'סמול בול' / האקים אולג'ואן (תרגם שייקה)

'סמול' בול' מאת האקים אולג'ואן/תרגם שייקה

 

http://www.theplayerstribune.com/hakeem-olajuwon-houston-rockets-big-men-small-ball/

 

הקדמת המתרגם

 

המאמר הזה יושב אצלי כבר חודש. קראתי אותו 3 פעמים ביום שקיבלתי אותו ממנחם והוא כבר היה מתורגם למופת בראשי, אבל עבודה ופיינלס עיכבו אותי מעט – מנחם, מקווה שלא התייאשת ממני J. כבר בקריאה ראשונה הרגשתי שמשהו שונה בכתיבה של האקים, לפחות ביחס למאמרים הקודמים שתרגמתי עבור האתר. אני בן 30, ואני זוכר את האקים טוב מאוד, אבל בעיקר מנקודת מבט של ילד-מאוכזב-פרישה-של-מייקל, וכזה שמסתלבט על חבריו (הילדים, יש לומר) אוהדי יוסטון שפתאום נפלה לחיקם הזדמנות פז לעשות משהו בינתיים, עד שנתעורר מהסיוט.

 

אבל המאמר הזה עשה לי משהו. הקריאה של המקור לקחה לי יותר משעתיים בפעם הראשונה, ולא בגלל שהוא ארוך. פשוט משום שאחרי כל פסקה נדדתי בהכנעה (ובהתלהבות סמויה עצומה) ליוטיוב כדי לצפות באינספור סרטונים לכל מיני שחקנים שרופרנסו על ידי המחבר. וואו, איזו חוויה מענגת זו הייתה. שאק בשיאו, האקים מגדיר לי מחדש מה זה אומר לא לעשות צעדים, יואינג, רובינסון… וכמובן שכל סרטון כזה מושך אותך לעוד ועוד רשימות ופלייליסטים, עד שלפני שהספקת להגיד דיקמבה מוטומבו אתה מוצא את עצמך צופה בספייס ג'אם.

 

יש משהו באולג'ואן. משהו כובש בפשטותו, באותנטיות שלו. בחיי, הוא פשוט נשמע לי כזה בנאדם על הכיפק, שהייתי שמח אם מישהו היה עושה סרט על החיים שלו ועל איך הגיע לליגה. מעולם לא שמעתי על אף אחד שאמר משהו בגנותו, וכנראה שזה אומר הכל.

 

אז חודש שלם אני חושב על האקים וסמול בול. מעניין במיוחד להרהר במה שהוא כותב ביחס לסדרות של גמר המערב וגמר ה-NBA של השנה. צפיתי בכל 14 המשחקים ואני יכול לומר לכם שהשנים הבאות יהיו שנים שיקבעו (מלשון לקבע) הגדרות סמי-חדשות לחלק מהתפקידים של שחקן על מגרש הכדורסל. כבר בשנים האחרונות רואים את זה, עם כל מיני פוינט פורוורדים או פורזינגיסים שצצים להם. (אפרופו – אני מהמר שבנדר הוא באסט רציני). בהקשר הזה יהיה מעניין לראות את אנטוני דייויס לצד הילד  – אולי יש למולי תקווה אחרי הכל.

 

ובקיצור, (אתם בטוח) תיהנו!

 

***************************

גארי פייטון היה טיפוס קשוח בפוסט.

הסוניקס תמיד הקשו עלינו. זה היה גארי. פעם, אחרי ששיחקנו מולם, אני זוכר שניגשתי אל חברי לקבוצה מריו אלי. בדיוק סיימנו אימון, והייתי חייב לדעת מה הסיפור.

"תגיד, גארי חזק?" שאלתי אותו.

"לא ממש."

איך הגארד הקטן הזה עושה כל כך הרבה נזק בצבע?

עזבתי את מריו והמשכתי לכיוון קלייד דרקסלר.

"גארי חזק?"

"לא בדיוק."

"אז איך הוא תופס עליך עמדה כל כך עמוק בפוסט כל פעם?"

קלייד הזיז את ראשו מצד לצד.

"אני לא יודע, גבר. אני לא יודע."

מריו שמע אותנו מדברים והתקרב לעברנו.

"עם גארי, זה קשה להסביר."

אף אחד לא הצליח לענות לי על השאלה.

תמיד חשבתי על עצמי כעל גארד בגוף של BIG. אולי זו הסיבה שרחשתי כבוד כה רב לצורת המשחק של גארי. הוא אף פעם לא רצה להיות רק גארד – ואני אף פעם לא רציתי להיות סנטר טיפוסי.

 

 

לא ממש הייתה לי ברירה. אף אחד מעולם לא אמר לי איך סנטרים אמורים לשחק. עד גיל 18, כשהגעתי לאמריקה בפעם הראשונה, מעולם לא צפיתי במשחק NBA. אפילו לא אחד. כשהגעתי מניגריה לשחק כדורסל מכללות ביוסטון, לא ידעתי אפילו שם של שחקן NBA אחד. הפעם הראשונה שזרקתי כדורסל הייתה שנה לפני כן, בגיל 17. באותו זמן, עבודת הרגליים שלי הייתה כזו של שחקן כדורגל.

התחוור לי שהנאיביות שלי בנוגע לכדורסל עבדה דווקא לטובתי. הגישה שלי לכדורסל הייתה ללא קביעות מוקדמות. כשהמאמן שלי הורה לי לשחק בעמדת הסנטר, לא ידעתי למה הוא התכוון. יכולתי למנות את כל חמש העמדות, אולם לא יכולתי להסביר באמת את ההבדל בין סנטר וסמול פורוורד. בקיץ שקדם לשנתי הראשונה בקולג', המאמנים שלי היו צועקים עליי במהלך האימונים: "האקים, אתה משחק סנטר! תישאר ב-KEY!"

לא רציתי להישאר שם. עקבתי אחרי הגארדים והתמלאתי השראה מהיצירתיות שלהם.

ה-KEY היה משעמם.

 

רציתי לרקוד את דרכי לצבע, פנימה והחוצה ממנו, לאורך המגרש כולו. ראיתי את השליטה של הגארדים בכדור, וחשבתי לעצמי, "גם אני רוצה לעשות את הדברים האלה".

אז פיתחתי את משחק החוץ שלי. לא התמקדתי רק בחפירות של BIGS. עבדתי על הכדרור ועל ג'אמפים מחצי מרחק. התאמנתי על מסירות ושיפרתי את עבודת הרגליים שלי. אם השומר שלי היה איטי ממני, הייתי מושך אותו החוצה. כך השגתי זריקות מיד ריינג' קלות, או שפשוט הייתי עובר אותו בקרוס אובר ישר אל הטבעת. ואם השומר היה קטן יותר, הייתי תופס עליו עמדה מוקדם ופשוט משחק עליו בפוסט.

למדתי שכדורסל וכדורגל דומים לפחות בדבר אחד: אתה לוקח את מה שההגנה נותנת לך.

עד מהרה מאמנים הפסיקו לומר לי להישאר ב-KEY.

 

 

לפני שבועיים, צפיתי בווריירס וברוקטס בסיבוב הראשון של הפלייאוף במערב. היו אצלי כמה חברים, ובשלב כלשהו שוחחנו על אחת התמונות התלויות על הקיר בביתי.

זו תמונה שלי ושל שאק מגמר ה-NBA  בשנת 1995. היא פשוט מדהימה. שאק שומר עליי בפרימטר, ואני מכדרר. שנינו מחוץ לצבע, כמו שני פוינט גארדים. תמיד אהבתי את התמונה הזו – ולא רק משום שהיינו צעירים ובכושר הרבה יותר טוב. אני זוכר את הקהל מנתר ממקומו כשהייתי מקבל את הכדור.

"אז אתה בעצם אומר ששיחקת סמול בול!", אמר אחד החברים. כולם צחקו.

הזכרתי להם שלקחתי 143 זריקות לשלוש בכל הקריירה שלי. בסך הכל. (קלעתי 30 מהם, אם אתם סקרנים לדעת). מישהו שישב על הספה עשה חיקוי שלי זורק שלשה.

חבר נוסף התערב בשיחה: " אתה ושאק המצאתם את הסמול בול!"

עכשיו כל החדר היה תחת מתקפת צחוק בלתי נשלט.

מצחיקה ככל שהיא, אני חושב שהתמונה הזו אומרת המון על הדרך בה הליגה השתנתה. בזמני, התפקיד של ה-BIG היה די מוגדר מראש.

 

 

שאק היה פשוט חיה. אם אתה נותן לו לתפוס עמדה, זה היה סוף הסיפור. הייתי צועק לשופטים "שלוש שניות, שלוש שניות! הוא לא זז!". לעולם לא יהיה מישהו כמו שאק, עם שילוב כזה של גודל וכישרון.

דיקמבה היה הסנטר האידאלי, אבטיפוס של ה-BIG המסורתי. דיק הגן על האמצע, ונהגתי לצפות בווידאו כיצד הוא מייצר חסימות ב-HELPSIDE. הוא עשה אותי טוב יותר.

פטריק יואינג היה מהשחקנים הקשוחים ביותר בצבע. הוא היה מתזז אותך בפנים ובחוץ לאורך כל 48 הדקות. יש לי כבוד עצום כלפי פטריק.

דיויד רובינסון היה אחד הביגמנים הזריזים ביותר שאי פעם ראיתי. אני חושב על המילים קל תנועה. אני חושב על המילה מנתר. ביחס לגודלו, לדיויד היה ניתור מצוין. הוא היה כל כך זריז וגמיש, ועבד קשה מאוד.

יאו מינג הוא עוד שחקן פוסט מזן מיוחד. מעולם לא שיחקתי מולו, אבל הוא התאמן איתי ביוסטון. כשהוא התייצב לאימון הראשון שלו, הדבר הראשון שהוא עשה זה להראות לי את כל המהלכים שלי, אחד אחרי השני. הוא למד אותם. ליאו הייתה יד רכה ועבודת הרגליים שלו הייתה מהטובות שראיתי אצל ביגמן.

MJ לא היה BIG טיפוסי, אבל הוא היה EVERYTHING GUY. מייקל היה גאון ב LOW BLOCK. וזה נכון, הוא באמת קודם ניתר ואז החליט, כשהיה כבר באוויר. בכל פעם ששיחקנו מול הבולס, היינו מביאים עליו דאבל וטריפל טים בפוסט ברגע שהוא הוריד את הכדור לפרקט. מייקל לא מקבל מספיק הכרה על היכולת שהייתה לו למסור החוצה מהפוסט. יכולתם לדעת שמייקל הורג אותנו בפנים כשוויל פרדו ולוק לונגלי היו מתחילים לצבור נקודות.

ב-1995, היה זה מחזה נדיר לראות שני סנטרים על קשת השלוש באותו הזמן. היום, כדי לשרוד,BIGS  חייבים לדעת איך לשחק כמו גארדים.

לפעמים אנשים שואלים אותי, "האם העידן של ביגמנים דומיננטיים הסתיים?". הם תוהים האם הסמול בול יהפוך את ה-NBA לליגה של שוטינג גארדים. אבל אם אתם מסתכלים רק על צלפים כסטף וקליי, אתם מפספסים את מה שקורה מסביב. החברה האלה מיוחדים, אבל הם לא הנורמה. סמול בול אמנם הפך גארדים טיפוסיים לכוכבים, אבל כפי שאני רואה זאת הדבר החשוב ביותר שיצא ממנו הוא שהוא שחרר את ה-BIGS מהתפקידים המסורתיים שלהם. מעתה הם כבר אינם תקועים בצבע.

סמול בול לא יחסל את הביגמנים, אבל אולי הוא יעשה זאת לתפיסות שלנו בנוגע לעמדות השונות. כולם אוהבים להשוות בין תקופות, אך בהחלט ייתכן ש-BIGS כיום הנם שחקני אול-אראונד טובים יותר מאי פעם. רק תסתכלו על שחקנים כדריימונד גרין ולמרקוס אולדרידג' בפלייאוף השנה. אני נפעם לראות כיצד הם משחקים כגארדים וסנטרים באותו הזמן.

אני הייתי אוהב את ה-NBA  של היום. זה כמו אז, כשהייתי פרשמן בקולג' ולא ידעתי איך סנטר אמור להתנהג – אז פשוט העמדתי פנים שאני גארד. לא רציתי שתהיה לי עמדה כלל.

זה כמעט גורם לי לחשוב שהלוואי והייתי עדיין משחק היום. אני פשוט מרחם על מי שצריך לשמור על שחקן כמו דריימונד גרין. הוא מזכיר לי סוג של גארי פייטון רק בגובה "10'6. גם לאחר כל השנים הללו, עדיין לא הצלחתי להבין איך גארי הרג אותנו ככה. בעוד כמה שנים, כמה שחקנים מהסוג הזה עוד נראה? אני לא יודע, אבל אני אהיה כאן כדי לצפות.

 

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 39 תגובות

  1. נהדר.
    האמת כשדיברו על הסמול בול האקים ישר קפץ לי לראש,
    אם היה משחק עם קליי וקארי המרחבים שהוא היה מקבל היו גורמים לו לסיים משחקים עם סטטיסטיקות בלתי נתפסות לדעתי.

  2. תודה רבה על התרגום!
    אחד מגדולי סנטרים, אחד מגדולי שחקני ההגנה.

    מתוך סקרנות, בדקתי האם יש עוד שחקנים (חוץ מלברון השנה) שסיימו פיינלס עם 2.3, 2.6 בחטיפות וחסימות (2.3 או יותר בחטיפות או חסימות, 2.6 במדד השני)
    (הבדיקה כללה את כל הפיינלס מאז שנת 1974, אז התחילו לספור חטיפות וחסימות)

    לא להפתעתי, לאלאג'ואן יש סדרה עם 2.3 חטיפות, 3.2 חסימות (נגד הסלטיקס ב-86')

    כן להפתעתי, השחקן היחיד חוץ מ-2 ה-HOF (לברון ואלאג'ואן) שסיים סדרת פלייאוף עם 2.3+ , 2.6+ בחטיפות וחסימות הוא רוברט הורי ב-95' (3 חטיפות, 2.3 חסימות)

    1. הורי היה שחקן גדול ואותי זה לא מפתיע. האקים ב-86 מול הסלטיקס הטובה מכולן חובה לציין, אחרי שהדיח את השואו טיים של הלייקרס. תבינו כמה הוא היה גדול

  3. תודה על תרגום נהדר!
    האקים היה פורח בליגה של היום, היה מחסל כל מה שבא.
    הכדורסל בלי עמדות שהוא מדבר עליו זה בדיוק מה שקרלייל אמר שנה שעברה ששאלו אותו לאן הליגה תלך מכאן.
    קרל אנתוני טאונס הוא התגלמות של הביג החדש שיכול לעשות הכל ועדיין לטחון שחקנים בפוסט.

    1. אני לא צריך להגיב
      כי הכל כבר נכתב .
      אבל כיף לקרא את המילים שחשבתי עליהן .
      הבחור הזנ מאומן כל כך טוב וכל כך חכם
      טאונס. הכונה

      את חאכים היה כיף לראות משחק
      היום כיף לקרא תודה שיקה.

  4. מאמר מעולה! האקים הוא אחד האהובים עלי בכל הזמנים, הוא היה שם בדיוק כשהתחלתי במנהג הארור הזה של לקום באמצע הלילה כדי לראות משחק בצד השני של העולם. ואחת הסיבות העיקריות שזה הפך להרגל.

    רק שדריימונד גרין הוא שש פיט שבע בכלל. הוא בדיוק דוגמא הפוכה לביג מן שמשחק גארד או פורוורד, הוא פורוורד שיכול גם להיות גארד שפתאום משחק ביג.

  5. כמה קלאסה היה בבנאדם הזהעל המגרש ומחוצה לו.
    לראייה כמה הואגדול ומוערך זאת העובדה שכולם באים להתאמן אצלו, גארדים, סנטרים ומה שביניהם.

  6. מה שהם כתבו.
    ד"א, זה מראה שעבודת רגליים צריך להתחיל ללמוד מגיל צעיר בעוד שעבודת ידיים אפשר מגיל הרבה יותר מאוחר. יש הרבה סיפורים של כדורסלנים שנגעו בכדור לראשונה בגיל 15-17 (בעיקר שחקני פנים שמהם נדרשת פחות מיומנות שליטה בכדור וקליעה). בכדורגל הרבה יותר נדיר למצוא כזה סיפור.

  7. נהנתי לקרוא, כמה פירגון בשחקן שבאמת חייב להיכנס לרשימת 10 הגדולים אצל כולם. שיחק בתקופת הזהב של ה NBA שלדעתי מתחילה להראות ניצוצות של תחיה עם שני הגמרים האחרונים.

  8. נהנתי מאוד מקריאה, אך יש לי בקשה, אם ניתן יהיה לקבל גם את המקור בסוף, לאחר התרגום, למי מאיתנו שרוצה לתרגל גם שפה שניה (:
    אין לי ספק שהתרגום מצויין ועדיין מסקרן לדעת איך היה מטבע הלשון שתורגם..

  9. סוף סוף שומעים שחקן עבר שמפרגן לכדורסל העכשווי, זה נותן הצצה לאישיות שלו, בטח ביחס לכל אלה שמטנפים…

  10. רק עכשיו קראתי, תודה שייקה על התרגום!
    האקים השחקן האהוב עלי מכולם, משנת 84 עם תאומי המגדל. מי שראה אותו יודע שהוא היה יכול לשחק מעולה גם בסמול בול של היום.
    פשוט החבילה המושלמת. האמת שהשחקן שהיה מתאים עוד יותר הוא דיוויד רובינסון, הוא היה רץ את המגרש מצד לצד ממש כמו גארדן. תחשבו על ראסל ווסטברוק רק גדול.

  11. החלום היה אחד הגדולים שלמרות שנבחר ראשון בדראפט שבו היה מייקל שנבחר שלישי, אף לא רואה בבחירה של הרוקטס כטעות.
    אחד השחקנים השלמים והמגווונים והוורסטיליים ביותר וגם אחד המנהיגים והווינרים הגדולים. וגם אחד הצנועים.
    אצלי הוא ממוקם כשחקן הציר הרביעי בטיבו בכל הזמנים לאחר וילט, ראסל וכארים ולפני שאק, מוזס מלון, רובינסון, וולטן, ריד ות'רמונד.

  12. אם הענק, תרתי משמע, הזה כ"כ החזזיק מפייטון…

    מי שלא ראה את הכפפה משחק לא ראה עלוקה בהגנה (או Elite Defender אמיתי).
    אני עדיין לא מבין איך פייטון מדורג בחלק התחתון של הטופ 10 פוינט גארדים – אחרי יצור כמו נאש, ואפילו קיד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט