פרק ראשון בסדרה שתעקוב אחרי השינויים בשוק השחקנים האירופאי ותבחן איך שינויי הקיץ במכבי תל אביב, בהפועל תל אביב ובהפועל ירושלים צפויים להשפיע על שלוש הגדולות במהלך העונה הקרובה.

הכדורסל האירופאי משתנה לנו מול העיניים, עליית המחירים, כמות המשחקים, פרופיל השחקנים וזהות הקבוצות, הכל משתנה. כחלק מהשינוי הגדול שעוברת היבשת הישנה אני מתחיל בסדרת כתבות שתעזור לכם לזהות את השינוי בשוק, להבין את משמעות השינויים עבור שלושת הקבוצות הגדולות של הכדורסל הישראלי ולמצוא נקודות שיעזרו לנו לזהות את ההתפתחות שלהם במהלך העונה. הדבר הראשון שניתן לשים לב לגביו בקיץ הנוכחי הוא שווי השוק ועליית המחירים במשכורות השחקנים.

בכל שנה תקציב השחקנים ביורוליג עולה בין אם מדובר בקבוצות החזקות או החלשות בליגה (ניתן לראות את הטבלה). חשוב לומר שאין עדיין מספר רשמי לתקציב הצפוי בעונה הקרובה (2026/27) אך משכורות השחקנים שהתפרסמו מראות עלייה נוספת ומשמעותית. ירידת שער הדולר מאפשרת חוזים דולריים גבוהים, ובתוספת כניסת כסף מהחסויות ביורוליג, תקציב השחקנים צפוי לגדול עוד בצורה משמעותית. מספיק להסתכל על החוזים שחתמה פנאתינייקוס עם שחקניה לעונות הבאות (קנדריק נאן כ4.5 מיליון דולר לעונה, גרשון יאבוסלה כ4 מיליון, נייג׳ל הייז דיוויס כ3.7 מיליון דולר וסילבן פרנסיסקו כ3.3 מיליון דולר) מחירים שבעבר היו נחשבים דמיוניים.

טבלת תקציב השחקנים של קבוצות היורוליג ב-5 השנים האחרונות

עליית מחירים דרמטית בסגנון אולימפיאקוס, פנרבחצ׳ה ופנאתינייקוס מייצרת תגובת שרשרת שבה כל מי שתירצה להתחרות איתן על פיינל פור ופלייאוף תיאלץ להגיב בצורה דומה, וכך זה מתגלגל מטה גם לקבוצות עם שאיפות פליי אין וכן הלאה. לכן, אנחנו רואים תקציבי ומשכורות עתק גם מקבוצות כמו הפועל תל אביב, דובאי ואנאדולו אפס. עונת היורוליג הקרובה תיפתח עם 20 קבוצות ו-8 מקומות בלבד לפלייאוף, יחד עם עוד שני מקומות פליי אין. התחרות בליגה הטובה ביותר באירופה היא משוגעת והצורך להצליח מייצר היסטריה בשוק השחקנים. מתוך כל הסיבות האלה אנחנו נתקלים יותר ויותר בסיפורים מסגנון מונאקו ווילרבאן, קבוצות שמתחייבות לשלם סכומי עתק לשחקנים ובפועל מתקשות לשלם את אותם הסכומים. וילרבאן איבדה את כל שחקניה המרכזיים עוד לפני פתיחת העונה כשהבינה שאין לה את התקציב לשלם את המשכורות שהתחייבה להן. מונאקו אף התדרדרה למצב בו היא הורדה לליגה השנייה בצרפת ונראית במסלול ישיר מקבוצה ששיחקה בגמר היורוליג לכזו שעלולה להתפרק סופית. מתוך החשש הזה שצובר תאוצה ברחבי אירופה ננסה להבין מה מצבן של נציגותינו המרכזיות.

נתחיל עם הפועל תל אביב שבנקודת הזמן הנוכחית היא היחידה מבין הישראליות שמצליחה ״להילחם״ על שחקני מפתח ביבשת עם הקבוצות העשירות ביותר. כך למשל היא הצליחה לשמר סגל ולהאריך חוזים לאלייז׳ה בראיינט, דן אוטורו ואנטוניו בלייקני שהיו מבוקשים מאוד בקבוצות החזקות ביותר. בנוסף הפועל מחזיקה באחד החוזים היקרים בהיסטוריה של היבשת עם חוזהו של וסיליה מיציץ׳ (כ4.5 מיליון דולר לעונה). יציבות ההנהלה בהפועל תל אביב מוטלת בספק, מצד אחד יש בעלים פעיל, יוזם ונראה כי הפרוייקט הזה זורם בורידים שלו. מצד שני לאנשים שמגיעים בסערה משום מקום עם הרבה רעש יש נטייה להיעלם כפי שנכנסו באופן מפתיע. אם נכניס לשיקולים את הקשר שבין המועדון להנהלה היציבות כבר ממש מוטלת בספק. הפועל תל אביב בכדורסל היא אחד הסיפורים היפים של הספורט הישראלי, קבוצה שחוזרת מפירוק בעזרת כוחות הקהל שלה שמושכים אותה כלכלית ובעיקר מורלית את כל הדרך מהליגה הנמוכה לליגת העל. תמונות הקהל של הפועל תל אביב בהיכל הדרייב אין זכורות לכל אוהד כדורסל ישראלי והיעדרו בתקופה הכל כך מיוחדת הזו של המועדון מורגש מאוד ברוח שנושבת סביב המועדון האדום. עופר ינאי למרות הצלחותיו הברורות גם גרם לקרע עמוק בקשר שבין הקהל למועדון אותו הוא הציל מהתפרקות. כמה זמן מועדון יכול להיות תחרותי כשהוא מאבד את הקהל שלו? כדי שנוכל להמשיך ליהנות מהנציגה התחרותית שלנו ביורוליג הדרך תיאלץ לעבור ב״סולחה״ בין ההנהלה לקהל וחיבור חזרה למקורות של המועדון האדום.

בצד הצהוב של העיר הדברים דומים יותר ממה שחשבנו ועל כך גילינו במהלך הקיץ הנוכחי. מצד אחד נחתם החוזה הגבוה ביותר בתולדות המועדון (שראה שחקנים היסטוריים בעברו), ים מדר שחתם על חוזה של 2 מיליון דולר וכשמחשבים עלות מעביד (4 מיליון דולר) מדובר על אחד החוזים הגדולים באירופה. בנוסף הוחתמו שחקנים שבשנים האחרונות היו נחשבים בגדר חלום עבור הקהל הצהוב, כך למשל הוחזר בונזי קולסון אהוב הקהל ודניאל תייס שנחשב לסנטר המוכח ביותר שחתם במכבי בשנים האחרונות. מכבי נכנסה לקיץ הנוכחי בנקודה מושלמת עם שמירה על הסגל וההמשכיות בעיקר בעמדת המאמן שבה עודד קטש הוחתם על חוזה עתק כמאמן הקבוצה. למרות זאת במהלך הקיץ התדרדר המועדון לנקודות תחתית שלא דמיינו, היו שני שינויים גדולים במבנה הבעלות הראשון הוא כניסת אריק שטילמן בחצי ממניות קבוצת פדרמן והשני הוא מימוש זכות הסירוב שהייתה למשפחת רקנאטי לכניסת משקיע חדש, מהלך שחייב אותם לרכוש את כל אחוזי המניות של פדרמן ושטילמן, ספונסר ראשי של הקבוצה שניסה בכך להיכנס לבעלות על המועדון. הקשר הרקוב בין משפחת רקנאטי למשפחת פדרמן נחשף לציבור, דברים שבעבר עברו כשמועות וקולות נקודתיים מתוך המועדון נחשפו והתמונה שנוצרת מניהול מועדון הספורט המעוטר ביותר באירופה היא במקרה הטוב מעורר חשדות ובמקרה הרע על סף פאניקה מפירוק. מסתמן שקיים פער כלכלי שמונע ממכבי תל אביב להתחרות על המקומות הגבוהים ביותר באירופה וחוסר השקיפות בין המועדון לקהל מתחיל להעלות תסיסה רצינית ביציעים. לאחר שמנעו ממנו את הכניסה, הוציא שטילמן ידיעות קשות על אופן הניהול של הקבוצה במיוחד סביב העניין הכלכלי זאת תוך שהוא עדיין נחשב לאחד ממקורות התקציב המרכזיים של הקבוצה. על רקע הסיפור הזה משפחת רקנאטי עדיין מחפשת משקיעים חדשים לחלוק איתם את ההחזקה במועדון כשלשאר שותפים עדיין קיימת זכות סירוב דומה למהלך של משפחת רקנאטי עצמה מול משפחת פדרמן. חוסר הבהירות סביב בעלות המועדון שם אותו במקום מורכב ובעייתי לפתיחת העונה. יחד עם זאת להבדיל מהמתחרות שלה בישראל היא מחזיקה בנכס החזק ביותר שהוא רישיון A ליורוליג שמאפשר לה כניסה וודאית ליורוליג כחלק מחוזה ארוך טווח מול הליגה. נכס זה בעיני רבים הוא גם הנזק שמאפשר לבעלים להיות רגועים גם בעונות לא מוצלחות ואולי דווקא הנכס החזק הזה עלול לגרום להנהלת המועדון להתעלם מהבעיות ולהתעורר כשמחליפים אותה באויבת המושבעת מהצד השני של העיר.

הפועל ירושלים אמנם לא הצליחה להגשים את החלום עליו עובדים בעשור האחרון והוא השתתפות ביורוליג, יחד עם זאת גם היא החתימה את החוזה היקר ביותר בהיסטוריה של המועדון בדמות ג׳ראד הארפר (כ1.3 מיליון דולר לעונה). יחד איתו נחתמו גם חוזים בסביבות המיליון דולר עם קני ליפטון, שייק מילטון ודיוויד רודי. ביחס ליריבות שלה, הפועל ירושלים נמצאת במקום הכי יציב ובטוח, היא מנוהלת על ידי בעלים עשיר ויציב בדמות מתן אדלסון ומלווה באנשי מקצוע טובים שלא יוצאים בהצהרות מפוצצות אלא באים לעבוד מסודר בדמות דן שמיר וגל מקל. לסגל היקר בהיסטוריה הוסיפו מאמן מוכח בדמות סאשה אובראדוביץ, ונראה שלצד היציבות הארגונית, כל מה שחסר להם הוא הצלחה וזכייה בתארים. בסופו של דבר למרות תהליך בטוח ויציב הקבוצה מהבירה ראתה את היריבות שלה זוכות בתארים במסגרת המקומית. המכה הכואבת ביותר שחטף הפרוייקט הירושלמי הייתה לראות את היריבה האדומה שלה מגשימה את החלום הגדול עליו עובדים כבר שנים והוא זכייה ביורוקאפ וכניסה ליורוליג. אם זה לא מספיק היא עושה את זה בעונה אחת מוצלחת עם הרבה כסף שהשקיעה ובכך שוברת את האסטרטגיה בה החזיקו הירושלמים. נראה שבבירה למדו לקחים, השקיעו יותר כסף ועכשיו ניתן לחכות ולראות האם זה יוכח גם בתארים.

במהלך העונה נחקור ונפרק את מהלכי הקבוצות על המגרש בהגנה ובהתקפה, נדבר על חדר ההלבשה וניהול המשחק אבל ברקע אני ממליץ לעקוב אחרי שלושה תהליכים (אחד לכל קבוצה) שיאפשרו לנו הצופים להבין מה מצב היציבות בהנהלת המועדונים והאם הם יהיו יותר קרובים לאריות היבשת או לתהליכי התפרקות מונאקו סטייל.

שלושה תהליכים למעקב:

הפועל תל אביב – תהליך פשוט והוא כמות הקהל שמגיע למשחקים. במידה ויחזרו לארח את משחקי הבית בישראל, כמה קהל יגיע למשחקים? מה מידת החיבור של הקהל למועדון? האם יצליח עופר ינאי להיכנס לליבם של אוהדי הפועל תל אביב או שהמרד יישאר?

מכבי תל אביב – גם כאן תהליך דומה בקשר בין הנהלה לאוהדים. האם יצליחו בהנהלה להיות יותר שקופים מול הקהל וכך להחזיר את האמון בבעלי המועדון הנוכחיים? מה יהיה מתווה הבעלות של מכבי תל אביב בסוף העונה? שטילמן ייכנס לבעלות? משפחת רקנאטי תצליח לגרום לבניית קבוצה מצליחה ולהשתיק את הביקורות?

הפועל ירושלים – במקרה של ירושלים יש קשר ישיר בין יציבות ההנהלה להצלחת הקבוצה. האם יצליחו להיות תחרותיים מול קבוצות היורוליג מתל אביב? האם יצליחו לנצח את היורוקאפ הקשוח ולזכות בכרטיס ליורוליג? האם הנהלת המועדון תצליח להוכיח את החשיבות בתהליך ובבנייה מדורגת לאורך מספר שנים?