לאחרונה עולים לפני השטח באתר לא מעט דיונים בנוגע למצבו ותפקידו של הסנטר המודרני. כל זאת כשברקע הסנטרים האגדיים של העבר שמצטיירים תמיד כיצורים אלמותיים ששלטו ביד רמה בליגה-"הסנטרים של היום רכים כמו כדורי פוטבול ביום חורף במסצ'וסטס", "עם מצב הסנטרים של היום, הסמול-בול ישתלט על הליגה כמו דעאש על המזרח התיכון", "ווילט היה אוכל את הסנטרים של היום בלי מלח ומזמין את הווארד כקינוח".
טוב, אז הציטוטים הנ"ל הם רק פרפרזה על משפטים שנזרקו כאן לאויר באופן די תדיר בשנתיים האחרונות, אבל האם הסנטרים בליגה של היום נופלים במידותיהם וביכולתם מאלו של פעם, ועד כמה היעילות של הסנטר המודרני נפגעה בעידן פוסט קו השלוש? בעזרתם האדיבה של האנשים היקרים ב-Basketball-reference.com ננסה לבחון מה קורה עם היצורים האלה שנמצאים במרכז העניינים על המגרש.
ראשית נבדוק איך השתנו ממדי השחקנים בעמדת הסנטר. ג'ורג' מיקאן נחשב ענק בזמנו אבל הוא היה רק בגובה "10'6 (2.08 מ'). ביל ראסל? אותו גובה. לעומתם ווילט צ'מברליין כבר היה "1'7 (2.16 מ') וקארים "2'7 ( 2.18מ'). יותר מאוחר האקים התנשא לגובה "0'7 (2.13 מ'), ושאקיל ל-"1'7 (2.16 מ'). בימינו, קשה לסמן כח בלתי עציר בעמדה. דווייט הווארד מתנשא רק לגובה "11'6 (2.11 מ'), ודמארקוס קאזינס לאותו גובה. נראה שהכוכבים בעמדה גדלו עם השנים, כשלאחרונה חלה ירידה, אבל איך הם לעומת שאר יריביהם? האם הם היו גבוהים באופן יוצא דופן או פשוט מוכשרים בצורה קיצונית?
לשם כך, ריכזתי את הגובה של השחקנים בליגה בעמדות השונות בכל אחד מהעשורים מאז פתיחתה. על מנת לא לקחת בחשבון משקולות להחזקת הספסל או סתם נערי מגבות התחשבתי רק בשחקנים ששיחקו לפחות 20 משחקים עם 15 דקות למשחק.עקב חיבתם העזה של האמריקאים לאומה הבריטית ומידותיה הנתונים יופיעו באינצ'ים (1אינץ' = 2.54 ס"מ.) כשלמען הסדר הטוב, 12 אינץ' שווים לפיט אחד.
הדבר הראשון הבולט לעין הוא שאכן גובה הסנטרים בליגה גדל משמעותית עד שנות ה-90. הפרש של 2.2 אינץ' משמעותו שסנטר ממוצע בשנות ה-90 היה גבוה בכ- 5.5 סנטימטר ממקבילו בשנות ה-60. החל משנות ה-90 הגובה הממוצע של הסנטרים החל לרדת, אמנם לא באופן משמעותי אבל בהחלט ישנה מגמת ירידה. מגמה זו חשובה לאור מה שקורה בעמדות האחרות. בתקופה שגובה הסנטרים יורד אנחנו רואים כי נמשכת מגמת העלייה בגובהם של הגארדים והפורוורדים בליגה. כך לדוגמא לאורך שני העשורים האחרונים הפער בין הסנטר הממוצע לפורוורד הממוצע הצטמק ב-3 ס"מ, בהחלט לא עניין של מה בכך.
כדי להבין את התפלגות הגבהים של השחקנים בליגה לא מספיק להסתכל על הממוצע וצריך לבחון גם עד כמה הגבהים סוטים מהממוצע הנ"ל. לשם כך נבדוק את סטיית התקן של הגובה בכל עשור. סטיית התקן אומרת לנו בגדול עד כמה הגבהים רחוקים מהממוצע. אם ההתפלגות היא אקראית, במרחק סטיית תקן אחת מהממוצע נופלים 68% מהגדלים, במרחק שתי סטיות תקן מהממוצע נופלים 95% מהגדלים וכך הלאה.
טבלה מס' 1
ניתן לראות כי עד שנות ה-80 רוב השחקנים בכל עמדה היו בטווח של כ-3 אינץ' סביב הממוצע, אבל החל מאז התפלגות הגבהים של הגארדים גדלה משמעותית. כלומר, אנחנו מוצאים בנוסף לגארדים נמוכים גם הרבה יותר גארדים גבוהים (אפילו כאלו שגובהם מעל 2 מטר). זה מתחבר לעובדה שרואים בתרשים שרוחב ההתפלגות של גבהי הסנטרים יורד גם הוא בעשורים האחרונים. כלומר אנחנו לא רואים יותר סנטרים גבוהים במיוחד, אלא יותר שחקנים שהם גבוהים "סטנדרטים". המשמעות של הדברים היא שוב שיש שחיקה ביתרון הגובה המובנה של עמדת הסנטר.
היבט פיזי נוסף שמעניין לבדוק הוא המשקל של השחקנים, אבל כאן יש נטייה גדולה יותר לתנודתיות (ראה שון קמפ או לאמאר אודום) ובנוסף קיים פחות מידע זמין. מה שכן יש לנו בבסקטבול רפרנס הוא את המשקל הממוצע של השחקנים בליגה בכל עונה (בפאונד= 0.455 ק"ג).
טבלה מס' 2
כמו במקרה של הגובה, אנחנו רואים עלייה מתמדת במשקל של השחקנים בליגה. שחקן ממוצע בשנות ה-60 שקל כמעט 6 ק"ג פחות משחקן ממוצע בן ימינו. גם זה בא לידי ביטוי בשחיקת היתרון הפיזי של הסנטרים מכיוון שהמשקל הממוצע ממשיך לעלות, למרות הירידה בגובה הסנטרים. כלומר, שוב יש לנו שחקנים גדולים יותר וחזקים יותר שפחות מאוימים על ידי הגבוהים בצבע.
אם נחזור להשוואה בין הסנטרים הדומיננטים בהיסטוריה נגלה שווילט היה הגבוה ביותר בתקופתו עם יתרון של 5 ס"מ לפחות על רוב הסנטרים מולם התמודד ויותר משתי סטיות תקן מעל הממוצע (השוות ל 8 ס"מ בגובה). לעומתו שאק שהיה באותו הגובה היה רק חצי סטיית תקן מהממוצע של תקופתו. בנוסף הסנטרים מולם התמודד ווילט היו הרבה פחות מאסיבים מאילו איתם התמודד שאק. המחשבה על מה שאק היה יכול לעולל לו היה משחק בשנות ה-60 היא לא פחות ממעוררת חלחלה. ג'ורג מיקאן שנחשב לגבוה בצורה יוצאת דופן היה פחות מסטיית תקן מהממוצע, קארים כמו ווילט היה בשנות ה-70 מעל לשתי סטיות תקן מעל הממוצע בעוד שהאקים היה פחות או יותר סנטר בגובה ממוצע לתקופתו.
***
נראה לי שאין כמעט עוררין על כך שעמדת הסנטר היא עדיין בעלת חשיבות הגנתית אדירה. לעומת זאת, יש תחושה בציבור הרחב כי התפוקה ההתקפית של הסנטר היא בעלת חשיבות הולכת ופוחתת. במילים אחרות, אם בשנים המוקדמות ה-NBA הייתה "ליגה של סנטרים" אז בעשורים האחרונים היא הפכה ל"ליגה של גארדים". התפיסה שהסנטר היא העמדה החשובה ביותר במגרש באה לידי ביטוי בבחירת ה-MVP של הליגה כשבשנות ה-50 עד ה-70 זכו בתואר סנטרים כמעט באופן בלעדי (רק ב-5 עונות נבחר שחקן שאינו סנטר ורק בעונה אחת גארד). לעומת זאת, שינוי התפיסה שבא בשנות ה-80 התבטא במיעוט בחירות סנטרים ל-MVP, עם חמש פעמים בלבד מאז כשאף אחת מהן לא הגיעה במילניום הנוכחי (גארדים נבחרו מאז 14 פעמים). כדי לבדוק את אמיתות הקונספציה הנ"ל, בואו נסתכל על כמה נקודות הגיעו בממוצע למשחק מעמדת הסנטר. כדי לשים את המספרים בהקשר, המתאים נבדוק גם מה אחוז הנקודות שהגיעו בכל תקופה מהעמדה.
טבלה מס' 3
ניתן לראות בבירור שבהחלט יש אמת מסוימת בתפיסה הרווחת לגבי הירידה בחשיבות הסנטרים, כאשר עד שנות ה-80 בסביבות 20% מהנקודות נקלעו על ידי סנטרים בעוד שבשני העשורים האחרונים המספר ירד כמעט במחצית עד ל-11%. מצד שני, גם ב"שנים הטובות" הסנטרים שמהווים חמישית מהשחקנים על המגרש סיפקו כחמישית מהנקודות שנקלעות. אז אולי הליגה לא הייתה ליגה של סנטרים אבל ללא ספק מעמדם ככלי התקפי נפגע. מה הסיבה לשינוי הדראסטי? סביר שהעברת כובד המשקל אל שחקני החוץ נובעת כמובן מהכנסת קו השלוש למשחק.
כאן הסתכלנו רק על הממוצעים, אבל האם ייתכן שחלק מהירידה נובע מכך שמספר הקבוצות בליגה גדל ומכיוון שלא היה גידול במספר הכישרונות בעמדת הסנטר נוצר שינמוך טבעי של העמדה? כדי לבדוק את זה, נצטרך להגדיר מתי סנטר הוא דומיננטי (מבחינה התקפית). לשם כך נבחר באופן שרירותי סף של 20 נקודות בממוצע למשחק. בתרשים הבא נמצא את מספר העונות הנ"ל בכל עשור וכמה שחקנים שונים תרמו את אותן עונות כשבנוסף בכמה מהעונות הנ"ל הקבוצה זכתה באליפות.
טבלה מס' 4
באופן קצת מפתיע, בשנות ה-60 אנחנו מוצאים יחסית מעט עונות התקפיות דומיננטיות של סנטרים כאשר לשליש מהן אחראי ווילט צ'מברליין. נכון שאז היו רק 10 קבוצות בממוצע בליגה, אבל עדיין יש מספיק מקום לכל הכישרונות הגבוהים הקיימים. ניתן לראות כי תור הזהב של הסנטרים הדומיננטים היה בין שנות ה-70 לשנות ה-90, גם לאחר שקו השלוש הפך לעובדה מוגמרת וכביכול כ"בוק" לעידן הגארדים. עוד עובדה מעניינת היא שבניגוד לתפיסה מסוימת הקיימת סנטר דומיננטי איננו ולא היה מתכון להשגת אליפות. גם כאן אנו רואים כי בשנות ה-2000 חלה נפילה משמעותית גם בכמות הסנטרים הדומיננטים (המספרים של חצי העשור האחרון הותאמו לעשור מלא באותו הקצב). זה נראה כאילו יש ירידה בכמות הסנטרים הכישרוניים המגיעים לליגה, מעבר להסטת כובד המשקל לעמדות החוץ.
כדי לבדוק עד כמה השינוי קיצוני, נוכל להסתכל על קריטריון פחות מחמיר של 15 נקודות למשחק בעונה. זה אמנם לא עונה לתיוג "דומיננטי" אבל אפשר לקרוא לסנטר כזה יעיל התקפית (סנטר דומיננטי במקרה כזה הוא גם יעיל).
טבלה מס' 5
מתקבלת תמונה די דומה, כאשר אנחנו מקבלים הרבה יותר עונות אליפות כתוצאה מכך שיש הרבה יותר עונות של סנטרים יעילים. מעניין לראות שהעשורים האחרונים דומים באיכות הסנטרים לשנות ה-60, אבל צריך שוב לזכור שהיו הרבה פחות קבוצות בליגה. כלומר, אחוז הקבוצות בהם היה סנטר אפקטיבי היה גדול בהרבה בעבר (כמעט פי 3).
בכל ההשוואות הנ"ל התעלמנו מעובדה מאד משמעותית – קצב המשחק. ה-NBA ידע שינויים דראסטיים בקצב המשחק שלו ולפיכך גם תנודות בכמות הנקודות הנקלעת בכל משחק. לכן 20 נקודות למשחק בשנות ה-60 אינן שקולות ל-20 נקודות למשחק בשנות ה-90. כדי לנרמל את התרומה היחסית בין התקופות ערכתי את אותה אנליזה סטייל גילור, כאשר כמות הנקודות הנקלעת היא באחוזים מהממוצע הכללי בכל עונה. כלומר סנטר דומיננטי= 20% מממוצע הנקודות העונתי בליגה וסנטר יעיל=15% מממוצע הנקודות העונתי.
טבלה מס' 6
הדבר הבולט ביותר הוא איכות הסנטרים בשנות ה-90 בה היו בממוצע 4 סנטרים דומיננטים כל עונה. שוב מעניין לציין שמבחינה כמותית לפחות שנות ה-60 דומות מבחינת מספר הסנטרים האיכותיים לשני העשורים האחרונים כשלמעט ווילט (10 מתוך 16 עונות ) כמעט ולא היו אז סנטרים דומיננטים התקפית.
ההתרסקות במספר הסנטרים הדומיננטיים מתחילת המילניום מלמדת על כך ששחקנים גבוהים מתקשים למצות את כישרונם. האם זה נובע מכך שהתפתחות מקצועית של סנטר לוקחת יותר זמן? אחת התופעות שהגיעו עם המילניום הנוכחי היא ה-one and done. בהחלט ייתכן שהכשרונות הגבוהים שרוצים לצאת מהר למקצוענים ועוזבים את הקולג' בעצם פוגעים בעצמם. יכול להיות שעוד 3 שנים של התפתחות ברמות הנמוכות יותר יביאו אותם מוכנים יותר פיזית ומקצועית לדומיננטיות גם ברמות הגבוהות.
הנקודה האחרונה שנרצה לבדוק קשורה לעד כמה ה"בריחה" של משחק ההתקפה של ימינו מעמדת הסנטר מוצדקת. עם כניסת זריקת השלוש למשחק, לקח לקבוצות בליגה זמן להסתגל לשינוי ורק בשנות ה-90 הפכה הזריקה מדאון טאון לכלי נשק משמעותי. בשנות ה-2000 הייתה נסיקה בשימוש בקליעה לשלוש במקביל לירידה בתפוקה ההתקפית של הסנטרים, וזה נובע בעיקר מכך שהמאמנים הבינו כי קליעה משלוש שקולה אפקטיבית לקליעה וחצי לשתי נקודות. מצד שני הזריקה לשלוש אמורה גם לרווח את האמצע, כך שסנטרים דומיננטים אמורים להיות כלי נשק אפקטיבי יותר. כאן צריך לזכור שבמקביל הליגה הקלה בחוקי השמירה וביטלה את האיסור על השמירה האיזורית. זו עובדה שאמורה מאד להקשות על הסנטרים, אך האם זה באמת המצב בשטח?
כדי לבדוק עד כמה היעילות ההתקפית של הסנטרים נפגעה נסתכל על אחוז הקליעה ל-2 נקודות. מכיוון שגם באחוזי הקליעה הייתה תנודתיות חזקה לאורך השנים נשווה גם את ההפרש לאחוזי הקליעה ל-2 של השחקנים בשאר העמדות:
טבלה מס' 7
העובדה הראשונה הבולטת והדי מפתיעה היא שלאורך כל התקופות אחוז הקליעה של הסנטרים ממשיך לעלות. מה שיותר מעניין הוא שהפער בין אחוזי הקליעה של הסנטרים לבין שאר העמדות גדל באופן דרמטי (יותר מהכפיל את עצמו) בשני העשורים האחרונים. זה נוגד את הציפיות משתי בחינות – האחת היא שראינו כבר שהסנטרים בתקופה המדוברת פחות דומיננטיים. הסיבה השנייה קשורה לעובדה ששחקני החוץ לוקחים הרבה פחות זריקות מיד-ריינג' שמורידות את אחוזי הקליעה ואחוז גבוה יותר של הזריקות ל-2 נקודות שלהם מגיע דרך חדירות. מסיבה זו ניתן היה לצפות שמגמת הירידה בהפרש שנראתה בשנות ה-80 תתחזק ותהיה הגורם לירידת האפקטיביות של הסנטרים. מה שאנחנו רואים במקום הוא דווקא סנטרים יעילים יותר אך פחות מנוצלים, אפילו בהשוואה לאחוז הקליעה האפקטיבי.
ניתן לכנות את מה שקורה כאן כהתאהבות יתר בשלשה. בשנות ה-90 אחוז הקליעה ל-2 נקודות ( 48.2%) היה דומה לאחוז הקליעה האפקטיבי (48.7%) מה שהביא לתובנה שיותר שלשות יגדילו את היעילות ההתקפית. בחצי העשור האחרון ראינו את אחוז הקליעה האפקטיבי מטפס ל-49.6% בעקבות העלייה בקצב הזריקה לשלוש כשמנגד אחוז הקליעה ל-2 נשאר על 48.4%. הסיבה לכך על פי מה שראינו בתרשים האחרון הוא שהגארדים והפורוורדים זורקים יותר מהסנטרים ואיכות הזריקות שלהם פחות טובה. הריווח שיוצרות השלשות עוזר לסנטרים למצוא זריקות קלות יותר כל מה שנותר כעת הוא להכניס להם את הכדור יותר. אין ואקום ב-NBA, ולכן כשקבוצה אחת תתחיל את הטרנד אחרות יעקבו אחריה והמטוטלת בין שחקני הפנים והחוץ תמשיך להתנודד.
***
לסיכום, ראינו שחלק מהתפיסות שלנו לגבי החשיבות של עמדת הסנטר והתפתחותה מוצדקות אבל יש גם כמה הפתעות. אז הנה בגדול עיקר המסקנות שלי:
- מימדי הסנטרים גדלו הדרגתית עד סוף המאה שעברה, כשמאז יש ירידה קלה בגובה.
- סנטרים מעולם לא שלטו בליגה כקבוצה, אבל היו מספר שחקנים מאד דומיננטים בעמדה שיצרו מראית עין כזו.
- התקופת הדומיננטית ביותר של סנטרים בליגה ככלי התקפי הייתה בין שנות ה-70 לשנות ה-90.
- הסנטרים מאז תחילת המילניום הרבה פחות דומיננטיים התקפית, אבל מצד שני יותר יעילים מבעבר.
עכשיו תורכם – אשמח לשמוע תובנות נוספות בנושא.
יותם
8 אוק 2015 01:28:19יופי של פוסט!
בנושא אחר. אפשר לקבל תזכורות לשעות של הדראפטים בפנטזי לפי שעון ישראל?
גור גולן
8 אוק 2015 21:21:59שעה 10 היום.
כולם קיבלו הודעות.
מנחם לס
8 אוק 2015 01:28:29זהו אחד הפוסטים הטובים והחשובים שהופיעו אצלנו (או בכל מקום אחר) בענייני כדורסל. כל אתר או מגזין מ-ESPN ועד GARTLAND היה גאה עם פוסט כזה.
ספציפית, זהו אחד המסמכים המשכנעים ביותר על ירידת החשיבות (בואו נגיד החשיבות היחסית) של הסנטר בשנים האחרונות. כל הטבלאות מ-1 עד 7 הן הוכחה לכך. כמה הערות ספציפיות:
1. בטבלה 1 רואים בברור שגובה הסנטרים הוא בירידה משנות השיא, אבל יש לי רושם (למעשה אני בטוח) שהגובה הממוצע של חמשת השחקנים הוא עליון היום על מה שהיה בשנות ה-80 וה-90
2. טבלה 2 היא חשובה כי היא מראה שאפילו אם הגובה בירידה, המסה בעלייה. כבר הסברתי שמסה חשובה ביצירת POWER (הספק). הווה אומר ששחקנים במבנה הגוף של צ'ארלס בארקלי בזמנו, ובהווה שחקנים כמו גרין מגולדן סטייט הופכים יותר ויותר לנורמה. לכן תראו ב-NBA שחקנים שריריים יותר מאשר אי פעם בעבר, ולכן אימוני כוח כה חשובים!
3. טבלה 3 מראה את השינוי במשחק. הסנטרים קולעים הרבה פחות יחסית כי היום יש יותר סמול בול מאשר בעבר, ומספר הקודות מה-3 גדל באופן יחסי לסך הקודות.
4. טבלה 4 מראה את ירידת הסנטרים הדומיננטים. השאלה היא אם המשחק השתנה כל כך, או שפשוט אנחנו נמצאים בתקופה בה אין מספיק סנטרים כשרוניים מצויינים כמו בעבר.
5. הטבלה המראה את הירידה בכמות הנקודות של הסנטרים אבל באותו זמן העלייה באחוז הקליעה שלהם פרושה שהסנטרים של היום זורקים פחות זריקות משבעבר. כשצ'מברליין קלע 50.4 נק' ממוצע למשחק הוא חייב היה לקחת המון זריקות משוגעות כי כמעט כל כדור הלך אליו, ואחוז הקליעות היה בירידה. אותו דבר קרה לשאר הסנטרים של אז שזרקו הרבה יותר מאשר היום, ולכן יותר זריקות בלתי אחראיות, והאחוז ירד.
עידו קלע בנקודה מאד חשובה: השיפוט של היום המרשה הרבה יותר שמירה אזורית מאשר בעבר, מקשה הרבה יותר על הסנטרים, וזאת סיבה נוספת לירידה בתרומה שלהם למשחק!
עידו גילרי
8 אוק 2015 09:45:241. לא ברור לי לאיזה חמישה אתה מתכוון אבל בגדול אני חושב שאתה טועה. אין היום כמעט סנטר עם מעל 7 פיט ובשנות ה-80 היו לא מעט כאלו וגם כאלו דומיננטים.
2. מסכים ואולי לא הדגשתי את זה מספיק אבל השחקנים היום הרבה יותר שריריים. (זה עובד גם בכיוון ההפוך – מעניין איך ווילט או קארים היו נראים עם אימוני הכושר של היום).
3. זה קצת שאלה של ביצה ותרנגולת ואפילו אתה ציינת את זה כמה פעמים. הרבה מהסמול-בול נובע ממחסור בכישרון בעמדת הסנטר. אבל הסיבה העיקרית בעיני היא נההתמכרות לשלשות.
4. זו גם נקודה שלא חפרתי בה הרבה אבל לדעתי הסיבה למחסור בכישרון נובעת בעיקר מהעובדה שלסנטר לוקח יותר זמן להתפתח והטובים ביניהם לא נשארים מספיק זמן בקולג'. דווייט הווארד דוגמא קלאסית – נראה לי היה הופך לשחקן טוב בהרבה התקפית אם היה הולך לקולג'.
5. זה נכון גם הם לוקחים זריקות קלות יותר. כשאתה לוקח פחות זריקות האחוז של הזריקות מתוכן שהוא ריבאונד-סל הופך לגבוה יותר (גם זה של הדאנקים מאסיסט). מה שמעניין אבל הוא שהפער באחוזים משאר העמדות גדל – כלומר הסנטרים אפקטיבים לקבוצות שלהם יותר מכל עמדה אחרת מה שאומר שכדאי לתת להם יותר כדורים. זה בסופו של דבר יביא לירידה באחוזים שלהם אבל יגדיל שוב את כמות הנקודות שהם מייצרים.
מנחם לס
8 אוק 2015 12:44:29ב-1 התכוונתי לגובה הממוצע של כל החמישייה (פוינט גארד עד סנטר, חלקי חמש)
עידו גילרי
8 אוק 2015 12:59:02אהה, דווקא לזה אני מסכים.
למר מנחם היקר
8 אוק 2015 18:51:16תודה על המאמר המעניין והחשוב הזה.הסנטרים זה כבר לא עמדה משמעותית בגלל דבר אחד עיקרי והוא שינוי החוקים נגדם,
סמול בול הוא תהליך ארוך ומתוכנן של הליגה מתקופת סטרן לחסל כדורסל פיסי באיזור הסל ובמקום להבליט יכולת אתלטית של שחקני חוץ שקולעים חודרים ומטביעים.
מאמצע שנות ה90 עד תחילת שנות האלפיים הכדורסל הואט ומספר הנקודות למשחק פחתו בעקביות. הקירוב הזמני של קשת השלוש עזר מעט לקליעה שהפכה לכישור נשכח אך יצרה פקק אדיר שהקשה על חודרים ליצור ספייסינג ואפשר לגבוהים להגן ברדיוס קטן יותר. בתוך הפקק היה חשוב להציג שחקן פוסט אפ או מיד ריינג׳ משובך שירווח את המשחק לשאר. הפיתרון של הליגה היה לחסל את הכבדות ולעזור לבריאנטים ללברונים ולשאר הוירטואוזים להביא את יכולותיהם למקסום. דבר שעזר ליצור ליגה מהירה יותר ובעלת ערך שיווקי רב יותר. הקבוצות הראשונות שהחלו לנצל את השינויים לקראת אמצע העשור הקודם נהנו מפריחה.
שינוי ראשון – אין האנד צ׳קינג. רוצה לעצור את בריאנט תנצחו בתזוזת רגליים. ושיהיה למגן בהצלחה.
שינוי שני – אסור לחפור עם הגב לסל ליותר מ5 שניות. קיצר ביי ביי בארקלי ושאק. עם פעם הסנטר\פואוורד היו יכלים לחכות לדאבל טים היום הם חייבים לבצע תנועה מהירה או פייס אף עם הם רוצים להחזיק בכדור ליותר מ5 שניות.
שינוי שלישי – הקשת הקטנה. אם אתה סנטר מאסיבי שרוצה להמתין לננס החודר מתחת לסל תדע שדמך מותר. התוקף יכול להתנגח בך ב30 קמ"ש באויר. העבירה והפציעה היא עליך
שינוי רביעי – 3 שניות בהגנה או איך האמריקאים התקשו תחילה להתרגל לכדורסל בינלאומי. קבוצות יווניות עבות בשר היו מחנות גושי בשר מאסיבים מתחת לסל וממתינות לחבוט כל כניסה לסל. 2 דברים שהחוק הביא. סנטרים שצריכים לצאת החוצה בהגנה ולחסום מהוויקסייד ורחבה פנויה לחדירות אתלטיות
שינוי חמישי – וורטיקאליטי. החוק החמקמק על שם רוי היברט המחייב את החוסם להראות לשופט שקפץ בקו ישר להפליא קלפי מעלה עם ידיים מושטות וישרות אם הוא לא רוצה לחטוף פאול על מגע של גוף גם אם הוא לא יזם אותו. החוק הוא על גבול הבלתי שפיט ויש קולות לבטלו כי הוא גורם לשריקות להשאר גבוליות. שוב יתרון לאתלט החודר.
שינוי שישי והכי מרגיז – חוק האיסוף (gathering). לשחקן מותר תוך כדי איסוף הכדור לבצע צעד שלא נחשב צעד וחצי. לשחקנים ארוכים וזריזים כדוראנט ולברון זה מאפשר לתזמן את הצעד הראשון מאית שניה לפני שהכדור נחשב בידו של השחקן ובכך להרוויח עוד צעד. מה שפעם קראו לו צעד וחצי הוא היום בקלות שתיים וחצי. ובכדי לזרוע מלח על הפצעים כבר כמעט לא שורקים גם על שלוש וחצי.
השינוי האחרון הוא לא חוקתי אלא קשור לתרבות. מרגע שהשחקנים הטובים החלו להגיע ישירות מהתיכון או לאחר מכן לאחר שנת קולג׳ אחת רמת משחק הפוסט אפ ירדה פלאים. רוב שחקני הפוסט אפ הטובים בהסטוריה היו לפחות שנתיים ולרוב יותר שנים במכללות. מוזס מלון היה מאוד חריג בעניין או הוא מקרה חריג. דאנקן שאק בארקלי אקים יואינג וכו' כולם פיתחו את יסודות הפוסט אפ במכללות. הרבה מהגבוהים שנבחרים גבוה לאחר שנה אחת בלבד מצופים לספק סחורה מיד ולכן לא ישקיעו בכישור שהוא מורכב ומצריך הרבה אימון ניסיון ועקומת למידה ארוכה. עד שגבוהים מקבלים בכלל כדור ואין להם הרבה זמן לפעול אופציית הפוסאפ פחות מעודפת עליהם.
הליגה כרגיל תתחיל להתאזן ברגע שלא יהיו גבוהים מאסיבים בכלל מכיוון שגם משחק ננסים כשכולם עושים הכל הופך להומוגני ומשעמם.
IDO
8 אוק 2015 02:02:55סחטיין על ההשקעה…
על צד האימון – מאמנים בעבר דחפו את הכדור פנימה. רואים גב 22% מהנקודות שנעשו מעמדת הסנטר בטבלה בשנות ה50-60.
מאז המאמנים נהיו יותר יעילים והתרגילים יותר מורכבים. הסנטר לא צריך לקלוע את כל הנקודות, אבל הוא צריך להיות מעורב בהם (אסיסט חסימה או פינוי מקום לחדירה) . וזה אין נתונים מהמחקר.
בקבוצות החזקות של הלייקרס וס"א השילוב של גבוה נמוך עשו את המשחק. שתי הקבוצות היחידות ששונות ועשו את האליפויות בדרך אחרת הם מיאמי וג"ס ובעבר שיקגו הגדולה.
צאצא של סנקה
8 אוק 2015 02:21:42מעולה!!!
אולי שווה לבדוק דומיננטיות של סנטר לפי המרחק מעשרים אחוז (חמישית) מה יעילות ההתקפית וההגנתית. רוצה לומר, האם הסנטר/ים בקבוצה תורמים יותר מהחלק היחסי שלהם שהוא חמישית המעמדות.
עידו גילרי
8 אוק 2015 09:47:54זה רעיון מצויין רק שמבחינה פרקטית הוא ידרוש הרבה יותר עבודה. מסכים אבל שזה יהיה מדד מוצלח יותר לדומיננטיות.
הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון
8 אוק 2015 03:14:46מעניין מאוד.
הכל עניין של טרנספורמציה של מידע.
כדור = מידע
מי שמעביר את הכדור/מידע בצורה יותר טובה מדויקת ומהירה מנצח. ורצוי שתהיה יותר מצורה אחת.
סנטרים מגושמים לא ממש בנויים לזה. הרבה פעמים המידע נתקע שם.
כמו שבחיים אנו רואים את החשיבות שבה המידע והידע עובר, כך גם בספורט (ברצלונה, קבוצה לא פיזית או אתלטית במיוחד אך המידע עובר שם מהר ובצורה חכמה. משפחת גרייסי שניצחה קרבות נגד יריבים במשקלים גדולים משלהם בזכות היכולת לממש את הידע שלהם במהירות עצומה ו ורסטיליות.)
גיא
8 אוק 2015 05:30:32יוצא מן הכלל.
יש נקודה מהותית בקשר לסנטרים כיום.
הרבה מהסנטרים היעילים (דאנדרה, דווייט, צ'אנדלר) לא זורקים זריקה שהיא במרחק גדול יותר מפיט אחד מהסל.
אז נכון שדאנדרה מטביע באחוזים נהדרים, ודווייט קולע את ההלי הופ נפלא,
אבל ה-2 לא מסוגלים לייצר לעצמם מצב גם עם החיים שלהם תלויים בזה
(ולכן כמות הנק' למשחק מוגבלת – לא בכל התקפה כריס פול יכול למצוא את דאנדרה להטבעה)
לכאורה דאנדה יעיל בהרבה מאקים – אבל הוא לא נדרש להיות מרכז ההתקפה.
(וגם, דאנדרה שייק לא נשמע טוב…)
הנתונים לגבי הפער המשתנה בין גובה הסנטרים לבין שאר השחקנים הם מאירי עיניים,
ויכולים לשמש הסבר חלקי לעליית כוחם של ה-PF בשנים האחרונות.
(שחקנים שפעם היו משחקים רק בסנטר – אין מאמן שהיה מציב את דנקן בפאוור בשנות ה-80', כיום הוא אפקטיבי בהרבה בעמדת הפאוור)
עידו גילרי
8 אוק 2015 09:56:24זה מאד נכון. מצד שני יעילות היא מה שקורה בפועל בסופו של דבר בלי קשר לסיבות שלה. אני לא מסכים לגבי הטענה שהווארד וג'ורדן לא מסוגלים לייצר עצמם מצב זריקה. אמנם שניהם מוגבלים התקפית אבל כן יש להם מהלכים שהם לא האלי-אופ ודאנק. דרך אגב גם שאקיל היה מטביע בלי הכרה – גם לתפוס מיקום לקבל כדור לסל קל היא מיומנות חשובה.
בסופו של דבר כל עוד הסנטר שלך יעיל באופן סטטיטסית ביחס לשאר הקבוצה אתה מפסיד מכך שאתה לא נותן לו עוד כדורים. ברגע שהוא יקבל יותר זריקות הוא ייצר יותר נקודות אבל סביר גם שהאחוזים שלו ירדו. כמאמן אתה צריך לשאוף לשיווי משקל בו הניצול הוא אופטימלי ביחס לתפוקה שאתה יכול לקבל משאר השחקנים. לפחות כרגע רואים שבאופן כללי אנחנו מאד רחוקים מהמצב הנ"ל והפער רק גדל.
איתמר
8 אוק 2015 15:09:31לא מדויק. לשאקיל הייתה טכניקה, עבודת רגליים וטאץ׳ הרבה יותר מאשר לסנטרים היום וכנ"ל לשאר הסנטרים הגדולים של שנות ה 90 ולפני כן. אני חושב שהסברת בצורה מאוד טובה את השתלשלות האירועים אך המסקנה שהגעת אליה היא לא נכונה. העובדה שהאחוזים של הסנטרים היום גבוהים יותר היא כי הם לוקחים הרבה פחות זריקות ונדרשים הרבה פחות לייצר מצבים בעצמם (ראה הווארד או היברט לעומת יואינג, האקים או קארים לצורך העניין) אז אין פלא שהאחוזים היום גבוהים יותר, כשכל מה שנדרש מהם זה לסיים. נתון מעניין ששווה בדיקה זה כמה זמן בממוצע החזיקו סנטרים בעבר בכדור במשחק לעומת היום. בשורה התחתונה גם אם לכאורה סטטיסטית נכון לתת לסנטרים את הכדור יותר מעשית זה לא המצב כי רוב הסנטרים כיום לא יהיו מסוגלים לעשות עם הכדור כלום אלא אם זה לקרש סל.
עידו גילרי
8 אוק 2015 15:28:21מסכים כמעט עם כל מה שאתה אומר למעט הנקודה הסופית.
זה שהסנטרים היום פחות יכולים לייצר מצבים לעצמם לא אומר שהם לא מסוגלים לעשות זאת בכלל. במצב הנוכחי בו אחוז הקליעה שלהם גבוה משמעותית משל שאר השחקנים זה משתלם עובדתית להכניס להם יותר כדורים. סביר שזה יוביל להורדת האחוזים שלהם אבל כל עושים זאת במינון נכון נקבל עדיין תפוקה מוגברת. ככל שמספר הכדורים שיקבלו יעלה האפקטיביות תרד מן הסתם כי הם יתחילו לקחת זריקות יותר ויותר קשות אבל עד למצב מסויים של שיווי משקל זה ישתלם. להכניס יותר כדורים לא אומר שהם צריכים להפוך למרכז ההתקפה.
אפלטון
8 אוק 2015 06:29:00סחטיין, ממש תזה הרבצת פה.
שנות ה-90 היה שיאם של הסנטרים ומשם התחילה הירידה. האמת שלא צריך מספרים לטבלאות בשביל זה (אם כי זה מאוד מרשים).
חוקי המשחק שונו במיוחד כדי לעשות זאת משחק של גארדים, להצלחה של דאנתוני בפיניקס היתה משמעות עצומה ומשהו שלא חשבתי עליו ויכול להיות שהוא נכון הוא ה-one and done. הרבה הבטחות גבוהות התמוססו ברגע שעלו לליגה.
זה נושא מטריד כי זה אומר שקבוצות לא עושות מספיק כדי לפתח וללמד את הכישרונות הצעירים שמגיעים. אולי עדיף לתת אפילו לבחירות גבוהות, בעיקר לשחקנים צעירים שהגוף עוד גדל ומתפתח, לתת שנה ראשונה בליגת הפיתוח, לעבוד עם מאמנים אישיים שהקבוצה תספק.
יוסטון עושה את זה בהצלחה כשגם d-mo ועכשיו קפלה נתנו (ויתנו) קפיצה משמעותית בשנה השניה, גם מבחינה פיזית וגם מבחינת המשחק.
עידו גילרי
8 אוק 2015 09:59:06דווקא שנות ה-90 היו התקופה שבה המשחק עבר באמת שליטת הגארדים ועדיין אנחו רואים שזו התקופה בה היו לנו הכי הרבה סנטרים דומיננטים בליגה. התפיסה תמיד הייתה שהשנים המוקדמות היו "עידן הסנטרים" לכן אותי לפחות זה קצת הפתיע.
מולי
8 אוק 2015 08:55:09כל הכבוד על ההשקעה וההיקף, היה עונג כדול לקרוא.
אני מאמין שההסבר לתופעה הוא פשוט יחסית.
בעבר, כל גבוה בצורה יוצאת מן הכלל סווג ואומן אוטומטית כסנטר.
היום אתה יכול למצוא גבוהים שהם פורוורדים וכפי שמאג'יק המחיש לנו אתה יכול למצוא גבוהים בתפקיד הפוינט גארד.
ולכן, בימינו, הגובה שלך אמנם תורם לבחירת התפקיד שלך, אך לא קובע בלעדית את התפקיד בו אתה משחק.
בנוסף, הדרישות ההתקפיות בימינו מכל שחקן נ.ב.א. גבוהות ומגוונות יותר כעיקרון. וכך יש יתרון מהותי למי שיכול לשחק ביותר מאשר תפקיד אחד בודד, וכך אנו מוצאים שחקנים בעלי הגדרות תפקיד חדשות שמטשטשות את ההבדל בהתקפה שהיה בחלוקות המסורתיות.
גם בהגנה יש טשטוש תחומים מקיף ומוחלט. עקרונית ההגנה על הטבעת יכולה להינתן גם לפורווארד.
בקיצור, המטוטלת שבין ביזור וריכוז שבשנות החמישים היתה בריכוז המוחלט (התמקדות ביכולת אחת בהתאם לתפקיד), נמצאת בימינו הרבה יותר לכיוון הביזור (ריבוי היכולות) וטשטוש התחומים.
והתפקידים המושפעים ביותר מכך, לדעתי, הם שני תפקידי הקצה: הפוינט גארד והסנטר שניהם שהתכנסו לכיוון הפורוואד והגארד.
עידו גילרי
8 אוק 2015 10:03:07בהחלט יש טשטוש גבולות בין העמדות וזה חיובי כי זה תורם להתפתחות המשחק.
מצד שני הסנטרים של העשור האחרון הם ממש גבוהים סטנדרטים לפי ההגדרה המיושנת – שחקנים סביב ה-7 פיט ואנחו רואים אפילו איך ההתפלגות של הגבהים בעמדה הצטמקה. כלומר אלו כן שחקנים שסווגו לעמדה בגלל הגובה.
Ish
8 אוק 2015 11:39:05בשלהי הזכרון שלי יושב זכרון מעורפל של הסאנס משחקים בנקודות זמן מסוימות עם חמישיה שכולה נעה בין 6'6 ל10'6 (נראה לי בשנת 2000 כי משום מה טוד דיי היה חלק מההרכב הזה) בכל מקרה פני בטוח היה שם(נראה לי שמדובר בפני, דיי, מריון(בשנת רוקי), רובינסון וגוגליוטה או רוג'רס).
אני זוכר שבהגנה הם פשוט די יכלו לעשות חילופים חופשי ולא היה משנה מי שומר על מי וזה היה דיי יעיל.
אני זוכר שבעקבות זה חשבתי אז שיום יבוא וקבוצת כדורסל תהיה מורכבת מחבורה של חברה בין 7'6 ו9'6 שפשוט לא יהיו כבולים כלל לעמדות (בהגנה או בהתקפה).
עידו גילרי
8 אוק 2015 11:53:27עבור קבוצה שמאז שנות ה-80 הסנטר הטוב ביותר שהיה לה הוא מארק ווסט זה לא מפתיע.
לגבי החלק השני יש לי תשובה בשתי מילים: מילווקי באקס
Ish
9 אוק 2015 03:17:41זה עשוי להסביר דבר או שניים כיוון שהמאמן של מילווקי היה חלק אינטגרלי מהקבוצה ההיא בשנת 2000, הם קרובים אבל עדיין לא שם.
asi
8 אוק 2015 09:30:30וואו גדול. יש לי המון מחשבות בראש, צריך לעכל ולהגיב בהמשך.
אופיר
8 אוק 2015 10:11:37באופן כללי, בגבהים האלה, הזריזות נפגעת בצורה משמעותית. בעבר שהמשפט היה איטי יותר שחקנים בגובה הזה הצליחו לעמוד באינטנסיביות הנדרשת.
אני חושב שיכול להיות שבגלל שהמשחק הפך להיות מהיר יותר, היתרון של הסנטרים הפך להיות חיסרון. זה לא מקרה שאין סנטרים בגובה 2.2 בליגה.
בגובה הזה, הם נפצעים בתדירות הרבה יותר גבוהה מבעבר.
לדעתי (ואני מוכן לאכול את הכובע אם טעיתי) – נגמרו ימי הסנטרים הגבוהים הקלאסיים.
עידו גילרי
8 אוק 2015 10:16:27המשחק בעבר היה הרבה יותר מהיר. מי שחושב שדאנטוני המציא את ה"שבע שניות או פחות" שילך לראות משחק ממוצע בשנות ה-60. קצב המשחק ירד רק בשנות ה-90 ואחרי שעלה קצת בעשור האחרון הוא עדיין מאד מאד רחוק ממה שהיה פעם.
המשחק ללא ספק נהיה הרבה יותר פיזי – חלק מזה קשור גם לכך שהשחקנים בכל העמדות הוסיפו שרירים.
הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון
8 אוק 2015 10:45:49אני חושב שהמשחק היום יותר מהיר.
הסיבה שאולי נראה בפעמים מסוימות שמשחקים פעם היו מהירים היא שכמו שהראית האחוזים היו הרבה יותר נמוכים ולכן קל יותר למשחק להיות מהיר אחרי החטאה, מאשר העצירה אחרי סל שנכנס פנימה.
הכוונה בכך שהמשחק יותר מהיר היא לא רק המהירות לשמה אלא גם מהירות התגובה והזריזות של השחקנים. אם פעם מפגש של רכז מול סנטר היה נגמר בגג, היום זה יגמר בקרוסאובר לטובת הנמוך. בהכללה כמובן.
הארסנל ההתקפי של הגבוהים לא השתנה מאז אלג'ואן, בעוד שאצל הנמוכים הוא ממשיך להתפתח במהירות עצומה.
עידו גילרי
8 אוק 2015 11:36:58אין ספק שהגארדים של היום יותר אתלטים. גם לא רק שהארסנל ההתקפי של הסנטרים חלא התפתח מאז אולוג'ואן אלא שנראה שהוא בפירוש ברגרסיה.מצד שני קצב המשחק היום בפירוש יותר איטי בלי קשר להחטאות. הזמן שמועבר בכדרור או פשוט סטטיטית אצל שחקן ביד הרבה יותר גדול.
בפוסט עצמו לא התייחסתי בכלל לדומיננטיות ההגנתית של הסנטרים אבל זה ללא ספק נושא מעניין שאפשר לבדוק גם אותו. אבל אין ספק שגם מבחינה הגנתית החיים של הסנטרים הפכו קשים בהרבה.
הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון
8 אוק 2015 12:22:49השאלה היא האם זה שהשחקן מחזיק בכדור ביד או בכדרור עושה את המשחק יותר איטי. נכון שהכדור אצלו, אבל זה נראה ששאר השחקנים עוברים בחילופים בין חסימות יותר מהר מפעם, ויוצרים יותר אופציות כמו בספרס וגולדן. אבל אולי אני טועה לא בדקתי לעומק.
עידו גילרי
8 אוק 2015 13:30:05זה בעיני יותר קשור לאינטסיביות ועם זה אני מסכים.
איל
8 אוק 2015 10:42:30מאמר נפלא.
מדהים איך גם אחרי שקיבלנו את הנתונים מול העיניים אנחנו ממשיכים להתעסק בסטיריאוטיפים כמו צ׳מברליין או האקים…
פדרו
8 אוק 2015 10:44:47פוסט גדול. אין מה להגיד
Ish
8 אוק 2015 11:16:44אם כבר מזכירים את דאנטוני אז אני מפתח תהיות לגבי הנושא של זריקת POST-UP אינה טובה(סטטיסטית) וכיצד זה קשור לעניין.
מעניין האם יש נתונים סטטיסטים על יעילות של זריקות POST-UP משנים קודמות(אני מנחש שלא ואני עצלן לבדוק) ומעניין יהיה לגלות אם הם אכן ירדו ונעשו פחות יעילות מבעבר(לא שזה בכלל נכון).
אם חוזרים לשנות התשעים, כאשר באו לדאבל בפוסט, יכולת לרוב להוציא כדור מהפוסט לזריקה פנויה או ישירות או תוך מסירה נוספת(מקסימום 2). מאז ההגנות הסתגלו לזה יותר טוב והרוטציות ההגנתיות במצבים אלו הרבה יותר מהירות ומתואמות ובהרבה מקרים אתה יוצא מדאבל טים בפוסט עם הנעת כדור מסביב לכל המגרש שאפילו לא מסתכמת בזריקה פנויה.
במצב כזה גם יותר קשה להשיג נקודות בפוסט כי העזרה תהיה שם הרבה יותר פעמים מאשר לא(הודות לזה שהיא יכולה להרשות לעצמה להיות שם), וגם איבדת זמן מהשעון בלי להרויח יתרון שיספק לך זריקה טובה יותר.
בהנחה שזה נכון(לא מתחייב על זה), יותר נכון לחפש דרכים אחרות להגיע למצבי זריקה טובים בין אם מדובר בחדירות בפיקנרולים או בחסימות בין שחקנים ללא כדור(ההעדפה האישית שלי, למרות שכדאי לגוון בשביל לא להיות צפויים), גם מבחינת יצירת מצבי זריקה טובים יותר(כולל לגבוהים) וגם מבחינת ניצולת השעון.
בכל אופן זו ההשערה שלי לגבי שינוי התפקוד והשימוש בסנטרים בליגה. זה גם נכון באופן כללי על השימוש בפוסט אפ בליגה לא רק לגבי סנטרים.
הפוסט אפ לא הולך להעלם לחלוטין כי גיוון הוא חלק משמעותי ביצירת התקפה בלתי צפויה וקשה לעצירה אבל כנראה שהשימוש בו צפוי לרדת באופן גלובלי. או שאני טועה ושיווצר איזה תרגיל או מהלך פוסט חדש ע"י מישהו שלא דמיינתי שישנה את העניין ויחזיר לפוסט את האפקטיביות הישנה שבעבר היה נראה שיש לו.
אבל האמת היא שתמיד מספיק אווטלייר פיסיולוגי אחד כמו לדוגמה שאק בשביל לצחוק על כל מה שכתבתי כאן ולהפוך פוסט אפים ללחם וחמאה.
עידו גילרי
8 אוק 2015 11:55:32אתה באמת עצלן, תזיז את התחת שלך כבר אני עדיין מחכה.
אני בזמנו חיפשתי נתונים כאלו (דווקא לא בהקשר של פוסט אפ) אבל לא הייתה שום דרך לבצע מעקבים כאלו לפני הכנסת המצלמות.
Ish
9 אוק 2015 03:21:31עם כל העצלנות, גם בלעדיה אני עדיין לא יכול לייצר נתונים שלא קיימים מהאוויר(זאת אומרת אני יכול, אבל זה סתם יהיה נתונים מומצאים וחסרי קשר הדוק למציאות כלשהי).
בקשר לדבר השני תאלץ לחכות. הדכאון קשה, המוטיבציה נמוכה מאוד והתזמון לא ממש רלוונטי.
אורח
8 אוק 2015 11:17:58וואלה יש הפתעות בחיים. נכנסתי לבדוק מה זה לעזאזל ״הופס״ אחרי שראיתי תגובה מצחיקה שלכם בפייסבוק על תמונה של חברה של כספי שעלתה בפרופיל שלו (משהו בסגנון ״אתה נראה הרבה יותר טוב בלי הזקן״).
לא ציפיתי לכזו רמה גבוהה. יותר טוב מ״וואלה״ לא צוחק.
Ish
8 אוק 2015 11:42:11תראה, אמנם קשה לקבוע מי טרול גדול יותר פיני או מנחם אבל היום כבר יותר מעניין בהופס. הכתיבה בוואלה בענייני NBA הפכה להיות מאוד תבניתית, והם כבר לא נוטים לפרסם יצירות מקוריות ומעמיקות.
יניב
8 אוק 2015 11:21:40כל הכבוד על הפוסט.הדבר שהכי לקחתי מהפוסט זה הנקודה שבעצם כפי שהראת הסנטרים באמת לא שלטו כפי שנראה היה לנו אלא היו כמה דומיננטים שהשפיעו גם על התודעה שלנו.אני חושב שנקודה זו גם מתקשרת לשאלה לאן הכדורסל הולך והאם נגמר תפקיד הסנטר כפי שהכרנו.אז בגדול נראה שכן אבל שוב במידה ויגיע מישהו כמו שאקיל אז כל התיאוריות אפשר יהיה לזרוק לפח וכן משחק מהיר לא משחק מהיר הוא עדיין ישלוט בליגה
הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון
8 אוק 2015 11:31:08אם שאקיל היה משחק היום, הוא היה נראה אחרת. יותר שרירים ופחות שומן מתחת לגופיה.
עידו גילרי
8 אוק 2015 11:48:01אתה חושב על שאקיל של שנות ה-2000 לא על זה של שנות ה-90
הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון
8 אוק 2015 12:32:39כן, למשחק של היום זה נראה כי,
השאקיל של אורלנדו + בגרות + שרירים > השאקיל של אל איי.
ינון יבור
8 אוק 2015 12:22:23עידו – פוסט נהדר. תודה.
אני מתחבר למה שכתב מולי על שינוי העמדות: דאנקן וגם חד הגבה היו לבטח משחקים סנטר בימים עברו. היום הם "לוקחים את הכישרון שלהם לפאוור פורוורד".
חוץ מזה – גם אני מאוד הופתעתי מהביצועים של שנות השישים, אחרי ששמענו על החבר'ה האלה הרים וגבעות.
לגבי הגנה – יהיה קשה להשוות עשורים בגלל שפעם לא נמדדו חסימות וגם פילוג בין ריבאונד הגנה להתקפה זה יחסית חדש.
בסופו של דבר, נראה לי שחלק מה"אכזבה" שלנו ממספרי הסנטרים לאורך השנים נובעת גם מ"פירמידת הגובה" – כשיש הרבה פחות שחקנים מוכשרים בגובה שמתאים לסנטרים. אני חושב למשל שבאופן גורף, עמדת הסנטר המחליף גרועה בהרבה מעמדות הגארדים והפורוורדים המחליפים (אותה תאוריית פירמידה). לכן יהיה מעניין לעשות ניתוח דומה רק לשחקני חמישייה, שם יהיו באופן יחסי יותר סנטרים דומיננטיים לדעתי (נגיד לבדוק כמה אחוזים קלע הסנטר הפותח לא מתוך כל מה שקלעה הקבוצה, אלא מתוך כמה שקלעה החמישייה).
בסופו של דבר אני מסכים עם הממצאים שלך, אבל המסקנה לפיה הסנטר צריך לזרוק יותר לא מחויבת כלל, כי מי ערב לכך שהוא ימשיך לקלוע באותו אחוז ולא "ייפול" כשנטל גדול יותר מההתקפה נופל עליו? עם כל הכבוד לדיאנדרה – את הג'אמפים מחצי מרחק הייתי מעדיף שכריס פול ייקח ולא הוא.
עידו גילרי
8 אוק 2015 13:19:30דאנקן שיחק כפאוור רק בגלל שהוא נפל לידיים של הקבוצה של דיוויד רובינסון.
לגבי הסנטרים הפותחים – גם אותי עניין ההבדל כשעיבדתי את הנתונים. ומבחינת מגמות לא היו הבדלים כמעט אז לא רציתי להעמיס יותר מדי. בגדול הסנטרים בחמישיה בממוצע טיפה יותר גבוהים וגם יותר יעילים. מבחינת הגדרת הדומיננטיות לא תמצא אף סנטר דומיננטי על הספסל. לא בדקתי באמת כמה קלע כל סנטר מתוך מה שקלעה החמישיה וזה גם קצת מסובך לאור העובדה שלא משחקת אותה חמישיה תמיד יחד.
לגבי ההיבט האחרון. ברור שאם הסנטרים יקבלו את הכדור יותר האחוזים ירדו (ענין של איכות זריקה) אבל כאן בדיוק הנקודה, אנחנו מאד רחוקים משיווי משקל לכן עד שהעניינים לא יתאזנו זה עדיין משתלם. זריקות נוספות של סנטרים בדרך כלל יהיו קרובות יותר לסל ועדיין עדיפות על המיד-ריינג' ג'אמפר שגם ככה גוסס לו גסיסה איטית.
אורן
8 אוק 2015 12:31:10אחלה פוסט.
כל הכבוד על ההשקעה.
עגל
8 אוק 2015 13:45:22פוסט מצוין לפנתיאון. תודה על העבודה הקשה ! יש לי כמה הערות:
1. הגרפים של עונות של סנטרים דומיננטיים (או יעילים) לפי עשור קצת מטעים. בהתחלה חשבתי שהמקרא התבלבל בין שחקנים לבין עונות (כחול ואדום). לא ברור איך ספרת את העונות (כי אין יותר מ-10 עונות בעשור) ואיך את השחקנים. ישנה חפיפה בין השניים.
2. נתוני הקליעה של הסנטרים הם חשובים אך לדעתי הרבה יותר חשובה התרומה ההגנתית שלהם. שחקן ההגנה של השנה חייב להיות סנטר ! אין סיכוי שמייקל ג'ורדן תורם להגנה יותר מאולג'וואן.
3. בטבלה של אחוזי הקליעה ל-2 נקודות, האם אין ערבוב בין סנטרים לבין רכזים חודרים שקולעים לייאפ מתחת לסל ? המגמה בליגה היא ללא ספק לקלוע מתחת לסל או בשלשה אבל לא במיד ריינג' כמו פעם. השאלה היא אם בהנתן סנטר שעומד מתחת לסל, אחוזי הקליעה שלו היום גבוהים מאלה של פעם ?
עידו גילרי
8 אוק 2015 14:06:011. בעונות הכוונה לסך כל העונות של שחקנים דומיננטים באותו עשור, בשחקנים הכוונה לכמה שחקנים שונים תרמו את העונות הנ"ל. לדגומא לווילט היו 10 עונות דומיננטיות בשנות ה-60.
2. הפוסט בחן רק את ההיבטים ההתקפיים. כמו שציינו פה רבים לפני קשה יותר לבחון את ההיבטים ההגנתייםץ
3. אני יודע שזה מפתיע אבל למרות הכל האחוז של הסנטרים ל-2 נקודות עולה מול כל השאר בניגוד למה שמצפים בעקבות מה שאמרת. לכן התשובה היא כן אחוזי הקליעה של סנטרים בימינו הם הגבוהים ביותר אי פעם. הסיבה כפי שציינו פה לא מעט היא שהם לוקחים הרבה פחות עליהם וזיריקות קלות נכנסות באחוזים גבוהים יותר.
עגל
8 אוק 2015 14:10:041. למה ישנן יותר מ-10 עונות דומיננטיות בעשור אחד ? אם סופרים עונות של כל השחקנים בנפרד ומחברים, אז מספר העונות הדומיננטיות צריך להיות גדול מסך השחקנים שעשו אותן (?)
2. לטיפולך בפוסט הבא !
3. כנראה שהגדלת אחוז הזריקות מהשלוש כן משפיעה לטובה על הסנטרים שנמצאים יותר פנויים. זאת אומרת שההגנה שיכולה לשמור איזורית מעדיפה להתכווץ אל שחקני החוץ ולא אל שחקני הפנים.
עידו גילרי
8 אוק 2015 14:21:201. שוב, מדובר בסך כל העונו באותו עשור. נניח 10 לאחד 5 לשני 3 לשלשישי וכך הלאה. כך באמת מספר העונות גדול ממספר השחקנים. הסיבה שהוספתי את זה היא בעיקר ווילט וקארים שנתנו המון עונות כאלו. כך רואים למשל שבשנות ה-90 היו המון עונות דומיננטיות אבל רק 7 סנטרים תרמו אותן. כלומר היו מספר סנטרים (אני חושב שרובינו יוכלו לעלות על השמות די בקלות) מאד דומיננטיים לעות שנות ה-70 שהייתה כמות דומה של עונות אבל פי שניים שחקנים תרמו את העונות הנ"ל.
3. מסכים
עגל
8 אוק 2015 14:00:13עוד דבר לגבי הירידה בהספקת הנדוקות של עמדת הסנטר לעומת שאר הקבוצה: זה ירד מ 22% ל11 % בימינו. אני בטוח שבתקופה של אולג'וואן הוא קלע יותר מ 11% מסך הנקודות של קבוצתו ואותו דבר שאקיל והאדמירל. כלומר יש לנו ביאס bias בזכות הסנטרים הגדולים שמעוותים את התמונה. בשנות ה-90 היו גם וויל פרדו, לןק לונגלי, ביל קרטרייט, קווין דאקוורת', גרג אוסטרטג ושאר ירקות (רקובים).
עידו גילרי
8 אוק 2015 14:07:38ברור שבקובצות עם סנטר דומיננטי הנתון היה גבוה יותר זה כמובן ממוצע בין כל קבוצות הליגה. אני מסתכל כאן על המכלול כולו של עמדת הסנטר ומשווה בין הדורות.
עגל
8 אוק 2015 14:11:10ההשוואה שלך היא בסדר כי היא אובייקטיבית. הזכרון שלנו הוא סובייקטיבי ומושפע מקומץ שחקנים גדולים.
asi
8 אוק 2015 14:16:37כמה אסימונים נפלו לי:
1. משקל הסנטרים ושחקני כדורסל בעלייה בכלל בגלל שמסת שריר שווה משקל גבוה. המדד היותר מדוייק הוא % השומן בגוף. לכן גם אם האווארד של היום שוקל יותר מפאריש זה לא בגלל המבורגרים, זה בגלל כוח נטו!
2. בגלל שהמשחק הפך מהיר יותר "אין להתקפות זמן לחכות" לאנשים הגדולים השומרים מתחת לסל, ולכן כמות הזריקות שלהם ירדה. לדוגמא פעם זריקת 3 במעבר היתה טאבו מוחלט, היום היא נחשבת לזריקה מצויינת ופנויה. מה שאומר שוב שיש יותר זריקות מהירות ופחות מתוכננות שאלה הן סוג הזריקות של הסנטרים.
3. גם היטשטשות העמדות בשנים האחרונות בעצם שינתה את תפקיד הסנטר. מה שהיום אומרים 1.5 על שחקן שיכול לשחק רכז(1) או קלעי(2). גם שחקני הפנים הפכו ל4.5. מה שאומר ששחקן גבוה שלא יכול לקלוע ממרחק כמו גארנט, דאנקן לא יעיל כסנטר בהתקפה.
4. שוב, מאמר ממש מצויין ומעלה הרבה מחשבות על הכדורסל שלנו – לאן? כמאמן נהניתי מאוד לקרוא, כאוהד האתר התגאיתי!
עידו גילרי
8 אוק 2015 14:27:421. מדויק ומשמעותי.
2. זו מיסקונספציה בעיני. המשחק היום עדיין איטי בהרבה מזה של שנות ה-60 עד שנות ה-80. גם בהתקפה מסודרת הרבה פחות כדורים הולכים לסנטר באחד על אחד מול השומר שלו.
3. מסכים וזו בהחלט מגמה חיובית בעיני. היא מכניסה גיוון למשחק.
ת'אנדר
8 אוק 2015 14:47:00מצטרף לכל המחמאות שנכתבו מעליי.
כדאי גם לעשות טבלאות כאלה גם על שאר העמדות ואז להשוות את השינוי שהם עשו בשינוי של הסנטרים.
זו הצעה לך עידו – תמשיך לסדרת כתבות שבכל פעם תסקור עמדה אחרת, לי זה נשמע מעניין מאוד!
עידו גילרי
8 אוק 2015 15:30:44עמדת הסנטר קצת יוצאת דופן וזכתה לאחרונה להרבה התייחסות. זה מה שהביא אותי לבצע את ההשוואה. לא יודע מה כדאי לבדוק לגבי העמדות האחרות.
Berch
8 אוק 2015 14:59:35פוסט מעולה ותודה על ההשקעה.
כמו שנכתב אין ואקום במשחק. אם כולם יעברו לסמול בול יבוא הסנטר שידע לנצל זאת לטובתו….
ולדי קוגן
8 אוק 2015 15:05:39פוסט נפלא. אתה ועומר מזיג משקיענים שאין דברים כאלה. שאפו.
עידו גילרי
8 אוק 2015 15:29:30זה כבוד גדול להיות מוזכר באותה נשימה עם עומר.
מנחם לס
8 אוק 2015 17:04:12הכל ברמה גבוהה. גם ההשגות, השאלות, והתוספות, וגם ההגבות. כיף לקרוא
למר מנחם היקר
8 אוק 2015 18:25:04תודה על המאמר המעניין והחשוב הזה.הסנטרים זה כבר לא עמדה משמעותית בגלל דבר אחד עיקרי והוא שינוי החוקים נגדם,
סמול בול הוא תהליך ארוך ומתוכנן של הליגה מתקופת סטרן לחסל כדורסל פיסי באיזור הסל ובמקום להבליט יכולת אתלטית של שחקני חוץ שקולעים חודרים ומטביעים.
מאמצע שנות ה90 עד תחילת שנות האלפיים הכדורסל הואט ומספר הנקודות למשחק פחתו בעקביות. הקירוב הזמני של קשת השלוש עזר מעט לקליעה שהפכה לכישור נשכח אך יצרה פקק אדיר שהקשה על חודרים ליצור ספייסינג ואפשר לגבוהים להגן ברדיוס קטן יותר. בתוך הפקק היה חשוב להציג שחקן פוסט אפ או מיד ריינג׳ משובך שירווח את המשחק לשאר. הפיתרון של הליגה היה לחסל את הכבדות ולעזור לבריאנטים ללברונים ולשאר הוירטואוזים להביא את יכולותיהם למקסום. דבר שעזר ליצור ליגה מהירה יותר ובעלת ערך שיווקי רב יותר. הקבוצות הראשונות שהחלו לנצל את השינויים לקראת אמצע העשור הקודם נהנו מפריחה.
שינוי ראשון – אין האנד צ׳קינג. רוצה לעצור את בריאנט תנצחו בתזוזת רגליים. ושיהיה למגן בהצלחה.
שינוי שני – אסור לחפור עם הגב לסל ליותר מ5 שניות. קיצר ביי ביי בארקלי ושאק. עם פעם הסנטר\פואוורד היו יכלים לחכות לדאבל טים היום הם חייבים לבצע תנועה מהירה או פייס אף עם הם רוצים להחזיק בכדור ליותר מ5 שניות.
שינוי שלישי – הקשת הקטנה. אם אתה סנטר מאסיבי שרוצה להמתין לננס החודר מתחת לסל תדע שדמך מותר. התוקף יכול להתנגח בך ב30 קמ"ש באויר. העבירה והפציעה היא עליך
שינוי רביעי – 3 שניות בהגנה או איך האמריקאים התקשו תחילה להתרגל לכדורסל בינלאומי. קבוצות יווניות עבות בשר היו מחנות גושי בשר מאסיבים מתחת לסל וממתינות לחבוט כל כניסה לסל. 2 דברים שהחוק הביא. סנטרים שצריכים לצאת החוצה בהגנה ולחסום מהוויקסייד ורחבה פנויה לחדירות אתלטיות
שינוי חמישי – וורטיקאליטי. החוק החמקמק על שם רוי היברט המחייב את החוסם להראות לשופט שקפץ בקו ישר להפליא קלפי מעלה עם ידיים מושטות וישרות אם הוא לא רוצה לחטוף פאול על מגע של גוף גם אם הוא לא יזם אותו. החוק הוא על גבול הבלתי שפיט ויש קולות לבטלו כי הוא גורם לשריקות להשאר גבוליות. שוב יתרון לאתלט החודר.
שינוי שישי והכי מרגיז – חוק האיסוף (gathering). לשחקן מותר תוך כדי איסוף הכדור לבצע צעד שלא נחשב צעד וחצי. לשחקנים ארוכים וזריזים כדוראנט ולברון זה מאפשר לתזמן את הצעד הראשון מאית שניה לפני שהכדור נחשב בידו של השחקן ובכך להרוויח עוד צעד. מה שפעם קראו לו צעד וחצי הוא היום בקלות שתיים וחצי. ובכדי לזרוע מלח על הפצעים כבר כמעט לא שורקים גם על שלוש וחצי.
השינוי האחרון הוא לא חוקתי אלא קשור לתרבות. מרגע שהשחקנים הטובים החלו להגיע ישירות מהתיכון או לאחר מכן לאחר שנת קולג׳ אחת רמת משחק הפוסט אפ ירדה פלאים. רוב שחקני הפוסט אפ הטובים בהסטוריה היו לפחות שנתיים ולרוב יותר שנים במכללות. מוזס מלון היה מאוד חריג בעניין או הוא מקרה חריג. דאנקן שאק בארקלי אקים יואינג וכו' כולם פיתחו את יסודות הפוסט אפ במכללות. הרבה מהגבוהים שנבחרים גבוה לאחר שנה אחת בלבד מצופים לספק סחורה מיד ולכן לא ישקיעו בכישור שהוא מורכב ומצריך הרבה אימון ניסיון ועקומת למידה ארוכה. עד שגבוהים מקבלים בכלל כדור ואין להם הרבה זמן לפעול אופציית הפוסאפ פחות מעודפת עליהם.
הליגה כרגיל תתחיל להתאזן ברגע שלא יהיו גבוהים מאסיבים בכלל מכיוון שגם משחק ננסים כשכולם עושים הכל הופך להומוגני ומשעמם.
יונתן שגב
8 אוק 2015 18:07:18מאמר אלוהי ממש. תודה
למר מנחם היקר
8 אוק 2015 18:54:25תודה על המאמר המעניין והחשוב הזה.הסנטרים זה כבר לא עמדה משמעותית בגלל דבר אחד עיקרי והוא שינוי החוקים נגדם,
סמול בול הוא תהליך ארוך ומתוכנן של הליגה מתקופת סטרן לחסל כדורסל פיסי באיזור הסל ובמקום להבליט יכולת אתלטית של שחקני חוץ שקולעים חודרים ומטביעים.
מאמצע שנות ה90 עד תחילת שנות האלפיים הכדורסל הואט ומספר הנקודות למשחק פחתו בעקביות. הקירוב הזמני של קשת השלוש עזר מעט לקליעה שהפכה לכישור נשכח אך יצרה פקק אדיר שהקשה על חודרים ליצור ספייסינג ואפשר לגבוהים להגן ברדיוס קטן יותר. בתוך הפקק היה חשוב להציג שחקן פוסט אפ או מיד ריינג׳ משובך שירווח את המשחק לשאר. הפיתרון של הליגה היה לחסל את הכבדות ולעזור לבריאנטים ללברונים ולשאר הוירטואוזים להביא את יכולותיהם למקסום. דבר שעזר ליצור ליגה מהירה יותר ובעלת ערך שיווקי רב יותר. הקבוצות הראשונות שהחלו לנצל את השינויים לקראת אמצע העשור הקודם נהנו מפריחה.
שינוי ראשון – אין האנד צ׳קינג. רוצה לעצור את בריאנט תנצחו בתזוזת רגליים. ושיהיה למגן בהצלחה.
שינוי שני – אסור לחפור עם הגב לסל ליותר מ5 שניות. קיצר ביי ביי בארקלי ושאק. עם פעם הסנטר\פואוורד היו יכלים לחכות לדאבל טים היום הם חייבים לבצע תנועה מהירה או פייס אף עם הם רוצים להחזיק בכדור ליותר מ5 שניות.
שינוי שלישי – הקשת הקטנה. אם אתה סנטר מאסיבי שרוצה להמתין לננס החודר מתחת לסל תדע שדמך מותר. התוקף יכול להתנגח בך ב30 קמ"ש באויר. העבירה והפציעה היא עליך
שינוי רביעי – 3 שניות בהגנה או איך האמריקאים התקשו תחילה להתרגל לכדורסל בינלאומי. קבוצות יווניות עבות בשר היו מחנות גושי בשר מאסיבים מתחת לסל וממתינות לחבוט כל כניסה לסל. 2 דברים שהחוק הביא. סנטרים שצריכים לצאת החוצה בהגנה ולחסום מהוויקסייד ורחבה פנויה לחדירות אתלטיות
שינוי חמישי – וורטיקאליטי. החוק החמקמק על שם רוי היברט המחייב את החוסם להראות לשופט שקפץ בקו ישר להפליא קלפי מעלה עם ידיים מושטות וישרות אם הוא לא רוצה לחטוף פאול על מגע של גוף גם אם הוא לא יזם אותו. החוק הוא על גבול הבלתי שפיט ויש קולות לבטלו כי הוא גורם לשריקות להשאר גבוליות. שוב יתרון לאתלט החודר.
שינוי שישי והכי מרגיז – חוק האיסוף (gathering). לשחקן מותר תוך כדי איסוף הכדור לבצע צעד שלא נחשב צעד וחצי. לשחקנים ארוכים וזריזים כדוראנט ולברון זה מאפשר לתזמן את הצעד הראשון מאית שניה לפני שהכדור נחשב בידו של השחקן ובכך להרוויח עוד צעד. מה שפעם קראו לו צעד וחצי הוא היום בקלות שתיים וחצי. ובכדי לזרוע מלח על הפצעים כבר כמעט לא שורקים גם על שלוש וחצי.
השינוי האחרון הוא לא חוקתי אלא קשור לתרבות. מרגע שהשחקנים הטובים החלו להגיע ישירות מהתיכון או לאחר מכן לאחר שנת קולג׳ אחת רמת משחק הפוסט אפ ירדה פלאים. רוב שחקני הפוסט אפ הטובים בהסטוריה היו לפחות שנתיים ולרוב יותר שנים במכללות. מוזס מלון היה מאוד חריג בעניין או הוא מקרה חריג. דאנקן שאק בארקלי אקים יואינג וכו' כולם פיתחו את יסודות הפוסט אפ במכללות. הרבה מהגבוהים שנבחרים גבוה לאחר שנה אחת בלבד מצופים לספק סחורה מיד ולכן לא ישקיעו בכישור שהוא מורכב ומצריך הרבה אימון ניסיון ועקומת למידה ארוכה. עד שגבוהים מקבלים בכלל כדור ואין להם הרבה זמן לפעול אופציית הפוסאפ פחות מעודפת עליהם.
הליגה כרגיל תתחיל להתאזן ברגע שלא יהיו גבוהים מאסיבים בכלל מכיוון שגם משחק ננסים כשכולם עושים הכל הופך להומוגני ומשעמם.
עידו גילרי
8 אוק 2015 22:25:58מסכים עם הניתוח אבל אני לא חושב שהגבוהים המאסיבים יעלמו מהנוף. נראה לי שכרגע יש אוברשוט לשימוש בגארדים ויבוא תיקון לכיוון השני. למרות כל החוקים אני חושב שאם יגיע סנטר עם היכולות המתאימות הוא די בודאות יהיה דומיננטי. הבעיה קשורה בעיקר למה שציינת בסוף. הגבוהים לא מספיקים לפתח את היסודות הנכונים לפני שהם מגיעים לליגה.
ינתי פרזי
8 אוק 2015 19:08:27המשחק הפך לגארדים כי מנהלי הליגה החליטו שזה מה שימכור יותר ולכן שינו את החוקים. היום גארד שחודר עד הטבעת כמעט בלתי ניתן לעצירה בלי עבירה ולכן יש היום המון גארדים שמגיעים עד הטבעת. בשנות השמונים והתשעים לא היו שורקים עבירות. לכן היה הכי משתלם לתת את הכדור בפוסט שהסנטר יעשה סל. סנוסף חוקקו חוק שמגביל את הסטטיות של סנטר בצבע ואישרו הגנה איזורית. מה הפלא שפחות שווה להסתמך על מגדל ברחבה ויותר על סנטר נייד דוגמת דאנקן או דיוויס.
אין היום אף שחקן בקאליבר של סופר סטאר שהמומחיות שלו זה פוסט אפ
עידו גילרי
8 אוק 2015 22:28:50ולמרות כל זה אחוזי הקליעה של הסנטרים ממשיכים להשתפר ביחס לגארדים ועדיין משתלם לתת את הכדור לסנטר ליד הסל.
ינתי פרזי
9 אוק 2015 07:44:44אבל מספר הזריקות ירד. אם היו זורקים את אותו מספר זריקות האחוזים היו יורדים
פלמידה
8 אוק 2015 19:09:17אכן ממאמר מעולה. אבל כל מי שטוען שהכדורסל בשנות השישים היה יותר קל טועה. המשחק היה הרבה יותר פיזי ואלים.
הרבה יותר מעניין לדעתי מה ווילט היה עושה בליגה של היום.
מי שיחקור קצת על ווילט יגלה שמדובר אולי בשחקן האנדרייטד ביותר בכל הזמנים (כן, אנדרייטד).
האיש היה תופעת טבע, שחקן בגובה של שאקיל, ששוקל בערך אותו דבר אבל לפי העדויות הרבה יותר חזק משאקיל. הוא היה הודף כדור ברזל, קופץ משולשת, רץ למרחקים בינוניים, קופץ לגובה, וקופץ לרוחק, וכל זה כשהוא 2.10 בכיתה ט. בנוסף הפך לכוכב כדורעף אחרי הפרישה. תוסיפו לזה כושר גופני מופלא ותקבלו תופעת טבע פיזית שכמותה לא הייתה ולדעתי גם לא תהיה.
ארנולד שוורצנגר אמר עליו שהוא האיש הכי חזק שהוא פגש!
עכשיו לסיבה שאני חושב שהוא אנדרייטד. האיש לא באמת רצה לשחק וכשהוא כן רצה, הוא פירק את הליגה. אחרי השנה הראשונה שלו בליגה הוא רצה לפרוש בגלל כמות המכות שהוא קיבל. הכדורסל באותה התקופה היה הרבה יותר אלים ואנשים פשוט פירקו אותו כי לא הייתה שום דרך אחרת לעצור אותו. וגם זה לא עזר רוב הזמן.
יש ציטוט של אחד השופטים מאותה התקופה שהוא אומר לווילט: "אני יודע שהם מרביצים לך אבל אי אפשר שכל התקפה אתה תעשה אחד משתיים מהקו".
למרות כל זה האיש העמיד מספרים דימיונים לאורך הקריירה ולראייה הוא עדיין מדורג 6 בכל הזמנים ב PER למרות שברוב הקריירה שלו לא ספרו חסימות וחטיפות.
אני אישית חושב שחוקי ההגנה של היום היו מחזירים לו את חדוות המשחק והוא היה הופך לשחקן הגדול ביותר בכל הזמנים ללא עוררין.
למר מנחם היקר
8 אוק 2015 19:17:12ממש לא ראית את ווילט בדמדומי הקריירה,הכדורסל באותה תקופה היה ללא הגנות ובטח ללא התקפות (שחקנים לא ידעו קרוסאובר),הוא לא היה במשקל של שאקיל אוניל,הכדורסל לא מבוסס רק על אתלטיות אחרי זה סנטרים כגבל מגי היו שולטים בכדורסל,לוילט לא היו כלים התקפיים כמו לשאקיל.
עידו גילרי
8 אוק 2015 22:37:39ווילט ללא ספק היה תופעה יחודית ומאד מעניין היה לראות אותו משחק בימינו. אין ספק שהוא היה מוסיף עוד מאסת שרירים וגם אין לי ספק שהוא היה שחקן דומיננטי. יחד עם זאת חייבים לזכור שהוא היה הסנטר הגבוה בתקופתו וגבוה באופן משמעותי מהממוצע. זה יתרון שקשה להתעלם ממנו.
לא ראיתי מספיק משחקים משנות ה-60 אבל באילו שכן לא ראיתי פיזיות יוצאת דופן אלא להיפך. קצב המשחק היה הרבה יותר מהיר מה שיצר משחק עם הרבה פחות מגע. אין סנטר דומיננטי בהיסטוריה שלא הרביצו לו – זה חלק מהמשחק.
קשה לי לראות את ווילט יורד ממספרים של 25 ו-12 גם בימינו אבל גם קשה לי לדמיין -30 ו-15. בכל מקרה זה סתם משחקים בנדמה לי. בפועל אין ספק שמדובר באחד השחקנים הגדולים והדומיננטים שהמשחק ידע.
מתן גילור
8 אוק 2015 19:37:07ממש פנטסטי! תודה רבה.
לא קראתי את כל התגובות, אז אני מקווה שאני לא חוזר על דברים (אנסה להימנע מלחזור על מה שכן קראתי).
המשחק היום משמעותית יותר איטי מאשר בעבר, אבל הוא הרבה יותר אינטנסיבי. היום, כדי לקחת כ"ח, כדי לקלוע או סתם כדי להיות דומיננטי בצבע, סנטר חייב לעבוד הרבה יותר קשה. השילוב של הגידול בגובה עם השיפור באתלטיות בשאר העמדות, מפחיתים משמעותית מהיתרון של הסנטר. פול ג'ורג' זה שחקן שמוריד כ"ח מקצה הקרש, חזק מאד וגבוה. והוא עמדה 3! ויש עוד מלא חרגולי ענק שריריים כאלה. אני לא בטוח אם הסנטרים פחות טובים, אבל אני בטוח שהרבה יותר קשה להצליח בעמדה הזו.
עידו גילרי
8 אוק 2015 22:41:23רוב מה ציינת נאמר כבר על ידי אחרים אבל בכל אופן אני מאד מתחבר לדברים שלך וכפי שכבר ציינתי אני רואה בכך מגמה חיובית. זה רק אומר שכדי להישאר רלבנטי סנטר טוב יצטרך גם לפתח רבגוניות שתאפשר לו להתמודד עם שחקנים יותר קטנים ויותר מהירים.
גור גולן
8 אוק 2015 19:54:30אחרי יום קשה שעבר עלי עם הרבה לימודים והרבה דיבורים, רציתי להגיע לקרוא בשקט את הפוסט הזה… ציפיתי לפוסט מושקע עם נתונים יפים אבל לא ציפיתי לכתבה כזאת טובה!!! השקעה שאי אםשר לתאר!
באמת כל הכבוד על פוסט חשוב שמראה את השינוי במשחק לא רק של הסנטרים אלה של הליגה בכלל!!!!
מדהים לראות את השוני המוחלט במשחק בשל ירידת יעילות הסנטרים ועליית הרכזים. מאז שאק לא היה שליטה בליגה של סנטר שאתה יכול לדרג בין שלושת השחקנים הטובים בליגה באותה שנה.
היום אנחנו מדברים רק על הרכזים כי אין סנטר שמוביל קבוצה!
הקבוצות המובילות מחזיקות בדרך כלל שלושה ״סופרסטארים״ מרכזיים ואולי הקבוצות היחידות שאחד מהם הוא סנטר אלה : נ״א, סקרמנטו ושיקגו.
תודה על סיום יום פשוט מופלא שגרמת לי!
MBK
8 אוק 2015 22:28:54פוסט מצויין כל הכבוד על ההשקעה
כנראה שהפערים בין הסנטרים הגדולים מאוד של שנות ה 80 ו ה90 לבין הבינונים היה גדול
אני בדעה איתנה שסנטרים גמו יואינג , רובינסון , האקים , שאק או קארים לו היה משחקים כיום היו עושים צחוק מהליגה
אם הווארד היה משחק בשנות ה 90 הוא היה בינוני ( לא יותר טוב מבראד דוהרטי או אלזונו מורנניג )
לפעמים הסטטיסקה מטעה , בעידן של סנטרים חלשים ( 15 קבוצות לא סנטר נורמלי ) תאפשר ליותר סנטרים בינונים להציג יעילות לכאורה
אגב בדראפט המגמה היא עדיין ללכת באוטמט על גבוה ( דרק רוז ווול הם סוג של שינוי מגמה )
דרך אגב כיום מודדים עם נעלים שמוספים כ 3.5 ס"מ בממוצע לשחקן
http://www.draftexpress.com/nba-pre-draft-measurements/
חפש את הווארד 2.06 בלי נעליים
Ish
9 אוק 2015 03:43:09רק זה שיש את הנתונים הללו זו התקדמות ענקית. פעם חלק היו נותנים גובה עם נעליים, חלק בלי נעליים, חלק עם גרביים, וחלק סתם הצהירו מה שבא להם. אל תתפלא אם יום יבוא ותגלה שהסנטרים הגדולים של העבר היו בעצם נמוכים יותר ממה שרשום.
למר מנחם היקר
9 אוק 2015 08:20:04האקים היה 2.08,לשאק ווילט וצמברליין לא הוסיפו גובה. הקטע המצחיק הוא שאת קווין דוראנט בניגוד לשאר השחקנים מציגים נמוך ממה שהוא הוא מוצג כ9״6, למרות שהוא 10״6 (הבדל של 3 סנטימטר).
Ish
9 אוק 2015 09:04:09ואתה יודע את זה בודאות כי מדדת בעצמך כל אחד מהם.
דורון האסטבן
9 אוק 2015 02:22:23עידו גילרי, פשוט רמה עצומה, אולימפוס אוורסט,
אתה גם מסביר יפה את הגילויים שלך.
זה חשוב מאד שגם הלא גאונים יבינו.
תצליח ותבורך תמיד. (ולכולם ברכות)
דורון האסטבן
9 אוק 2015 02:28:43עידו אני מרפרף בתגובות רק עכשיו ותראה מבלי לדעת מה כתבו
כל התותחים מריעים אחד יותר מהשני
גיא כינה אותך אינצקלופדיה מהלכת (בערך) בצדק אבסולוטי.
יצירה נפלאה שלך, שווה לשמור את הפוסט במועדפים שלך.
ממש יופי אמיתי 🙂
עידו גילרי
9 אוק 2015 16:42:05תודה לכולם על התגובות הענייניות שיצרו כאן דיון מרתק ומהנה.
גור גולן
9 אוק 2015 18:20:19תודה לך על כתבה מופלא שתיזכר.
Steve Nash
10 אוק 2015 20:18:47אין על hoops.co.il. לכל החבר׳ה פה שממש אוהבים NBA – אני רוצה להזמין אתכם לליגה שפתחתי ב thefanba.com
שם הליגה – hoops 2015
שנה שעברה היו מלא חבר׳ה היה כיף והיה ממש צמוד עד הסיוםץ
הרשמה חינם, 6 שחקנים, 3 טריידים כל שבוע
עגל
26 אוק 2015 22:27:19cccc