מבחינת איכות סדרה היא טובה משמעותית מגולדן-קאבס (שהייתה צמודה רק בגיים 7 האגדי אבל גדולתה הייתה בנרטיבים ובהשלכות שהיו בסיומה).
דאלאס -מיאמי הייתה יותר מעניינת אבל גם גדולתה וההשלכות שלה (הנפילה של לברון השחצן אחרי המעבר להיט, נוביצקי שהפך לווינר אחרי שנים של מפלות), היו חזקות מהסדרה עצמה.
יוסטון -ווריוורס ב 18' הייתה ממש זיקוק של איכות עם טוויסט של פול שנפצע בסוף גיים 5 שהפך את הסדרה.

הסדרה הכי טובה במילניום הזה היא היט-ספרס בקלות. שילוב של איכות, סיפור חזק (כוכבים מול משחק קבוצתי), מהפכים ומשחקים זכורים:
גיים 1 – הסל המנצח הבלתי אפשרי של פארקר שניצח בחוץ.
גיים 2 – הבליץ ההגנתי של מיאמי + הבלוק של לברון על ספליטר שברחו לספרס שברע האחרון.
גיים 3 – מופע השלשות האדיר של שחקני המשנה דני גרין וגארי ניל עם 13 מ 19 מעבר לקשת.
גיים 4 – הביג 3 (לברון,וויד,בוש), סוף סוף מתעלה בחוץ עם 85 נק' משותפות.
גיים 5 – משחק הקאמבק של ג'ינובילי. אחרי סדרה רעה מאנו מתעורר בגיים 5 עם 24 נק' ו 10 אס' ומוביל את הספרס לניצחון.
גיים 6 – הקאמבק המפורסם של ההיט (אחרי שהקהל כבר הלך הביתה מאוכזב), עם שלשה של לברון, הריבאונד של בוש וההתמקמות על קו השלוש תוך כדי תנועה והצליפה האגדית של אלן.
גיים 7 – המשחק הכי טוב של לברון בסדרה. פופ נתן הוראה לתת לו לזרוק מעבר לקשת כדי למנוע ממנו כניסות לסל ולברון העניש עם 5 מ 10 מעבר לקשת. בנוסף דאנקן החמיץ ביתרון 2 להיט פחות מדקה לסיום לייאפ ונראה אמוציונאלי כמו שאף פעם לא ראינו בחיים עם חבטה על הפארקט לאחר ההחטאה. לאחר מכן לברון הבטיח ניצחון עם ג'אמפר יפה וחתם סדרה גדולה מהחיים של שתי הקבוצות.

הסדרה של אוק – ספרס הכי מזכירה מכולם את הפיסטונס נגד קאבס ב2007. האלופה הגאה האפורה שגם שומרת על נגד שחקן היסטורי שמגיע פעם בדור. גיים 1 של וומבי הזכיר לא מעט את גיים 5 של לברון. שניהם ניצחו בחוץ אחרי 2 הארכות עם הופעות אישיות היסטוריות.