כדורי הזפת של ניו אורלינס – עוד יומן פליקנס מזופק- מולי

לוגו של הניו אורלינס פליקנס

האסון הסביבתי הגדול ביותר בהיסטוריה החל במפרץ מקסיקו שניו אורלינס שוכנת על חופו ב-20 באפריל 2010.

סיבת האסון שנמשך חודשיים הייתה דליפת נפט מסיבית כתוצאה מהתפרצות באר נפט תת-מימית באזור, ודליפה זו נחשבת לאסון הסביבתי הגדול ביותר בהיסטוריה.

כתם הנפט כיסה שטח בין 6,500 קילומטרים רבועים ל-180,000 קמ"ר (שטחה של מדינת ישראל, דעו לכם, הוא כ- 22,000 קילומטרים רבועים) וכמות הנפט שנשפכה לים מוערכת ב-780 מיליון ליטר.

הדליפה גרמה לאסון סביבתי שפגע בתעשיית הדיג במפרץ מקסיקו, ובתעשיית התיירות בחופי מפרץ מקסיקו, ובבתי הגידול של מיני עופות רבים. נפגעו בעיקר בעלי חיים ימיים כדוגמת לוויתנים, דולפינים, דגים, סרטנים ועופות דוגמת שקנאים. כדורי זפת המשיכו להתגלות בחופים אפילו ארבע שנים אחרי שהדליפה נעצרה.

פליקן מכוסה זפת במפרץ ניו מקסיקו מאתר וויקיפדיה
בתחילת העונה, במיוחד לאור הציפיות הגבובות שהיו מהם, נראה היה שהפליקנס נתקלו באסון סביבתי. כל פציעה אפשרית ארעה, כל שיבוש אכן השתבש, צוות האימון התאמן בלהרוס, וצוות ההנהלה בחר להעיף את מי שהחזיק את צינור הנשימה היחיד (איש סמית למשל).

אך הזמן עבר וחודש ינואר דווקא הסתיים בנימה אופטימית, בתקווה שמי יודע, אולי הפלייאוף אכן יגיע… במשחק הראשון שיומן זה סוקר, הפליקנס עלו לא רק ללא גורדון אלא גם ללא דייוויס שסבל מהשלכות זעזוע המוח וללא טייריק שהברך נטרלה אותו. למרות זאת, בשל הצטיינות של ריאן אנדרסון, ג'רו הולידיי  וברייס דז'אן ג'ונס (הרוקי שעלה מליגת הפיתוח עם פציעתו של גורדון) השקנאים ניצחו בבית את המלכים מסקרמנטו בתשע נקודות הפרש.

משחק ביתי נגד ברוקלין כשטייריק עודנו פצוע ובמקומו עולה בחמישייה, משחק שני ברציפות, ברייס דז'אן ג'ונס לצדו של דייוויס שחזר לניצחון ביתי בשיניים, בשתי נקודות הפרש. ריאן אנדרסון וג'רו הולידיי הצטיינו אך ברוקלין היו טובים יותר ברבעים הראשון, השני והרביעי. סיפור המשחק הוא ההתפוצצות של דיוויס ברבע השלישי בו הוא קלע 12 מ-20 הנקודות שלו במשחק.

תם לו ינואר של שמונה נצחונות מ- 14 משחקים ופברואר מגיח מעבר לפינה עם כמה משחקים קשים.

ואכן, המשחק הראשון בפברואר (והאחרון ברצף משחקי הבית) התברר כיותר מדי.
בכל משחק בו ריאן אנדרסון וג'רו הולידי יקלעו יחד!!! אחד משמונה מהשלוש, בו טייריק, גורדון ופונדקסטר עדיין פצועים, ושבו רק דיוויס וקול יקלעו בדאבל-פיגורז, התוצאה לא תהיה טובה. מה גם שהקבוצה נגדה משחקים, דהיינו ממפיס, נמצאת בתנופה, וכך, המשחק הסתיים בתבוסה ביתית בהפרש של 15 נקודות וטעם רע לסיום רצף משחקי הבית.

ואחרי הבית נוסעים לסן אנטוניו מול הקבוצה שלא הפסידה עדיין  בבית העונה, 26 משחקים – 26 נצחונות. האם הפליקנס יוכלו לנצח את הדרבנות במבצרם? חוששני שבמציאות בה טייריק, גורדון ופונדקסטר עדיין פצועים,כל מה שהשקנאים הצליחו לעשות היה להפסיד ב- 13 הפרש כשהקבוצה מולה משחקים קולעת משחק שני ברציפות 110 נקודות.

פתאום שמתי לב לתופעה מעניינת: בכל הנצחונות של הפליקנס, הן בעונה זו והן בקדם העונה, הם קלעו מעל ל- 100 נקודות, מה שאומר שלפחות עד כה הם לא מצליחים לנצח במשחק עומד.

 

ואכן, במשחק הבית מול הלייקרס, שנערך יום אחרי המשחק בסן אנטוניו, השקנאים קלעו פחות ממאה נקודות,  96 נקודות בלבד ליתר דיוק, ואכן הפסידו בהפרש של שלוש נקודות. אני חושש שעד שהברך הימנית של טייריק לא תתרפא, מצפה לנו שורת הפסדים ארוכה. היכן אתה איש סמית? למה ויתרו עליך?

 

ואז משחק נגד קליבלנד, ועוד משחק חוץ. 84 נקודות בלבד והפסד ב- 15 הפרש. משחק שני ברציפות שהקבוצה היריבה קולעת 99 נקודות. ההגנה היתה סבירה יחסית אבל בהתקפה הפליקנס ניסו לזרוק משלוש, ניסו 23 זריקות וקלעו רק חמש מתוכן (21.7% הצלחה)… אנדרסון והולידיי קלעו רק אחד מתשעת הנסיונות שלהם לשלוש, תשעה היה גם מספר השחקנים שדרכו על הפרקט: טייריק, גורדון ופונדקסטר עדיין פצועים, באביט, פרקינס ואז'ינקה כלל לא דרכו על המגרש בהחלטת המאמן. אגב, המילה "דרכו" (על המגרש) מדויקת בהקשר הזה כי ששה מתוך התשעה שדרכו על הפרקט קלעו יחד 23 נקודות… בשורה התחתונה זהו הפסד רביעי רצוף ופברואר מתחיל להסתמן כחודש הרה אסונות ולהזכיר את תחילת העונה.

 

סוף סוף נקודת אור. ניצחון חוץ ב- 14 הפרש מול מינסוטה. רשימת הפצועים נותרה בעינה. אחד עשר שחקנים שותפו ביותר מעשר דקות, ארבעה קלעו בדאבל פיגורז, מעל ל-41% מהשלוש, והחשוב ביותר: ניצחון ראשון בפברואר.

ולא להאמין: עוד ניצחון חוץ, הפעם מול יוטה. הפליקנס קלעו מאה, יוטה ארבע פחות. שוב 42.1% מהשלוש. לא יודע מה עובר על אנדרסון בזמן האחרון, הוא לא מצליח לקלוע בדאבל פיגורז. רק שחקן אחד, הפעם זה היה ג'רו הולידיי, קלע יותר מעשרים נקודות אבל במשחק בו דייוויס החטיא את כל 13 הזריקות הראשונות שלו – לפחות כולם קלעו. לא פלא שכותרת המשחק היתה "מאמץ קבוצתי".
18.8% משלוש? נו באמת, בחייכם, כך אתם מנסים לנצח את אוקלהומה בחוץ? אתם רציניים? אני כבר לא מדבר על זה שכבר הבנו שאם הפליקנס קולעים פחות ממאה נקודות – אין להם שום סיכוי לנצח.  הלילה זה נגמר בתבוסה של 26 נקודות, והאמינו לי שהיא הדבר הפחות נורא שהתבשרנו עליו כי, אתם מבינים, טייריק עבר היום ניתוח בברך והוא כבר בוודאות לא יחזור העונה. אני חושש שזה אומר שגם הסיכוי לפלייאוף עלה היום בעשן ככדור זפת מצחין ולא יחזור כבר העונה

 

אבל כדור הזפת הגרוע מכולם, לפחות מבחינתי, ארע (או נכון יותר לא ארע) בפגרה. בפגרת האולסטאר הקבוצה לא לקחה חלק באף טרייד, איש לא הלך (חוץ מטייריק שסיים את העונה בעקבות הניתוח) ואיש עדיין לא הגיע. זפת החידלון הזו מרמזת מבחינתי על וויתור מוחלט מצד הנהלת הקבוצה על העונה הנוכחית. נו, לפחות אריק גורדון חזר לשבת על הספסל ונרשם במשחק.

 

במשחק הראשון שאחרי פגרת האולסטאר הגיע ניצחון 121-114 על פילדלפיה. עשרה שחקנים שיחקו במשחק זה, מהם רק אחד פחות מעשר דקות. דייוויס הצטיין, ובצוותא עם אנדרסון וג'רו הולידיי, שלושתם יחד קלעו שני שליש מהנקודות (84).

 

באאבבווווום, התפוצצות, טירוף, סופסוף זה קורה העונה, כדור נוצץ של זהב ללא ספק – ואפילו מצופה בסוכריות צבעוניות! 59, כן, חמישים ותשע נקודות, 20, שתיים אפס, עשרים כדורים חוזרים של תופעת הטבע החד-גבתית לבית דייוויס שהובילה לניצחון חוץ על דטרויט 111-106 והשמחה רבה. אך עדיין, הצד האפל של המשחק הוא  שמעבר לג'רו הולידיי שקלע עשרים נקודות, אף שחקן אחר לא קלע יותר משש!!! נקודות. דטרויט היא קבוצה שפשוט אוהבת באופן מסורתי להפסיד לפליקנס. כמה חבל שאין עוד הרבה כאלו.

האדריכלות הגותית, כך מספרת לנו ויקיפדיה, "התאפיינה במבנים תמירים, מורכבים ומפוארים, שהיו מפותחים, יפים, מלאי אור, נועזים ואווריריים." ואכן, ממשיכה ויקיפדיה לתאר, "הקתדרלות הגותיות היו והינם מבנים אדירים, בעלי עושר עצום של פרטים וקישוטים שנבנו בדרך כלל במרכז העיר, או במקום הגבוה ביותר בה, ונשקפו למרחוק."

הבנייה הגותית היתה נפוצה במאה ה-12, והבעיה שלה לדעתי היא שהטירות בה עמדו בודדות, גם כדי להדגיש את היופי שלהן. במאה העשרים זה עבד אחרת. גורדי השחקים של ניו יורק, למשל, נבנו בקבוצות, לדוגמה מגדלי התאומים. ההבנה הבסיסית שההנהלנ של הפליקנס לוקה בה היא שמגדל אחד, שאנטוני דיוויס אחד, פשוט לא מספיק, ושלפאר, להדר ולהצלחה לעתים צריכים קבוצה…

אבל האם הפליקנס הם קבוצה? זאב ז'בוטינסקי קבע ש"כל יחיד הוא מלך" ואף הדגיש ש"טוב שיחטא היחיד כלפי הציבור משתחטא החברה ליחיד; לשם טובתם של היחידים נוצרה חברה, לא להפך". סטיב קאר והפאלאח נדמה שמבינים את העיקרון הזה בדאלאס וגולדן סטייט, אבל האם הפליקנס, ובמיוחד האם אלווין ג'נטרי המאמן מבין זאת? התחושה היא שלא, התחושה היא שהפליקנס אינם קבוצה מגובשת השנה, וחבל שכך.

שני נצחונות. האם שני הנצחונות הרצופים הללו יגרמו לרצון להשתפר ולעשות משהו העונה?

 

"אחרי העלייה, אחרי העלייה – בוא תבוא הירידה, בוא תבוא הירידה" אומר שיר הילדים. עשרים ותשע זו סטטיסטיקה נחמדה אבל כשמגדל הנוצץ שלך, כשדייוויס קולע תשע וקולט עשרים כדורים חוזרים (ולא ההפך), וכשכל הפליקנס יחד יחד קולעת 89 נקודות, אין פלא שהוושינגטון וויזרדס נצחו אצלם בבית בעשרים הפרש. הבשורה היחידה מהמשחק הזה היא שכתוב בטופס המשחק שאריק גורדון לא שיחק בשל החלטת מאמן ולא כתוצאה מהפציעה כפי שהיה עד כה, ונקווה שיחזור כבר במשחק הבא לעמוד לרשותו של קואצ' ג'נטרי.

 

"ואחרי הירידה בוא תבוא העלייה…" ממשיך השיר, וזה גם נכון. עומר אסיק פצוע, אך כאשר ששה מתוך העשרה ששיחקו קולעים בדבל פיגורז, כאשר ג'רו הולידיי, אנדרסון ונוריס קול קולעים מעל לעשרים וכאשר דייוויס קולע שלושים, מתברר שגם אוקלוהומה לא יכולה לפליקנס שקלעו ב52.2% מהשדה, ב-60% מהשלוש וב-94.4% מקו העונשין באולמם הביתי. גורדון עדיין לא שותף, האם ישותף המשחק האחרון של סקירה זו?

 

משחק אחרון לסקירה, בבית מול מינסוטה. אם היה משחק שחשבתי שהפליקנס ינצחו בו – זה במשחק הזה מול מינסוטה בבית. אבל, אבל נראה כאילו העונה הזו היא כדור זפת אחד שחור ומסריח שמופיע מחדש ונתקע לך בגרון כל פעם שאתה חושב שהשמיים קצת מתבהרים והעולם נצבע בקצת תכלת וורוד. אז נכון, אריק גורדון חזר לשחק ואפילו קלע 31 נקודות ממש כמו ריאן אנדרסן והפליקנס אפילו קלעו 110 נקודות. הבעיה, אבל, היתה שמינסוטה קלעו 112 כשדייוויס (פציעה ברגל ימין), עומר אסיק (נקע ברגל ימין) וברייס דג'אן ג'ונס (פציעה בזרוע ימין) ישבו פצועים על הספסל ו"תרמו" בכך למשחק שבהחלט היה "על רגל שמאל", משחק שהפליקנס הובילו בו בנקודה בסוף הרבע הראשון והמשיכו עד להובלה בעשר בפרש בסוף הרבע השלישי. השקנאים אפילו הובילו עד 2:43 לפני סיום המשחק, ואחרי שמינסוטה לחצו על הדוושה השקנאים הצליחו להשוות את התוצאה 12 שניות לסוף המשחק רק כדי להפסיד אותו בשתיים הפרש.

 

אז פברואר מתברר כלא משהו. חמישה נצחונות ושבעה הפסדים. חזרה למאזן שלילי כפי שארע בשאר החדשים בעונה זו שאינם ינואר. והנה, חמישים ושמונה משחקים אחרי תחילת העונה יש לפליקנס 23 נצחונות ו- 35 הפסדים. 39.65% הצלחה. המשונה הוא שבהרבה קטגוריות אין הרבה מדי הפרש בסטטיסטיקה בין ההפסדים והנצחונות: הקבוצה חוטפת עד כה בממוצא 7.9 כדורים בהפסדים ו-7.6 בנצחונות (לא התבלבלתי), קוטפת 43.9 כדורים חוזרים בנצחונות ו-41.37 בהפסדים, ומוסרת 24 אסיסטים בנצחונות לעומת 20.3 בהפסדים. אבל כשזה מגיע לנקודות, ההפרש מתברר כמהותי: מעל לכל הקבוצה קולעת 113.2 נקודות בנצחונות לעומת 96.1 בהפסדים כשהאחוזים ממחישים היטב את הסיפור: 80.6% מקו העונשין בנצחונות לעומת 76.1 בהפסדים, 48.6% מהשתיים בנצחונות לעומת 42.4% בהפסדים, ובמיוחד: 43.5% בקליעות לשלוש בנצחונות לעומת 30.3% בהפסדים.

כשבדקתי את הפרשי הסלים בנצחונות  והפסדים, גיליתי עוד תופעה מעניינת: גם באלו וגם באלו הפרש הסלים הממוצע של הפליקנס לעומת היריבה הוא כעשר נקודות שזה המון. הנצחונות הם בהפרש ממוצע של 9 נקודות וההפסדים בהפרש ממוצע של 10.5 נקודות. מה שזה אומר לי על הקבוצה הוא שזו קבוצה שלא יודעת להתמודד עם משחק עומד, שאינה טובה במיוחד במשחק צמוד, והכי חשוב: שזו קבוצה של פציעות ומצבי רוח…

אז מה מחכה לנו הלאה? עד סוף העונה נותרו 24 משחקים, מהם 14 משחקי חוץ בשלושה רצפים של חמישה, ארבעה ושלושה מסעות ומשחק אחד בודד. האמת היא שארבעת המשחקים הקרובים, נגד יוסטון, סן אנטוניו, יוטה והקינגס יוכלו לתת אינדיקציה כלשהי להמשך. לדעתי רק נצחונות בשלושה מתוכם לפחות יוכלו לסמן שאיפה כלשהי לפלייאוף, פחות מכך וכבר פשוט לא יהיו זמן ויכולת לתקן… אבל לך תדע, כי בעיני כולם העונה הזו – לפחות לעת עתה- מלאה בכדורי זפת וזיפת, אך בעיני אוהדי הפליקנס המושבעים יש עדיין סיכוי, סיכוי קטן-קטנטן, שכדורי זפת אלו איכשהו יהפכו לכדורי שוקולד.

 

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. גיא

    2 מרץ 2016 06:36:04

    מצוין!
    רק דבר קטן –
    גורדי השחקים הראשונים דווקא ניסו לחקות את הקתדרלה הגותית.
    הדוגמה הבולטת היא בניין וולוורת' בדאון טאון מנהטן שהיה גורד השחקים הגבוהה בעולם בין השנים 1913 – 1930, ואשר סגנונו הניאו-גותי לצד גובהו יוצא הדופן בולטים מאוד לצד הבנייה הניאו-קלאסית הנמוכה יותר באזור בו נבנה.
    גם גורדי השחקים של שנות ה-30 (האמפייר סטייט ובניין קרייזלר) נבנו במיקומים שנועדו להבליט את סגנונם (אר דקו)

      1. גיא

        2 מרץ 2016 09:55:08

        בהשאלה מהארכיטקטורה בניו יורק –

        הרבה מגדלים בקבוצה – מידטאון. אוסף של גורדי שחקים שמאפילים אחד על השני ויוצרים בליל ארכיטקטוני מכוער שלא מככב בפנטזיית המגורים של שום ניו יורקי אמתי.
        ע"ע אוקלהומה ת'אנדר – אוסף של שמות גדולים, 0 הרמוניה.

        שילוב של מגדלים לצד בנייה נמוכה – המפגש של טרייבקה/וול סטריט.
        שילוב של בנייה מסוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20
        https://www.flickr.com/photos/vivnsect/9732543623/in/photostream/
        לצד הוולוורת' והאינדפנדנס טאוור.
        ע"ע גולדן סטייט – כשהכוכב הגדול והשחקנים המשלימים יוצרים את אחת הקבוצות הגדולות שפגשנו.
        (טרייבקה היא השכונה המבוקשת ביותר ב-NYC)

  2. IDO

    2 מרץ 2016 07:10:05

    הנה עוד נקודה. הפליקנס יכולים לנצח את הנטס יוקה ודנבר אבל לא את ס"א OKC ודאלאס מסקנה – הם לא שייכים לפלייאוף.

    הגיימר היחידי שמשחק שם זה טייריק. אין טייריק אין נצחונות.

    1. מולי

      2 מרץ 2016 07:47:36

      לא יודע, הם נצחו את OKC לפני שבוע בלי טייריק.
      ובעצם, זה מה שהכי מרגיז: אתה פשוט לא יודע למה לצפות מהם, לא יודע על איזה צד הקבוצה הזו תקום.

  3. גלעד

    2 מרץ 2016 07:24:21

    נהדר.
    הקבוצה פשוט נבנתה בצורה נוראית וזה הכל.
    עוד לא מאוחר לתקן כל עוד הגבה חתום אבל כדאי להם להתחיל כבר בקיץ הקרוב ולעשות את זה מהר אבל חכם..

    1. מולי

      2 מרץ 2016 07:48:46

      כפי שכתבתי ביומן הראשון, בתחילת השנה כשהביאו את ג'נטרי, הם חשבו שזו תהיה שנת מבחן לסגל "הנוכחי".
      מה לעשות שהאוהדים רוצים יותר?

      1. גלעד

        2 מרץ 2016 08:18:18

        טייריק וגורדון טובים אבל אי אפשר לבנות עליהם כי הם יפצעו.
        המחליפים זוועה (כל מי שפותח בחמישייה ולא קוראים לו דייוויס במשחקים האחרונים)

  5. צביקה

    2 מרץ 2016 08:34:50

    פוסט משובח על אכזבה ביג טיים. כולנו ציפינו מהם למשהו אחר העונה, אין מה להגיד. להמשיך ולהשתפר מאיפה שסיימו את העונה הקודמת.

  7. Smiley

    2 מרץ 2016 10:45:20

    מלכתחילה, גם אם כל הפצועים בריאים זאת קבוצה שנאבקת על כרטיס לפלייאוף, תלוי במצב רוח של דיוויס.
    הצוות לידו לא מספיק טוב, במיוחד הגארדים. הולידיי, אוונס וגורדון הם לא גארדים מובילים שיקחו את הקבוצה רחוק.

    1. מולי

      2 מרץ 2016 11:11:18

      מסכים. אבל ראינו כשאשר הם בהרכב מלא הם מסוגלים לנצח כמעט כל קבוצה אחרת ביום נתון. מה שבטוח שזה לא עובד לאורך זמן.

      לדעתי עליהם למצוא דרך לרכוש בשנה הבאה הן גארדים מעולים והן סנטר מעולה ואין לי משג למה הם קבהרו את עצמם לחמש שנים דווקא עם עומר אסיק .

      1. Smiley

        2 מרץ 2016 11:51:11

        ב-nba כל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה ביום נתון.
        לגבי אסיק, הוא נתן עונות טובות במגן וריבאונדר מצטיין, והוא פשוט בנפילה מתסמונת "השגת החוזה הגדול".
        במצבת הגארדים היחידי ששווה משהו זה גורדון (פוטנציאלית) הבעיה שהפציעות פשוט החריבו אותו.

        1. מולי

          2 מרץ 2016 11:56:20

          אני מודה שאני לא בטוח לגבי אנדרסן.
          אני מסכים לגבי טייריק והולידיי.
          לגבי גורדון, הוא היה כל כך הרבה זמן פצוע שאני פשוט לא יודע. במשחק החזרה שלו הוא היה מעולה.
          מה שכן, בהחלט הייתי משאיר את ברייס דז'אן-ג'ונס כמחליף.

          מבאס אותי שאיש סמית שוחרר, אני מאמין שיחד אתו היינו היום במצב הרבה הרבה יותר טוב.

          1. Smiley

            2 מרץ 2016 19:37:41

            אנדרסון מצויין ליד דיוויס. הבעיה שלהם שעדיף להם להעביר אותו בטרייד מאשר להשאיר. כלומר יקבלו עליו תמורה יפה.

  8. עגל

    2 מרץ 2016 13:13:01

    יומן מצוין (כרגיל)!
    להסתמך על טייריק הפצוע התמידי זו מתכונת לאסון.
    התמונה של הפליקאן המזופת שעשו לו זובור של שמן ונוצות היא בדיוק הדימוי הנכון לקבוצה.
    אולי האסון הגרעיני בצ'רנוביל יותר מתאים (אגב זה לא היה אסון אקולוגי יותר גדול?)

  9. יוסי

    2 מרץ 2016 13:17:41

    כבר אמרתי 700 פעמים שבהבניה של הקבוצה כושלת מן היסוד ,דאמפ מפחד להודות שטעה ובגלל זה לא עשה שום שינוי כבר 3 שנים , נכון היו פציעות אבל אף פעם זה לא היה נראה כמו הצוות הנכון , למה לא עשו טרייד בדד ליין האחרון שכבר ברור שהסגל כושל וצריך להחליף את כולו תרוויח משהו על אנדרסון שמסיים חוזה וברור שלא ישאר מבחינה כלכלית וגם קבוצתית הוא לא מתאים לצד דיויס , כל כך קיוותי לאיזה טרייד אחד שיביא שחקן אמיתי 1 שיהיה אפשר לבנות עליו לצד דיוויס או בחירת דרפט גבוהה העיקר לדעת שכן יש התקדמות בקבוצה במשהו נכון לעכשיו חוץ מדיוויס כולם צריכים ללכת , מקווה שדאמפ לא יסיים את העונה כי אם הוא ישאר אני לא אתפלא אם יחתימו מחדש את גורדון ואנדרסון אחרי ההחתמה של אסיק בקיץ , במקום להחתים שחקנים כשרוניים וצעירים כמו מונרו האריס רונדו(לא צעיר אבל כשרוני בטרוף)
    חבל שלא ניצלו את הדד ליין לשלוח את הולדיי אנדרסון לאיזה קונטנדרית יכלו לשדרג קבוצות בצורה רצינית ביותר

  10. יוסי

    2 מרץ 2016 13:24:17

    נכון לעכשיו אנחנו קליבלנד 2.0 בהתחלה של לברון שהחתימו סביבו כל מיני שחקנין סוג ב כמו לארי יוז זרביאק מארשל סנו מו מקום לבנות מהדרפט כמו אוקלהומה של תחילת הדרך ומיניסוטה מילווקי ואורלנדו של עכשויו

    1. שגיא נאור

      2 מרץ 2016 15:34:36

      קליבלנד עם לברון מעולם לא היתה קבוצה חלשה, הרבה בזכות המזרח אבל בעיקר בגלל לברון, ולכן לא היו לה בחירות גבוהות ולא היתה אפשרות לבנייה מהסוג של אוקלהומה ואורלנדו.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט