3 קבוצות נותרו בפלייאוף, והן אלופת המזרח הטרייה הניקס ולצידה אוקלהומה והספרס שנאבקות בסדרת גמר המערב. לכן, הנקודה הראשונה תוקדש לניקס ולשחקן קצת פחות מדובר ברצף הניצחונות שלהם, הנקודה השנייה למספרים האישיים של שיי גילג'ס-אלכסנדר, ואילו הנקודה השלישית תעסוק בדקות המנוחה של וומבניאמה.

1. מיקאל ברידג'ס ביעילות שיא.

ברידג'ס לא פתח טוב את הפלייאוף, ובעיקר במשחק 3 נגד אטלנטה בו הוא סיים ללא נקודות, 4 איבודים (הנתון הכי גבוה שלו בפלייאוף השנה) וסופסל בדקות ההכרעה של אותו הפסד. מאז, ברידג'ס קולע 16.6 נקודות עם 3.5 ריבאונדים ו-2.7 אסיסטים על 0.8 איבודים למשחק ב-62.6% מהשדה, 37.5% לשלוש, 67.5% אפקטיבי, 100% מהקו ו-70.1% טרו שוטינג. לזה אפשר להוסיף הגנה אישית מצוינת לכל אורך הפלייאוף, כששחקנים עליהם שמר ברידג'ס קלעו ב-40.7% מהשדה, ובעיקר הארדן התקשה עם 3/17 מול השמירה של ברידג'ס. משחק 4 נגד קליבלנד, בו ברידג'ס קלע 15 ב-4/16 מהשדה, 1/8 לשלוש ו-6/6 מהקו היה הראשון שלו עם פחות מ-50% מהשדה מאז אותו משחק 0 נקודות, ואם בתחילת הפלייאוף דיברו על שחקן שקצת לא מוצא את עצמו התקפית לפעמים, עכשיו הסיפור שונה לגמרי.

דובר רבות על השינוי שהעביר את טאונס לתפקיד מנהל משחק, אבל המקרה של ברידג'ס זו הזדמנות טובה לבחון כיצד שינוי כזה משפיע על עוד שחקנים מלבד טאונס עצמו, עליו דיברנו בטור הקודם כאן, וזה עוד בלי להזכיר את ה-11/12 החריג של שאמט לשלוש בגמר המזרח, נתון שלא זכור לי משהו דומה לו על פני סדרת פלייאוף שלמה ועם יותר מזריקות בודדות. נבחן את ההשפעה על כל החמישייה בטבלה שתציג את ההבדלים אצל כל שחקני החמישייה של הניקס בין העונה הסדירה, משחקים 1-3 נגד אטלנטה ורצף 11 הניצחונות שלהם (מימין העונה הסדירה, באמצע משחקים 1-3 נגד אטלנטה ומשמאל שאר הפלייאוף).

נתחיל דווקא מהיוסג', אחוז ההתקפות שהסתיימו אצל אותו שחקן. מה שבולט במשחקים 1-3 נגד אטלנטה ביחס לעונה הסדירה זה שיותר כדורים הלכו לברונסון, וכל היתר נפגעו מזה וקיבלו פחות הזדמנויות. מהם אפשר לציין את טאונס ואנונובי שקלעו באחוזים מצוינים ושיפרו את ממוצע הנקודות ביחס לעונה, לעומת ברונסון שזרק וקלע יותר למרות ירידה באחוזים, ומנגד הארט וברידג'ס שקלעו כמות נקודות חד-ספרתית בממוצע לאותם 3 משחקים. כקבוצה, הניקס מאוד התקשו באותם משחקים, קלעו רק 109 למשחק והפסידו שניים מהם, ומלבד טאונס ואנונובי, היחיד שהגיע ל-50% אפקטיבי זה מיטשל רובינסון עם 8/9 מהשדה במצטבר. אלה היו 3 המשחקים עם האחוזים הכי נמוכים של הניקס מהשדה לאורך הפלייאוף (43% ו-44.8% בהפסדים ו-47.5% בניצחון במשחק 1), ולצד הניצחון בהארכה על קליבלנד (47.7%), אלה המשחקים היחידים בהם הניקס לא הגיעו ל-49% מהשדה ומעלה והיחידים שהם לא עברו את ה-55% אפקטיבי.

לצד השינוי של טאונס, ששמר על האחוזים המצוינים שלו לאורך הפלייאוף, אבל קולע פחות כי הוא זורק פחות, ומנגד מוסר יותר אסיסטים, הנתונים של ברונסון ברצף הניצחונות זהים כמעט לחלוטין לאלה של העונה הסדירה, רק קצת יותר ביעילות. גם אנונובי, בדומה לטאונס, שמר על מעמדו כסקורר השלישי ביעילות מצוינת, אבל נפצע נגד פילדלפיה, החמיץ שני משחקים וירד קצת ל-16.3 נקודות למשחק נגד קליבלנד. ג'וש הארט הוא דוגמה לשינוי מעניין. בעונה הסדירה, הוא היה עם האחוז האפקטיבי הגבוה ביותר בחמישייה של הניקס, בעיקר בגלל שהוא זורק הכי מעט, אבל בפלייאוף הוא עם האחוז הכי נמוך מבין החמישייה, שזה אחוז מזעזע ב-3 המשחקים הראשונים ואחוזים טובים מאז. דיברנו על ברידג'ס, אז נסיים איתו, ועם הקפיצה הכי משמעותית בכמות הנקודות ואחוזי הקליעה בין 3 המשחקים הראשונים לרצף הניצחונות, וכנראה השחקן שהכי מרוויח מהשינוי של הניקס.

2. MVP בפעולה.

שיי גילג'ס-אלכסנדר נבחר ל-MVP, שנה שנייה ברציפות, והוא גם ה-MVP המכהן של גמר המערב ושל הגמר הכללי, כך שללא ספק מדובר בשחקן שמעניין לראות את היכולת שלו לאורך הפלייאוף. כדי לבחון את זה, נציג טבלה אחת שתראה את הממוצעים שלו מכל אחת מסדרות הפלייאוף שלו כשחקן המוביל של אוקלהומה, כלומר החל מהפלייאוף של 2024, ואחר כך טבלה שתבחן את היכולת שלו בכל אחד ממשחקי הסדרה הנוכחית נגד הספרס. עבור כל טבלה, נסמן כל משבצת בה הממוצע של שיי באותו משחק/סדרה היה יותר טוב מהממוצע העונתי שלו באותה עונה.

כפי שניתן לראות, יש מעט מאוד נתונים מודגשים, ואלה האסיסטים בחצי מהסדרות, כמות הנקודות בשני מקרים, מיעוט איבודים ב-3 מקרים, אחוזי עונשין ב-4 מקרים, אחוזי שדה פעם אחת וטרו שוטינג פעם אחת. אפשר לומר ששני המקרים היחידים בהם היכולת הכללית של שיי הייתה טובה יותר מהממוצע של העונה הסדירה היו בהפסד היחיד ברשימה הזאת, נגד דאלאס ב-2024, ובסדרה נגד פיניקס השנה, הסדרה הכי קלה של אוקלהומה באותן שנים. מצד שני, יש מקום לטעון ששתי הסדרות האחרונות, נגד הלייקרס והספרס, הן החלשות ביותר של שיי, לצד סיבובים ראשונים שהסתיימו בניצחון של הת'אנדר בסוויפ נגד הפליקנס וממפיס. נעבור עכשיו לסדרה נגד הספרס ונבחן שם כל משחק בנפרד.

אחד הדברים שבלטו גם בטבלה הקודמת זה ממוצע האסיסטים של שיי נגד הספרס, הגבוה ביותר שלו בממוצע לסדרת פלייאוף וכבר עכשיו 49 אסיסטים מצטברים, שווה להכי הרבה שלו בסדרה. בכל אחד מהמשחקים שיי חילק 7 אסיסטים או יותר לעומת ממוצע עונתי של 6.6, וגם באחוזי העונשין המטורפים שיי עבר את הממוצע העונתי שלו בכל אחד ממשחקי הסדרה, אבל שם זה נגמר פחות או יותר. עם זאת, אפשר לזהות במובהק 2 משחקים חלשים במיוחד של שיי לעומת 3 משחקים טובים יותר, וזה בולט באחוזי הטרו שוטינג של 44.5% ו-52.5% בהפסדים לעומת 56.3% ומעלה בניצחונות, וזה בולט גם במיעוט האיבודים במשחקים 2-3 וכמות הנקודות הגבוהה במשחק 5, חצי מהן מקו העונשין.

אפשר לסכם ולומר שהמספרים של שיי נפגעים באופן ניכר בפלייאוף באופן עקבי, וזה לגמרי בסדר כשהוא יורד מהאחוזים הגבוהים של העונה הסדירה ליעילות סבירה של פלייאוף, אבל ההגנה של הספרס מצליחה להקשות עליו, אולי יותר מכל הגנה אחרת שהוא פגש בשנים האחרונות. משחק 2 היה היחיד בו שיי קלע באחוזים לגיטימיים מהשדה, אבל במשחקים 3 ו-5 הוא הצליח לפצות מקו העונשין, לייצר את הנקודות שלו ביעילות מספיק טובה ולעזור לאוקלהומה להשיג ניצחונות, ואילו במשחקים 1 ו-4 הוא התקשה יותר, ובהתאם אלו היו שני הניצחונות של הספרס. יהיה מעניין לראות אותו ברגעי ההכרעה של העונה, כי ללא וויליאמס ומיטשל, הת'אנדר לא יכולים להרשות לעצמם את מה שהם יכלו בעונה שעברה ובשלבים קודמים של הפלייאוף הנוכחי.

