בס"ד
קרבות אויר/ יא"ק 3 – אסי שלם
אחרי שהחזרנו את המטאטא לארון, ננסה לנתח קרב שיהיה בתקווה מעט יותר רציני. הפעם עולים לצפון וננסה להסביר מדוע גם הפעם הקאבס אמורים לנצח(בסוויפ שלישי רצוף, מוזמנים לבדוק מתי זה קרה לאחרונה) את הראפטורים החביבים.
בסדרה האחרונה פגשנו בשני השחקנים הגבוהים של ההוקס שאינם שחקני פנים אמיתיים. הורפורד היה אמור להיות האתגר הגדול עבור ההגנה של הקאבס בגלל שת'ומפסון צוות על מילסאפ. אבל ההוקס בהשתוללות חסרת רסן(יסלחו לי מתלהבי השרודר למינהם) נותרו חסרי סיכוי מול הקאבס. במקום ללכת על המאצ' אפ הורפורד-לאב, הם הוציאו אותו החוצה וזרקו שלשות בלי סוף.
לראיה כמה הורפורד לא נוצל, נציץ בנתון הריבאונד התקפה שלו בסדרה כולה= 0.
אם אתם רוצים את הנוסחה לניצחון בסדרה אני אגלה לכם את התשובה: ניצחון במלחמת הכדורים החוזרים. קבוצה שמנצחת בריבאונד מנצחת במשחק.
בואו נבדוק את סדרות חצי הגמר באיזורים השונים:
מזרח:
מיאמי מפסידה לטורונטו בקרב צמוד. 3 ריבאונדים לטובת הצפון שמספיקים לניצחון בסדרה המרתקת הזו. מעניין האם במקרה שגבוה אחד מהשניים(ואלאנצ'ונאס או ווייטסייד) היה נשאר בריא האם זה היה מגדיל את הפער. אין ספק שביומבו היה הפקטור במשחק 7 שניצח את המשחק. גם פטרסון היה מצויין.
שימו לב לטבלה שהכנתי עבורכם:
השיוויון היה ברור לאורך הסדרה, וביומבו העניק את האפשרות לניצחון ע"י השגת כדורים נוספים ללאורי ודרוזן למרות אחוזי קליעה מזעזעים שלהם. מיאמי מנצחת בהפרש זעום בסך הכדורים החוזרים אבל מפסידה בגדול בריבאונד ההתקפה לביומבו ופטרסון.
בואו נלך לקאבס:
למרות שהקאבס ניצחו חלק, ההפרשים במשחקי הסדרה לא היו גדולים כלל. ופה קבור הכלב. למרות משחקים לא גדולים של הקאבס, רשת הביטחון שTT נותן ע"י השגת כדורים נוספים מבטיח ללברונים ניסיון זריקה נוסף לניצחון. כשאני זורק יותר אני גם אקלע יותר, לפחות מבחינת הסטטיסטיקה.
במערב גם ראינו שתי סדרות קרובות:
גולדן סטייט מנצחת בקרב הכדורים החוזרים בפער קטן מאוד. למרות הניצחון בסדרה הפערים בין הקבוצות היו ממש קטנים והניסיון והווינריות של גרין אייז הספיקה. הקבוצה נטולת סטף בחלק מהסדרה(שיחק רק 2 משחקים מתוך ה5) היא הקבוצה היחידה המעפילה לשלב הגמר המחוזי מבלי שניצחה בקרב הכדורים החוזרים בהתקפה אבל דווקא עם קארי, אחוזי הקליעה עולים כך שזה כנראה מבטל את שבירת הנוסחה הזמנית.
עד כמה פלאמלי הוא שחקן טוב וחשוב, תחליטו בעצמכם אחרי שתביטו בנתונים.
OKC נראתה אומללה במשחק הראשון(נשחטה 32 הפרש) ואולי הממוצעים התעוותו לעומת הסדרה שהלכה אליהם ובגדול. היכולת של אדאמס בכדורים החוזרים הפכה את איבאקה לצל חיוור היושב על הספסל במאני טיים כשהאחים לשפם('סטאש ברות'ר') אדאמס וקאנטר מפרקים לחתיכות את ההגנה של הספרס ומאפשרים לדוראנט ווסטברוק לקלוע שוב ושוב ממשחק ההתקפה של הספרס נותרה סיסמא בלבד. אפרופו כישלונות של פופ- זה אחד הגדולים שלו. מנחם כבר ציין שההתעקשות על דאנקן לעומת דיאו עלתה לו גם בירידה ברמת ההתקפה וגם בהפסד במלחמת הריבאונד.
ונחזור לקאבס שלנו.
האם הכדורסל שוב משתנה? האם הגבוהים החדשים- אלה שמנקים את הקרשים ומאפשרים הזדמנות נוספת יבטלו את ה'סמול בול' שהשתלט על הליגה?
ונשאל עוד- האם משחק הגב לסל הולך ונעלם? לא זוכר כמעט שחקני פנים מובהקים היודעים לעשות סל עם הגב דוגמת אל ג'פרסון. הגבוהים החדשים מנתרים לשמיים ומטווחים חזרה את הכדור להתקפה נוספת. כנראה שאנו צופים בעוד שלב באבולוציה של המשחק הנהדר הזה.
בסדרה הזו ללא ואלאנצ'ונאס(לפחות לפי המידע האחרון) העימות ביומבו-תומפסון כנראה ויקבע את גורל הסדרה. טורונטו עמוקה יותר מהאחרות במזרח וגם כשלאורי/ דרוזן גרועים הם מנפקים דקות טובות מהספסל. טרנס רוס הוא פקטור התקפי חשוב וגם קורי ג'וזף מצויין. אבל כל זה לא יספיק. במידה והלטבי יחזור אולי נראה משהו קצת שונה.
מה יהיה? לטעמי יסתיים בסוויפ צמוד. דבר והיפוכו אבל כשאתה מנצח 4 פעמים, גם אם זה בהפרשים קטנים זה נותן לך עוד כמה ימים לצפות בהנאה בגולדן סטייט מול OKC שידממו עד לגונג בקרב מהסרטים. מישהו מוכר פופקורן? לברון ביקש…
סתם ילד
17 מאי 2016 14:54:02מצוין.
אני מציע לך לבדוק גם את עניין איבודי הכדור כי גם הוא משחק תפקיד ביכולת ליצור יותר זריקות
מנחם לס
17 מאי 2016 16:44:48מצטרף! עוד מסטר פיס של אסי!
asi
17 מאי 2016 15:02:14תודה. יש המון נתונים, זה משהו ספציפי שרציתי להדגיש וגם חזר על עצמו בסדרות אחרות. אני אתייחס לזה בהמשך כי הקאבס אוהבים לרוץ וחלק מזה מגיע אחרי איבודי כדור של היריב
גיא
17 מאי 2016 15:19:42הם לא סתם אוהבים לרוץ בהתקפת המעבר –
יש להם יופי של תרגילים שמטרתם למצוא שחקן חופשי מה-3 כחלק מהתקפת המעבר.
צביקה
17 מאי 2016 15:17:19אני בלילות האלו ישן. קם בשש. אם יש מותחן והארכה אז סבבה, אני מצטרף. אם נגמר בלי דרמה, מציץ בתקציר ובדיווחים והולך לעבודה. לעומת זאת בסדרה במערב לא כדאי להפסיד אפילו דקה.
גיא
17 מאי 2016 15:18:08יופי של פוסט!
נקודה מעניינת בקשר למשחק עם הגב לסל –
קליבלנד בחודש וחצי האחרונים שינתה סגנון משחקה, בכך שהיא דוחפת המון את הכדור ללאב או ללברון כשהם עם הגב לסל.
(לברון בעיקר בהיי פוסט, לאב גם בהיי פוסט, וגם בלואו פוסט)
עד עכשיו בפלייאוף, היעילות שלהם (בעיקר של לאב) במשחק עם הגב לסל הייתה נמוכה,
(הרבה בגלל שהקבוצה שיחקה נגד 2 מתמודדות שחזקות מאוד בהגנה על הצבע)
אבל הכנסת הכדור ללברון ולאב, במשחק הפוסט, שיפרה מהותית את הנעת הכדור בהתקפת חצי מגרש (להבדיל מה-"כדרור, כדרור, כדרור, פול אפ ג'אמפר ששובר את הטבעת" של לברון), ויש לה חלק משמעותי בכמות הגדולה של המבטים החופשיים מה-3 שיש לשאר שחקני הקבוצה.
(וזה בניגוד לדעה הרווחת שקליבלנד זה רק חדירה והוצאת כדור לקלעים)
עידו גילרי
17 מאי 2016 15:45:21גיא צר לי לאכזב אבל זה מיתוס שנועד להראות איך לו שינה דברים כשבעצם מה שהשתנה הוא בעיקר מצב הרוח של הקבוצה.
באופן כללי הנה כמות המבטים בשלוש התקופות הרלבנטיות.
קליבלנד בפוסט,
תקופת בלאט: 19.1 כדורים למשחק (3.7 לברון 5.6 לאב)
תקופת לו (עונה סדירה): 15.3 כדורים למשחק (3.2 לברון, 2.8 לאב).
פלייאוף : 12 כדורים למשחק (רק OKC והקליפרס עם פחות) (2.6 לברון, 2.8 לאב).
קליבלנד בהייי פוסט:
תקופת בלאט: 14.4 כדורים למשחק (2.9 לברון, 3.8 לאב)
תקופת לו עונה סדירה: 15.6 כדורים למשחק (4.2 לברון, 3.5 לאב)
פלייאוף: 12.5 כדורים למשחק (3.9 לברון, 2.8 לאב).
גיא
17 מאי 2016 16:24:32מה שחסר בנתונים הם המקרים שלברון/לאב מקבל את הכדור מחוץ לטווח 12 פיט, ונכנס בכדרור לצבע עם הגב לסל.
זה לא סתם שהקבוצה זורקת 28 פעמים במשחק 'קאצ' אנד שוט', 25 מתוכם ל-3, וקולעת אותם ב-71.9% אפקטיבי.
(עלייה של 12% בכמות ה-'קאצ' אנד שוט')
עידו גילרי
17 מאי 2016 18:10:49אני חושב שרוב הפוזשנים האלה נכנסים במה שכתבתי בהיי פוסט. מעבר לכך מדובר במעט מקרים . מה שכן כשלברון מוסר משם זו ממש אמנות.
ההתקפה של קליבלנד היא מאד סטטית והנעת הכדור היא בעיקר סביב הקשת. אין ספק שהם עושים זאת באפקטיביות מרשימה אבל המהלך העיקרי ממנו נולדות הזריקות הוא החסימות הגבוהות בהן חוסם מחליק הצידה לזריקה פתוחה.
בסדרה מול אטלנטה זה היה הנשק האולטמיטבי. גם בודנהולצר וגם מילסאפ התייחסו לזה אחרי הסדרה ואמרו שזו הייתה הבחירה שלהם לתקוף את השחקן עם הכדור ולקוות שהם לא יפגעו. הם ממשיכים עד היום לחכות להחטאות.
מתן גילור
17 מאי 2016 16:52:22צריך לקחת בחשבון שרוב תקופת בלאט אין קיירי ובתקופת לו יש קיירי. זו השפעה מהותית על הנתונים.
השאלה היא מה קורה בהינתן קיירי. נניח לעומת העונה הסדירה הקודמת.
עידו גילרי
17 מאי 2016 17:50:44נקודה טובה. צריך אבל לזכור שגם בשנה שעברה לקח להם זמן להתאפס על סגנון המשחק שלהם. ניקח אז את התקופה שאחרי האולסטאר בעונה שעברה:
בפוסט: 18.6 כדורים למשחק (1.6 לברון, 3.1 לאב, וחשוב לציין שמוזגוב קיבל 7 כדורים למשחק)
היי פוסט: 10.6 כדורים למשחק (2.1 לברון, 2.7 לאב).
בהחלט היה הבדל בסגנון המשחק אבל היה גם הרבה יותר משמעות למשחק הפיק אנד רול במיוחד עם מוזגוב.
עידו גילרי
17 מאי 2016 18:04:40מה שכן מאז שקיירי חזר העונה לאב ולברון לא קיבלו הרבה פחות כדורים בעמדות הנ"ל בהשוואה לתקופת לו או לפלייאוף:
היי פוסט – לאב 3.2 כדורים למשחק, לברון 3.0 כדורים למשחק
פוסט – לאב 3.8 כדורים, לברון 2.9 כדורים למשחק.
בקיצור זו בגדול עדיין פיקציה שמנסים למכור לנו.
asi
17 מאי 2016 15:47:47מצטרף לעידו, מה גם שצמד הגבוהים tt ופריי לא פחות קטלני מלאב בכל קונסטלציה ושומר טוב הרבה יותר
מנחם לס
17 מאי 2016 16:49:14הצמד ה-ר-ב-ה פחות קטלני מלאב. אני כבר מנבא שלאב יהיה מצויין בגמר ה-NBA (אפילו שעדיין יש לנצח את טורונטו).
הבעייה היא שאין היום שחקנים היודעים לשחק עם הגב לסל שהם גם גדולים, כאולג'ואן, מוזס מלון, קרים, קווין מקהייל, וכל האחרים.
אולי זה יצא "מהמודה", אבל יום אחד – עוד בחיי – זה יחזור.
מנחם לס
17 מאי 2016 16:49:47וכמובן שאקיל
captain beefheart
17 מאי 2016 16:47:26ה"משחק עם הגב לסל" = אופנת שנות התשעים כשפרחו הסנטרים. זה היה יעיל מאוד אבל לא יפה לעין ובשלב מסויים כבר מעיק. 250 ק"ג אתלטים עומד באיזור הצבע, מכדרר ובאמצעות המסה שלו מתקרב לאט לסל עם הגב כמובן. ואז, באקט הכי צפוי מראש, סיבוב קטן והנחת כדור ברשת. כולם עומדים מסביב ומסתכלים ויודעים בדיוק מה יקרה. שדח"ז שנמשך למעלה מעשר שנים.
לגוש הבשר קראו בד"כ שאקיל או פטריק.
היחיד שעשה את זה יפה ומהחלומות היה האקים עם ה"שייק".
avri
17 מאי 2016 16:49:43"העימות ביומבו-תומפסון כנראה ויקבע את גורל הסדרה."
כל כך התאהבת בניתוח של עצמך שקצת איבדת פרופורציות ויצא לך המשפט ההזוי הזה.
asi
17 מאי 2016 18:07:07למה הזוי. הגורל קבע שהקאבס יעלו, השאלה בכמה משחקים. לאורי ודהרוזן זה נתון קבוע, המשתנה היחיד יהיה מי ינצח בקרב הריבאונד שבדרך כלל מכריע סדרות. תבדוק ותראה שבסך הכל מי שתנצח בכדורים החןזרים ב90% תיקח את הסדרה.
עידו גילרי
17 מאי 2016 18:12:57צריך להיזהר עם זה אסי. בדרך כלל הקבוצה שקולעת באחוזים טובים יותר תנצח. אחת מהתוצאות של קליעה טובה יותר זה פחות ריבאונדים להגנה של הקבוצה השנייה.
מה שצריך להסתכל עליו הוא אחוזי הריבאונדים בכל צד. אני לא בטוח שבמקרה הזה נראה קורלציה כל כך ברורה.
הגיון בריא
17 מאי 2016 16:49:47פשוט טור נפלא
Berch
17 מאי 2016 17:19:05טור מעולה.
אמנם עם סטטיסטיקות קל לשחק בדיעבד, וכשיש נתון שלא מתאים לתיאוריה הצלחת לטאטא אותו בעזרת יכולת הקליעה של קארי 🙂
בכל זאת נראה שנגעת בנקודה מעניינת….
איתי
17 מאי 2016 17:59:28דווין וויד שחקן פוסט אפ אחד הטובים בעולם
יש מעט מאוד כמוהו היום.
לשחקנים גבוהים אין את הזמן היום להקפיץ יותר מפעם אחת פעמיים מקסימום – אחרת מגיעה חטיפה או דאבל אפ – ולכן המאמנים מקפידים על הוצאת כדור מהירה וקריאת מצבים – מי פנוי לשלוש באזור החלש.
למרות הכל מכים מאוד עם מנחם – ביום שיגיע שחקן פוסט אמיתי שיהיה לו יתרון גובה ופיזיות – יוכל לבצע פוסט אפ איכותי ומשפיע על המשחק.
הבעיה שאין כאלה היום. תנו לי 2.15 עם מסה
Yavor
17 מאי 2016 18:05:21הבחור ליטאי, לא לטבי (JV).
ובקשר לכתוב, זה נראה קצת מאולץ, כשפעם מה שחשוב אלו הריבאונדים הכלליים, פעם אלו הריבאונדים ההתקפיים, ופעם מה שחשוב זה בכלל סטף קארי. מצטער, לא השתכנעתי.
אני כן חושב שנגעת פה בנקודה חשובה של הפוסט אפ של לברון ולאב, שהוא נשק התקפי מצוין לא בגלל היעילות של שניהם, אלא בגלל שזה מכווץ את ההגנה, ואז שניהם יודעים למסור מצוין החוצה לשלשה או התחלה של הנעת כדור בה ההגנה רודפת אחרי האקסטרה פאס (כמו הספרס בזמנו), ומשם שלשה או חדירה אחרי שהרבה ידיים נגעו בכדור. וזו אולי הנקודה החשובה: הפוסט אפים הללו מייצרים התקפה שמחה בה כולם שותפים ונוגעים בכדור (ובעקבותיה אולי חדר הלבשה שמח יותר? נשמע מוכר?), בנוסף כמובן למבטים פנויים ולכן לקליעה באחוזים גבוהים.
מה הפיתרון? צריך לנסות לחשוף את הבלוף. יותר מדי הגנות נכנסות למוד היסטריה כשיש שחקן עם הגב לסל שמתחיל לחפור פנימה. מעטים המקרים שההגנה נותנת פשוט לשחקן לנסות את מזלו ולראות אם הוא קולע את האחד-על-אחד הזה. לטעמי, וכמו שכבר הזכירו פה, מעטים היום השחקנים שזו המומחיות שלהם ויכולים לטגן אותך למטה, כמו יואינג בזמנו או להבדיל, בראד ליף. נכון שלברון הוא (כנראה) אחד כזה, אבל לאב לא הרוויח עדיין את הזכות שההגנות יתכווצו לעברו כשהוא בפוסט, אפילו עד רמת הדאבל טים לעיתים, ויגרמו לשלשה פנויה או רוטציה מהירה של הכדור עד חדירה של קיירי/האליהופ של תומפסון/שלשה של ג'יי אר. האמת – שגם מול לברון לא הייתי ממהר לעזור, ובכך הייתי חוזר למצב הידוע של שנה שעברה (וגם של דוק ריברס מול קובי והלייקרס בגמר), של לתת ללברון לנסות לנצח לבד.
עידו גילרי
17 מאי 2016 18:15:49הפוסט-אפים האלה כמעט ולא קורים.
Yavor
17 מאי 2016 18:28:44בטח שקורים. זה מה שמתניע את ההתקפה של הקאבס. עושים בידוד לאחד משניהם והוא מתחיל לחפור עד שבאה העזרה והרוטציה מתחילה. יש כמובן מקרים שזה מתחיל בפיק אנד רול, אבל ממה שראיתי הרבה פעמים הם מבודדים את לברון או לאב בפוסט.
עידו גילרי
17 מאי 2016 18:32:36תסתכל על המספרים שהבאתי למעלה. זה קורה מעט מאד פעמים במשחק.
Yavor
17 מאי 2016 20:58:46אז אולי ההגדרה שלי ושלהם למהלך פוסט אינה זהה. בכל מקרה, מספיקה ה"חצי עזרה", או הלפ אנד ריקאבר, כדי "להתניע" את הנעת הכדור בהתקפת הקאבס. צריך פשוט להימנע מזה
asi
17 מאי 2016 18:08:56אגב זו טקטיקה שפופ עשה מול ההיט בגמר, יחד עם לתת ללברון להשליך שלשות. רק שהיה לו את קאוואי לאונרד
מתן גילור
17 מאי 2016 18:45:40וכפי שכתבתי לך בעבר זה ממש לא עזר לו כשלברון קלע את השלשות שלו בלמעלה מ-50%. ההימור הזה נכשל וספרס ניצחו את הגמר למרות ההימור הזה ולא בגללו.
דווקא היום, כשלברון בכושר קליעה מזוויע, זה יכול להיות יעיל בהרבה.