טניס 

גברים:

שני האירועים הדרמטיים ביותר קרו ממש לקראת סוף השנה: הראשון הוא הזכייה של ארגנטינה בדיוויס עם הופעה הרואית של חואן מרטין דל-פוטרו, השני הוא ההעפלה הסנסציונית של אנדי מארי למקום הראשון בעולם בדירוג ה-ATP. אבל בואו נתחיל מההתחלה.

טורנירי הסבב:

כאמור נובאק דג'וקוביץ'  איבד את המקום הראשון בדירוג לאחר 122 שבועות ובסיום העונה אף נפרד ממאמנו בוריס בקר. דג'וקוביץ' עבר תקופה אמוציונאלית ולא כל-כך טובה לקראת סוף השנה והתעמת עם עיתונאי ושופט באופן לא כל כך אופייני. במחנה שלו מבטיחים שבשנה הבאה הוא יחזור טוב וחזק יותר. במשחק האחרון של העונה בקרב ישיר על המקום הראשון בדירוג דג'וקוביץ' הפסיד ב-2 מערכות לאנדי מארי והיה נראה איטי ולא מרוכז. באופן כללי מגמת חילופי השלטון בענף נמשכת, כשפדרר לראשונה מאז 2002 מסיים את השנה מחוץ לעשירייה הראשונה – בעיקר בגלל פציעה בברך. גם נדאל לא הרשים השנה כשסבל גם הוא מפציעות וסיים את העונה במקום ה-9.

אנדי מארי הסקוטי הוא השם החם בדירוג כרגע אחרי עונה פנטסטית שבה זכה בטורניר האולימפי, בתחרות גמר-הסבב, במאסטרס בפריז וברומא ובווימבלדון, והפסיד לדג'וקוביץ בגמרים של הרולאן גארוס ובאוסטרליה הפתוחה.

עוד שמות שכדאי לשים לב אליהם: מילוש ראוניץ' בן ה-25 סיים את העונה במקום השלישי בדירוג, ולמרות שלא זכה בשום טורניר יוקרתי הוא צפוי לדבר חזק בעונה הבאה. צעירים נוספים שרשמו שנת פריצה הם דומיניק תים האוסטרי שהגיע עד המקום ה-8 וניק קיריוס הבעייתי (בן 21) שמדורג כרגע במקום ה-13.

דיוויס:

הקאמבק של השנה רלוונטי גם ובעיקר לגביע דיוויס – חואן מרטין דל-פוטרו. הסיפור של הארגנטינאי בן ה-28 פשוט לקוח מהאגדות. בשנת 2010 הוא היה מדורג רביעי בעולם אבלן פציעה בשורש כף היד דרדרה אותו עד המקום ה-485. ב-2011 חזר לשחק ובמרץ שנה לאחר מכן כבר היה שוב בעשירייה הראשונה. ב-2014 שוב סבל מפציעות והדרדר שוב – הפעם למקום ה-1045. מפה היה נראה שכבר לא תהיה דרך חזרה – אבל דל-פוטרו עשה קאמבק נוסף והיום הוא מדורג 38 בעולם. שיאו של הקאמבק היה בגמר גביע דיוויס נגד קרואטיה. במצב של 2-1 לקרואטיה במשחקים דל פוטרו נפל לפיגור 2-0 במערכות מול מארין צ'יליץ' המחבט מספר1 של הקרואטים והמדורג 6 בעולם – והצליח לחזור לניצחון 3-2 בתצוגת אופי מהגדולות שנראו בספורט באופן כללי ובטניס בפרט. הקרואטים לא הצליחו להתאושש מהמכה והפסידו את המשחק המכריע. את התצוגה של דל-פוטרו יזכרו עוד הרבה שנים.

נשים:

אנג'ליקה קרבר הגרמנייה השתלטה השנה על המקום הראשון בדירוג עם זכיות בארה"ב הפתוחה ובאוסטרליה והגיעה לגמר בווימבלדון. סרנה וויליאמס עדיין מהווה את האיום העיקרי עליה כשבגיל 35 היא מדורגת שנייה בעולם. היא איבדה השנה את המקום הראשון בעולם אחרי 186 שבועות ובכך השוותה את הרצף הארוך בהיסטוריה (שטפי גראף). מאחוריהן דולקות מספר צעירות ששווה לשים לב אליהן (תרתי-משמע): סימונה האלפ הרומניה בת ה-25 במקום ה-4, קרולינה פליסקובה הצ'כית בת-24 במקום ה-6 ומדיסון קייז האמריקאית בת ה-21 במקום ה-8.

הישראליים:

נבחרת הדיוויס פתחה את העונה בהפסד להונגריה 3-2. בעקבות ההפסד ישראל נאלצה לפגוש את שבדיה בקרב על הישרדות בבית האירופאי-אפריקאי מספר 1. הקרב הוכרע די מהר ושני המשחקים אחרונים היו לפרוטוקול בלבד. דודי סלע המחבט מספר 1 בגברים לא רשם עונה מרשימה במיוחד וסיים אותה במקום ה-96 בדירוג. אמיר וינטרוב סיים את השנה במקום ה-222. התקווה הגדולה של הטניס בארץ – ישי עוליאל – ילד בן 16 שהגיע השנה למקום ה-20 בדירוג הטניס לנוער רשם גם הופעת בכורה במשחק חסר-משמעות נגד שבדיה בדיוויס.

בנשים שחר פאר מתמודדת עם  דלקת בכתף שעלולה לגמור את קריירת הטניס שלה וכרגע משקיעה את זמנה בריצות מרתון. יוליה גלושקו היא כרגע הישראלית המובילה בדירוג ונמצאת במקום ה-186. בגביע הפדרציה הנבחרת הפסידה באפריל לאוקראינה ונשארו בבית האזורי מספר 1.

אולימפיאדה:

החודשים שלפני פתיחת האולימפיאדה לוו בדאגות רבות – נגיף הזיקה, היערכות איטית מדי של צוותי הבנייה והתכנון ועוד. אך בפועל לא היו יותר מדי תקלות והאירוע עבר באופן חלק. ארצות הברית, כרגיל, הובילה את טבלת המדליות עם 46 מדליות זהב ו-121 סה"כ.

אירועים מביכים:

הבריכות האולימפיות במהלך האולימפיאדה נצבעו בירוק בגלל שימוש בחומר לא נכון – תקלה מביכה ביותר שהצליחו לפתור אותה תוך יום-יומיים.

ריאן לוכטה – השחיין המצטיין (לשעבר) טען כי נשדד במהלך האולימפיאדה, בדיעבד התברר שהוא וחבריו השחיתו תחנת-דלק ולא נשדדו מעולם.

התעמלות:

סימון ביילס – המתעמלת האמריקאית שנחשבת לטובה בעולם כיום ואחת מהטובות בהיסטוריה זכתה ב-5 מדליות, 4 מהן זהב והראתה שליטה מוחלטת בענף.

אתלטיקה:

בתחרות קפיצה במוט הקהל שרק בוז לרנו לאבילני הצרפתי שהתחרה נגד טיאגו דה-סילבה הברזילאי על הזהב. קריאות הבוז גררו ביקורות רבות מצד לאבילני ומצד ספורטאים נוספים. אליין תומפסון – זכתה במדליות זהב בריצה ל-100 ו-200 מטרים ומדליית כסף במרוץ שליחות 100X4 עם ג'מייקה. אליסון פליקס הסתפקה במדליית כסף בריצה ל-400 מטר אך זכתה ב-2 מזהב במרוצי השליחות.  אצל הגברים יוסיין בולט זכה ב-3 מדליות זהב – 100 ו-200 מטר ובשליחים 100X4. הוא האתלט הראשון בהיסטוריה שזוכה ב-3 מדליות זהב ב-3 אולימפיאדות שונות. בריצת 400 מטרים נשבר שיאו של מייקל ג'ונסון המיתולוגי על-ידי וייד ואן-ניקרק הדרום-אפריקאי. התוצאה החדשה: 43.03. אשטון איטון האמריקאי קבע שיא אולימפי בקרב 10. מו פארח זכה בזהב בריצות ל-5,000 ו-10,000.

הסיפור העצוב של האולימפיאדה הוא הרחקת הנבחרת הרוסית – התאחדות האתלטיקה הבינלאומית החליטה להשעות את הנבחרת הרוסית בעקבות מנהג האיגוד הרוסי להזריק חומרים אסורים לאתלטים המקומיים.

בכדורגל הנבחרת המקומית הצליחה לזכות בטורניר כמצופה, למרות שלא הרשימה יותר מדי. הגמר מול גרמניה הוכרע בפנדלים.

בטורניר הכדורסל זכתה כצפוי נבחרת ארה"ב. האמריקאים לא התמודדו עם קשיים רבים והמשחק המאתגר ביותר היה נגד ספרד בחצי הגמר. סרביה סיימה במקום השני אחרי הפסד בגמר ב-30 הפרש והספרדים נאלצו להסתפק במדליית הארד.

בבריכות השחייה קייטי לדקי האמריקאית הרשימה מאוד עם 5 מדליות, 4 זהב ואחת כסף ובנוסף 2 שיאי עולם. בגברים מייקל פלפס המשיך למצב את עצמו כאחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה עם 5 מדליות מזהב ו-1 מכסף.

הגזרה הישראלית:

הנבחרת הישראלית חזרה הביתה עם 2 מדליות – שתיהן מארד ושתיהן מהג'ודו. אחת של ירדן ג'רבי והשנייה של אורי ששון.

הישגים נוספים:

חנה קנייזבה-מיננקו סיימה חמישית בקפיצה משולשת. שגיא מוקי הג'ודוקא סיים במקום החמישי. הנבחרת בהתעמלות אמנותית סיימה במקום השישי, לינדה בולדר הג'ודוקא סיימה במקום השביעי. מעיין דוידוביץ' שהייתה תקווה למדליה נאלצה להסתפק במקום השביעי בשיט בגלשן ניל פרייד. נטע ריבקין סיימה 13 בתחרות התעמלות אמנותית אישית. סרגיי ריכטר הקלע סיים במקום ה-14 ברובה אוויר ו-15 ברובה קליבר בשכיבה. השחיין יעקב טומרקין סיים 15 ב-200 גב.

למרות ביקורות רבות בתקשורת בעיניי הישגי הנבחרת באולימפיאדה מכובדים ביותר. בסופו של דבר אנחנו לא יכולים להתחרות במדינות שמשקיעות תקציבים של עשרות מיליונים בענפי ספורט אולימפיים. אנחנו אוהבים לייצר ציפיות גבוהות ולהתאכזב – אבל בסופו של דבר ברוב ענפי הספורט בהם השתתפו נציגים ישראליים הם סיימו ב-20 הראשונים ובעיני זה ראוי להערכה.

המשחקים הפרא-אולימפיים:

ספורט הנכים הוא ספורט פחות מתוקשר בארץ. אני מוצא את ספורט הנכים מלא השראה בעיקר בגלל הקשיים הפיזיים והמנטאליים שאדם נכה צריך להתמודד איתם על-מנת להפוך לספורטאי. רק תארו לעצמכם שיום אחד אתם מאבדים רגל – ובמקום להתייאש ולהחליט לוותר על פעילות ספורטיבית אתם מחליטים לשקם כל שריר אפשרי בגוף בשביל לחפות על הנכות.

בענף ספורט זה ישראל זוכה להישגים והצלחות (הרבה בגלל נכי צה"ל). 33 ספורטאים ישראליים השתתפו במשחקים הפרא-אולימפיים בברזיל. מורן סמואל זכתה במדליית ארד בחתירה, ענבר פיזרו זכתה בארד בשחייה ודורון שזירי בקליעה. פיזרו מייצגת את ישראל בכבוד וזכתה בעבר ב-3 מדליות זהב וסה"כ 9 מדליות. שזירי דרך על מוקש בלבנון במהלך השירות הצבאי שלו ורגלו נקטעה מתחת לברך. שרגא וינברג ואיתי ארנליב סיימו במקום הרביעי בטורניר הטניס לזוגות.

אסיים באיחולים לשנה הבאה:

מאחל לישי עוליאל להיכנס לסבב כבר בגיל 17 ולעשות חיל. לנבחרת הדיוויס הישראלית להעפיל חזרה לבית העליון. לשחר פאר – שתחלים מהדלקת ותגיע לטופ –בטניס או בריצה. לתקשורת הספורט בארץ – שתהיה פחות ביקורתית כלפי הספורטאים ויותר כלפי העסקנים. ולנכים? שיהיו כמו שפחות, ומי שכבר נמצא במצב הזה – שימשיך לתת השראה לכולנו. שנה טובה!