מסר קצר מחבר / מנחם לס

(הבריכה האולימפית, ומאחוריה הקזינו, ומולו "הבית של קומפנייץ" בו נערוך ביום ששי מסיבת יום הולדת לארנון ליום הולדתו ה-80 במסעדת מוסהדג. אגב, פעם היה יציע גם מצד ימין, כמו היציע מצד שמאל, ובתחרויות שחייה בשנות 1946 ו-1947 שאני זוכר, היו 4,000 צופים בבריכה!)

 

 

(הבית בו גרתי מגיל 3 עד גיל 12; היום סכנת מפולת. על הטיילת בת"א השטח לבדו היה שווה מיליונים. התמונה הזאת נילקחה קרוב לוודאי מהרחבה לפני הקזינו)

לפני כמה שעות קבלתי מסר קצר מאחד מחברי הילדות הקרובים ביותר שלי, ארנון קרומהולץ (שאיני מסוגל להתחבר לשמו העברי, ארנון קרן).

ארנון יהיה בן 80 ביום ששי הקרוב, וגייל ואני אוספים אותו מדירתו ברח' סוקולוב בנתניה. הוא לא מסוגל לנהוג יותר, ואנחנו מביאים אותו למסיבת יום הולדת שאנחנו מארגנים לו במסעדת מוסהדג, מול הקזינו.

המסעדה נמצאת בבניין הישן בן שלוש  הקומות הידוע כ-"בית קומפנייץ", בגלל קפה קומפנייץ שהיה מקום שתיית הבירה המועדף על הקצינים הבריטים בימי המנדט. הבית שייך למשפחת חס, ושני האחים יוסף ויהודה חס ז"ל היו דודי. כתובת הבניין היא היום רציף מרגולין 29, אבל אז הכתובת היתה רחוב חוף התכלת 29.

אחרי שאמי התגרשה מאבי, עברנו לגור בבית של משפחות חס ברח' התכלת 31. היש פלא שאני חולה-ים עד היום כששייט ודייג הם ההובים האהובים עלי ביותר, ולכן פרשתי מוקדם מדי מהוראה כדי לחיות בפלורידה על שפת הים?

הבניין קיים עד היום ולפניו שלט "סכנת מפולת" המוצב שם כבר לפחות 15 שנים.

אחרי שהדורים ניפטרו החל מאבק בין הבן ושתי הבנות של יוסף וגיטה (גיטה היתה אחות של אמי הדסה), ובנו ובתו של יהודה, על הירושה, ומה לעשות עם הבניינים.

הבעייה עם הבניין הגדול המאכלס את מסעדת מוסהדג, הקיוסק של משפחת פירסט, בית מרקחת שמזמן אינו פועל, ומספרה שאינה פועלת, וכמה דיירים בקומה השנייה והשלישית היא שכולם שם ב-'דמי מפתח', השיטה המנדטורית בה שילמת סכום מסויים ואז הדירה מובטחת לך לעד כל זמן שאתה משלם דמי שכירות מצחיקים בקטנותם. אם איני טועה מוסהדג משלם כמה מאות שקלים בלבד לחודש על מסעדה גדולה על שפת הים ממש, מול הקזינו. דיירים משלמים 200 ש"ח לחודש ואין -דרך להוציאם משם עד שיבוא המבול או שיפסיקו להעביר את הדירה מבן משפחה אחד לשני. ישנה כמובן דרך אך היא דורשת השקעה מסויימת ועורכי דין, ומאומה לא נעשה.

אני קיויתי שכשהבנים והבנות של יוסף ויהודה יילכו לעולמם (שני הבנים ובת ניפטרו, ושתי הנותרות אחת בבית אבות ואחת תקועה בפילדלפיה) הנכדים יתחילו להזיז דברים, והם קיבלו יפויי כוח לעשות זאת, אך עתה מסתבר שהמאבק והריב בין הנכדים הוא חריף משהיה בין הוריהם.

כמובן שלא על "דמי מפתח" רציתי לכתוב, אבל זה עוזר להכניסכם לתקופה.

גדלנו בשכונת בת גלים שהיתה מוקפת בשלושה מחנות צבא בריטיים. היינו חבורת שלושה ילדים ללא אבות: עבדכם הנאמן, שאמו זרקה את אביו שהיה מאד ABUSIVE מהבית כשהייתי בן 3; רובי שגדל עם אם חד הורית (ששנים אח"כ סיפרה לו שאביו היה אחד מהקצינים הבריטיים), וארנון, שאביו שרת בצבא הבריטי ואף פעם לא היה בבית.

כשהבריטים עזבו את ישראל בשנת 1947, ואנחנו בני 10 ו-12, החלטנו שלושתינו לברוח לכמה ימים מהבית. לאן? להיכנס דרך טיפוס על הגג לקזינו שעמד סגור ושומם. מי שזוכר את הבריכה האולימפית של פלשטינה א"י (ואח"כ ישראל), הקזינו עמד למעשה בשטח הבריכה, ובניין משפחתי מולו.

השארנו פתקאות לאימותינו לא לדאוג וש-"נחזור עוד כמה ימים". בדיעבד הסתבר שכתבו על ילדים דשנעלמו בעתון הארץ, והמשטרה חיפשה אחרינו, אך בתקופה ההיא היו עניינים חשובים יותר למשטרת ישראל שרק הוקמה, ובכלל, אמותינו היו רגילות לעצמאות שלנו כשדאגנו לכל צרכינו בחופש הגדול – כולל אוכל – כשהאמהות היו עסוקות בעבודותיהן (לאמי היתה חנות כל-בו בקמפ האנגלי בטירה).

מה שעשינו היה להיכנס לקזינו שעמד שומם, וחיינו  שם 3-4 ימים על קופסאות שימורים שמצאנו במטבח, ובקבוקי קטשופ שחיסלנו, ונהנינו מכל מכונות המשחק שהיו שם, שולחנות הפינג-פונג, ואפילו כמה כלי נגינה.

העסק לא עבר בשקט כמובן עם אזהרות קציני משטרה ישראלים, ואני כבר לא זוכר כיצד כל העסק ניגמר.

 

(הקזינו בימי תפארתו. ריצפת הריקודים היתה עשוייה זכוכית מיוחדת שהובאה מאיטליה, ודרכה יכולת לראות את מי הים הזורמים, כולל בורים וסרגוסים. המראה נחרט במוחי ואני מסוגל לזוכרו בפרטי פרטים 66 שנים אחרי)

טוב. זו היתה רק הרפתקאה אחת מיני רבות של התקופה ההיא, הרפתקאות שהיום היו מסמרות שיער של כל אמא נורמלית. אבל בימים ההם, כשהיינו רגילים וחיינו במיקשה אחת עם שיכורים בריטים, זונות יהודיות וערביות שוכבות על חוף הים בערבים עם חיילים וקצינים בריטיים, כשבבוקר קנדונים בכל עבר, ובקבוקי בירה ווויסקי ריקים או חצי ריקים (שכמה מהם לגמנו 'לטעום'), הרפתקאותינו לא היו כה מיוחדות.

נשארתי חבר בלב ונפש עם ארנון ורובי – פיזיוטרפיסט המתגורר היום במיאמי ביץ', ואשתו היקרה מיכל הוכנסה לאחרונה למוסד לחולי אולצהיימר.

ארנון נישא פעם שנייה ובילה כמה שנים באפריקה לפני שהשתקע בנתניה עם אשתו נילי ז"ל.

בשנה שעברה ניפגשנו רובי, ארנון, ואני במיאמי ביץ' לשלושה ימים של זכרונות עבר. בדרך חזרה לישראל ארנון עצר בהמבורג לבקר את בתו.

בבוקר הוא לא התעורר לכוס הקפה שהבת הכינה לו, והסתבר שהוא לקה בשבץ מוחין קשה. אחרי חודש ריהביליטציה הוא הוטס ארצה לריהביליטציה בעיר נשר (עיר או מועצה מקומית?), ואחרי חודשיים נישלח לביתו, ובנו שי סידר לו מטפלת פיליפינית הגרה איתו.

כמובן שביקרתי אותו כמה פעמים. הוא משותק לחלוטין בכל החלק השמאלי של גופו, וגם החלק הימני ניפגע בחלקו. לא הבנתי מדוע עד עתה איש לא הציע לו כסא גלגלים ממונע איתו הוא יוכל להגיע עד הטיילת של הים בנתניה (גייל ואני בדקנו את המדרכות והכל נראה כשר לחלוטין). ארנון, שהיה תמיד DAREDEVIL (נועז?) מהסוג המטורף ביותר ניתקף בגלל שבץ המוחין בפחד מנפילה והליכה לאיבוד אם יהיה לבדו על כסא ממונע, פחד שאני מקווה שיתגבר עליו.

זהו הפרוייקט האמיתי שלי בשבועיים האחרונים שנותרו לי בארץ, ואם יהיה צורך, אחזור הנה במיוחד כדי לטפל בעניין כסא הגלגלים הממונע. אחד המתנגדים לכסא הוא בנו ישי, וגם איתו עלי לנהל כמה שיחות נוספות.

מוחו של ארנון לא ניפגע בחלק האינטלקטואלי. הפגיעה כרגיל היא בדיבור, אבל אני די מבין אותו. הוא מסוגל להזיז את זרועו הימנית ואצבעותיו, ולכן הוא מסוגר לתקתק במחשב, ואני בטוח לנהוג בכסא ממונע!

ארנון אף פעם לא אהב ללמוד, וזאת בלשון המעטה. הוא נישאר שתי כיתות בכיתה א' וכיתה ג'. לכן בכיתה ג' היינו באותה כיתה למרות שהיה שנתיים מבוגר ממני. כמובן שבבגרותו הכל השתנה והוא הפך לגבר מתעניין ברומו של עולם. הוא אף פעם לא הצטיין בכתיבה, ולכן נידהמתי היום כשקיבלתי את האימייל הזה ממנו (אני בטוח שלא היה מתנגד שאשתף אתכם במה שכתב, שהדגשתי בצבע אדום):

הי מנחם

בערבים אמא היתה רוקמת להנאתה ואני צופה עול הרקמה מהרצפה .
ולעיני ניגלאים חוטים בצבאים שונים וכיוונים מוזרים,
כשאמי גמרה את הרקמה, היא מיהרה להראות לי אותה מלמעלה , עבודה מקסימה,
ואז אמרתי לה , שהרקמה מלמטה נראתה בעניני מוזרה ,
השיבה לי בחוכמתה ,שלא תמיד אנחנו מסתכלים על מה שעברנו בחיינו מהכיווון הנכון ,
אנחנו מיסתכלים מלמטה , ואלוהים רוקם את חיינו , ומסתכל מוהצד העליון והנכון ,
וקובע את גורלינו,
לא הבנתי בגילי למה אמה התכונה. עתה אני מבין בדיוק למה התכוונה

להיראות ביום ששי

שלך,
ארנון

 

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 51 תגובות

  1. איש הערפל

    27 יול 2015 19:15:55

    תמונות מדהימות! יש לך עוד כאלה??
    אני מחפש בטירוף תמונות מהלונה פארק בתל אביב של שנות ה70 ולא מוצא, יש לך במקרה?

  2. גיא

    27 יול 2015 19:26:32

    הטיילת בחיפה, לא?
    ועל ההר זה הסטלה מאריס,
    והמסעדה – מסעדג.

    מנחם, הכתיבה שלך שמה את הכתיבה של כולנו בכיס הקטן.
    הלוואי וידעתי להעביר את תחושותי לכדי מילים כמוך.

  7. אופיר נ

    27 יול 2015 20:28:58

    מנחם,

    הטורים האישיים שלך,
    מרגשים ונוגעים בנימי הלב הקטנים,
    כל פעם מחדש.

    אתה מצליח לשתף את החוויות שלך,
    התחושות והרגשות בכזאת מיומנות,
    כאילו אתה הוא הרוקם את הסיפור
    לא בחוטי רקמה עבים,
    אלא בחוטי משי, עדינים ומבהיקים.

    תענוג צרוף.

  19. יושי

    28 יול 2015 08:58:47

    טור נהדר, כיף לקרוא, תודה!
    גרתי מספר שנים בבת גלים, כל כך עצוב לראות את התמונות הישנות שמראות איזה מקום יפה זה היה פעם ולהשוות את זה להריסות שנמצאות שם כיום.

  22. captain beefheart

    28 יול 2015 11:33:25

    בת גלים, כפי שהיא משתקפת מזכרונותיו של מנחם והצילומים הנלווים, זה ממש סיפור לסרט. אשתקד ביקרתי שם עם משפחתי בגלל סיפור דומה של מנחם. ישבנו בגלידריה (יקרה ביותר!) מול בניין הקזינו שנמצא בשיפוצים ולא יכולתי שלא לדמיין את ימי הזוהר של המקום.

    לגבי מסעדה שנקראת "מוסה דג": מצד אחד משחק המילים נחמד. מצד שני זה די בוטה. כאילו נכנסת לפאב באירופה שנקרא, בצחוק כמובן, "באבי יאר". מן הסתם כל העולם כבר היה קוצף עליהם. לארמנים כנראה אין יח"צ מספיק טוב.

    1. גיא

      28 יול 2015 12:30:08

      כבר שנים שהמסעדה נקראת "מסעדג".
      +10 על "40 הימים של מוסה דאג",
      הספר שהעלה למודעות את שואת הארמנים, וניבא בדייקנות עצובה את שואת היהודים.
      אני ממש בספק, שמוסא, הבעלים המקורי של המסעדה (על פי מנחם) הכיר את הספר של פרנץ' ורפל.

  25. holden

    28 יול 2015 15:00:08

    מנחם כתבת כרגיל יפה ומרגש,
    אני זוכר גם את החנות הקטנטנה נראה לי של גברת פירסט נדמה לי שהיתה צמודה למסעדג, תמיד היא היתה חוששת שנפלח לה שוקולדים ולא נתנה לאף ילד להיכנס לחנות, הכל נעשה דרך זכוכית החנות,
    עד לפני כמה שנים ראיתי את התאומים ארז ו..שכחתי את שם השני, הם הבנים של בעל המסעדג, האמא שלהם לפני כשש שנים היתה מובלת המון לבתי חולים עם בלוני חמצן, ככל הנראה למיטב ידיעתי היא כבר לא איתנו ואם אני טועה אז שיהיה לה אריכות ימים,
    מול הקזינו כמובן היה את גלידת תל חנן,

    נשר זו עיר מנחם, נשר זו עיר שלאחרונה צמחה , לפני הבחירות האחרונות כתבתי לילה לפני הבחירות מאמר שצפיתי את הנולד שבו שניים רבים והשלישי זוכה מן ההפקר, אכן כיום אלי בינמו גבר על צמד האחים בעלי האגו, האחים דוד ומשיח עמר, אם בא לך קרא ותשכיל מנחם:

    משנת 1988 מכהן בראשה מר דוד עמר, הוא מסיים חמש קדנציות מלאות, שדרג את העיר, פנייה השתנו ללא הכר, החינוך שם עבר מהפכה, נבנו מתקני כושר וספורט, הפשיעה בנשר ותל-חנן בנסיגה ועוד מלא דברים טובים,
    אלא שאותו הדוד הכריז לפני כשנתיים שהוא החליט לפרוש ולעשות לביתו, אחיו הצעיר משיח שכיהן מטעם רשימת המפד"ל בנשר הרגיש כבר את כס ראשות העיר, הוא התחיל לצבור לו קהל תומכים, קירב אליו פעילים ואנשי ממון מהקהילה, צבר כח פוליטי, הציבור הבין שמשיח הוא "יורש העצר"

    דוד חזר בו
    לפני כשנה הכריז שהוא בכל זאת מתמודד, לא רק זה, אותו דוד עמר הרס לאחיו משיח מרפסת שלא קיבלה אישור חריגת בנייה ממהנדס העיר שדוד אחיו הבכור מכהן בראשה,
    השניים הלכו עד הסוף, בחגים של ספטמבר השניים חתמו על הסכם ששניהם ירוצו תחת רשימת "הליכוד"בנשר ויתמודדו בפריימריס פנימיים שבהם רשאים להצביע רק חברי סניף-נשר בליכוד,
    מי ניצח?
    משיח הצעיר גבר על אחיו בכ 300 קולות, ההסכם קבע שהמפסיד מסיר לאלתר את מועמדותו ולא רץ תחת רשימה עצמאית.
    דוד עמר לא המתין הרבה, ניגש והקים מפלגה עצמאית:נשר בתנופה"
    לא כיבד את חתימתו
    מחר משיח עמר יתמודד מטעם הליכוד ודוד תחת נשר בתנופה,
    השניים נתבקשו לתת מילה טובה זה על אחיו
    משיח עמר:אין ויכוח שאחי שידרג את העיר ופעל לקידומה, אולם העיר זקוקה לשינוי"
    דוד ישוב בלשכתו בשיכול רגליים, מחוייט ומעונב ומעשן "קנט"ארוך ענה ככה:
    "הדבר והמעלה היחידה של משיח זה שהוא אחי" חחחחחחחחחחחח אוי הגאווה
    השניים אף סירבו להצטלם יחדיו.
    למי מכם שלא יודע על מנת לנצח בבחירות מחר המועמד המוביל חייב לחצות את גבול ה-40 אחוז,
    בינתיים יש עוד כמה מועמדים ועושה לי רושם שהמועמד אבי בינמו ממפלגת הירוקים יהנה מההפקר, כמו האימרה הידועה:ששניים רבים השלישי זוכה ומרוויח.

    מחר בוודאות איש מהם לא יחצה את הארבעים אחוז, צפוי סיבוב שני בנשר, מחר יזדמן לי לבלות קצת בנשר ואם יהיה לי כוח וחשק מבטיח לכתוב רשמים מהעיר הזו ששוכנת לשיפוליו המזרחיים של הר-הכרמל,
    מי היה מאמין שאותה עיירת פועלים קשי-יום תשתדרג ותהפוך לעיר ואם ודווקא אז פארסה כזו ומלחמת אחים תעורר מחלוקת וסאגה כזו, אני נמשך לסיפורים הקטניים הללו שעושים את הפוליטיקה והעסקונה לשלולית אמיתית.

    אגב,
    אחות של האחים עמר נשאלה לפשר הסכסוך בין השניים וענתה:
    "לו אמי עלייה השלום היתה עדיין בחיים משיח הצעיר לא היה מעז לפצות פה צעל דוד הבכור,
    למרות שהצגתי את דוד כרשע מרושע יש לי סימפטיה כלפיו, הוא היה בזמנו "החייל"הבכיר ואיש הביצוע של דוד לוי במנגנון הליכוד והוא חבר טוב של הטרויקה המרוקאית הצפונית:
    ג'קי סבג מנהריה וסיסו מקרית-ים, גם סיסו אגב עשה מהלך עסקני נמוך ומכוער ולמעשה הגיע לסגנו דוד אבן צור את ראשות העיר והכהונה על מגש של כסף.
    עיירת פועלים קטנה שצמחה וגדלה ועדיין נשאר בה הגרעין המקורי של התושבים הראשוניים שלא יודעים כיצד להתמודד עם ההצלחה והשגשוג ואז מתחילים המריבות והאינטריגות הקטנות מפעם, בעיר כזו זה כמו בקיבוץ לכל אדם יש סטיגמה מילדות והשם נדבק אליו,
    יש שם אחד שעד היום קוראים לו ….. מניפה, למה מניפה?כי הוא שחקן חזק של רמי קלפים .
    אגב, בבחירות בסבוב הראשון איש לא חצה את רף הארבעים אחוז וימים ספורים לאחר מכן גבר בינמו בקולות ספורים ומכהן כיום בנשר

    1. גיא

      28 יול 2015 15:07:47

      לפחות כרגע נראה שבינמו ממשיך את הקו של עמר בחינוך. עיריית נשר משקיע בחינוך ובמתנסים הרבה יותר מכל עירייה אחרת באזור חיפה והקריות.

        1. גיא

          28 יול 2015 17:37:07

          מבן דור יוצא הכביש הישן לנווה שאנן.
          לפני שנשר אוגדה לכדי מועצה מקומית (כיום היא כבר עיר) היו 3 ישובים נפרדים:
          גבעת נשר, תל חנן (לפני כן – בלד א-שייח') ובן דור (חוואסה).

  27. holden

    28 יול 2015 18:14:33

    בחזיתו של בניין הקזינו היתה מרפסת מעוקלת עם מעקה ברזל נמוך בסגנון ארט-דקו, כל מוצאי שבת בקיץ עירית חיפה האדומה דאגה לילדי השכונה ועל המרפסת הקטנטנה הזו הופיעו חינם אין כסף הבדרנים אלי גורנשטיין והשני הנמוך הם היו צמד חמד כזה, צלפעמים היה אטרקציות של קוסם וכו, פעם אף צפיתי בלהקה של נושפי חצוצרה.

    בתור ילד בת גלימי גלידת תל חנן היתה גן עדן עלי אדמות, גלידריה ענקית שבערב הבריזה עשתה רק טוב ליושביה, גביעי פלסטיק בכל הצבעים הונחו בסטנד אנכי, גבעים אדומים, כחולים ושקופים, לכל גביע היה את המחיר שלו, היה שם גלידת ספיישל שנחשבה להכי יקרה:
    גלידה אמריקאית עם סירופ תות שצבע את כל הלבן של הגלידה בצבע אדמדם, היו כמובן תוספות של של שברי אגוזים וכן תוספות של פירות מלמעלה.

    תמיד בתור ילד משום מה גם הגביע הכי גדול חוסל במהירות והייתי נאבק בכפית האחרונה בשאריות שניקוו בקרקעית גביע הפלסטיק,
    בזמנו גם היה שובר גלים שכיום לא קיים באותו המקום למיטב זכרוני, הדייגים המבוגרים שלטו שם, כמו כן לאורך הטיילת היתה גדר ברזל שצברה ריח של ים משרידי אצות והצטברו עליה גבישי מלח,
    אחלה של שכונה ואחלה של ילדות

  28. מנחם לס

    28 יול 2015 19:00:08

    על גג הקזינו היתה היאבקות חופשית סטייל אמריקה בשנות ה-40 מיד אחרי המלחמה. קורושנקו היה ההולק של אז. פעם זרקנו חתול מהגג של הקזינו לראות אם חתול יודע לשחות כשהוא חייב.
    היום אני מתבייש. אבל היינו ילדים בני 9 ו-10

  29. dsjpios

    28 יול 2015 22:18:17

    עד היום לא מובן איך בת גלים לא הפכה לשכונת יוקרה. איזו עוד שכונה בארץ ממוקמת ממש על שפת חוף הים? לא מובן בכלל

  30. holden

    28 יול 2015 22:47:18

    בת-גלים גם בימיה היפים מעולם לא נחשבה כשכונה יוקרתית, זו שכונה שדרו בה אנשים מהפרולטריון, יש בה שיכונים כמו שיכון חיילים משוחררים שלא רחוק ממנו גדלו גואיבות מופלאות וריחניות, עם השנים תמהיל האוכלוסין השתנה, לקראת אמצע שנות ה-90 הגיעו עולים מחבר העמים וגם הם ממעמד נמוך של אותו המגזר, אמנם הרוסים אוהבים ים ואוהבים את החיים הטובים , אבל גם הם בעצמם מלינים שכיום רוב האוכלוסיה שם היא בדרגה ממש נמוכה, לכך יש להוסיף את כשלון קברניטי עיריית חיפה שלא סופרים את בת גלים, ממש לא מזמן השכונה עברה ריבוד של כבישים וזיפות נורמלי,

    בחורפים עדיין יש המון שלוליות,זו שכונה שממוקמת כשרתית של בסיסי חיל הים ושל בית החולים הממשלתי שמצוי בתוכה,
    בתור ילד אין כמו ללכת יחף על האספלט הרותח עם גלשן פלסטיק פשוט ולתפוס גלים עד שהשמש שוקעת,
    עם השנים אתה מבין שזו שכונה מבוזבזת, חיפה בנויה מבחינה סוציאלית מעמדית שככל שאתה מתרחק מהים המחירים מאמירים, גם מחנה דוד וקרית שפרינצק סמוכות לים ונחשבות לזולות מאוד,

    למרות כל הנאמר לעיל אני מאמין שיחול שיפור בבת גלים במהרה בימינו, כבר כעת יש אי אלו סימנים כאלו על פני השטח

כתיבת תגובה

סגירת תפריט