הגולש Rocky1 הוא גולש ותיק באתר, אוהד סן-אנטוניו ובעיקר שחקנים פסנתרנים כמו דיוויד רובינסון. זאת הכתבה הראשונה שלו באתר. 

הטרייד שהמציא מחדש את ה-NBA: כשגרג פופוביץ' איבד את הראש (ואז הרוויח את הכל)

השנה היא 1995. סן אנטוניו ספרס מסיימת את העונה הסדירה הטובה בתולדותיה (עד אז). צמד ה-DR's בקו הקדמי — דיוויד רובינסון ודניס רודמן — מובילים אותם למאזן אדיר של 62–20 ולמקום הראשון בליגה. רובינסון הוא מלך הסלים היוצא וה-MVP הנכנס, ודניס רודמן הוא מלך הריבאונדים הבלתי מעורער של ארבע השנים האחרונות. תוסיפו אליהם צוות מסביב כמו שון אליוט, אייברי ג'ונסון וויני דל-נגרו, וקיבלתם קבוצה שמוכנה ללכת עד הסוף.

הספרס טסים בפלייאוף, מגיעים לגמר המערב ומשווים את שיא המועדון. ואז? הם נתקלים באלופה המכהנת, יוסטון רוקטס של האקים אולאג'ואן. יוסטון, שהגיעה רק מהמקום השישי, פשוט מפרקת את הספרס, ובעיקר האקים את רובינסון במאצ'-אפ האישי, והסדרה מסתיימת בניצחון 4–2 של הרוקטס בדרך לטבעת נוספת. המפלה הזו דרשה זעזוע. הג'נרל מנג'ר הצעיר וחסר הניסיון דאז, אחד בשם גרג פופוביץ', החליט שחייבים לחשוב מסלול מחדש.

בינתיים, בצד השני של המיסיסיפי…

מייקל ג'ורדן מודיע על חזרה מפרישה. הבולס באופוריה, עוברים סיבוב ראשון, אבל אז נתקלים בקיר בשם אורלנדו מג'יק של שאקיל אוניל, פני הארדוויי ו… הוראס גרנט, שהיה חלק חשוב בפאזל של הבולס בשלוש האליפויות הקודמות. שיקגו מודחת בחצי גמר המזרח, ובמועדון מבינים: חייבים חיזוק בצבע, ועכשיו.

אז פופוביץ' חשב, ישב, והגה את הטרייד "המבריק" הבא:

מלך הריבאונדים של הליגה, דניס רודמן, עובר לשיקגו בולס. בתמורה? הסנטר המחליף… וויל פרדו. עכשיו תעצמו עיניים, תפתחו אותן ותקראו את זה שוב: דניס רודמן תמורת וויל פרדו. אני זוכר את עצמי כילד בן 12 בצפון, פותח את מדור הספורט בעיתון וחוטף שוק. WTF?! מי זה בכלל וויל פרדו?!

בימים ההם, הפרה-אינטרנטים, הטרייד הזה נראה כמו ההזיה הכי חד-צדדית בהיסטוריה. רק לאט לאט התחילו לטפטף הדיווחים על מה שבאמת קרה שם בסן אנטוניו: רודמן חירב את חדר ההלבשה, התעמת בלי סוף עם פופוביץ', השפיל את המאמן בוב היל, וזכור במיוחד כמי שהוריד נעליים וישב על הפרקט כשהורד לספסל. כל הליגה ידעה שהספרס פשוט נואשים להיפטר ממנו. המחיר? ברצפה של וויל פרדו.

החתיכה האחרונה בפאזל:

רודמן הגיע לשיקגו והפך בדיוק למה שהיה חסר להם. מייקל ג'ורדן והמאמן פיל ג'קסון הצליחו לתעל את הטירוף שלו למגרש, והשילוב הזה התפוצץ מיידית: כבר בעונה הראשונה שלהם יחד (1995/96) הבולס ניפצו את שיא הניצחונות ההיסטורי עם מאזן של 72–10, בדרך לשלוש אליפויות רצופות וקיבוע מעמדם כשושלת הגדולה בהיסטוריה המודרנית.

על הנייר, רודמן כמעט לא קלע בשיקגו (כ-5.2 נקודות למשחק בשלוש העונות שלו במועדון), אבל הוא עשה את כל העבודה השחורה שאפשרה לג'ורדן ופיפן להתרכז בהתקפה. בשלוש השנים שלו בשיקגו הוא קטף ממוצע מפלצתי של 15.3 ריבאונדים למשחק בעונה הסדירה (להזכירכם- שחקן בגובה 2.01) וזכה בשלושה תארי מלך הריבאונדים נוספים, שהיו האחרונים מתוך 7 רצופים. בפלייאוף הוא המשיך לשלוט מתחת לסלים עם 11.3 ריבאונדים למשחק, כשהוא מייצר לבולס עשרות הזדמנויות שניות בהתקפה ומסכל לחלוטין את הניסיונות של יריבות בצבע.

אבל מעבר לסטטיסטיקה היבשה, רודמן היה הנשק הסודי בהגנה של פיל ג'קסון. בגמר 1996 מול סיאטל סופרסוניקס, הוא סיפק סדרה לפנתיאון עם 14.7 ריבאונדים למשחק, כולל שני משחקים עם 11 ריבאונדים בהתקפה והשווה את השיא בתחום הזה בגמר של אלווין הייז, ובעיקר הפך לשומר העיקרי של הבולס בקו הקדמי, שהתמודד עם גבוהים כמו שאק או פאוור פורוורדים פיזיים כמו קארל מאלון מצד אחד, ומנגד הצטיין גם בחילופים מול רכזים מהירים כמו פני הארדווי או ג'ון סטוקטון. השילוב של יכולת הריבאונד הזו של רודמן יחד עם היכולת הזו לשמור על כל עמדה על המגרש היא חלק משמעותי ממה שהפך את שיקגו לקבוצת ההגנה המפחידה בליגה, וברמה האישית סללה לרודמן את הדרך הבטוחה להיכל התהילה.

והספרס?

הם חזרו לבינוניות. עוד עונה נחמדה של מקום בצמרת המערב והדחה מוקדמת בסיבוב השני. ואז, אלילת המזל התערבה. פציעה של דיוויד רובינסון שלחה את הספרס למרתפי הליגה בדיוק בזמן כדי לזכות בבחירה הראשונה בדראפט 1997. השאר, מה שנקרא, הוא טים דאנקן. פרדו אולי לא היה דניס רודמן והוא לא חבר בהיכל התהילה, אבל היה סנטר מחליף לא רע עבור הספרס בעונות הבאות, כולל עונת שיא אישית של 8.7 נקודות ו-9.8 ריבאונדים למשחק ב-1997 בה רובינסון היה פצוע, והיה אפילו חלק שולי באליפות הראשונה של הספרס ב-1999.