אחד מהרוקיז הכי מבטיחים של השנה הוא הרוקי של מינסוטה, נמניה בילייצה. בניגוד לקארל אנטוני טאונס או טיוס ג'ונס, בילייצה נבחר בבחירה ה-35 בדראפט 2010, ורק אחרי 5 שנים הגיע לאנ.בי.איי. למרות זאת, עד עכשיו הוא נותן 7.6 נק' עם 8 ריב' ו-2.6 אס' למשחק, ובמשחק האחרון של מינסוטה, מול שיקגו, הוא נתן 17 נק' עם 11 ריב' ו-5 אס' למשחק, על הראש של פאו גאסול, ג'ואקים נואה וגם ניקולה מירוטיץ', עוד שחקן שהגיע שנים אחרי שנבחר באמצע הדראפט (בחירה 24 בדראפט 2011) לליגה, והפך לאחד מהרוקיז הטובים ביותר בעונת 2014/15.
ושניהם לא לבד. יש בליגה גם את ראול נטו (הרכז המבטיח של הג'אז, בחירה 47 בדראפט 2013), בוז'אן בוגדנוביץ' (השוטר של ברוקלין, בחירה 31 בדראפט 2011), ועוד רבים אחרים שהגיעו לליגה באותה דרך-נבחרו בבחירה נמוכה בדראפט, שיחקו שנים באירופה, והגיעו לליגה במצב שהם בשלים ומוכנים לתרום. בחלק גדול מהמקרים שהשיטה הזאת נוסתה, היא עבדה-תשאלו את מאנו ג'ינובילי (בחירה 57 בדראפט 1999, הגיע לליגה ב-2002/03), לואיס סקולה (בחירה 56 בדראפט 2002, הגיע לליגה ב-2007/08) ואת טיאגו ספליטר (בחירה 28 בדראפט 2007, הגיע לליגה ב-2010/11), ורבים אחרים.
בדומה להרבה דברים טובים בליגה, גם זה התחיל אצל גרג פופוביץ' בסן אנטוניו. במשך שנים הספרס ניצלו את הבחירות הנמוכות שלהם (מתוקף הצלחת הקבוצה) כדי לבחור שחקנים שבבירור אינם בשלים לליגה, ונתנו להם להתפתח במסגרת בין לאומית תומכת, להפוך לשחקנים מרכזיים, ורק אז להגיע לקבוצה, כשהם יכולים לתרום כאן ועכשיו. השיטה הזאת דאגה ודואגת לסן אנטוניו במשך שנים, ומאפשרת להם להביא רצף של "גניבות דראפט", והשימוש בשיטה הפך להיות אחד מהמרכיבים החשובים ביותר בהצלחה של הספרס, מה שהוביל לכך שיותר ויותר קבוצות עושות את זה.
היתרון המשמעותי של השיטה הזאת הוא בזה שהשחקנים מגיעים מוכנים בהרבה לליגה. הם בוסריים בעת בחירתם, אבל מגיעים לנבא אחרי שנים של ניסיון ברמות גבוהות (לא ברמה של ה-NBA, אבל גבוהות), ולומדים כיצד להתמודד עם מגרשים מלאי קהל, ביתי ועוין כאחד, ועם תקשורת שעוקבת אחר כל צעד שלהם. בנבא זה שונה לחלוטין, אבל ההכנה שהשחקנים זוכים לה בשנים של כדורסל אירופאי ברמות הגבוהות, לצד זה שהקבוצה מביאה אותם בהזדמנות בה יוכלו לתרום הכי הרבה ולא מיד אחרי בחירתם, מאפשרת ליצור סיטואציה בה השחקן מוצא את עצמו בקלות, ומתחיל לתרום במידי לקבוצתו.
חשוב להדגיש שלא תמיד זה עובד. לפעמים השחקנים לא הופכים למה שציפו, ולא ברמה טובה מספיק לליגה (יותם הלפרין וליאור אליהו למשל, שנבחרו בדראפט 2006), או שהשחקנים מעדיפים מעמד של כוכבים באירופה על תפקיד שולי באנ.בי.איי (סרחיו יוי ואנטה טומיץ' נבחרו בבחירות נמוכות בדראפטים 2009 ו-2008 בהתאמה, וסירבו לחוזים שמנים ביוסטון ויוטה בקיץ). אבל, ברוב המקרים הבחירות הן בחירות סיבוב שני/סוף סיבוב ראשון, והרווח האפשרי שהקבוצה יכולה להשיג גדול פי כמה וכמה מההפסד.
נמשיך לראות את התופעה הזאת בשנים הקרובות. אלכס אברינס, הקלע בן ה-22 של ברצלונה, אלסנדרו ג'נטילה, הסקורר של אולימפיה מילאנו בן ה-23, וסדי אוסמן, הפורוורד הורסטילי של אפס איסטנבול (בן 20) יגיעו בשנים הקרבות לאוקלהומה סיטי, מינסוטה וקליבלנד, ויוכלו לתרום מהרגע שיצטרפו. החוק שמאפשר לבחור בשחקנים בדראפט לאחר שסיימו עונה אחת של כדורסל מקצועני מסביב לגלובוס מאפשר את השגת הזכויות הבין לאומיות לפני שמניותיהם יעלו, ומספר הקבוצות שבוחרות בשחקנים אלו, כדי לצרפם לקבוצה בשלב מאוחר יותר בתהליך הבנייה מחדש שלה, גדל.
בדראפט האחרון, מתוך 14 שחקנים בינ"ל (לא אמריקאיים/קנדים, ולא כולל עמנואל מודיאיי שגדל בארצות הברית), יש רק שני שחקנים שישחקו בליגה כבר השנה-קריסטפס פורצינגיס ומריו הזוניה, שבמקרה נבחרו בבחירות 4 ו-5. כל השאר לא ישחקו השנה בליגה, ויעבירו את העונה בלהתפתח אצל מועדוני כדורסל מסביב לגלובוס. מדובר ב-20% מסך כל השחקנים שנבחרו בדראפט, אחד מכל חמישה.
מאוד סביר שנראה את התופעה הזאת גם בבחירות הגבוהות יותר, וכבר יצא לנו לראות זאת (ריקי רוביו, בחירה 5 בדראפט 2009, הגיע לליגה ב-2011 ונותן עונות לא רעות בנבא). דוגמה יותר מעניינת היא דאריו סאריץ', הבחירה העשירית בדראפט 2014, שיגיע לליגה רק ב-2016/17. באופן לא מפתיע, הקבוצה שבחרה לעשות זאת במקום להביאו לליגה כבר ל-2014/15 היא פילדלפיה, הקבוצה שלוקחת רעיונות שונים מרחבי הליגה ומקצינה אותם מאז שהינקי הגיע. יהיה מעניין לראות כיצד ישתלב בליגה, ואם נראה עוד שחקנים שנבחרים בלוטרי ומגיעים לליגה בשלב מוקדם.
חשוב לציין אלמנט נוסף שבא לידי ביטוי בהעדפת השארת שחקנים בקבוצותיהם לפני הגעתם לליגה. חלק מהקבוצות דורשות buy-out יקר של חוזה השחקן (בדרך כלל באזור 1-4 מיליון דולר) כדי שיוכל להשתחרר מחוזהו ולעבור לליגה הטובה בעולם. כך קרה עם מירוטיץ' ורוביו, וזה מה שמכבי תל אביב עושה עם דראגן בנדר, שמחזיק בחוזה אצל הצהובים כחולים עד 2019/20 (רק אז יוכל לצאת ל-NBA בחינם). זה אלמנט משפיע נוסף, אבל עם חוזה השידור החדש של הליגה, יהיה מדובר בגרושים עבור הקבוצות, ולכן נראה את המגמה הזאת מתחזקת עם הזמן.
בקשר לביי אאוט, תקנו אותי אם אני טועה (אני זוכר משהו מהסיפור עם רוביו), אין איזה חוק שמגביל את הסכום שקבוצות יכולות לשלם? ואם כן, מי משלים את הסכום? השחקן?
זה שונה משחקן לשחקן, אבל יש גבול מסויים, כפי שאפשר לקרוא כאן:
http://www.sbnation.com/nba/2014/6/25/5820488/nba-draft-2014-international-prospects-dante-exum-dario-saric
מומי חשב שהמכנה המשותף הוא שלכולם יש אף סופר אפקטיבי
ג׳ינובלי יכול להתקלח עם סיגריה
רועי, ישנו עוד גורם חשוב: גיל והתבגרות. כששחקן מגיע הה בגיל 25 הוא גבר. כשהוא ניבחר בדראפט בן 18 או 19 הוא ילד. לכן האמריקאים הטובים גדלים ומתפתחים בתוך הליגה במקום לעבור ל-3-5 שנים לאירופה, שם יודעים לאמן רק ג'אמפ שוטרים.
אני מסכים איתך, אבל באירופה יודעים לאמן יותר מג'אמפ שוטרים. תראה את הסנטרים של יוטה (רודי גובר הצרפתי), ממפיס (מארק גאסול הספרדי), קליבלנד (טימופיי מוזוגוב הרוסי), שיקגו (ג'ואקים נואה הצרפתי), אורלנדו (ניקולה ווצ'ביץ' המונטנגרי), טורונטו (ג'ונאס ואלניוצ'אס הליטאי), אינדיאנה (איאן מהנימי הצרפתי), דאלאס (זאזא פאצ'ואליה הגיאורגי), דנבר (ניקולה ג'וקיץ' הסרבי) וניו אורלינס (עומאר אשיק הטורקי).
10 קבוצות מתוך ה-30 עם סנטר אירופאי, ולא הכללתי קבוצות כמו אוקלהומה סיטי, מינסוטה ואטלנטה (ספליטר שיחק רוב הקריירה באירופה לפני האנ.בי.איי), כולן עם סנטרים אירופאיים בכירים. וכולם מגני טבעת מהטובים ביותר בליגה, אז הם מאמנים יותר מג'אמפ שוטס.
טור מאיר עיניים
תודה רועי!
good read
TNX
תודה רועי, רק תיקון טעות- הזכויות על ג'נטילה שייכות ליוסטון לא למינסוטה, ובאמת שהוא לא נראה כמו מישהו שמתכנן להגיע ל-nba בקרוב
אחד הטורים הטובים שנכתבו בזמן האחרון. תופעה מאד מעניינת שבאמת כנראה תתפתח בשנים הקרובות
רועי עלית פה על תופעה חשובה. למה לבחור בדרקו מיליצ'יץ' בטופ של הדראפט כשאתה יכול לתת לו להשתפשף ולהתבגר באירופה ולקחת אותו רק אם הוא כבר הוכיח את עצמו ? אם היו עושים את זה עם דרקו היו רואים כמה הוא לא מתאים לליגה. ככה מקטינים את הסיכון באופן דרמטי.
המאמר הזה רק מחזק את ההרגשה שלי שהנהלת הספרס נכשלת כבר יותר מעשור להביא את מאנו ופארקר הבאים. להביא את ספליטר ממקום 28 , זאת לא גניבה. זה באמת הערך שלו, גם אחרי שנים בספרד. כנ"ל לגבי בחירת הדראפט האחרונה שלהם שנסעה לאירופה כדי להתחזק (ולא תחזור).
במיוחד כאשר השחקן שהכי דומה ביכולת בעיקר באופי למאנו, אלסנדרו ג'נטילה, ינחת בקבוצה אחרת.
ג'רמי לין ואחרים הראו עד כמה שיטת הדראפט מעוותת. כמה שחקנים טובים מפוספסים (וכמה הבטחות ממקומות גבוהים מתגלים כנפל). הנהלה בריאה צריכה להמר ולתתת צ'אנס לצעירים האלה.
הנהלת הספרס שוקעת אל תוך השמרנות שלה ולכן שום שושלת חדשה לא תצמח בעתיד הנראה לעין.
אתם תמיד שליליים 🙂
למה לא לראות את חצי הכוס המלאה שהיא ס"א הוא המועדון שהמציא (פחות או יותר) את השיטה שרועי מדבר עליה ?
ומה שאתה אומר הוא נכון, אפילו המועדון הודה בזה כשהחתים את למרקוס אולדרידג' בקיץ האחרון.