האיש הגדול / פיל ג'קסון (תרגם: איל ספיר)

פורסם באתר The players tribune בתאריך תשעה בסמפטמבר.

http://www.theplayerstribune.com/phil-jackson-shaquille-oneal-lakers-nba-hall-of-fame-2016/

בפעם הראשונה שפגשתי את שאק, הוא הוביל להקת היפ-הופ שהופיעה בעיירה קטנה במונטנה ליד בית האגם שלי. היה זה הקיץ של 99' והלייקרס בדיוק שכרו אותי. שאק שמע שאני מבלה שם את הקיצים שלי, אז הוא הגיע. הזמנתי אותו לביתי.

התעכבתי בעסקים באותו יום ושאק הגיע לביתי כמה שעות לפניי. כשהופעתי לבסוף, שאק כבר הרגיש בבית. האנשים בקהילה שלי התקבצו כדי לצפות בו. שכנים ספרו לי שהוא קפץ על טרמפולינות של ילדים ואחר כך החרים את אופנוע הים של מישהו ועשה סיבובים. זה היה המופע של שאק. מאוחר יותר, הוא עזר לי להעביר רהיט כבד והכניס אותי בחינם למופע.

פיניתי זמן כדי לערוך שיחה "רצינית" איתו, אך הבנתי שזה לא התחום שלו. הוא אהב לבדר – לא להשוויץ, אבל משהו קרוב לכך. הוא היה ליצן טוב לב שהאישיות שלו גדלה בהתאם לגודל הקהל.

המטרה שלי עם הלייקרס באותה שנה הייתה לגרום לשאק להתייחס לקריירה שלו ברצינות. באותה עת, שאק כיכב בסרטים ופרסומות, שר ראפ ובכלליות, היה גדול מהחיים. בארוחת ערב לפני מחנה קדם העונה של 1999, אמרתי לו שהמטרה שלו צריכה להיות זכייה ב-MVP. למעשה, הצעתי לו שאחרי פרישתו יקראו לפרס על שמו!

בשבוע הראשון של עונת 1999-2000, עצרתי אותו כשירד לספסל במהלך פסק זמן ושאלתי אותו: "מה לדעתך היה ההישג הגדול ביותר של ווילט?" הוא ענה בזריזות ובבטחון: "50 נקודות ו-30 ריבאונדים בממוצע למשחק."

הנדתי בראשי לשלילה.

"לא, הוא שיחק 48 דקות בממוצע. אתה חושב שתוכל לעשות את זה?"

בדרכו חזרה למגרש, הוא הסתכל עליי בחזרה.

"הוא היה יכול. אז גם אני."

אז נתתי לו לשחק 48 דקות במשחק עד שהוא נכנע, וזה לא לקח לו כל כך הרבה זמן… כבר בנובמבר הוא ויתר והיות ולא רוצה לבוא למשרדי ולומר לי את זה, הוא שלח את ג'ון סאלי כדוברו. מילאתי את בקשתו ללא רינונים, שכן לא ציפיתי שהניסוי הזה יימשך כל השנה. זו לא הייתה המטרה. מאז לא דברנו על כך מילה, אבל זה הכניס אותו לכושר מצוין. בסוף העונה, הוא היה ה-MVP.

סיפור שאני אוהב לספר הוא על הספרים שאני נותן לשחקנים. הרעיון מאחורי זה הוא שאני רוצה לתת לכל שחקן ספר שיתאים לאישיות הייחודית שלו. בעונה הראשונה שלי עם שאק נתתי לו את הספר Ecce homo, מאת ניטשה. אני חושב ששאק התחבר לפילוסופיה של הספר, כמו גם לכותרת שמשמעותה בלטינית היא "הנה האיש". אחרי הכל, שאק כינה עצמו זה מכבר "אריסטו הגדול".

שנה אחר כך, הספר שבחרתי למענו היה סידהארתא , רומן מאת הרמן הסה אודות אדם שמצוי בחיפוש אחר עצמו. הספר מבוסס, בקשר רופף, על חייו של בודהא. כשחילקתי את הספרים בטיסה שבפתח מסע חוץ ארוך, אמרתי לקבוצה – בבדיחות הדעת – שאני מצפה לדו"ח קריאה בסיום המסע. הטיול הסתיים בשיקאגו במשחק נגד הבולס, ממנו שאק הורחק. במקום לחכות ולהתמודד עם התקשורת, שאק יצא ישירות לאוטובוס. אחרי מסיבת העיתונאים, עליתי על האוטובוס ומצאתי שם את שאק, קורא את סידהרתא. בטיסה הביתה, הוא ניגש אליי ונתן לי את דו"ח הקריאה שלו – עדיין היחיד אי פעם שקיבלתי. היה כתוב בדו"ח: "סידהרתא הוא ספר על נסיך צעיר שיש לו כסף, תהילה ונשים, בדיוק כמוני. הוא גם מחפש אחר גילוי עצמי, כמו שאני מחפש."

הפגישה האחרונה שלנו כשחקן ומאמן הייתה כשהוא הועבר בטרייד למיאמי. התקשרתי אליו ושאלתי אותו היכן הוא. היה רעש בצעד שלו. שמעתי רעשי צפירות.

"אתה נוהג?" שאלתי.

"אני מחפש אחר מכוניות גנובות," הוא ענה.

הוא באמת עשה את זה. שאק נהג מסביב למערב הוליווד בפעילות משטרתית לא רשמית. השריף שאק נהג לאכוף את הצדק בזמנו הפנוי.

תכננו להיפגש במסעדה ולהפרד. שאק התעניין בשנה הבאה שלי יותר משהתעניין בשלו. תמיד שחקן קבוצתי בדרכים בלתי רגילות. הוא המשיך וזכה באליפות במיאמי. שמחתי בשבילו. אולם להיכל התהילה הוא בחר להכנס כלייקר. היו לנו חמש שנים מעניינות ומבדרות יחדיו בלוס אנג'לס. עם הגודל והפאר שלו, הוא היה קודם כל שחקן קבוצתי. הוא ידע איך להפוך את חבריו טובים יותר. הוא היה כנה – ותמיד היה כיף איתו.

לפניו, הייתה הליגה ידועה בזכות השחקנים הגדולים. ג'ורג' מייקן, ביל ראסל, קארים עבדול-ג'באבר, ביל וולטון, ראלף סאמפסון [?!], האקים אולג'וואן וגבוהים מוכשרים אחרים. שאק הגיע ועשה זאת עם הנאה שלא הייתה נחלתו של אף אחד בעבר.

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  1. מנחם לס

    17 ספט 2016 06:35:42

    ספור פשוט, אנושי, שמראה את מה שג'קסון מרגיש כלפי שאק, ושהוא יודע שמה שהיה מיוחד בו היא העובדה שהוא שיחק בהנאה שלא היתה לאךף אחד.

    התרגום הישיר והלא מליצי מתאר מצויין ובדיוק את ההרגשה של פיל כלפי שאק.

    נהניתי מאד!

  3. דובי

    17 ספט 2016 07:30:39

    תענוג של תרגום, תודה רבה.
    כל ליגה, וכל ספורט, חייבים שחקנים כמו שאק. כישרון ענק שתמיד ראה גם את החיים כמטרה, ולא רק את המשחק, והצליח לשלב את השניים בלי לפגוע באף אחד מהם. יחיד בדורו.

  9. פומה

    17 ספט 2016 09:52:24

    מוזר מאד המאמר הזה…
    אנשים ידעו אז לקרא!

    כלומר ממש לקרא לקרא ספרים .
    פיל היה ידוע כמי שמחלק ספרים אך מעולם לא זכרתי שנתן ספר לגורדן.
    אני גם לא זוכר סיפור שגורדן קרא. בספר אי פעם …
    אולי זו הסיבה לחוסר ההצלחה המובנה שלו בתפוח היום.
    מי שם בכלל יודע לקרוא ?
    פורזינגיס אולי ?

  10. רועי ויינברג

    17 ספט 2016 09:57:38

    אחלה תרגום שנצמד למקור בצורה נפלאה וטוב שכך. מעניין לאן שרק היה מגיע אם היה פותח כל עונה בכמה משחקים של 48 דק' בערב

    1. פומה

      17 ספט 2016 11:42:19

      היה גומר את הברכיים הרבה יותר מהר …
      כם כך לטעמי המאמר שחצני לא ממש מחובר קופץ מנושא לנושא
      ומטרתו העיקרית להחמיא לכותב.
      אני נאלץ להסכים שהאיש היום גקסון אולי תמיד היה ולא הייתי מודע לכך די כלומניק .

  11. ברוך רובין

    17 ספט 2016 11:59:17

    בשיאו השחקן הטוב ביותר שדרך על הפרקט, פריק של הטבע עם יכולות מדהימות וזריזות שלא נראתה לאדם בגודלו, אם היה משקיע באימונים היה יכול להיחשב לגדול הרבה יותר קיבל M.V.P רק 1 מהחלטות פופליסטיות ותו לא.

  13. שמייקל

    17 ספט 2016 20:22:33

    למה סימן השאלה ליד ראלף סמפסון? הוא היה שחקן ענק תרתי משמע, ייחודי במינו שלאא נראה עד ראלף סמפסון ומאז, גארד בגובה 2.24 שהעיף את הלייקרס של השואו טיים בשיאם ב-86.

  14. נתן

    17 ספט 2016 20:47:00

    תקשיב טוב איל ספיר:
    א. כל הכבוד, תרגום מצוין
    ב. כשפיל ג'קסון מדבר אתה מקשיב, לא שואל ולא תמהה, אין אף אחד כאן באתר או בחוג מכריך שיכול לערער על הסמכות והניסיון שלו.
    ג. ראלף סמפסון היה שחקן שלם ומעולה שהוכרע ע"י פציעות, אולסטאר צעיר בתקופה של ענקים.

        1. נתן

          18 ספט 2016 07:21:57

          בעיני זה מראה על אנושיות ויכולת הבחנה של פיל ג'קסון, להכיר בשחקן שלא ניתנה לו ההזדמנות להיות כוכב על. בין שהוא ראוי להיות ברשימה או לא.

      3. דדי

        18 ספט 2016 07:41:05

        סמפסון לא היה כזה טוב בסופו של דבר.
        הפוטנציאל היה מפחיד, אולי אפילו יותר מכולם, אבל בשורה התחתונה – אם זה בגלל פציעות או כל סיבה אחרת – הוא לא היה קרוב לגירוד הפוטנציאל הזה ולא היה הרבה יותר מעוד אולסטאר נבא שגרתי.

  18. דורון האסטבן

    18 ספט 2016 00:48:31

    סידהרתא. הענק,של הרמן הסה מגדולי הסופרים, הוא אחד האהובים
    עליי ועל אפלטון (כנראה),
    3 מגיבים ממליצים זו סיבה לקרוא, ספר מלמד עם מסר.

  19. דורון האסטבן

    18 ספט 2016 00:53:14

    פיל ג'קסון והמנהג שלו לחנך שחקנים ע"יי חלוקת ספרים
    רוחניים על אינדאנים מדיטציה ואבחנה שונה קצת על החיים,
    זו אחת הסיבות שאני כאן.
    איל אחד המוסקטרים של האתר, תודה ענקית על התירגום
    חיכיתי לזה שנים, בחירה בול, נהנתי מאד.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט