הערת המערכת: מזל טוב לג'פוסטר10 ולרעייתו, פוסטרינה100, החוגגים ירח דבש אי שם בעולם.

העונה שהייתה

מאזן 63-19, מקום 14 במזרח.

אז איך הייתה העונה שעברה? כמו הנגאובר מתמשך מהעונה שלפניה. סינדרלה ששטפה את הפלייאוף בעונת 24/25 הפכה ללכלוכית האולטימטיבית בעונה העוקבת, שלא לומר לסחבה של אותה לכלוכית. היום קשה לזכור זאת, אבל במשחק הראשון של העונה הקודמת הפייסרס התייצבו שוב בזירת הפשע למשחק מול OKC, שנגמר בהפסד אחרי שתי הארכות. המחשבה הייתה שלמרות האובדן של האליברטון, חומר השחקנים של הקבוצה מספיק לפחות למאבק על השישייה הראשונה. בדיעבד, המשחק ההוא היה פסגת העונה של הפייסרס, ומשם רק הדרדרות, שתפסה תאוצה ככל שהעונה התקדמה, כולל רצפים של 13 ו-16 הפסדים והמתנה ביזארית לניצחון ה-1000 של קרלייל בקריירה.

בואו נדבר רגע על חומר השחקנים: האליברטון נעדר מכל העונה, ושימו לשאר ההיעדרויות: סיאקם נעדר מ-20 משחקים (כן ייאמר שלא מעט מהם היו בסוף העונה אחרי האולסטאר), נמבהארד נעדר מ-25, נייסמית' נעדר מ-32 משחקים, טופין נעדר מ-52 משחקים, אפילו טי ג'יי מקונל החמיץ 26 משחקים, וגם בן שפרד הפסיד 17 משחקים. את מדי הפייסרס לבשו, עקב החיסורים וההיעדרויות, לא פחות מ-27 שחקנים, כולל שמות כמו מאק מקלאנג, מייכה פוטר, ג'רמייה רובינסון-ארל וקודי מרטין.

שני השחקנים היחידים ששמרו על כשירות וזמינות כמעט מלאים היו ג'יי האף, שהגיע על תקן מחליפו הזול של מיילס טרנר, והצליח לנפק עונה פחות טובה מזו של מיילס עצמו במדמנה אשר בוויסקונסין, וג'ראס ווקר שאם הציג התקדמות כלשהי, נבעה בעיקר מהוואקום העצום שנוצר בקבוצה ולא כי הוא פיתח אינטליגנציית משחק כלשהי, לא כל שכן כדרור.

וג'ראס ווקר מוביל אותי לנקודה הבאה שהיא הטרייד שהפייסרס ביצעו בדד-ליין האחרון. כשהיה כבר ברור שהעונה הזו הולכת על עברי פי פחת, הפייסרס העבירו לקליפרס את שתי בחירות הסיבוב הראשון שלהם משנת 2022 – בנדיקט מאת'ורין ואייזיאה ג'קסון, בתוספת בחירת סיבוב ראשון לא מוגנת ב-2029, ובחירת סיבוב ראשון 2026 מוגנת 1-4 ו-10-30 (כלומר, שאם הבחירה ב-2026 תיפול 5-9 היא של הקליפרס, אופציה אחרת – הבחירה היא של הפייסרס והקליפרס מקבלים במקום בחירת סיבוב ראשון 2031 לא מוגנת) תמורת איביצה זובאץ.

על זובאץ עוד נרחיב בהמשך, אבל ליל הדראפט הגיע וכמובן שההגרלה זימנה לפייסרס את בחירה מספר 5 – שעוברת לקליפרס (שם הם בחרו בקיטון ווגלר). קווין פריצ'ארד, ה-GM, התנצל בפני האוהדים הזועמים (כל החמישה) על אובדן בחירת הדראפט, אבל אני רוצה להציג דעה לא פופולרית – אובדן הבחירה היה סיכון מחושב שברמת המועדון טוב שהתממש.

וכאן ווקר נכנס לתמונה. מאת'ורין היה בחירת טופ 10 של הפייסרס מזה עשורים (וליתר דיוק, מאז 1989 שאז בחרו הפייסרס בריק סמית'ס במקום השני), ו-ווקר נבחר 7 בדראפט העוקב. הפייסרס פשוט לא בוחרים טוב בדראפט בבחירות הגבוהות, וכמעט בכלל בסיבוב הראשון, ולראייה- מאת'ורין כבר מחוץ לקבוצה אחרי שלא השתלב בשיטת המשחק של קרלייל (וכן, יזכרו לו את משחק 7 בגמר ההוא שכולם היו בהלם ורק הוא וקצת מקונל הצליחו עוד לעשות משהו, אבל זו הוכחה שמאת'ורין פרח כשכלום לא עבד, ושיחק בעיקר בשביל עצמו, והמספרים שלו היו משמעותית טובים יותר בהפסדים), ו-ווקר, שלא קיבל הארכת חוזה בקיץ אלא נכנס לשנה הרביעית בחוזה הרוקי שלו, הוא הבא בתור, ועד כה הוא לא הוכיח ששווה לשלם לו.

הערך של בחירת דראפט גבוה כל עוד הבחירה לא מתממשת, וברגע שהיא מתממשת – כלומר נבחר שחקן – הערך יורד אוטומטית. האם הקליפרס היו מבצעים את אותו הטרייד עם קיטון ווגלר במקום הבחירה? לא בטוח, ובכל מקרה הפייסרס ביטחו את עצמם עם ההגנה 1-4 על הבחירה, שם חיכו שחקנים טובים יותר משמעותית (לפרטים – יהונתן גזלה שלנו).

בנוסף, תכף נציג את הטיימליין של הפייסרס, טיימליין שקשה עד בלתי אפשרי להכניס בתוכו רוקי שדורש דקות, כדור ופיתוח, במיוחד בקבוצה שבנויה על שיטה שרצה ועובדת, ואתה צריך להשתלב בפנים ואם לא, פשוט אין לך דקות כי אתה תוקע את העסק (לפרטים – בנדיקט מאת'ורין).

זובאץ, מעבר להתאמה המקצועית, הרבה יותר מתאים לטיימליין הנוכחי של הפייסרס מאשר רוקי שדורש פיתוח. זובאץ אגב, שיחק בחמישה משחקים מאז הטרייד לפני שהושבת בשל ההנגאובר המתמשך, ואל הקיץ הגיעו הפייסרס כשהם מנערים את כאב הראש של העונה האחרונה, ומוכנים לשוב אל המזרח.

מהלכי הקיץ האחרון

הגיעו: קלי אוברה ג'וניור (שוק חופשי), לארי נאנס ג'וניור (שוק חופשי), בריידן סמית' (בחירה מס' 38 בדראפט האחרון)

עזבו: טיילון פיטר, מייכה פוטר, אית'ן תומפסון, קאם ג'ונס (בטרייד לשיקגו).

כמה הפייסרס לא מוצלחים בדראפט? גם את שתי בחירות הסיבוב השני שהיו להם ב-2025 הם שחררו אחרי עונה אחת – לטיילון פיטר אמרו שלום יפה ואת קאם ג'ונס שנבחר 38 בדראפט 2025 העבירו לשיקגו תמורת…הבחירה ה-38 בדראפט 2026, ועוד שילמו כסף ונתנו החלפת בחירות, עד כדי כך לא היה מוצלח. ובכלל, בסגל של הפייסרס רק אנדרו נמבהארד, בן שפרד, ג'ראס ווקר וג'וני פרפי הם שחקנים שהפייסרס עצמם בחרו בדראפט.

קלי אוברה הגיע אחרי כמה עונות טובות בהן עסק בעיקר בלצבור הרבה נקודות בזמן קצר וזה גם התפקיד שמיועד לו בפייסרס. לארי נאנס הגיע כסנטר מחליף שיודע גם לקחת ריבאונד אבל לא יודע לקלוע ממטר, הפוך מג'יי האף. בריידן סמית' היה הכוכב של מכללת פרדו המקומית, וילהיב את הקהל בדקות שיקבל בגארבג' טיים.

אם זה מעניין מישהו, ג'יילן סלוסון החביב וקובי בראון החביב גם הוא, שהגיע בטרייד מהקליפרס, חתמו על חוזה דו כיווני.

הסגל

לפי עמדות

והצד  היותר מעניין – ויותר חשוב – סגל לפי חוזים (וחשיבות) – בדולרים

מבט בחוזים מגלה חלון של שנתיים של סגל שדומה כמעט במלואו לסגל שהגיע למשחק 7 מול אוקלהומה אך לפני עונה. הפייסרס בנו ככה שאין להם התחייבויות כבדות ארוכות טווח, הם יכולים לשחק עם הארכות החוזה לחבר'ה העיקריים בהתחשב בתקרת השכר אם הסגל יצליח, ולהתחיל מחדש עוד שנתיים אם הסגל הזה ייכשל.

אבל הכוונה היא למצות את חלון האליפות – לא פחות – של הסגל הזה, בראשות האליברטון וסיאקם, סגל שמשלב ניסיון פלייאוף, שיטה שעובדת, ניסיון מצטבר של השחקנים אחד עם השני וחיבור של השחקנים אחד עם השני. ביחד עם צוות אימון מהוותיקים בליגה – קרלייל ועוזריו הבכירים לויד פירס וג'ים בוילן, יש כאן הזדמנות של it's now or never, או לפחות הזדמנות שייקח מלא שנים לשחזר. אגב, אותו "בור" בעתיד, הוא אחת הסיבות שטוב שהבחירה בדראפט הנוכחי הלכה לקליפרס, ולא זו של 2031.

מפתחות לעונה הקרובה

אני מזהה שלושה אקס פקטורים שעשויים לקבוע להיכן הולכת העונה של הפייסרס:

הקליעה של זובאץ – אחד המהלכים היעילים ביותר שהפייסרס הריצו עד העונה האחרונה הייתה מהלך דרייב אנד קיק של האליברטון, מגיע חוסם, האליברטון מתחיל לחדור, עושה שני צעדים, מסתובב אחורה ומוסר למיילס טרנר שמגיע כטריילר, אבל לא עם התנופה עד לטבעת אלא לזריקת שלשה בלתי חסימה ממרומי ה-2.11 שלו.

שום דבר בקריירה של זובאץ לא אומר שמהלך כזה הולך לעבוד או בכלל להיות חלק מהארסנל של הפייסרס, גם לא ה-61% עונשין של זובאץ בקריירה, אבל אני בטוח שהקיץ הפייסרס עבדו איתו המון על הקליעה ופיתחו אותה, ואם הוא יוכל לרווח, אפילו ברמה מסוימת, בהתקפה – היא עתידה לחזור להיות נפיצה ושוטפת עוד יותר ממה שהייתה בפלייאוף 2025.

השחקן השמיני והתשיעי – פלייאוף 2025 סימן נקודת מפנה בהסתכלות הליגה על "סגל רחב", לא עוד כיסוח הרוטציה סטייל טיבודו ככל שהפלייאוף מתקדם, אלא שימוש ברוטציה עמוקה של 9 ו-10 שחקנים שתורמים באופן עקבי בכל מצב. שימו לב לשתי הקבוצות שהגיעו לגמר העונה – הספרס עם עשירייה ולפעמים 11 שחקנים שכולם משחקים ותורמים, וגם הניקס שזכו באליפות לא מעט בזכות השינוי מטיבס למייק בראון והרחבת הרוטציה.

אצל הפייסרס של 2025 אלו היו מאת'ורין ושפרד השחקנים 8 ו-9. מאת'ורין כבר לא כאן אבל שפרד כן, כאשר עדיין יש סימן שאלה כמה D&3 הוא יכול לתת בצורה אמינה, ולצידו שורת מועמדים – ווקר אם יקבל קצת בינה לראשו, אוברה שיצטרך לשחק גם בצד הפחות כיפי של המגרש, האף אם יוכל לתת שתיים שלוש שלשות למשחק בעקביות ולא להיות בור הגנתי מוחלט, והייתי שם עין גם על סמית' הרוקי וקובי בראון שהיה חביב מאוד בדקות שלו בפייסרס בעונה שעברה. אם רוצים לרוץ רחוק ועמוק, הפייסרס חייבים לבנות לאורך העונה לפחות שלוש אופציות שתורמות בעקביות ושניתן לסמוך עליהם, בין אם מדובר במשחק בחודש מרץ ובין אם במאי.

הבריאות – וליתר דיוק גיד מסוים של שחקן מסוים. אמר – ולא יסף

והרי התחזית

תסריט פסימי מוגזם – ההיעדרויות של העונה שעברה, רק כפול… והפייסרס מתחילים לפרק מוקדם מהצפוי, ומתבזים עד רמה שבן שרף שם עליהם 36 נק' ושולח אותם אל המקום האחרון בליגה. הגרלת הדראפט שולחת אותם לבחירה בעשירייה השנייה ואת קרלייל לפרישה מאימון. במקומו מגיע דוק ריברס. לקינוח, הניקס שוב זוכים באליפות.

תסריט פסימי – העומק במזרח יוצר קרבות אימתניים על כניסה לפלייאין, כאשר למעט וושינגטון, שיקגו וברוקלין כולן רואות עצמן מועמדות לשישייה הראשונה. ההגנה של הפייסרס לא מספיק טובה והיא מסיימת את העונה במאזן חצוי, מנצחת את המג'יק במשחק הפלייאין הראשון אבל מפסידה לבאקס השנואים במשחק הפלייאין השני משלשת ניצחון של האקס טרנר.

תסריט ריאלי – עונה כמו העונה שעברה לא תהיה, אבל המזרח עמוק וקשה. 45 ניצחונות, ניצחון בפלייאין מול הבאקס, מקום שביעי. הפייסרס מותחים את הקאבס למשחק 7 אבל נופלים מהרגליים ונכנעים.

תסריט אופטימי – החיבור והוותק של הפייסרס עושים את העבודה, המנוחה המלאה להאלי מתגלה כמצוינת, זובאץ זורק ארבע שלשות למשחק וקולע 1.5 למשחק. הפייסרס נמנעים מקרבות הפלייאין הקשים במזרח, מסיימים במקום השישי עם מאזן 34-38, ופוגשים בסיבוב הראשון את חמישיית האולסטאר'ס של פילידלפיה. הפייסרס הקבוצתיים מלמדים את חמשת הסוליסטים שמנגד פרק בהלכות כדורסל, וסוף סוף מדיחים את לברון ג'יימס בסדרת פלייאוף, לפני שנכנעים בסיבוב השני של הפלייאוף לאלופה שבדרך מדטרויט.

תסריט אופטימי מוגזם – עם כל אחת מצמרת המזרח יש לפייסרס ביף: עם דטרויט, עם הניקס, עם פילי ולברון, עם בוסטון ופול ג'ורג', עם מיאמי ועם הבאקס. בכל אחת, הפייסרס נוקמת בדרכה שלה: הבאקס משייטים להם בין בוסטון לברוקלין וחוטפים תבוסה היסטורית מהפייסרס של 60 הפרש בגביע; ניצחון לקראת סוף העונה שולח את ההיט הקצרים לפלייאין, שם יאניס נפצע כמובן וההיט לא צולחים את השכנה מאורלנדו.

50 ניצחונות מספיקים לאינדי למקום החמישי ולמפגש מול בוסטון בסיבוב הראשון. למשחק השישי באינדיאנה הפייסרס מגיעים עם יתרון 2:3, כל הקהל שורק בוז לפול ג'ורג' שעושה את מה ש-playoff P עושה ונחנק במשחק נפל, כשארון ניסמית' עם 30 נק' משתיק את האקסית מבוסטון ושולח את הפייסרס לסיבוב השני.

בסיבוב השני, מול פילי, זובאץ טוחן את הברכיים של אמביד לפני שהפייסרס מנצחים ב-6 משחקים. בסיום המשחק יש מכות בין לברון לג'יילן בראון, כשמקסי מנסה להפריד ומקבל סנוקרת בעין.

בגמר המזרח הפייסרס פוגשים את היריבה הוותיקה מניו יורק. אחרי שישה משחקים התוצאה היא 3:3 כשהאליברטון שוב משתיק את הגארדן, אך מנגד אנדרה דראמונד, הוא ולא אחר, מזכיר נשכחות במשחק מס' 6, והפייסרס מתייצבים בגארדן למשחק מספר 7. מקונל מסבסב בלי הפסקה את ברונסון, אבל זה דווקא האקס טופין שעם חץ מאוד מרחוק ועמוק לתוך הדקה האחרונה קובר את הניקס, והפייסרס חוזרים אל הגמר – ושוב מול אוקלהומה.

הפעם, בלי דורט, וויגינס וג'ו, שג"א ו-15 זריקות עונשין למשחק לא מספיקים, סיאקם מחזיר את צ'ט לסיוטים מוומבי, והצלחת (שאינה צלחת) מגיעה סוף סוף להרב סיימון בן ה-92.