עכשיו שאר קבוצות הליגה נכנסו לפלייאוף וגם להן יש הרבה ללמוד מהמשחקים הראשונים שלהן בפוסט סיזן.

*

קליבלנד-דטרויט

קליבלנד: ההתקפה של קליבלנד נראתה מאוד תקועה כבר מההתחלה והתבססה על בידודים (למשל, 49 מ-53 הנקודות של הקאבלירס במחצית הראשונה באו מידי לברון, לאב, אירווינג וסמית'). הביג 3 מאוהיו זרקו ללא הפסקה, כל קשר בינם לבין משחק קבוצתי נראה מקרי בהחלט והם נשחקו (שיחקו 37, 38 ו-41 דקות במשחק הראשון של הפלייאוף, מה שיעייף). לזכותו של לו שווה להזכיר את ההצבה של לברון על מרקוס מוריס שניטרלה את מוריס במשך כל המחצית השנייה.

לפרקים, למרות פער האיכות העצומים לטובתם, נראה שהמשחק המזרחי הקשוח הוא יותר מדי עבור קליבלנד. בהגנה בכלל היה להם יום שחור, כששאמפרט המשיך בדעיכה שלו מפיטורי בלאט ולא הצליח לעצור את רג'י. אחד הפתרונות לעצירת הרכז שבנה את המשחק הקבוצתי האיכותי של דטרויט אמש הוא הצבת מת'יו דוולדובה עליו במשך רוב המשחק. דוולדובה היה אחד הטובים על המגרש ומירר את חייו של ג'קסון. יכול להיות שקו אחורי שלו ושל אירווינג ביחד הוא מה שצריך בשביל משחקים יותר חד צדדים לטובת קליבלנד, אבל פערי האיכות כשלעצמם יכולים לעשות את ההבדל במקרה הזה.

דטרויט:הפיסטונס נראו קשוחים בתחילת המשחק והתעלו בפלייאוף בניגוד למצופה מקבוצה צעירה, הרבה בזכות עבודה מעולה של סטן ואן גנדי טקטית ומנטלית. המשחק ההתקפי של הפיסטונס זרם לחלוטין לאורך שלושת הרבעים הראשונים, למרות פתיחה חלשה של דרומונד, כשההתקפה הקבוצתית של הפיסטונס הייתה מעולה. הם קלעו ב-51% מהשדה (51.7% מהשלוש), כש-24 מהסלים (64.8%) באים מאסיסטים. זה בא לידי ביטוי במשחק מעולה של קלדוול פופ ומוריס, שוטרים שמתקשים ליצור לעצמם מצבי זריקה.

למרות זאת הגנת המעבר של הפיסטונס הייתה נוראית (קליבלנד קלעו 19 נקודות מאיבודים לעומת 2 של הפיסטונס) וניכרה השפעה מסויימת של הלחץ על דטרויט, בעיקר במאני טיים (בכל זאת, משחק ראשון בפלייאוף של כולם מלבד ג'קסון ועוד בחוץ). כשהטריו של לאב-לברון-אירווינג נותן משחק כל כך טוב קשה מאוד לעצור אותם. לכן הפיסטונס לא צריכים להתייאש יותר מדי מההפסד, ולהמשיך ככה. זה יכול להביא להם ניצחון בקליבלנד במשחק הבא, ביום טוב יותר של האריס ודרומונד ועם כמה שריקות שהולכות לכיוון שלהם.

מיאמי-שרלוט

מיאמי: ההיט הראו דומיננטיות מרשימה על הפרקט והשילוב בין ההגנה לריווח היעיל של המגרש, שהביא את וויטסייד למשחק פנטסטי, היו מעולים. הקשיחות של ההיט הייתה יותר מדי עבור השוטרים של שרלוט וההורנטס לא הצליחו לייצר משחק קבוצתי (11 אסיסטים ב-48 דקות). ג'ו ג'ונסון, דווין וויד וג'אסטיס ווינסלו, אלוף המכללות למי ששכח, הראו את החשיבות של ניסיון עם הגנה טובה והתקפה יעילה, אבל מעל כולם בלט לואל דנג. אם דנג ימשיך לשחק בכושר הזה כל הסיבוב הראשון, הדרך של מיאמי לשני אף פעם לא הייתה קצרה יותר. הם נתנו משחק מושלם.

שרלוט: אם למיאמי הכל עבד כמו שצריך, אצל ההורנטס זה היה הפוך. ההתקפה הייתה נוראית, ההרכבים הנמוכים לא החזיקו בפלייאוף וההגנה לא הייתה קיימת (ספגו 123 נקודות ב-57.6% מהשדה). אם שרלוט תעלה שוב עם מרווין וויליאמס כסטרץ' 4 וקודי זלר כסטרץ' 5 יהיה לה קשה מאוד ולכן הפתרון הוא לנסות לשלב את אל ג'פרסון (אחת נקודות האור היחידות) וקודי זלר בחמישייה. הם יעסיקו את וויטסייד בצבע, ויוכלו לתת לשרלוט שיוויון שם (ללא הפקרות הגנתית בדומה לשילוב של קמינסקי וג'פרסון)-ההורנטס לקחו 14 ריבאונדים וקלעו 20 נקודות פחות ממיאמי באזור זה.

זאת האפשרות הטובה ביותר של ההורנטס. נכון שהיה פיק ברכיים מסויים וזה טבעי, אבל משחקים כאלו לא אמורים להסתיים ב-34 הפרש. החמישיות הנוראיות (הגנתית) שקליפורד העלה לא צריכות לחזור על עצמן במשחקים הבאים וסביר שנראה אפשרויות סבירות יותר (שילוב של וויליאמס, זלר וג'פרסון למשל). המחסור בשומרים מצטיינים הולך לפגוע מאוד בצרעות בהמשך הסדרה שלא נראה ארוך במיוחד אם קליפורד לא יעשה שינויים.

סן אנטוניו-ממפיס

סן אנטוניו: אל תתנו לתוצאה לבלבל אתכם. המחצית הראשונה הייתה צמודה ובהנהגת וינס קרטר הבלתי נגמר ממפיס פיגרו 37-39, 2:45 דקות לסיום. אז הקבוצה של פופ נכנסה למצב פלייאוף וריצת 0-9 שלה סיימה את המחצית. החמישייה של הספרס שכללה את פארקר, ג'ינובילי, לאונרד, אולדריג' ודאנקן הייתה יותר מדי עבור הדובים, וברבע השלישי, כשמילס ו-ווסט עלו במקום פארקר ואולדריג', ההפרש רק גדל. הספרס החזירה את ההרתעה הגנתית שלה במהלך הרבע המצויין ונראה שהגריזליס איבדו את ההתלהבות שלה מתחילת המשחק. למרות משחק חלש סטטיסטית, ג'ינובילי עשה עבודה מעולה על הפרקט (ייתכן שבפלייאוף האחרון שלו) והיה טוב בהרבה מדני גרין החלש הערב.

סן אנטוניו ניצלה את הגארבג' טיים בשביל לנסות להכניס עוד שחקנים לאותו מצב פלייאוף. השילוב של בוריס דיאו וקווין מרטין נראה טוב מאוד והספרס הולכים להשתמש בזה בעתיד. מארינוביץ', הנשק הסודי של הפלאח, הראה דומיננטיות מתחת לסל, והדקות של כל המחליפים הערב יתגמלו מאוד את הספרס בעתיד.

ממפיס: לגריזליס במצבה הנוכחי והפצוע אין יותר מדי כלים שנועדו למתוח את הספרס לסדרה ארוכה. את הכלים שכן יש להם, דייב ירגר השאיר על הספסל. מסיבה כלשהי טוני אלן ולאנס סטפנסון, שני קוואי קילרס בפוטנציה, לא זכו ליותר מדי קרדיט ומקומם נלקח ע"י מאט בארנס האנמי. אחד מהם היה צריך לפתוח לצד וינס קרטר המצויין ולקבל שמירה על כוכב סן אנטוניו כבר מהרגע הראשון.

בנוסף, הגריזליס צריכה הרבה יותר מזאק רנדולף. בהעדרם של קונלי וגאסול הוא הכוכב הראשי של הקבוצה וככזה זי-בו לא יכול לתת 3 מ-13 מהשדה (והגנה כל כך חלשה על אולדריג'). אפילו אם יתן את רמתו בעונה הסדירה (15.3 נק' ו-7.8 ריב' במשחק) ולא מעבר, זה יעשה הבדל מסויים לטובת הדובים. עדיין לא קיים סיכוי שקבוצה שעולה בחמישייה עם ג'ורדן פארמר תדיח את הספרס, אבל עם רנדולף טוב יותר וסטפנסון/אלן בחמישייה ממפיס יוכלו לתת קרב הוגן, ולא רק ל-21 דקות.

לוס אנג'לס (קליפרס)-פורטלנד

קליפרס: הדבר החשוב ביותר מבחינת הקליפרס הוא הכושר המעולה של בלייק גריפין. גריפין חזר לעצמו עם 19 נקודות, 10 ריבאונדים ו-6 אסיסטים ונראה כמו השחקן מלפני הפציעה. הוא היה סימן השאלה הגדול ביותר של הקליפרס בפתיחת הפלייאוף ועכשיו הם קיבלו תשובה מוחצת, שלפורטלנד אין איך להתמודד עמה. כריס פול היה פנטסטי, מבאה א מוטה עשה עבודה טובה בהגנה כמו תמיד, ההתקפה זרמה וככה אין לפורטלנד יותר מדי סיכוי. הם היו צריכים כמה דקות להכנס לקצב של פלייאוף בתחילת המשחק, אבל עכשיו הם ב-"Beast Mode" (מצב חייתי) וקשה מאוד לעצור אותם.

פורטלנד: מבחינת פורטלנד, הדבר החשוב ביותר הוא לעצור את כריס פול. פול הוא המוח והלב של הקליפרס ונתן אתמול משחק מעולה. הכל עבר דרכו בהתקפה-11 אסיסטים, עוד אחד לזריקה שהפכה לזריקות עונשין ועוד 15 אסיסטים פוטנציאליים (שהיו נחשבים אם הזריקות היו נקלעות). האפשרות הטובה ביותר של הטרייל בלייזרס נשארה לילארד שיצטרך להעלות את הרמה בהגנה בשביל לאזן את אחד הרכזים הטובים בליגה. לידו גם מקולום, חברו לקו האחורי, צריך להתאפס ולסיים משחקים באחוזים גבוהים יותר מ-3 מ-11 מהשדה.

בהנחה שלילארד שומר על פול, השאלה היחידה שנשארה היא מי שומר על גריפין. המשימה הזאת צריכה להיות של אל-פארוק אמינו, הסטופר ההגנתי שנמוך ב-2 ס"מ מגריפין, אבל האפשרות הטובה ביותר (עדיף בעשרות מונים על הרקלס ופלאמלי בהגנה). כשפול וגריפין לא אפקטיביים לא יהיה יותר מדי קשה לעצור את הקליפרס ולכן סטוטס צריך להקדיש לכך את שומריו הטובים ביותר. ההתקפה של הבלייזרס הייתה בסדר, אבל מקולום ופלאמלי צריכים לחזור לעצמם כדי להשאיר לבלייזרס סיכוי לסיבוב הבא.