סופי, חברתו של בארט לרג'רנון שוטוויל, בלש הספורט מניו אורלינס, צפתה בו בשעשוע משתולל מעונג מול הטלוויזיה לאורך כל המשחק בו הביסו הפליקנס את הלייקרס. זה היה מצחיק לראות את בארט קופץ מכורסת הספורט המסיבית שלו בכל סל ומבצע יפה, לראות אותו מתעצבן כל פעם שהלייקרס הצליחו לקלוע סל, מצחיק, במיוחד מאחר וכל זה נעשה בשתיקה מוחלטת כי יום קודם בארט איבד לחלוטין את קולו כשהיה בנסיעת מחקר לשיקגו הקפואה.

"לפעמים כל מה שצריך כדי להתעשת," הוא כתב לה על פתק אחרי המשחק, "זה פשוט לחזור הביתה, לחזור לשורשים." כתב ומשך אותה אתו לטיול שורשים במיטתם.

קצת לפני שנרדם, חשב בארט על המשחק. הפתעת היום מבחינתו לא היתה שג'רו הולידיי (22 נקודות, חמישה אסיסטים, שני ריבאונדים וחטיפה אחת) עלה בחמישייה עם אסיק, דייוויס, פרייזר והיל, היא לא היתה 41 הנקודות, 16 הריבאונדים, 4 החטיפות, 3 האסיסטים ו- 2 החסימות של דייוויס, לא שהחמישייה קלעה 82 מתוך 105 הנקודות של הפליקנס, גם לא ששאק דיאלו באדי היילד קיבלו דקת משחק כל אחד מהם… הפתעת המשחק, לפחות לטעמו, היתה עומר אסיק ששיחק 26 דקות, קטף 11 כדורים חוזרים, חסם, גנב וסיפק אסיסט פעם אחת, ובעיקר קלע עשר נקודות כשהוא מסיים עם יחס +/- של +13, במיוחד מאחר והשליטה שלו מתחת לסל היתה הרבה יותר מהסטטיסטיקה שלו.

הפליקנס הובילו ביותר מעשר הפרש כבר בדקות הראשונות של המשחק, ובעשרים וארבע נקודות במחצית. אחרי ההפסקה הם הורידו הילוך ושמרו על התוצאה עד לניצחון 105-88. זה אמנם ניצחון על הלייקרס שאינם יציבים העונה, אבל זה בהחלט ניצחון חשוב, במיוחד מאחר והוא הגיע אחרי שני הפסדים שעצרו את המומנטום.

יום אחרי המשחק התפרסם מאמר מעניין עם דיוויס ובו הוא נכתב: "אני חושב שתמיד היו לי [מהלכים התקפיים שונים], אבל כעת אני פשוט יותר אגרסיבי", אמר דיוויס. "בדרך כלל אני פשוט הנחתי למשחק לבוא אלי ושיחקתי יותר רגוע. אבל עכשיו, אני נכנס אגרסיבי, אני מנסה למצוא דרכים לקלוע או לגרום לחבריי לקלוע. אני חושב שזה בפשטות ההבדל:  זה שיש לי הלך רוח אגרסיבי". עוזר המאמן קווין הנסון שעובד עם דיוויס מאז 2015, המשיכה הכתבה וסיפרה, טען כי הם פעלו להפוך את דייוויס למותנה התקפה, וכי רק העונה, לראשונה, הוא כבר בשל לקחת את כל הקבוצה על גבו.

ביום ששי בלילה, בדיוק בזמן שבארט וסופי היו מבואסים במכוניתה של סופי (ביואיק קאסקאדה 2017, תודה ששאלתם) נוסעים בדרך חזרה הביתה לאחר ההפסד הביתי ללוס אנג'לס קליפרס, הפלאפון של בארט התחיל להשתולל. כל מערכות האזעקה בביתו הופעלו והוא קיבל על כך הודעת אסאםאס, כמו-גם שיחת וידיאו שחיברה אותו אוטומטית למצלמות האבטחה בדירתו. לחיצת קצרה על מקש 4 גרמה לכך שהוא השתלט מיידית על מערכת הכריזה שבביתו, השמיע קול סירנה משטרתית מתקרבת ואחריה קול חריקת בלמים. הוא חייך כשצפה בשני השודדים טסים החוצה מהדירה וצחק כשאמר "אידיוטים!" כשראה אותם נכנסים לתוך המעלית.

לחיצה על מקש 8 ואחריה מקש 3 תקעה את המעלית בין הקומות ולחיצה על מקש 7 פיזרה מעט גז שינה לחלל המעלית. אחרי שהוא צפה בהנאה בשניים נרדמים על רצפת המעלית, הוא התקשר לג'ו דיביאסי, ידידו ממשטרת ניו אורלינס, ודיווח על ניסיון השוד ועל כך שצמד החמד תקוע במעלית ומיד אחר-כך לחץ על מקש 8 ואחריו על מקש 9, כדי להפעיל את המיזוג במעלית במלוא עוצמתו מה שהעלים את שאריות גז השינה תוך פחות מעשר שניות. שבע וחצי דקות אחרי, סופי החנתה את המכונית בחניון ובארט יצא לפגוש את אש וקול, השוטרים הקהילתיים שהגיעו ראשונים למקום.

אחרי ברכות השלום הם פנו יחד לכיוון המעלית. בארט (בתוקף תפקידו כיו"ר ועד הבית) השתמש במפתח הכבאים שברשותו, השתלט על המעלית, והוריד אותה לקומת הכניסה ובהוראתם נסוג למקום בטוח, בעוד שאש וקול חיכו באקדחים שלופים לזוג השודדים שהתעורר משנתו והיה הלום לחלוטין.

"שני מקרי שוד ביום אחד, זה במפורש יותר מדי!" אמר בארט לקול אחרי שצמד הפורצים ישב כבול במושב האחורי של ניידת המשטרה.

"שניים?" התפלא קול.

"כן, בטח," ענה לו בארט, אני חוזר עכשיו מסמות'י קינג סנטר, ושם הפליקנס הלוזרים שדדו ממני את האופטימיות שלי."

קול חייך ואמר: "אבל הקליפרס היו הרבה יותר טובים מהפליקנס, אז למה אתה מחשיב את זה כשוד?"

"תראה," אמר בארט, "יש להפסיד ויש להפסיד. כאשר במשחק הפסד המאמן משתף 11 שחקנים, כאשר עשרה מתוכם מקבלים בין עשרים לשלושים דקות והאחרון עשר דקות, כאשר הכוכב שלך משותף 32 דקות בזמן שהממוצע למשחק שלו הוא יותר מ- 37 דקות למשחק, מה שזה אומר הוא שאלווין "ירחם האל על נשמתו" ג'נטרי בא למשחק הזה עם ידיעה שהוא יפסיד בו."

"שוב, אבל הקליפרס יותר טובים, לא?" שאל קול.

"זה לא משנה," אמר בארט, "במשחק ביתי יש לך חובה מוסרית לאוהדים לנסות ככל יכולתך ולא לוותר בשום פנים ואופן. אחרת זו ציניות. במשחק חוץ אני מבין, לפעמים אין ברירה וחייבים לוותר עליו, אבל במשחק ביתי? מתי ראית לאחרונה את דייוויס קולע 21 נקודות? ולא תגיד שהיה לו יום גרוע עם אחוזי קליעה מחורבנים, הוא קלע ב-  47.1% מהשתיים וחמש מתוך שש מקו העונשין. גם הוא וגם כל האחרים פשוט לא שיחקו טוב. בחייך, רק דייוויס, אטואן מור וטרנס ג'ונס קלעו בדאבל פיגורז.  והיית מאמין שהקליפרס עשו יותר עבירות (18) מהפליקנס? בקיצור, תאמין לי שהם לא רק שדדו ממני את הרצון לראות אותם שוב, הם גם שדדו ממני את התקווה שיהיה טוב, שהתבססה בראש ובראשונה על המוטיבציה שלהם להשתדל לנצח. מה אני אגיד לך, חרא של לילה…"

קול חייך, קיבל מבארט את כרטיס הזיכרון שהנציח את עלילות הפורצים, הפטיר בקול "Laissez les bons temps rouler", לחץ את ידו של בארט וחזר לניידת המשטרה בעוד בארט הלך לסופי שחיכתה במכוניתה, ויחד הם חזרו הביתה, כשהשעון הראה כמעט חצות,  ושמו במערכת השמע שליד המיטה את Midnight Blues  של סנואי ווייט.

https://www.youtube.com/watch?v=0Sl8JH2jq0g

"סנואי ווייט, או יותר נכון טרנס צ'ארלס ווייט," סיפר בארט לסופי, "הוא גיטריסט וזמר שהיה בין השאר בלהקת פינק פלויד משך כמה שנים, ואת יכולה בהחלט לשמוע השפעות של הפינק פלויד בבלוז חצות הזה. המון פעמים כשאני מצוברח, אני שם את השיר הזה… אוהב אותו…"

את יום ראשון שאחרי, התחיל בארט בבוקר בסיור לימודי ב- Audubon Nature Institute. מכון זה היא מוסד המורכב מעשרה מוזאונים ופארקים שמטרתם להכיר את הטבע לתושבי ניו אורלינס. לבארט היתה כמובן מטרה: הוא הלך לגן החיות של ניו אורלינס כדי לבחון את היגואר, הדבר הקרוב ביותר שיש בניו אורלינס לצ'יטה…

ציטה? זה הרי ברור למה: המשחק בערב אמור להיות נגד ראסל ווסטברוק (הצ'יטה) ושאר אוקלוהומה…

עד חמישים ואחת שניות לפני סיום המשחק, הפליקנס עדיין היו בתמונה. 96-92 היתה התוצאה אז. ואז, ואז הצ'יטה תפשה תאוצה וקלעה את סל השלוש השני שלה במשחק (סה"כ 2 מ- 8) והמשחק הוכרע. טריפל דאבל חמישי לצ'יטה (28 נקודות, 17 ריבאונדים ותריסר אסיסטים) נענו ב- 37 נקודות, 15 כדורים חוזרים ושני אסיסטים… ושתי חטיפות וארבע חסימות של דייוויס ב-44 דקות משחק. אך בשורה התחתונה אוקלוהומה ניצחה בביתה.

"לפחות קיבלנו חזרה את באדי היילד," התנחם בארט באוזני מאסטר פי, ידידו הראפר, כשישבו להם על גג ביתו של מאסטר פי אחרי המשחק ושתו לאור שמונת הכוכבים שהצליחו לחדור מבעד להילת ניו אורלינס. "16 נקודות, ארבעה כדורים חוזרים ואסיסט אחד, וכל זה בחמש עשרה דקות בלבד! אני ממש לא מבין," הוא נאנח והמשיך, "למה אלווין סיפסל אותו כל כך הרבה זמן." מאסטר פי נאנח גם הוא פלט משהו על המסתורין הממלא את נפשם של מאמני הכדורסל, אך בארט המשיך בשלו: "לפחות הם השתדלו הפעם, 23 עבירות לעומת 15 של אוקלוהומה, ומה שעוד מעניין הוא שבאדי וסולומון היל (ששיחק 33 דקות) היו היחידים שלא עשו עבירות. 33 דקות בלי עבירות? בחיי שאני לא מבין אותם, ג'רו הולידיי חזר לפני מספר משחקים וכבר הוא שיאן העבירות בקבוצה? הם משום מה באמצע עם 19.2 עבירות למשחק שהקבוצה שעושה את מספר העבירות המועט ביותר (קליבלנד) עושה 18 עבירות למשחק, וזו שעושה את המספר הרב ביותר (פניקס) עושה 25.3 עבירות למשחק.

"לחיי העבירות שבדרך!" קרץ מאסטר פי והם המשיכו לשתות עמוק לתוך הלילה.

"אתה יודע מה יותר גרוע מלהפסיד משחק בשנייה האחרונה?" שאל בארט אָבֵל וחפוי ראש את סקוט באקולה, כוכב סדרת הטלוויזיה "NCIS-ניו אורלינס" כששניהם ישבו להם במסעדת Tableau של השף דיקי ברנן הממוקמת ב-Le Petit Theatre  שבכיכר ג'קסון. סקוט בקושי הרים את ראשו מקערת מרק הצבים בנוסח הקריאולי עם שרי ולימון שאכל ורק הניד מעט את ראשו לשלילה.

"יותר גרוע זה להפסיד בהארכה שנייה כשאתה מוביל בשלוש הפרש גם שבע שניות לפני סוף הרבע הרביעי וגם 15 שניות לפני סוף ההארכה הראשונה. ויודע מה עוד? בסוף ההארכה השנייה אתה מחטיא ארבע זריקות. לא אחת, לא שתיים שלא שלוש זריקות אלא ארבע? ארבע? וכדי להוסיף שמן למדורה… כל אלו הם במשחק בית… סאלאו!"

סקוט באקולה הביט אל בארט במבטו האלכסוני הקשוב המוכר מהסדרה והניח לבארט להמשיך לשפוך את כאבו.

"מארק גאסול ודניאלס מממפיס הרגו אותנו." המשיך בארט, "דניאלס קלע 29 נקודות ולגאסול היו 28 נקודות, 11 כדורים חוזרים ו-11 אסיסטים. משחק שני ברציפות שעושים עלינו טריפל דאבל…" המשיך בארט בשטף כמו לנקז החוצה את כל הסחי והרפש. "נכון, גם לדייויס היו 28 נקודות עם 17 ריבאונדים, אבל אף אחד מהם לא היה בהתקפה, כולם בהגנה. אני פשוט לא זוכר מתי זה קרה." וזרם המילים המשיך, יורה סטטיסטיקות לכל עבר, "ובכלל, לכל הקבוצה היו רק ששה כדורים חוזרים בהתקפה לעומת 13 של ממפיס. משהו פשוט מטורף. או שלא החטאנו או שיש להם חומות סין זו על גבי זו בהגנה." ופתאום השתנה כיוון הסטטיסטיקות, "גאלאוויי קלע 26 ובכלל, כל החמישייה (בראון (בראון?!), דייוויס, פרייזר, גאלאוויי וג'ונס ששיחקו כמעט כולם יותר משלושים דקות קלעו יחד 81 מתוך 108 הנקודות של הפליקנס ששיתפו רק עוד ארבעה שחקנים: היל (ששיחק 46 וחצי דקות), היילד  (24 וחצי דקות), אז'ינקה (21 וחצי דקות) ועומר אסיק 13 דקות וחצי."

סקוט תפש את מבטו של בארט וחייך, ובארט השתתק לרגע, ונשם נשימה עמוקה לראשונה מזה חמש דקות.

"Laissez les bons temps rouler" אמר סקוט כשהרים את כוסו באוויר, "שהזמנים הטובים יימשכו…"

"Laissez les  bons pélicans rouler" , ענה בארט וחייך לראשונה מזה שעות כשהרים את כוסו חזרה, "ושהפליקנס יתחילו כבר להיות ממש טובים…"

ובמסעדה התנגן לו שירו של מולי "ניו אורלינס בלוז":

הוי, ניו אורלינס, היקרה

מכנים אותה ארץ החלומות

הו כן, ניו אורלינס הנפלאה

האם את רק ארץ, דמיונות?

*

האם בעתיד נחווה באליפות

או שמחכות לנו, רק עוד זוועות?

"הוי הסאלאו הסאלאו…" קונן בארט באוזני סופי שעה וחצי לפני המשחק, "הפעם הוא תקף פעמים לפני משחק אחד. גם ג'רו הולידיי וגם אטואן מור עם בעיות בבוהן, וזה דווקא לפני המשחק היחיד שכולם חשבו שננצח, מול פילדלפיה בבית, משחק שיכול להפסיק את רצף שלוש ההפסדים. הוי הסאלאו הסאלאו…"

​ארבעה לא שותפו כלל במשחק ההפסד המחריד מול פילדלפיה: אטואן מור וג'רו הולידיי, כמו גם- שאק דיאלו ודאנטה קאנינגהאם​.  משחק שני ברציפות בלי ג'רו ואטואן, שסובלים שניהם מפציעה בבוהן, הקבוצה חזרה להיות הנמושה הזעירה ביותר בליגה, וזה התבטא בהפסד ׁ(בנקודה!) אפילו מול פילדלפיה, לה זה היה ניצחון החוץ הראשון העונה וניצחון חוץ ראשון אחרי 23 הפסדים רצופים…

יום אחרי הקבוצה הודיעה שהיא מוותרת על שירותיו של הגארד אנטוני בראון, ובמשחק שהיה יום אחרי – בלוס אנג'לס מול הקליפרס – נראה שאלווין ג'נטרי ויתר מראש על המשחק מאחר והוא נתן לאנטוניו דייוויס לנוח. 133-105 ניצחו הקליפרס  במשחק שההגנות היו בו המלצה בלבד (חסימה אחת לפליקנס ושתיים לקליפרס). "אני שונא כשמוותרים מראש על משחקים," אמר בארט לסופי, "בעייני זו רמאות. השכל אומר לי שלפעמים אין ברירה ואז רצוי לוותר על משחקים שדי ברור שתפסיד בהם, אבל בשורה התחתונה, זה הפסד חמישי ברציפות."

סופי הנהנה בהבנה.

"אבל דבר אחד טוב כן יצא מהמשחק הזה לטעמי," המשיך בארט, ,וזה ששאק דיאלו שיחק בו אחרי שחזר מפציעה. האמת, אפילו שיחק טוב למדי! הוא שותף משך 31 דקות והיה הקלע השני בטיבו בקבוצה עם 19 נקודות (הראשון פרייזר עם 20), 10 כדורים חוזרים, אסיסט ושתי חטיפות. את יודעת, יש שחקנים שמעבירים את כל הקריירה שלהם בליגה בלי לקלוע דאבל-דאבל ושאק עשה זאת היום לראשונה, כרוּקי. השאלה היא אם ג'נטרי בכלל ייתן לו לשחק בהמשך העונה. נראה במשחק הבא נגד פניקס…"

שאק דיאלו שיחק בסוף במשחק מול פניקס, לא הרבה מדי – תשע דקות –  אבל שיחק. גם אנטוניו דייויס שיחק, ואטואן מור שיחק וג'רו הולידיי שיחק. דייוויס שיחק ולא הבריק עם 14 נקודות, 12 כדורים חוזרים, ארבעה אסיסטים, חטיפה ושתי חסימות, אך טים פרייזר שיחק – ואפילו עשה טריפל-דאבל  (14 נקודות, 11 אסיסטים, 11 כדורים חוזרים) בתוספת חמש חטיפות ואפילו חסימה אחת, במשחק שהגיע להארכה שבה ניצחה ניו אורלינס 120-119.

דייויס וארבעה גארדים פתחו במשחק, פרייזר, הולידיי, גאלאוויי ומור, וזה עבד. בחצי הראשון של הרבע הראשון הפליקנס הובילו, אך איבדו את ההובלה עד חציו השני של הרבע הרביעי. "כמעט השתגעתי כשראיתי ששוב ושוב, ששלוש פעמים אנו מאבדים יתרון בחציו השני של הרבע הרביעי," אמר בארט ביפנית למאסאטאקה מטסוארה (松浦 正敬, Masataka Matsuura), ראש העיר של מאטסואה (松江市 , Matsue) שביפן, עיר תאומה של ניו אורלינס, אחרי שהתברר שהוא חובב כדורסל נלהב.

ראש העיר מטסוארה, הסיר את משקפיו, ניגב אותם באטיות, ואמר לבארט: "כדי לנצח את השפן בתחרות אכילת גבינה על הירח, על הצב להתמיד באכילה."

בארט הסתכל עליו ושאל לאטו: "すみませんが、どういう意味ですか？" כלומר: "סלח לי אך מה כוונתך?"

ראש העיר מטסוארה נשם נשימה עמוקה ואמר, "הכי חשובה זו ההתמדה. צעד ועוד צעד ועוד צעד, רק הם יביאו אותך למטרה. הצעד הראשון היה שרוב הפצועים חזרו, הצעד השני היה שתריסר שחקנים שותפו וכל אחד תרם. הצעד השלישי היה שהקבוצה לקחה 49 כדורים חוזרים והרביעי שקלעה משלוש בארבעים אחוז, אפילו טוב יותר מאשר משתיים (39.2%) והחמישי שקלעה בשמונים אחוז מקו העונשין (28 מתוך 35)."

"הכל נכון," אמר בארט, "אבל אסור לשכוח את החוליה החדשה שהוכנסה לרוסטר: את רג'י וויליאמס שקלע 17 נקודות בעשרים דקות והוסיף להן ששה כדורים חוזרים ושלושה אסיסטים. מה שכן, חמישה שחקנים קלעו בדאבל פיגורז וזה בהחלט תנאי מהותי לניצחון."

ראש העיר מטסוארה הנהן בראשו להסכמה ואמר: "היתה לרג'י וויליאמס חגיגה קטנה, זה נכון, אבל הוא יכול יותר, בדיוק כמו שאנו, במאטסואה, יכולים לחגוג בעוצמה יותר גדולה את חגיגות ה"מארדי גרא בקטן" שנערכות אצלנו באמצע אוקטובר מאז שהפכנו לעיר תאומה של ניו אורלינס."

הוא לגם שוב מכוסו והמשיך: "אבל, כדי שהניצחונות יימשכו, הכי חשוב זה לדאוג שאנטוניו דייויס יחזור לעצמו. 14 נקודות ב-44 דקות, זה הרבה פחות ממה שמצופה ממנו. מי יודע, אולי זה אפילו יקרה כבר החל מהמשחק הבא: משחק הבית עם גולדן סטייט החזקה?"

אל המשחק הביתי מול  גולדן סטייט, יום אחרי שראש העיר מטסוארה שב ליפן, אלווין ג'נטרי הגיע בניסיון לנצח שוב. "האמת היא שלא היה לו מה להפסיד," אמר בארט לסופי כשחיכו בתור בתיאטרון אורפאום למופע "בארוק חג המולד". "החמישייה שלו כללה את דייויס, ג'רו הולידיי, סולומון היל, באדי היילד ואלכסיס אז'ינקה. שני האחרונים לא שיחקו הרבה מדי, כ- 13 וכ- 17 דקות בהתאמה. גם רג'י וויליאמס שיחק רק כשמונה דקות ושאק דיאלו בכלל נותר על הספסל יחד עם עומר אסיק ודאנטה קאנינגהאם. לפחות הוא לא סחט את כל השחקנים כשראה שהרצון לנצח מצליח רק חלקית. דייוויס שיחק 36 דקות וכל האחרים בין עשרים לשלושים דקות אבל בסופו של דבר הפסדנו את המשחק…"

סופי חייכה, לחצה את זרועו ואמרה: "העיקר שאנו לא מפסידים זה את זו וזו את זה."

"לפעמים כל מה שצריך למנוע הידרדרות למשבר, הוא שהקבוצה השנייה תהיה במשבר גדול יותר," אמר בארט יומיים אחרי והוסיף: "ולמזלנו פגשנו את אינדיאנה לא במיטבה." ג'פרי, אחיינו של ג'ון לארוקט, מי ששיחק את התובע בסדרה המיתולוגית "בית דין ליילי", חייך אל בארט כשניגב את מצחו במגבת בעודו נשען מתנשף על עמוד הסל, וצחק: "זה משפט שמתאים לדוד שלי לומר בסדרה, שהרי הוא שיחק שם את הלוזר האולטימטיבי שלעתים רחוקות הצליח לשחק אותה."

"בחיי שאתה צודק," צחק בארט, מלטף בהיסח הדעת את הכדורסל הכתום, "אבל האמת היא שעדיין לא החלטתי אם השנה הפליקנס הם ממש לוזרים. סך הכול, הרי גם נגד גולדן סטייט הם שיחקו יחסית טוב, וגם נגד אינדיאנה. 102 נקודות, 56 כדורים חוזרים, 23 אסיסטים, שש חטיפות ושמונה חסימות הם מספרים יפים ולא פלא שניצחנו אותם."

"אבל חמש משש החסימות היו של דייוויס ולפליקנס היו רק 16 עבירות אישיות בכל המשחק," טען מולו ג'פרי, "אני בכלל לא בטוח שזה יספיק מול קבוצה שלא תהיה במשבר ושתצליח לקלוע מהשלוש טוב יותר מה-  14.3% של אינדיאנה…"

"נראה מה יהיה נגד יוסטון," אמר בארט והם חזרו למשחק האחד-מול-אחד שלהם.

"לשחק יום אחרי יום – בטח כשיש לך טיסה מניו אורלינס ליוסטון – זה כמו לעשות סקס שעה אחרי הפעם הקודמת, רק שבשעה הזו אתה לא מפסיק לעשות שכיבות סמיכה,"  אמר בארט לסופי ששכבה מחייכת לצדו. "וזה בעצם מה שקרה במשחק מול יוסטון, פחות מיממה אחרי הניצחון מול אינדיאנה."

סופי המשיכה לחייך והתחילה ללטף את בארט בעורף.

"זה שיוסטון בתקופה מעולה עם ניצחון תשיעי ברציפות ועוד קלעו מולנו שיא אן.בי.איי. של 24 שלשות מתוך 61 שזרקו (39.34%) גם לא עזר. ביום שכזה של יוסטון, לא פלא שאלווין נתן רק לשחקן אחד (ג'רו הולידיי) לשחק יותר משלושים דקות וכך יצא שלמרות שחמישה שחקנים קלעו אצלנו בדאבל-פיגורז ועוד שלושה עם שבע שמונה ותקע נקודות, הרי הפסדנו ב- 22 הפרש." הוא חייך חיוך מריר וסיים: "השלשות הללו בהחלט הופכות לתופעה באן.בי.איי., לטוב ולרע, כמו שראינו אתמול מול אינדיאנה והיום מול יוסטון, וכמו שסביר שנראה במשחק הבא מול סן אנטוניו."

סופי נצמדה מאחור לבארט בחיבוק כפיות בעודה חושבת לעצמה שלמרות ההפסד של הפליקנס, בארט עדיין קלע שלשה הלילה. היא המשיכה לחייך והם נרדמו חבוקים.

"הניצחון של סן אנטוניו על הפליקנס אתמול," חשב בארט לעצמו כשישב בספרייה העירונית  שבלויולה אבניו 219 וקרא את ספרו של סקוט קראופורד, "A History of Soccer in Louisiana: 1858-2013", עבור מחקר שעדיין לא ניתן להרחיב עליו, "הניצחון הזה היה ברור לכל אורך הדרך, וזו הסיבה, כך נראה, שאלווין שוב חסך בדקות ולכן כל השחקנים שיחקו פחות משלושים דקות. ג'נטרי גם שיתף את כל תריסר השחקנים, כולל שאק דיאלו ואפילו את דאנטה קאנינגהאם שחזר סופסוף מהפציעה.  למרות שהקבוצה קלעה שוב מאה נקודות וששוב היו חמישה שחקנים עם דאבל פיגורז, עדיין סן אנטוניו התבררו באמת כחזקים מדי. המפגש החשוב האמיתי יהיה מחר מול פילדלפיה, ואחריו חמשת משחקי הבית מול אוקלוהומה, מיאמי, דאלאס, הקליפרס והניקס. חייבים לנצח לפחות ארבעה מתוך ששת המשחקים הללו, ורצוי לנצח יותר. נראה מה יהיה…"

"המשימה הראשונה מבין השש, והקלה מכולם הושגה בהצלחה ועל חשבונכם," אמר בארט בחיוך רחב לדולף האמונד, ידידו מקורס הקרימינולוגיה בקולג' שנקרא ע"ש דולף שייס (הסנטר האגדי של פילדלפיה 76  עוד כשנקראה סירקוז נשיונאלס שגם אימן אותם כשהפכו לפילדלפיה 76) שישב מצוברח לידו בסמות'י סנטר בסיום המשחק בו ניצחו הפליקנס את פילדלפיה.

"האמת, מגיע לכם שאפו," אמר דולף, "לא האמנתי שתצליחו לשמור את אמביד, קובינגטון ואוקאפור על 11 נקודות כל אחד."

"תשמע, האמת היא שההתחלה שלנו היתה נוראית," אמר בארט, "דייוויס למשל, היה עם אחד משמונה מהשדה ברבע הראשון שבו די כיסחתם אותנו. אבל מה, ברבע השני אנחנו כיסחנו אתכם בעשרים ואחד הפרש, ומאז, כמו שברט בראון, המאמן שלכם, אמר, המשחק היה גמור."

"מה שמעניין," אמר דולף, "זה שגם אצלנו וגם אצלכם היו ששה שחקנים עם דאבל פיגורז, אבל בשורה התחתונה קלעתם 15 נקודות יותר ודי כיסחתם אותנו 56-43 בריבאונדים ו- 28-18 באסיסטים."

"אולי זה בגלל שאנחנו, בניגוד אליכם, בכלל לא משחקים על הסנטרים," אמר בארט, "תחשוב, אז'ינקה ואסיק, הסנטרים שלנו, קלעו שניהם יחד שתי נקודות אומללות וקלטו שניהם יחד 13 כדורים חוזרים (פחות מהריבאונדים של דייוויס שסיים עם 16 כדורים חוזרים) מתוך ה- 56. דייוויס וג'ונס, הפואר פורוורדים לעומת זאת, קלעו אצלנו 48 נקודות בעוד ששלושת הפואר פורוורדים שלכם, רודריגז, סאריץ' ואיליאסובה, קלעו יחד 25 נקודות."

"נכון, והבעיה שלנו היתה שהיתרון בסנטרים התבטא מעבר לנקודות רק בחסימות, כשלנו היו שמונה ולכם שלוש בלבד," אמר דולף. "למרות הפוטנציאל, אנחנו לא מצליחים לצאת מרחוב בולדווין!"

"חחחח," צחק בארט, "חשבת שתפיל אותי? אבל לא ידעת שכבר הייתי ברחוב הזה. אחרי הכול, רחוב בולדווין שבניו זילנד הוא הרחוב התלול ביותר בעולם, אני לעולם לא אשכח איך נדהמתי לגלות שיש שם מדרגות במקום מדרכות. מה שכן, זה בהחלט לא מקום לאנשים עם בעיות ברכיים."

"ואנחנו מתדרדרים עוד עונה," אמר דולף בעצב.

"אני חושש שזה גם מה שיקרה לפליקנס אם לא ננצח בלפחות ארבעה מחמשת המשחקים הבאים," סיכם בארט את הדיון והשניים יצאו לסיבוב בארים ברחוב בורבון.

"אני שונא למלא עוד ועוד מטבעות בקופת חיסכון, ואז… להפיל אותה לביוב!" אמר בארט לסופי, מצוברח כולו אחרי משחק ההפסד לאוקלוהומה. "כל הסימנים הראשונים, דווקא, היו טובים למדי: טייריק חזר אחרי מי יודע כמה חדשי פציעה, כל הסגל היה בריא, ועובדה שהיחיד שלא שיחק היה שאק דיאלו. המשחק היה שקול למדי בשלושת הרבעים הראשונים, ורק שתי נקודות הפרש להם דקה אחרי תחילת הרבע הרביעי…"

בארט הצטמרר לפני שהמשיך בדבריו: "ואז, דקה אחרי פתיחת הרבע הרביעי," הוא שוב התחלחל כשנזכר, "תשע נקודות רצופות של אוקלוהומה: שתי שלשות ונקודת עונשין של אלכס אברינס וסל שתיים של קאנטר." וכשנימה של תסכול נשמעת בקולו הוא המשיך: "כשגם ג'רו הולידיי וגם אנטוניו דייוויס על הספסל, והנה – תוך פחות מדקה וחצי, דקה וחצי שהחריבו את כל מה שעשינו משך כל המשחק עד כה, נוצר הפרש של 11 נקודות, שבעצם נשמר עד סוף המשחק."

סופי הקשיבה בשקט, נותנת לבארט להוציא את תסכולו.

"אז מה עוזר לנו שהיו 34 נקודות ו- 15 כדורים חוזרים של דייוויס, 23 נקודות ועשרה אסיסטים של ג'רו הולידיי ו-21 נקודות של ג'ונס כאשר ווסברוק קולע 42 עם 10 ריבאונדים ושבעה אסיסטים (וואללה, שיחק אותה) ואברינס (אברינס???) קולע 18 – שבע מהן באותה דקה וחצי קריטיות?"

"花有重开日，人无再少年" אמרה סופי, "הפרחים יכולים לפרוח מחדש, אך האדם אינו יכול להחזיר את נעוריו", והוסיפה: "אז אל תבזבז את זמנך בבכי על נר שנשרף."

"צודקת," חייך בארט ונשק לסופי, ""塞翁失马, 焉知非福", כלומר "תחת התנאים הנכונים, דבר רע יכול להיהפך לדבר טוב" ככתוב ב"ספר הלקחים האנושיים". נקווה שלא יהיה לשם כך צורך בוועדה כמו "הוועדה להפקת לקחים ולפיוס" שהוקמה בסרילנקה בשנת 2010 לאחר 25 שנות מלחמת האזרחים שם בין התמילים והסינהלזים ששמה בסינהלזית:  උගත් පාඩම් හා ප්‍රතිසන්ධාන කොමිෂන් සභාව  ובתמילית: கற்றுக்கொண்ட பாடங்கள் மற்றும் நல்லிணக்க ஆணைக்குழு." ואז הוסיף באנחה: "המשחקים הבאים יקבעו הרבה מאוד לגבי המשך העונה… נקווה שהיה טוב."

"שמע, אתה הרי יודע למה שיניתי את שמי מדוויין לוויין," אמר הראפר ליל וויין לבארט במחצית המשחק מול מיאמי, "למרות מה שכותבים בסמרטוטנים, ניו אורלינס היא חלק מהותי ממני, וכמוה גם קבוצת הכדורסל שלה, ואני לא אזנח אותה כמו הדוויין שהזריע אותי ואז נטש את אמי ואותי, ואתה יודע הרי שמעולם לא נטשתי את ילדיי. הדבר היחיד שעשיתי לפני שלושה חדשים, זה לפרוש מהמוסיקה, לא מלעשות מוסיקה, לעשות מוסיקה זה הרי חלק מהותי בחיי, אבל עם הקלטות והופעות בהחלט סיימתי, לפחות לשנים הבאות, המתח הרי הרס לי את החיים…" ואז ליל וויין התחיל לפרכס בעודו קורץ, כדי להזכיר את מחלת האפילפסיה בה חלה ב-2013 שתרמה להחלטתו לפרוש."

בארט צחק וחיבק את ליל וויין, "האמת היא שאני לא בטוח שלפליקנס אין השנה מחלת הנפילה," הוא אמר. "אפילו מול מיאמי בבית אנחנו בפיגור חמש במחצית. אבל יודע מה? קאנינגהאם פתח בחמישייה  (עם דייוויס, הולידי, אז'ינקה, והיילד) והאמת היא שכשזה קרה השנה, דווקא ניצחנו. אז נראה מה יהיה…"

בסוף הרבע השלישי ההפרש לטובת מיאמי נותר בעינו, אך ברבע הרביעי הפליקנס הראו קצת חוסן והמשחק נגמר בארבע הפרש לטובת הפליקנס."

"גם כשהוא לא קולע כל כך הרבה," אמר ליל וויין, "עשרים ושמונה נקודות היום, אני כל פעם מתפעל מאנטוניו דייוויס. ארבע חסימות, חטיפה ועשרים ושתיים ריבאונדים, מהם שבעה בהתקפה? לעזאזל, הרי לכל הפליקנס יחד היו רק אחד עשר ריבאונדים בהתקפה."

"צודק," אמר בארט, אבל שמת לב שגם לכל מיאמי היו רק 11 ריבאונדים בהתקפה?" אני חושב שמה שעשה את המשחק הפעם היו החסימות, תשע שלנו לעומת ארבע שלהם. קואוצ' ג'נטרי שיתף הפעם רק עשרה שחקנים, דיאלו, אסיק ורג'י וויליאמס לא שותפו, ואת טייריק הוא שיתף רק חמש עשרה דקות, אבל מה שנכון הוא שארבעה מתוך חמשת המחליפים עשו עבודה מעולה ויצאו עם מאזן -/+ חיובי, במיוחד דאלאוויי עם +17 (ו- 11 נקודות)  ומור עם +14."

"ואל תשכח את ג'רו הולידיי עם 22 נקודות וששה אסיסטים," אמר וויין, "אבל לפחות לעת עתה אנו בדרך הנכונה. יש לנו השבוע עוד שלושה משחקי בית: דאלאס, הקליפרס והניקס –  ואנו חייבים לנצח לפחות מול דאלאס והניקס."

"נכון," אמר בארט, "מהמשחק נגד דאלאס אני לא פוחד, הם בבעיות יותר גדולות אפילו מאיתנו, אבל המשחק שממש ממש יגדיר את העונה הזו, יהיה דווקא מול הקליפרס. אם ננצח אותו, נוכל ליצור רצף ניצחונות וזה  כבר יוכל ממש להעלותנו על הגל."

"משחק אחד עבר בשלום," אמר בארט לסופי כשטיילו בגן החיות של ניו אורלינס שנמצא במכלול ב- Audubon Nature Institute. הם עברו ממש ליד כלוב השימפנזות וראו שם שימפנזה מזדקנת מנסה לקפוץ לענף גבוה ללא הצלחה, ולכן מביאה בול עץ וקופצת עליו וממנו ישירות לענף. "תראי אותה, היא מזכירה לי את דירק נוביצקי, כבר זקן והרגליים לא בדיוק קופצניות, אבל חכם, מה זה חכם. שיחק רק 16 דקות, קלע עשר נקודות ומסר ארבעה אסיסטים. דרון וויליאמס, הרכז של דאלאס, שיחק 32 דקות ומסר רק 9 אסיסטים אבל קלע 24 נקודות. ג'רו הולידיי, לעומתו, מסר 11 אסיסטים ב- 35 דקות, אולי כי אצלנו קלעו דייויס (28 נקודות אבל 16 ריבאונדים), גאלאוויי (17 נקודות ב- 75% מהשדה) ואטואן מור (16 נקודות ב- 70% מהשדה)."

"וכמה שחקנים שיחקו סך הכול? שאלה סופי שהייתה בערב הקודם בראיון עבודה.

"עשרה שיחקו וששה קלעו בדאבל פיגורז. ובכלל, היה משחק טוב שלנו כשברובו הובלנו. הלוואי וזה מה שיקרה מחרתיים מול הקליפרס. ושוב אנו מגלים גם את החשיבות של הקליעות משלוש. דאלאס זרקו 32 זריקות וקלעו 40.3% מהן, והפליקנס זרקו רק 25 זריקות, אבל קלעו 48% מהן. שלא לדבר על 52.9% בזריקות מהשתיים ו-83.3% הצלחה מקו העונשין, בשניהם טוב יותר מדאלאס.

"אני לא מאמין, פשוט לא מאמין!" בארט כמעט וצרח מרוב תסכול.

"לא מאמין לְמה?" שאלה סופי בעודה מסרקת את שיערה הארוך.

"הם פשוט מפגרים חסרי הבנה! מפגרים."

"על מה בדיוק אתה מדבר?"

"על זה שיש אנשים שחושבים שלא מגיע לאנטוני דייוויס להיות באולסטאר. איזה מטומטמים, אול- סטאר זה לשחקנים מצטיינים ולא בהכרח לכאלו שמשחקים בקבוצות מצטיינות."

"אז, אז מה אתה מתכוון לעשות בנידון?" שאלה סופי.

"אני חייב לעשות משהו, חייב לומר לכל מי שאני מכיר להיכנס להצביע לאנטוני דייוויס לאול סטאר, זו לא בעיה גדולה כל כך, נכנסים לאתר: https://vote.nba.com/index.html , לוחצים על האות D ואז מסמנים את DAVIS, ANTHONY. מה לא ברור בזה? ממלאים שם, ארץ ומייל, ושולחים."

סופי הנהנה בהבנה ובארט המשיך בתסכול: "אני לא מבין איך יכול להיות שלא כולם רואים שמגיע לאנטוני דייוויס להיות באולסטאר? איך זה לא ברור מאליו לכל אדם, יהא רפה הבנה ככל שיהיה, שהדבר ראשון שחייב כל אדם ואדם כבר היום לעשות הוא להצביע בעד דייוויס? מילא לא להצביע בעד ג'רו הולידיי, את זה אני מבין למרות שלדעתי מגיע לו, אבל לא להצביע לדייוויס? וואללה, לא מבין!"

ביום רביעי, בשבע בערב, החל המפגש השלישי העונה מול הקליפרס ובארט ישב במושבו בסמות'י סנטר וכסס את ציפורניו. "למרות שהקליפרס אמורים להגיע ללא פול, גריפין ורדיק, המשחק הזה ממש מפחיד אותי," אמר ביפנית למאסאטאקה מטסוארה, ראש העיר של מאטסואה, בשיחה ליפן. "גם אותי, "הודה ראש העיר מטסוארה, "הפסדנו להם כבר פעמים העונה, אבל כמו שאמרתי לך, חייבים להיות אופטימים."

"שמע, במחילה, אני חושש שזקוק לעזרתך," אמר בארט, "אנו חייבים לעשות הכל שאנטוני דייוויס יגיע לאול סטאר ומה דעתך שנגייס את אנשי מאטסואה והאזור להצביע עבורו?"

"אנחנו נשמח לעזור לאחינו שבניו אורלינס להאדיר את שמם ברבים," אמר ראש העיר, "אז מה צריך לעשות?"

"זה קל," אמר בארט, "כל מה שצריך זה להיכנס לאתר: https://vote.nba.com/index.html , ללחוץ על האות D ואז לסמן את DAVIS, ANTHONY, למלא שם, ארץ ומייל, וללחוץ על כפתור "שלח". באמת לא בעיה גדולה…"

המשחק התחיל והם מיהרו לסיים את השיחה במילות נימוסים. הפעם בארט לא רצה ללכת עם אף אחד לראות את המשחק, לא רצה לדבר עם אף אחד משך המשחק, ואפילו לא להכיר אף אחד בקהל, וזו הסיבה שהוא עטה על פניו זקן סנטה קלאוסי גדול ומכובד והוסיף לו פאה נכרית מתולתלת ומשקפי לפלף עגולות.

"הסיבה שאני רוצה לבד," הסביר לסופי המאוכזבת, "היא  החשיבות הענקית שאני מייחס למשחק הזה. אם גם אותו נפסיד –  במיוחד כשהם בלי שלושה שחקנים מהחמישייה – הרי ברור לכל שהעונה שלנו נגמרה."

כשכריס פול עלה בחמישייה אחרי היעדרות של שלושה משחקים עקב פציעה, נדמה היה לבארט שבנה על היעדרו שהעולם חרב. ואכן, בסוף הרבע הראשון אכן נדמה היה שהעונה יורדת לטימיון כשהקליפרס הובילו בסופו בשמונה הפרש. לא רק זאת, זה היה רבע נורא של אנטוני דייוויס ששיחק בו בעשר הדקות הראשונות וקלע 2 נקודות בלבד והחמיץ חמש נוספות, אחת מהן אפילו בדאנק. לא רק זאת, אלא שהוא סיים את הרבע עם שתי עבירות (ושני כדורים חוזרים, חסימה אחת ואסיסט אחד).

גם הרבע השני לא היה מציאה גדולה ובמחצית הקליפרס הובילו בשבע הפרש 56-49. בארט לא יכול היה ליהנות ממופע ההפסקה ומצא את עצמו מסתובב חסר מנוחה הלוך וחזור כל ההפסקה.

הוא בחן את הטקטיקה של ג'נטרי שעלה בחמישייה עם דייוויס, הולידיי, היילד, היל וקאנינגהאם, ולא שיתף  – ולו לדקה – את הסנטרים אסיק ואז'ינקה משך המחצית (בדיעבד הם לא שותפו משך המשחק כולו).  הוא לא ידע להחליט מה דעתו על החמישייה של ג'נטרי, שכן הוא נזכר שגם במשחק מול פניקס ג'נטרי עלה ללא סנטר טבעי וקיווה שלמרות החצי הראשון החיוור, התוצאה הסופית תהיה ניצחון – כמו במשחק מול פניקס.

הרבע השלישי היה יותר טוב, ובסופו צומצם ההפרש לנקודה לטובת הקליפרס אחרי ריצת 11-0 אך הפיצוץ הגיע ברבע האחרון (שהתחיל בחסימה אדירה של דייוויס ונמשך בעבירה שלו ויציאה זמנית מהמשחק). דווקא אז הפליקנס התחילו לשחק ותשע ורבע דקות לפני סיומו הפליקנס הובילו 84-82 ומאז לא שמטו את היתרון, גם בעזרתו של דייוויס שחזר למשחק כחמש וחצי דקות לפני סופו.

"ניצחנו ניצחנו!" שאג בארט לאוויר העולם בעודו נוהג הביתה מעל למהירות המותרת וצופר בפראות.

"ניצחנו את מי?" שאל אותו ג'וק מקהנדרי, השכן מהקומה מתחת, כשבארט נכנס לכניסה לבניין ממשיך בצעקותיו. "את הקליפרס כמובן," ענה בארט, "מה שמזכיר לי, לך להצביע בעד דייוויס. הוא אמנם לא הצטיין, אולי כי שיחק רק 37 דקות בגלל בעיית עבירות, אבל היה כדרכו הטוב מכולם כשסיים את המשחק עם 20 נקודות (בחמישים אחוז מהשדה), אסיסט אחד, שתי חסימות, שלוש חטיפות, ארבע עבירות וחמישה כדורים חוזרים." הוא עצר לנשימה חטופה והמשיך בשצף, "מי שעוד שיחק אותה היום היה באדי היילד עם 17 נקודות וששה כדורים חוזרים, והאמת היא שגם ג'רו, טייריק, גאלאוויי וג'ונס שסיימו כולם עם דאבל פיגורז. אני לא בטוח אם הרעיון של ג'נטרי לשחק בלי סנטרים היה מעולה, כי הקליפרס לקחו 59 ריבאונדים לעומת 45 שלנו, אבל מצד שני היו להם 11 איבודי כדור ולנו רק 6. שטויות, העיקר שניצחנו!" הוא הדביק נשיקה על מצחו של מקהנדרי המופתע, ועלה הביתה מדלג במעלה המדרגות.

"חמישה מתוך ששה! מי היה מאמין?" אמר בארט באושר לבר מוס, ידידו הפסיכולוג הניו יורקי שישב מצוברח לידו במשחק הניצחון של ניו אורלינס על ניו יורק.

"היי, חבוב, תיזהר אל מי שאתה מדבר," אמר בר בחיוך עגום, "נכון שאנו, אוהדי הניקס, למודי אכזבות בעשורים האחרונים, אבל שלא תחשוב – למרות העמדת הפנים שלנו שלכאורה משלימה עם זה – שאנו לא מתמלאים תקוות כל שנה מחדש, לפחות עד שהחֶברה באים ולא רק שבועטים בדלי החלב, אלא גם ממלאים אותו בצואה למרות שזה לא כשר. להיות אוהד הניקס, אתה יודע, מחייב מבנה אישיות שיש בו הן מן הסאדיזם והן מן המזוכיזם."

"אבל יש לכם בסיס לא רע בכלל לקבוצה," אמר בארט. "רוז, פורזינגיס וכרמלו הם שלושה שכל קבוצה תשמח שיהיו בה, ומי שדווקא כן הפתיע אותי הלילה היה ג'אסטין הולידיי עם שמונה נקודות, שבעה כדורים חוזרים וששה אסיסטים."

"ועדיין, ההולידיי שלכם, ג'רו, היה טוב ממנו עם 12 נקודות, 11 אסיסטים וארבעה כדורים חוזרים." אמר בר.

"כן, נכון." אמר בארט, "וגם אנטוניו דייוויס מילא את המכסה הרגילה שלו של סביבות העשרים נקודות (23 הפעם) מאז שהקבוצה התחילה לשחק סמול-בול, עם 18 כדורים חוזרים. אבל אין ספק שהקבוצה יותר מאוזנת כעת לעומת תחילת העונה בה הוא היה היחידי שיכול היה לשים את הכדור בסל. ששה קלעו בדאבל פיגורז וכל העשרה ששיחקו קלעו מעל לחמש נקודות."

"במיוחד הרשים אותי טייריק," אמר בר, "רק שמונה עשרה דקות על הפרקט אבל עם 16 נקודות, חמישה כדורים חוזרים וארבעה אסיסטים? עושה רושם שהוא מחלים טוב מהפציעה."

"שמע בר," אמר בארט, "בשורות התחתונות הפליקנס נמצאים במקום השלישי בליגה בכדורים חוזרים בהגנה ובו זמנית במקום ה- 29 בליגה בנקודות בכדורים חוזרים בהתקפה (בושה וחרפה!). אני לא מבין את זה, אנו הרי לא קולעים עד כדי כך טוב. לא מבין למה ההבדל כזה ענק אלא אם כן זו הנחייה של אלבין ג'נטרי לא ללכת על ריבאונד התקפה, וכך יוצא שאנו במקום האחד עשר בליגה בנקודות בכדורים חוזרים ככלל."

בר חייך חיוך עגמומי ואמר: "ואתה חושב שזה שאנו במקום השלישי בליגה הכדורים חוזרים עוזר לנו? הנה תראה, לנו היו חמישים ולכם ארבעים ושתיים, ועדיין הפסדנו בתריסר נקודות!"

"נכון, זה מכלול הפרמטרים," הסכים בארט. "אנו במקום השמיני בליגה באסיסטים, במקום השני בליגה בחסימות (יברך האל את אנטוני דייוויס). אנו גם  במקום ה- 21 בליגה בחטיפות אבל רק במקום השביעי בליגה באיבודי כדורים." הוא עצר לנשימה משטף דיבורו והמשיך: "אבל מה שמפריע לי במיוחד הוא שאנו במקום השמיני בליגה בנקודות בכמות עבירות עם ממוצע של 18.5 עבירות למשחק. אתה מבין שזה אומר  שיש שחקנים שלא עושים בכלל עבירות? אתם, הניקס, נמצאים במקום ה- 25 בליגה עם ממוצע עבירות של 21.2, כמעט שלוש עבירות יותר למשחק. נכון שיש שיגידו שזה קצת מעל העבירות שיש לנו לתת בלי קליעות, אבל בחייך, חייבים להיות יותר אגרסיבים בהגנה, במיוחד נגד הקבוצות היותר טובות."

בר חייך חיוך עגום ונכנס לדבריו של בארט באומרו שהניקס עושים הרבה יותר מדי עבירות.

"אבל אתם קולעים עבירות ב- 4% טוב יותר מאיתנו," אמר בארט, אנחנו במקום ה- 23 בליגה באחוזי זריקות עונשין.

"אולי," אמר בר, אבל אתם במקום ה- 16 בליגה במספר זריקות  עונשין. הרבה יותר טוב מהניקס."

"לפחות אנחנו קצת משתפרים בנושא הזריקות משלוש," אמר בארט", כעת אנו במקום ה- 15בליגה במספר הזריקות משלוש, אבל למרבה הצער רק במקום ה- 20 בליגה באחוזי ההצלחה מזריקות משלוש."

"תשמע," אמר בר, "ככה זה כשאתה מסתמך על אנטוניו דייוויס, למה ציפית? הרי לכן בדיוק אתם במקום החמישי בליגה בכמות זריקות משתיים."

"אבל מה זה עוזר לנו אם אנחנו במקום העשרים בליגה באחוזי הזריקה משתיים?" שאל בארט, "הרי  כל הנתונים שאמרנו מתבטאים בסופו של דבר במקום ה- 20 בליגה במספר הנקודות שאנחנו קולעים ובמקום ה- 22 בליגה ב-  +/- ."

"לפחות אתם במגמת השתפרות!" אמר בר מוס, "תראה אותנו…  מה אתה חושב שיהיה אתכם בחודש הקרוב?"

"בחודש הקרוב, דווקא לא הולך להיות קל," נאנח בארט. "יתחיל קשה, יגמר קשה ובאמצע – הפלא ופלא – גם יהיה קשה!" והוא הסביר: "אנחנו מתחילים בחוץ נגד קליבלנד, חוזרים הביתה מול אטלנטה, נוסעים לחמישה, פאקינג חמישה, משחקי חוץ רצופים, שרובם – תודה לאל – מול קבוצות שאינן מאריות הליגה כמו בוסטון, הניקס (אל תשכח לארגן לי כסא לידך), הנטס, שיקגו והפייסרז. ואז, אנו אמנם חוזרים הביתה לששה משחקים, אבל לצערי רובם מול קבוצות חזקות כמו קליבלנד, הת'אנדר והספרז. ואז , לקינוח, שני משחקי חוץ – יום אחרי יום – בטורונטו ודטרויט. אין ספק שהחודש הזה יגדיר את מצבנו היטב."

"מה אתה חושב שיהיה?" שאל בר מוס.

"ממש ממש לא יודע. הנקודה היא שהעונה אי אפשר לדעת. אם כולם יהיו בריאים (במיוחד דאנטה קאנינגהאם – הדבק הסודי של הקבוצה – ואנטוניו דייוויס), אם ה"סאלאו" לא יכה שוב, ואם המאמנים האחרים לא ימצאו תרופה לסמול בול שלנו, אנחנו יכולים לנצח יותר משמונים אחוז מהמשחקים. אבל אם להיות ריאלי, חמישים אחוז ניצחונות – יהיה נפלא. מה שאני חושש ממנו הוא הנפילה שאחרי ההפסד הצפוי לקליבלנד. אולי יש לך מהלכים אצל טיירון לו ותוכל לרמוז לו שרצוי שגם לברון וגם קיירי ישבו על הספסל במשחק מול הפליקנס?" בר מוס חייך חיוך זאבי ובארט המשיך,  "יודע מה? אם נצליח לנצח את קליבלנד אצלם, יש סיכוי שנעשה רצף רציני מאוד של ניצחונות, אבל המשחק שמפחיד אותי יותר מכל הוא דווקא זה שאחריו, מול אטלנטה בבית. לדעתי זה המשחק שיגדיר את החודש הקרוב. בשורה התחתונה נחיה ונראה…"

בר מוס הנהן להסכמה והשניים יצאו לבלות במועדון ג'ז כי אין כמו הג'ז להכיל את שמחת הניצחון ותוגת ההפסדים, ובמיוחד אין כמו הג'ז לשמור על האמונה שבלב כי

"בלי חלום ובלי ובלי תקווה,

איך תתקיים – האהבה?"…