100 כדורים ליום…

לאחר שעברתי את גיל 42, גיל שבו מסורתית בני משפחתי זוכים לצינתור הראשון, בשלום, החיפוש אחר הספורט המושלם בשבילי עדיין היה בחיתוליו. קיאקים על הנהר התגלה כיקר מידי על חלקי גוף . וכדורסל תחרותי התגלה כמסוכן ביותר עבור אזור הישבן, גשר האף ומסגרות משקפיים, הגעתי למסקנה החותכת שאם ספורט אז ספורט עם כדור שבסופו יש מנצח ברור, ורשת בינך לבין היריב תוריד משמעותית את כמות הפציעות.

2016 היתה שנת הטניס שלי. את המשחק אני כבר שנים אוהב וטניס מצריך תכנון אסטרטגי וניצול משאבים נכון. וחשוב מזה מועדון הטניס המקומי שלי הוא אלוף הרובעים המזרחיים של מלבורן לגילאי 40+ . מועמד מושלם לספורט שאוכל לעסוק בו לכל שארית חיי!
המכשול הראשון הגיע כשניסיתי לקבוע שיעור פרטי עם המאמן המקומי אנטוני "הגש לטניס" גרין. אנטוני בדיוק קיבל משרה של מורה הספורט של בית הספר היסודי, עיסוק שהוא ראה נעלה על פיטום כדורי טניס לחתיאר מתלהב בן 40+ . הוא פשוט לא הגיע לפגישות שהוא קבע איתי. זה כמובן לא הפריע לי במשימתי ולכן עברתי למועדון החימר של סביליה (שבויקטוריה אוסטרליה). המאמן המקומי. לי "הגולש" פטריק לקח אותי בשמחה וקבע לי סט של 10 שיעורים שבסופם אוכל לעמוד על המגרש עם חבריי אלופי הרובעים המזרחיים של מלבורן.

אוסטרליה, למי שלא היה, היא ארץ חביבה ביותר בעלת גישה חיובית וספורטיבית לחיים אבל אף אחד לא גילה לכם את כמות הזבובים האינסופית שמסתובבת פה. השיעורים הראשונים נערכו ב-45 מעלות פלוס שמסביבי ומסביב ללי הגולש יש אורה של אלפי זבובים.
הבנתי די מהר שאני "כלב זקן" , התנועות בטניס הם מאד טכניות: הברשה עליונה, חיתוך צד, פרונשן, לאגגינג זה הכל תנועות במפרק היד שמתבצעות תוך כדי חבטה על מנת לשלוט במהירות וסיבוב הכדור. קל מאד ללמד ילד בן 8 אבל שחקן חדש בן 40+ צריך יום לימודים ארוך…

לאחר 10 שיעורים, לי אמר בשמחה שאני יכול לשחק "טניס להנאתי" ושהתקבלתי לקבוצת הטניס ערב יחד עם עוד כמה חבר'ה. בשביל להתקדם הלאה אני צריך כמה שיותר זמן מגרש.

הבנתי מה אני צריך לעשות והתחלתי להציק לכל מכריי שיבואו לחבוט איתי במגרש הישן בפארק הקרוואנים. לשמחתי מוניקה אמרה שיהיה נחמד לחזור לטניס. ובשביל לא לפדח את עצמי קניתי 25 כדורים וסל גדול וירדתי לחבוט סרבים. 100 כדורים ליום.

מידי יום ירדתי למגרש בשביל לחבוט 100 כדורים. היו ימים שעבדתי על הסרב הראשון ימים אחרים ניסיתי לחבוט עם מרפק גבוה, ימים אחרים עם כיפוף גדול בברכיים, המשימה של להכניס סרב מדוייק בקופסא שגם ייתן איזה יתרון במשחק התגלה כמשימה לחיים.

בינתיים מוניקה התגלתה כשד משחת בטניס. מוניקה התאמנה בגולד קוסט בקווינסלנד כנערה שזה אותו המועדון של סטוסר שהייתה בו ילדת הפלא. מעבר להתלהבות ורצון לא הצלחתי לעמוד מולה על המגרש, כמסורת הגולד קוסט מוניקה הכתה בכדור חזק ומסובב, לא משהו ששחקן שמחזיק רקטה חודשיים יכול לעשות מולו משהו. ולאחר חודש עברתי להכות עם מאטי. מאטי הגיע לעיירה ממרימבולה שבניו סאוט ווילס. הוא שיחק עד גיל 15 ואז עבר לפוטי. מרמביולה היתה בליגה של החוף הדרומי של ניו סאוט ויילס ומולו שיחק מדי פעם אחד טוד וודבריג' (שחקן זוגות משנות ה-90 ששבר כל שיא אפשרי) .

נפתחה קבוצת הטניס בערב ונרשמתי ל-2 קבוצות: הקבוצה של יום חמישי וזאת של שני. ביום שישי היה לי משחק קבוע עם מאטי וביום שבת אחרי משחקי הילדים הייתי משחק זוגות עם חברה במועדון המקומי. כשכל יום באדיקות אני חובט 100 סרבים ליום. בשלב הזה הייתי מכה סרב שהכדור מוטל למולי ויש לי מבט על הכדור כל הזמן (סוג של סרב שני) בשלב הזה כבר היתה לי היכולת לקבוע איפה הכדור יינחת במגרש.

קבוצת הטניס התגלתה כמקבץ אקלקטי של כשרונות. לצידי היה את רייץ' וריץ' (זוג נשוי + 3 ילדי טניס) יחד עם לוקי, ילדם בן 12 שהוא האלוף המקומי. פיונה בת 40++ עם הפורהאנד הכי עוצמתי שנתקלתי בו עד כה ואלופת הקלאב לבנות יחד עם בתה הולי בת ה-15, שהיא אלופת המחוז לבנות ומקס שהתחיל לשחק טניס שנה לפני והוא בן 17 אבל רק מטר שישים.

אימוני טניס הערב היו מעולים. לי המאמן הריץ אותנו בלי רחמים, ומגרש החימר התגלה כסלחן מאד לגבי טפטוף גשם וכדורים רחוקים (לעומת המגרשים המהירים חימר נותן לך יותר זמן). החלפנו טלפונים והתחלתי לשחק עם שחקנים מעל לרמתי. פיונה היתה יריב אימונים נפלא. בזכותה התחלתי לראות את הכדורים מוקדם ולענות על הטילים שהיא ייצרה. נקודות החוזק שלה היתה הקרוס. על מנת לעמוד מולה הדרך שלי היתה להשיב כדורים לאמצע. לנסות לתת כדור גבוה (או עמוק) ואז דרופ חלשלוש… מכיוון שהיא לא ממש רצה.
מול הולי (שנצחה אותי בלי בעייה בכלל) הדרך היחידה לגנוב נקודה היא להשאר על המגרש. הולי כבת 15 טיפוסית פשוט איבדה ריכוז ככל שהמשחק התקדם.

מול מקס המשחקים היו הכי מעניינים. מקס הוא ילד חכם שתוך שנה התקדם לבוגרים ולנבחרת המועדון והוא מחלק כדורים שונים בכל פעם. בדיוק כמוני! המשחקים מולו התגלו כמותחנים שבדרך כלל הוא מנצח בגלל טעות שלי. החורף השנה היה מאד רטוב אצלנו בעיירה, אבל בסבילייה ירד הרבה פחות גשם. או שיום שני היה יפה או שיום חמישי היה יפה. היה טניס כל שבוע!

טניס חובבים הוא בעל מסורת ארוכה בעולם האנגלופובי. טניס משחקים במועדונים. בבקרים בד"כ הפנסיונרים משחקים. אחרי הבית ספר יש אימונים לקבוצות הגיל השונות ובערב משחקים שחקני המועדון בינהם. ביימי שלישי יש ליגה בין המועדונים ובימי שבת יש את הליגה של הילדים. במועדון שלנו מעודדים את הילדים לשחק מול בוגרים. נכון שהולי תנצח אותי ב 8 מתוך 10 ראליס אבל היא צריכה להתמודד עם הסרב הראשון שלי שהוא חזק יותר מכל מה שילדה בגילה יכולה להציע, ושאני עולה לרשת היא צריכה לדאוג ממטר שמונים שעומד מולה.

שחקן תותח (לדוגמא הולי) מאותר ע"י המאמן שמביא סקואטר מטניס ויקטוריה. במידה והם מספיק טובים הם יעברו לרמה הארצית וילכו לשחק בקואיונג (מרכז הטניס של מלבורן) ומשם אם הם מספיק טובים יעברו לפנימייה של קנברה כמו קיריוס. הם יקבלו הלוואת קריירה וספונסרים וינסו להשתלב בסבב העולמי.

בקשר אליי. את סיום החורף סיימתי עם סרב יציב אם כי לא חזק במיוחד וידיי טניס משופרות. הסלייס התחיל להיות יותר מדוייק ואת הפורהאנד סלייס אני מסוגל לשים בכל נקודה במגרש (ותודה להוריי ששלחו אותי לשחק סקווש). אליפות המועדון בעיירה שלי נפתחה לשבוע הראשון של אוקטובר. היום הראשון בוטל בגלל המון המון גשם (דבר רגיל אצלנו. 3 מטר ירדו אצלנו השנה!) וליום השני נרשמו 7 זוגות. כריסטיאן מנהל המועדון שאל אם אני רוצה להצטרף בשביל להשלים ל-8 עגול. אמרתי כן! אני ומאטי נכנסנו.

ההבדל בין שחקן מועדון לבין משחק להנאתו הוא מאד ברור. זה הכל ביציבות. בעוד שאני יכול לעשות ראלי של 6-8 חבטות חזקות לפני שתצא ממני טעות שחקן מועדון יכול להכות בכדור 10-12 פעמים לפני שתצא ממנו טעות. אנדי מארי יכול להכות עוד יותר חזק ועוד יותר מדוייק במשך 5 שעות באותה רמה וכל הכדורים שלו ייפלו בדיוק איפה שהוא יכוון.

את האליפות פתחנו בהפסד לדיוויד ודן שהם הזוג לנצח וגם זכו באליפות. דן יצא מהמועדון של פאט קאש! והוא בעל ידי הטניס הכי רכות ששיחק מולי. צ'יט ידוע במשחקי טניס חובבים זה שאם עולים מולך לוואלי הדרך הכי בטוחה להציל את הנקודה זה פיצוץ לאזור הגוף של היריב. היריב יהיה חייב להגן על עצמו והוא יחזיר את הכדור הצידה אל מחוץ למגרש. אצל דן הזה, כל פיצוץ לפנים נגמר בנקודה לזכותו. ונאלצנו לנסות לתת כדורי העברה (שברמה שלי יצאו כולם החוצה או הפכו לובים שנפלו בפנים רק ב-20% מהמקרים) , את המשחק השני הפסדנו אבל אני הצלחתי לשמור על החלק היחסי שלי בהגשות. ואת המשחק האחרון נצחנו! (נצחון ראשון שלי ברמת המועדון המקומי).

אני אתן לכם את הצ'יט שניצח לנו את המשחק. ברמת המקצוענים יש את הסרב הראשון שהוא החזק יותר והשני שהוא מדוייק יותר. אני הופך בין ה-2. אני אוהב לראות איפה היריב עומד. אם הוא הולך לסוף המגרש אני אתן סרב חלש חתוך החוצה. בפעם השנייה שהיריב שלי יחשוב שאני לא יודע לתת סרב חזק, אני אעניש אותו בסרב גוף הכי חזק שאני יודע לתת..

הטניס שלי התקדם יפה, אבל בינתיים קרו 2 דברים שראוי שאני אכליל בפוסט. הראשון קמתי בוקר אחד עם גב תפוס. עד לרמה שהיה
קשה לי לרדת מהמיטה. חקרתי את העניין ובגלל שכנראה אמצתי מידי את הגב התחתון הגוף מגן על עצמו וסגר את השרירים. שאלתי את לי "מה עושים?" הוא ידע לעשות כמה מתיחות שעזרו אבל אמר שהיה לו חבר גולש גלים שזה גמר לו קריירה והוא נלחם בזה בעזרת יוגה. הכנסתי גם את היוגה לחיי.

דבר שני חשוב שקרה הוא שאשתי הצליחה לגרום לי להסיע אותם לכלבייה על מנת לקחת כלב. תראו כבר הייתי בכלביות ותמיד התצלחתי להתחמק מזה. הפעם גם היה כלב גם היא היתה גורה גם פנוייה גם לא נבחה כמו בהמה בכלוב (סימן לכלב טוב וחכם) וגם שלקחנו אותה לסיבוב היא עשתה קקי בדשא. לקחנו אותה וקראנו לה ג'ינג'ר. הגזע שלה: בוקסר עם רידג' באק. בוקסר הכרתי, את השני לא.

הבאנו אותה הביתה ותוך יום ג'ינג'ר העלימה כל תחרות. התרנגולת המנהיגה איבדה את ראשה ועוד תרנגולת מתה. למחרת עוד אחת. רידג' בק זה צייד האריות. כלב צייד רודזי למי שרוצה לדעת …. נשארה תרנגולת אחרונה (צוואר לבן שמה על שם הצוואר הלבן שלה). צוואר לבן סרבה לצאת מתא ההטלה שלה יומיים. בניתי לה גדר וחצר קטנה והיא נעותה לצאת. אחרי עוד יום היא כבר עפה מעל הגדר וג'ינג'ר תפסה אותה. הצלתי את צוואר לבן שהיא משותקת מאימה והלב שלה לפחות 180 פעימות בדקה.

למחרת לקחתי אותה ללול מטילות אורגני בחווה של שכן. היא ישבה בכלוב במשך יומיים סרבה לאכול ומתה. החוויה והתודעה שגם החייה המטומטמת ביותר במשק. להלן תרנגולות חומות יש להם תודעה ורגשות חברתיים גבוהים גרמה לי סופית לעבור לצד הצמחוני של המטבע.
ולמה כל הסיפור על צוואר לבן קשור בכלל לטניס? בפוסט הקודם שלי קצת הוצאתי קיטור על כך שאני עושה ספורט ועולה במשקל. חברים. המגמה התהפכה. אני עושה ספורט, אוכל צמחוני ויורד במשקל.

אחרי הטורניר, הבנתי שהטניס שלי רחוק מאד מרמת המועדונים. חזרתי ללי. הפעם הייתי יותר ספציפי. "לי אני רוצה להיות מסוגל לעמוד על המגרש ברמת המועדונים" ביקשתי. לי התחיל לרדת לפרטים. דבר ראשון. הוא אסר עליי להשתמש בארסנל חבטות הסקווש שלי. הכל חוזר עם ספין אליו. דבר שני הוא הכריח אותי לקרוא את החבטה שהוא הולך לתת, ולחסוך לי זמן במיקום במגרש. זמן זה כל מה שמשחקים עליו בטניס. דבר שלישי טקטיקה, אני לא מחפש לקחת ווינרים אני מחפש להתיש את היריב בעזרת כדורים חזקים ומסובבים (כמו הטקטיקה של הולי) דבר אחרון הוא שינה לי משהו בסרב שגורם לסרב שלי לעוף הרבה יותר מהר (משהו בזווית הרקטה בעמידת המוצא).

במשחק הראשון שלי במשחקי שני בלילה (ליגה פנימית במועדון של סביוליה) לקחתי 3 נקודות. במשחק השני לקחתי 5 משחקונים. במשחק השלישי לקחתי מערכה ובמשחק הרביעי והחמישי ניצחתי. את השישי והשביעי אני אפסיד כי אנחנו היהודים יכולים לקחת חופש יותר מוקדם. אין לנו קריסמס.

הבוקר סיימתי את 25 הכדורים האחרונים ברוטינת ה-100 שלי ולא הייתי יכול להיות יותר גאה: 12 כדורים בערימה מול ה-טי ועוד 10 בפינה. רק 2 כדורים פגעו ברשת.