"ברוקלין של קודש – ברוקלין של חול" – קאבס מתארחים אצל הנטס / הברון מקריית אקרון יחד עם אייל רדושקוביץ

כתבי הופס כובשים את הברקליס סנטר

 

"על הדרך לברוקלין אני מתרגש"

מה לעזאזל יכול לגרום לבן אדם להעיר את זוגתו בבוקר יום שישי, כשהימים ימי חורף, להיכנס לאוטו ולהתחיל לנסוע לכיוון ניו יורק על כביש E-80? שאלה טובה ביותר, רוב האנשים השפויים לא היו צריכים לענות עליה, אבל אני לא מתיימר להיות שפוי, או נורמלי.

מסלול הנסיעה שלי מקריית אקרון שבאוהיו למחוז חפצנו בניו יורק הגדולה

+

פלוס עוד שעה נסיעה מצפון מנהטן לברוקלין בסאבווי

 

ואחרי כעשר שעות בדרכים – הגעתי ליעד

במפגש הקודם, שנערך ב-23 לדצמבר באולם ה-Q בין הקאבס והנטס, שתי הקבוצות שאייל רדושקוביץ, הכתב הנפלא שלנו שמסקר את המשחקים באזור ניו יורק והסביבה, ראינו הערב – לא הייתי. העדפתי לשים פעמיי אל היכל הפאלאס בדטרויט ולראות את קבוצתי האהובה, דטרויט פיסטונס, נותנת פייט יפה מאוד ללוחמים של גולדן סטייט, כך שפספסתי את הניצחון הקל של הקאבס על הנטס 119-99.

אז, בגלל שכל כך התבאסתי שלא הצלחתי לראות את הקבוצה "המדהימה" של ברוקלין נטס בקיו – החלטתי לנצל את הסופ"ש הנוכחי לביקור משפחתי אצל אחותה של ארוסתי במנהטן, ולראות מה יש לברקליס סנטר להציע לכתב מארץ הקודש.

תוך כדי הנסיעה ניסיתי ללמוד קצת על הרובע של ברוקלין וגיליתי ש"באחדות יש כוח" – הוא המוטו של הרובע ברוקלין. אולי אם המוטו של ניו יורק עצמה היה באחדות יש כוח היינו רואים חמישייה של פרנצ'ייז ניו יורקרי שכוללת את דריק רוז, שון קילפטריק, כרמלו אנתוני, פורזינגיס וברוק לופז. אם זה היה קורה, היה להם סיכוי קטנטן לדגדג את בית השחי של אלופת ה-NBA מקליבלנד. אבל, מכיוון שאנחנו בעידן הכסף וברוקלין לא יכלה לוותר על ההזדמנות לקבל את הפרנצ'ייז של הנטס מהשכנה מניו ג'רזי – הקהל בברקליס סנטר משתדל ליהנות מהחבורה האפורה עד מאוד שאחראית על ההופס ברובע.

מבחינת יכולת – ברור לכל שהבדלי האיכות עצומים וזהו מפגש קצוות בין הקבוצה הכי טובה של המזרח לבין קבוצה החלשה ביותר.

למעט שני קטגוריות סטטיסטיות (אחוזי עונשין וחסימות) הקאבס טובים יותר משמעותית מהנטס בכל פרמטר.

כמו שאתם מבינים, היה לי הרבה זמן פנוי במהלך הדרך. אבל עד שהדרך הזאת הגיעה לסיומה ולמפגש בין שני הכתבים של הופס במושבים, שעוד נדבר עליהם, בהם צפינו במשחק הערב – רדושקוביץ הנפלא התחיל לסקר את העניינים של טרום המשחק.

רדושקוביץ: הגעתי לאולם ולהפתעתי ראיתי ברשימות שאני לא הכתב היחיד של הופס פה הערב ושיש לי ביקור מאוהיו. כתבתי לשי הודעה והבנתי שיש זמן עד שהוא יגיע אז הלכתי בינתיים לפרקט לראות את החימום של שחקני שתי הקבוצות. השחקן הראשון שראיתי היה קיירי אירווינג.

הפעם, קיירי היה בערך השחקן הראשון שאי פעם ראיתי מחטיא בחימום וזה כולל גם את קיירי מלפני חודש… אפילו ג'ואקים נואה בחימום לא מחטיא כמעט ובאופן די מפתיע דווקא הפעם קיירי החטיא קצת בחימום. כשאתה מסתכל על הבן אדם אתה יכול לראות שהעיניים שלו "מתות". הוא רואה את במהלך בתוך הראש, חצי מישיר מבט לסל חצי מחשב בראש את הזווית של הכדרור. קיירי הוא הכישרון הכי פסיכי שיש. מהסוג של הכדורסלן הדריבליסט שהיה לכם בשכבה – אבל על סטרואידים. הפאסון שלו משדר שכולו כשרון טהור, אוטיזם סטייל ליאו מסי.

עיניים מתות – קיירי אירווינג

הלכתי לראות מה העניינים בחדר ההלבשה של הקאבס ושמעתי מה יש לצ'אנינג פריי להגיד לפני שהמשחק מתחיל.

"אני מאושר מהטרייד שיביא את קורבר אלינו. הוא אחד משני שחקנים בליגה שמסוגל לעשות קץ' אנד שוט, שני אולי רק לג'יי.ג'יי רדיק. אני מאמין שהוא ישתלב בקבוצה מהר מאוד. לי באופן אישי לקח איזה חודש להסתגל מהקבוצה הקודמת שלי בפיניקס, שבה הייתי זורק איזה 6 שלשות בעשר דקות, שלשות שהייתי "מכריח" לעומת היום, שאני זורק חופשי לגמרי" . במשך כל הזמן שהוא דיבר –  סרט הסקאוט רץ על מסך בר-מצווה שכזה. במקום "דורית המקסימה, אבא ואמא אוהבים אותך" רצים על המסך סרטים בלופ אינסופי על קילפטריק ובוקר, מי ישמע איזה שחקנים מטורפים הם – מקצוענות. עליתי ל"תצפית" אל כיפת האולם, שם שמרו לנו מושבים, בעין הציפור, מאחורי הסל שקרוב לספסל של קליבלנד וחיכיתי לשי שיגיע, לכשיסיים לאכול את הפסטה של העיתונאים.

"אני לא מכאן – אבל לא ממש זר"

כמה מילים על הקשרים המיוחדים בין הקבוצות, לפני שנתאר את המפגש המרגש ונתחיל בסיקור המשחק.

ריצ'רד ג'פרסון בילה 8 עונות אצל הנטס מ2001-2008, עוזר המאמן של הנטס, ג'ק וון, היה חברו לקבוצה בשתי עונות מתוך ה-8 האלו. שני שחקנים אצל הנטס, ג'ו האריס ואנתוני בנט, נבחרו על ידי הקאבס בדראפט. האריס הספיק לשחק מעט תחת קואץ' בלאט לפני שהועבר אל הנטס ואת אנטוני בנט, הבחירה מס' 1 של דראפט 2013, אי אפשר לשכוח והוא נמצא במקום טוב ברשימת הפלופים של הדראפט אי פעם.

אפילו בסגל המאמנים והג'נרל מנג'רס יש קשר הדוק בין שני הפרנצ'ייז. טרז'אן לנגדון, בחירה מס' 11 בדראפט 1999 על ידי הקאבס, שיחק את 3 העונות הראשונות שלו בליגה במדי האורחים מקליבלנד. הוא היה חלק מהצוות הניהולי של הקאבס עם פרישתו וב-2015 עבר לעבוד אצל הנטס. ברט ברילמאייר, עוזר המאמן של הנטס, היה עוזר מאמן אצל הקאבס בין 2013-16 והיה חלק מהצוות אשתקד בזכייה באליפות. לארי דרו העוזר מאמן של הקאבס גם כן היה עוזר מאמן למשך עונה אחת אצל הנטס ומייק לונגבארדי, עוד אחד מעוזרי המאמן של הקאבס, נולד בברוקלין… בקיצור, יש המון קשר וסנטימנטים בין השחקנים והסגל המקצועי של שתי הקבוצות.

"ברוקלין דיכאון ברוקלין אושר"

כמו שרדושקוביץ אמר, היה לי חשוב לאכול פסטה לפני שאני עולה לפגוש את אייל ולראות את המשחק. הרבע הראשון יצא לדרך, והקבוצה הביתית עלתה ליתרון מוקדם של 6-3 לפני שאייל ואני נפגשנו במרומי העולם והתחלנו לקשקש תוך כדי ששחקני שתי הקבוצות לומדים להכיר גם הם אחד את השני. לברון ג'יימס, מיהר להטביע את חותמו אל מול הצופים ועם 11 נק', הוביל את האורחים מקליבלנד ל- 24-20 בסוף הרבע הראשון.

*

רדושקוביץ' מתלונן – פלאפל

הבאתי איתי פלאפל מהמצרי בניו גרזי, מיימון, כי האוכל באולמות האלה יקר וחוסם עורקים, פיצה, הוט דוג ושאר ירקות, אחד הסדרנים החל מריח את הפיתה ושואל אותי למקורה, לא שמתי לב שהטחינה החלה מטפטפת על השולחן מדיה מכתימה את כל הבסיס הזה לקיום שלי בתור איש מדיה. הבסיס הזה כמובן מצבו בכי רע, כי אנחנו אנשי המדיה המפונקים של הופס נשלחנו לקומה העליונה, הזאת עם השולחנות המתקפלים של הפיקניקים בפארק הירקון, ללא מסכי טלוויזיה, בקבוקי מים או ארומה של מנהטן. מנחם, תרים צלצול לסילבר, רבאק.

מנחם תרים לסילבר טלפון

*

גם הרבע השני המשיך בדיוק באותה הצורה, לברון המשיך לתת את הטון כל עוד הוא על המגרש והוסיף עוד 10 נק' למאזנו (סה"כ 21 במחצית). קיירי גם כן נכנס לעניינים והוסיף 7 נק' (10 במחצית). קווין לאב, כנראה עדיין לא התאושש במחצית הראשונה מהבעיות בבטן וסיים עם 4 נק' בלבד. מהצד השני, הקבוצה המארחת מברוקלין נהנתה מערב מצויין של הקלע שלה בוז'אן בוגדנוביץ' שחיפה על ערב חלש של שון קילפטריק (ש"חגג" יום הולדת 27, ואולי בגלל שהוא רוצה להצטרף למועדון החליט למות לערב אחד) ועם 14 נק' השאיר את ברוקלין במרחק סביר מהאלופה. 50-39 לקליבלנד במחצית.

*

רדושקוביץ מתלונן – מעודדות בהפסקה?!

המעודדות בהפסקה מבטאות את מלוא ההדר הברוקלנאי הקשוח. הן יותר צעירות, רעבות, under paid, רזות ולא מנותחות מהקולגות שלהן בגארדן. הן רוקדות עם זוויות חדות, כאלה שאתה משתמש בהם בסאבווי כדי לחזור הביתה אחרי יום קשה של עבודה. בתכנית האומנותית אין אטרקציות, אין כלבים נחמדים, אין זמרים מוכרים, אין משהו שיגרום לך לקפוץ, יש את הרקדניות הקשוחות ופרסומות לחנויות בגדים סוג ד. הן אפילו ניסו לחקות את אשתו של אימאן שאמפרט, שהיא הרקדנית המקורית בשיר של קאניה ווסט – "Fade".

*

רבע שלישי יצא לדרך, אין שינוי במגמות. לברון ממשיך להוביל, קיירי בקצב שלו, ומי שהתעורר והחלים מהשלשוליאדה היה הנקניקייה, קווין לאב עם 10 נק'. מהצד השני, ספנסר דינווידי (?!) קולע 7 נק' – אין מה להוסיף. בסיום הרבע 86-68 לקליבלנד, יאללה אפשר להוריד את השאלטר על המשחק הזה.

*

רדושקוביץ מתלונן – לברון

הלברון וקיירי התחילו לעצבן אותי עוד כשרקדו בחימום. לברון, תחילה, אח"כ קיירי. ללברון לא הייתי נותן לרקוד בתור לטארגט, באמת, כאילו מישו אמר לו שהוא יקבל עוד לייקים שייתרגמו לערך מותג גבוה יותר ב- 10 מיליון דולר. די לברון, אתה לא אנושי.

ברבע השלישי אני מתחיל לצעוק למאמן, ספסל את עצמך כבר!! רבאק, לברון תרד מהמגרש, 28 דק' על המגרש, 29 נק', 20 הפרש, מה? איזה חוזה יש לך עם נייקי שאומר שאתה צריך להישאר על המגרש בניו יורק 35 דק' 6 פעמים בעונה? תן לנוער לשחק.

הילדים באולם של ברוקלין מבקשים לעלות לשחק במקום לברון

 

*

ברבע הרביעי, לאנחות הרווחה של צוות הופס בניכר, לברון נח. המאמן לברון נותן לשחקני הקאבס ניסיון, סה"כ ברוקלין נטס, קבוצת יורוליג מכובדת, אפשר לתת לקיירי והחבורה ניסיון. הנטס מצמצמים ל – 6 נק, קיירי במוד רצח, מגלגל עיני נחש למעלה, ודופק שלשה על לברט, 9 לקאבס, פוזיישן של הנטס מתבזבז, כרגיל, קיירי אוסף את הריבאונד ומכדרר לחצי, תוך כדי הכדרור, שי מתריע אומר – הוא הולך לזרוק שלשה על לברט, קיירי, כמו המפלצת כדורסל שהוא, מכדרר את לברט למוות ודופק את השלשה לקול הצהלות של הברון מאקרון.

אותו כריס לברט, מחליט לעשות הופעת אורח ולצאת כנקודת האור של הנטס מהמשחק הזה. 10 נק' ברבע האחרון (19 במשחק כולו) יחד עם הגנה כל הערב על קינג ג'יימס הותירו חותם לא רע בכלל מהרוקי של הנטס. כמובן שמול האלופה מקליבלנד, זה בטח לא יעזור, בטח לא ש"מר רבע רביעי", קיירי אירווינג, קולע 16 נק' ברבע ולמרות ניסיון קאמבק של הנטס, כשגם ברוק לופז תורם 11 נק' ברבע האחרון – הקאבס מנצחים את המקומיים מברוקלין: 116-108 בסיום.

בלטו אצל המנצחים מקליבלנד: קינג ג'יימס – 36 נק' (14/20 מהשדה, 8/10 מהקו), 9 ריבאונדים ו-6 אסיסטים. קיירי אירווינג – 32 נק' וארבעה אסיסטים. קווין לאב – 17 נק' ו-13 ריבאונדים. טריסטן תומפסון 10 נק' ו-9 ריבאונדים תוך תצוגת עונשין מדהימה של 4 מ-13 (0 מ-9 במחצית!).

רגע נדיר שבו זריקת עונשין של דאבל טי נכנסת ב'רק רשת'

אצל המארחים מהנטס – בוגדנוביץ' – 23 נק' (5 שלשות), ברוק לופז – 17 נק', כריס לברט – 19 נק', טרבור בוקר – 13 נק' ו-12 ריבאונדים, אייזיאה וויטהד – 10 נק' ו-10 ריבאונדים.

*

רדושקוביץ מתלונן – נטס

לופז הוא דינוזאור, הוא מתגלגל לו מחצי לחצי, עושה טובה לקהל, מגיע לפוסט, משחרר אנחה אחרי אנחה ואז מואיל בטובו לזרוק. אי שם ברבע הרביעי הוא קלט שצנינג האטרייה פריי שומר עליו, והוא מטביע אותו לקול צהלות הברוקלנאים. שאר הקבוצה חוץ מלברט ושלשות איטיות של בוגדונוביץ לא שייכת למקצוע הזה. בחייאת, מנחם, למה אני משלם 2.2 לפת' מניו גרזי למנהטן ואז תופס סאבווי לברוקלין ב2.75 $? כדי לראות את תופעת הכדורסל ספסנסר דינווידי?

זהירות, דינוזאור – ברוק לופז

*

"ברוקלין היית או חלמתי חלום"

עם סיום המשחק ירדנו לקומת הקרקע, לשמוע את הדברים שהיו למאמני שתי הקבוצות להגיד וכמו הזקנה במערכון של אסי וגורי – התפצלנו לשניים.

למאמן של הנטס, קני אטקינסון היה חשוב להגיד לרדושקוביץ:

"עם לברון זה לבחור את הרעל שלך (שתנסה להשתמש בו נגדו). אנחנו ניסינו להביא אותו לקו העונשין אבל לא הצלחנו. השחקנים שלי עושים עבודה מעולה בסה"כ. עם זאת, לתת לקבוצה שמולך לזרוק 43 זריקות עונשין זה לא טוב.

הוא נשאל מה עם פיתוח שחקנים? "ראינו היום ניצוץ ממה שלברט יוכל להיות. היום הוא שמר על לברון והפיק אנ-רול של כריס הפתיע אותי". "היה חשוב לי שאנחנו נחזור היום ונשחק הגנה כמו שצריך. זה שקריס ואיזיאה נלחמו עד הסוף, היה נהדר, זאת הקבוצה שלנו, החבר'ה כל הזמן אמרו: "יאללה בואו נדחוף בואו ננסה לנצח". סה"כ בחור אופטימי מה נגיד.

מעבר לדלת – קואץ' לו נהנה מהעיתונאים של קליבלנד ששאלו אותו מה עם הדקות של לברון ואם לא הגיע הזמן לתת לו מנוחה. על כך ענה: "לא. הוא ינוח בפברואר".

שלברון ינוח? תנוחו אתם

אייל ואני הלכנו לראות את חדר ההלבשה של הקאבס – כל כך הרבה אנשי תקשורת – לא ראיתי (הברון) מעולם. לא נראה לי יש כל כך הרבה אנשי תקשורת באופן כללי בקליבלנד.

קווין לאב, חבוש בשקיות קרח מנוילנות אמר: "הרגשתי אוב על המגרש. קיירי קלע זריקה אחרי זריקה, קורבר יוכל לרווח בשבילנו את המשחק".

תן לשים ת'ברך בקרח

 

קיירי אירווינג: "מישהו ממכם צפה בסרטון הראיון של לברון? אם כן, ספרו לי מה הוא אמר שם 🙂

איך אומר תושב השכונה המנוח, NOTORIOUS B.I.G, ביגי הגדול – ברוקלין באנו לתת בראש. הגיע הזמן לכבות את האורות מהברקליס סנטר.

גם הבעלים של הקבוצה רצה למסור את המסר…

עד הפעם הבאה שניפגש (אולי בגארדן), אייל רדושקוביץ ועבדכם הנאמן בקריית אקרון שבאוהיו, מוסרים לכם לילה/בוקר טוב מברוקלין ושבת שלום!

לילה טוב!

לפוסט הזה יש 48 תגובות

  1. Berch

    7 ינו 2017 09:12:33

    הופס אימפריה !!!
    מקווה שמנחם שומר על התקציב ונתן לכם תקציב הוצאות משותף 🙂
    אהבתי את הרפרנס המוזיקאלי לגיל 27…

    1. מנחם לס

      7 ינו 2017 17:12:36

      הסידור הוא שיש לנו היום 8 אנשים עם אקרדיטציות בכל רחבי ארה"ב (כולל אני, אבל אין לי יותר כוח לנסוע לשרלוט למשחק או לאטלנטה, שעתיים לכל כיוון, לחנות וכל הבלגן, אבל אם יקרה משהו אקסטרה מעניין בחצי השני של העונה כמובן שאעשה את המאמץ). אבל "אקרדיטציה" לא מבטיחה אישואר כניסה. זה כבר תלוי במנהל המדיה של הקבוצה המקומית שקובע מי כן ומי לא, לפי מספר העתונאים ואנשי המדיה האחרים המבקשים אישור כניסה.

      לאשר ש-נ-י-י-ם מאותו גוף מדיה שאינו הניו יורק טיימס או ESPN זה משהו מיוחד מאד, בעיקר שכקבוצה כמו הקאבס מגיעה העירה.

      אני דואג לשלוח כל מאמר שלנו למשרדי ה-NBA וקבלתי כבר כמה מסרי איחולים ואפילו "תודה" על שאנחנו "מטיבים להפיץ את המשחק הטוב ביותר ברחבי העולם". זאת לדעתי הסיבה הראשית ואולי היחידה שקבלנו שני אישורי כניסה לאותו משחק, פעם ראשונה בתולדות האתר, ולדעתי גם פעם ראשונה בתולדות כל גוף מדיה ישראלי אחר!

      1. גיא א

        7 ינו 2017 18:26:43

        זה לא כמו נסיעה לחיפה:). זו נסיעה של כמה שעות טובות עם עצירות, כבישים חלקים, מקומות מוזרים עם תשתיות לא משהו וכל…

  5. ולדי קוגן

    7 ינו 2017 10:00:35

    לנסוע 10 שעות לראות את ברוקלין, זה טירוף. מגיע לך סלפי מושקע עם כל השחקנים על המאמץ. אולי לנגדון יעבוד עם הנטס על יסודות כדורסל, הבנאדם היה תותח בצסקא.

    1. דטלף

      7 ינו 2017 12:37:00

      בתור התחלה, אולי שיביא (עם הבוס שלו) את דה קולו בחזרה לליגה, ועוד כמה מציאות יורוליג שיכולים להיות מעולים ב-NBA (כי אין להם בחירות דראפט).

    2. מנחם לס

      7 ינו 2017 17:16:45

      כשגרתי שנתיים בקנט, אוהיו (20 דקות נסיעה מאקרון) עשיתי קנט – מנהטן לפחות פעם בחודש. אבל כביש 80 מביא אותך לוושינגטון ברידג' בעוד שהטרנפייק מביא אותך ללינקולן טנל, וישר לפן סטיישיון, הבית של הניקס. אז אני העדפתי תמיד את הטרנפייק, ואני למעשה לא זוכר אם ב-1963-1965 I-80 כבר הושלם

      1. מנחם לס

        7 ינו 2017 17:41:45

        מה שכתבתי הוא שאני בטוח שהמשחק לא היה הסיבה היחידה לנסיעה, אבל בכ"ז, המחשבה על בקשת אישור, הקואורדינציה להיפגש עם אייל, והמאמר עצמו – – על כל אלה מגיע צל"ש גדול.

        כיף להיות צעיר!

  6. גיא

    7 ינו 2017 10:10:17

    מבריק!

    כל הכבוד על ההשקעה, כתבות כאלו משדרגות את האתר פלאים!

    (וגם אם זה רק האולם של ברוקלין – אני מקנא!)

  14. רועי ויינברג

    7 ינו 2017 16:53:46

    סיקור מעולה והשילוב ביניכם אדיר. אני מסכים בקשר ללברון – במשחק כזה הוא לא צריך לשחק 35 דקות וכך גם לא לאב ואירווינג. פלדר (4 דק') ומקריי (10) יכלו בשקט לקבל 5-10 דקות יותר כל אחד.

  16. מנחם לס

    7 ינו 2017 17:21:41

    נהניתי מכל מילה וחייכתי מהמילה הראשונה עד האחרונה.
    אילו גרתי עדיין בגרדן סיטי, לונג איילנד, אז הרכבת לונג איילנד ריילרוד מגיעה מתחנת 'נסאו בוליברד' (התחנה של אונ' אדלפי שהיתה שני בלוקים מביתי) לפן סטיישיון (מדיסון סקוור גארדן) תוך 40 דקות, ולאטלנטיק בולברד בברוקלין, התחנה של האולם של הנטס, ב-35 דקות. אשתי גייל היתה על בטוח מתגרשת ממני כי-3-4 פעמים בשבוע הייתי על הרכבת לאחת משתי התחנות…

  17. מנחם לס

    7 ינו 2017 17:34:04

    את נסיעת הסבוויי שסימנת עשיתי משך חצי שנה בוקר וערב, יום-יום, כשהגענו למנהטן וגרנו בברודוויי ו-140 או משהו כזה, ועבדתי בתחילה בבית חרושת ברח' פלטבוש שעשה מלפפונים חמוצים, אח"כ בחברת המוניות "אביב" שהייתי חייב להגיע כל בוקר לקוני איילנד שם חנה צי המכוניות. שעה וחצי לכל כיוון בגלל 30 וכמה תחנות בדרך.

  20. גל אל-איי

    7 ינו 2017 19:58:47

    סיקור אדיר, תודה!
    למנחם – תמיד אפשר לקחת צילום מסך של וידאו – מה שמותר לצלם בחדר ההלבשה – ולהפוך אותו לצילום סטילס לשימוש באתר. זה ההסבר שלך לחבר׳ה של סילבר במידה והם שואלים

  21. דורון האסטבן

    7 ינו 2017 21:05:16

    שהעיניים שלו "מתות"' קשור לסוד מיסטי רוחני שספק אם
    תבינו, וקשה להסביר:
    איך קיירי עושה את זה מול אתלטים ענקים ומהירים שיכולים
    גם לפוצץ אותו על הדרך או לגנוב כדור מכל אחר מאיתנו :

  22. איל רדושקוביץ

    7 ינו 2017 21:08:40

    היתה חוויה אדירה, שי הוא כתב חולה קליבלנד ברמות קשות, כמעט קפצתי מהיציע שהוא מספק לי על טרייד אפשרי של ג'ורדן מקרי והמליץ לי על ג'סטין המילטון, עובדים קשה בסוכנות? הא שייקה

  23. דורון סוד מיסטי

    7 ינו 2017 21:09:40

    מי שלא רוצה שיפסח, מי שכן שינסה לזכור זה יעזור מאד במצב
    מאד קשה ובכלל:
    צריך לאבד את כל הדעות והקונספציות להגיע לדבר הכי טוב.
    להתעלם מכל מה שיש מכל התאוות הדעות הרצונות והרדיפה
    אחרי כל מה שיש אפילו לרגע לדקה ל10 דק,
    אז תוכל לקבל את כל מה שתרצו (עצם הידיעה הזאת מפריעה)
    והאושר הכי גדול אי פעם.

  24. איל רדושקוביץ

    7 ינו 2017 21:10:09

    ויותר מזה, אני עשיתי לשי את הקטע של כתב כוכב, נטשתי אותו במדיה רום ב 2330, אחרי שסיימתי להגות את הקטעים ולשלוח אליו. היסוס נשאר 01:30 בברקליס סנטר, העיקר לפנק לפנק לפנק

  25. דורון סוד מיסטי

    7 ינו 2017 21:14:11

    קיירי לדוגמה (זוכרים את העיניים של רלף קליין וסם פרקינס
    שנראים לא במציאות הזו),
    מתעלם מהחדות שנראה לכם שצריך לשחק בה
    מתעלם מהפחד, מול שומר אימתני
    מתעלם מהפחד מה יגיד לברון והקהל אם אני יחטיא,
    הוא מנסה להגיע לאי חשיבה
    הוא רחוק מלהצליח,
    כאן הוא משליך את הדעות הפחדים והתפיסה לגביי החיים לעזאזל,
    ואז הוא מצליח.
    זה מה ששווה לכם לנסות לעשות

  26. דורון סוד מיסטי

    7 ינו 2017 21:18:07

    דיר באלק ענקי לבן הממזר ולמעשני גראס, זה לא שימוש
    בחומרים ובסמים, זה מאד מסוכן לשלב את מה שאני מציע בזה.
    לעזוב את מה שאתם מכירים לפחות לרגע בצורה סחית אחראית ומחושבת
    משהו יעזור לכם,
    הנה קיירי מצליח בגלל זה והוא אפילו לא יודע למה.
    אתם החשובים כאן,
    נסו ותחוו, הלוואי.

  27. דורון אוהב

    7 ינו 2017 21:20:10

    כתבה אדירה ל2 כתבים שהולכים נגד הקונספציות והדעות
    אפילו בקצת (ויוצא מה זה נהדר)
    הנאה מושלמת איל ושי,
    שילוב ענק.

  28. דורון אוהב

    7 ינו 2017 21:27:51

    *קיירי מצליח בזעיר אנפין ממה שאדם שהולך על כל הקופה (אדם מואר)
    למרות המעט שהוא עושה זה משדרג את משחקו
    והוא מצליח יחסית לאדם רגיל,
    לעומת אדם מואר רוחני זה מיליונית.
    קוואי גם עושה זאת, לאנשים נראה שהוא לא צוחק,
    שטויות, אם הוא יצחק כל הזמן, יהיה לו קשה להתרכז
    באיך לקרקס את לברון (כמו שעשה בעבר),
    הכותב אינו מואר רוחנית אלא רק מתעניין בזה,
    להסביר את זה ממש אין מילים, גם לכתבי ההופס הנהדרים.

  29. דורון האוהב

    7 ינו 2017 21:54:47

    כן, מה לעשות התאהבתי בכם, ולעיתים איכפת לי מכם כמו
    ילדים אחים הורים או חברים טובים
    ויש לי מחשבות טובות או איך לעזור לכם (חלקן אשליה).
    אותך דובי אני אוהב זמן וגם את רב משפחת ההופס.
    מה אתם חושבים על הסודות או על הכתיבה הרוחנית?
    לא אעלב אני נשבע, כל תשובה אקבל בברכה,
    אם רק אחד יבין וזה יעזור לו אשמח.

  30. דורון האוהב

    8 ינו 2017 01:02:15

    הפירושים שלי ללמה קיירי/ קאווי טובים למשל
    האמונה בקרמה באלוהים,
    מנסה להכניס קצת את הרוחניות,
    איני חושב שאני כותב טוב,
    אך בטוח שזה יעזור לכל מי שינסה להגות בזה
    ולהשתמש בשעת צרה, או בזמן טוב.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט