לחם תירס, קצת דרמה וכריס פול אחד – הערב שלי באינדיאנפוליס/יובל שחם, שליח הופס לאינדיאנה

לביקור השני שלי השנה כאיש תקשורת באן בי אי ירדתי דרומה לאינדיאנפוליס לצפות בפייסרס מארחים את הקליפרס (ללא בלייק גריפין המתאגרף הטרי).

הגעתי לאינדיאנה וקיבל אותי הפעם מזג אוויר אביבי משהו – 0 מעלות צלזיוס בסך הכל. אחרי החוויה המקפיאה בשיקאגו – זה באמת הרגיש חמים.

בתחילה, עוד לפני הכניסה לאולם, ניתן לצפות מחלונות פלסטיק שקופים מחוץ לאיצטדיון במגרש החימום הקטן של שחקני הפייסרס. אני ועוד כמה אנשים התקבצנו שם כדי לראות את פול ג'ורג' בחימום הראשוני שלו.

אני חושב שעמדתי שם כמה דקות וג'ורג' זרק בערך 50 פעמים. הוא החטיא אולי פעמיים.

לאחר ההתפעלות הקצרה מפול ג'ורג', נכנסתי לאיצטדיון מכניסת התקשורת הצפונית, ומעלית הורידה אותי לחדר המדיה. אם אני משווה את החוויה שלי הפעם בבנקרס לייף פילדהאוס באינדיאנפוליס לזו שהייתה לי ביונייטד סנטר בשיקגו – יש הרבה שוני. האולם באינדיאנפוליס קטן ונעים הרבה יותר מהמבוך המטורף בשיקגו. הכל יותר רגוע, אנשים יותר נחמדים, מחייכים ובכללי האווירה הרבה יותר כיפית ונינוחה. מיד ווסט במיטבו.

בחדר התקשורת התרכזו להם כמה צוותים, ביניהם צוות של אי אס פי אן, הצוות הביתי של הפייסרס, הקליפרס והטלוויזיה המקומית של אינדיאנה.
בנוסף לצוותים המקומיים, התרכזו להם בשולחן אחד כמה כתבים בינלאומיים, ביניהם עבדיכם הנאמן.

כמו בשיקגו, גם כאן אתחיל בחלק המעט פחות חשוב (או יש שיאמרו היותר) וזה כמובן האוכל. ציפיתי לאוכל הרבה פחות מגוון, כיוון שבשיקגו הסיקור וכמות האנשים הייתה גדולה הרבה יותר, אבל הופתעתי לגלות שאינדיאנה פייסרס יודעים לדאוג לאנשי התקשורת המסקרים אותם לא פחות טוב, אם לא יותר.

קיבל את פני בופה אשר כלל בתוכו: מרק ירקות טרי, תפוחי אדמה אפויים עם עשבי תיבול, ברוקולי, לחם תירס (מאכל מסורתי באינדיאנה), תבשיל צ'ילי, טורטיות עוף מגולגלות עם ירקות ועוף בגריל, ובנוסף היה בר סלטים ומגוון קינוחים (עוגת בראוניז, עוגיות וגלידות).

בהחלט לא רע.

משם ירדתי לפרקט להתפעל קצת מהמעופפים של לוס אנג'לס "לוב סיטי" קליפרס.

כמו שאתם יכולים לדמיין, החימום של הקליפרס (למרות חסרונו של בלייק) נראה לא פחות טוב מתחרות ההטבעות באולסטאר. כדי לתאר את הגודל, האתלטיות והגודל של דיאנדרה ג'ורדן אצטרך כתבה נפרדת. כריס פול, לעומת כל המטביעים, בילה את רוב החימום שלו על קו העונשין (למה?) והתלחשש לא מעט עם ג'יי ג'יי רדיק.

רתח בחימום (ובמשחק). ג'ורג'.

בצד של אינדיאנה, פול ג'ורג' המשיך בשלו והקפיד לא להחטיא אף זריקה (לפחות לא כשאני שמתי לב). גם אצל הפייסרס יש חבר'ה שיודעים ליהנות בזמן החימום והם נתנו פייט יפה לקליפרס בתחום ההטבעות.

לאחר מכן – הימנון, סרט רעל של הפייסרס, הצגת שחקנים והנה עומדים להתחיל.

ממש לפני שריקת הפתיחה, הבטתי למעלה לכיוון התקרה וראיתי את הגופיה של רג'י מילר מונפת שם. אני עוד צעיר, אז דגלי אליפויות ה-ABA שהיו ליד לא ממש עניינו אותי.

לעומת זאת, כשראיתי את הגופיה של רג'י נזכרתי כמה היסטוריה יש בתוך האולם הזה. כמה קרבות מרים ומאכזבים עברה הקבוצה הזאת עם שיקאגו ומייקל. זה לא סתם עוד אולם באן בי אי, זה היה הבית של רג'י הגדול.

ואז עלה כדור הפתיחה.

המשחק נפתח עם שלשה של רדיק ומיד תשובה של ג'ורג' היל. מיד אחר כך דאנק של דיאנדרה ובצד השני עוד אחד של איאן מהינמי. קצב טוב. ההיילייט של הרבע היה ללא ספק כשהסנטר המחליף של אינדיאנה מיילס טרנר שבר קרסוליים לדיאנדרה ג'ורדן בקרוסאובר ומקנח בג'אמפ שוט מחצי מרחק. שני סנטרים ענקיים בסיטואציה כזאת כן? הזיה.

בכל מקרה, כבר ברבע הראשון מיילס טרנר הפתיע אותי. הבחור גבוה מאוד, חזק ומסתבר שקולע נפלא מחצי מרחק. נראה כמו גניבה רצינית לעתיד של אינדיאנה. אמרנו כבר שדראפט 2015 זה דראפט של גבוהים?

לאחר שהפייסרס כבר הובילו ב-9 הפרש במהלך הרבע הראשון, המחליפים של דוק ריברס בראשות ג'ונסון החזירו את הקליפרס למשחק והרבע הראשון הסתיים בשיווין 25. אחלה משחק כבר ב-12 הדקות הראשונות.

הרבע השני נפתח אצל הקליפרס כרגיל עם המחליפים, כשג'אמל קרופורד מנסה לסחוט בכוח מהלכי ארבע נקודות (שלשה ועבירה) ולא מצליח. מיילס טרנר בצד השני המשיך להיות דומיננטי ויחד עם סי ג'יי מיילס ייצר יתרון קטן לספסל של הפייסרס בתחילת הרבע השני. חמש דקות בתוך הרבע הרגע לו חיכיתי יותר מכל הגיע בפעם הראשונה – לראות את דיאנדרה ג'ורדן זורק עונשין. הענק, כמובן, סיים עם 0 מ-2.

המחצית המשיכה בשליטה קלה של הפייסרס, בהובלתם של טרנר המצוין (16 נקודות ב-10 דקות במחצית הראשונה) ופול ג'ורג' (14 נקודות במחצית הראשונה), אבל לקראת סיום הרבע השני סוף סוף כריס פול החליט להגיע לכמה רגעים, אך למרות זאת המחצית הסתיימה ביתרון של שש נקודת לאינדיאנה בזכות טכנית מטופשת של דיאנדרה ג'ורדן (מי אם לא?) חצי שניה לסיומה של המחצית.

סך הכל מחצית ראשונה מצוינת אך גם מאכזבת מעט מכיוון שלא ראיתי אף לא הלי-הופ אחד של הקליפרס. החלטתי לצאת קצת למסדרונות במהלך המחצית במקום לשבת בחדר התקשורת למטה ואפילו יצא לי לפגוש שני ישראלים שבאו לבקר משפחה באינדיאנה וסיפרו שניצלו את ההזדמנות ובאו לראות אן בי אי. אנחנו בכל מקום.

הרבע השלישי החל והיה כל כולו של הקליפרס. דוק השתמש בדקות רבות עם הרכב של שלושה פוינט גארדים (פול, ריברס ופריג'יוני) ויחד איתם ג'אמל קרופורד ודיאנדרה ג'ורדן.

ההרכב הזה שיתק את הפייסרס והקפיץ את הקליפרס ליתרון שהגיע כבר ל-7 באמצע הרבע הרביעי.

עד אז, המחצית השניה הייתה כל כולה של הקליפרס ובעיקר של ההגנה שלה שלא איפשרה לפייסרס לקלוע סל. מיילס טרנר, שהיה נפלא במחצית הראשונה והיה נראה כמי שבדרך הבטוחה להיות המצטיין במשחק שותק במחצית השניה והוחלף במהלך הרבע הרביעי (טרנר לא קלע אף לא נקודה אחת במהלך המחצית השניה).

בצד ההתקפי כריס פול השתלט לחלוטין על המשחק והיה נראה שהקליפרס ישייטו לניצחון קל.

אבל אז, בערך 6 דקות לסיום המשחק, החליט להגיע לאולם ולהופיע הבחור המוכשר שראיתי מהחלון צולף ללא הפסקה לפני המשחק: פול ג'ורג'.
ברגע שהוא החליט לקחת את המשחק לידיים שלו (10 נקודות ברבע האחרון) הפייסרס התחילו לרוץ ושלשת קלאץ' של ג'ורג' 28 שניות לסיום המשחק הורידה את ההפרש ל-2 בלבד. הקליפרס איבדו את הכדור בשלומיאליות והנה קיבלתי כדור אחרון של הפייסרס עם הזדמנות לנצח את המשחק על הבאזר.

לא יכול להיות יותר טוב. לאכזבתי הרבה התרגיל (לא ברור בדיוק איזה) שפרנק ווגל ניסה לשרטט לא כל כך הצליח, אינדיאנה איבדו את הכדור והקליפרס ניצחו במשחק שהיה להם חשוב מאוד לנצח אותו, במיוחד אחרי כל הבלאגן סביב בלייק גריפין לפני המשחק. למי שלא התעדכן ביממה האחרונה – בלייק גריפין חזר ללוס אנג'לס בעקבות שבר בידו. השבר נוצר מאגרוף שבלייק חילק לאחד מאנשי המשק של הקליפרס. ילד מגודל…

כאמור, הקליפרס ניצחו גם בלעדיו ובעיקר בזכות כריס פול (26 נקודות ו-7 אסיסטים) והרכב הגארדים שדוק החל להשתמש בו במחצית השניה.
מנגד, פול ג'ורג' היה במשחק מפלצתי של 31 נקודות ו-11 ריבאונדים. אני הרחתי את זה בא…

לאחר המשחק ניגשתי לכיוון המסדרונות. הראשון שהקשבתי לו היה דוק ריברס, שבעיקר החמיא לקבוצה שלו שהצליחה להרים את עצמה ולספר על הרכב הגארדים שהוא בחר לשחק איתו בסיום. חוץ מזה היו שם הקלישאות הרגילות, אבל דוק היה מאוד נחמד וסבלני. נראה בחור טוב.

לאחר כמה דקות נכנסתי לחדר ההלבשה של הקליפרס. עמדנו שם חבורת אנשי תקשורת באמצע החדר וחיכינו שהאחראי מטעם הקליפרס יביא אלינו את כריס פול. העסק הזה לקח קצת זמן ובינתיים עמדתי שם בין כל שחקני הקליפרס שהולכים וחוזרים מהמקלחת.

כשנכנסתי היחיד שכבר היה לבוש ומוכן היה פול פירס. הוא עבר בין כל אנשי התקשורת בדרך לאסוף קופסא מלאה באוכל שחיכתה לו ואז לא שכח לספר לנו איך השירותים במטוס הולכים ליהנות ממנו כל הלילה בגלל הקופסא הזו.

 

פול. עיכב את האוטובוס של הקליפרס.

אחר כך, הוא ניגש לכריס פול והתחיל לזרז אותו להתלבש מהר, מכיוון שאנחנו מחכים רק לו ועד שהוא לא יגיע אלינו הם לא יוכלו לצאת לאוטובוס, וכמובן שהדבר היחיד שמעניין את פול פירס זה רק לעוף משם וכמה שיותר מהר יותר טוב. בחור משעשע. בנוסף, אוסטין ריברס וג'ונסון ניהלו שיחה קולחת על מוזיקת היפ הופ יחד עם ג'אמל קרופורד וג'יי ג'יי רדיק החליט לא להסתיר את עצמו מתלבש וחשף בפני כולנו את עכוזו.

HAVEN'T THE JEWISH PEOPLE SUFFERD ENOUGH?

אחרי הכמה דקות המאוד מוזרות האלה, ניגש למיקרופונים כריס פול. הוא לא ענה בצורה יותר מדי מעניינת ונשמע בסך הכל מאוד עייף וחסר חשק, עד שהגיעה השאלה שהקפיצה אותו לגבי בלייק גריפין. הוא סיפר שהוא דיבר עם בלייק, אבל לא שיתף את תוכן השיחה ביניהם. לאחר שכריס פול הלך לדרכו, עברתי לצד השני של המסדרון לחדר ההלבשה של הפייסרס.

מדהים לראות איך השחקנים באן בי אי מגיבים להפסד.

חדר הלבשה שמח ומבודח ונראה שהחבר'ה נהנים. לא מרגישים שהם הפסידו משחק שהיה להם כבר בידיים שעה לפני. במהלך שהותי שם, הקשבתי לראיון עם מיילס טרנר שהיה השחקן היחידי מול המיקרופונים בזמן שמאחוריו פול ג'ורג' וסי ג'יי מיילס ניהלו שיחה על סערת בלייק גריפין. היה קשה להבין את התוכן, אבל נראה שסי ג'יי מיילס לא כל כך התעדכן ביממה האחרונה בחדשות. בסיומו של לילה ארוך ומשחק טוב, אבל גם מעט מוזר והפכפך, פניתי לי לדרכי בחזרה לרכב.

אין ספק שההזדמנות לסקר את הליגה מקרוב מעמידה בפניי כל פעם חוויות חדשות וכיפיות.

נתראה במשחק הבא.

*

בלעדי להופס: תגובות מאחרי המשחק, שצילם יובל:

דוק ריברס:

כריס פול:

מיילס טרנר:

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 33 תגובות

  1. אחלה מאמר
    מקנא בך…
    רעיון לפעם הבאה: לצלם קצת את האווירה בחדר ההלבשה, ובמקומות שלא רואים במסך הטלוויזיה

    מחכה לכתבה הבאה

    1. תודה!
      לצערי המשמעת של אנשי התקשורת ההלבשה היא ממש גבוהה.
      יש איסור מוחלט על לצלם תמונות סטילס באופן כללי(התמונות שהעלתי כאן הם צילומי מסך של הסירטונים) וניתן לצלם אך ורק סירטונים ואך ורק של השחקנים שמורשים לדבר.
      במידה והייתי מנסה לצלם את שאר חדר ההלבשה זו בעיה רצינית…
      אני מנסה לתאר את השאר בכתב הכי טוב שאני יכול

  2. יפה לך… מה היעד הבא?
    אני חושב שכתבתי כבר בתחילת שבוע – טרנר מגלה יד רכה וניידות טובה אבל חסרות לו קשיחות בתפיסת עמדה ונוכחות הגנתית

  3. אתה ממש מענג אותנו עם הכתבות הללו. מעביר יופי את האוירה.
    לגבי בלייק, למרות שעל המגרש הוא ממש שחקן נהדר ולא אנוכי ולא מעצבן בכלל (כמו שלפעמים אנחנו רואים מסופרסטרים ולא נזכיר שמות) מחוץ למגרש הוא נראה לי חרא מתנשא ומגעיל שחושב שמותר לו הכל. מה שהוא עשה פעם במגרש לאיזה נער מגבות עם החזקת הראש בכיוון המפשעה שלו היה אחד הדברים הכי מגעילים שראיתי בחיי. אולי זה אותו בחור שלא שוכח לו את זה, ומאז מתנכל לו בקטנה היכן שהוא יכול?

  4. שמע הכתבות האלה הם בדיוק איך שסיקור משחק צריך להיות.
    ממש מתאר את החוויה כולה של להיות במגרש.
    סחטיין

  5. אחלה טור, ממש עושה חשק.
    איך בדיוק נכנסים שם לחדר מדיה? האם מספיק שאתר כמו הופס יציין שאתה עיתונאי שלו?

    עושה חשק לעשות את זה בחופשה הבא בארה"ב. למרות שלכתוב טור ברמה כמו שלך, אני כנראה לא מסוגל 🙂

  6. ממש מעניין, המון תודה! רק הערה קטנה וסליחה מראש על הקטנוניות: הקונסקו פילד האוס היה אכן האולם הביתי של רג'י מילר. אבל עדיין, את הקרבות עם שיקגו של ג'ורדן, כמו גם רוב הקרבות האלמותיים עם הניקס נערכו דווקא באולם המרקט סקוויר ארינה שסיים את תפקידו ב 1999 עם השלמת האולם הנוכחי.

    פרט לכך כאמור פשוט מצוין

      1. היו שהדביקו לו כינויי חיבה כמו "עמד או ישב" (ה-ח' בשמו חרישית) או "המן הרשע". בנוסף הוא ביקר בארץ עם צוות צילום, ונודע כידיד ציון.

  7. נפלא! אתה ממש מכניס אותי לתוך החוויה והקנאה נעלמת כי אני מרגיש ממש שם. ועכשיו שסיימתי לקרוא – הקנאה חזרה 😃

  8. כיף שיש לנו מסקרים במקומות שונים. הערב יהיה סיקור מאוקלנד, שם יהיה שי לב במשחק גולדן סטייט נגד דאלאס!

    אני עצמי אולי אתחיל ללכת למשחקים כי החברה מגרים לי את התאבון!

  9. גם אני עדיין עם המקנאים. נשמע באמת כיף, אם רק הייתי פנסיונר שגר בסביבה הייתי נוסע למשחקים אם המרחק הוא שעתיים נסיעה.
    כשהייתי סטודנט היינו בוחרים ללכת לשמוע סמינרים רק אם היה כיבוד ראוי 🙂 זה נראה שהכיבוד בנבא מצדיק את המאמץ

  10. תודה רבה לכולם.
    החוויה בהחלט ענקית ואני שמח שאני מצליח להעביר את התחושות והחוויות בצורה הכי טובה שאפשר.
    אני בדרך כלל מצייץ קצת בטוויטר תוך כדי, אז למי שיש מוזמנים לעקוב – yuval59@

    1. אתה מעביר את החוויה באופן מפורט ומהנה לקריאה (למה אני נשמעת כמו מורה לספרות? 🙂 )
      כיף לקרוא את כל התיאורים, כולל תיאור האימונים, תיאורי המלתחות ותיאורי האוכל גם.
      מה המשחק הבא?

    1. לארי בירד האגדי עצמו, רוכב על ג׳ון דיר משנות החמישים לאיצטדיון ..
      הרגת אותי עם הג׳ון דירים בחנייה ! 😉
      אחלה כתבה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט