21:39 ברצלונה (2- 2) – מכבי ת"א (1- 3):

בשבוע הכפול השני של העונה, מכבי תתארח בספרד, הערב בברצלונה ומחרתיים אצל ולנסיה, ותקווה להשיג לפחות ניצחון אחד כדי להימנע ממאזן 1- 5 שלילי, לראשונה מאז עונת 2019. היום ננסה לבחון את 4 המשחקים ששיחקה מכבי ביורוליג עד כה במבט השוואתי, ולנסות לראות האם הניצחון האחרון על מילאנו היה בעיקר ניצול של יריבה חלשה יחסית, או שהוא בכל זאת מעיד על מגמת שיפור שיכולה להיות שווה הפתעה באחד המשחקים השבוע, למרות שמכבי ניצחו רק משחק חוץ אחד בספרד עם קטש כמאמן והפסידו 15 כאלה לאורך השנים.

עודד קטש פתח כבר עונה חמישית ברצף כמאמן מכבי ומעמדו יציב על אף פתיחת העונה החלשה ביורוליג, ובעונות לפניו היה על הקווים יאניס ספרופולוס, המאמן הזר עם הכהונה הארוכה ביותר כמאמן מכבי, ונדמה לי שהרוב יטענו שהקדנציה של קטש מוצלחת יותר (ונבדוק את זה עם סקר מיד), אבל לפחות נגד ברצלונה, ספרופולוס ניצח 5 פעמים והפסיד רק פעם אחת, ואילו קטש עומד כמאמן על מאזן 0- 9 נגד ברצלונה (1 עם פנאתנייקוס ו-8 עם מכבי), וכשחקן על מאזן 1-1, כשהניצחון היה במשחק ה-0/14 המפורסם של טום צ'יימברס.

נתחיל עם טבלה של הנתונים המרכזיים, כשהפעם הוספתי לנתונים הקבועים שאני משתמש בהם גם את אחוז ריבאונד ההתקפה, שיוסיף מידע חשוב על הריבאונדים באופן יחסי ולא רק כמותי, ונבחן איפה יש פערים משמעותיים בין הניצחון של מכבי על מילאנו ובין 3 ההפסדים, מה שיאפשר לנו לבדוק באופן מעמיק יותר את התחומים הספציפיים בהם היה הבדל משמעותי.

כמו שניתן לראות, היריבה חילקה יותר אסיסטים ממכבי בכל 4 המשחקים, ובריבאונד והעונשין דווקא המשחק נגד מילאנו היה הכי פחות טוב של מכבי, ולא רק בגלל שהיריבה החטיאה יותר. מצד שני, ההבדל המשמעותי בא לידי ביטוי בכל הקטגוריות של אחוזי הקליעה מלבד העונשין, כאשר נגד וילרבאן ופנאתנייקוס מכבי היו באחוזים רעים מאוד, ואילו נגד בשיקטש הם דווקא קלעו לא רע בתוך הקשת, אבל ספגו 109 נקודות באחוזים חריגים מכל הטווחים. נגד מילאנו, מכבי כבר הפגינו עדיפות משמעותית באחוזי הקליעה, למעט העונשין כאמור. לכן, נתמקד בעיקר בנושא הזה של אחוזי הקליעה, ונבדוק אותם לפי טווחים ספציפיים יותר בטבלה הבאה.

יש כמה דברים עיקריים שאפשר לראות כאן. קודם כל, ההתקפה של מכבי מצליחה לייצר מצבים בצבע לאורך כל העונה, אולי למעט המשחק נגד פנאתנייקוס, וגם שם הבעיה הייתה בעיקר מחוץ לקשת. מעבר לזה, מכבי מגיעה באופן קבוע למעט מאוד שלשות מהפינה, מה שמעיד על מחסור בקלעים טבעיים ועל זה שחלק גבוה מהשלשות מגיע מפעולה אישית של שחקן שיוצר לעצמו זריקה, ופחות מהנעת כדור קבוצתית. המקום שכן אפשר לראות בו הבדל זה היעילות של מכבי בשלשות מאמצע הקשת, שעלתה ליעילות סבירה נגד מילאנו אחרי 3 משחקים רעים מאוד, וגם מחצי מרחק שם מכבי היו עם 8/10 לעומת 1/8 של מילאנו במשחק יוצא דופן בתחום הזה.

בצד ההגנתי, המשחק נגד וילרבאן מציג קיצוניות בה מכבי הגנה מצוין על הצבע ושלטה בריבאונד, אבל נענשה בשלשות, מה שמעיד גם על עזרה הדוקה מדי והימור מוגזם על קלעים. המשחק נגד בשיקטש הציג אחוזים יוצאי דופן של הטורקים מחוץ לקשת, אבל זה לא שההגנה של מכבי על הצבע הייתה מעבר לסבירה באותו משחק. בשני המשחקים האחרונים היריבות התקשו בשלשות מאמצע הקשת, אבל שתיהן הצליחו לייצר נקודות בצבע, ועבור פנאתנייקוס ההבדל הגדול יותר היה בשלשות מהפינה, שם הם היו עם 6/11 באותו משחק לעומת 2/9 של מכבי לאורך כל העונה עד כה.

אם נסכם את זה באופן תמציתי ולא לגמרי מדויק, מכבי פתחו את העונה מאוד ממוקדים בצבע, ונגד וילרבאן הם שלטו בצבע והפסידו על הקליעה מבחוץ, לשני הכיוונים, ונגד בשיקטש זה נראה אפילו יותר רע. מאז, המגמה הזאת החלה להתאזן, אך בזמן שפנאתנייקוס הצליחו לנטרל את היתרון של מכבי בצבע ושלטו בכל התחומים, נגד מילאנו מכבי היו אלה שהצליחו לייצר עדיפות בשלשות, למרות אחוזים שהם רק קצת יותר מהממוצע ביורוליג, ולמרות שזה היה המשחק הראשון בו מכבי הפסידו במאבק על הריבאונד ובאחוזי העונשין. עכשיו השאלה היא האם השיפור של מכבי בהגנה על השלשות זו מגמה, האם יש למכבי ירידה בריבאונד או שזה היה חד-פעמי, ובעיקר, השאלה הגדולה כשמדברים על מכבי של קטש היא כיצד הקבוצה מייצרת הגנה עקבית על הצבע.

כאמור, ברצלונה עם 8 ניצחונות רצופים על מכבי, שניצחו ב-5 המשחקים שקדמו לזה בין הקבוצות, ובסך הכל המאזן בין הקבוצות הוא 35- 20 לזכות הספרדים, כולל מאזן 21- 5 לזכותם במשחקים שהתקיימו בברצלונה. מי שמוביל את הקבוצה הביתית עד כה הוא קווין פאנטר עם 17.3 נקודות למשחק, והבא אחריו הוא ג'סטין רובינסון, ששיחק אשתקד בפריס, עם 11.5 נקודות למשחק ב-45% לשלוש. טייריס מרטין וטוסאן אוובואמאן ששיחקו בברוקלין בעונה שעברה הם עוד שמות מסקרנים, והקו הקדמי כולל בעיקר את ג'וש ניבו, שהיה בעיקר פצוע בשנתיים האחרונות, ואת ג'ואל פארה, ואפשר לומר שיש קווים קדמיים אימתניים יותר בליגה השנייה בטיבה בעולם.