עובדות וסיפורי נ.ב.א (24) / רון טחן

השבוע בפינתנו, נלמד כי ייתכן והסטטיסטיקה לא תמיד מדויקת, נגלה כיצד הגיע ארווין ג'ונסון לעמדת הסנטר, ונסיים עם סיפורו של כוכבה של שיקגו בדרך לליגה הטובה בעולם.

1. בשנת 2001, פאו גאסול הספרדי עשה היסטוריה, כאשר הפך לשחקן הראשון שאינו אזרח אמריקאי לזכות בתואר בתואר רוקי העונה.

בעונתו הראשונה בליגה (במדי ממפיס), גאסול קלע 17.6 נק', בתוספת 8.9 ריב' ו-2.1 חס' למשחק.


בכך, גאסול, הוביל את חמישיית הרוקיס המצוינת של אותה עונה, שחוץ ממנו כללה את: טוני פארקר, ג'ייסון ריצ'ארדסון, אנדריי קירילנקו, ושיין באטייה.

*

2. על ארווין ג'ונסון שמעתם פעם? לא, הכוונה היא לא לרכז האגדי ארווין "מג'יק" ג'ונסון, אלא לאחד אחר, הסנטר ארווין ג'ונסון.
ובכן, בין אם שמעתם עליו או לא, בוודאי תופתעו לגלות איך השחקן הגיע לליגה הטובה בעולם ׁ(ותודה ליאיר זעפרני שגילה זאת באתר).

בתור נער, ג'ונסון (המתנשא לגובה של 2.11 מ') סירב לשחק כדורסל בצורה מסודרת, ולימים סיפר כי פשוט "לא רצה".
כשהגיע לגיל 19, ג'ונסון התחיל לעבוד בסופרמרקט המקומי בניו אורלינס. לאחר שלוש שנים, גובהו יוצא הדופן משך את תשומת לבו של אביו של אחד השחקנים במכללת ניו אורלינס, שלא הצליח להסיר את עיניו מהבחור הצעיר והגבוה שסייע ללקוחות.

האב, שידע על המחסור בגבוהים בקבוצת בנו, סיפר על כך למאמן הקבוצה טים פלויד, שכעבור כמה ימים פגש את ג'ונסון הצעיר, והתקשה להאמין שלא מדובר במתיחה.
בעקבות הפגישה, ג'ונסון קיבל מלגת לימודים והחליט לתת צ'אנס לכדורסל, הימור שבדיעבד, השתלם במיוחד.

הסנטר הפך לאחד השחקנים המרכזיים בקבוצה, ובתום קריירת מכללות מוצלחת, נבחר במקום ה-23 בדראפט של שנת 1993.
ג'ונסון לא נחשב לסנטר מוכשר במיוחד (ממוצעי הקריירה שלו עומדים על 4.1 נק' ו-6.1 ריב' למשחק), אך מוסר העבודה הגבוה שלו ואופיו הנוח סייעו לו לתחזק קריירה מכובדת בת 13 שנה, במהלכה הרוויח לא פחות מ- 32.3 מיליון דול

*

3. לאחר קריירת מכללות מפוארת באריזונה, בשנת 1989 נבחר שון אליוט המוכשר במקום השלישי בדראפט על ידי סאן אנטוניו.
לאחר שנתו הרביעית בקבוצה, במהלכה הפך בפעם הראשונה לאולסטאר, החליטה סן אנטוניו לוותר עליו בטרייד עבור חיית הריבאונד דניס רודמן.
ואולם, לא עברה שנה, ואליוט, שסבל מעונה רעה בדטרויט, חזר בטרייד אל הספרס (תמורת ביל קורלי ובחירת סיבוב שני).

השחקן המחונן שמח מאוד לחזור אל הספרס, וחזר להפגין במהרה את יכולת הקליעה שלו, כאשר את עונת 95-96 סיים עם שיא קריירה של 20 נק' למשחק ובחירה מחודשת למשחק הכוכבים.
בעונת 1998-99, וזאת לאחר שנתיים בהן התקשה לשמור על כשירות, אליוט היה נהדר כאשר תרם רבות לזכייה הראשונה באליפות של המועדון.


זמן קצר לאחר הזכייה באליפות, אליוט הודיע על כך שהוא נאלץ לקחת הפסקה זמנית מכדורסל, בעקבות מחלת כליות ממנה הוא סובל.
לאחר שאחיו תרם לו כליה, אליוט התאושש במהירות, ובשנת 2000 עשה קאמבק מרגש למגרשים, כשהפך לשחקן הראשון שחזר לשחק לאחר השתלת כליה.

 

*

4. "הסטטיסטיקה לא משקרת" – האמנם?

במשך 5 שנותיו במדי הלוס אנג'לס לייקרס, רכזה המוכשר ניק ואן אקסל נודע בעיקר בזכות הקליעה הנהדרת שלו, ויכולת מסירה לא רעה.
עם זאת, בחודש ינואר 1997, גם מעריציו הגדולים של ואן אקסל נדהמו לשמוע שהרכז מסר שיא קריירה של לא פחות מ-23 אסיסטים, בניצחון 82-95 על ונקובר (היום ממפיס).


אלא ששנים לאחר מכן, האיש שהיה אחראי על ספירת האסיסטים באותו משחק, סיפר כיצד פיברק את דפי הסטטיסטיקה, בתור מחאה על שיטת הספירה של הליגה.
לדברי אותו איש, מבדיקה שערך בעצמו הוא גילה בממוצע 20 טעויות למשחק, וסיפר כי ההנחיות היו "לפרגן" יותר לכוכבים. כך למשל הוא השתמש בשמו של ג'ון סטוקטון, וטען שנרשמו לזכות הרכז המחונן בין אסיסט לשניים בכל משחק ב"חינם".

מכיוון שלא הסכים עם שיטת הספירה של הליגה, לערב אחד, האיש החליט לפרגן יתר על המידה לוואן אקסל, וחיפש כל דרך אפשרית לרשום לזכותו עוד אסיסט. אם להאמין לדבריו, וכן לאוהדים שונים שסיפרו כי מצפייה בוידאו של המשחק איתרו בסביבות ה-17 אסיסטים (נתון מרשים שבפני עצמו), מתברר שהוא הצליח ׁׁ(תודה לרועי ויינברג על הסיפור).

*

 

5. לאחר שננטש על ידי אביו זמן קצר לאחר לידתו, בגיל 13 הפך ג'ימי באטלר לחסר בית. אמו הביולוגית הורתה לו לעזוב את ביתה, כשמילותיה האחרונות אליו היו: "אני לא אוהבת את איך שאתה נראה, אתה צריך ללכת". מנקודה זו, באטלר הצעיר החל לנדוד במשך זמן רב בין בתיהם של חבריו, תוך שהוא משתדל להסתיר את מצבו ממאמניו ומוריו.

מסע הנדודים של באטלר הגיע לסופו בשנתו האחרונה בתיכון, כאשר אומץ לחיקה של משפחת למברט:


במגרשי הכדורסל החיים של באטלר היו קלים יותר, ולאחר שלוש עונות במכללות, הוא נבחר במקום האחרון בסיבוב הראשון של דראפט 2011, על ידי שיקגו.
לאחר שבשנתו הראשונה בקבוצה מיעט לשחק (קלע קצת מעל שתי נק' בפחות מתשע דק' למשחק), הוא התקדם משנה לשנה, ומשחקן הגנה מצוין, התפתח לכוכבה הגדול של הקבוצה, משני צידי המגרש.


כאשר רשת הספורט הגדולה "אי.אס.פי.אן" החליטה לספר את סיפורו המדהים של השחקן, הייתה לו רק בקשה אחת:
"אל תכתבו זאת בצורה שתגרום לאנשים לרחם עליי. אני שונא את זה. אין על מה להרגיש רע. אני אוהב את מה שקרה לי. זה הפך אותי למי שאני. אני מודה על כל האתגרים בהם נאלצתי לעמוד. בבקשה, אל תגרמו לאנשים להרגיש רע בשבילי".


 

 

 

 

 

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. שחקן גדול ג'ימי, הלברון הסטופר מספר אחד בליגה (יותר מקוואי), חזק פיזית הרבה יותר מהנתונים היבשים שרואים בעין.

  2. פינה מעולה. הסיפור של באטלר מדהים.
    עניין הסטטיסטיקה זה משהו שרואים גם היום.
    אג לצפייה במשחקי הרוקטס השנה, הארדן מקופח מאוד בגזרת האסיסטים. בכל משחק ספרתי לו איזה אסיסט או שניים לפחות שלא נרשמו

  3. לא ידעתי על ג'ימי באטלר, האמת סיפור מעניין, אני לא מקנא בו.
    אם ארווין ג'ונסון אני זוכר היטב והוא היה באמת די נגר, שון אליוט היה שחקן ממש נפלא.

  4. את הסיפור של ג'ימי באטלר אני מכיר על בוריו. אם אני לא עועה אפילו כתבתי עליו כאן.
    באטלנטה ב-1996 שון אליוט היה אמור להיות הקלע של נבחרת ארה"ב.הוא חלה והקבוצה נשארה ללא קלעי והפסידה לסובייטים.
    טור נפלא נוסף.

    1. מנחם לדעתי הנבחרת של 88 שהפסידה לסובייטים הייתה מפסידה גם ליוגסלבים עם או בלי אליוט
      זה היה הטורניר האחרון שברה״מ ויוגוסלביה היה מאוחדות והן היו יותר טובות
      בעקבות ההפסד זכינו לפחות בדרים טים של 1992 אז אולי זה לא היה כל כך גרוע

  5. קירילנקו שהוזכר בקטע על גאסול, הוא החוסם הטוב ביותר בין שחקני הפינה (ס"פ) בכל הזמנים כשהוא ברמה של יותר משני חסימות למשחק אך בגלל שנות הירידה מהשיא יש לו פחות מזה. הוא גם שחקן מגוון מאוד ומבצע היטב את כל הדברים: קליעה מכל טווח, קליטת כ"ח, מסירה, חטיפה וחסימה ושמירה והוא מהמעטים שהשיגו משחקים של 5X5.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט