פאקו, תודה רבה על הסיקור לכל אורך שלושת השבועות! מחויבות בלתי מתפשרת של רוכב ג'י.סי אמיתי.

איזה קטע סוער ומסעיר קיבלנו אתמול, רגע לפני שמקפלים. לבי עם ספ קושקוש שכנראה לקח מרוגליץ' את השיעור הלא נכון. איזה חוסר מזל משווע. בשנה שעברה ויסמה יכלו להתנחם בתצוגה של וואוט בקטע האחרון, הפעם גם זה לא יהיה.

קאראפאז – מצד אחד המזל שנגרע מספ נזקף לזכותו. מצד שני, זה ממש לא היה רק מזל. צריך להגיד ביושר – הלבד עושה לו טוב. אלוהים, איזו דבקות במטרה. השוט הזה כשרואים את ספ מדווש בפער לפניו בפנים חתומות, וקאראפאז מאחוריו נאבק בעלייה ונראה כאילו עומד כל רגע לנפוח את נשמתו. ואז איכשהו הפטריה הזאת חוזרת פעם אחרי פעם. לא להאמין. אז הוא זכה בקטע גם בגלל שספ איבד אותו, אבל גם בגלל שהוא היה שם, ממש מאחוריו, ולא, נניח, איפה שג'אי הינדלי היה באותו הזמן. בהחלט מעורר כבוד.

דקאטלון ניסו להוציא מהסיטואציה הכי טוב שיכלו, זה לא עבד. החברים התאמצו למשוך מקדימה אבל לסייסאקס פשוט לא היה את זה. עדיין טוב שניסו, לא היה להם מה להפסיד והם אכן לא הפסידו. הצרפתים יתנחמו ביכולת המרשימה שהפגין מרטינז ביומיים האחרונים, שסידר להם את מקומות 4-5 בדירוג הכללי. אתמול, כששלישיית הפודיום נשארה לבדה בעלייה באלפ ד'ואז רק מרטינז הצליח להידבק אליה, איכשהו. לפעמים להצליח לשבת על הגלגל הנכון זה כל מה שצריך.

בורה, לעומת זאת, שוב יצאו מעפנים בעיניי. רמקו קיבל על מגש של כסף הזדמנות לקחת את הקווין סטייג' של המירוץ. פוג גם הוביל אותו כל הדרך וגם לא בא להתחרות בו. וגם, ראו על רמקו שהוא ביום טוב. אז למה לא לנסות יותר מוקדם? למה לחכות עד שזה יהיה מעט מדי ומאוחר מדי? ברגע שהינדלי נשר היו חייבים לעשות משהו למקסם את הסיטואציה. רמקו נראה קצת מתוסכל בסיום השלב, ובהחלט הייתה לו סיבה.

ועוד מילה על רמקו – על הנייר היה לו טור מצוין, ונשמע שהוא יוצא מאוד מרוצה. לקח מקום שני, לקח קטע נג"ש ולקח קטע הררי. אבל כשמסתכלים מקרוב, זה לא שהוא יצא מגדרו בשביל זה. כבר לפני שנתיים לקח מקום שלישי בטור. השנה וינגו התרסק ויצא מהמירוץ בעודו במקום השני, אז רמקו מטבע הדברים נדחף קדימה בהיררכיה. הקטע ההררי – די ברור שפוג העדיף באותו זמן לשמור על דל טורו וזה נתן לרמקו את ההזדמנות. והנג"ש – טוב, זה תמיד היה לו. הנג"ש גם העניק לו פער גדול מהמקום השלישי לקראת הקטעים ההרריים שאיפשר לו לרכב שם בצורה מאוד סולידית. כלומר, זה לא שרמקו עשה איזו קפיצה גדולה משנים קודמות. הוא לקח את ההזדמנויות שניקרו בדרכו (וכאמור, אפילו לא את כולן), כולל הפרישה של ליפוביץ, ושמר על רמה טובה לכל אורך המירוץ. וזהו בערך. אולי בשנה הבאה גם פוג יצטרף למתרסקים ורמקו יוכל אפילו לחגוג זכייה בטור, יאיי.

אני רוצה גם לכתוב משהו על פוג. אחרי שהסתיים הטור הקודם, שהיה נראה שהוא שלט בו ללא עוררין, הוא התנסח בראיון בצורה כמעט מלנכולית והשתמע מדבריו שהמאבקים מול ויסמה ווינגו התישו אותו מנטלית וגופנית יותר מכפי שהיה ניכר לעין בזמן אמת. הפעם יש לי הרגשה שזה היה הפוך. השנה שום מאבק לא דגדג לו. בעצם, לא היה עד כה שלב שהוא ניסה לקחת וכשל בזה (נג"ש לא נחשב). בטור הקודם ואן ארטו'ש הביס אותו בקטע המסיים. טור לפני זה, וינגו נופנף על ידו בקטע ה11, והצליח לחזור ולהידבק אליו כדי לנצח אותו בספרינט. הפעם לא היה שום דבר כזה. כל קטע שפוג רצה לקחת – לקח. הוא היה ממש חסר תחרות, ברמות. ברמות שדחפו אותו להיות הדומסטיק בצהוב, עיצבו בצורה קצת שונה את התדמית שלו ואולי גם קצת הסיטו אותו מהמטרה הקבועה. התקשיתי להבין (כמו הפרשנים ביורוספורט) למה גם אחרי שסייסאקס כבר נשאר הרחק מאחור, פוג לא הלך על הקטע, ובחר להמשיך להוביל את דל טורו. בשביל הפריבילגיה שבחיבוק על גלגלים וסימון "קרניים" ביחד? בשביל זה לוותר על קווין סטייג'? מוזר ולא אופייני. נראה מה יהיה איתו היום.

שיהיה בהצלחה לכולם ובלי התרסקויות יותר!