מחשבות ורגשות בעקבות שמונה דקות של סנוקר/מולי
בשבת בערב ראיתי בשידור חי משחק סנוקר בין רוני או'סאליבן לניל רוברטסון במסגרת חצי הגמר של תחרות המאסטרס.
כשהצטרפתי לשידור התוצאה במשחקון הששי היתה 58:0 לטובת רוברטסון שהוביל גם 4:1 במשחקונים ונותרו לו רק עוד שני משחקונים כדי שיוכרז המנצח שכן בשלב זה המנצח הוא הטוב מאחד עשרה.
למראה התוצאה הייתי המום. זה לא שניל רוברטסון אינו שחקן מעולה, הוא זכה הרי בשנת 2010 באליפות העולם ודורג אז ראשון בעולם, אבל תבוסה כזו לרוני? רוני הוא הרי הגביע הקדוש של הסנוקר, השחקן האהוב ביותר בהיסטוריה של הסנוקר, רוני הוא פשוט המייקל ג'ורדן של הסנוקר. רוני דורג במקום הראשון בעולם חמש פעמים, זכה חמש פעמים באליפות העולם בסנוקר, זכה ב- 27 תוארי דירוג וב-26 תארים ללא דירוג.
כמה שניות אחרי שהצטרפתי לשידור רוברטסון פגע בכדור אדם שנכנס לכיס הימני התחתון אך הכדור הלבן פגע בדופן ובכדור שחור, ניתז שמאלה ונעצר צמוד לכדור אדום.
ישר זיהיתי את הבעייתיות שבמצב ואמרתי לעצמי: "הנה הסיכוי של רוני לחזור למשחק".
במשחק הסנוקר המטרה היא לחבוט בכדור לבן שיפגע ויכניס לכיס פעם כדור אדום ופעם כדור בצבע אחר. בעוד הכדורים האדומים, 15 במספר נותרים בכיס, הרי הכדורים הצבעוניים חוזרים למקומם הטבעי במשחק.
בסנוקר אין מגבלת זמן וכך, ניל רוברטסון בחן ובחן את השולחן תוהה מה הוא יוכל לעשות. הוא תהה משך דקה ושש שניות וכנראה שזה בלבל אותו שכן הוא שכח את החוק הקובע שלפני כל מכה השחקן אמור להודיע מראש לשופט לאיזה כדור הוא מכוון. ניל היכה בגדור הלבן לדופן האחורית משם לימנית ומשם בעוד הכדור הלבן עושה את דרכו לכיוון הצהוב, ניל, (ששם לב שהוא שכח להכריז לאיזה כדור הוא מכוון), הודיע על צהוב, ואכן פגע בצהוב. זה כמובן לא חוקי ורוני קיבל, כעונש לניל, 4 נקודות במתנה. אני שמחתי, הנה רוני מקבל מחדש סיכוי לחזור למשחק, הוא הרי חזר למשחק ואף זכה בו עשרות פעמים.
השופט החזיר בקפידה את הכדור למקום בו הוא היה ובפני רוני עמדה כעת ברירה: לנסות להכות בעצמו בכדור או לאפשר לניל להכות שוב והוא החליט על האופציה השנייה.
הפעם ניל כבר ידע מה לעשות, ולכן תוך זמן קצר הוא היכה שוב את אותה מכה והפעם… החטיא. אם השחקן לא מצליח לפגוע בכדור המיועד או לחילופין פוגע בדרך בכדור שאינו בצבע הרצוי, השחקן שמולו מקבל נקודות והנה התוצאה כבר 58:8 והאופטימיות עולה. רוני החליט שניל ינסה בשלישית. ניל התרכז, היכה והפעם הצליח לפגוע בכדור הצהוב דרך שתי דפנות אך לא להכניסו ל"כיס", וקיבל מחיאות כפיים מהקהל, הן מאוהדיו שלו והן מאוהדיו של רוני ששמחו שכעת תורו של רוני להכות.
אורכן החוקי של שולחן הסנוקר הוא 3.7 מ' והסיכוי הטוב ביותר של רוני היה להכות בכדור הלבן ולפגוע בכדור אדום שהיה במרחק של מעל לשלושה וחצי מטרים ליד הכיס השמאלי. שתבינו, רוני ידוע ביכולתו להכניס כדורים כאלו בדיוק מצדו הרחוק של השולחן. הוא היכה, הכדור הלבן פגע באדום שתיקתק שלוש פעמים בדפנות הכיס ויצא חזרה.
הדבר החשוב ביותר בסנוקר הוא שהכדור בו הלבן פוגע ייכנס לכיס, הדבר השני בחשיבותו הוא לשלוט על מיקומו של הכדור הלבן אחרי הפגיעה, וזאת כדי שיהיה קל להכניס את הכדור הבא. כתוצאה מכך, שחקנים ברמה הגבוהה ביותר לוקחים בחשבון ומנסים לקבוע לאן יגיע הכדור הלבן הן במקרה של הצלחה והן במקרה של כישלון. וכך, למרות שרוני לא הצליח להכניס את הכדור לכיס, עדיין לא היה לרוברטסון כדור אדום קל להכניס. צפיתי בפניו של רוני אחרי ההחטאה והוא נראה שווה נפש יחסית, כאילו לקח בחשבון שיחטיא את הכדור הזה.
רוברטסון החליט שהפעם הוא יפגע בכדור האדום שילך לדופן ומשם לכיס הנגדי, ואחרי שהחטיא מצאתי את עצמי חושב: "מה בדיוק הוא עושה? הרי יש דרכים קלות הרבה יותר ", אבל מצד שני הכדור שוב של רוני, אז שמחתי, מה גם שהפעם נראה כאילו זה כדור ממש קל, מהסוג שהוא הכניס אלפי פעמים.
אבל רוני לא רק שמחטיא, אלא מחטיא בהרבה ופה אני כבר מבין שמשהו היום ממש ממש לא בסדר.
מישהו בקהל צועק "בחייך רוני" בעוד רוני הולך למושבו בחיוך מריר, חיוך מהסוג שמבין שלא משנה מה תעשה – אתה לא תצליח היום. הוא יושב ומנסה להתרכז, מותח את אצבעותיו בעודו בוחן אותן, כמו מנסה להבין מה קורה להן היום ומדוע הן לא מצייתות לו, ואתה רואה שהוא נאבק בכל כוחו להחזיר לעצמו את השלווה בעוד ניל סוקר את השולחן.
האדום היחידי שניתן להגיע אליו באופן סביר צריך להיכנס לגיס שנמצא במרחק של יותר משלושה מטרים ובזווית של כעשרים מעלות ואכן ניל מחמיץ אותו כפי שסביר ש-99% מהשחקנים היו עושים ורוני שוב במשחק.
סנוקר הוא משחק מנטלי, משחק של התמודדות עם מתח לאורך זמן, אך הפעם, שוב, האדום היחידי שלרוני יש סיכוי להכניס נמצא בקצה האלכסוני הרחוק של השולחן, כלומר במרחק של בערך ארבעה מטרים, ואני חושב לעצמי: "אבל זה רוני, וה'רוקט' (הכינוי של רוני), הרי מסוגל להכול" , הוא מתרכז, מכה ו…מחטיא. אפילו השדר אומר "מה אתה עושה?" בעוד רוני מושך לאחור את ראשו בייאוש שכן בפני ניל ניצב כדור אדום שקל להכניסו.
רוני מתיישב, מגרד את ראשו והחיוך שעל פניו הוא מהסוג שברור שאם לא תחייך – פשוט תפרוץ בבכי, כאילו כבר אין יותר מה להפסיד והייאוש מוחלט.
על פניו של ניל, לעומת זאת, יש חיוך של הקלה, והוא מכה במהירות בלבן לכיוון האדום, הלבן פוגע באדום שנכנס לכיס השמאלי התחתון אך ממשיך להתגלגל לאיטו לכיוון הכיס השמאלי האמצעי ו… נכנס אליו. הכדור הלבן הוא הכדור היחיד שעל השולחן שאסור שייכנס לכיס, וכך, שוב רוני זוכה בארבע נקודות, התוצאה היא 58:12. האופטימיות שבתוכי שוב מתעוררת, השדרן אומר: "הו אלוהים, מה קורה כאן?" על רקע צילום פניו של ניל שפשוט לא מאמין למראה עיניו. רק שתבינו, אם ניל מכניס את הכדור הזה, סיכויו של רוני לנצח במשחקון היו יורדים בצורה דרמטית, ונראה כי המתח משחק כעת תפקיד ראשי אצל שניהם.
רוני מקבל כדור חופשי יחסית, מכה בו והלבן פוגע באדום שמגיע לכיס, מתקתק לפחות שמונה פעמים בין הדפנות, נראה כאילו נכנס אך לבסוף יוצא. אתה שומע את כל הקהל עושה "ההההההה" והשדרן אומר: "זה היה קרוב, זה היה כל כך קרוב, אבל…"
אבל ניל מכניס את האדום וממשיך בדרכו לזכות במשחקון ובמשחק כולו ולעלות לגמר טורניר המאסטרס.
שמונה דקות של מחשבות, רגשות וסנוקר…
IDO
18 ינו 2015 08:23:01אז איפה המחשבות?
אפלטון
18 ינו 2015 09:21:28יופי של פוסט. סנוקר זה אחד המשחקים הכיפים לצפייה ורוני אוסאליבן הוא האלוהים במשחק הזה.
אני אף פעם לא בעדו כי הכל בא לו בקלות מדי. הוא לא עוצר לחשוב לשנייה, משחק כאילו הוא משחק פה בשכונה ליד הבית. אצלו זה לפי המצב רוח. אם הוא בא בלי חשק הוא יפסיד גם לי אבל כשהוא בזון, הוא פשוט בן זונה שלא יכול להפסיד.
.
היחיד שמזכיר אותו איכשהו משחקי הסנוקר הצעירים הוא ג'אד טראמפ וגם הוא מעצבן אותי.
ניל רוברטסון לעומתו, אוסטרלי אמנם, הווה אומר, עיניים קרובות מדי ובלי הרבה שכל בקודקוד אבל הוא השחקן שלי. צלף על, עובד קשה על כל כדור, נלחם בהגנה, אבל מה לעשות? לוזר. במעמדים הגדולים אוסאליבן וטראמפ תמיד יאכלו אותו עם הקלות המעצבנת שלהם.
אפלטון
18 ינו 2015 09:26:27טוב כמובן שהגבתי מבלי לקרוא את הפוסט ויצאתי מפגר.
למרות ששוב נראה שאוסאליבן הפסיד לעצמו יותר מאשר רוברטסון ניצח.
עכשיו אולי רוברטסון יקח את המאסטרס שכל כך מגיע לו כבר כמה שנים
הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון
18 ינו 2015 09:40:18לא הבנתי, כתבת לו "יופי של פוסט" מבלי לקרוא את הפוסט ?
איך אומרים בצה"ליה :"פאק באמינות"
נכתב בצחוק ובהערכה.
אפלטון
18 ינו 2015 09:46:26אצל מולי לא צריך לקרוא בשביל לדעת שזה יופי של פוסט. (יצאתי מזה?)
האמת שיש כאן כל כך הרבה סוגי ספורט שלא שומעים עליהם בארץ שאני פשוט מת עליהם ומתרגש כשכותבים עליהם. פליטה מוקדמת. קורה, כך אומרים לי.
גיא
18 ינו 2015 10:37:03עקבתי אחרי סנוקר בשנות ה-90, כאשר הנדרי שלט בענף ללא עורריו.
בשנות ה-90, הייתי ספורטאי כורסא בשיא כושרו (רווק ללא ילדים…),
כך שצפיתי בזמני הפנוי בכל ענף ספורט אפשרי, כולל סנוקר.
כיום אני מוגבל ל-NBA, NFL וטניס כשיש משחק איכותי.
אבל נחמד לקרוא על עוד ענפי ספורט, בעיקר כאשר הפוסט כתוב היטב כמו הפוסט של מולי.
Ori88
18 ינו 2015 11:53:21לא ברור לי מה קרה לאוסאליבן בקרב הזה נגד רוברטסון (לפעמים הוא בא בלי חשק).
לפני מספר שבועות היה קרב לא נורמלי בין אוסאליבן לטראמפ. (שניהם מדהימים ולא ברור מדוע אפלטון מתעצבן).
בקרב הזה אוסאליבן הוביל 9:1 או משהו כזה, טראמפ השווה, ואוסאליבן לקח בשיניים את המשחק הקובע.
הוא אכן המייקל ג'ורדן של הענף. לראות אותו ב ZONE זו תאווה לעיניים.
תודה על הפוסט
מולי
18 ינו 2015 12:07:56וזה היה בגמר התחרות בסין – אם איני טועה…
אפלטון
18 ינו 2015 13:19:09מעצבן במובן של אני אוהב אנדרדוגים. אני תמיד אוהב שחקנים וקבוצות שנלחמות ומתאמצות על פני אלו שקיבלו נגיעה מאלוהים.
אם ניקח את זה לסוגי ספורט אחרים אני שנאתי את ג'ורדן, שונא את מסי ושונא את קלי סלייטר. סתם קנאי מניאק זה הכל.
עגל
18 ינו 2015 12:08:21יופי של טור מולי, הייתי משחק סנוקר פעם אבל אפילו את החוקים אני לא זוכר היום.
הצלחת ליצור עניין משידור שכנראה היה מרדים את חצי הגלאקסיה.
מולי
18 ינו 2015 12:12:08עגל, סנוקר הוא אחד המשחקים היחידים שבטלוויזיה נראים יותר טוב מאשר במציאות.
יש משהו בצבעוניות שלו ובאומנות של השחקנים בדרג העליון שאפילו אנשים שלא מבינים סו מאומה, נותרים מרותקים – מניסיון עם כאלו…
עגל
18 ינו 2015 12:42:39אבל מי זה הקהל שבא לצפות במשחק? מזכיר לי צופים של שידורי טלויזיה שלא ברור מה הם קשורים לסיפור.
אסור להם לעודד, רק מדי פעם איזו אנחה קטנה אחרי פספוס . . .
מנחם לס
18 ינו 2015 17:09:45זה דומה מאד ל-BOWLING שגם שם הציפייה בטיווי עולה עשרות מונים על הציפייה ב-'חי' כי אתה רואה בדיוק את מפולת הפינים.
muli
18 ינו 2015 17:40:49לפחות באנגליה, וודאי בקרוסיפל בשפילד, ביתה של אליפות העולם, קשה מאוד להשיג כרטיסים,
הקהל הוא קהל של אוהבי סנוקר שרבים מהם אוהדים אישיים של חלק מהשחקנים הבריטים ורוני בראשם.
מתר
18 ינו 2015 12:27:10למי שלא מכיר את אוסליבן (וגם למי שכן, תמיד כיף לראות שוב) הייתי ממליץ לראות את הסרטון הבא.
אני מאמין שגם מישהו שלא שיחק סנוקר מימיו יכול להעריך את התופעה שנקראת רוני אוסליבן, פשוט אומנות:
https://www.youtube.com/watch?v=M3C7I5lRZII
מולי, תודה רבה על הפוסט!
אפלטון
18 ינו 2015 13:30:17נו וזה לא מעצבן? 150 אלף פאונד היה הפרס על החזרה מושלמת והוא לא עצר לנשום אפילו כדי לקבור אותם ב-5 דקות
מתר
18 ינו 2015 14:18:46אני מבין מה אתה אומר, יש לו כישרון מגוחך. אבל בניגוד לג'ורדן ואחרים יש לו בעיות נפשיות שהיה ועדיין צריך להתגבר עליהם.
יש דוגמאות לספורטאים ברמה גבוהה שהתגברו על דבר כזה או אחר כמו נבאס הספרדי שפחד כרונית מטיסות למשל. אבל אני לא מכיר עוד דוגמה למישהו שהפך לטוב בעולם (ובהיסטוריה) שמתמודד עם מחלות נפשיות כמוהו.
מנחם לס
18 ינו 2015 17:16:31מתר! להבא תעתיק את כתובת היוטיב ותכניס ישר הנה!
מנחם לס
18 ינו 2015 17:18:25https://www.youtube.com/watch?v=M3C7I5lRZII
Ori88
18 ינו 2015 13:38:35אפלטון, אני מבין ת'נקודה שלך, אבל: שום דבר לא בא לו בקלות.
סיפור משפחתי קשה.
נגיעה אלוהית יש בו.
הסנוקר שלו שוטף ויפה לעין.
היום בטלויזיה מוספים הדמיה שמראה לצופה מה רואה השחקן. וזה מדהים.
כן ירבו פוסטים כאלו
מאוריציו
18 ינו 2015 13:49:30תודה על הפוסט!
שחקן גדול, גדולה זה ממגנט, קשה לנתק את המבט כשזה מתרחש לך מול העיניים.
אשך טמיר המקורי
18 ינו 2015 14:16:25זה הספורט האהוב עלי.
גם למשחק וגם לצפייה בטלוויזיה.
משחק מדהים ומרתק, ממש לא משעמם.
שילוב אולטימטיבי של יכולת פיזית ומנטלית (ומזל לפעמים!)
והקריינים חלק משמעותי מההנאה.
לצערי כבר כמה חודשים שאני לא עוקב כי אין לי טלוויזיה (למישהו יש קישור למשחקים באינטרנט?)
רוני הוא הטוב בהיסטוריה ובהחלט אהוב אבל לא האהוד ביותר. הוא שנוי במחלוקת.
השחקן האהוד ביותר היה the people's man – jimmy white!
שהוא השחקן האהוב עלי בכל הזמנים אישית.
אגב יש הגבלת זמן – זה לשיקולו של השופט (נותן אזהרות כשצריך).
הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון
18 ינו 2015 16:51:48על אלכס היגינס (לא היגינס המושחת של היום שמכר משחקים) שמעת ?
מומלץ ביותר !
אשך טמיר המקורי
18 ינו 2015 17:50:19כן.
אני לא מאמין שג'ון מכר משחקים.
דורון המקורי
18 ינו 2015 14:33:25לדוד רחוק היה שולחן על הגג בהרצליה, הייתי יכול לשחק
שעות מהבוקר עד הלילה. משחק מאד מעניין שצריך לחשב זוויות
רב הזמן.
לפני שנים שכחתי את האחיזה הנכונה,לאחר שנים של אי משחק,
אני מאד נהנה להביט במשחק גם בחי בין אנשים רגילים.
כמו שגם באתר אני הקהל.
מולי מאד מעניין תודה על השיתוף
ואתה תמיד כותב בחסד עליון
תודה רבה לך
דורון המקורי
18 ינו 2015 15:28:57גם לי אין טמבלויזיה מה שמקנה זמן חופשי ויצירתי,
אך בסנוקר יכלתי לצפות שעות ואם יהיו לינקים אצפה במחשב.
אפלטון אני חושב שמייקל השקיע המון ולאחר שהוא הרגיש
על בשרו מכות ושהוא לא פיזי מספיק, הוסיף מסת שרירים
מאמץ אדיר גם להתאמן ולשחק וגם להעצים את השרירים
בחדר כשר. לי זה נשמע ממש לא קל.
מולי מיגנטת גם תגובות מצוינות למאמרך המרתק.
מנחם לס
18 ינו 2015 17:15:04הרבה יישבעו שלא היה גדול כג'ימי ווייט. אבל לדעתי מה שמוסיף לגדולתו היתה האישיות הגדולה מהמשחק עצמו שלו.
אני אוהב מאד לחזות בסנוקר בטיווי.
תודה מולי!
אשך טמיר המקורי
18 ינו 2015 17:54:18נכון. הוא היה סחבק אמיתי ושחקן מלהיב שבא לתת שואו.
גם היה הלוזר האולטימטיבי מה שגרם עוד יותר לאנשים להיות בעדו.
https://www.youtube.com/watch?v=qoCJFN91hJk
(כרגע מצאתי. עוד לא צפיתי בזה!)
muli
18 ינו 2015 17:38:24מבחינת אישיות, לטעמי לפחות, אין כמו סטיב דייוויס.
אין כמו לראות אותו עם כוס בירה בתחרויות טריק שוט עם הומור מדהים.
אשך טמיר המקורי
18 ינו 2015 18:29:33לחובבי הספורט, ממליץ על הסרט הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=7TCQz40-mxI
אגב אחת ההנאות הגדולות שלי (מלבד פוסטים של מומי ולראות את לברון נכשל) זה לשמוע את ג'ו ג'ונסון מפרשן (לא ההוא מברוקלין…).
הנאה טוטאלית שמשתווה רק לשיא הסיפוק*.
* להגיע לשיא ולעשות פוק
muli
18 ינו 2015 18:31:05+1
muli
18 ינו 2015 18:33:14אני בהחלט מסכים ששידורי הסנוקר מביאים לאופטימום האפשרי את תפקיד השדר והפרשן.
הם גם לא מפחדים להשתמש בטכנולוגיה להמחיש לצופה דברים, הן מבחינת שידור חוזר, שידור בזווית שונה, צפייה מנקודת ראות השחקן, שרטוט מהלכים צפויים ועוד…
TheGreatWall
18 ינו 2015 18:47:11אחד מחמשת ענפי הספורט האהובים עליי ביותר! הן לצפייה והן למשחק!
עם רוני זה היה אהבה ממבט ראשון, פשוט לראות איך הוא משחק… אבל הוא עוד לא השחקן הגדול בהיסטוריה, הנדרי לדעתי עדיין לפניו. אבל הכישרוני מכולם אין ספק. אחת האכזבות הגדולות ביותר שלי כאוהד ספורט היה לראות את ההפסד של רוני בגמר אליפות העולם שנה שעברה למארק סלבי (אפרופו לוזרים). ובקשר לסגנון משחק שלו, לא פעם הוא טען שזה מכוון כדי להפוך את המשחק ליותר מלהיב עבור הצופים, ובשל כך גם זכה לכינוי "הרוקט". מטורף לנסות לחשוב איך הגאונים האלה חושבים- זה ספורט שדורש חשיבה ברמה גבוהה (ופחות אינסטנקטיביות) וביצוע ברמה גבוהה. ללא ספק אחד האנדרייטרים.
כתבות כאלו על ענפים כאלו מוסיפות המון צבע לאתר. כן ירבו ותודה מולי! אולי אכתוב בעצמי כתבה כזו מתישהו
אה ועם מישהו מעוניין אולי אפשר לנסות לארגן משחקי סנוקר איפשהו או אפילו סתם פול
Ori88
18 ינו 2015 18:54:29מעוניין במשחק סנוקר אש.
TheGreatWall
18 ינו 2015 23:19:51בכיף! אם יש עוד מוזמנים בשמחה
אשך טמיר המקורי
19 ינו 2015 14:45:54זה ג'ימי ווייט
https://www.youtube.com/watch?v=GrilCBnNokE
Rondi
19 ינו 2015 18:09:52תמיד כייף לי לדבר על סנוקר!
ראיתי את המשחק הזה ולכל אורכו רוני החטיא כדורים שהוא מכניס בדרך כלל בעיניים עצומות. אבל זה לא משהו שלא ראינו אף פעם. היו לו לא מעט מקרים שהוא מרגיש אוף ונכנס לויתור (השיא היה הפרישה המוזרה מול סטיבן הנדרי). אמנם מאז שהוא חזר מהשבתון שלו הוא בגרסא הרבה יותר בוגרת ושלווה, אבל גם במשחק הזה הוא הרגיש קצת אוף ונכנס לסוג של אדישות שכבר הייתה מגוכחת בשלב שאתה הצטרפת.
קורה.