קנדה קראש: הכוכב הגדול הבא / ערן שור

אר ג'יי בארט

 

בפוסטים הקודמים סקרתי את ילידי סוף האלף הקודם, שנתון 98' ושנתון 99'. היום אכתוב על אלו מהשנתון הראשון של המילניום החדש, וביניהם לפחות אחד ששווה בהחלט לזכור.

 

ילידי שנת 2000

אר. ג'יי בארט. היהלום שבכתר. גארד-פורוורד שמאלי בגובה 7'6 (2.01; אולי עוד לא גמר לצמוח) עם ידיים ארוכות, כפות ידיים גדולות, יכולת אתלטית נהדרת (ניתור ומהירות) וגוף חזק שעוד צפוי להתמלא ולהוסיף שרירים. אר ג'יי (רואן ג'ונייר) הוא הבן של רואן בארט שהזכרתי כבר כמה פעמים בפוסטים קודמים. בארט סיניור שיחק ואימן כדורסל הרבה שנים (כולל בנבחרת קנדה וכשחקן זר בישראל), כך שהג'וניור ספג כדורסל בבית כבר מהעריסה. יחד עם זאת, הוא הרבה יותר גבוה, ארוך ומוכשר מאבא שלו. ראיתי כבר לא מעט משחקים שלמים שלו, כולל ב-2015 עם הנבחרת הקנדית באליפות אמריקה לקדטים (עד גיל 16) ובקיץ האחרון באליפות העולם עד גיל 17. בשני המקרים הוא היה השחקן הצעיר בנבחרת וקטן בשנה לפחות מהיתר. ובשני המקרים הוא היה השחקן המצטיין של קנדה, הוביל אותה בנקודות וגם היה אחד הטובים באליפות.

רוב אתרי הסקאוטינג מדרגים אותו כרגע כשחקן הטוב בעולם מהשנתון שלו. מעבר לנתונים הגופניים המושלמים לגארד/סמול פורוורד בנבא, יש לו גם מנטליות של סקורר, יכולת לתקוף את הסל ולמצוא דרכים שונות להשיג נקודות, וגם יכולת מסירה לא רעה. הקליעה מבחוץ גם כן סבירה, אם כי יש עוד על מה לעבוד (השחרור נראה קצת נמוך). גם את הדיוק מהעונשין, השליטה בכדור, הקליעה מחצי מרחק ויכולת הסיום ביד ימין הוא עוד צריך לשפר.

אבל בארט עדיין צעיר. כבר בשנה שעברה, בגיל 15, הוא היה הקלע והשחקן המוביל של מונטוורדה, פרפ-סקול מפלורידה שמדורג באופן קבוע בצמרת התיכונים האמריקאים (לא פעם במקום הראשון) ושלח בשנים האחרונות ל-נבא את ג'ואל אמביד, דיאנג'לו ראסל, בן סימונס ואחרים. השנה הוא אפילו יותר דומיננטי ומוביל את מונטורדה בינתיים לעונה ללא הפסדים, כולל בחירה יוקרתית ל-MVP של טורניר הסיטי אוף פאלמס הנחשב בפלורידה, לפני כמה שחקנים שבשנה הבאה יככבו במכללות. יש לבארט עוד שלוש שנים בתיכונים לפני שיגיע למכללות (כל הגדולות כבר מחזרות אחריו), כך שהפוטנציאל באמת בשמיים. אם הכל יילך כמו שצריך, מדובר כאן על הדבר האמיתי – בחירת דראפט ראשונה, כוכב נבא, ופוטנציאל אולסטר ודאי. באולימפיאדה של 2024 יכול להיות שהוא, ולא וויגינס, יהיה כבר השחקן המוביל של הקנדים, ויש אפילו סיכוי שהוא יוכל לתרום לנבחרת הבוגרת כבר ב-2020.

