העונה שעברה:

מספטמבר 2025 עד אמצע אפריל 2026, היה נראה שאנחנו חוזים שוב בריטואל הבלתי פוסק של פילדלפיה בתקופת אמביד. בספטמבר כולם אומרים: "אם אמביד בריא הם יכולים להפתיע, אם אמביד בריא הם יכולים להיות הסוס השחור העונה". בפועל כמובן אמביד שיחק 38 משחקים, פול ג'ורג' הורחק ל-25 משחקים ושיחק 37 ובגדול בעונה הרגילה מקסי סחב אותם, יחד עם קצת אדג'קומב ואוברה, למקום בפליי-אין. בפליי-אין מקסי שוב הצטיין עם 31 נקודות בניצחון על אורלנדו, שסידר להם מפגש נגד בוסטון. עד כאן הכל לפי התסריט, עכשיו רק צריך להפסיד 1-4 והריטואל יחזור על עצמו שוב בספטמבר 2026. הנה במשחק 2 מגיע הניצחון של פילי, אבל בוסטון כצפוי עולה ל 1-3 בסיום משחק 4. רגע… 58 נקודות משותפות של אמביד ומקסי במשחק 5? 19/50 מהשדה לטייטום, וויט ובראון יחד? 97-113 לפילי? זה לא היה בתסריט. 53 משותפות של מקסי וג'ורג' במשחק 6, 14 של אוברה ואדג'קומב כ"א, אף אחד מהשלישייה המובילה של בוסטון לא עובר 20 נקודות, ופילי שוב מנצחת בדו-ספרתי בשביל לשלוח את הסדרה לגיים 7. 34 של אמביד, 30 של מקסי, ו-23 של אדג'קומב במשחק 7 ענק ב-TD גארדן נותנים לפילי ניצחון 100-109 וחזרה מפיגור 1-3 בסדרה. ואז נגד ניו יורק שוב אומרים, אולי תהיה כאן עוד הפתעה? אולי זאת סוף סוף העונה של אמביד? רק כדי לחטוף סוויפ מהדהד מהניקס ולחזור לפילדלפיה בתחושה שבסופו של דבר לא השתנתה העונה הזו מכל העונות, ושהניצחון על בוסטון היה סתם איזה גימיק רגעי.

הקיץ:

הצטרפו: ג'יילן בראון (טרייד עם בוסטון), לברון ג'יימס (שחקן חופשי מהלייקרס), קנטביוס קלדוול-פופ (שחקן חופשי מממפיס), אנפרני סיימונס (שחקן חופשי משיקגו), אריאל הוקפורטי (שחקן חופשי מניו יורק), דין וויד (שחקן חופשי מקליבלנד)

עזבו: פול ג'ורג' (טרייד עם בוסטון), קווינטן גריימס (שחקן חופשי ללייקרס), אנדרה דראמונד (שחקן חופשי לניקס), קלי אוברה (שחקן חופשי לאינדיאנה)

לפי התסריט, הייתי אמור לכתוב שוב על אותו ריטואל ועל כמה שחקנים משלימים שעוזבים לפה וכמה שהגיעו משם, אבל רוחו של ניקו האריסון נכנסה בבראד סטיבנס שהחליט לשלוח את ג'יילן בראון לפילי ארוז יפה בנייר עטיפה, מפה לשם גם לברון החליט להגיע ועכשיו אנחנו מסתכלים על אחד הקיצים הגדולים בהיסטוריה שעשתה קבוצה מסוימת על הנייר. פילדלפיה החתימה שניים מ-20 השחקנים הטובים בליגה ולא איבדה אולסטאר אחד. שלא תבינו לא נכון, קלי אוברה, קווינטן גריימס ואפילו פול ג'ורג' היו שחקנים משמעותיים בפילי, אבל הם מחיר זעום בעבור ג'יילן בראון ולברון ג'יימס.

הסגל:

מאמן: ניק נרס

ג'נרל מנג'ר: דריל מורי

חמישייה צפויה: טייריס מקסי, ויי.ג'יי.אדג'קומב, לברון ג'יימס, ג'יילן בראון, ג'ואל אמביד

ספסל: לאברון פאיילון, אנפרני סיימונס, קנטביוס קלדוול-פופ, ג'סטין אדוארדס, דין וויד, דומיניק בארלו, ג'בארי ווקר, אדם בונה, אריאל הוקפורטי

אני לא חושב שמישהו מטיל ספק בכך שפילדלפיה היא לפחות מועמדת לאליפות. גם אם לא הפייבוריטית, היא בהחלט בטופ 5. אני לא ממש צריך להגיד לכם למה הקבוצה הזאת טובה, אז במקום זה אני אנסה להסביר למה היא עלולה להיכשל.

למרות שרביעייה של אמביד, מקסי, בראון ולברון יחד עם אדג'קומב נשמעת מעולה, אף אחד מהארבעה הראשונים לא ממש רגיל לשחק בלי הכדור או טוב בלעדיו. לברון שיחק קצת ללא הכדור בעונה שעברה עם לוקה וזה עבד לא רע, אבל השלושה האחרים ממש לא. התגובה הקלאסית למצב הזה היא: "אבל כל משחק יהיו רק שניים מהם על הפרקט". אולי בעונה הרגילה, אבל בפלייאוף הם יצטרכו את כל הרביעייה על הפרקט אם הם רוצים ללכת עד הסוף, ויהיה מאוד מעניין לראות אם ואיך הרביעייה תצליח לתפקד יחד.

השאלה השנייה היא ההיררכיה בקבוצה. הסיבה העיקרית שבראון רצה לעזוב את בוסטון היא כדי לקבל קבוצה משלו, אבל עכשיו שלברון הגיע זה לא צפוי לקרות. גם מקסי לא ירצה לקחת צעד אחורה מבחינת המעמד שלו בקבוצה לאחר שהיה השחקן המרכזי שלה בשלוש השנים האחרונות. חדר ההלבשה עלול להתלקח מהר אם הארבעה לא יימצאו היררכיה משותפת ביניהם.

השאלה השלישית שלי היא לגבי הספסל. קנטביוס קלדוול-פופ ואנפרני סיימונס הם אחלה בתור שחקן שישי ושביעי… ב-2023. היום לא כל כך. גם אף אחד משאר השמות שציינתי מעלה לא נראים טוב במיוחד. דין וויד הוא אחלה שחקן, ואולי אריאל הוקפורטי יפרח עכשיו עם יותר דקות, אבל בסופו של דבר הספסל הזה חלש מאוד, ולדעתי זה בהחלט עלול לבוא לידי ביטוי בפלייאוף. הסגל הזה אמנם איכותי, אבל עדיין רחוק מלהיות מושלם – ועם כל כוח האש האדיר שלו הוא מאוד רדוד.

כמו תמיד עם פילדלפיה, הפציעות גם הן כמובן סימן שאלה, אבל בסגל הזה אמביד יוכל לנוח כמה שהוא צריך. בשלוש העונות האחרונות הוא שיחק 39, 19 ו-38 משחקים, ואני בהחלט רואה מספר דומה העונה בקטגוריה הזאת. אמביד הוא אולי השחקן החשוב ביותר בקבוצה, ופילדלפיה חייבת אותו בריא מאפריל עד (אולי) יוני. כל משחק נוסף הוא רק בונוס.

התחזיות:

התחזית האופטימית: הכל מתחבר, הרביעייה משחקת מושלם אחד עם השני, כל אחד מבין ומקבל את מקומו בקבוצה, אמביד בריא וגם חלק מהשחקנים בספסל פתאום מפציעים. פילדלפיה מנצחת בסוויפים את שני הסיבובים הראשונים במזרח, גוברת 2-4 על הניקס בגמר המזרח ובגמר מנצחת 2-4 את היריבה מהמערב כדי להחזיר את האליפות לפילדלפיה בפעם הראשונה מאז 1983, להשלים את הפרוסס ולשלוח אותנו לקיץ שלם של דיוני לברון-ג'ורדן (והפעם לא יהיה מונדיאל/אולימפיאדה כדי להציל אותנו).

התחזית הריאלית: יש קצת בעיות בהתחלה, אבל בגדול כל חברי הרביעייה מצליחים להתחבר אחד עם השני, ליצור היררכיה משותפת ובעיקר לשים את האגו בצד בהבנה שיש כאן משהו חשוב יותר. פילדלפיה מנצחת את הסיבוב הראשון במזרח בחמישה משחקים, את השני בשישה משחקים, ובגמר המזרח גוברת על הניקס בשבעה משחקים מורטי עצבים. סדרת הגמר נגד אוקלהומה הופכת לאחת הטובות אי פעם, אבל בסוף קבוצת הכוכבים של פילדלפיה מפסידה לת'אנדר בשבעה משחקים.

התחזית הפסימית: הכל מתפרק. שחקני הרביעייה לא מתחברים זה עם זה, אף אחד לא מצליח לשחק בלי הכדור, וכל אחד מנסה להוכיח שהוא הכוכב של הקבוצה. הספסל מתגלה כבעיה גדולה בהרבה מהצפוי, אמביד נפצע ולברון יושב בחוץ חלק גדול מהעונה, מה שמדרדר את פילדלפיה עד למקום החמישי במזרח. בפלייאוף היא מצליחה קצת להתחבר אבל זה לא מספיק, והיא מפסידה כבר בסיבוב הראשון לאינדיאנה הנמרצת שחוזרת עם כוחות מחודשים.