11 הדיברות נובמבר / עומר מזיג

מידי פעם (בסוף כל חודש) אני ארשום בפינה הזאת סט של 11 מגמות או דברים מעניינים ששמתם או לא שמתם אליהם לב בחודש החולף בNBA. לפני שיגידו – כן, עשקתי את הרעיון לפינה הזאת מזאק לואו מגרנטלנד, אבל זה כיף :-). הנה הדיברות לנובמבר:

שפת הגוף של קיירי – הקאבס מתחילים לנצח, ואולי זה עניין שולי, אבל תנסו לעקוב אחרי קיירי במהלך הבא:

https://www.youtube.com/watch?v=4VWqPjh9xR8&feature=youtu.be&t=1m4s

זו הבעיה עם Uncle Drew ב8 שניות – הדיסוננס העצום בין היכולת שלו לתרום להצלחה הקבוצתית עם אסיסטים מבריקים והגנה אגרסיבית, ולבין חוסר העניין שלו בכך – אני יכול להתיישר עם ריצת האמוק לקו השלוש "רג'י מילר סטייל" אחרי החטיפה, אבל תראו אותו אחרי ריבאונד ההתקפה של לברון!!!באינסטינקט הראשוני, הוא מעדיף זריקת שלוש שלו אחרי שהחטיא איירבול, מאשר זריקה חופשית מהצבע של השחקן הטוב בעולם.  זו מנטליות שאסור שתהיה לרכז שלך וזו תהיה בעיה.

לשפוט את הגריק פריק – ברצינות – איך אפשר???תסתכלו על המהלך הזה:

תוך כדי משחק, במהירות גבוהה ובזמן אמת ועם עוד מיליון דברים להסתכל עליהם, איזה שופט יכול לקבוע אם אלה צעדים או לא???ומה עם כאן, 55 שניות לסיום משחק סופר צמוד מול הנטס?

הוא אולי האתגר הכי גדול ששופטי הNBA קיבלו מאז שאק. מעניין יהיה לראות אם שני הצדדים יצליחו למצוא הסדר שעובד בדרך שלו למעלה.

East vs West – בעונה שעברה, זאת שהעלתה לכותרות את הפער העצום והלא הגיוני בין הקונפרנסים, קבוצות המערב ניצחו את אלו מהמזרח ב63.1% מהמשחקים ביניהן. העונה המספר כבר עומד על 70.7%.  [abbr title="מהמצב הנורמלי שהוא 50% ניצחונות לכל צד"]זו עלייה של 58%[/abbr], וזה לא יכול להימשך. יכול מאוד להיות שהגענו לTIPPING POINT, והאפשרות שלא נראה אף פעם שחקנים כמו דיוויס או קאזינס בפלייאוף תפחיד מספיק את [abbr title="שהראה שהוא לא חושש לשנות את ההיסטוריה עם רפורמת הדראפט, שלא עברה בסופו של דבר"]אדם סילבר[/abbr] כדי לבצע את השינוי המתבקש. הלוואי.

חווית הצפייה במשחקי הבית של הקאבס – ראיתי את הקאבס העונה 3 פעמים בבית ואין ספק שזאת חוויה. לברון מנסה להתרגל לקבוצה החדשה, הדקות שקיירי חם, בלאט מנסה להיות רגוע על הקווים, ורז'או רץ את המגרש, הקהל שמתלהב מכל נגיעה של הקינג בכדור. זה כיף.

אבל אי אפשר שלא לשים לב שכל מה שמקיף את המשחק עצמו פשוט נורא – [abbr title="למרות שהוחלף לפני 3 שנים – זאק לואו דירג אותו אחרון בליגה מבחינה אסתטית"]עיצוב הפרקט סתמי וחסר השראה[/abbr] עם הC הענקית באמצע, [abbr title="לא משנה אם אתה נבחרת ספרד או מ.ס.אשדוד, צהוב ואדום לא הולכים ביחד"]המדים מכוערים[/abbr], ואת עיקר הנזק עושה צוות השידור, שלא אינטליגנטי מספיק ולא מחדש הרבה לצופה בדרך כלל (אוסטין קאר מוביל את הליגה בCPPG – שזה Catch-Phrases-Per-Game). חבל.

מירוטיץ ובוגדאנוביץ – מי מוביל את מחזור הרוקיז בPER?הראשון. מי מוביל את מחזור הרוקיז בדקות למשחק?השני. נחמד לראות שמכל המחזור שניים מהרוקיז המובילים הם אלה שהתבשלו באירופה כמה שנים לפני שהגיעו לNBA. כנראה שזאת לא כזאת הפתעה גדולה ושהמגמה תתכווץ ככל שתתקדם העונה, אבל זה נחמד.

הרכבים מוזרים – מעקב סטטיסטי אחרי ההרכבים המוזרים של הליגה. הנה זה בא:

  • בוסטון – רונדו בראדלי וסמארט – 28 דקות – NetRtg חיובי של 3.7 – עלייה של 5 נקודות מהממוצע הקבוצתי
  • קליבלנד – [abbr title="כלומר – בלי ורז'או תומפסון היווד או אמונדסון לידם"]לאב ב5 ולברון ב4[/abbr] – 25 דקות – NetRtg חיובי של 41.8 – עלייה של 39.9 נקודות מהממוצע הקבוצתי
  • דטרויט – דראמונד מונרו וסמית – 166 דקות – NetRtg שלילי של 1.7 – עלייה של 5.7 נקודות מהממוצע הקבוצתי
  • טורונטו – וויליאמס ואסקז ולאורי – 24 דקות – NetRtg חיובי של 19.13 – עלייה של 9.8 נקודות מהממוצע הקבוצתי
  • דאלאס – 3 מתוך [אליס, נלסון, האריס, בראה] – 45 דקות – NetRtg חיובי של 6.3 – ירידה של 4.9 נקודות מהממוצע הקבוצתי
  • גולדן סטייט – קארי תומפסון וליבינגסטון – 13 דקות – NetRtg חיובי של 40.1 – עלייה של 38.5 נקודות מהממוצע הקבוצתי
  • קליפרס – [שלוש מתוך פול, פארמר, רדיק, קרופורד] – 166 דקות – NetRtg חיובי של 11.8 – עלייה של 7.6 נקודות מהממוצע הקבוצתי
  • פיניקס – דראגיץ בלדסו ותומאס – 23 דקות – NetRtg שלילי של 27.8 – ירידה של 29.8 מהממוצע הקבוצתי
  • ניו אורלינס – הולידי גורדון וטייריק – 283 דקות – NetRtg חיובי של 7 – עלייה של 5.3 מהממוצע הקבוצתי
  • ניו אורלינס – אשיק דיוויס ואנדרסון – 20 דקות – NetRtg שלילי של 20 – ירידה של 21.7 מהממוצע הקבוצתי

מי שמעיז – מפגיז. ברור שאלה סמפלים קטנים מאוד לבדיקה, אבל כולם ביחד מצטרפים למסקנה ברורה – העמדות הם בעיקר בשביל הסדר. לא צריך לפחד לצאת מהתבניות שהן יוצרות כשהמאצ'-אפ מתאים. אני מאוד אוהב את זה.

שחקני מינימום – לאבוי אלן, דונלד סלואן, ווסלי ג'ונסון, אד דיוויס, אל פארוק אמינו, עומרי כספי, ארון ברוקס, שון וויליאמס, רודני סטאקי, גיי.גיי בראה, שון מריון. זו רשימה ארוכה מהמצופה של שחקני מינימום שעושים חייל העונה בקבוצותיהם. לפעמים פחות זה יותר.

הצעד וחצי של ג'ימי באטלר – בלי להסביר. פשוט תראו:

ככה סופרסטארים עושים צעד וחצי.

שריקות מאוחרות – זאת נהיית מכה. הנה שריקה מאוד מאוחרת על דאנליבי:

והנה עוד שריקה מאוחרת על דיוויס, Followed By דיון בין קרייני [abbr title="מעולים אגב. מהטובים בNBA"]הPlay-by-Play של הבולס[/abbr] על הנושא:

אני מבין מה השופטים מנסים לעשות פה, אבל זה גם לא פייר כלפי מושא העבירה, וגם מפספס את הנקודה כי כשהם כן שורקים את השריקות האלה, שני הצדדים + הקהל מתעצבנים הרבה יותר. פשוט תשרקו.

דראפט 2013 – יאניס הופך למפלצת. קרטר וויליאמס ממשיך לתת מספרים. אולדיפו סטופר הגנתי. מקלמור, KCP, ברק, סלומון היל עולים בחמישייה בקבוצות שלהם בקו האחורי. גורגי ג'נג, סטיבן אדאמס וקלי אוליניק עושים את זה בקו הקדמי. אפילו בנט – אוטו פורטר – זלר – לן מהטופ 5 הידוע לשמצה מתאוששים ומתחילים לחצוב דקות.

אולי התאכזבנו מהר מידי?מוקדם לקבוע, אבל לפחות מסתמן שלא נצטרך לראות את פרו אנטיץ' באולסטאר הזה.

ההרכב הראשון של הלייקרס – זה די מדהים – ההרכב הראשון של הלייקרס, היל-בוזר-ג'ונסון-קובי-לין – שיחק כבר 263 דקות העונה. זה יותר מכל חמישייה אחרת בליגה בפער גדול, וזה כנראה ההרכב שביירון סקוט הכי סומך עליו. רק מה?הNetRtg של ההרכב הזה הוא 20.1-, נתון מגוחך שנופל בשפלותו רק לDefRtg ביזיוני של 121.7 נקודות ל100 פוזשנים. זה נתון שקשה לעכל, אז אני אנסה לעזור – [abbr title="שבה התחילו לתעד סטטיסטיקות בחתך של הרכבים. הנתון האמיתי הוא כנראה "מעולם""]מאז עונת 2000-01[/abbr] לא היה הרכב ששיחק יותר מ300 דקות בעונה, ורשם נתון גרוע יותר. ההרכב היחיד שבכלל התקרב להישג עם 424 דקות וNetRtg של 17.1-, היה של קליבלנד ב2002-03 עם מילט פלאסיו, ריקי דיוויס, זירונס אילגאוסקאס, דריוס מיילס ו-הפתעה הפתעה-קרלוס בוזר!!!

כנראה שסקוט חושב שגם NetRtg לא מביא אליפויות. מישהו צריך להעיר אותו או להעביר אותו, כי בין זה לבין פיליסופיית המיד ריינג' זה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע מעוד עונה של 27 ניצחונות.

לפוסט הזה יש 33 תגובות

  1. מנחם לס

    30 נוב 2014 16:52:14

    במילה אחת: נפלא
    בשתי מילים: איזו הפתעה!
    בשלוש מילים: אנא אל תפסיק!
    ארבע מילים: בחירות וידיאו משובחות ביותר!
    בחמש מילים: זה ו"הסטטיסטיקה" משבחים את האתר בצורה נפלאה ממש!

  3. מתר

    30 נוב 2014 17:01:08

    וואו, מאמר מצויין! תודה רבה!
    בקשר לסרטון של קיירי: לדעתי באמת קצת קראת יותר מדי לתוך השפט גוף. קיירי הוא (לדעת רבים) קצת יותר שוטינג מפוינט והוא היה חופשי על השלשה, ללברון היה לעומת זאת סל קל למרות שלושה מתחת לטבעת כי הם לא ממש הספיקו לשמור עליו. מיד אחר כך קיירי רץ ונתן כיף ללברון כי הבין שעדיף שתיים בטוחות. לא רואה כאן שום דבר רע.
    בקשר לשריקות המאוחרות – לדעתי זה הוראה מלמעלה כי זה ממש בולט השנה. זה ברור לחלוטין שהשופטים מחכים לראות אם הסל נכנס ואם לא שורקים עבירה, סוג של עבירה על תנאי. מאוד מוזר…
    ולבסוף ההרכבים המוזרים היה מרתק, אם אפשר פעם הבאה עם צבע פונט שקצת פחות שורף את הרשתית 🙂

    המון תודה על הכתבה!

    2. עומר מזיג

      30 נוב 2014 19:16:21

      הבעיה שלי היא שמהשפת גוף שלו אחרי שלברון מקבל את הכדור אפשר להבין שאם זה הייתה החלטה שלו הוא היה מקבל את הכדור על הקשת במקום לברון בצבע, ומבחינת כדורסל זו החלטה לא משתלמת. אז ברור ששתי שניות אחרי זה, אחרי שהוא התעשת, הוא הבין את מה שאנחנו אומרים. אבל האינסטינקט הראשוני הזה הוא מה שידבר בפעם הבאה שהוא יצטרך להחליט האם למסור ללברון במתפרצת או לעלות לשלשה מכדרור. זה קריטי.

      1. מתר

        30 נוב 2014 20:27:14

        אני לגמרי מבין מאיפה אתה בא, אני חושב אבל שקשה להוציא את זה מהוידאו הזה כי מסביב ללברון היו גורטאט פירס ועוד בחור שלא צלחתי בזיהוי. אז על פניו עדיפה שלשה פנויה לחלוטין מאשר זריקה על שלושה מגינים מתחת לסל.
        לברון לעומת זאת זיהה שזה אירבול הרבה לפני שלושתם וניצל לסל מהיר.

        אגב, שכחתי לציין שגם אני מאסתי לחלוטין בצוות השידור של קליבלנד. במיוחד ה"פרשן" שכל הזמן אומר את אותן שטויות ואותם ביטויים. גרם לי להתגעגע לקא-בום הדבילי של השדר של מיאמי.

  7. עגל

    30 נוב 2014 17:33:31

    לא הבנתי מה הבעיה עם הצעדים של ג'ימי באטלר. לגריק פריק באמת תהיה בעיה עם הצעד וחצי כי הוא כל כך ארוך וגמלוני שזה מטעה, אבל לדעתי הוא לא עושה צעדים.
    — טור מצוין, תמשיך ! —

  8. אופיר נ.

    30 נוב 2014 17:40:15

    עומר, פוסט מעולה.

    איזה כיף לגלות שהאתר מושך אליו כותבים מוכשרים.

    ליאוניד, גם אתה בדרך להיות כוכב.(-;

  9. אפלטון

    30 נוב 2014 17:41:51

    אם כבר הגענו לעניין: מישהו יכול להסביר למה עדיין קוראים לזה צעד וחצי? מה הקטע של החצי צעד? לא ראיתי באנגלית אף אחד שמשתמש במונח המצחיק הזה. אולי על מאנו ווייד והארדן שעושים את היורוסטפ הידוע לשמצה

    1. TheGreatWall

      30 נוב 2014 18:01:58

      המונח מתאר את הליי אפ כפי שהוא אמור להתבצע, או לחילופין כמו שהוא אמור להילמד (אבל מעולם לא נתקלתי במאמן שאשכרה מלמד ככה): הצעד הראשון צריך להיות כמה שיותר רחב וגדול והצעד השני אמור להיות יחסית קטן (ומכאן חצי) כדי שתוכל לייצר תנופה כלפי מעלה ולסיים כמה שיותר גבוה. בפועל, מעולם לא נתקלתי בשחקן שמקפיד על זה

  10. Yamani1000

    30 נוב 2014 17:57:06

    תודה על הפוסט, כתוב מעניין ומביא זוויות חדשות.

    אגב, האפשרות שלא נראה אף פעם שחקנים כמו דיוויס או קאזינס בפלייאוף, לא מפחידה את סילבר כי הם פשוט יעברו למזרח. התנודות האלו ברמת הפרנצ'ייזים האזורית באות והולכות.
    בשנים הקרובות, אם הקאבס של לברון מתחברת, יכול מאוד להיות שחזור של חלק משנות ה- 90 בהן במערב קבוצות אדירות נאבקו על מקום בפלייאוף והתקדמות בו, רק בשביל להפסיד לבולס של ג'ורדן בסוף.

  12. נתן גולד

    30 נוב 2014 18:01:51

    תענוג של פוסט.

    יש איזה מגבלה על כמות הזמן שאפשר לעשות צעד וחצי? כי גיאניס עושה צעד וחצי כשר הוא רק עושה את זה בהילוך איטי.

    ובאטלר הוא הMIP בינתיים ללא עוררין. השחקן הכי טוב של הבולס לדעתי. וזה כולל את גאסול ואת רוז שגם כשהם משחקים הם לא מזכירים את ימי גדולתם.

  14. TheGreatWall

    30 נוב 2014 18:15:26

    מאמר נפלא! נהניתי מאוד לקרוא! ויש לי גם הרבה מה להגיב:
    ראשית, דווקא שפת הגוף והגישה של לברון לא מבשרת לי טובות. הוא יותר מדי משתעשע עם הכדור, ובמקום לנסות ולהיות יעיל הוא מנסה להשתעשע.
    אנטטוקומפו מזכיר לי מאוד במבנה גוף שלו את דוראנט- שרוך ארוך מאוד ואתלטי ביותר. אם רק הייתה לו הקליעה שלו. ועוד כמה דברים..
    לדעתי הפערים בין המזרח והמערב עתידים להתמזער. רק שימו לב כמה קבוצות מזרחיות צעירות וכישרוניות יש, וזו רק אחת הסיבות.
    בקשר להרכבים המוזרים, הכדורסל זה משחק שכל הזמן מתפתח, ובאמת יפה לראות מאמנים שחושבים מחוץ לקופסה. דוגמה חיה לכך היא הסמול בול.
    בקשר למחזור הרוקיז, האירופים אכן מככבים אבל בהמשך העונה אני חושב שהאמריקאים ישתלטו על המחזור הזה, ובראשם פארקר. לטעמי האירופאים הגיעו יותר בשלים לליגה עם יותר ניסיון. מחזור 2013 רק מראה את הציפיות הלא הגיוניות שיש מרוקיז בעונתם הראשונה, ולכן גם האכזבה מהמחזור הנוכחי.
    לבסוף, באופן כללי יש לי בעיה עם מאמן שהפילוסופיה שלו היא מיד ריינג'… פשוט מאמן לא חכם ולא ראוי.

    זהו. תודה רבה!

  15. איל

    30 נוב 2014 22:54:37

    מצוין!
    ארצה להוסיף אחד.
    במשחק בין הסלטיקס והבולס, שלשום, הכדור פגע בטבעת ואז קפץ למעלה לכיוון מרכז הצבע. כמובן שכל הגבוהים הרימו ידיים – ומי שתופס הוא הכי גבר. פאו גאסול היה כמובן הגבוה והארוך מכולם, והשתלט על הכדור. בזמן שעלה לזריקה רכה ועלובה ביד אחת, חשב לעצמו ״רגע, אני יותר גבוה וארוך מכולם, הנה, רק קפצתי עם הכדור והוא כבר עבר את הטבעת ב-20 ס״מ. למה אני מענה את עצמי בזריקות קשות ולא מוצלחות?״ חשב, וזינק הוריזנטלית על שלושה שחקנים (כולל חבר קבוצה) תוך כדי הטבעת הכדור בעמידה.
    זה היה רגע של זריעת מלח על הפצעים – כמה חבל שאין היום סנטר שחושב את מה שחשב גאסול ביום שישי אחה״צ באופן קבוע.
    לשמחתנו, נראה שאנטוני דיוויס ואנדרה דראמונד חושבים בכיוון הזה.
    (לא מצאתי קישור, אבל במקרה הזה, אולי מוטב כך, אם אתם מבינים את כוונתי ;-))

כתיבת תגובה

סגירת תפריט