יש טריידים שהם ווין ווין, יש טריידים שהם לוז לוז, יש טריידים שהם ווין לוז. ויש את הטרייד הזה, שבהתחלה נראה כמו ווין לקבוצה האחת, ואז נראה כמו ווין לקבוצה האחרת, ויש יסוד סביר להניח שגם אם הקבוצות לא זכו בטרייד באופן מובהק, השחקנים אולי… כן. כזה הוא הטרייד שהביא את דומנטס סבוניס, אחד הגבוהים הטובים בליגה מאינדיאנה, והנספחים (ג׳רמי לאמב, ג׳סטין הולידיי ובחירת דראפט שניה) לסקרמנטו – להלן אחת משלוש קבוצות הזבל הקבועות של הליגה (חברים של כבוד, לצד וושינגטון ושרלוט) תמורת הליבורטן, באדי הילד וטריסטן תומפסון.

המצב טרום הטרייד.

שתי הקבוצות היו רעות באותה עונה 21-22, מה שבהחלט מסביר את הטרייד לכאורה.

מהצד של אינדיאנה, סבוניס שהיו כאלו שראו אותו כמישהו שלא יכול לשחק עם מיילס טרנר (הנכס ההגנתי הברור מבין השניים) – הקבוצה היתה במישור תלול. כשסבוניס הגיע לליגה שנתיים וחצי קודם לכן, הוא כן סחב את הקבוצה לשתי עונות מנצחות (אבל הפסד בסיבוב הראשון בפלייאוף) ולמעמד נכסף של אולסטאר, אבל כבר בעונה קודם לכן אינדיאנה כשלה להגיע לפלייאוף ובזמן הטרייד זה לא היה נראה טוב יותר, כשעם 55 משחקים לתוך העונה, הקבוצה כבר איבדה סיכוי מעשי של ממש לפלייאוף (מקום 13 עם 19 נצחונות) וכאמור – נראה שהציוות של שני הגבוהים של הפייסרס פשוט לא עבד, כמו שהוא עבד בשנים קודמות, בטח עם הריווח הנוסף של הליגה (ועם כל הכבוד לעובדה שמיילס טרנר קולע שלשה ורבע למשחק).

גם סקרמנטו היתה במצב קשה (יש שיגידו – כרגיל) ובדיוק כמו אצל סקרמנטו, גם אצלה היתה דריכה על הרגליים של השחקן העיקרי שהועבר בטרייד – כלומר, הליבורטן שנראה היה שהוא ופוקס לא יכולים לשחק ביחד. תשאלו, – עובדה, פוקס יכול לשחק גם עם הארפר, גם עם ואסל וגם עם קאסל ביחד, ואגיד לכם שנכון – רק שסקרמנטו איננה סן אנטוניו וסן אנטוניו איננה סקרמנטו ואידך זיל גמור. סקרמנטו של אותה עונה לא היתה טובה יותר מאשר אינדיאנה – גם היא היתה קבוצה מפסידה עם קו פנים שהובל על ידי שחקנים שמשחקים היום באירופה (הולמס, ליילס) וכאמור עם שני גארדים שלכאורה, רק לכאורה דרכו אחד לשני על הרגליים. רק טבעי היה שהקבוצה תרצה שחקן פנים של ממש. גם אם הוא כזה שלא ממש שומר.

משכורות, קאפ ספייס וכאלה?

בגדול, המשכורות היו שוות בטרייד, אבל סקרמנטו קיבלה שחקן עם חוזה בינוני נגמר (ג׳רמי לאמב) כך שהיה לה יתרון מסוים. צריך גם לזכור שלקינגס באותה עונה כבר לא היה קאפ ספייס מיותר, ועד כמה שסבוניס והליבורטן זה טרייד שנוי במחלוקת, מה שלא שנוי במחלוקת הוא שבאדי הילד היה מיותר בכל הסיפור הזה, ועם משכורת של 22 מיליון דולר לעוד שנתיים, טוב עשו שהם זרקו אותו, גם אם כאמור התמורה שנויה במחלוקת.

כלומר, לפני הנושא המקצועי, סקרמנטו לכאורה עשתה שני מהלכי משכורת חיוביים (1) זרקה את באדי הילד (2) לקחה חוזה נגמר של ג׳רמי לאמב. מצד שני, היא איבדה שחקן אדיר על חוזה רוקי.

והנושא המקצועי:

כאמור ,כבר נגענו בזה. בסקרמנטו חשבו (בטעות או שלא) שפוקס והליבורטן דורכים אחד לשני על הרגליים ושעדיף פוקס על הליבורטן, כאמור – גם משחק פנים של ממש לא היה להם. אבל כאמור ,סקרמנטו הם הרבה דברים אבל גאונים הם לא, וקשה מאד לשפוט טריידים שלהם על פי אמת היגיון כלשהי. למרות זאת – זה בהחלט טרייד טוב בהרבה מאשר טריידים מאוחרים יותר עם דרוזן ולאווין, ולפחות הטרייד הזה היה הגיוני ברמות מסוימות. כאמור – יכולת ריבאונד משופרת מאד לקבוצה שהיתה בתחתית הליגה בתחום הזה, והרצון לשמור על פוקס בתור הפרנצ׳ייז פלייר של הקבוצה.

באינדיאנה מצד שני היתה בעיה אמיתית של גארדים. כאמור, טרנר וסבוניס שיחקו פחות או יותר על אותה העמדה, אבל בעמדת הפוינט גארד היה לה אמנם שני שחקנים שאני מאד אוהב – מלקולם ברוגדון וטי.ג׳יי מקונל – אממה – שניהם נפצעו כבר בתחילת העונה, ולמעשה לא שיחקו כמעט בשנת 2022. הקבוצה היתה עדר ללא רועה.

וגרוע מכך הקבוצה גם היתה עדר ללא רואה – כלומר ,קלעי שלשות כשעם פחות מ 35 אחוז מהשלוש, הם היו בתחתית הברורה של הליגה. קשה לי לראות כרגע מה היה המצב באמצע העונה כך שאני סומך על סוף העונה, אבל כאמור בסוף העונה היה גם הליבורטן וגם הילד , שזה בטח יותר ממה שהיה להם קודם. אם כבר, צריך לומר שאינדיאנה בטרייד ויתרה על מי שהיה קלעי השלשות המוביל שלהם עד אותו רגע שזה במפתיע – ג׳סטין הולידיי עם 2.6 שלשות מוצלחות למשחק ב 38 אחוז והביאה במקומו שניים שקלעו יותר מ -5 שלשות למשחק מהרגע שהם הגיעו לפייסרס, גם אם במצטבר זה היה באחוזים דומים (בערך 39 אחוז שזה מעולה, וכאמור על ווליום של פי שניים מזה שעשה הולידיי).

מה חשבו על הטרייד בזמן אמת?

בפורום אחר בו אני כותב, כותב גם אוהד ותיק של סקרמנטו שאף גר שם בעבר, והוא תמיד טען שהטרייד הזה הוא מהמטומטמים שסקרמנטו עשו. אני לא בטוח שהוא צודק, כי אני בספק אם הליבורטן היה מגיע לשיאים אליהם הוא הגיע בפייסרס גם עם סקרמנטו – אבל אני מניח שיש מצב

ב BASKETBLL POETRY – הכותב נתן לשתי הקבוצות ציון C בזמן הטרייד, אבל קובע שנה אחר כך (כלומר, לפני שהליבורטן הגיע לגמר הליגה) שהטרייד הפך להיות A עבור שתי הקבוצות.

בליצ׳ר רפורט לעומתם נתנו לאינדיאנה ציון גבוה כשהם קובעים שהליבורטן יכול להיות האבן המרכזית של הקבוצה העתידית של הפייסרס (והם צדקו) – והם לא הסכימו לתת ציון לסקרמנטו שזה קצת מוזר, אבל הם טענו שבעיניהם כל עוד הולמס שם (כן, כן, הבחור שהיום משחק באיזה חור תחת בצד השני של העולם), הטרייד מבחינתם לא הסתיים, אבל בגדול הלך הרוח היה שלילי אך מסויג.

ג׳יי ג׳יי רדיק (לימים מאמנם של לברון ולוקה) – גם אמר שהפייסרס בוודאי נצחו את הטרייד

וגם ווג׳ אמר שהוא בהלם, והליגה כולה בהלם, בזמן הטרייד.

או במילים אחרות – הרוב המוחלט של הליגה חשבה שסקרמנטו שוב פישלה, כרגיל, ושאינדיאנה דפקה טרייד מעולה.

ובוא לא נשכח – היה הופס בזמן הטרייד, ואפשר לפשפש ולמצוא מה אמרו בכירי כוחותינו בזמן אמת למשל:

תוצאות הטרייד בשנים שאחרי:

כאמור, שתי הקבוצות היו בתחתית של התחתית של הליגה בזמן הטרייד אבל בעיניי הסיבה שהטרייד הזה כל כך מעניין הוא שבעיניי במשך שנתיים, סקרמנטו דווקא היתה המנצחת (גם אם כיום ברור, שבסופו של דבר, אכן אינדיאנה היתה המנצחת הגדולה), הנה תראו מה קרה לשתי הקבוצות בעונות שאחר כך.

למותר לציין שבעונת הטרייד, שום דבר טוב במיוחד כבר לא קרה לשתי הקבוצות שכאמור היו בתחתית הליגה אחרי שני שליש מהעונה. אף אחת מהן לא ציפתה לנס שייקח אותה לפלייאוף או משהו כזה. כך שמה שמתחיל להיות מעניין הוא רק העונה אחר כך, ובואו נניח ששתי הקבוצות התחילו מפחות או יותר אותו מקום של 25-31 נצחונות בעונת הטרייד עצמה.

במשך עונה אחת, נדמה היה שסקרמנטו ניצחו את הטרייד בקלות – סקרמנטו של עונת 22-23 היתה אחת המרעננות הרשמיות של הליגה, כשפוקס (האיש ששוחרר מעולו של הליבורטן) וסבוניס (מלך הריבאונדים, מכונת טריפל דאבל, יוקיץ׳ לעניים) נראים כמו הצמד הטוב בליגה שאמנם הסתיים בקרב צמוד צמוד מול האלופה המכהנת מהמפרץ בשבעה משחקים מאד מאד מכובדים. בעונה אחר כך, התחילה כבר חריקה מסוימת, סקרמנטו היתה עדיין טובה אבל נדמה שקבוצות למדו אותה, ולמרות שהיא ניצחה את אותה ווריורס בפליי-אין, הפליקנס ניצחו במשחק השני ועלו במקומם לפלייאוף. פוקס וסבוניס עדיין הראו כמו צמד על, אבל שאר הקבוצה פחות. ומטבע הדברים כשקבוצות מתעייפות כך זה גם ממשיך, גם בעונת 24-25 סקרמנו הגיעה איכשהו לפלייאין אבל פוקס כבר הוחלף באמצע העונה והדגש עבר יותר לאין-הגנה של הליטאי-יהודי מאשר לעובדה שהוא משאבת ריבאונדים שיודעת למסור ולנהל משחק.

אינדיאנה לעומתה מצאה זהות של ממש כבר בעונה שאחרי הטרייד, אבל הליבורטון סבל מפציעות (רק 56 משחקים) והצוות המסייע של הילד (למרות 17 נקודות עם 42 אחוז מהשלוש) ומיילס טרנר לא הספיקו כששאר הצוות המסייע (נמבהרד, ניסמית׳, מת׳ורין) עדיין צעירים מדי. אבל כבר בעונה אחר כך, אינדיאנה הסבירה למה הליבורטן הוא שחקן העתיד שלה, כשבמשך שנתיים רצופות נדמה שאינדיאנה הפכה להיות הקבוצה עם האופי הכי חזק בליגה. נסמית׳, נמבהארד, מת׳ורין, טופין ואחרים התבגרו, סיאקם הגיע בטרייד מתוקשר והפך להיות השחקן מס׳ 2 של הקבוצה (שבלעדיו ספק אם הפייסרס היו מגיעים לאן שהגיעו) ועל כולם ניצח מי שהפך להיות מנהל המשחק הטוב בעולם למשך שנתיים קסומות, בטח בפלייאוף. הליבורטן, מלך האסיסטים של עונת 23-24. נצחונות אדירים בפלייאוף על מילווקי ועל הניקס (בשבעה משחקים) גם אם הפסד בסוויפ מול הסלטיקס'. וכאמור בעונה אחר כך, נצחונות קסומים אחד אחד על הבאקס, הקאבס והניקס, והפסד כואב כואב אחרי אכילס כואב כואב בדקה השניה של המשחק של מושא הטרייד – הליבורטן, בקרב שאני האמנתי (ומאד מאד קיוויתי) שהפייסרס ינצחו, ועד עכשיו אני עדיין חושב שאילולי אותה פציעה כך היה קורה.

וצריך לומר – כן ג׳ורדן, לא ג׳ורדן. פלייאוף 24-25 של הליבורטן היה הפלייאוף הכי ווינרי בהיסטוריה של המשחק. לא פחות – הנה וידאו של כל אחד ואחד מחמשת (!!!) סלי הניצחון שלו באותו פלייאוף. שהוא בעיניי לפחות בטופ 3 הפלייאופים המרגשים ביותר של שחקן כלשהו בתולדות הליגה אם לא המרגש מכולם. אין דברים כאלה.

על עונת 25-26, שלוש עונות וחצי אחרי אותו טרייד – השניים כבר הפכו להיות נון פקטורים לעונה אחת לפחות . הליבורטן היה בחוץ עונה שלמה, וסבוניס היה בחוץ כמעט כל העונה. אבל שלוש עונות וחצי זה הרבה זמן לשפוט טרייד.

אז מי ניצח את הטרייד?

אני גם בדעה ששתי הקבוצות בסופו של דבר ניצחו את הטרייד.

הליבורטן הוא השחקן הטוב מבין השניים, נדמה לי שזה די ברור היום – אבל אני מאמין שארגון כושל כמו סקרמנטו אכן לא היה מצליח להבליט אותו על פני פוקס. עם סבוניס לא היתה להם ברירה (כי כאמור, התחרות היתה שחקנים שמשחקים היום באירופה), אינדיאנה של שלוש וחצי השנים שאחרי הטרייד היתה הקבוצה הכי מרגשת בליגה, ובוודאי קבוצה טובה בהרבה משהיתה לפני (גם אם הליבורטן לא היה השיפור היחיד של הקבוצה, שכאמור זכתה בלוטו עם סיאקם, ומהעובדה שכמה וכמה שחקנים מעולים התבגרו בה מאד יפה).

אבל גם סקרמנטו של אחרי הטרייד, היתה קבוצה טובה בהרבה משהיתה קודם. סבוניס התאים להתקפה של הקבוצה בתור פיבוט מנהל משחק כמו כפפה, ולפחות למשך עונה אחת – הם אשכרה שיחקו כדורסל קסום , ואף המשיכו לשחק כדורסל חיובי כל עוד הם לא עשו טריידים מפגרים במיוחד עם שיקגו והספרס. חובה גם לציין שלפחות עד פלייאוף 23-24, נדמה היה שזאת סקרמנטו שאכן ניצחה את הטרייד – היא הפכה להיות קבוצה מנצחת במערב החזק, היה לה את הריבאונדר הטוב בליגה, היא שיחקה כדורסל נפלא, וכמו פמלה אנדרסון בשיאה, גם היא הצליחה להבליט את מי שהיא רצתה להבליט (פוקס). אינדיאנה לעומתה נראתה טוב יותר מבעבר, אבל עם סימני שאלה על הבריאות של כוכב הטרייד. הנרטיב הזה שהחזיק כשנתיים (מאמצע 21-22 ועד אמצע 23-24) התהפך כאמור עם הנצחון על הבאקס, ובטח שעם הנצחון בשעה משחקים על הניקס, אבל גם נרטיב שמחזיק שנתיים אחרי טרייד הוא מספיק – בשביל לומר שסקרמנטו עשתה את שלה כאן.

ונסיים רק באיחול מכל הלב לשתי הקבוצות והשחקנים:

סבוניס – עזוב אותך משטויות. כבר עלו על זה שאתה לא מסוגל לשמור על קונוס ואף אחד בעולם לא באמת רוצה לגור בסקרמנטו. תחזור למכורתך ובוא למכבי.

ולאינדיאנה והליבורטן אומר – יש לכם השנה מזרח חזק מאד עם האלופה ועם לברון, אבל אם הליבורטן חוזר, ובעיקר אם הוא חוזר כמו שהוא היה – אני רק, ואך ורק – בעדה.