קנדה קראש: עולם הילד / ערן שור

 

לסיום הסקירה של שחקני העתיד, אציג היום כמה זאטוטים ילידי 2001 והלאה, ילדי דור ה-Z.

במלוא הכנות, כאן אנחנו כבר ממש בטריטוריה של ניחושים והימורים. בכל זאת, מדובר פה על חבורת פעוטות עם חלב על השפתיים (לא ממש, כמו שמיד תראו). בשלב הזה, יכולות הכדורסל, כמו גם הנתונים הפיזיים, עדיין רחוקים מלהיות מעוצבים, וכך גם האופי ואינטליגנציית המשחק.

אז אין ספק שאני הולך לפספס כאן כמה כשרונות ייחודיים, כאלה שלא יצא לי לראות או שפשוט יפרצו מאוחר יותר. מצד שני, אצל אלה שכן בפנים מדובר בעיקר על כישרון גולמי – אף אחד מהם עדיין לא היה למשל חלק מנבחרת קנדית לאומית שמתחרה עם טובי השחקנים ממדינות אחרות, כך שקשה לנבא איך יתפקדו ברמת תחרותיות ואינטנסיביות גבוהה יותר.

לאור כל זה, התלבטתי קצת אם בכלל לכתוב עליהם. כולנו מכירים הרי כל מיני מקרים של שחקנים שבגיל 14 או 15 נראו כמו הדבר הבא ותוך כמה שנים הלכו לגמרי לאיבוד (זה קורה אפילו עם מבוגרים יותר). אבל בסוף החלטתי TO PUT MY NECK ON THE LINE (אם אני לא טועה, אין ממש ביטוי עברי מקביל; גיא?) – אם כבר סקירה מקיפה של העתיד, אז עד הסוף. המטרה המרכזית כאן היא לאו דווקא לנבא מי מאלו יגיע בסופו של דבר ל-נבא (כאמור, קשה מאוד לשפוט בשלב הזה), אלא יותר להראות שוב את העומק של הקנדים והעובדה שהעומק הזה מתפרס על מספר גדול של שנתונים.

 

אז למרות כל הסייגים, הנה כמה שמות שתפסו לי את העין (שימו לב לינוקא האחרון ברשימה):

 

קשיוס מקנילי. (יליד 2001). רכז בגובה 1.95, ארוך מאוד ואתלט מצויין. הרשים אותי בשקט הנפשי שלו. משחק בתיכון קנדי עם שחקנים שמבוגרים ממנו בשלוש שנים ועדיין נראה לגמרי שייך ובשליטה, ולא פעם גם מוביל את הקבוצה שלו בסקורינג. קליעה נהדרת מבחוץ וגם חדירה מצויינת לסל עם יכולת סיום בשתי הידיים. לא תמיד לוקח מספיק יוזמה לטעמי, בהתחשב ביכולות, אבל אולי זה דווקא מראה על אופי צנוע והכרה בזה שהוא עדיין צעיר ויש לו מה ללמוד. גם פלג הגוף העליון עדיין קצת חלש בשלב זה, בכל זאת רק בן 15.

לדעתי, כרגע השחקן הכי טוב מהשנתון שלו בקנדה וכנראה גם אחד הטובים בצפון אמריקה, אם כי כמובן אני לא מכיר את כל בני הגיל שלו. בקיץ האחרון הוא השתתף באירוע היוקרתי של אנדראמור נקסט (מתיימר לכלול את 24 הכדורסלנים הטובים בעולם עד גיל 15) וזכה בתואר ה-MVP.

הנה קשיוס בכמה היילייטס משנה שעברה (כשעוד היה בן 14):

 

אדיסון פטרסון. (יליד 2001). גארד גבוה (בערך שני מטר) עם מוטת ידיים ואתלטיות מרשימות. לאדיסון יש יכולת חדירה וקליעה ברמה גבוהה והוא כבר מטביע לשחקנים אחרים על הראש. השליטה בכדור מצויינת בשתי הידיים. מבחינת נתונים גרידא, הפוטנציאל אולי גדול יותר משל מקנילי. יחד עם זאת, ראיתי אותו באליפות קנדה לפרובינציות בקיץ האחרון (עד גיל 15) ולא כל כך התלהבתי מהגישה והתחרותיות. היו אמנם משחקים שהוא השתלט עליהם בקלות, אבל נראה שהוא מוותר מהר מדי כשדברים לא הולכים חלק, ובעיקר הפסיק לשחק הגנה כשלא הלך לו ולקבוצה בהתקפה.

אבל אני גם מזכיר לעצמי שהוא רק בן 15. אני זוכר את עמרי כספי בגיל הזה רב עם חברים לקבוצה ומאמנים. חשבו אז שיש לו בעיית גישה ואני זוכר כתבות שהתנבאו שהוא כבר לא יגיע לשום מקום, כי דרך ארץ קדמה לתורה. התברר שזה היה עניין של תחרותיות עודפת וחוסר בגרות. לפעמים עם ההתבגרות באה ההבנה איך לנתב את התסכול לאפיקים חיוביים. אם אדיסון יגיע לשם, הכישרון שלו נהדר, כמו שאפשר לראות בוידיאו הבא:

 

מתיו מונקריף (יליד 2001). סמול פורוורד עם נתונים פיזיים נהדרים. לא בטוח לגבי הגובה (משהו כמו 1.98, ועדיין צומח), אבל ארוך מאוד, אתלטי ואקטיבי. כרגע בעיקר פקטור הגנתי (נראה נהדר בצד הזה של המגרש עם תנועה רוחבית מצויינת, ידיים אקטיביות, זריזות מרשימה והרבה מוטיבציה), אבל הראה באליפות הפרובינציות גם ניצוצות התקפיים. יש עוד הרבה מה לשפר (למשל יד שמאל שכמעט ולא קיימת כרגע), אבל יהיה מעניין לעקוב אחריו ולראות איך הכשרון מתפתח. בהחלט מצא חן בעיני בפעמים הספורות שיצא לי לראות אותו משחק.

מתיו מונקריף

 

פופו (FOFO) אדטוגן. (יליד 2001). השם (קיצור לאדפולארין) הוא לא החלק הביזארי היחיד אצל הרכז מססקצ'ואן. מדובר על ילד שלמרות שהוא כרגע רק באיזור המטר שמונים (קצת יותר) מתהדר במוטת ידיים פריקית של 2.06 וגם כפות ידיים גדולות במיוחד (משהו בסגנון של ראז'ון רונדו). כשזה מלווה באתלטיות טובה, גוף מוצק, קליעה יפה משלוש, ובעיקר תשוקה למשחק ומוסר עבודה גבוה במיוחד, ברור שיש כאן פוטנציאל.

פופו משחק בתיכון עם נערים שגדולים ממנו בשנתיים שלוש, אבל עדיין מצליח להיות השחקן המצטיין במשחקים ולהוביל את התיכון שלו בחסימות, חטיפות, ריבאונדים (משהו כמו עשרה למשחק; ריבאונדר מדהים), אסיסטים, ולא פעם גם נקודות. ממה שראיתי במשחקי התיכונים ובאליפות קנדה עד גיל 17, יש לו עוד לא מעט מה לשפר, בעיקר בתחום השליטה בכדור (במיוחד יד שמאל; קריטי לפוינט גארד), הצעד הראשון (המהירות טובה אבל לא מדהימה), הסיומת מול גובה וקבלת ההחלטות. אבל לאור מוסר העבודה הגבוה, אפשר להיות אופטימיים.

פופו עם חבר קצת יותר גבוה. שימו לב לידיים. ואגב, לאן נעלם הצוואר?

 

מואון רית' (יליד 2002). גארד צעיר ממוצא סודני (מה הוא קופץ? הוא לא חבשי, הוא סודני!) שמשחק באוטווה הבירה (יחד עם עוד סודני, לואל אקוט מהפוסט הקודם). רק בן 14 וכבר בערך 1.98, ארוך, ועם יכולת אתלטית טובה. עדיין בוסרי כמובן והגוף די דקיק, אבל העתיד נראה מבטיח. ראיתי אותו משחק בליגת התיכונים הקנדית מול שחקנים בני 17 ו-18 שגם הם לא קוטלי קנים. במשחק הראשון עוד נראה היה שהוא קצת חושש ומהסס, אבל כבר מהמשחק השני היה אפשר לראות המון פוטנציאל, עם קליעה יפה מבחוץ וגם יכולות חדירה ומסירה לא רעות.

נמצא הצוואר האבוד מהתמונה הקודמת

 

קייל דיוק (יליד 2002). רכז אתלטי וכריזמתי, גם הוא רק בן 14. ראיתי כמה משחקים שלו בליגת התיכונים הלאומית מול שחקנים שמבוגרים ממנו בעד ארבע שנים. באחד המשחקים קלע 30 נקודות והיה השחקן המצטיין על המגרש וגם באחרים היה טוב מאוד. הגובה טוב לרכז בגילו (כרגע משהו כמו 1.87 לדעתי) והוא משחק עם הרבה קור רוח וביטחון שלא אופייניים לגילו. שליטה מצויינת בכדור (כמעט לא איבד, גם מול לחץ), חודר לסל בלי פחד, וגם קולע לא רע מבחוץ ומגן טוב. כשיגבה עוד ויתחזק יכול להיות פרוספקט מעניין ביותר בעמדת הפוינט גארד.

קייל דיוק

 

קאלב יוסטאן (יליד 2003). קומבו גארד בן 13 (כן כן, בגיל של רועי שלנו, בן ה-13 הנצחי של האתר) בגובה 1.95. ראיתי רק משחק אחד שלו, משחק שנה למעלה עם נבחרת של ילידי 2002, והוא היה ללא ספק השחקן המצטיין. גבוה וארוך, תנועה נהדרת, שליטה טובה בכדור, מסירה, והרבה האסל. גם בהגנה הוא היה טוב. בכמה מהאתרים שמדרגים ילדים עם פוטנציאל (כן, יש גם כאלה וחלקם מגיעים עד גיל 9; פדופיליה של ממש), הוא מדורג נכון לעכשיו בין שלושת הכדורסלנים הטובים בעולם לשנתון שלו. אבל זה כמובן WAY TOO EARLY ועוד עתיד להשתנות.

קאלב יוסטאן

 

ואחרון חביב, שימו לב:

אלייז'ה פישר (יליד 2004). אז היו לנו כבר שימי, ציון ועמנואל, ועכשיו יש גם אליהו. ואם שימון מזרחי לא יכול למצוא כמה שורשים יהודים לשחקן עם שם כמו אלי פישר ולעשות לו עלייה, כנראה שמכבי באמת איבדה את מגע הקסם המפורסם שלה.

מדובר כאן על גארד/סמול פורוורד (עד כמה שבכלל ניתן לדבר ברצינות על עמדות בגיל הזה). בסך הכל בן 12 וכבר בגובה 1.92 ומטביע בלי קושי, כולל במהלך משחקים. גם פיזיות ויכולת כדרור (עדיין רק בימין) ומסירה לא רעות כבר יש שם. לא יצא לי לראות משחק שלם שלו, רק קטעי וידאו, אבל הוא משחק עם נערים מבוגרים יותר ועדיין מצליח להשתלט על משחקים די בקלות. נראה שהוא עושה את זה בזכות שילוב של אתלטיות ונתונים גופניים באמת חריגים לגילו (אם ימשיך לגדול בקצב הנוכחי, יגיע לאיזור ה-2.10), אבל גם בזכות כשרון כדורסל מצויין ועבודה קשה.

באתרי הדירוג השונים של הפדופילים הוא נכון לעכשיו ראשון בעולם לשנתון שלו בקונסנזוס מקיר לקיר (או מחוף לחוף אם להישאר עם דימויי הכדורסל).

הנה אליהו בן ה-12 (קצת קשה להאמין) מנתץ ברגל גסה את אמנת האו"ם להגנה על זכויות הילד ומתעלל בחבורה של גמדים בני גילו במחנה לכשרונות צעירים בארה"ב. אכן, מראות קשים, יונית. יצחק קדמן כבר שוקל תביעה ייצוגית (אגב קדמן, הנה פרט טריוויה מעניין — הוא נשוי לענת דרייגור, ללא ספק אחת הגדולות של כדורסל הנשים הישראלי בכל הזמנים).

 

——————————————————————————————————————-

 

אז כמובן שזה ממש מוקדם להתנבא ועוד המון יכול להשתנות (וגם ישתנה). אבל כרגע לא נראה לגמרי מופרך שקנדה תייצר בתוך קצת יותר מעשור, בין 2013 ל-2024, ארבע בחירות דראפט ראשונות – בנט, וויגינס, אר ג'יי בארט, ואלייז'ה פישר.

וגם אם לא (בכל זאת, התרחיש הסביר לאור העומק האדיר של השכנה מדרום; וכן, אליהו רק בן 12), כמות הכשרון בגילאים הצעירים היא באמת מרשימה למדינה של 35 מיליון תושבים, שנייה כנראה רק לזו של ארה"ב. בקיצור, העתיד בהחלט נראה ורוד. לא רע בשביל ארץ שעד לאחרונה לא ממש הייתה בעניין של המשחק הזה. אם רק היו יכולים לזרוק כמה פירורים לנבחרת הישראלית…

אז עד כאן כמה מהכשרונות הצעירים. בפוסט הבא והאחרון אסכם את הפרויקט כולו ואוסיף תחזית זהירה לגבי העתיד של הכדורסלנים והכדורסל הקנדי.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. מנחם לס

    6 ינו 2017 06:47:05

    ממש, אבל ממש גיל שקשה מאד לנבא את עתידו. מישהו עשה פעם איזו עבודת מס-אסטר על יכולת הנבואה של שחקני נבחרת ארה"ב בגילאי תחת 16, תחת 17, ותחת 18 על הצלחתם במכללות, וב-NBA. היו כל מיני קורלציות, אבל כמובן שזה היה DESCRIPTIVE STATISTICS

    אני לא זוכר כמובן את התוצאות, אבל יכולת כדורסל בגיל 16 – מלבד אם אתה עילוי כמו לברון ונמצא ממש, אבל ממש מעל העקומה – היא לא משתנה וולידי יותר מדי על יכולת עתידית, אבל טוב לדעת על הדור הצעיא=ר הזה. המונקריף הזה – וואללה מפחיד!

    1. ערן שור

      6 ינו 2017 13:57:02

      מנחם, אתה צודק כמובן לגבי הבעייה בניבוי, וגם כתבתי את זה בהקדמה לפוסט. למעשה, סביר למדי שרוב מי שמופיע פה לא יגיע בסופו של דבר לרמות הכי גבוהות.

      ועדיין, שני דברים:

      ראשית, לא מדובר כאן עבור הרבה מהם על היכולת הנוכחית, אלא על הפוטנציאל לאור נתונים גופניים, מוסר עבודה (שכמובן גם אותו מוקדם לשפוט) וכיוצא בזה. מונקריף למשל בהחלט לא כיכב או הוביל את הקבוצות שלו בסקורינג במשחקים שראיתי, ועדיין, אני מאמין שצפוי לו עתיד הרבה יותר ורוד מלאלו שכן הובילו בסקורינג. זו גם הבעייה בלהסתכל על נבחרות צעירות — לאלו מגיעים הרבה פעמים שחקנים שהבשילו מוקדם יחסית, ולכן מציגים כרגע את היכולת הכי גבוהה, אבל זה לא בהכרח אומר שהם אלו שיהיו בסופו של דבר השחקנים הכי טובים מהמחזור שלהם (בטח לא כשמדובר בנבחרת האמריקאית, שבה נכנסים עוד המון משתנים לבחירת שחקנים לנבחרת הצעירה).

      שנית, הנקודה של הפוסט היא לאו דווקא לנבא מי השחקנים שבסופו של דבר יהיו ב-נבא, אלא להמחיש את העומק שיש לקנדים בגילאים הצעירים, ואת העובדה שזה לא מסתכם במחזור אחד או שניים מוכשרים במיוחד, אלא ממשיך גם לגילאים הצעירים יותר.

      ואחרי כל זה, כמו שאמר המורה שלך בכיתה ב': "נחיה ונראה".

    1. ערן שור

      6 ינו 2017 14:11:32

      פיניתי למחר זמן לצפות במשחק של הפסקת עשר בין גן מישל לגן ז'קלין (בכל זאת, אני גר בקוויבק). יש שמועות שז'ראר רובר בן ה-5 מראה קליעה נקייה משני מטר וגם אגרביסיות יפה לגילו (בעיקר כשהילדים האחרים ממש מעצבנים אותו). מולו, תהיה לי הזדמנות ראשונה לצפות בפלא הצעיר, פול מונפטי בן השלוש וחצי, כשהוא משחק עם קבוצת הגילאים המבוגרת יותר. המבינים אומרים שהוא כבר מראה סימנים של הבנת משחק יוצאת דופן (מצליח לחבר פאזל שתי חתיכות במהירות שיא).

      וברצינות, מבטיח לא לגלוש יותר למחוזות הפדופיליה. בפעם הבאה סיכום, וגמרנו.

  4. avri

    6 ינו 2017 13:12:22

    אשכרה כתבת פה על ילדים בגיל גן. לא מבין איך לא מחתימים אותך על חוזה סקאוטינג.
    הרבה כבוד על הסדרה הסופר מרשימה הזו.

  6. הממזר של ג'ון סטוקטון

    6 ינו 2017 14:06:46

    מרתק

    שאלה : איך ילד בן 13 עם 195 סנטים משחק קומבו גארד ?

    הוא כבר יותר גבוה משני שליש מהרכזים באן בי איי.

    1. ערן שור

      6 ינו 2017 14:15:14

      שאלה יפה. ממה שראיתי (בערך שני קטעי ווידאו קצרים), הוא פשוט משחק עם קבוצות גיל מבוגרות יותר והמאמנים, שלא כמו בישראל, לא תוקעים אותו מתחת לסל כדי שישיג להם עוד איזה ניצחון בגביע הקט-סל המקומי. כמו שכבר כתבתי לפני כן, בשנים האחרונות יש שינוי גישה של ממש בכדורסל הקנדי, שמתבטא באיתור מוקדם של הפוטנציאלים הצעירים ונתינת הזדמנות לשחק במסגרות שלא יהרסו את הפוטנציאל עם בחירות לא נכונות.

  7. שגיא נאור

    6 ינו 2017 15:02:50

    סדרת כתבות לפנתאון של הופס.

    אתה חייב לחזור לישראל לעשות לנו סקאוט על הצעירים שלנו. אולי הם לא בטופ השחקנים לגילם אבל צריך להסתפק במה שיש (עדיף לשנות וללמוד ממקומות בעולם שמצליחים לעשות את זה נכון אבל אני מניח שאת זה אתה לא הולך לעשות).

    באמת יהיה מעניין עוד 5 שנים להיזכר בסקירה הזאת כי בטח לגבי הצעירים, כל כך הרבה יכול להשתנות. השם שתמיד עולה לי בהקשר הזה הוא סבסטיאן טלפייר אבל לא חסרות דוגמאות אחרות.

    בקיצור, תודה רבה.

    1. ערן שור

      6 ינו 2017 15:21:50

      אז האמת שדווקא המשכתי לעקוב מרחוק ויש לי מחשבה (ואפילו תכנית) לעשות גם סקירה של הצעירים הישראלים. לא ברזולוציה של הקנדים, אבל בכל זאת.

      ואגב, טלפייר הוא דוגמא טובה להייפ מוקדם ללא הצדקה. למרות היכולות הגבוהות בגיל הצעיר, מדובר כאן על בחור די רזה, בגובה 1.83 ובלי איזה אורך יוצא דופן. בקיצור, לא ממש היה לנבואות הורודות על מה להתבסס. ברמת הגארדים הנמוכים, על כל אייזיה תומאס או קמבה ווקר, יש עוד איזה מאה אלף עם כישרון שבכלל לא מגיעים אפילו קרוב לרמות האלה בסופו של דבר.

      זאת הסיבה שכמעט לא תמצא כאן בסקירה שחקנים בגובה 1.80 (פופו הוא יוצא הדופן, וגם זה בגלל מוטת הידיים החריגה). כמה מוכשרים והישגיים שלא יהיו בגיל הזה, בסופו של דבר זו ליגה של פריקים פיזיים — גובה, אורך, אתלטיות, ואז כמובן גם כל השאר. בקיצור, לאלה שכאן יש לפחות סיכוי, גם אם ברור לי ולך שרבים מהם לא יגשימו בסופו של דבר את הפוטנציאל.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט