לאורך כל השעתיים שביליתי מול משחקה של אקוודור מול גרמניה, חשבתי על דבריו של הסופר האקוודורי חורחה אנריקה אדום (Jorge Enrique Adoum): "אנחנו עם שמתקשה לשאת את משקל הניצחון. כשהנבחרת מובילה, האוהד אינו שמח; הוא נתקף חרדה קיומית, מחכה לרגע שבו האסון הבלתי נמנע יתרחש. אנחנו רגילים כל כך להפסיד בהיסטוריה, עד שהניצחון במגרש מרגיש לנו כמו טעות קוסמית שתתוקן בדקה ה-90." (תרגום חופשי מתוך ספרו: "Ecuador: señas particulares").
ועדיין אין משפט אחר, שהולך לכאורה טוב יותר עם משפט זה יותר ממשפטו האלמותי של גרי ליניקר:
. (04/071990)".Football is a simple game. Twenty-two men chase a ball for 90 minutes and at the end, the Germans always win"
אז בדקה השניה גרמניה כבשה (משער של סאנה שאמור היה להיפסל – לפחות לדעתי), וכולנו חשבנו שמטר השערים שקוראסאו חטפה ייפול גם על ראשה של אקוודור, שהרי גרמניה כבשה עד כה הכי הרבה שערים במונדיאל. אבל כבר בדקה העשירית אקוודור השוותה משער של אנגולו, ואז, לא רק שההגנה שלה נכנסה לקצב, גם ההתקפה העיזה להרים מדי כמה דקות מבט ולהסתכל לגרמנים בעיניים, והשחקנים אפילו העזו לכעוס על השופטות.
הערת אגב: איזה עונג זה סגל של שופטות, אבל נשבע לכם – לטוב או לרע – שבדקות הראשונות לא שמתי לב שהשופט הוא (היא) אישה!
ובדקה ה-78 אוהדי אקוודור הפכו לבטוחים שזה טוב מדי מכדי להיות אמת. מצב נייח. קרן הורמה. פלאטה קיבל בישול מנגיחה של רודריגז ובעט פנימה. 2:1 לאקוודור! כמה דקות אחרי הגול, הגנת אקוודור עובתה על חשבון יבואה שכמה דקות קודם סיבסב ארבעה גרמנים כאילו הם שחקני ליגה גימל… לנוער, וגרם לי לחשוב על עוד משפט של חורחה אנריקה אדום: "כדורגל הוא המקום היחיד שבו לפועל יש זכות לביטוי עצמי, ליופי, לטקטיקה וליצירתיות שנשללו ממנו במפעל."
הדקה התשעים הגיעה והשופטת הודיעה על תוספת של שבע דקות. 420 גוונים של גיהנום כשאוהדי אקוודור זוכרים היטב את השער שגרמניה כבשה מול חוף השנהב בדקה ה 94… והשניות עוברות ועוברות וכמובן ש… המשחק נגמר בניצחון ל… אקוודור, ופתאום יש להם סיכוי מעולה לעלות מהמקום השלישי בבית, עם 4 נקודות.
אגב ניצחון, חורחה אנריקה אדום מתאר ניצחון בצורה הבאה:
"ניצחון בכדורגל משחרר אותנו זמנית מהשכנוע הפנימי שלנו שאנחנו בינוניים. אבל זוהי אשליה קצרת מועד. כשהמשחק נגמר, אנחנו חוזרים להיות אותה מדינה קטנה שחובטת בעצמה."
אז אולי תיקו משקף את אקוודור יותר טוב מניצחון, אבל במשחק הזה הם סבלו ונאבקו, אבל עדיין ניצחו! בדיוק כמו בסיפור "Subasta" (מכירה פומבית) של מריה פרננדה אמפוארו שבו הגיבורה שורדת – בדומה לתרנגול קרב פצוע אחרי קרב תרנגולים – כשהניצחון מוגדר לא כאצילות, אלא כיכולת לשרוד זוועות בצורה מפלצתית ומגואלת בדם. לפחות כמשל, אפשר לומר שאקוודור שרדה הפעם בדרך שכזו.
ועוד מיני אנקדוטה: יודעים מיהו "אוניברסו" (Universo)? למי שלא יודע זה שמו של הכדור של מונדיאל 2026 שהעיצוב שלו משקף את הקונספט הייחודי של טורניר 2026: המונדיאל הראשון בהיסטוריה שמארחות שלוש מדינות במקביל (ארצות הברית, קנדה ומקסיקו), אז כמובן שהוא צבוע בצבעי דגלי המדינות המארחות: לבן, אדום כחול וירוק. אבל זה לא הדבר הייחודי היחיד בו:
במרכז הכדור תלוי חיישן משופר מסוג IMU (Inertial Measurement Unit) המשדר נתונים לחדר שופטי הווידאו (VAR) בקצב של 500 פעמים בשנייה ועי"כ מתעד ומזהה את נקודת המגע המדויקת של השחקן בכדור. ולכן, בשילוב עם מערכת המצלמות באצטדיונים, הוא מספק קביעה אוטומטית, מהירה וחסינת טעויות של מצבי נבדל וקובע מיידית אם הכדור עבר את קו השער או נגע ביד.
בנוסף, ה"אוניברסו" כולל מבנה של 20 פאנלים בצורות גיאומטריות שונות המחוברים בהלחמה תרמית (ללא תפרים) כדי לשפר יציבות ודיוק, וכדי לשמור על כדור (הארץ) הוא מיוצר ברובו מחומרים ממוחזרים, דבקים מבוססי מים בלבד, ודיו המופק מחומרים אורגניים מהצומח.
אם כבר הזכרנו שופטות, מציע לכם להסתכל על השופטת במשחק של הולנד נגד טוניס. פשוט מדהים איך היא משנה כל חמש שניות מבט ובוחנת לא רק את הנעשה סביב הכדור אלא גם בצד האחר של המגרש. מעולם לא ראיתי שופט עושה זאת בתדירות כה גבוהה. שאפו בריבוע.
חוף השנהב נלחמה הלילה וניצחה במטרה להגיע לשלב הבא במונדיאל לראשונה בתולדותיה. האמת שזה לא מפליא אם לוקחים בחשבון את חשיבותו של הכדורגל במדינה, כפי שניתן לראות למשל בספרו של אחמדו קורומה "אללה אינו מחויב להיות צודק בכל מעשיו כאן למטה" (" Allah n'est pas obligé d'être juste dans toutes ses choses ici-bas") שבו הגיבור, ילד חייל, מסביר:
"במערב אפריקה, אם אתה ילד קטן בלי אבא ובלי אמא, ואין לך כסף ללכת לבית הספר של הלבנים, יש לך בדיוק שלוש דרכים לא למות מרעב: אתה יכול להפוך ל'בייבי-דוֹק' (עוזר של נהג מונית שירות) ולצעוק את השמות של התחנות עד שהגרון שלך מדמם; אתה יכול למצוא רובה קלצ'ניקוב ולהפוך לילד-חייל בצבא של איזה גנרל מטורף; או שאתה יכול להיות כדורגלן. כדורגל זה הדבר הכי טוב. כולם כאן רוצים להיות כמו דידיה דרוגבה או כמו השחקנים של האקדמיה באביג'אן. כשיש לך כדורגל ברגליים, גם אם הוא עשוי מגרביים ישנות ושקיות ניילון קשורות בחוט, אתה לא סתם עוד יתום ברחוב שכולם בועטים בו. באותם רגעים, אתה מלך. אתה רץ על האדמה האדומה, האבק עולה לשמיים, ואתה חולם על המטוס שייקח אותך לשחק באירופה, במגרשים הירוקים של הצרפתים, איפה שהדשא נראה כמו שטיח והכסף נופל מהשמיים."
ןאחרי ציטוטים שכאלו, אין לי אלא לסיים בציטוט שהוא אולי הציטוט המפורסם ביותר על הכדורגל: מדובר כמובן בציטוט מדבריו של מאמן ליברפול ביל שאנקלי ב- 20/05/1981, כמה חדשים לפני מותו:
"יש אנשים שחושבים שכדורגל הוא עניין של חיים ומוות.
אני מבטיח לכם, זה הרבה יותר רציני מזה"