3. דקות המנוחה של וומבי.

משחק 5 היה החלש ביותר של וומבניאמה לכל אורך הפלייאוף מבחינת מדד הפלוס-מינוס, בסך הכל השלישי בו הספרס מפסידים את הדקות שלו על הפרקט. במשחק האחרון הוא היה עם 8-, במשחק 2 נגד פורטלנד עם 7- ובמשחק 4 נגד מינסוטה הוא היה עם 1-, ובכל המקרים הספרס הפסידו, אבל בשני המקרים הקודמים הוא נעדר מרוב המשחק, בגלל פציעה או הרחקה. במבט כללי על הסדרה, הספרס קלעו 448 וספגו 406 בדקות בהן וומבניאמה שיחק, לעומת 163- 112 לטובת הת'אנדר ב-56 הדקות של וומבי על הספסל. באופן רחב יותר, הספרס ניצחו רק משחק אחד בפלייאוף הזה בו הפלוס-מינוס של וומבניאמה היה פחות מדו-ספרתי חיובי, וזה היה המשחק הראשון של הפלייאוף נגד פורטלנד. בשאר המקרים, וומבי היה עם פלוס-מינוס של 12+ או יותר בניצחונות, ובכל פעם שהוא נעצר על חד-ספרתי חיובי או מספר שלילי הספרס הפסידו.

בסדרה נגד פורטלנד, הספרס הסתדרו התקפית די טוב באופן די זהה עם וומבניאמה (רייטינג התקפי של 115.5) ובלעדיו (114), וההבדל היה בהגנה הטובה יותר איתו (95.7) לעומת הדקות בלעדיו (104.7). נגד מינסוטה, האחרים כבר התחילו להתקשות יותר, אז היה שינוי מסוים גם בהתקפה בדקות שלו (120.1) לעומת הדקות בלעדיו (110.4), לצד הבדל די דומה בין הדקות איתו בהגנה (96.8) לדקות בלעדיו (105.3). עד כאן אלה נתונים די סטנדרטיים לכוכב שמוביל קבוצה שהיא טובה מאוד גם בלעדיו, אבל נגד אוקלהומה המספרים נראים קצת שונה, וזה עניין לדאגה עבור הספרס.

גם לוומבי קשה יותר נגד אוקלהומה, ובדקות שלו הספרס עם רייטינג התקפי פחות טוב מאשר בסדרות האחרות (112), וגם בהגנה המספרים פחות מרשימים בדקות שלו מאשר בדקות שלו בסדרות הקודמות (102.8), אבל זה עדיין ניצחון לספרס, כפי שכבר ראינו. עם זאת, מה שקורה בכל פעם שהוא יורד לספסל זו קריסה, עם רייטינג התקפי של 91.1 ורייטינג הגנתי של 128.3 בדקות בלעדיו. זה פער של 46.5 בין הנט רייטינג בדקות שלו לנט רייטינג לדקות בלעדיו, פער אסטרונומי לסדרת משחקים, וכזה שהספרס יהיו חייבים למצוא לו פתרון.

בסדרה הזאת, וומבי קולע 2 נקודות למשחק יותר משיי ועושה את זה באחוזים הרבה יותר טובים, כך שיש מקום לטעון שאת המאצ'-אפ האישי בין ה-MVP לשחקן ההגנה מנצח האחרון גם בהתקפה, אבל כקבוצה, לאוקלהומה יש יותר פתרונות, בין אם בגלל מאמן שיודע להתמודד עם סיטואציות כאלה, סגל עמוק יותר, העובדה שלפעמים יותר קל למצוא גארד נוסף מאשר גבוה נוסף או כל סיבה אחרת. בכל מקרה, הספרס כעת עם הגב אל הקיר, בפיגור 3- 2 בסדרה, וגם אם לא נראה את וומבניאמה המון על הספסל, מיץ' ג'ונסון בכל מקרה צריך למצוא פתרון לדקות המנוחה של וומבי, בין אם שינוי הרכבים, החלפת הגבוה שמקבל את דקות המנוחה של וומבי או אפילו הקבלה בין דקות המנוחה של וומבי לדקות המנוה של מישהו מאוקלהומה.