגדולה היא מה המחיר שאתה מוכן לשלם. ואני חושב שאיינג' מפחד כמוך, לכן לא יקח את הסיכון. ולכן בוסטון לא יעשו את הצעד הנוסף. לא בשנה הבאה ולא בעוד שנתיים.

  13. ובנושא אחר על בוסטון – לאחר ערב מצויין נוסף , הפעם מול טורונטו, תומאס העלה את ממוצע הנקודות שלו במשחק ל-29.7.

    עונה שעברה, השחקן שקלע הכי הרבה היה קרי עם 30.1 נקודות.

    בהתחשב בכמה מומחים, פרשנים ואוהדים ברחבי העולם אמרו שזה מטורף שקרי קלע כזאת כמות, הגיוני להתחיל לדבר גם על תומאס כשחקן משמעותי ורלוונטי ל-MVP. הוא לא מועמד מוביל, אבל אין ספק שהוא צריך להיות חלק מהשיח. אני לא אכנס לסטטיסטיקות כאן כדי להוכיח את טענתי. מספיק להגיד שהוא קולע הכי הרבה נקודות ברבע האחרון ב-20 השנים האחרונות. שהוא קלע 35+ נקודות בשש משבע המשחקים האחרונים (בהם בוסטון קפצה משוויון במאזנים של מקומות 3-4 למקום 2 בהפרש 1.5 משחקים). שהוא קלע ב-4 משחקים 20+ נק' ברבע האחרון (ומשחקים שהיו צמודים). לאף שחקן בליגה אין יותר מאחד כזה, כרגע. הוא לא תופעה חולפת – מדובר כאן בשחקן שבמידה ויהיה מוקף בכלים הנכונים, הוא מסוגל להוביל קבוצה בפלייאוף קדימה בסערה. אילולא הבחירה לאול-סטאר הייתה ברובה תחרות פופולריות בקרב האוהדים, תומאס היה בחמישיית המזרח היום.

    יש מישהו שחושב שיש לו פחות פוטנציאל קלאץ' מקיירי למשל (בדגש על פוטנציאל, כי כרגע לאירווינג יש שלשת אליפות לזקוף לזכותו)?

    1. ד.א, יש כאלה שטוענים שתומאס לקח ברצינות את העובדה שהיו לו העונה כבר 2 משחקים עם 0 אסיסטים.

      התוצאה – בששת המשחקים המשחקים האחרונים השחקן בעל ממוצע של 8.9 אסיסטים למשחק.

    1. לטעמי אותם שחקנים, כרגע, הם לברון, קאווי, דוראנט (למרות שהסטאטוס נפגע מעט, עקב מעברו לגולדן סטייט), אנתוני דייוויס, קרי והארדן (גם הוא – עד שההגנה לא תשתפר, הוא גם שנוי במחלוקת).

      שחקנים נוספים שעשויים להפוך ל-"מביאי המהפכה" הם פול ג'ורג', באטלר, אנתוני טאונס (כרגע לא. בוודאות עוד שנה, שנתיים), ווסטברוק , תומאס (שכבר בסלטיקס) ויאניס.

      מלבדם, אני לא רואה שחקן נוסף שיביא איתו שינוי מגמה כל כך גדול עד לכדי מצב שיוביל למהפכה בצמרת. לדעתי, פול כבר לא מסוגל להוביל בעצמו קבוצה כשהוא השחקן הכי טוב בה. כנ"ל לגביי גאסול. לאורי נמצא בשיא הקריירה. אותו אי אפשר לשפוט, כי לטעמי חסר שם עוד שחקן שישלים את דרוזן ואותו. אולי מילסאפ יוכל לתרום באספקט הזה, אבל אני לא רואה שלישייה כזאת מתמודדת ראש בראש אפילו מול קליבלנד. אז זה די אבוד מבחינתו. הבחור בן 30. הנסיגה לא רחוקה כבר…וול עדיין לא שם, אבל העונה הוא עשה התקדמות. מצד שני, הוא עדיין מאכזב, בהתחשב בעובדה שביחד עם ביל, שניהם אמורים להפוך את וושינגטון ליותר דומיננטית ממה שהיא. גריפין וקאזינס גם לא בקטגוריה העליונה (גריפין לחלוטין מספר 2 הכי טוב שיש. לא מספר 1. קאזינס חמום מוח. זה לא שחקן שיידע להוביל קבוצה אמיתית קדימה. כל השנים שלו עם סקרמנטו רק הזיקו לשני הצדדים. הם לא ידעו לטפח אותו והוא פגע בתדמית המועדון ולא תרם מספיק – העובדות משפיעות ומושפעות אחת מהשנייה).

      אין ספק שבוסטון הייתה טורפת את הקלפים תמורת אחד מהשחקנים שציינתי אחרי הטופ 6 בעיניי. ועדיין, לא רואה את איינג' עושה זאת תמורת 2 הבחירות.

      1. לצערו יש את ווסטברוק והארדן לפניו בעמדות הגארד.
        אם היה צדק שלושתם היו נכנסים לחמישייה הראשונה. אבל אין, אז בטח קרי יכנס.

        1. לאייזיאה יש מקום לפניהם בגלל קליעתו יעילה יותר באופן ברור מכל הטווחים: 46.8% מהשדה, 52.6% משתיים, 38.6% מהשלוש (האחוזים האפקטיביים הם 54.7%) ו-91.5% מהקו.
          וביחס ל-36 דק' הוא משיג השנה עד כה: 31.1 נק', 2.9 כ"ח, 6.7 אס', 0.9 חט' ו-2.7 אי' (יחס אס'-אי' של 2.5).

          להארדן 44.3% מהשדה, 36.5% מהשלוש, 49.8% לשתיים (אחוזיפ אפקטיביים מהשדה של 51.8%) ו-85.6% מהקו.
          ביחס ל-36 דק' משיג עד כה: 28.1 נק', 11.3 כ"ח, 8.1 אס', 1.4 חט' ו-5.8 אי' (יחס אס'-אי' של 1.94 בלבד וגם היתרון בחט' לא מחפה על זה).
          הארדן טוב משמעותית מת'ומאס רק בכ"ח כבקליעה ת'ומאס טוב יותר באופן ברור, וכך גם בניהול המשחק וקבלת ההחלטות (וגם היתרון החט' לא מחפה עז זה ולכן היתרון המספרי באס' חסר חשיבות).

          לווסטברוק 42% מהשדה, 33.2% מהשלוש, 45.2% משתיים (46.4% של אחוזים אפקטיביים מהשדה) ו-82.1% מהקו.
          ביחס ל-36 דק' הוא משיג עד כה: 31.9 נק', 10.9 כ"ח, 10.7 אס', 1.6 חט' ו-5.7 א' (יחס' אס'-אי' של 1.88 בלבד ולוגם היתרון בחט' לא מחפה על זה).
          גם כאן היתרון הבולט של ראסל על ת'ומאס הוא רק בכ"ח, ואך גם ת'ומאס ביתרון אף יותר גדול ביעילות הקליעה ובניהול המשחק וקבלת ההחלטות ולכן היתרון המספרי באס' חסר חשיבות).

          לכן היכולת הכללית של אייזיאה ת'ומאס עד כה בעלת ערך רב יותר. והוא בהחלט מצדיק את השם האגדי שניתן לו.

  14. איזה שחקן זה אייזיה!
    מיאמי מדהימים!
    איזה קלעי הוא הסטף הזה!
    איזו קבוצה מטורפת היא שיקגו!

    תודה על סדירה מעולה!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט