האתלטים הטובים בהיסטוריה (חלק ב')

בלילות האחרונים הפגינו תחת חלוני אתלטים רבים, תוך השלכת כידונים, כדורי ברזל, צלחות דיסקוס, וריצות אינספור כל זאת בניסיון לשכנע אותי שיש להם מקום בין עשרת האתלטים הטובים בכל הזמנים, והביאו אותי לפתוח רשימה נוספת של מקומות הפעם ללא דירוג, בניסיון להשיב את השקט על כנו, ואת השינה לאנשי ביתי.

אל אורטר

אל אורטר הענק העדין כפי שכונה התייצב במעגל כשהוא סובל מכאבים עזים . שישה ימים לפני הגמר האולימפי בטוקיו 1964באימון שגרתי הוא קרע בצורה חמורה את הסחוס באחת מצלעותיו. הרופאים היו חד משמעיים באבחנתם – מנוחה מוחלטת בת שישה שבועות! אבל הרופאים כנראה לא הכירו את הענק שהדרך היחידה למנוע ממנו להשתתף בגמר היא לכבול אותו באזיקים למיטה. אורטר באולימפיאדה השלישית שלו אחרי שני זהב אולימפי במלבורן 1956 כשהוא בן 20 בלבד עם שיא אולימפי חדש 56.36, וברומא  1960  (עם שיא אולימפי כמובן 59.18), לא התכוון לתת למדליה לחמוק ממנו קרע או לא קרע. שוב. למרות הכאבים כפי שהעיד בעצמו "הרגשתי בזריקה כאילו מישהו מנסה לתלוש ממני צלע, כאילו סכינים חותכים את גופי" התעלה שוב על עצמו ובזריקה החמישית שלו הטיס את הדיסקוס למרחק 61 מטרים – שיא אולימפי חדש והקדים את שיאן העולם לודוויק דאנייק הצ'כי שזכה בזהב אולימפי ב-72 אחרי פרישתו של אורטר.

אורטר הצליח להשלים זכייה נוספת רביעית במספר גם במקסיקו 68 כשגם שם באה גדולתו לידי ביטוי, כשלפני התחרות גשם סוחף ירד על האצטדיון, וכל המתחרים רצו לתפוס מחסה. כולם? הענק הוא לא כמו כולם. הממטרים העזים לא הרתיעו את אורטר שנשאר במשך ארבעים וחמש דקות לבדו כשהוא ממשיך באימונים, וכשהגשם פסק היה לו יתרון גדול על כולם כשהוא ומוכן. כמובן שהוא זכה שוב בזהב עם שיא אולימפי נוסף הפעם 64.78, הישג חסר תקדים 12 שנים של שליטה אולימפית  מוחלטת. הסוד של אורטר היה אימונים אימונים ושוב אימונים. וכמובן היצר התחרותי האדיר שלו שגם פציעות קשות כמו בחוט השדרה שנה לפני אולימפיאדת טוקיו כשהחליק במעגל לא מנעה ממנו להמשיך.

אורטר שפרש בשנת 69 חזר שוב להתחרות בשנת 77 אחרי שהחמיץ שתי אולימפיאדות, כשהמטרה המוצהרת זכייה בזהב חמישי במוסקבה 1980. אורטר ובגיל 43 הצליח להגיע למקום הרביעי המכובד מאד במבחנים הקדם אולימפיים האמריקאים.

אל אורטר פרש כשהוא הראשון שהגן על תוארו האולימפי ארבע פעמים ברציפות (ב96 הצטרף אליו לואיס ברוחק). למרבה הצער ב-1/10/2007 אורטר בן ה-71 שסבל ממחלת לב החזיר את נשמתו לבורא. הענק העדין ייזכר תמיד כגדול זורקי הדיסקוס בכל הזמנים וכסמל ודוגמא לנחישות ויכולת התעלות בזמן אמת.

זריקת הדיסקוס למרות שנראית כסתם השלכה של צלחת מעופפת, דורשת מיומנות גבוהה ביותר, דיוק ותזמון מושלם וריכוז אנרגיה סיבובית סביב מרכז כובד נמוך, ע"מ לא לאבד שיווי משקל, וכמובן כוח רב ומוטת ידיים גדולה על מנת להשליך את הדיסקוס למרחק הרב ביותר האפשרי. הפציעה של אורטר באימון מוכיחה כמה מאמץ מושקע בזריקת הדיסקוס, ואיזו אנרגיה אדירה מושקעת. לא סתם האתלטים במקצוע הזה הם בעלי מימדי גוף אדירים.

מדליות

זכה ב-4 מדליות זהב כשבכל זכייה שיפר את השיא האולימפי הקודם

קייס לבחירה

במשך 12 שנים שלט במקצוע טכני וקשה תוך שהוא מתעלה על עצמו כל פעם מחדש

היה בעל כוח סבל נדיר והתגבר על פציעות וכאבי גוף שהיו משאירים במיטה כל אחד אחר, ובוודאי לא מאפשרים זריקת דיסקוס וזכייה במדליית זהב

שורה תחתונה:

מקצוען אמיתי שהאמין בעבודה קשה ללא סמים וכמדומני היחיד חוץ מלואיס (בקפיצה למרחק) ששמר על התואר במשך 4 אולימפיאדות רצופות.

הישאם אל גרוז'

הישאם אל גרוז' מגדולי הרצים בריצות הבינוניות – ארוכות. עשה דאבל נפלא באולימפיאדת 2004 של זכייה בזהב ב – 1500 ו – 5000 שבה ניצח בפיניש נהדר את בקלה שהיה אלוף ה-10,000 באותה תחרות.

מדליות

הישאם אל גרוז' זכה ב-9 מדליות באולימפיאדה, ואליפות עולם.

אליפות עולם

1995 גטבורג

זכה במדליית כסף בריצה ל- 1500 מטרים, אבל זה היה רק הספתח שלו. מאז זכה אל גרוז' ארבע פעמים ברציפות  97, 99, 2001, 2003 בתואר אלוף עולם בריצה ל- 1500 מטרים, כשהוא מוסיף גם מדליית כסף באליפות בפריז 2003 במקצוע פחות חזק שלו 5000 מטרים.

אולימפיאדה

1996 אטלנטה

בריצת 1500 מטרים קרתה לו תקלה איומה במהלך הריצה, כשבמהלך ניסיון עקיפה נתקל ברגלו של נוראדין מורסלי ששלט בריצה הזו באותן שנים, ואף זכה בסופו של דבר בתואר האולימפי. אל גרוז' המאוכזב לא הצליח להתאושש וסיים במקום ה- 12 .

לאחר האכזבה הגדולה באולימפיאדה, אל גרוז' החל את תור הזהב שלו, וזכה ב – 4 אליפויות עולם ברציפות החל מאתונה 1997 ועד פריז 2003. במהלך תקופה זו גם שבר את השיא העולמי של מורסלי  וקבע את שיא העולם 3:26.00. אל גרוז' שבר בתקופה זו גם שיאים נוספים של מורסלי בריצות שאינן אולימפיות.

2000 אולימפיאדת סידני

זכה במדליית כסף בריצת 1500 לאחר שהפסיד במפתיע לנגני הקנייתי. היה זה הפסדו הראשון מזה 4 שנים. הישאם זכה בין השנים 2000-2003 3 פעמים בליגת הזהב, ונבחר לאתלט השנה פעמיים ברציפות.

2004 אולימפיאדת אתונה

הישאם אל גרוז' הגיע לשיא גדולתו באולימפיאדה זו כשזכה בשתי מדליות זהב בריצות ל –  לפני ברנרד לאגאט הקנייתי1500 ו – 5000 כשהקדים את הפייבוריט הגדול קנניסה בקלה בישורת האחרונה, והיה לראשון מאז פאבו נורמי הגדול שמשלים דאבל כזה באותם משחקים.

קייס לבחירה:

זכה ב – 9 מדליות באולימפיאדה  (2 מזהב אחת כסף), ואליפות עולם (7 זהב, 4 באצטדיון ו3 באולם ב – 1500 ו – 3000, ושתי מדליות כסף ב – 1500 ו – 5000

השני בהיסטוריה שזכה במדליות זהב ב – 1500 ו – 5000 באותה אולימפיאדה.

שורה תחתונה:

מגדולי הרצים ב – 1500 ובריצות הבינוניות.

לאסה וירן

עוד רץ נפלא מבית היוצר של פינלנד. וירן יליד 1949 וירן גדל בצל המסורת של רצים נהדרים ב -5000 -10000  המשיך לשאת את הלפיד הזה ואף העלה אותו לשיאים חדשים.

אולימפיאדה

מינכן 1972

וירן שחזר באולימפיאדת מינכן 1972 את הזכייה של זאטופק מלונדון 1948, כשזכה ב – 2 מדליות זהב באותה אולימפיאדה. האחת  ב – 5000 תוך שיפור השיא האולימפי, וב – 10,000 מטרים כשקבע שיא עולם חדש.

ארבעה ימים לאחר האולימפיאדה שבר וירן את שיא העולם ב5000 מטרים והעמידו על 13:16.4, שיא שהחזיק מעמד שבוע בלבד ונשבר ע"י מתחרהו הגדול אמיל פוטמן הבלגי , (שזכה במדליית כסף באולימפיאדה) ששיפר את  השיא והעמידו על 13:13.0

מונטריאול 1976

4 שנים מאוחר יותר במשחקים במונטריאול 76 חזר וירן על הישגו, וזכה שוב בזהב ב – 5000 ו -10000 ובכך היה לרץ היחיד בהיסטוריה שזכה פעמיים ברציפות באולימפיאדה בשתי הריצות הללו. (אגב בקלה כמעט השווה את השיא הזה, אך הפסיד לאל גרוז' ב- 5000 באולימפיאדת אתונה ב-2004 וזכה רק בכסף.

וירן ניסה במונטריאול להשוות את השיא הבלתי נתפס של זאטופק זכייה ב – 5000,10000 ומרתון באותה אולימפיאדה, אך הוא סיים רק חמישי במרתון ולא עמד במשימה, אבל לזכותו יאמר שריצת המרתון התקיימה 24 שעות בלבד אחרי הניצחון שלו ב-5000 מטר, וכי הייתה זו הפעם הראשונה בחייו בה רץ מרתון, כך שההישג הזה מרשים מאד גם ללא מדליה.

במוסקבה 1980 וירן ניסה להגן על תוארו בשלישית בריצת 10000 מטרים, אך כשל במשימה וסיים רק חמישי. הוא השתתף גם במרתון אך לא הצליח לסיים אותו.

לסיום וירן נבחר ב – 1972  לאתלט השנה בעולם.

מדליות

ארבע מדליות זהב אולימפיות ואחת מארד

קייס לבחירה:

וירן הוא היחיד בהיסטוריה שזכה בשתי אולימפיאדות רצופות בריצות ל – 5000 ו-10000 במדליות זהב.

שורה תחתונה:

מגדולי הרצים הפיניים ובכלל, בעל הישג ייחודי ויוצא דופן.

ג'ימי תורפ: סופרמן אנושי

 

 

 

 

אולימפיאדה

זהו סיפורו של  ספורטאי שצומח אחת לדור, שלמרבה הצער אינו עוסק בהישגיו המופלאים, חורג מגבולות הספורט, ומטיל צל כבד על מדינה שחרתה על דגלה שוויון זכויות וחירות.

זהו סיפורו של ג'ימי תורפ.

סיפורו של ג'ימי תורפ הוא אחד הסיפורים הטרגיים (מבחינה ספורטיבית) בתולדות המשחקים האולימפיים. ג'ימי תורפ היה אתלט מופלא בעל יכולות פיזיות יוצאות מגדר הרגיל שלמרבה הצער הקדים את זמנו מבחינה ספורטיבית ובעיקר תרבותית ואידיאולוגית.

תורפ נולד 1888 בכפר אינדיאני קטן בשם שאוון באוקלהומה ארה"ב. תורפ היה ממוצא מעורב – אינדיאני ואירי, אך בעיני רוב האמריקאים נחשב לאינדיאני.

ע"מ להבין את משמעות הדברים צריך להבין את המציאות החברתית באותה תקופה בארה"ב.

הימים היו ימי תחילת המאה ה – 20, מצב המיעוטים באותם ימים היה בכי רע. למרות מלחמת האזרחים שהתחוללה כ – 50-60 שנה מוקדם יותר ובעקבותיה קיבלו האפרו – אמריקאים זכויות שוות, בפועל הגזענות והדעות הקדומות שלטו בכיפה וחוקי האפליה עדיין התקיימו. מצבם של בני הגזע האדום – האינדיאנים היה גרוע עוד יותר. ג'מי הצעיר לא למד בבי"ס ובילה את ילדותו בציד, עבודות שונות ותחרויות ריצה עם סוסי פרא. לא פעם סבל מחרפת רעב, אך קשיים אלו רק חישלו אותו. בגיל 10 נהג לרוץ 30 קילומטר להנאתו !  לכל מי שנחשף לנער הצעיר היה ברור שמדובר בכישרון שמופיע פעם בדור.

ג'ימי תורפ סבל ולמרבה הצער לא קיבל מלגה לאחת האוניברסיטאות עקב מוצאו. במבחנים האולימפיים לקראת אולימפיאדת 1912, זכה במקום הראשון בקרב 5, קרב 10, קפיצה לגובה (קפץ 1.96 מ' סנטימטר וחצי פחות משיא העולם), ונכלל ברשימת ברשימת הקופצים לרוחק.

אף אחד לא יכול היה להתעלם מהיכולות האדירות שהפגין תורפ, ולקברניטי הנבחרת לא נותרה כל ברירה אלא להכלילו למרות מוצאו בנבחרת למשחקים האולימפיים.

קרב 5 כלל אז קפיצה לרוחק, הטלת כידון, ריצת 200 מטר, זריקת דיסקוס, וריצה ל 1500 מטרים. כל התחרות התקיימה באותו יום, ותורפ זכה בקלות במדליית הזהב.

בקרב 10 שנפרש באותם ימים 3 ימים, התחרו בעשרת המקצועות הבאים (כנהוג היום): ריצת 100 מטר, קפיצה לרוחק, הדיפת כדור ברזל, קפיצה לגובה, ריצת 400 מ', זריקת דיסקוס, 110 משוכות, קפיצה במוט, הטלת כידון, וריצת 1500. תורפ בעל החוסן הגופני היוצא דופן ניצח בקלילות בתחרות קבע שיא עולם נפלא לאותם ימים (8412 נקודות,  בניקוד של אותם ימים) שהחזיק מעמד 15 שנה וזכה במדליית זהב שניה.

תורפ זכה לכבוד רב, קיבל שי אישי מהצאר ניקולאי השני הקיסר הרוסי, ומגוסטב החמישי מלך שבדיה. ראשי הוועד האולימפי האמריקאי מאד לא אהבו בלשון המעטה את ה"מטאור" שזרח לפתע, וחיפשו דרך לסלק אותו. באותם ימים עדיין נאסר על ספורטאים מקצוענים להשתתף במשחקים האולימפיים, ומבירור שערכו עלה כי ג'ימי תורפ שיחק בייסבול תמורת משכורת חודשית. למרות כל הסבריו של תורפ כי עישה זאת בתום לב ולפרנסתו, לא הועילו הסבריו, והוא הוכרז כמקצוען ונאסר עליו להתחרות במשחקים האולימפיים. הוועד האמריקאי גם דרש וקיבל מהוועד האולימפי הבין לאומי ביטול של הזכיות של תורפ באולימפיאדה ( זאת למרות שהערעור הוגש זמן רב אחרי הזמן המוקצב לערעורים ) . ג'ימי האומלל נאלץ להחזיר את המדליות, שזכה בהן ביושר, שיאיו נמחקו ושמו הוסר מרשימת המנצחים, וראשי הוועד האמריקאי "שמרו" על טוהר הגזע.

ג'ימי תורפ עבר לשחק בייסבול בין השאר בג'ייאנטס ובסינסינטי, ופוטבול. ג'ימי תורפ שיחק פוטבול בקבוצת קנטון בולדוג במקביל לקריירה בבייסבול, לא זנח ת'ורפ את אהבתו למשחק הפוטבול, ב- 1915הוא חתם בקבוצת קנטון בולדוג אותה הוביל למספר זכיות בליגה שמאוחר יותר הפכה ל – NFL ת'ורפ נהיה נשיאה הראשון של הליגה, תפקיד בו החזיק במשך שנה, בטרם פרש על מנת להקדיש את זמנו למשחק ואימון הבולדוג. ב-1922 היה ממקימי קבוצת ה-NFL אאורנג אינדיאנס, קבוצה שהתבססה על שחקנים אינדיאנים בלבד, הוא שיחק ואימן אותה במשך שנתיים. סך הכל שיחק ת'ורפ במשך 9 עונות בליגת ה-NFL ב-6 קבוצות שונות, בטרם פרש ממשחק בשנת 1929, בגיל 41.

עם השנים החלו לחול שינויים חברתיים וב – 1932 הוזמן תורפ לתא הכבוד של סגן הנשיא לחזות במשחקים של אולימפיאדת לוס אנג'לס. ב1950 נבחר תורפ במשאל עיתונאי לגדול האתלטים במחצית הראשונה של המאה ה 20. שנה לאחר מכן יצא לאקרנים סרט על חייו בכיכובו של ברט לנקסטר.

סופו של הסיפור הוא טרגיה אמיתית! תורפ חלה בסרטן הלימפה, ואז התברר שהוא עני וחסר כל.

ג'ימי תורפ מת בחודש מרץ 1953 לאחר שלא התאושש ממספר התקפי לב שפקדו אותו.

ב – 1982, 60 שנה לאחר המשחקים האולימפיים ההם, התקבלה החלטה בוועד האולימפי הבין לאומי להכיר בזכיותיו של תורפ ולהחזיר לו את תאריו, וכבודו. המדליות נמסרו לבנותיו של תורפ, שלמרבה הצער לא זכה לראות בטיהור שמו.

שנים רבות לאחר מותו הוכר פועלו הספורטיבי של ג'ימי תורפ וב 1999 נבחר בסקר של סוכנות העיתונאים למקום השלישי בקרב הספורטאים במאה  ה 20 אחרי ג'ורדן ובייב רות', כמו כן בשנה זו התקבלה החלטה בקונגרס האמריקאי לפיה יוכתר תורפ ל"אתלט האמריקאי של המאה ה 20".

סיפורו של ג'ימי תורפ הוא במידה רבה גם סיפורה של ארה"ב של אמריקה במאה ה – 20. חברה שהתיימרה להיות חופשייה מדעות קדומות, אך למעשה במשך שנים רבות התנהגה בצביעות וצדקנות, והתקשתה להתמודד עם ספורטאי על שמציב בפניה מראה.

העוול תוקן ורוחות חדשות נושבות כיום בשמי החברה האמריקאית, אך הצלקת לעולם תעיד על החטא הקדמון של שנאת חינם.

מדליות

שתי מדליות זהב בקרב 5 וקרב 10

קייס לבחירה

נבחר לגדול האתלטים במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובסוף המאה בחר למקום השלישי בין הספורטאים האמריקאים של המאה ה-20 אחרי ג'ורדן ובייב רות'

שורה תחתונה

הקדים את זמנו בהרבה,לטוב ולרע. סיפור של טרגדיה ספורטיבית ואנושית שהצדק עימו נעשה מאוחר, מאוחר מדי.

 

ריי יורי

לא רבים מכירים את השם הזה, אבל למעשה האתלט הזה החזיק בשיא המדליות האישיות (8) במשחקים אולימפיים עד שהגיע אלמוני בשם מייקל פלפס ושבר את השיא 100 שנים מאוחר יותר.

ריי יורי נולד באוקטובר 1873 בלפאייט אינדיאנה, ובילדותו חלה במחלת הפוליו ולקה בשיתוק בפלג גופו התחתון. ליורי שנאלץ להתנהל בכיסא גלגלים, היה כוח רצון גדול, והוא סירב להיכנע לשיתוק. בעזרת חיזוק שרירי רגליו, הוא הצליח לקום מכיסא הגלגלים, אבל לריי היו תכניות מרחיקות לכת הרבה יותר, ועם המון נחישות ואימונים הוא התגבר על השיתוק ובהתחשב באותם ימים זה הישג מרשים ביותר,והפך לאחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים.

אולימפיאדה

ריי יורי היה אלוף אולימפי במקצועות שכבר יצאו מלוח התחרויות, אבל בזמנו היו מאד פופולאריות, ואלו הן תחרויות הקפיצה מהמקום. באולימפיאדת פריז 1900 השנייה בהיסטוריה, השתתף יורי בקפיצות למרחק, לגובה ומשולשת מהמקום. תחרויות אלו התבצעו כשהקופץ מבצע שלושה צעדים לפני הקפיצה. ריי זכה בשלוש מדליות זהב ובקפיצה לגובה גם קבע שיא עולם 1.655 מטר. ארבע שנים מאוחר יותר הגן יורי על תאריו, וזכה שוב בטריפל מוזהב, כשהפעם שיפר ריי את השיא העולמי בקפיצה למרחק ל-3.47.  ארבע שנים מאוחר יותר וויתר יורי על ניסיון להגן על תוארו במשולשת, והסתפק בהגנה על תאריו בקפיצות לגובה ובמשולשת. אגב ב-1906 התקיימו משחקים נוספים באתונה לציון עשור לחידוש האולימפיאדות, אך למרות שהוועד האולימפי הכיר במשחקים הם לא נחשבים במניין האולימפיאדות, והמדליות שחולקו לא נספרות במניין המדליות, ולכן הזכיות של יורי בקפיצה למרחק ולגובה לא נחשבות.

מדליות

8 מדליות זהב אולימפיות

נימוקים לבחירה

גדול הקופצים מהמקום בכל הזמנים ומחזיק עדיין בשיא העולם בקפיצה לרוחק מהמקום 3.47 (לא חוכמה בהתחשב בעובדה שהם בוטלו ב-1930).

שורה תחתונה

ממרחק השנים קשה לשפוט את הישגיו במיוחד במקצועות שנכנסו לסל המחזור של האתלטיקה, אבל הסיפור האישי, ומספר המדליות הרב נותן לו מקום בעשירייה השנייה.

ויקטור סנייב

קופץ משולשת ששלט בענף וידע תמיד להתעלות בזמן הנכון.

אולימפיאדה

מקסיקו סיטי 1968

סנייב החל את הקריירה כקופץ למרחק, ובהמשך התמחה גם בקפיצה משולשת. לקראת משחקי מכסיקו עמד בפני הכרעה גורלית להמשך הקריירה בחירה בין רוחק למשולשת. סנייב בחר במשולשת עקב הצפיפות בצמרת הקפיצה למרחק, החלטה ששינתה את מהלך הקריירה שלו. סנייב במשחקי מכסיקו סיטי ב-1968, סנייב זכה במדליית זהב עם שיא עולם חדש 17.39 שנקבע בקפיצה השישית והאחרונה שלו, כשבאותה תחרות נשבר שיא העולם חמש פעמים, כשסנייב עצמו שבר אותו פעמיים.

מינכן 1972

כעבור ארבע שנים במינכן 1972 עמד מול סנייב איום משמעותי שיאן העולם החדש פדרו פרז  שנישל את סנייב עם 17.40 אבל הוא נפצע כבר במוקדמות, והשאיר את הבמה לסנייב, ולאלוף אירופה יורג דראמל הגרמני. סנייב כמו אלוף גדול, קבע כבר בקפיצה הראשונה את תוצאת הניצחון 17.35 ודראמל הצליח רק להתקרב עם 17.31.

מונטריאול 1976

באולימפיאדה השלישית שלו נתקל סנייב ביריב הכי משמעותי שלו דה אוליברה הברזילאי, שהחזיק בשיא העולם 17.89 הרחק מעבר לשיאו של סנייב, אבל המשפט "אלופים גדולים אינם מתים לעולם" נתפר במיוחד עבור סנייב. סנייב המנוסה העדיף לבוא מאחור ולתת לאוליברה להוביל במוקדמות. בגמר עצמו סנייב עלה למקום הראשון בקפיצה השלישית, איבד אותו בקפיצה הרביעית לבאטס האמריקני, אבל בקפיצה החמישית סנייב התעלה על עצמו ועם 17.29 השאיר את מתחריו הרחק מאחור – באטס 17.18, ואוליברה 16.90 נשארו מאוכזבים. במוסקבה 1980 סנייב בן ה-35 ניסה להגן על תוארו בפעם הרביעית ברציפות, אבל כוחו לא עמד לו והוא הסתפק במדליית כסף 17.24 אחרי אואדאמה האסטוני שניצח עם 17.35, וסיים קריירה אדירה כאחד האלופים האולימפיים הגדולים ביותר.

נימוקים לבחירה

שלט באחד המקצועות הטכניים והמועדים לפציעות במשך 12 שנים. ידע להתעלות תמיד ברגעי האמת

מדליות

3 מדליות זהב אולימפיות ואחת מכסף

השורה התחתונה

ויקטור סנייב נחשב בעיני רבים לגדול קופצי המשולשת בכל הזמנים.

יאן ז'לז'ני

ז'לז'ני נולד במחוז בוהמיה אז צ'כוסלובקיה כיום הרפובליקה של צ'כיה ביוני 1966, והלך בדרכה של אימו שהייתה מטילת כידון. המאמן הראשון שלו היה אביו ירוסלב, וכבר בגיל צעיר הוא התבלט מאד במקצוע הטלת הכידון.

אולימפיאדה

סיאול 88

ז'לז'ני זכה בכסף אולימפי, ומאז לא הביט לאחור לפחות במשחקים האולימפיים. הוא היה אלוף אולימפי שלוש פעמים ברציפות

ברצלונה 92

זהב ושיא אולימפי 89.66 שלושה מטרים לפני סגנו ושישה לפני זוכה הארד.

אטלנטה 96

זהב שני 88.16

סידני 2000

זהב שלישי רצוף ושיא אולימפי חדש 90.14

 

אליפות העולם

לקראת אליפות העולם השנייה ב-1987 כשהיה בן 21, קבע ז'לז'ני שיא עולם חדש בהטלת כידון 87.66 ואותת על כוונותיו. באליפות עצמה היה רחוק משיאו וזכה במדליית ארד עם תוצאה של 82.20. באליפות העולם הבאה הייתה לו נפילה גדולה כשסיים במקום ה-18 בלבד. ז'לזני זכה באליפויות הבאות פעמיים ברציפות בתואר אלוף העולם, והוסיף זכייה שלישית בזהב באדמונטון 2001 עם שיא אליפות – 92.80, וזכה גם בארד בסביליה 99.

קייס לבחירה

יאן ז'לז'ני מחזיק בשיא העולם כבר 19 שנה 98.48, ולא נראה שמישהו עומד לשבור אותו בקרוב. יותר מכך חמש ההטלות הטובות בכל הזמנים שייכות לו.

מדליות

שלוש מדליות זהב אולימפיות ואחת מכסף, שלוש מדליות זהב מאליפות העולם ושלוש מארד.

שורה תחתונה

גדול המטילים בכל הזמנים!

חאבייר סוטומאיור

 

קופץ לגובה קובני שיאן העולם מזה 22 שנה, שלוש התוצאות הטובות בהיסטוריה שייכות לו )אחת במשותף עם בארשים הקטרי 2.43 שקבע אותה השנה ואולי ישבור את שיאו באליפות הקרובה).

אולימפיאדה

ברצלונה 1992

סוטומאיור זכה במדליית זהב אולימפית יחידה בקריירה במשחקים כשגבר על יריבו הגדול ומי שהחזיק לפניו בשיא העולם פטריק שיוברג השבדי באחת התחרויות הצמודות בהיסטוריה. שניהם סיימו בתוצאה זהה 2.34 אבל סוטומאיור עם פחות פסילות לקח את הזהב. גם זוכי הארד טים פוסיית וארתור פרטיקה סיימו עם תוצאה זהה.

סידני 2000

המדלייה השנייה שלו במשחקים אולימפיים, הגיעה רק בסידני כשבאותה שנה הוא נתפס על שימוש בקוקאין והושעה, אבל ההשעיה קוצרה עקב לחץ קובני כך שיוכל להשתתף במשחקים. במשחקים עצמם ניצח הרוסי קליוגין עם 2.35 וחאבייר סיים שני עם 2.32 זהה לעבדרחמן האלג'ירי.

אליפות העולם

באליפות העולם סוטומאיור זכה לעדנה גדולה הרבה יותר, כשזכה בתואר אלוף עולם פעמיים באצטדיון, וארבע פעמים באולם, וכן שלוש מדליות כסף.

טוקיו 1991 מדליית כסף עם 2.36 אחרי אוסטין 2.38 (שיא אליפות)

שטוטגרט 1993 זהב עם שיא אליפות 2.40

גטבורג 1995 כסף אחרי טרוי קמפ בתוצאה זהה 2.37

אתונה 1997 זהב עם 2.37

בודפשט  1989 אליפות עולם באולם שיא עולם זהב ושהשוואת שיאו העולמי . 2.43 כמו כן זכה בזהב עולמי באולם בטורונטו 93, ברצלונה 95, ומאבשי 99 וכסף בפריז 85.

סוטומאיור פרש ב- 2001 אחרי שבבדיקה התגלה בגופו סם אסור בשם ננדרולון.

נימוקים לבחירה

גדול הקופצים לגובה (אולי ברומל הרוסי יכול לטעון לכך), החולשה שלו היא זהב אולימפי אחד בלבד, והחומרים האסורים בהם נתפס משתמש.

שורה תחתונה

הכנסתי אותו לרשימה בלב חצוי בגלל שנתפס פעמיים בבדיקות סמים, אבל ההישגים הספורטיביים מרשימים.