עובדות וסיפורי נ.ב.א (32) / רון טחן

השבוע בפינתנו, ניזכר בין היתר ב"נגר" עם נטייה לכסח, בתקרית כואבת למדי של סנטר ענק, ולקינוח, נכיר את האיש שסייע ל"נייקי" ו"אדידס" להרוויח כמה וכמה לירות…

 

1. יש לא מעט גושי בשר עבים שעשו קריירה מזדמנת ב-בנ.ב.א כמחסום בדרך לסל.
בדרך כלל זה לא מחזיק יותר ממספר עונות, אבל מי שכן הצליח לעשות מזה קריירה ארוכה של ממש הוא צ'ארלס ג'ונס, האח הפחות מוכשר של קולדוול,וויל ומ'ייגור, ששיחק בליגה בין השנים 1984 ל-1998.

כיאה למשפחה של גופות להשכרה, ג'ונס סיים 15 עונות עם 2079 עבירות – 2.9 למשחק ב-19.4 דקות.
זה כשלעצמו אינו נתון מפתיע במיוחד. ואולם, מבט על מספר הנקודות שקלע ג'ונס במקביל, 1826 (2.5 נק' למשחק), מגלה לנו שג'ונס סיים את הקריירה עם יותר עבירות מנקודות, גם אם ניקח בחשבון את הפלייאוף (115 פאולים לעומת 66 נקודות).

משכך, ג'ונס הוא השחקן היחיד ששיחק כל כך הרבה זמן בליגה, ובכל זאת "הצליח" לסיים עם יותר עבירות מנקודות. לזכותו ייאמר, שלפחות יש לו טבעת עבור כל מאמציו, זכר לתקופתו ביוסטון בעונת 1994/95 (תודה לעידו גילרי).

2. בשנת 1978, עשתה פורטלנד טרייל בלייזרס היסטוריה, כאשר הפכה לקבוצה הראשונה שבחרה במקום הראשון של הדראפט שחקן לא אמריקאי.

השחקן המדובר היה מייקל ת'ומפסון, יליד איי הבהאמה, שחקן פנים שזכה לשמוע את שמו ראשון בלילה המרגש לאחר 4 עונות מוצלחות במכללת מינסוטה.

לאחר שמונה עונות (מהן החמיץ אחת שלמה עקב פציעה) נחמדות בפורטלנד, ת'ומפסון הועבר לתקופה קצרה לסן אנטוניו, ומשם נשלח ללוס אנג'לס לייקרס, כדי לספק דקות מנוחה חשובות לגבוהי הקבוצה.

בתקופתו בלייקרס, זכה ת'ומפסון בשתי טבעות אליפות, ובשנת 1991 פרש כשחקן הקבוצה. גם כיום ת'ומפסון מגיע אל המגרשים, בין אם כתפקידו כפרשן צבע במשחקי הלייקרס, ובין אם כאוהד מס' 1 של בנו, קליי ת'ומפסון מגולדן סטייט (תודה למידן בורוכוב).

3. גארי פייטון, שנחשב לאחד השומרים האישיים הטובים ביותר אי פעם, בטח מעמדת הרכז, נבחר לנבחרת ההגנה הראשונה של השנה תשע פעמים ברציפות – שיא כל הזמנים.

4. במשך כ-20 שנה, קארים עבדול ג'אבר, מגדולי השחקנים בהיסטוריה, נחשב גם לאחד השחקנים היותר עמידים בליגה, שלא הרבה להחמיץ משחקים.

ואולם, בשנת 1977, הוא נאלץ להחסיר 20 משחקים, הכי הרבה בקריירה. הסיבה אתם שואלים?
ובכן, במשחק פתיחת העונה, עבדול ג'אבר חטף מרפק לבטנו התחתונה מקנט בנסון.
קארים התאושש מהמרפק, אך ככל הנראה הרגיש "חייב" לבנסון, והימם אותו עם אגרוף לפנים.

בנסון נפל על הרצפה ושבר את הלסת, אך גם קארים לא יצא ללא פגע, כששבר את ידו, ונאלץ לחכות עד שיחלים כדי לחזור ולשחק.

5. כמו רוב האנשים החולמים להפוך לספורטאים מקצוענים, סוני ואקארו לא הצליח להגשים את חלומו, אך ניחן בכל זאת בתכונה שמבדילה אותו מרובם. ואקארו יודע לשכנע אנשים.

כך, בגיל 25, חיפש ואקארו דרך להישאר קשור לספורט, ושכנע מערכת עיתון מקומית לתת חסות לטורניר כדורסל תיכונים לצרכי צדקה.

מאז הקמתו ב-1965, הטורניר צבר שם. השחקנים הטובים באזור התקבצו שם וכך הקלו על ציידי הכישרונות מהמכללות, שהיו יכולים לצפות בכולם במקום אחד.ב-1972 למשל, זכה ג'ו "ג'לי בין/ "אבא של" ברייאנט בתואר השחקן המצטיין של הטורניר.

לימים, במהלך אחד הטורנירים שם לב ואקארו למקרה מוזר. איש מכירות של חברת ההנעלה "פרו קדס" הגיע לטורניר וחילק לשחקנים זוגות נעליים בחינם, ואילו המקבלים נעלו אותן בגאווה.
ראשו העסקי של ואקארו התחיל לפעול, ובשנת 1977 הוא קבע פגישה רוב סטרסר, מנהל השיווק של חברה שנקראה אז "בלו ריבון". נושא הפגישה היה סנדל גומי שוואקארו עיצב.
המנהל, שנא את הסנדל, אבל התאהב בוואקארו. השניים דיברו ארוכות, פחות על הסנדלים, ויותר על השקפת עולמו של ואקארו בקשר לכדורסל.

טענתו של ואקארו הייתה שהחברה מבזבזת את משאביה המועטים על שחקני נ.ב.א. הוא אמר שהם מפספסים את מגרשי המשחקים ואת המכללות, היכן שנמצאים רוב הקונים.
הקוראים בין השורות אולי כבר ניחשו שסופה של "בלו ריבון" להפוך לכוח משמעותי בתחום הנעליים. עתה, הגיע הזמן לספר לכם ששמה של החברה ישתנה בהמשך ויהפוך ל… נייקי.

דרך הפעולה של השניים הייתה ועודנה מעוררות ספקות מוסריים. כידוע, חל איסור על תשלום לשחקני קולג'. עם זאת, מעולם לא נאמר שאסור לשלם למאמני קולג'.
ואקארו וסטרסר החלו לשלם למאמנים כסף על הזכות לתת לשחקניהם נעליים בחינם. "הביטו, אני משחק לפי הכללים." אמר פעם ואקארו. "אבל מה שאני אומר זה, לעזאזל, תשנו כבר את הכללים הללו!"

נייקי שכרה את ואקארו כיועץ והוא החל לפעול במרץ. והחתים מספר מאמנים בעלי שם, ביניהם ג'ים ולוואנו, שלימים זכה באליפות המכללות. ולוואנו אף היטיב לתאר את הסיטואצייה בראיון שהעניק לספורטס אילוסטרייטד:
"שני בחורים בשם ואקארו וולוואנו נפגשים בשדה התעופה לה גווארדיה. ואקארו שולח יד לתיק המסמכים שלו. הוא מניח צ'ק על השולחן. אני מסתכל על על הצ'ק ושואל, 'עבור מה זה?' הוא מוציא נעל ומניח אותה על השולחן. כאילו מדובר בחוזה כלשהו. אני אומר, 'כמה אתה רוצה עליה?' הוא עונה, 'לא, אני אתן לך את הנעל.'
עליך לזכור, הייתי באיונה. נעלנו הרבה יד שנייה. אפילו לא היו על הנעליים שלנו תוויות. אמרתי, 'זה בוודאי לא יכול להיות דבר חוקי."
ואקארו החתים כך כמעט את כל מאמני המכללות הגדולים בתוך ארבעה חודשים.

ולוואנו

נייקי הלכה והתעצמה באותן שנים על חשבון "קונברס", אלא שהייתה מכללה אחת שקונברס השיגה לפני נייקי. הייתה זו מכללת צפון קרוליינה בה שיחק מי שיהיה המטרה הגדולה הבאה של ואקארו – מייקל ג'ורדן.

עם כניסתו ל-נ.ב.א, קיווה ג'ורדן לחתום על חוזה נעליים עם החברה המועדפת עליו, אדידס. לצערו, הוא לא קיבל מאדידס הצעה, ומקונברס קיבל ג'ורדן את החוזה הסטנדרטי לשחקנים בסדר הגודל שלו – כ-100,000 דולר בשנה.
בינתיים, נייקי סיימה עשור של צמיחה כלכלית, כשהפדיון השנתי של החברה גדל מ-28.7 מיליון דולר לשנה ב-1973, לכ-867 מיליון ב-1983. עתה, נייקי חיפשה את הנוקאאוט.

וקארו וחבר

מייקל ג'ורדן היה שחקן שהתפתח מאוחר יחסית, ולכן לא נטל חלק בטורנירים שארגן ואקארו לשחקני התיכונים. עם זאת, ואקארו התרשם מקור הרוח של ג'ורדן שקבר את הסל המנצח במשחק האליפות של המכללות ב-1982.
ואקארו אף סיפר שהוא מעדיף להחתים שחקן אחד בחצי מיליון דולר במקום עשרה בחמישים אלף כל אחד, אם השחקן הוא כמובן מייקל ג'ורדן. וכך, נייקי הצליחה להחתים לבסוף את ג'ורדן, והעניקה לו סכומים שאף שחקן אחר לא התקרב אליהם באותם ימים.

יכולנו להמשיך ולתאר לכם את עלילות של נייקי וג'ורדן, אך בחרנו להתמקד בדמות מעניינת לא פחות.

במקביל להחתמתו של ג'ורדן בשנת 1984, הקים ואקארו את מחנה הכדורסל ABCD.
היה זה מחנה קיץ מיוחד, אליו ואקארו דאג להזמין באופן אישי את מי שהחשיב כ-100 הכדורסלנים התיכוניסטים הטובים במדינה. "יש ועדת קבלה של איש אחד," אמר. "אני".
המחנה כלל שיעורי מתמטיקה ואנגלית כמו גם הרצאות על איידס והתמכרות לסמים, והפך למוקד ארצי לעלייה לרגל בקרב ציידי הכישרונות של הקולג'ים.
ב-1991, נפרד ואקארו מחברת נייק מסיבות שנותרו עמומות. הוא טען שחזונו וחזונה של החברה מעולם לא היו אחד. עם זאת, המותג של מחנה הכדורסל בניהולו נשאר חזק, ולאחר תקופה קצרה בקונברס, ואקארו חתם בחברת "אדידס" הגרמנית.

נייקי לא ישבה בחיבוק ידיים, הקימה מחנה קיץ משלה, והקפידה לשבצו על אותו השבוע בו התקיים המחמה של ואקארו. כדי להפוך את הסיפור להוליוודי, נספר לכם שמנהל המחנה של נייקי היה שושבינו של ואקארו, ג'ורג' ראבלינג.
השנים חלפו להן, ובשנת 1994, בסוף כיתה י, הגיע למחנה של ואקארו צעיר מוכשר בשם קובי ברייאנט. סביר להניח שבחירתו של בריאנט במחנה של ואקארו הייתה קשורה לעברו של אביו עם איש העסקים. קובי התקשה להתבלט ולמען האמת – בקושי הצליח להשתלב במשחקים.
בסיום המחנה חיבק ברייאנט את ואקארו, הודה לו ואמר, "אני מצטער, לא הייתי מסוגל לעשות את זה." "למה אתה מתכוון?" שאל ואקארו. "לא הייתי המצטיין של המחנה," ענה בריאנט. "בשנה הבאה אעשה זאת"
ההבטחה מומשה, כאשר במחנה הבא קובי היה מס' 1 על המגרש, והפגין ביצועים שעד אז לא נראו מנערים בגילו. בעקבות המחנה, "אדידס", שנחשבה אז לעוד חברת נעליים, החתימה אותו על חוזה, שבמקביל לצמיחתו של קובי, סייע לה להפוך לאחת ממוכרות הנעליים הגדולות בעולם.

וכך, איש עסקים ממולח אחד, היה אחראי להחתמתם של שני כוכבים מהגדולים שידעה הליגה, ולעלייתם לגדולה של שניים ממותגי הספורט הגדולים בעולם.
"לקחתי שני הימורים בחיי המקצועיים", סיכם זאת יפה ואקארו בעצמו. "קובי בריאנט, ומייקל ג'ורדן." (תודה לאיל ספיר על הסיפור)

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  4. yamani1000

    27 אוג 2016 09:35:38

    אחלה טור לשבת בבוקר, תודה!

    על הסיפור של סוני ואקארו יש אחלה דוקו, נדמה לי ב 30-30.

    קארים איש מוזר, אפילו כשהוא אלים. הצורה שהוא מתגנב אליו בקור רוח כזה…

    את צארלס ג'ונס אני זוכר כאחד הקלפים הכי "פושטים" 🙂

    כאוהד לייקרס, מייקל ת'ומפסון איבד הרבה מניות אצלי אחרי ההערה המסריחה שלו בפיינלס על זה ש GS 2016 הייתה מנצחת את הלייקרס של מג'יק. לפחות בסוף הבדיחה על חשבונו…

    1. Mbk

      27 אוג 2016 09:50:08

      + 300 על תומפסון
      אחרי הלייקרס הוא שיחק בקאזארטה האיטלקית והגיע ליד אליהו מוח מכבי
      זה היה משחק עם סקור מטורף

  6. עידו גילרי

    27 אוג 2016 10:32:18

    הקטע המדהים לגבי האגרוף של קארים הוא שהיינו מצפים לקצת היסטוריה או דם רע בין שני השחקנים. כפי שרון ציין זה היה המשחק הראשון של אותה עונה אבל יותר מכך זה היה המשחק הראשון בקריירת ה-NBA של בנסון שנבחר ראשון בדראפט לפני העונה. זה גם לא היה בשלבים מתקדמים של המשחק אלא בדקות הראשונות שלו. בקיצור שתי דקות לתוך הקריירה המקצוענית בנסון מקבל אגרוף שמסדר לו מחדש את הלסת – ברוך הבא לליגה רוקי.

  10. הייט-אשברי

    27 אוג 2016 13:08:33

    כאוהד הלוחמים כבר ראיתי את הסרטון על משפחת תומפסון – ויפה רון שאתה מביא אותו כאן .
    זה סיפור מדהים איך ילד רזה וחסר ביטחון מהבהאמאס קיבל הזמנה לבוא לשחק כדורסל במיאמי מסוכן שחקנים שבכלל הגיע לראות תומפסון אחר
    ( אחד צ'ארלס ) , איך אבא שלו ( סבא של קליי ) הסכים לשלוח אותו
    ( מדובר במשפחות פטריארכליות ) , ואיך מייקל תומפסון גילה יכולות שהביאו אותו להיבחר ראשון בדראפט .

  11. עגל

    27 אוג 2016 13:22:47

    את האגרוף המסריח של קארים הכרתי אבל לא ידעתי שהוא שבר את היד של עצמו. דורון היה מדבר על קארמה.
    הסיפור על וואקרו מעולה, ללא ספק שווה סרט.
    ישנו סיפור מעניין על היריבות בין אדידס לפומה, שתי חברות שהוקמו על ידי אחים שהאבא (הטיפש) שלהם המריץ שיתחרו אחד בשני

    1. אפלטון

      27 אוג 2016 14:57:57

      ושאאוט אאוט לפומה שלמרות שנחשבת נעל של ערסים בארץ, היא אחת החברות הכי אחראיות חברתית וסביבתית שיש בשוק.
      אם אתם קונים נעליים ילדים והורים, תקנו פומה.

  19. דורון האסטבן

    28 אוג 2016 00:21:03

    רון זו סידרת הנאות צרופות, תודה גם על הפוסט הקודם המצוין
    (לא הספקתי להודות גם בגלל הפצצת 5הכתבות של מנחם)
    תבורך ושבוע מוצלח לך רון ולכולכם.

  21. מנחם לס

    28 אוג 2016 03:36:35

    וואוו…איך שכחתי את צ'ארלי ג'ונס…לחלוטין שכחתי ממנו. תודה על האיזכור.
    וגארי פייטון היה אחד מגדולי הדברנים, נסיך הפאקה-פאקה

  22. גיא

    28 אוג 2016 07:03:31

    דרך אגב, קארים היה תלמיד של ברוס לי, ואפילו השתתף בסרט "משחק המוות". (צולם ב-73', יצא לאור ב-78', אחרי מותו של לי)

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט