היום התאפיין בשחיטה של אוקלהומה ע"י הספרס. איך הת'אנדר יכולים להראות משחק תחרותי לקראת המשך הסדרה?

סן אנטוניו-אוקלהומה סיטי

סן אנטוניו: הספרס שיחקו כדורסל בדרך שהמשחק צריך להיות משוחק. הם סיימו עם 39 אסיסטים ומשחק של יותר מ-60% מהשדה, 60% מהשלוש ויותר מ-70% מהעונשין. זה בלט כבר מהרבע הראשון המושלם שלהם, שבו הם קלעו 43 נקודות ב-82% מהשדה. איך הם עשו את זה?

הדבר הבולט ביותר בהתקפה של הספרס, בעיקר ברבע הראשון, היה היציאה מהצבע. ההתבססות הכמעט מוחלטת של אולדריג' ולנארד על המיד-ריינג' והשלשות של הגארדים הכריחו את ההגנה של אוקלהומה לצאת ומנעו מהת'אנדר לשחק את ההגנה הרגילה שלהם, שמבוססת על השילוב החזק של סרג' איבאקה וסטיבן אדאמס, שומרים שמצטיינים בעיקר מתחת לסל. זה היה מהלך מבריק שנראה גם בהמשך מצד הספרס. לת'אנדר פשוט אין תשובה לזה עם ההגנה החלשה של שחקני החוץ שלה (בעיקר זאת של ווסטברוק ודוראנט).

זה הוביל את הספרס לעבור להתקפה שמתבססת על הנעת כדור (הסגנון הקלאסי של סן אנטוניו) והקבוצה סיימה את המשחק עם כמות עצומה של אסיסטים לצד אסיסטים שבאו כתוצאה מחסימה (13) ויתרון משמעותי בכמות המסירות (328 לעומת 255 של הת'אנדר). ככה משחקים משחק קבוצתי, וכשטוני פארקר מנהיג עם 12 אסיסטים, קשה מאוד לעצור את המכונה של פופוביץ'.

אבל זה לא הדבר היחיד שהספרס עשו כמו שצריך. דבר חשוב נוסף, שיהיה משמעותי במשחקים באוקלהומה סיטי, הוא הגנה. אחד הדברים הבולטים היה השמירה של לנארד על ווסטברוק. ראסל סיים עם 1 מ-7 מהשדה כשלנארד שמר עליו (5 מ-19 סה"כ), מה שהראה, שוב, כי מול שחקן שמתבסס על כוח מתפרץ בלבד שומר גדול יעשה את העבודה כמו שצריך.

לצד זה פופוביץ' ניצל את הקשיים של דוראנט מול שומר נמוך ממנו והציב עליו את דני גרין. דוראנט לא הצליח להשתמש ביתרון הגובה וגרין חסם אותו מספר פעמים. בשביל להתחיל לנצח, או לפחות לא להפסיד ב-32 הפרש (לא היה חסר הרבה כדי שהמשחק הזה היה מסתיים ב-50), דוראנט צריך להשתמש באינצ'ים העודפים ולהכנס לצבע יותר מ-6 פעמים (למרות שקלע רק 2 מתוכן). סן אנטוניו הראתה נכונות להחליף עליו שומר בעת הצורך וראינו גם 3 פוזישנים שבמסגרתם הוא נאבק בלנארד, וסיים עם 0 מ-3.

אוקלהומה סיטי: יש לת'אנדר המון על מה לעבוד, כי כמו שזה נראה כרגע הסדרה הזאת נגמרת בסוויפ לספרס. הדבר הבולט ביותר הוא ההגנה. קבוצה לא יכולה לספוג 124 נקודות במשחק פלייאוף. בשביל לעשות זאת, אוקלהומה צריכה לנסות ולהציב את השומר האישי הכי טוב שלה (רנדי פוי/אנדרה רוברסון) על טוני פארקר ובהרכבים מסויימים לתת לשניהם לשחק כדי שאחד ישמור על מוביל הכדור השני, במידה וג'ינובילי/מילס משחקים ליד הצרפתי. הם יקשו משמעותית על הקבוצצה לשחק את המשחק הדינמי ומלא התנועה שלה.

פתרון אחר הוא לנסות לעבור לשמירה אזורית שתחסוך אנרגיה מסויימת מהשחקנים של אוקלהומה (לא יהיו חייבים לרוץ כל כך הרבה אחרי השחקנים עליהם שומרים). הפתרון הזה פחות אפקטיבי, כי סן אנטוניו יכולה פשוט להפציץ מבחוץ (או להעלות את דיאו שיכריח את אדאמס לצאת מהצבע ולהרוס את השמירה) ולחסל את השמירה האזורית.

בהנחה שאוקלהומה מצליחה, איכשהו, להאט את מובילי הכדור של הספרס ואת המשחק הקבוצתי שלה, עדיין יש בעיה בהתקפה. אין מצב ששחקנים כמו דוראנט ו-ווסטברוק, שבעונה הסדירה קלעו ביחד 51.7 נק' ב-48% מהשדה, יסיימו משחק עם 30 נקודות ב-11 מ-34 (32%). הת'אנדר צריכה לראות מהם יותר, ובשביל זה יש לה מספר אפשרויות:

האופציה הראשונה היא העלאת רנדי פוי כסמול פורוורד לצד רוברסון והעברת דוראנט לעמדת הפאוור פורוורד. אז הוא ישחק יותר קרוב לסל ויהיה לו יותר נוח להכנס פנימה ולקלוע על גרין. ההעלאה של דוראנט כפאוור פורוורד תיצור חמישייה עם 3 איומים משמעותיים מבחוץ מה שיתן את המרווח שווסטברוק צריך בשביל לנצל את יתרון המהירות שלו על לנארד ולקלוע בקלות. הרכב כזה יוכל לספק יותר משני הכוכבים של הת'אנדר ומאוד יכול להיות שנראה את דונובן משתמש בו במשחק 2, למרות שהוא משאיר את איבאקה על הספסל.

אופציה שנייה היא לעבור למשחק מיושן יחסית. ווסטברוק על הספסל ועל המגרש פיין, רוברסון, דוראנט, איבאקה וקנטר. החמישייה הזאת תתבסס על הכנסת כדורים לקנטר לצבע והתבססות כמעט מוחלט על הענק הטורקי, למרות שיהיה לו קשה (היום היה חלש עם 3 מ-7 מהשדה) מול עוגן הגנתי בסדר הגודל של דאנקן. התקפה כזאת תאט את הקצב, מה שאולי הוא הדבר הטוב עבור אוקלהומה סיטי. בכל מקרה, קשה לראות אותם מנצחים את הסדרה אחרי תצוגת התכלית של סן אנטוניו.