עונת 2026 בכדורסל הישראלי הסתיימה עם אליפות של מכבי ת"א, ולאורך סדרת הדרבי בגמר קיבלנו 3 משחקים רצופים צמודים ודרמטיים, אבל בין שתי קבוצות עם סגל קצר בהרבה ממה שהן רצו ותכננו, מה שגם השפיע מאוד על רמת הכדורסל ששוחקה לאורך הסדרה הזאת, משני הצדדים. משם התחילו מחשבות על איך שתי הקבוצות צריכות להסתכל על העונה האחרונה, ועד כמה היא הייתה מוצלחת או לא עבורן, ומשם הגעתי לרגשות המעורבים, שהם נכונים לאלופה וסגניתה, לקבוצות נוספות ולמצבה של הליגה כולה אחרי עונה עם הרבה רגעים יפים והרבה רגעים בעייתיים. נתחיל עם הקבוצות לפי הסדר שלהן בטבלה, ואחר כך נעבור למבט כללי על הליגה.

מכבי תל-אביב: עונה שהתחילה עם מאזן 3- 10 שלילי ביורוליג וכמעט מאמן מפוטר הסתיימה בשיפור ביורוליג, גם אם הוא לא הספיק למקום בטופ 10, ודאבל מקומי, בסך הכל הדאבל השני של הצהובים ב-12 השנים האחרונות. עם זאת, זו הייתה עונה שנייה ברצף שמכבי היו בחצי התחתון של היורוליג לכל אורך העונה, ולרגעי ההכרעה של העונה בליגה הם הגיעו עם רוטציה של 8 שחקנים, ומתישהו הם יתחילו גם לאבד תארים בארץ אם לא יהיו שם שינויים. כן הייתי מציין לחיוב את ההמשכיות המסתמנת לקראת העונה הבאה, אבל קיץ יותר טוב מהשניים הקודמים הוא מפתח מבחינת מכבי לעונה הבאה.

הפועל תל-אביב: מבחינת עופר ינאי, המטרה העיקרית הייתה מקום ברבע גמר היורוליג וכרטיס גם לעונה הבאה, ואותה הוא השיג. עם זאת, בחלק הראשון של העונה הפועל נראתה כקבוצה בצמרת הגבוהה של היורוליג ובמרחק כושר טוב של מיצ'יץ' ברגעי ההכרעה ממקום בפיינל-פור או אפילו מעבר לזה, אבל אחר כך הגיע משבר בינואר-פברואר, קשיים בניהול הסגל הארוך מדי שהשאיר שחקנים רבים מחוץ לעניינים, וברגעי ההכרעה הפועל הגיעה כבר עם סגל קצר לשתי סדרות שהסתיימו בהפסד 3- 1 כשהם ניצחו את המשחק השלישי, נגד ריאל ביורוליג ונגד מכבי בליגה. יש להפועל בסיס טוב לבנות עליו להמשך, אבל אחרי עונה נוספת ללא תואר מקומי ועם שחיקה בדברים שבעבר היו ברורים, הקיץ הקרוב יהיה חשוב לעתיד של הפועל.

הפועל ירושלים: העונה התחילה עם שני תארי פתיחת עונה מבחינת ירושלים, ובשלב מסוים נדמה היה שיש להם יתרון במאצ'-אפ נגד שתי הנציגות של תל-אביב, אבל זה לא הוכיח את עצמו ברגעי האמת. בגביע הם הפסידו בחצי הגמר למכבי, בליגה הם הפסידו 3- 0 בסדרה להפועל, וביורוקאפ הם הפסידו באופן דרמטי במיוחד ברבע הגמר נגד טורק טלקום. בראש הצד החיובי נמצא ג'ארד הארפר, ה-MVP של הליגה והיורוקאפ בשנתיים האחרונות, שהספיק להאריך חוזה בקבוצה, המאמן החדש סשה אוברדוביץ', שמגיע עם הרבה ניסיון אירופי וינסה להוביל את הצעד הבא, ואולי ההזדמנות של הפועל י-ם לעשות את הצעד הבא ולהפוך להיות מתחרה שווה לשתי הקבוצות מתל-אביב, ולא רק אנדרדוג שבונה את עצמו כדי לעקוץ.

הפועל חולון: בשנים האחרונות, נדמה שלא משנה מה יקרה, הפועל חולון תשמור על מעמדה כקבוצה הגדולה הרביעית בכדורסל הישראלי. את העונה הנוכחית הם פתחו לא טוב בליגה, כולל הפסד ב-54 הפרש להפועל ת"א שהוביל לפיטוריו של המאמן דני פרנקו, וגם המאמן הזמני שהחליף אותו יואב שמיר פוטר אחרי רצף של 4 הפסדים. בנקודת הזמן הזאת, חולון הביאו את המאמן פרדראג קרוניץ' שהצליח לייצב את המערכת, ולמרות שעוד לפניו הקבוצה עלתה לטופ 16 של ה-BCL אחרי עונת היעדרות, ושוב הודחה שם איתו, בליגה הוא הביא מגמת שיפור שהספיקה כדי לתפוס את המקום החמישי, ואז לנצח את הרצליה 2- 0 בסדרת רבע הגמר, לפני הפסד 3- 0 למכבי בחצי הגמר. בסך הכל, עונה מבולגנת שבה חולון החליפו מאמן פעמיים הסתיימה עם מאמן שהאריך חוזה, העפלה לטופ 16 בליגת האלופות של פיב"א ומקום בחצי גמר הליגה.

בני הרצליה: הרצליה פתחו רע את העונה עם 3 הפסדי ליגה ו-4 באירופה שגרמו להדחה שלהם בשלב הבתים הראשון, אבל מאז הם הפסידו רק שני משחקים עד לפגרת הנבחרות של פברואר שהתארכה בגלל המלחמה, אחד בליגה נגד הפועל ת"א ואחד בגמר הגביע נגד מכבי ת"א, כולל סל ניצחון של אונואקו בחצי הגמר נגד הפועל העמק. מצד שני, כמה שחקנים מרכזיים לא חזרו לסיום העונה, ואת החלק הזה של העונה הרצליה סיימו במאזן 5- 4 וירדו מהמקום השלישי לרביעי, הובסו על ידי מכבי ת"א ב-62 הפרש בליגה, ואז הפסידו 2- 0 לחולון ברבע הגמר. בסופו של דבר, גמר גביע ומקום חמישי בליגה זה לא רע, אבל היו ציפיות גבוהות יותר בערך באמצע העונה, ויהוא אורלנד יקווה להוביל להצלחות גדולות יותר עם החוזה החדש שלו על הקווים.

הפועל העמק: הקבוצה של שרון אברהמי פתחה מצוין את העונה והתמקמה במקומות 2-3 לכל אורך הסיבוב הראשון, אבל בחצי גמר הגביע הם הפסידו להרצליה בצורה דרמטית אחרי סל ניצחון של אונואקו. בליגה הם שמרו על המקום בצמרת הגבוהה עד לישורת האחרונה, אבל אז הם מצאו את עצמם עם בעיית פציעות גדולה וסגל קצר מאוד, והעונה של העמק הסתיימה עם 8 הפסדים רצופים, ב-6 מחזורי הסיום של העונה הסדירה ובשני משחקים נגד הפועל ירושלים ברבע הגמר, רובם במשחקים צמודים בהפרשים די נמוכים. הניסיון של העמק להצטרף לחבורת הצמרת הסתיים בהצלחה חלקית בלבד העונה, אבל יהיה מעניין לראות את הצעדים שיינקטו שם לקראת ההמשך.

מכבי ראשל"צ: מבין שתי העולות החדשות, ראשל"צ זו האחת שגם נשארת בליגה, והאחת המרוצה יותר מהעונה בסופו של דבר. הכתומים פתחו רע את העונה ועמדו על מאזן 1- 7 כשגיא קפלן החליף את שרון דרוקר על הקווים. התוצאה הייתה מיידית עם 4 ניצחונות רצופים שהוציאו אותם מהתחתית, ועם 5 ניצחונות מתוך 7 המחזורים האחרונים של העונה, הם גם העפילו לרבע הגמר מהמקום השביעי. הופעה אחת גדולה של אמין סטיבנס הביאה אפילו יתרון 1- 0 סנסציוני בסדרה נגד הפועל ת"א, אבל שם זה נגמר כשסגנית האלופה ניצחה 2- 1 בסדרה היחידה מלבד הגמר שלא הסתיימה בסוויפ.

הפועל באר-שבע: רמי הדר הוביל את הקבוצה מבירת הנגב לעונה שנייה ברציפות במרכז הטבלה, והם היו בעמדה לא רעה במאבקי הפלייאוף, אבל 4 הפסדים רצופים, כולל אחד ב-37 הפרש נגד נס ציונה, שגרם לסיים תפקידו של הדר. במקומו נכנס לתפקיד העוזר יניב רבינס, והוא השיג ניצחון אחד קריטי נגד רמת גן, שהתברר בדיעבד כניצחון בקרב הישיר על המקום בפלייאוף. בפלייאוף זה הסתיים בהפסד בסוויפ נגד האלופה שבדרך, אבל זו בכל זאת הופעת פלייאוף ראשונה שלהם מאז 2023, והם מעולם לא ניצחו משחק פלייאוף.

מכבי רמת גן: אחרי 2 עונות בפלייאוף, הפעם רמת גן פתחו את העונה לא טוב והיו לכל אורכה עם מאזן שלילי. הם כן הצליחו לשמור על מרחק מהתחתית לאורך כל העונה והיו במאבק על המקום בפלייאוף, אבל הפסד קריטי אחד לבאר-שבע גרם לכך שגם שני ניצחונות רצופים בצמד מחזורי הסיום לא הספיקו להם כדי להעפיל לפלייאוף. שמוליק ברנר סיים את תפקידו כמאמן הקבוצה אחרי 6 עונות מוצלחון, ובמקומו יאמן את הקבוצה אלעד חסין, שיקווה להחזיר אותה לפלייאוף.

עירוני קריית אתא: בתחילת העונה מדובר היה בקבוצה המפתיעה של הליגה, אבל אחרי פתיחה של 6- 3, הגיעו 11 הפסדים רצופים על פני תקופה של כמעט 5 חודשים, ופתאום הקבוצה מהקריות מצאה את עצמה בתחתית. ניצחונות על נתניה ונס ציונה הספיקו להם כדי לסיים במקום העשירי ולא להיות בבית התחתון של מקומות 11-14, ובעיקר מדובר בניצחון הישיר על נס ציונה שסידר להם יתרון במאזן הפנימי, אבל ראינו העונה פוטנציאל חיובי ושלילי גבוהים מאוד בקריית אתא, ויהיה מעניין לראות את ההיערכות שלהם לעונה הבאה.

עירוני נס ציונה: הקבוצה שנרכשה על ידי לב מזור מחזיקה על הנייר בתקציב גדול יותר מיריבותיה לתחתית, וגם החתימה שמות גדולים יותר כמו של דמיון לי שהיה בעיקר פצוע, ג'קסון רואו שהיה שחקן מרכזי ועוד, אבל זה לא היה נראה טוב בפתיחה עם פתיחה של 8 הפסדים רצופים בכל המסגרות ומאזן 0- 4 בליגה, שהפך ל-4- 11 בסיום הסיבוב הראשון. 4 ניצחונות רצופים בתחילת מאי סידרו להם מרווח ביטחון, ו-3 רצופים בתחילת הבית התחתון הבטיחו להם סופית עונה נוספת בליגה, כשהפעם הם יקוו לבנייה מדויקת יותר באמצעות המשאבים שיש להם.

הפועל גליל עליון: הסיפור הטראגי ביותר של העונה קשור לכוכב הקבוצה מהגליל, רז אדם ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים לפני קצת יותר מחודש. במשחקו האחרון של אדם, הוא קלע 8 מתוך ה-51 של קבוצתו, שהובסה 108- 51 על ידי מכבי ת"א, והייתה שקועה במקום האחרון בליגה, אבל דווקא ב-7 המשחקים בלעדיו גליל ניצחו 5, כולם נגד יריבות ישירות בתחתית, כולל מאזן 4- 2 בבית התחתון שהבטיח להם עונה נוספת בליגה בסופו של דבר. זו הפעם השנייה ב-3 העונות האחרונות שהגליל שורדים בליגה בקושי, ומבחינת כדורסל הם יקוו לחזור למשהו קרוב יותר לעונת 2022 ו-2023, בהן הם סיימו במקום החמישי.

אליצור נתניה: בעונה שעברה נתניה כבר ירדו ליגה, אבל נשארו בסופו של דבר בשל האיחוד של הגלבוע ועפולה שיצר את הפועל העמק והביטול של האיחוד בין עפולה לאילת. הקשיים המקצועיים בלטו עם ריבוי המאמנים בנתניה העונה, כשעידן אבשלום פתח את העונה על הקווים, חזר להיות מנהל מקצועי, וסיים את העונה כמאמן של גליל עליון בכלל, אריס ליקויאניס היווני הגיע ולא החזיק הרבה זמן כמאמן, אחריו היה אלי רבי, והוא סיים את תפקידו שעבר לעוזר שלו אילן עמר. הפעם פחות סביר שנראה את נתניה שוב בליגת העל בעונה הבאה.

מכבי רעננה: רעננה היא העולה החדשה הראשונה שגם יורדת ליגה מאז 2021, ולמעט מאזן 2- 1 חיובי בפתיחת העונה, רעננה לא הצליחו לתקוע יתד בליגה הבכירה. במשחקי הבית התחתון הם הצליחו להשיג שני ניצחונות רצופים לראשונה העונה, אבל הפסידו לגליל עליון ונתניה בשני המשחקים הבאים, וכך הם יחזרו לליגה הלאומית, בתקווה לייצר קבוצה שתוכל להיות יציבה יותר בניסיון הבא. בסך הכל, אפשר לומר שהיריבות האחרות בתחתית הצליחו לייצר מומנטום משמעותי מתישהו, ובמיוחד גליל עליון שעשו את זה בסוף העונה, ואילו רעננה לא הצליחו בשום שלב.

משברים בליגה לאורך העונה: את העונה הזאת התחלנו עם 5 נציגות ישראליות באירופה שמשחקות בחו"ל, לאחר עונה שהסתיימה ללא משחק אליפות ועם הרבה סימני שאלה סביב נכונות של זרים לבוא לארץ. אט אט, נדמה היה שהנושא הזה נפתר, עד שקיבלנו פגרה כפויה של חודשיים באמצע העונה, ואחריה קבוצות הגיעו עם זרים אחרים לגמרי ממה שהיה להן לפני כן. קבוצות כמו העמק והרצליה איבדו את היכולת להיאבק בצמרת, אחרות קיבלו הזדמנות מחודשת לשפר עמדות, והעומס הפך להיות גדול בחודשיים האחרונים של העונה, אבל אז הגיעה שביתה לא ברורה בכלל של השחקנים הישראלים, ובסוף גם המשחק בין הפועל ת"א להפועל י-ם שנעצר בסיום הרבע השלישי, ושוב נזכרנו כמה הסיטואציה שברירית וכמה צריך להיזהר עם המוצר השביר הזה שנקרא כדורסל ישראלי.

היו לנו העונה שתי נציגות ביורוליג, ולראשונה אי פעם גם נציגה טובה חוץ ממכבי, עוד ישראלית שלישית שנחשבה בשלב מסוים לפייבוריטית להגיע עד הסוף ביורוקאפ ועוד 2 ישראליות עם הופעות מכובדות ב-BCL, הייתה לנו צמרת של 6 קבוצות איכותיות, כולל הרצליה והעמק שהיו יריבות ראויות לגמרי בחצי הראשון של העונה, היה לנו מאבק צמוד ואיכותי על המקומות בפלייאוף ועל המקום נגד הירידה, ולא שמנו לב בכלל לזה שמכבי ת"א הפסידה רק 3 משחקי ליגה (כולל האחד בפלייאוף), וכולם נגד היריבה העירוונית. לשיא של העונה הגענו בסדרת גמר של הטוב מ-5 שהצדיקה את המעבר הזה והעצימה את השאלה למה הוא לא קרה קודם.

מצד שני, היו לנו העונה משברים שתוארו לעיל, רמת כדורסל שהלכה וירדה באופן טבעי בשלבי הסיום בגלל העומד היוצא דופן, סדרת גמר שבה שתי הקבוצות היו עם רוטציות קצרות ועייפות מדי, מה שהוביל לרמת כדורסל לא מספיק גבוהה, ובסופו של דבר, עוד עונה הסתיימה באליפות צהובה, ואפילו דאבל ראשון מבחינתם מאז 2021 ושני מאז 2014. נסיים עם נקודה חשובה עם נושא הקהל, ונקווה שהעונה הבאה תהיה לא פחות מעניינת מבחינת כדורסל, והרבה פחות מעניינת מבחינות אחרות.

יחסי הקבוצות והליגה עם הקהל: אוהדי מכבי ת"א במחאה נגד ההנלה, אוהדי הפועל ת"א במחאה נגד ההנהלה, אוהדי הפועל ירושלים במחאה נגד ההנהלה, אוהדי הפועל חולון במחאה נגד ההנהלה, אוהדי הפועל העמק במחאה נגד ההנהלה ובטח פספסתי עוד כמה קבוצות. לכל מחאה יש סיבות אחרות שיכולות להיות מקצועיות, כלכליות, זהותיות או כל דבר אחר, אבל בשורה התחתונה, הפער בין המוצר ובין הלקוחות שלו גדל מאוד השנה. לכל קבוצה וסיטואציה יש פתרון אחר לבעיות שלה, ולפחות אצל חלק מהן יש סימנים חיוביים להמשך, אבל לצד הפתרונות האלה, ולצד השאלה איך נראית מחאת אוהדים לגיטימית ואיזה גבולות לא אמורים האוהדים לחצות, לפעמים צריך להזכיר שהבסיס של הספורט הוא הקהל שצופה בו, בבית ובמגרשים.

זה נכון לקבוצות, לליגה, לארגון השחקנים, לתקשורת ולכל גוף רלוונטי אחר, וכולנו צריכים לזכור שהבסיס של הספורט הוא הקהל ושמדובר קודם כל במוצר שצריך לייצר עבור הקהל. זה משפיע על האופן שבו אנחנו וכל הגורמים הרלוונטיים האחרים תופסים את הענף, על כל רצון לשנות או לשמור על דברים ועל השיקולים המרכזיים שצריכים להנחות את מקבלי ההחלטות. ההחלטה לעבור לסדרות של הטוב מ-5 בחצי הגמר והגמר הייתה צעד משמעותי בכיוון הזה, אבל יש עוד הרבה דברים שצריך לעשות כדי שלא יקרה מצב שאחת לחודשיים-שלושה מרגישים אוהדי הכדורסל הישראלי שמדובר בחוג.

בקימור, הכדורסל הישראלי זה מוצר עם פוטנציאל גבוה מאוד, ועם הצלחות נאות במגוון גזרות בשנים האחרונות, אבל גם עם כמות יוצאת דופן של פאשלות, שערוריות וסתם דברים שלא נראים טוב. יש כאן הזדמנות לפריחה מקצועית גדולה, אבל גם סיכון ששוב יהיה מדובר בענף שולי יחסית, גם אם השני בהיררכיה. זה עובר דרך הקבוצות, הליגה, כל הגופים האחרים, וגם האוהדים עצמם אולי והאופן שבו אנחנו נתפוס את הענף ונתייחס אליו.