היומן הרביעי של הבולס יעסוק בסדרה שתיפתח מחר (2:00) נגד הקאבלירס. תקראו למטה על המפתחות של הבולס לניצחון הסדרה. לפני שנתחיל בערימת המספרים, אני רוצה להגיד לכם כמה ולמה לנו אוהדי הבולס, או לפחות לי, הסדרה הזו חשובה.

לדעתי, אם מנצחים את הקאבס, זה יהיה שקול לאליפות מבחינת אוהדי הבולס, או לפחות לאליפות האיזור. המיני-יריבות שהפרנצ'ייז פיתח עם ג'יימס, היא משהו שאנחנו, האוהדים מאוד מעריכים ומאוד מאוד (מאוד) רוצים להביס אותו סןף-סוף.

הייתי אומר, שזה מזכיר במעט את היריבויות של קבוצות כמו הניקס והקאבס, שנלחמו נגדו והפסידו בכל שנה בערך. אז עכשיו, אני מרגיש שיש לנו הזדמנות להדיח אותו. יש לנו הזדמנות לעשות את מה שהקבוצות הללו לא הצליחו לעשות לג'ורדן – "בשר מבשרינו" וזה שאחת מהקבוצות האלה הייתה הקאבס – שהיו שק החבטות הקבוע של ג'ורדן, זה יסגור את המעגל ויראה עד כמה המלך רחוק מאלוהים.

קדימה, בואו נתבע קצת במספרים:

1) מפתחות לניצחון – סטט' (כל הנתונים מתייחסים לפלייאוף):

• איבודים של השלישייה הגדולה: בניצחונות, כמות האיבודים של רוז-באטלר-גאסול עומדת על 7 איבודים משותפים (2.33 לשחקן) בסך הכל. בהפסדים? כפול – 14 איבודים משותפים (4.66 לשחקן). מאוד קריטי לשמור על הכדור – בטח ובטח שקיירי אירווינג ולברון ג'יימס רצים למתפרצות בצד השני (עם כל הכבוד ל-MCW והגריק פריק – כן?).

• ריב' – בעיקר בהגנה, של נואה: בהפסדים יש לנואה 9 ריב' בממוצע – רק חצי מהם בהגנה. בניצחונות יש לו כבר 13 ריב' בממוצע, כש-10.2 מהם באים בהגנה. חשוב מאוד לבולס שנואה יוריד כדורים חוזרים – בשני צידי המגרש, אבל ספציפית בהגנה בשביל לתת אפשרויות מתפרצת קלות לדריק רוז וג'ימי באטלר (שמתים על זה).

• להפסיק לשחוק את רוז ובאטלר: הרכז משחק 36.9 דק' בממוצע למשחק, כשהפורוורד גובר עליו (ממוקם שלישי בליגה בדק' משחק) עם 43. אפשר היה לראות את העייפות בסוף המשחקים האחרונים – בעיקר בשני ההפסדים עם כמה מהלכים אומללים בקראנץ' טיים. מהלכים אלה נבעו לדעתי בעיקר מרגליים עייפות וחוסר חמצן במוח.

• תרומה ממייק דאנליבי וארון ברוקס: בניצחונות הם תורמים 20.25 נק' משותפות. בהפסדים הם תורמים 7.5 משותפות. בגלל הסדרה החלשה של נואה (בעיקר מבחינת סקור) שני אלה צריכים להיות תורמי הנק' מספרי 4 ו-5. חשוב מאוד שהם אכן יהיו כאלה ויתנו את ה-10 נק' למשחק כל אחד.

• להוריד את אחוזי השלוש: חשוב מאוד – האחוזים של מילווקי בניצחונות של שיקאגו מרחוק היו: 25, 23.5, 31.6, 21.1. האחוזים של מילווקי מדאון טאון בהפסדים של שיקאגו היו: 40.9 ו-37.5. הפרש מדהים. זה גם עומד להיות סופר חשוב נגד קליבלנד שהיא קבוצת שלשות מצויינת, אבל עם נטייה להשתולל מהטווח. זה שלאב בחוץ וג'יי-אר בחוץ לשני משחקים זה סופר קריטי בגזרה הזו וזו ההזדמנות של שיקאגו לנצח בחוץ בעזרת הורדת אחוזי השלשות.

• ריבאונדים ואסיסטים: 54 כדורים חוזרים בממוצע היו לשיקאגו בניצחונות. בהפסדים הממוצע עומד על 42 בלבד. אני מאמין שיהיה אפשר להשתלט על הריבאונד בסדרה נגד הקאבס, בעיקר כשקווין לאב בחוץ. זה יתרון שהבולס יהיו חייבים לנצל. הבולס מסרו 28 בונבונים בממוצע למשחק בניצחונותיהם. בהפסדים המאזן עומד על 22.5 בלבד. הבדל משמעותי של עוד כ14-13 נק' שמגיעות (או לא מגיעות) מאסיסטים. דריק רוז הוא הברומטר בנושא וחשוב מאוד שהוא ימסור כמו שהוא מסר בניצחונות (7.75 אס' לעומת 3 איב') ולא כמו שהוא מסר בהפסדים (3 אס' לעומת 7 איב' – זו לא טעות).

2)מפתחות נוספים:

הבולס צריכים לנצל את הלקחים שהם למדו ממילווקי:

•  לשבור דאבל טים: שני הגארדים הבכירים, ג'ימי באטלר ודריק רוז (בעיקר רוז), היו מוקפים פעמים רבות בשמירה כפולה. שניהם יודעים לפתור את זה בדרכים שונות – ג'ימי בעיקר בכדרור לקשת וחיפוש המסירה הקרובה אליו ורוז קופץ לאוויר ואז מחפש את המסירה – אחד המהלכים המסוכנים בכדורסל. מהצד השני כשזה עובד – זה שתי נקודות כמעט בטוחות.

   

• פוסט אפ ופיק אנד רול לבאטלר: מהלך שהוכיח את עצמו מאוד יעיל, כשבאטלר מצליח לעבוד על השומר שלו פעמים רבות. זה כמובן יהיה תלוי במי ישמור עליו – אם זה יהיה לברון זה יהיה קצת בעייתי, אבל כשזה יהיה שאמרט אני מאמין שיהיה אפשר לקחת אותו לאותיות ולסחוט הרבה עבירות. ג'ימי לא מצא כל כך את הג'אמפר שלו עד עכשיו (39% בג'אמרים) ואילו בפוסט אפ (אני לא מצליח להגיע לנתונים לצערי) הוא עושה עבודה יעילה, וכמו כן התרגיל שבו הוא ורוז משחקים פיק אנד רול מאוד יעיל לדעתי.

• ראן ג'ימי, ראן!: לבאטלר יש 2-3 במשחק שהוא מנצל חטיפה או בלוק (שלו או של שחקן אחר) כדי לקבל דאנק/לייאפ סופר קל. אלה נקודות מהסוג שמשפיעות בצורה כפולה – גם מניעת סל בצד אחד וגם שתי נקודות קלות בצד השני.

קצת הייליטס של באטלר -דוגמא למה שהתכוונתי בסעיף הקודם אפשר למצוא ב-4:04.

• ראן דריק, ראן!: סגנון הריצה של רוז הוא אחר, ובדרך כלל מגיע אחרי ריבאונד הגנה. הוא נותן קואסט טו קואסט נהדר שנותן אנרגיה לכל הקבוצה (גם הדאנקים של באטלר עושים את זה דרך אגב) ורוב הפעמים זה נגמר בסל קל או בעבירה.

• פוסט אפ לגאסול: לא קרה מספיק בסדרה, אבל בסדרה נגד קליבלנד יהיה צריך להשתמש הרבה יותר במהלך הזה, שנעשה בוא שימוש רב והוא נמצא מאוד יעיל בעונה הסדירה. אם מוזגוב ישמור עליו (מה שאני מניח שיקרה) זו תהיה הזדמנות לרוז ובאטלר לחתוך באין מפריע לסל.

• מירוטיץ' היכן אתה?: מירוטיץ' היה מאוד חלש בסדרה נגד מילווקי, אבל נראה לי שזה היה טבעי יחסית. לא היה לא מיס מאץ' – איליאסובה והגריק פריק וכמו כן גם ג'אראלד דאדלי הם שחקנים שמאוד מזכירים את מירוטיץ' – לא ברור איזו עמדה בדיוק הם, הם זריזים וגדולים כאחד. נגד הקאבס, יהיה למירוטיץ' יותר קל כי תומפסון לא זריז מספיק בשבילו וג'ונס לא מספיק כבד. אם לברון ישמור עליו, חשוב מאוד שישתמש ביכולת הכי בולטת שלו (לדעתי לפחות) – יכולת סחיטת העבירות שלו. חשוב שימלא את קליבלנד-הסופר-קצרה בעבירות.

• הטירוף של נואה: כשנואה רואה את לברון – הוא נדלק. אנחנו צריכים שהוא ידלק בריבאונד בשני צידי המגרש, אנחנו צריכים שידלק בהגנה ואנחנו צריכים שידליק את הקבוצה עם דאנק אגרסיבי מידי פעם. א-ב-ל, שלא ינסה דברים שהוא לא יודע לעשות בהתקפה – שיש בה מספיק כישרון, ולא שלא יעשה שטויות (טעניות וכו') והכי חשוב: שירביץ ללברון 🙂

3) היבטים פסיכולוגים והתפתחויות הסדרה:

כבר הגענו כקבוצה-הספק-בכירה בסדרה נגד לברון (פלייאוף 2011) וזה נגמר ב-4-1 ואז גם הייתה ביתיות. אני מאמין שיש לנו יתרון איכות בסך הכל, פי כמה וכמה כשלאב בחוץ. הייתי מנסה לשים את כל יהבי על המשחק הראשון של הסדרה – לנצל את המומנטום מהמשחק האחרון נגד מילווקי, לתפוס את הקאבס כשהם עוד לא בקצב משחק אחרי מנוחה ארוכה ולנצל עד תום את ההשעייה של ג'יי אר.

אם מצליחים לקחת ניצחון בחוץ, הייתי מוריד רגל מהגז במשחק השני, ומתרכז בלא-לאבד משחק ביונייטד סנטר. כשהקל דוחף, השחקנים בטירוף, אני מאמין שמשחק המפתח יהיה משחק מס' 4 בכל מקרה – אם אחריו יהיה 3-1 לבולס, אז ננצח בסדרה. אם לא, כל תוצאה אחרת (פרט ל-4-0 לבולס שהסיכויי שיקרה שווה למספר שעל הגופייה של רוז פחות או יותר) אז אלוהים (שברור שדיוויד שיחד אותו) גדול.

לדעתי, חשוב מאוד לנסות ללחוץ על קיירי הלא מנוסה בפלייאוף כדי שיבין פלייאוף מהו. צריך להכריח את לברון לכמה שיותר בידודים ולגרום לו לתחושה ש"אין לי עם מי לשחק". יש כמה שחקנים שיכולים "לאבד את זה" בשתי הקבוצות – ג'יי אר, פרקינס, נואה אלו חשודים מידיים. חשוב לא לאבד את זה מהצד שלנו, ולהרתיח את קליבלנד כדי שהם יקבלו החלטות לא נכונות ולהפסיק להתרכז במשחק – הקהל יכול להיות סופר יעיל בסיטואציה הזאת.

 

 

 

עומד להיות ר-ו-ת-ח-!