טורונטו פתחה את העונה שעברה בהתלהבות והגיעה למאזן של 5:14 בשלב מוקדם. היא המשיכה לדשדש כל הדרך לפלייאוף, בו לא הייתה רחוקה בכלל מעלייה לסיבוב השני וגררה בהרכב חסר את קליבלנד לשבעה משחקים. יחד עם קוואי לנארד, מה יש להם לתת?

מאזן בעונה שעברה: 36:46, מקום חמישי במזרח. הודחו בשבעה משחקים מול קליבלנד.

מאמן: דרקו ראיקוביץ'. מאמן את הקבוצה בשלוש עונות והוביל לשיפור בכמות הניצחונות כל עונה. חתם על הארכת חוזה עד 2028/29 בקיץ האחרון.

מה שהיה
מאזן בעונה שעברה: 36:46
העונה של טורונטו התחילה בצורה רעה, עם ארבעה הפסדים אחרי ניצחון הפתיחה על אטלנטה. לאחר מכן הגיע רצף ניצחונות מרשים, כשהקבוצה ניצחה 13 מ-14 משחקים בדרך למאזן מרשים במיוחד של 5:14 והמקום השני במזרח. אחרי עונה של 30 ניצחונות, הראפטורס התקרבו למחצית מכך עוד לפני דצמבר.

האם זאת הייתה השנה של הקפיצה? לא. מתוך משחקים ברצף הזה שלושה היו מול קליבלנד ושלושה אחרים מול קבוצות שעשו פלייאוף, כשהשאר היו מול קבוצות שנשארו מחוץ לפוסט-סיזן. ההגנה של טורונטו נראתה טוב ונשארה ככה לאורך רוב העונה, אבל אז הגיע הדשדוש.

אחרי 1:13, הראפטורס סיימו את העונה ב-30:29. היו להם כמה ניצחונות מרשימים, למשל מול אוקלהומה סיטי בחוץ, כמה הפסדים מרגיזים. במהלך העונה הם היו במאזן של מול 6:24 קבוצות במאזן חיובי ו-30:22 מול קבוצות במאזן שלילי. במילה אחת? פרווה.

הראפטורס הסתמכו על התקפה מרובעת ראשים. ברנדון אינגרם היה הקלע המוביל עם 21.5 נקודות למשחק (52.9% אפקטיבי, 38.2% מהשלוש), בזמן שאר ג'יי בארט קלע 19.3 נקודות ב-33.9% רע מחוץ לקשת. סקוטי בארנס עשה הכל מהכל עם 18 נקודות, 7.5 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, לצד 30.4% רע מהשלוש. עמנואל קוויקלי, השם הרביעי, קלע 16.4 נקודות עם 5.9 אס' למשחק. לצידם ראינו מעט מסנדרו ממוקשווילי ומעט מיאקוב פלטל, אבל בסוף הכישרון הזה לא הספיק.

טורונטו הייתה אחת הקבוצות שזרקה וקלעה הכי מעט שלשות ב-NBA. הם אמנם שיחקו משחק קבוצתי עם 29.5 אסיסטים על 42.6 סלים, 63.8% גבוה, ואמנם עשו הגנה טובה מול הקבוצות החלשות של הליגה, אבל לא באמת התקרבו לשלישייה הראשונה של המזרח.

כל זה הוביל אותם למקום החמישי במזרח ולסדרה מול קליבלנד, נישאים על האדים של אותה ריצה מתחילת נובמבר. אחרי שנראו רע בשני המשחקים הראשונים בטורונטו, סקוטי בארנס ואר ג'יי בארט הובילו לניצחונות נאים במשחקים 3 (66 נקודות משותפות) ו-4, בו ג'יימס הארדן ודונובן מיטשל קלעו ב-12 מ-38 מהשדה. הם הצליחו לשמור על הביתיות וכפו משחק שבע אחרי ניצחון דרמטי בהארכה, בזכות שלשה גדולה של בארט שנייה לסיום.

המשחק השביעי לא היה מספיק טוב. אינגרם קלע 23 נקודות ב-25 זריקות, בארנס הסתפק ב-8 מ-14 והקבוצה, שהתמודדה עם הפציעות של עמנואל קוויקלי וברנדון אינגרם, לא הייתה איכותית יותר מקליבלנד. זה הסתיים בהפסד כואב ובתחושת פספוס אחרי אחת העונות הכי טובות שהיו לטורונטו מזה שנים.

הקיץ האחרון
הגיעו: קוואי לנארד (טרייד מהקליפרס. יאושר באופן סופי בימים הקרובים), קייל אנדרסון (מינסוטה), אלן גרייבס, ג'יידן בראדלי (דראפט).
עזבו: ברנדון אינגרם, גריידי דיק (טרייד לקליפרס), סנדרו ממוקשווילי (לייקרס).

האירוע הגדול ביותר של קיץ 2026 בטורונטו סוקר מכל כיוון, ולא בגלל הראפטורס. הקבוצה הסכימה לקבל חזרה בטרייד את קוואי לנארד, האיש שהביא לה אליפות ב-2018/19, תמורת ברנדון אינגרם, גריידי דיק ומקבץ בחירות דראפט. הטרייד הוקפא ואושר בשל הדרך בה הקליפרס עקפה את תקרת השכר, מה שהוביל לעונשים כבדים לסביבתו של לנארד, לבעלי הקליפרס סטיב באלמר ולקנס בגובה 700 אלף דולר לקוואי עצמו.

אנחנו כאן כדי להתרכז בראפטורס, ויכול להיות שקוואי בדיוק החתיכה החסרה. בקיץ 2018 הוא הגיע לקבוצה טובה שצריכה שחקן שיקח אותה קדימה ויהיה מסוגל לנצח משחקים, בטח בפלייאוף. עברו מאז שבע עונות ויותר מדי פציעות ברכיים, אבל עדיין מדובר באחד השחקנים הכי טובים בליגה. לנארד קלע בשנה שעברה את כמות הנקודות הגבוהה ביותר שלו למשחק בקריירה (!), 27.9 נקודות, ב-50.5% מהשדה ו-38.7% מהשלוש. הוא הוסיף 6.4 ריבאונדים ו-3.6 אסיסטים.

קוואי נבחר בעונה החולפת לחמישיית הליגה השנייה וקיבל קולות בהצבעות ל-MVP. אם דיברנו על כך שיש לטורונטו התקפה מרובעת, כאן יש לה היררכייה. קוואי לנארד, גם בגיל 35 ואחרי פרשה ממנה יצא בנס בלי שום השעייה, הוא הגו-טו-גאי. הוא יציב יותר מאינגרם, ובעונה החולפת ראינו אותו חוצה את רף 30 הנקודות 21 פעמים. למעשה, היו יותר משחקים בהם הוא חצה את רף ה-40 (חמישה) מאשר ירד מתחת ל-20, שלושה בלבד.

קוואי מגיע לעיר בה לקח אליפות בעונתו היחידה, אך כאמור במעמד שונה. גם ב-2018/19 טורונטו ידעה לתת לו מנוחה במהלך העונה הסדירה, כשהוא שיחק ב-60 משחקים והשקיע באופן משמעותי יותר בהגנה. סביר שנראה את זה גם ב-2026/27. הראפטורס הראו שהם מסוגלים לנצח את הקבוצות הגרועות בלעדיו ולתרום בצורה מספיק טובה בהגנה. לנארד הגיע בשביל המשחקים הגדולים.

השינוי המשמעותי השני בקיץ של הראפטורס היה עזיבתו של ממוקשווילי, אולי הסנטר הכי טוב של הקנדים ב-2026/27 (למרות שיאקוב פלטל, שעבר במקור לסן אנטוניו בטרייד על קוואי וחזר, פתח וימשיך בחמישייה). ממוקשווילי היה גבוה שקלע ב-38.9% מהשלוש וקיבל הצבעות לשחקן השישי של העונה בזכות הפיזיות והיכולת לרווח את המשחק.

במקומו הגיעו קייל אנדרסון, בן 32 ששיחק ב-5 קבוצות שונות בשתי העונות האחרונות וקלע שש נקודות למשחק, והרוקי אלן גרייבס. גרייבס נחשב למעין "Conncetor", שחקן שיכול לעשות את הדברים הקטנים, ונע בין שתי עמדות הפורוורד. יחד עם קוואי, אנדרסון וסקוטי בארנס יש לראפטורס עומק מרשים בעמדה, כשגרייבס קלע ב-45% בשלשות מהפינה בשנה שעברה. הוא עשוי להפוך לשחקן רוטציה כבר בשנה הבאה.

מה יהיה?
חמישייה: עמנואל קוויקלי, אר ג'יי בארט, קוואי לנארד, סקוטי בארנס, יאקוב פלטל.

על פניו, יש לטורונטו את הכלים לעשות את הקפיצה. בארנס, בארט וקוויקלי בני 25, 26 ו-27 בהתאמה ואחרי שנה בריאה, כשהכימיה ביניהם רק תשתפר. קוויקלי, המבוגר בחבורה, הראה שהוא מסוגל לאיים מהשלוש (37.5% מהשלוש) ולהניע כדור בצורה טובה.

בארנס עשה באופן הדרגתי את המעבר מהאופציה הראשונה בהתקפה לשחקן אול אראונד בשנה שעברה, כשהוא הראה למה הוא מסוגל כפליימייקר (5.9 אס' על 2.6 איב') וכשחקן הגנה (1.5 חס' ו-1.4 חט' למשחק). ברגע ששחקן דומיננטי כמו קוואי לצידו, סביר שנראה אותו מקבל יותר חופש. אותו דבר נכון גם בקשר לבארט, שיכול להרוויח דווקא מהתפקיד בתור מספר 2 בהיררכיה ההתקפית ולא מי שצריך לחלץ את הקבוצה ממשברים. ברגע שיהיו משחקים בהם הוא יוביל את הקבוצה במקום לנארד, שאלת הנגיעות בכדור תפתר.

ההצלחה של טורונטו לא מבוססת רק על הרביעייה הזאת, שעשויה להיות מהטובות במזרח. היא גם לא מבוססת על ההגנה שהייתה טובה בשתי העונות האחרונות ועשויה להשתפר עם לנארד. היא מבוססת על הצוות המסייע והקליעה, והם המפתחות ל-2026/27.

נתחיל מהצוות המסייע. קולין מארי בוילס רשם עונת רוקי טובה ופתח במשחקים בפלייאוף, אך היה עם 2 מ-13 מהשלוש בין ינואר לאפריל. ג'מאל שד נכנס בצורה טובה לנעליים של עמנואל קוויקלי בפלייאוף, מסר 5.4 אס' על 1.4 איב' בשנה שעברה, אבל קלע ב-36.7% מהשדה. הוא רכז בגובה 1.85 מ' שלא מסוגל לקלוע מהשלוש.

ג'קובי ווקר נראה טוב עם 40.9% מהשלוש. היו לג'יימסון באטל את הרגעים שלו ופלטל, שאמנם שיחק ב-46 משחקים בלבד, הוא מעין "באנקר" בכל מה שקשור לריבאונדי התקפה, פיק-נ'-רול ומסה בהגנה. התקרה האמיתית של טורונטו, בטח אחרי מה שראינו משתי האלופות האחרונות, תתבסס על היכולת של כל השחקנים האלה להתעלות. האם מישהו מהרשימה הזאת יכול לתת משחק של 20 נקודות משום מקום בפלייאוף? להשתלט על הכוכב של היריבה?

השאלה השנייה היא הקליעה. טורונטו הייתה בשנה שעברה במקום ה-26 בקליעות ובזריקות מהשלוש, כשהקבוצות שהיו מתחתיה הן ניו אורלינס, דטרויט, דאלאס וסקרמנטו. לא נעים. במקביל, למרות ממוצע הגילאים הצעיר והאתלטיות, הקבוצה הייתה בשליש התחתון בליגה בכמות המהלכים במשחק.

כמה רחוק יכולה להגיע קבוצה עם בעית קליעה? לנארד אמנם קולע בצורה מעט טובה יותר מאינגרם, אך בארנס ופלטל לא מסוגלים לקלוע מהשלוש בזמן שבארט, בלשון המעטה, לא יציב. יכול להיות שנראה בעונה הבאה יותר דקות בהן בארנס מתופקד כסנטר, אחרי שבילה בעמדה 31% מהזמן בשנה שעברה, בניסיון להאיץ את קצב המשחק ולייצר הזדמנויות.

התשובה לשני המקרים, אגב, יכולה להיות זהה – זהות התקפית. בשנה שעברה ראינו את טורונטו מנצחת בתחילת העונה בהתבסס על התלהבות ועל היכולת של שחקניה למצוא אחד את השני, אך משהו ב"אובר-קבוצתיות" ובחוסר האופי של ארבעת המובילים מנע מאיתנו לחשוב עליה בתור קונטנדרית. בדיוק בשביל זה הם הביאו את קוואי, שמגיע אולי לקבוצה הטובה ביותר ובעיקר הבריאה ביותר שהוא היה בה בעשור האחרון. איפה זה יגמר?

תחזיות
תחזית אופטימית: ג'קובי ווקר עושה קפיצה ומוצא את עצמו בחמישייה לקראת סוף העונה. לנארד מזכיר לכולנו שמדובר באחד משחקני הכדורסל הטובים ביקום, בטח כשהוא משחק בעיר "שקטה" בקנה המידה של ה-NBA, וראיקוביץ' נבחר למאמן העונה אחרי שיפור מ-46 ל-58 ניצחונות. טורונטו מדהימה את הליגה וסוגרת חשבון ארוך עם 1:4 על פילדלפיה בסיבוב השני בדרך ל-4:3 כואב מול ניו יורק בגמר המזרח.

תחזית פסימית: האחוזים רק יורדים, קוואי נפצע. העונה נגמרת ב-30 זריקות למשחק של אר ג'יי בארט ובמאמן חדש על הקווים אחרי כישלון התקפי וחוסר ריכוז בהגנה, במסלול דומה למה שעבר על אורלנדו בשנים האחרונות. הבינוניות של המקום החמישי מתחלפת במקום העשירי ובהדחה מול שארלוט בפליי-אין.

תחזית ריאלית: בכנות? אני מאמין בטורונטו. הם הוכיחו בשנה שעברה שיש להם את המבנה שנדרש מקבוצה גדולה, ושרק צריכים תיקונים בדמות גו-טו-גאי ובעיקר התבגרות אחרי השנה הראשונה בה הגיעו לפלייאוף. 51 ניצחונות הם בהחלט יעד ריאלי במזרח בו יש סימני שאלה גדולים יותר באופן משמעותי, אבל אני לא חושב שזה מספיק בשביל לאיים על ניו יורק, דטרויט ופילדלפיה בפלייאוף. בצד החיובי, יש לי תחושה שקוואי יניף העונה את גביע ה-NBA. ההגנה שלהם וההזדמנות לתואר מרגישים כמו השילוב המושלם.