סאמפל קצר מהיכולות של בארט ג'וניור בן ה-16:

 

אנדרו נמבהרט. פוינט גארד קלאסי בגובה 1.93. חברו הטוב של בארט. מיקי ומוטי הקנדים. השניים משחקים בצוותא כבר כמה שנים ועוברים יחד בין המסגרות השונות – בתי ספר, נבחרות, וטורנירי הזמנה. כרגע שניהם משחקים במונטוורדה יחד עם עוד שני קנדים (בכלל, הקנדים הצעירים שנודדים דרומה נוטים להתקבץ במספר מצומצם יחסית של פרפ-סקולס מובילים ואחר כך גם מכללות). בקיץ האחרון, כשהוא עדיין בן 16, נמבהרט היה הרכז הפותח של הנבחרת הקנדית באליפות העולם עד גיל 17. שחקן חכם עם ראיית משחק מצויינת והרבה קור רוח. בעל בית על המגרש ושחקן שמאמנים אוהבים.

EPSN מדרגים אותו כאחד מ-15 השחקנים הטובים בעולם לשנתון שלו. אני למען האמת קצת יותר סקפטי. נכון שהוא היה צעיר יחסית באליפות העולם, אבל עדיין היה משהו קצת הססני במשחק שלו. בהתקפת חצי מגרש הוא שיחק לא פעם לרוחב ולא חדר ויזם הרבה. אולי זה קצת עניין של חשש מהפיזיות העדיפה של השחקנים הבוגרים יותר, אבל לדעתי חלק מזה נובע גם מיכולות אתלטיות די בינוניות (בסטנדרטים של נבא), נתונים גופניים קצת מוגבלים (לא ארוך במיוחד ולא כל כך פיזי) ואולי גם אופי לא אגרסיבי מספיק. קשה לדעת מה כל זה אומר. אם אני צריך להמר, נראה לי שנמבהרט יגיע בסופו של דבר ל-נבא, כי הוא בהחלט מוכשר, אבל קשה לי לראות אותו הופך לשחקן משמעותי שפותח בחמישייה של קבוצה טובה. נקווה שיפתיע אותי. לא יזיק לקנדה רכז אמיתי כמחליף לקורי ג'וזף ולעידן שאחריו, וטיילר אניס מיוסטון לא מצליח עד עכשיו לפרוץ (אולי שי אלכסנדר משנתון 98').

הנה נמבהרט במיטבו:

 

ג'יידן בדיאקו. פרוספקט מעניין. סנטר יליד ספטמבר 2000. בסביבות 2.08 כרגע עם גוף גדול ועבה, כתפיים רחבות מאוד, ומוטת ידיים די מפלצתית (נראה לי שמשהו כמו 2.25, למרות שלא מצאתי נתונים רשמיים בשום מקום). נראה כמו גוליבר/שאקיל בין בני ה-16 וה-17 האחרים שמקיפים אותו במשחקים בליגת בתי הספר הקנדית. בקיץ האחרון, למרות שעוד לא היה אז בן 16 אפילו, הוא כבר היה חלק מסגל הנבחרת הקנדית לאליפות העולם עד גיל 17 וגם לאליפות אמריקה עד גיל 18. לא קיבל הרבה דקות בשני הטורנירים ובדקות המועטות שכן שיחק, גם התבהר לי למה. בדיאקו נראה כבד מאוד על המגרש, הרגליים זזות לאט, וגם הניתור בקושי קיים. ממש לא שאקיל. באליפות הפרובינציות בסוף הקיץ, שבה שיחק עבור אונטריו מול בני 17 פלוס מרחבי קנדה זה כבר נראה יותר טוב. הוא הראה שם דומיננטיות בריבאונד, יכולת חסימה משובחת, וגם הוק-שוט חביב שנכנס באחוזים לא רעים. עדיין, קשה לי לראות את המגבלות באתלטיות ובתנועתיות משתפרות באופן קיצוני וב-נבא של ימינו נראה לי שאלו מגבלות שיהיה קשה להסתיר.

ג'יידן בדיאקו

 

איי. ג'יי לוסון. קצת לייט בלומר. צמח בערך בעשרה סנטימטרים בשנה האחרונה וכרגע הוא בערך שני מטר. קומבו-גארד עם פוטנציאל מעניין. גבוה, אתלטי, וארוך עם קליעה לא רעה מבחוץ (אם כי לא יציבה), שליטה נאה בכדור, יכולת טובה בחדירה לסל והרבה תעוזה במשחק שלו. גיימר שאוהב לקחת (ולא פעם גם לקלוע) את הזריקה האחרונה וכבר ניצח יותר ממשחק אחד לתיכון שלו עם באזר-ביטרס. מצד שני, כרגע הוא רזה מאוד, קצת פזיז (עדיין לומד את הגוף והיכולות שלו) לא תמיד שומר מספיק טוב ולא מספיק יוצר לאחרים. עדיין, יש בו שילוב של דומיננטיות וכשרון די מלהיבים ובמשחקים שלו שראיתי בליגת התיכונים הקנדית רואים את הפוטנציאל.

כמה דוגמאות:

 

עמנואל מילר. גארד/סמול פורוורד אתלטי בגובה שני מטר בערך, עם יכולת חדירה לסל מצויינת וסיומת טובה. את מילר ראיתי בעיקר באליפות הלאומית לפרובינציות בקיץ האחרון, כחלק מהנבחרת של אונטריו. האתלטיות שלו מרשימה והייתה לו סך הכל אליפות טובה מאוד (המצטיין של משחק הגמר, למרות ההפסד המפתיע לנובה-סקוטיה). הוא גם נבחר ל-MVP של משחק האולסטר הקנדי לגילאי 16 ומטה. ועדיין, לא ראיתי ממנו הרבה יכולת קליעה משלוש או מסירה ועושה רושם שהוא נוטה לפעמים להיעלם במהלך משחקים ולזוז הצידה. הפוטנציאל בכל מקרה בהחלט שם.

עמנואל מילר

 

לואל אקוט. קומבו גארד בגובה 1.94 (נראה שעוד לא גמר לגבוה) ממוצא סודני שמשחק באוטווה. עוד לייט בלומר. גם הוא לא שיחק עדיין באף נבחרת צעירה קנדית ולמען האמת לא שמעתי עליו עד לפני חודשיים. אבל ראיתי לאחרונה כמה משחקים שלו בליגת התיכונים הלאומית ובהחלט התרשמתי. אין ספק שיש בו עדיין הרבה בוסריות – מחטיא ומאבד לא מעט (חייב לשפר את השליטה בכדור) ועדיין לא כל כך עקבי בין ובתוך משחקים. אבל יכולת החדירה לסל ויצירת המצבים לאחרים כבר מרשימות, האתלטיות מצויינת, הקליעה משלוש טובה, ובעיקר התרשמתי מהלחימה בהגנה והרצון בצד הזה של המגרש, משהו שלא תמיד אפשר לראות משחקנים צעירים בגילאים הללו. יכול להיות שאני מושפע כאן קצת מאפקט ה-RECENCY (הנטייה לזכור ולהתלהב יותר ממה שגילית או חזית בו רק לאחרונה), וגם נכון שלא ראיתי אותו משחק מול תחרות אינטנסיבית יותר (למשל ברמת הנבחרות). אבל בכל מקרה יהיה מעניין להמשיך ולעקוב אחריו.

הנה אקוט במשחק תיכונים מול נערים שמבוגרים ממנו בשנתיים:

 

* אחרים: באופן כללי, בנוגע לשנתון 2000, מדובר כרגע להערכתי בשנתון הקנדי החזק ביותר בגילאים הצעירים, ולא רק בזכות בארט ג'וניור. מעבר לחמישה שהזכרתי למעלה, השנתון הזה כולל גם את דמיון סקווייר וג'ואל בראון, שני רכזים חזקים וסילוניים בגובה 1.88 בערך, שניהם בעלי שליטה פנטסטית בכדור ויכולת סקורינג נהדרת. הוא כולל גם את דאלאנו בנטון, טרה אדוארדס, וווזה פאנזו, ומייקל האקיזימנה, ארבעה גארדים/סמול-פורוורדים, כולם בגובה של בערך שני מטר, אתלטים מצויינים ועם יכולות סקורינג מפותחות, שכל אחד מהם עשוי לפרוץ קדימה בשנים הקרובות ולמצב את עצמו כפוטנציאל נבא. את רובם לא ראיתי במשחקים שלמים, כך שאני לא יודע מספיק על החולשות שלהם ולכן אסתפק באיזכור השמות.

 

ומה אצל האמריקאים?

כרגע מי שהכי הרשים אותי הוא זיון וויליאמסון (ציון ברשותכם; חתיכת דילמה לעתיד איך לכתוב את השם הפרטי בעברית, לא? כנראה שמדובר כאן במקרה שבו המקור התנכי עדיף על נאמנות להגייה האנגלית). ציון הוא סמול/פאוור פורוורד לא גבוה או ארוך במיוחד (קצת יותר משני מטר; מוטת ידיים של 2.08), אבל הפורוורד החזק והאתלטי ביותר שזכור לי בגיל הזה, כנראה מאז לברון. הוא צפוי עד כמה שאני מבין ללכת לקולג'ים כבר בסוף השנה הבאה, ובהתחשב בגוף והאתלטיות המפלצתיים, לא נראה שיתקשה להשתלב. מכונת דאנקים, היילייטים, ונקודות, שמסיים לא פעם משחקים עם 40 או 50 נקודות בתיכון שלו. תראו בעצמכם:

 

——————————————————————————————————————-

 

אז עד כאן ילידי שנת 2000. אסיים בפוסט הבא עם עוד כמה ילדים מוכשרים וצעירים עוד יותר.

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. יניב

    3 ינו 2017 10:37:19

    תודה על כל הפוסטים ערן.
    חייב להודות שקצת התאכזבתי מדור העתיד של הקנדים.לאור הפריחה בכדרוסלנים קנדיים לאחרונה קיוותי שנגיד תוך פחות מעשור תקום נבחרת שתוכל לתת פייט לנבחרת האמריקאית ,לאור הסקירה שלך זה לא נראה לי הולך לקרות.גם אם כל הכישרונות או לפחות רובם יממשו את הפוטנציאל נראה נבחרת טובה אבל לא מספיק טובה לתת פייט אמיתי לארה"ב.
    דרך אגב רק לי ציון נראה קצת מלא?

    1. ערן שור

      3 ינו 2017 11:14:25

      תודה יניב. אתייחס לזה בהרחבה בבפוסט הסיכום. בכל אופן, נראה לי שזה בעיקר עניין של ציפיות. צריך לזכור שבקנדה יש בערך עשירית ממספר התושבים בארה"ב. לאור זאת, זה כמעט בלתי אפשרי לקוות לעומק של האמריקאים, וכשיש פחות עומק, גם הטופ לא מגיע לאותן רמות. נקודת ההשוואה שלי היא שונה — ביחס לעבר וביחס לנבחרות אחרות בעולם ממדינות בגודל מקביל פחות או יותר. ומבחינה זו אני דווקא רואה התקדמות גדולה וכמה שחקנים עם פוטנציאל מצויין (שאכן עדיין צריך להתממש).

  3. גיא

    3 ינו 2017 10:52:57

    בקנדה יש פחות תושבים מאשר בקליפורניה (35 מיליון בקנדה, 38 מיליון בקליפורניה),
    כך שלצפות מהם לתת פייט אמתי לארה"ב, זה לא ראלי.

    מה שכן, זה נראה ששחקן הכדורסל הקנדי יהפוך בעתיד לחלק משמעותי ב-NBA.

    3. שחר

      3 ינו 2017 14:32:27

      בעניין האוכלוסיה, אי אפשר להתכחש לעובדה שהרוב המוחלט של השחקנים הבכירים הם שחורים, והיחס בין אפרו-קנדים לאפרו-אמריקאים הוא יותר מ40:1 לטובת האמריקאים. תוסיף לזה תרבות כדורסל יותר מפותחת וממש מושרשת בתרבות השחורה בארה"ב ומזג אוויר יותר טוב לשחק בחוץ(למרות שערים כמו שיקגו מייצרות המון שחקנים..) ותקבל עליונות אמריקאית גם בעתיד.

  5. אפלטון

    3 ינו 2017 12:12:27

    נהדר, בכלל כל הסדרה הזאת היא מיוחדת ומרשימה.
    דווקא בשכבת הגיל הזאת אני יכול לראות פרוספקטים מבטיחים. מעניין לאן הם יגיעו, די מטורף לעקוב אחר שחקן כבר מגיל 16

  10. ינון יבור

    4 ינו 2017 10:12:50

    שוב מצוין.

    בארט הזה נראה אחלה שחקן. אני זוכר שאביו ניסה לארגן משחק ידידות בין נבחרות קנדה וישראל לפני כמה שנים. חבל שלא יצא אל הפועל כשעוד היה לנו סיכוי מולם…
    ואם כבר נבחרת ישראל – אין איזה עסקן זריז שיקפוץ על בחור מוכשר עם שם שכל כך מתאים לארצנו – עמנואל מילר?

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט