על גבורה, רשע וסטטיסטיקה / גיא רוזן

בשנת 1952 יוסטן יו אודן, המשורר הבריטי – אמריקאי כתב את הפואמה "מגנו של אכילס".
אודן, יליד 1907, חווה את מלחמת העולם הראשונה כילד (אביו שירת בחזית כרופא קרבי), מלחמה שסיפורי הזוועות שלה (חלקים נרחבים מהמחזורים הבוגרים של הפנימייה בה למד נמחקו במלחמה)
עיצבו את דעותיו.

היא התבוננה מעבר לכתפו
מחפשת גפנים ועצי זית,
ערים מוקפות חומות שיש
וספינות על ימים פראיים,
אבל על המתכת הנוצצת
ידיו שמו במקום
ערבה מלאכותית
ושמיים כמו עופרת.

מישור ללא תוואי, שומם וחום,
לא עלה של דשא, לא סימן חיים,
אין דבר לאכול, ואין היכן לשבת,
ועדיין, מרוכזים על ריקנות השממה, עמדו
ההמון הבלתי מובן,
מיליון עיניים, מיליון מגפיים בשורה,
נטולי הבעה, מחכים לסימן.
קול ללא פרצוף נישא באוויר
הסטטיסטיקה מוכיחה שכל שהיא סיבה מוצדקת
בטון יבש ושטוח כמו המישור השומם.
אף אחד לא הריע, בדק אם הדבר הוא מוצדק,
טור אחר טור הם צעדו לתוך ענן האבק.
הם יצאו לדרך סובלים אמונה
אשר גורמת לאבל בהמשך דרכה.

היא התבוננה מעבר לכתפו
מחפשת אדיקות טקסית,
עגלות שזורות פרחים,
שחרור והקרבה,
אבל על המתכת הנוצצת,
היכן שהמזבח צריך היה להיות,
אור הכבשן מהבהב,
מעיניו החיות.

 

ההשוואה היא בין תקופת הגיבורים –
הגיבור של השיר הוא אכילס, והמתבוננת היא אימו של אכילס – נימפת הים תטיס,
לבין המלחמה המודרנית (מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה), שמעלימה כל צלם אנוש.

 

והקשר להופס –
אני מסנגורי הסטטיסטיקה ב-NBA.
אבל היום קראתי את הבית השני בפואמה, מה שגרם לי לחשוב –
כיום, התרומה של שחקנים כמו קורט רמביס וביל למביר לא הייתה מוצאת דרכה לדפי הסטטיסטיקה,
וסביר להניח שהיינו מאבדים כמה וכמה אייקונים של כדורסל.

 

 

הפואמה גם משאירה המון חומר למחשבה על מצבנו הקיומי העגום בארצנו הקטנטונת.
שבת שלום.

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. רועי ויינברג

    23 אוק 2015 20:52:42

    אני מסכים איתך, אי אפשר למדוד Hustle. אולי ממד פלוס/מינוס, אבל זה לא משקף את זה.

    למרות זאת, אני חושב שעדיין יש שחקנים "אפורים" כאלה שזוכים לקרדיט. אנחנו לא רק רואים סטט' ומדברים עליהן, ובמשחק הדברים האלה בולטים.

    תראה למשל את מת'יו דוולדובה, שמשיג הרבה יותר חשיפה וכבוד (בצדק) משחקן ממוצע של 5 נק', 3 אס' ו-2 ריב' בערב בעונה הסדירה (או 7 נקודות, 2.7 אסיסטים ו-2.1 ריבאונדים בפלייאוף). גם סטיבן אדאמס יהיה משהו כזה בעתיד לדעתי.

      1. נתן

        24 אוק 2015 13:24:07

        יפה אמרת! גם אני חשבתי מייד על ת'ומפסון. היום ההאסל מקבל הרבה קרדיט.
        לשחקנים כמו ליימביר או ראסל אין מקום בקבוצה בה הם הכישרון הבולט, והם מקבלים הרבה כסף וכבוד על תפקיד משנה בהצגה.

    1. jojo

      23 אוק 2015 21:22:13

      +100
      גיא לא מפסיק להפתיע.
      (למיטב זכרוני, זה אותו משורר שכתב את funeral blues/stop all the clocks המיתולוגי המוכר מהסרט "ארבע חתונות ולוויה").

  4. מנחם לס

    23 אוק 2015 21:10:39

    המוח כבר לא עובד כמו פעם, ונאלצתי לקרוא את הפואמה פעמיים ואפילו שלוש כדי להבין את תוכן דבריך.
    אבל כשהאסימון נפל, הערצתי את הכתוב (וניזכרתי בהמון שחקני עבר שתרמו המון, ונישכחו בגלל 'סטטיסטיקה')

  5. איתי

    23 אוק 2015 21:16:28

    היום ניתן למדוד מהלכי "רצון" סטטיסטית ואף עושים זאת –
    אחוז הניצחונות בכדורים 50-50
    אחוז ההצלחות בטיפ-אופ
    מדידת ק"מ מצטבר לעומת מס' דקות המשחק ( תנועה עם ובלי הכדור )
    אחוז הבוקס אאוט בסגירה לריבאונד בתוך הצבע לשחקנים גבוהים

    ועוד מיליון מהלכי "רצון" ולא דווקא כישרון.

  6. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    23 אוק 2015 21:20:58

    טעות

    אפשר ללמוד הכל ממספרים, מתמטיקה וסטטיסטיקה הן מדע אפריורי. התרומה של השחקנים שציינת נמצאת במספרים. הבעיה היא אצלנו שאין לנו עדיין את הכלים למדוד.

    גבורה, אהבה ומאמץ וכל דבר אחר כן מופיעות בעולם הסטטיסטיקה והם יהיו ברי מדידה בעתיד.

    בכלל, כל הקיום הזה הזה מורכב ככל הנראה מהסתברות סטטיסטית, הרבה יותר מורכבת מעולם הכדורסל, כך שאם המספרים של מכניקת הקוונטים ברי השגה, קל וחומר המספרים הפשוטים של עולם הכדורסל.

    1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

      23 אוק 2015 21:24:53

      טעות שלי,

      פספסתי את המילה "כיום" הפתח מסקנותיך. בכל מקרה, לגבי השחקנים שציינת, אני דווקא חושב שסטטיסטיקות מורכבות יכולות לעשות עימם חסד במקרים מסויימים. גם אם לא, הם תמיד יהיו נחוצים משום שה עיניים שלנו הן אלו שעושות עבורם את הסטטיסטיקה מהסוג של "כמה פעמים הוא קפץ לכדור אבוד".

  7. איתי

    23 אוק 2015 21:33:35

    מסכים ומוסיף שלא משנה כמה הלוח יהיה מלא במספרים יש דברים שרק עין ולב מנוסים יכולים להבין .
    נפשו של שחקן כמו נפשו כאדם היא טביעת אצבע שאין דומה לה וכך גם משחקו על המגרש.
    את זה לא נראה לי שניתן לנתח סטטיסטית

  8. דורון האסטבן

    23 אוק 2015 22:47:40

    עצוב נוגה כואב ויפה,
    תודה לגיא המשורר הלאומי של האתר
    שאם הוא בוחר שירה שווה לקרוא אותה
    תודה גיא

  9. דורון האסטבן

    23 אוק 2015 22:54:39

    מנחם המח שלך עובד טוב (הלוואי על רבים וצעירים)
    אני קראתי יותר מ5 פעמים,
    השירה המיוחדת שגיא באדיבותו מביא
    מביאה אותנו למחוזות אחרים של מלחמה קשה רעב יאוש ..
    וכדאי לקרוא ולדמיין שוב ושוב בשביל להבין,
    לי אין סיכוי להבין מקריאה ראשונה.

  10. מומי שאוהב חציל בטחינה

    24 אוק 2015 03:46:43

    מומי ייתן את הפואמה של ק.ו.ב.י פרץ
    בלבלי אותו אל תעשי לו חשבון
    תבלבלי אותו עד שלא יוכל לישון
    בלבלי אותו כמו שבילבלת אותי
    בלבלי אותו בלבי * 3

    שיר הלל למעודדת האלמונית שעושה עבודה פיקס על המגרש וגורמת לשחקן יריב לשחק כמו חובבן ולתת אייבול מהעונשין

    מומי יודע שיש נתונים שלא נכנסים בסטיטסטיקה , איך הולך המשפט המפורסם – 90 אחוז מהסטטיסטיקות ממוצאות כולל זאת

  11. עגל

    24 אוק 2015 17:28:19

    עוד טור נפלא של גיא, נכס לאתר.
    אנחנו על המפה וחזקים לא רק בפוטבול אלא גם בשירה !
    גם אני חושב שהסטטיסטיקות המורכבות יכולות לעשות חסד רב עם אותם שחקנים שכולנו רואים שהם נכס לקבוצה ועושים את כל הדברים הקטנים. השם הראשון שעולה לי לראש הוא הנפלד היקר.

  12. Berch

    25 אוק 2015 08:47:23

    אני אישית חושב שמלחמה זה מבאס.
    אני חושב שמי שמחליט על המלחמה צריך להיות בראש הכח…. כמו פעם…
    כמו בכדורסל…. המאמן חשוף בצריח, ופעמים רבות חוטף את האש.

    מתנצל
    אם התייחסתי
    לטפל
    🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט