מכבי והפועל תל אביב ישחקו הערב (חמישי) את המשחק הרביעי לעונת היורוליג שלהן. האחת באדום מגיעה למחזור הרביעי כשהיא אחרי שני ניצחונות מרשימים על ריאל והכוכב ומנגד מכבי מגיעה כשהיא בפתיחת עונה הכי גרועה שלה מאז 1999 עם 3 הפסדים, בסך הכל בפעם השנייה בתולדות המועדון הצהוב. בראיינט הכוכב באדום ינסה להמשיך את הרצף הנהדר שלו כשנבחר למצטיין המחזור פעמיים ברציפות. מנגד החבורה בצהוב תנסה להוציא את הקבוצה שלו לדרך חדשה ומילאנו זו יריבה נוחה להתחיל ממנה.

מכבי תל אביב (3-0) – מילאנו (2-1) 19:00 / עמיחי קטן

כאמור, עונת 2027 מצטרפת לעונת 1999 כשתי היחידות בהן מכבי פתחו את העונה עם 3 הפסדים באירופה, בין היתר בגלל שבשנים הראשונות השלב הראשון היה של שני משחקים וקבוצה שהפסידה בשתיהן הודחה. עונת 1999 הסתיימה מבחינת מכבי בסופו של דבר עם העפלה לשמינית הגמר, למרות מאזן 7- 9 לא מרשים בשני שלבי הבתים, והפסידו שם 2- 0 לקינדר בולוניה (ענף וירטוס), ובדומה לעונה הנוכחית, גם אז 3 ההפסדים האלה כללו תבוסה נגד פנאתנייקוס, הפסד לא צפוי לקבוצה טורקית והפסד חוץ נגד אחת מנמושות המפעל על הנייר. ננסה לבחון מה קרה אז, כיצד מכבי יצאו מהמשבר בטווח הקצר ומה הלקחים שהם למדו לטווח הארוך.

בדומה ל-2026, גם בקיץ 1998 ביצעה מכבי שינוי בגזרת הגארד הבכיר שנסע לארה"ב, כשעודד קטש עזב את הקבוצה כדי להגשים את חלום ה-NBA, ובמקומו הגיע גיא גודס שחזר מאיטליה. לצידו, הקו האחורי כלל את דורון שפר ודריק שארפ, הפורוורדים היו נדב הנפלד וגור שלף הישראלים לצד ווילי אנדרסון, ואליבור ראדוביץ' וניקולה קונצ'אר, ובקו הקדמי היו ויקטור אלכסנדר וקונסטנטין פופה. על הנייר, סגל ישראלי טוב ורחב, כמה זרים שאמורים להיות טובים, וקבוצה שהיה מי שהאמין שתצליח יותר דווקא בלי קטש בגלל שייווצר לטענתם איזון קבוצתי טוב יותר.

מול פנאתנייקוס החזקה, הסגל הזה לא החזיק מעמד, והובס בקלות ביד-אליהו 84- 62. ההפסד הזה כנראה התקבל בהבנה, אבל במחזור השני הגיע הפסד ביתי נוסף, הפעם 68- 66 נגד אפס פילזן, והוא כבר לווה בשריקות בוז בסיום. לאחר שמשחק החוץ נגד מנרסה הסתיים בהפסד 72- 65, אפשר כבר היה להצביע על בעיה התקפית משמעותית, כשמכבי כקבוצה עמדה על 64.3 נקודות למשחק. יורם חרוש המאמן פוטר כבר אחרי ההפסד השלישי הזה, ובמקומו מונה לתפקיד פיני גרשון, אבל השינוי המשמעותי יותר היה בגזרת השחקנים, כשמכבי צירפו את הפורוורד דיוויד בנואה ואז החזירו את קטש שלא שיחק בניקס בגלל השביתה, בהתחלה בחוזה זמני ואחרי זה בחוזה לכל העונה.

קטש הוביל את קלעי מכבי באותה עונה עם 19.1 נקודות, ומלבד הגבוה ויקטור אלכסנדר, שנכנס לעניינים בשלב מאוחר יחסית של העונה וסיים אותה עם 17.4 נקודות למשחק, אף אחד לא הגיע ל-12 נקודות למשחק, כששפר (11.9) ובנואה (10.5) היו היחידים בספרות כפולות מלבד קטש ואלכסנדר. במשחק הראשון של קטש, מכבי הביסו בבית את ציבונה זאגרב כשהוא קלע 20 וחילק 5 אסיסטים, ומיד אחר כך ניצחו את הכוכב האדום בחוץ. מאז, מכבי ניצחו בבית והפסידו בחוץ ב-11 המשחקים הבאים שסגרו את שלבי הבתים, אם כי בשמינית הגמר זה כבר לא הספיק להם עם הפסד 2- 0 נגד בולוניה, בו הם קלעו 56 נקודות למשחק כקבוצה. קטש גם קלע מהקו בשניות הסיום של גמר הגביע והכריע אותו לטובת מכבי נגד הפועל ירושלים, ולמרות שהירושלמים סיימו במקום הראשון ועם יתרון ביתיות, מכבי ניצחו 3- 1 בסדרה.

קטש עזב שוב בקיץ 1999, הפעם לפנאתנייקוס, ומכבי שינו את אופן בניית הקבוצה, ולראשונה אי פעם, הגארד הבכיר של הקבוצה היה שחקן זר, אריאל מקדונלד. לקו הקדמי הגיע נייט האפמן שהיה כנראה הגבוה הכי משמעותי של מכבי מאז קווין מגי, ואפילו דורון ג'מצ'י חזר לעונת פרישה בה הוא לא שיחק המון. אולם, מעבר לשינויים בסגל, השינוי העיקרי היה בבניית קבוצה שהצטיינה בעיקר בהגנה, ושם עיקר הקרדיט הולך כנראה לעוזר המאמן דיוויד בלאט. בעונת 1999 מכבי ספגו 71.8 נקודות למשחק, שזה שיפור מה-74.7 של 3 המשחקים הראשונים ומה-73.1 נקודות שהם ספגו ב-1998, אבל בעונת 2000 הם ספגו 65.3 נקודות בלבד (60.9 אם לא סופרים את השלב הראשון), הנתון הכי טוב בתולדות המועדון. בעונות הבאות כבר היה שיפור התקפי וההגנה לא הגיעה למספרים כאלה, אבל זה היה הבסיס.

אם נסכם ארבעה שינויים מרכזיים שהובילו את המהפך הזה של מכבי לפני כמעט 30 שנה, בטווח הקצר היה מאמן בעל מעמד שיכול לעמוד מול ההנהלה, ואת זה כבר יש למכבי בדמות המאמן עם הכהונה הרצופה הכי ארוכה בקבוצה מאז יהושע רוזין, ושדרוג העמדות החסרות, ובאמת לא יזיק למכבי עוד גארד שיכול ליצור מצבים לעצמו ולאחרים. בטווח הארוך מכבי צריכה לשנות את האופן שבו בונים את הקבוצה, ושם אני חושב שהמטרה צריכה להיות לייצר יותר עומק, ולהביא עוזר מאמן שיתמקד בהגנה. אף קבוצת כדורסל לא תספוג היום 65 נקודות למשחק בלבד, אבל אפילו 83-5 יהיה מספר טוב בעידן הנוכחי, בוודאי אם ההתקפה תשתפר ותיראה כמו בחצי הטוב יותר של העונה שעברה.

במשחק היום יש למכבי הזדמנות לא רעה לחזור למסלול הניצחונות, כשהם "יארחו" בבלגרד את מילאנו, שניצחה בבית את בולוניה במשחק צמוד, והפסידה בחוץ לפרטיזן ובאסקוניה, אף אחת מהן לא מאלו שצפויות להיות בצמרת המפעל העונה. מרקו גודוריץ' מוביל את הקבוצה עם 15.5 נקודות למשחק, ולצידו דבון הול בקו האחורי, ובקו הקדמי בעיקר אלק פיטרס ומוזס רייט. אצל מכבי, סורקין עם 11.7 נקודות למשחק הוא הקלעי המוביל עד כה, רק ג'ימי קלארק בספרות כפולות חוץ ממנו, וים מדר קולע 7.7 נקודות עם 6 אסיסטים, ולפחות בתחום המסירה הוא מצליח להחליף היטב את תמיר בלאט.

ולנסיה (3- 0) – הפועל תל-אביב (2- 1) 21:30 / מתן יעקובי

המפגש הערב בין הקבוצות הוא המשך של השנתיים האחרונות כשהניצחונות התחלקו. אבל כולנו זוכרים את אותה סדרה מדהימה בחצי גמר היורוקאפ. שנגמרה בסל אדיר של מרקוס פוסטר. מי יהיה הגיבור הערב? והאם אפשר לקרוא להן יריבות אחרי כל מה שעבר בניהן?.

ולנסיה

ולנסיה בפתיחת עונה פנטסטית, את שלושת משחקיה הראשונים היא סיימה בלתי מנוצחת כאשר במשחק האחרון היא מצליחה לחזור מפיגור 18 נקודות לניצחון 92-105. מירוטיץ' היה מצוין עם 22 נקודות אבל שיא הערב היה שעבר את ספאנוליס בדרך למקום השלישי ברשימת קלעי כל הזמנים ביורוליג. גם שורטס וטיילור היו מצוינים עם 17 ו-14 נקודות בהתאמה. ולנסיה בשלושת הניצחונות שלה קולעת ב-45% מקו ה-3, נתון מדהים ביחס למהירות המשחק שהיא משחקת ובחירת הזריקות הקשה שיש לה בקצב הגבוה בו היא משחקת. בזכות נתון זה היא גם קולעת כמות אסטרונומית של נקודות עם 104 כאלה. נתון נוסף שולנסיה שלטה בו על יריבותיה הוא הריבאונד, בממוצע היא לקחה 40 ריבאונדים ו-14 מהם בהתקפה בלבד. כמובן שיש לשים דברים בפרופורציות כשמסתכלים על היריבות שלה אבל הפועל תצטרך להיזהר מההתקפה הספרדית הקטלנית.

הפועל תל אביב

הפועל מגיעה להתמודדות לאחר שניצחה 3 משחקים מותחים, הראשון הכוכב, השני ריאל והשלישי שבת האחרונה נגד נס ציונה בדרך לדרבי נוסף בגמר גביע ווינר. בשתי ניצחונותיה האחרונים ביורוליג הפועל קיבלה בחזרה את אלייז'ה בראיינט של העונה שעברה. בראיינט שסיים בשנה שעברה בחמישיית העונה של היורוליג לא מתכוון לרדת ברמה ומחזור שני ברציפות שהוא זוכה בתואר השחקן המצטיין של המחזור. הגארד האמריקאי משחק בצורה פנומנלית כששולט בכל אספקט במשחק, הוא תוקף את הטבעת ואו קולע במעין פלואוטר או מוסר החוצה ומפרגן לחבריו. הוא מוציא מתפרצות עם חטיפות שלו ומעלה את הקצב של הקבוצה.

למרות כל המילים הטובות על בראיינט וכמובן הניצחונות שיכולים להיקרא אופי ומנטליות טובה אבל מצד שני אפשר להסתכל ולהגיד למה בכלל הגיעו למצב הזה ואיך אחרי 20 הפרש על ריאל או הפרש דו ספרתי על נס ציונה הקבוצה לא הורגת משחקים ומחכה שהקבוצה היריבה תחזור למשחק ובשני המקרים גם כמעט ניצחה את האדומים. ניהול המשחק נופל על איש אחד וזה איטודיס. המאמן היווני לא לוקח פסקי זמן בזמן ונותן לשחקנים שלו את האפשרות לחזור, אבל בשלב מסוים צריך לעצור את הסחף ואיטודיס מתקשה לעשות את זה. האם מדובר בכושר לקוי באימון או שמא ניסיון לתת לקבוצה את האפשרות להגיב בעצמה, ככה או ככה זה לא עובד וחייב להשתנות. בעיה נוספת היא שאיטודיס לא מנסה לשנות שיטת משחק במהלכיו ובעצם הופך להיות המאמן המגיב ולא האחד שגורם ליריבו לחשוב ולתהות מה המהלך הבא ומוצא את עצמו חסר מושג ולמזלו הכישרון של קבוצתו הספיק לו ובראיינט בראשם הראה יכולת שיא.

לסיכום, ולנסיה עם הקצב המהיר שלה ומשחקה הבנוי על המון חילופים וקצב גבוה ישבש את המשחק המסודר של הפועל. ולנסיה קבוצה מצוינת שרק תחכה לטעות של האדומים אבל כאמור הפועל ממעיטה באיבודים אז תצטרך לשמר את היכולת. איטודיס יהיה חייב להתאפס על עצמו ולהתחיל להגיב במשחקים כראוי לפני שזה יתחיל לעלות לו במשחקים עצמם וכדאי מאוד שיתחיל מהערב. לדעתי ניצחון ספרדי הערב.